Chatam Sofer on Torah, Korach

ויקח קרח וכו' לפע"ד כי קרח הודה בקדושת הלוים רק הי' מחולק על מה שלקח משה המלכות לעצמו אלא אהרן הגדול שבבני עמרם לו המלכות ואח"כ תסוב הכהונה לו הגדול שבבני יצהר ואח"כ הנשיאות לבכורו של בן חברון ולא לאלצפן בן עוזיאל ע"כ כתיב ויקומו לפני משה שלא הי' לו עם אהרן כלום אדרבא סבר שאהרן ראוי למלוך אמנם ר"ן איש בכורים היו ועליהם כתיב ויקהלו על משה ועל אהרן כי טענו שאין הקדושה ללוים כלל כ"א להם והנה לא הי' מחלוקת קרח שוה להם אלא שנשתתפו לחלוק ולזה אמרו מחלוקת קרח וכל עדתו פי' שהי' להם מחלוקת מיני' ובי' ואולי לזה לבשו טליתות שכולן תכלת להורות כי במה שעשו העגל פעם אחת לא נתחייבו להעביר אותם מקדושתם דלכן קיי"ל התוכף תכיפה אחת אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה והכוונה כנ"ל שאינו נעשה מומר עד ב' פעמים דהכי קיי"ל ולכן בכלאים בעינן שתי תכיפות וכן בציצית בעינן תכיפה וקשר עליון דאורייתא דעד שיהי' דבוק בעבודת ה' וקשור בקשר עליון אז יקרא צדיק זולת זה אין הקב"ה מייחד שמו עליו והנה לכאורה לבישתם טליתות שכולו תכלת הי' פתיות דלאו התכלת לבדו גורם אלא הקשר דקיי"ל קשר עליון דאורייתא דאל"ה למה לי דכ' רחמנא להתיר כלאים בציצית התוכף תכיפה א' אינו חבור אבל טענותם הי' כנ"ל כיון דטלית שכולו תכלת חייבת בציצית דבעינן קשירה דתכיפה אחת אינו חבור לא לאיסור כלאים ולא למצות ציצית עד שיקשור א"כ ה"נ לא נתחייבו הבכורים להעביר אותם על עברם עבירה א':

והנה כפי הנראה דתן ואבירם שלא היו ממקריבי הקטרת א"כ לא יחפוצו במה שחפצו הבכורים ליטול הגדולה לעצמם וגם לא במה שבחר קרח כי מה להם שטות זה להמליך אהרן ולכהן קרח והם יהיו תלמידים בין כך ובין כך ולא היתה מחלוקתם כ"א למרוד ולומר למשה בדאי הוא ח"ו ולזה לא היו עתה בזה הויכוח ומשה שלח אליהם שיבואו וישמעו ג"כ התנצלותו והשיבו לא נעלה פי' לא בקשות עליי' ומעלה והתרוממות כלל ולמה תדבר דבריך אין כוונתינו אלא לשם שמים וזהו שכתב עליהם בכל מקום בהצותם על ה' שהם אמרו שעשו לשם שמים:

ואולי לזה אמר משה רבינו ע"ה אם פקודת כל אדם יפקד עליהם ותמהו שהרי כבר נאמר לו שיכלה אותם והא"ש ענשו של בעל קנאה להתבלע בארץ כדכתיב ורקב עצמות קנאה ובעל מחלוקת נידון באש נמצא דינם של דתן ואבירם שהם בעלי מחלוקות בלי שיקנאו לכבודם כלל א"כ דינם באש קלוי ור"ן איש דינם להבלע בעפר ונהפך עליהם ענינם וזהו פקודת כל אדם של בעלי מחלוקות יפקד עליהם לא ה' שלחני אלא עשיתי כן מלבי מ"מ הקב"ה חס על כבודי אבל אם לא יפקד עליהם פקודת כל אדם של בעלי מחלוקות אלא יהפך עליהם הענין זהו מורה על מדה כנגד מדה יען שהם רצו להפוך דברי אלקים חיים זהו מה שנלפע"ד כעת בהאי פרשתא וכבר כתבתי בה יותר מזה במקום אחר קחנו משם וצרפנו לזה:

ויקח קרח הובא בשם מדרש מה ראה קרח לחלוק על משה פ' פרה אדומה ראה י"ל הלא קרח חלק על הכהונה ובפרט מהיות אהרן כהן גדול כי שבטו לא חטאו בעון עגל ואהרן חטא אבל זה אינו יען עשה תשובה וגדול יותר מצדיק שלא חטא מעולם כדאיתא במס' יומא במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד אבל ראה בפ' פרה אדומה ולקח אלעזר ולא אהרן ופי' רמ"ד כי אין קטיגור נעשה סניגור והוכח שלא עשה אהרן תשובה שלימה לכן ראה לחלוק נ"ל (מש"מ):

*ויקח קרח וגו' הנה קרח עם עדתו לא היו רוצים דבר אחד ולא באו בשביל דבר אחד אלא ר"ן איש היו בכורים באו לחלוק על הלוים שבאו תמורת הבכורים ואפשר שלכך הזדקקו משבט ראובן לזה שמגמתם הי' לחלוק גם על מה שנטל יעקב חלק בכורה מראובן ונתן לשבט יוסף וקרח בא רק לחלוק על הכהונה ודתן ואבירם לא רצו שום דבר אלא באו לחלוק על ה' ועל משיחו אלא שלא הי' להם מקום לחלוק והתחברו ולקחו דברים נפרדים להיות אחד כי ידעו שאין להם ביחידות לחלוק על משה כנאמר אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה' שעיקר כוונתם על ה' אלא שהתחברו לעדת קרח שהצו על משה ומחלוקת קרח ועדתו אמר במשנה שהיא שלא לשם שמים והם עצמם היו מחולקים ובמדרש יש שהלבישם טלית שכולה תכלת וכו' עיין בפירש"י וביאר מורי הגאון חסיד שבכהונה הגאון ר' נתן אדלער זצ"ל שזה מעין מחלוקת קרח הוא טען כל העדה כולם קדושים וא"צ למנהיג ומושל כשם שסברו בטלית שכולה תכלת ומשה השיב שגם טלית שכולו תכלת חייב בציצית וה"נ אפי' כל העדה קדושים מ"מ צריכים מנהיג:

ויקח קרח במדרש מה לקח לא לקח כלום אלא לבו לקחו ומביאו רמב"ן ונ"ל לפרש בעזה"י כי אחז"ל פ' הבא על יבמתו עבדים אין להם חייס ע"ש והענין בזה כי לא יתואר הבן בנו של אב אלא מצד נפשו ושכלו כמשאחז"ל במס' עדיות האב זוכה לבנו בנוי בחכמה בכח אבל הגופים אין להם המשך זע"ז ע"כ אם נאמר בן יצהר בן קהת בן לוי הוא מצד כח שכלם התקוע בו ואחז"ל הרשעים ברשות לבם פי' כי הצדיק לבו וגופו ברשות שכלו הגובר על תאותו ואם נאמר צדיק פלוני לא יאמר כן אלא על שכלו כי גופו ולבו ברשות שכלו וכשתאמר פלוני הרשע תאמר כן על גופו ולבו כי כל שכלו ברשות לבו ותאותו וכבר נזכר זה אצלנו כמה פעמים כמ"ש תורת חיים על מאמחז"ל אתם קרוים אדם ואו"ה קרוים האדם ע"ש והשתא ויקח קרח היינו לבו וגופו של קרח לקח את בן יצהר ובן קהת ובן לוי פי' לבו של קרח לקח את שכלו שמתייחס אחר יצהר וקהת ולוי את כל השכלים האלו לקח לבו של קרח ורוע לבו משל על השכלים הללו אבל עד יעקב לא בא:

*ויקח קרח במדרש זש"ה חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ויל"ד מה שייך בזה סיפא דקרא חצבה עמודיה שבעה י"ל עפמ"ש מורי בהפלאה ויקח קרח שלקח צינורות הקדושים מיצהר וקהת ולוי ואמנם יעקב התפלל בסדם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי שלא יגיע בפגם אליו לכן לא כתיב בן יעקב הנה כי כן לולי תפלתו הי' מגיע עד אברהם ואון בן פלת ששב בתשובה תקן כברא מזכה אבא עד אברהם והיינו חצבה עמודיה שבעה און בן פלת אביו של פלת ראובן יעקב יצחק אברהם הרי שבעה (וצ"ע הרי רק ששה און פלת ראובן יעקב יצחק אברהם ואולי יען כי הם ובניהם נבלעו וע"י שהצילתו עם בניו ניצולו מפגם ומכל ענין רע שבעה דורות):

ויקח איתא ברש"י תרגום ואתפליג לקח עצמו לחלוק נראה שקרח ראה כי מרע"ה הי' מוכתר בג' כתרים תורה כהונה מלכות ושם טוב עולה על גביהם והכוונה נ"ל עפמ"ש חו"ה כל שרוח הבריות נוחה הימנו סימן מובהק שרוח המקום נוחה הימנו שאין הקב"ה עושה זה להטות לב הבריות אליו אלא לעושי רצונו ומובן להיפוך מי שטוב לבריות ואפ"ה אינם נוחים הימנו ש"מ אין רוח המקום נוחה הימנו ומי שמוכתר בג' כתרים עדיין אין ראיי' שהוא מרוצה להקב"ה אלא ע"י כתר שם טוב ידעינן שרוח המקום נוחה הימנו וא"כ הי' זה ראייה ברורה שהקב"ה חפץ ביקרו התחכם קרח ור"ן איש לחלוק עליו ויאמרו ישראל מדאין רוח הבריות נוחה הימנו ש"מ אין רוח המקום נוחה הימנו:

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וכו' ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל ר"ן נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אליו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' יל"ד למה הקדים ויקומו לפני משה קודם שהזכיר החמשים ומאתיים איש ועוד מאי ויקהלו דאמר אח"כ ותו כפל לשון במלות שונות כל העדה כולם קדושים ואח"כ תיאר אותם בקהל ה' והי' די באומרו אליהם ומדוע תתנשאו גם יש לדקדק בתשובת משה רבינו ע"ה אליהם ג' עניני דברים בוקר ויודע ה' את אשר לו ואח"כ ואת הקדוש והקריב אליו ואח"כ שינה לשונו עוד הפעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו ונ"ל כי הנה מצינו כי יתרו הוכיח למשה על אשר כל העם נצבים עומדים לפניו והיתה תשובתו בזה כי יבואו אלי לדרוש את האלקים ומפני כבודו ית"ש הם עומדים לא מפני כבודי והנה ידוע דקרח וגם דתן ואבירם היו גדולים לפני העם כטובים וצדיקים שקולים כמשה ואהרן ע"כ הרעימו סוד אחד שקרח ודתן ואבירם יעמדו נצבים לפני משה ואהרן כתלמיד לפני רבו ועי"ז תמצא מקום לנוח שיתרעמו הר"ן אנשים מדוע ככה עשיתם אתם יושבים וגדולי ישראל החשובים כמוכם עומדים לפניכם וזהו ויקח קרח וגו' ויקומו לפני משה ואהרן ועי"ז וחמשים ומאתיים איש ויקהלו על משה ואהרן בתרעומות כנ"ל וענין תרעומותם היתה כזאת בהקדם כי תואר עדה יאמר על כל עדה מישראל אך קהל ה' יאמר על גדולים וטובים וזהו רב לכם גדולה וכבוד כי כל העדה עדתכם אשר אתם מולכים עליהם כולם קדושים אמנם מה לכם עוד להתנשאות על קהל ה' כקרח והדומה לו אשר הוא שקול כמותכם או יותר מזה והיתה תשובת מרע"ה בזה מדוקדק באופן הנאות כי ג' מדרגות יש סתם ישראל הם בכללם נאמר עליהם והייתם לי לעם אמנם הקדושים הפרושים הם הקרבים אל ה' אך האדם יראה לעינים כי את אשר יבחר ה' בו נדע כי הוא קדוש באמת כי הוא יתברך לבדו בוחן לבב אנוש וזהו אומרו מחר ויודע ה' את אשר לו היינו כללות ישראל שהם לו והייתם לי לעם וגם חלק השני ואת הקדוש והקריב אליו המתקדשים ומטהרים להקריב אל ה' ולא עלתה בידם כי כוונתם רק לפנים ועבודתם עבודת החוץ וגם נדע את כת השלישי וזהו את אשר יבחר בו יקריב אליו את אשר יבחר הי"ת באמת בו ויקריבנו אליו כמשה ואהרן:

ורש"י פירש וקרח שפקח הי' מה ראה לשטות זה ויש לפרש דישראל לא היו מפסידין שהרי נגזר עליהם במדבר הזה יתמו ולא הי' להם פחד והיו רחוקים מן ההפסד וקרובים לשכר אולי יבחר בהם הי"ת אבל קרח שהי' מבני לוי שעליהם לא נגזרה הגזירה קשיא מה ראה לשטות ההוא ולכך הוכרח לתרץ דעינו הטעתו ויש לפרש דהקטרת מעשרת ולכך לא שנה בהם אדם וע"ז היו ישראל יכולין להקפיד טובא אלא דאיתא ביו"ד סי' רס"ו דגם הכנסת ברית להיות סנדק מעשיר ויכולים לזכות בסנדקאות שהוא כקטורת אמנם מחטא מרגלים היו נזופים ולא מלו ושוב הי' מקום לחלוק אמנם שבט לוי איתא במדרש דמלו ומשכחת אצלם סנדקאות ומה ראה לשטות זה:

בן יצהר עיין פרק חלק דרש לגנאי יצהר דהרתיח גיהנם כצהריים וכן קהת ולוי ופריך א"כ לכתוב יעקב שעיקב עצמו לגיהנם ותי' יעקב התפלל ובקהלם אל תחד כבודי וצ"ע א"כ בדברי הימים כשנתיחסו על הדוכן מאי דרשת בי' ע"כ הכל לטובה יצהר שהאירו בתורה כצהריים קהת שהקהילו קהלות ברבים לוי ונלוו עליך וישרתוך אלא כבר כתבתי במק"א כי אלו כשהם טוב לית טוב מינייהו אמנם בהיפוך ר"ל לית ביש מינייהו וקורא אני עליהם כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו כשהם טובים ובהיפוך על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע ע"כ כשמיוחסין יעקב דרשינן הכל לרע וכשמכונין ישראל דרשינן הכל לטוב לכן בד"ה כתיב בן ישראל והכא מקשינן הול"ל בן יעקב ומשני שהתפלל על עצמו:

בן יצהר בן קהת בן לוי לשון רש"י ז"ל ולא הזכיר בן יעקב לפי שביקש רחמים על עצמו שלא יוזכר שמו במחלוקתו של קרח והיכן נזכר שמו בהתיחסם על הדוכן אפשר לפרש זה, דהנה ידוע בספרים שע"י החטא האדם עושה פגם בקדושה של מעלה ומפגם זה יונקים הקליפות ושרי טומאה והם המעכבים אח"כ תפילתו של איש זה שלא תקובל למעלה ולכך הם קרויים שברי הקליפה על שם שהם יונקים משבר הפגם של מקום קדושה שכל מקום שיש פגימה בסכין הוא נראה כעין שבר ולכן תיקנו אנשי כנה"ג לומר פסוקי דזמרה קודם תפלתינו שהם מסוגלים לזמר עריצים ולהסיר הקליפות שעי"כ יקובל תפילתינו אח"כ ולכן חותמים פסוקי דזמרה בברכת מ'ל'ך' א'ל' ח'י' ה'עולמים' שראשי תיבות המה אותיות "מאחה" וסופי תיבות המה אותיות "כלים" דהיינו הכלים שהיו שבורים ע"י יניקת הקליפות המה מתאחים יחדיו ע"י פסוקי דזמרה שמבטלים כח הקליפות ונתמלא הפגם של השבר שבקדושה וחשבון זה של "מאחה כלים" עולה גמטרי' קנ"ד ושני פעמים קנ"ד עולה לגמטרי' רסחם דהיינו חרסם כשהוא שלם וכשהוא חסר הנשבר לשני חלקים אז עולה חלק אחד לחשבון קנ"ד ע"כ אנו צריכין לעשות כל מה דאפשר ולהאחות אותן שברי כלים וע"ז אמרו חז"ל שברי כלי חרס של חטאת נבלעים במקומן ונתבטלו מן העולם ושבר הפגם של קדושה נתמלא והנה קרח עולה בגמטרי' ח'ר'ס'ם' וע"י שחטא עשה פגם בקדושה עליונה ונעשה ממנו שברי קליפות וזהו שתרגום אונקלס ואתפלג קרח היינו שנחלק החרסם לשברי חרס ולכן אין לו תקנה אלא ע"י שנבלע במקומו כעין שברי החטאת ולא רצה יעקב שיזכר שמו על שברי הקליפות אבל בהתיחסם על הדוכן לזמר שיר שע"י שירים וזמירות מתבטלים הקליפות ונמאחו הכלים אז נזכר שמו של יעקב ודוק:

נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם לא מצאתי לשון זה אנשי שם אצל נשיאי ישראל בשום מקום כ"א כאן באמת הדבר תמוה בעיני אם קרח ור"ן איש אפשר היו צדיקים בתחלתם והשתא אתרעי עכ"פ דתן ואבירם היו רשעים מעולם הם הנצים הם הנצבים ואיך נבחרו לקרואי מועד בישראל (ואיתא במדרש שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים) הלא מרע"ה בחר לו הזקנים ושוטרים ע"כ נראה לי דהי' בישראל אנשים מכובדים בעלי תואר ועושר וחכמים אשר יאמר עליהם הם ראוים לנשיאות וכשבא מרע"ה למנות שבעים זקנים או נשיאים לאלפים ומאות וחמשים הקריבו בני ישראל לפניו את אלו המבוררים ביניהם ומהם לקח משה בגורל וקלפי או ברה"ק הראוי והשאר יצאו והממונים עפ"י מרע"ה הם הנשיאים וקרואי מועד באמת והשאר הם אנשי שם שיש להם שם קרואי עדה אבל אינם קרואי עדה כי לא נתמנו וכן היו דתן ואבירם אנשי שם ולא קרואי מועד:

רב לכם כי כל העדה כולם קדושים י"ל כי עשו אמר יש לי רב וא"כ עכ"פ אין לו כל וחסר מעט ויעקב אמר יש לי כל בלי חסרון ואמר קרח יש לכם רב כי עכ"פ חסרים אתם שהרי רוצים אתם להתנשאות והיינו חסרון אבל העדה כולם קדושים בחינת כל בלי חסרון וא"כ מדוע תתנשאו על כל הגדולים מכם וטובים מכם:

רב לכם כי כל העדה כולם קדושים וגו' יש לפרש הודה שהכל בא לישראל רק ע"י משה וזכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו מיהו היינו אם עשה זה לכבוד שמים אבל אם עשה זה לכבוד עצמו מדרגתו פחותה וכלא הוא וזה שאמר רב לכם כי כל העדה כולם קדושים מזה עצמו יש לכם זכות רב מיהו היינו אם אינכם עושים לכבוד עצמם וא"כ מדוע תתנשאו:

וידבר אל קרח בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו פירש"י כשם שאי אתה מהפך בקר לערב כך אי אתה מהפך את זה ונראה לפרש דכתיב במתן תורה ויוצא אותם משה פירש"י בע"כ והקשו תוס' הרי מתחלה אמרו נעשה ונשמע ותי' רמב"ן דעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע ותורה שבע"פ בע"כ קבלו והנה מסברא לא הוי יום עד הנץ החמה אבל חז"ל למדו מקרא דנקרא יום משעלה עמוד השחר והקב"ה אמר שמחר יבואו להר סיני והם לא רצו לצאת עד הנץ החמה כי הם לא רצו לקבל תורה שבע"פ לפיכך ויוצא אותם בע"כ והראה להם שגם תורה שבע"פ אמת שהקב"ה עומד כבר על ההר מע"ה וע"כ כפה עליהם הר כגיגית שאם יקבלו מוטב ואם לאו שם יקברו כדאיתא בגמרא ריש ע"ז יע"ש ואיתא בגמרא שבת פרק הבונה המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקברו בחייו וכו' מלמד שגעש עליהם ההר ופי' כי ת"ח הוא תורה שבע"פ והמתעצל בו ראוי לכפה עליו ההר וזה פי' געש עליהם ההר הוא הר סיני וקרח כפר במשה ואהרן וכפר בתורה שבע"פ והיינו דאמר לו בוקר ויודע ה' כאשר כשם שאי אתם מהפכים הבוקר שהי' מע"ה שהוא תורה שבע"פ כך אי אתם מהפכים את זה:

בוקר ויודע ה' את אשר לו ומדרשו אמר משה גבולת חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זה ונראה לבאר דלכאורה יש ראי' מוכרחת לקדושה של אהרן מנירות המנורה שכולם היו נוטים לנר אמצעי ופירש"י ז"ל בפ' בהעלותך כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך וגם איתא בשבת דף כ"ב ע"ב וכי לאורה אני צריך הלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו ואומר ר"ת שא"א שקאי אשכינה עצמו מה שייך לומר ארבעים שנה הלא כל העולם כולה לאורו של מקום הולכים אלא דקאי על אהרן שהי' מאיר להם בזכותו ע"י עמוד האש ועיי' בתוס' דאיתא בת"כ הכי בהדי' שלא הוצרכו לשום נר דענן הי' מאיר להם בטפיח ובחביות ולכך היו פונים כל הנרות לנר אמצעי כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך וממילא מוכח קדושתו של אהרן ואין שום מקום למחלוקתו של קרח אך אפשר לומר דקרח הי' אומר דטעם הדבר כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך הוא קאי על הקב"ה עצמו ויוקשה ע"ז הלא כל העולם כולה הלכו לאורו ויוצרך לומר שהיו באפשר להכחיש זה שכל העולם לאור הקב"ה הולכים וע"ז אמר לו למשה גבולת חלק הקב"ה בעולמו דהנה ידוע שבכל דין תורתינו השעות משתנות לפי הזמן של תקופות תמוז וטבת ואנו צריכין לחשוב שעות זמניות אבל שארי אומות עולם וכן בכל עניני עולם אפי' אצל בעלי השבעת שמות הטומאות והקליפות המה חושבים תמיד שעות שוות היינו דבתקופת תמוז היום לוה השעות מלילה וההיפך בתקופת טבת ותמיד יום ולילה לי"ב שעות נחשבים ואיתא גם במג"א סי' א' לענין חצות בלילה להתקונן על חורבן הבית אנו חושבין ג"כ שעות שוות וטעם הדבר דלכל דברים שלמעלה אין הבדל בין יום ולילה דלגבי הקב"ה כתי' כחשיכה כאורה וא"כ יום ולילה שוין תמיד למעלה כל אחד י"ב שעות ולפי"ז מדחלק הקב"ה גבולת של בקר וערב לכל ענינים חוץ מדיני תורתינו יום ולילה שווין והיינו מטעם שהכל שוה לפניו כחשיכה כאורה וא"כ א"א שיהי' ס"ד לומר שהוא צריך את המנורה להאיר לו ולמה שנה הטיית הנרות וגם ציוה לערוך הנרות מחוץ לפרוכת העדות ע"כ כדי שלא יאמרו שאהרן צריך לאור ומזה נודע שכל ארבעים שנה כל ישראל לאורו של אהרן הולכים וממילא נפסקה מחלוקתו של קרח ולא תוכלו לבטל את זה ודוק:

בוקר ויודע ה' את אשר לו וגו' פירש"י בשם המדרש אמר לי' משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל כך ויבדל אהרן להקדישו עכ"ל ויש לדקדק מה ענין ערב ובוקר לכאן יש ליישב ע"ד דרוש עפ"י מאמחז"ל במדרש ויקח קרח שלקח ר"ן אנשים מלובשים טליתות שכולן תכלת ושאל אם חייבים בציצית או לאו וכשהשיב משה שחייבין לגלג ואמר ק"ו אם חוט אחד פוטר לא יהי' טלית שכולו תכלת פטור וכן בית מלא ספרים יהי' פטור ממזוזה מק"ו אם ב' פרשיות פוטרתו וכ"ש שכמה ספרים יפטרו הבית וכוונת קרח הי' בזה שהדעת נותן שטלית שכולו תכלת יהי' פטור מציצית הרומזת לקדושה שהרי כולו קדוש וה"נ עדה שכולה קדושים ובתוכם ה' אין צריך לנשיא ומנהיג שהרי כולם קדושים וראוים לכהונה גדולה וכן הענין במזוזה וכיון שאמר משה שבאמת חייבים בציצית ובמזוזה התחיל מלגלג וסבר שלכבוד עצמו אמר משה כן והנה ג' אלו תלויים זה בזה ציצית ומזוזה ועדה ואם נוכיח שעדה שכלם קדושים צריכה מנהיג ממילא נמי טלית שכולה תכלת צריכה ציצית דליכא למילף ק"ו אם חוט א' פוטר מכש"כ שכל הטלית פוטר דאיכא למימר עדה תוכיח שכולה קדושה וצריכה למנהיג וכן אם נוכיח בציצית ממילא מוכח דעדה צריכה מנהיג וכן מזוזה נמצא דשלשתן אגודים זה בזה ואחר הצעה זו נבוא אל הביאור בעה"י הנה הוכחה ברורה מן התורה לחייב טלית שכולה תכלת ולסתור ק"ו של קרח הוא מדאמרינן בפ' התכלת דקשר עליון דאורייתא מדאצטריך רחמנא למשרי כלאים בציצית מדסמיך לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ש"מ דצריך לקשור דאל"ה ליכא כלאים ע"ש וא"כ קפיד רחמנא אחוטין וקשירה דווקא וזה לא שייך בטלית בלא חוטין דאין כאן קשר אעפ"י שכולו תכלת וקרח שפקר בזה ע"כ לא דרש סמוכין למשרי כלאים בציצית וצריך להבין מה דרש בי' דהא הך סמוכין מוכח ומופנה וכו"ע דרשי לי' עיין ביבמות ד' ע"א ויש לומר דבעירוכין אמרינן הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים ומקשה פשיטא כהנים אצטריכא לי' סד"א כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים והני כהנים הואיל ולתנייהו בלא תלבש שעטנז לתנייהו נמי בגדילים קמ"ל כי אשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי ומקשה תוס' ביבמות ד' ע"א לחייבו נשים בציצית דכל שישנו בשעטנז ישנו בציצית והני נשי נמי הואיל ואתנייהו בלבישת שעטנז אתנהו נמי בציצית ותי' דהוי מ"ע שהז"ג ופטורין מהיקשא דכל התורה לתפילין והיקשא עדיף מסמוכין ע"ש וא"כ ע"כ א"א לומר דקרח דרש הסמוכין להכי שיהיו נשים חייבים בציצית כקושיית תוס' וס"ל דלא הוי מ"ע שהזמן גרמא דלילה זמן ציצית הוא כרבנן דר"ש בפ' התכלת דס"ל אשר תכסה בה לרבות כסות לילה דא"כ סמוכין למה לי דממילא לחייבי נשים כיון שאהז"ג וע"כ אשר תכסה בה לרבות כסות סומא אתא וא"כ אתיא וראיתם אותו למעט כסות לילה כר"ש וממילא דנשים פטורות מהקישא דתפילין וא"כ סמוכין ע"כ לא אתא לסתור הקישא וע"כ להתיר כלאים בציצית ומוכח דקשר עליון דאורייתא ובעינן חוט דוקא ומוכח דטלית שכולה תכלת חייבת בציצית וממילא העדה שכולם קדושים צריכים ג"כ למנהל ומנהיג ואין מקום לטענותו של קרח וצריך לומר לעולם טלית שכולה תכלת פטורה ולא אתי רחמנא למשרי כלאים בציצית ולא לחייב נשים כ"א לפטור כהנים כס"ד דהש"ס ולא ס"ל לחלק בין עידן עבודה גם זה אינו דא"כ מצות ציצית היכי משכחת כלל דלדעת קרח כל ישראל כהנים הם כמ"ש הרמב"ן דלכן הקהיל עליהם כל העדה וכולהי אשתרי בכלאים בעידן עבודה ופטורים מן הציצית א"כ מצות ציצית מה תהא עליה וע"כ יודה שאין כל העדה כהנים אעפ"י שכולם קדושים ובתוכם ה' א"כ מוכח גם בטלית שכולה תכלת שצריכה ציצית דזה תליא בזה כנ"ל וא"כ ממ"נ נתפס קרח והיינו בקר ויודע ה' כשם שאי אפשר להפך מדת יום למדת לילה לומר שלילה חייב בציצית כן א"א להפך כהונתו של אהרן דע"כ יצטרך למדרש היקשא או למפטר כהנים א"כ ש"מ דאיכא נמי ישראל שאינם כהנים כנ"ל וא"נ למדרש סמוכין אכלאים בציצית א"כ מוכח קשר עליון דאורייתא וממילא טלית שכולה תכלת בעינן חוטין וה"ה לעדה שכולם קדושים צריכה למנהיג ומנהל כנ"ל ודוק:

בוקר ויודע ה' את אשר לו וגו' פירש"י גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בוקר לערב כן תוכלו לבטל את זו וכו' וצריך ביאור למה דווקא גבולות בוקר וערב ולא מלתא אחריתי אשר שם חול גבול לים ונ"ל ליישב דהנה אחז"ל שקרח הלביש אנשיו בטלית שכולו תכלת ושאל למשה אי חייבת בציצית או לא והשיב שחייבת בציצית ופי' מורי רנ"א ני' שבא להורות לפי דעתו כשם שהטלית שכולו תכלת פטור מציצית ה"ה עדה שכולם קדושים למה תתנשאו אתם יותר מן השאר ודפח"ח אבל אחר המחילה יש לפקפק על זה הפי' שהרי משה השיב שעכ"פ חייבת בציצית וא"כ הי' לו להתריז בתחלה ולהוכיח שאין הדין כן ואח"כ ממילא יפקפק על משה גופי' ועוד א"כ עדה שכולם קדושים א"צ לנשיא ומנהיג כלל וזה לא עלה על דעתו של קרח אלא הוא יהי' לראש כמבואר והנלפע"ד כך הנה לא מצינו לישראל מלך שיהי' גם נביא משולח לעם כ"א משה רבינו ע"ה דכתיב גבי' ויהי בישורן מלך [ועיין מ"ש בדברי אגדה שלי סי' ויו בפ' זו] אבל שארי נביאים לא היו מלאכים והמלכים לא התנבאו ודוד המלך ע"ה רה"ק הו"ל ולא נבואה ולכן אחז"ל מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד דאלו כל הנביאים היו עליהם בגדולה השופט והמלך שבימיו וכל המלכים אפי' דוד ושלמה היו הנביאים שבדורם גדול מהם בתורה ומפני זה כתיב בשאול כשרדף אחרי דוד בנויות ברמה ונתנבא אמרו הגם שאול בנביאים וזהו תימה שהרי כבר קודם שמלך התנבא וכבר הי' למשל מאז הגם שאול בנביאים ומה נתחדש היום והא"ש קודם שמלך לא הי' נחשב אצל ההמון למאומה ותמהו על נבואתו מפחיתותו בעיניהם והשתא מילתא אחריתי הוא הגם שאול שהוא מלך בנביאים יחשב אתמהה שהרי אין מלך נביא ואפשר שהמשל הראשון פסק מפי הבריות כשמלך מפני אימת המלכות ועכשיו חזר לאיתנו שאמרו הגם שאול בנביאים ואין לתפוש על זה כי אולי לכבודו אמרו כן על פעם השני שכבר מלך ואפשר שלכן התנבא עכשיו להורות כי מן השמים נטולה מלכותו ממנו וראוי לנבואה והטעם לזה שאין נביא מלך וכן בהיפך משום שהם ב' הפכיים בנושא א' וזה לא יתכן כ"כ שהמלך צריך להנהיג עצמו בראש העם ואין עליו אלא ה' אלקיו ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל הנביא יפה לו להיות רך כקנה ולהתנהג בשפלות ועי"ז משפיע שפע ימים לעם וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין פי' שהיו די לו באמת מפני שפלותו ופחיתותו בעיניו ואין להנביא להתגאות ולהתנשא על העם ח"ו כמו שמצינו בשמואל הנביא ע"ה ואלישע שהי' מטולטלים מעיר לעיר לשפוט העם ושמואל אמר את חמור מי לקחתי גם שמשון לא אמר מעולם העבר לי מקל ממקום למקום ובפ' המלך כתיב בהיפך כל זה את בניכם יקח לעבדים וגו' ואין להנביא להתנשאות אלא על רשעי עם כמו אליהו עם אחאב ועם אנשי יורם ששרפם ואלישע עם מ"ב ילדים וירמי' עם אנשי ענתות אבל בלא"ה לא והרי משה שאמר שמעו נא המורים נענש עיין ברמב"ם בשמנה פרקים שלו לכן א"א להיות מלך ונביא בב"א והנה הטעם לשום ציצית דווקא על כנפי כסותם והי' יותר נכון לשומם בגובה במקום ששולט הראות לקיים וראיתם אותו אבל אמרו חז"ל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כי יחשוב בלבו גדולת הבורא יתברך ויתעלה יראה בעיניו מעפר הוא ואל עפר ישוב ומה יתגאה ילוד אשה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ולכן התכלת שדומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד הגורם לזכור רוממת אל יהי' דווקא על כנפי בגדיהם לזכור תיכף אחריתו לעפר ישוב והיינו דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כ"א יתן עיניו למטה ולבו למעלה במקום עינא ולבא סרסורא דעבירה ויוצדק בזה דרש המדרש על כנפי בגדיהם לדורותם לדור תם אלו מתים עיין תוס' פ' התכלת וא"ש על כנפי בגדיהם רמז למתים שיזכור סופו וישפיל עצמו והיינו דקאמר קרח כשם שא"א לטלית שכולו תכלת בלא ציצית בסופו אעפ"י שכולו תכלת ומרמז על כסא הכבוד וגדולת הבורא ית' מ"מ בעינן ציצית להשפיל עצמו ובלא"ה לא ה"נ עדה שכולם קדושים בעינן להו נביא שפל עד לארץ ולמה תתנשאו איך יתכן שתהי' מלך ג"כ אלא אתה תהי' נביא ואני אמלוך אבל הטעם האמיתי שזכה משה להיות מלך ג"כ משום שהי' עניו יותר מדאי וע"ז נאמר פני משה כפני חמה באשר שידוע שתחלת הבריאה הי' חשך על פני תהום והקב"ה ברא המאורות להאיר על הארץ ולשמש את החשך ואת כל העולם ובאמת מושלים הם בקרב תבל וכתיב ולמשול ביום ובלילה ואפ"ה הם סובבים תמיד ומשמשים אותנו באמת ע"ד משאחז"ל לא שררות אני נותן לכם כ"א עבדות ועיין מ"ש מורי בס"כ שלו גבי בוצינא דנהורא ולכן פני משה כפני חמה שהי' משמש לישראל כעבד ואך לו יאתה מלוכה אעפ"י שדוד הי' ג"כ ענוותן ואמר ואנכי תולעת ולא איש מ"מ גדול הנאמר במשה שאמר ונחנו מה עיין ס"פ כיסוי הדם והיינו דקאמר משה בוקר ויודע ה' גבולות חלק הקב"ה יכולים אתם להפוך בוקר לערב לומר שהיום עבד להלילה אעפ"י שעומד ומשמש מ"מ מולך הוא:

*רב לכם בני לוי פירש"י ולא טפשים היו שכך התרה להם וקבלו עליהם ליקרב אלא הם היו חוטאים בנפשותם י"ל הנה גם הם אמרו למרע"ה רב לכם ויש לפרש עפ"י דברי רמב"ן ע"י שהקרבנות נקרבו בכנופיא בשמיני למלואים עי"כ ירד אש משמים לא בזכותם אלא בזכות הרבים והיינו שאמרו למשה ולאהרן רב לכם כי מצוה הנעשית בכנופיא חשובה מאד וע"כ גם עתה ויקהל עליהם את כל העדה ערמב"ן ומרע"ה אמר להם הרי רמ"ט אנשים ימותו בהקטירם אש זרה והוי עבירה בכנופיא והיינו רב לכם בני לוי כי כשם שמצוה בכנופיא חשובה כך עבירה בכנופיא רב נזקה והקשה רש"י הא תרתי דסתרי הוי כסיל בחושך הולך ומה ראו לשטות זה שסתרו עצמם שאמרו למרע"ה רב לכם ולא חששו לעצמם להקטיר קטרת זרה בכנופיא ותי' רש"י לאו שוטים היו אלא רשעים וחוטאים בנפשותם כי מי שעשה ב' קולות דסתרי אהדדי לא נקרא שוטה אלא רשע רשעתם ורוע לבם הטהם והיינו חוטאים בנפשותם:

שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אתכם אלקי ישראל מעדת ישראל רמז להם שעל הדוכן זכו להתייחס בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל שהוא חשוב יותר מבן יעקב כי מחשיבותם של קדושת השבט ראוי להתייחס בן ישראל ועתה ירדו ממדרגתם שאפי' בן יעקב לא יתייחסו אלא בן לוי כפירש"י שהתפלל בקהלם אל תחד כבודי והיינו שמעו כי עתה אתם בני לוי שאפי' בני יעקב לא תקראו המעט מכם כי הבדיל אתכם אלקי ישראל מלהתייחס אחר ישראל אביכם:

המעט מכם ויש לדקדק כפל הלשון שאמר תחילה כי הבדיל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו ואח"כ חזר ואמר ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך גם מה שאמר ובקשתם גם כהונה אין לו פירוש לכאורה הלא יוכל קרח לומר יהי' אהרן לוי ואני כהן ולמה הוא כהן די לו ג"כ במה שהוא לוי ונבאר זה דאיתא באלו טריפות ר"ע אומר ברכה לכהנים מוכח מן ואברכה מברכיך ור' ישמעאל כהנא מסייע כהנא ומוקי ברכה לכהנים במקום ברכה דישראל דכהנים מתברכים ע"י שנאמר ואני אברכם ולכאורה מה מסייע כהנא שייך כאן מה לי ברכה זו או זו, ונ"ל דלכאורה יש לדקדק על מה דכתי' ואברכה מברכיך ומקללך אאור ולא כתי' לישנא חדא הנושא קודם לנשוא ואאור מקלליך כמו שנאמר ואברכה מרבכיך וכבר פרשתי זה דאינה דומה אם אדם מקבל ברכה מן אדם המבורך או מקבל ברכה מן אדם פשוט ולכן אפי' אם נכרי רוצה לברך את ישראל הקב"ה מברכו תחילה כדי שיהי' הוא מבורך ואח"כ הוא יהי' צינור ברכה לברך אח"כ את ישראל ועי"ז יהי' הברכה עדיפא וכן גם בקללה אינה דומה אם יקולל אדם מן אדם המקולל ששורה עליו קללה ומידת הדין כעין בלעם או קולל מן אדם פשוט ולכן אם אחד רוצה לקלל את ישראל לא רצה הקב"ה לקללו קודם כדי שלא יבוא הקללה לישראל מן אדם המקולל לכן לא קיללו הקב"ה אלא לאחר הקללה שקילל ישראל ולכן כתי' ואברכה תחילה את מברכיך ומקללך אאור אחר קללתך, והנה הא תינח באדם פשוט הוצרך הקב"ה לברכו תחילה לעשות צינור לברכה אבל כהנים קדושים הם ולא הוצרכו כהנים להתברך תחילה קודם שיברכו ישראל דבלא"ה צינור קדוש הם לכן הם מתברכים אח"כ ותחילה ושמו שמי על בני ישראל ואח"כ ואני אברכם והיינו שר' ישמעאל מסייע כהנא שר"ע אמר שכהנים מתברכים מן ואברכה מברכך וא"כ צריכים הם תחילה לקבל הברכה קודם שיברכו את ישראל וא"כ הם חשובים רק כנכרי הרוצה לברך, אבל לר' ישמעאל הם חשובים ואינם צריכים ברכה תחילה אלא אח"כ והנה עיקר ברכה דכהנים היא ברכת שלום דאם אין שלום אין כלום והנה כאן במחלוקת קרח חידוש גדול הי' שלא היו שום אחד אפי' מקדושי ישראל עומדים על צידו של אהרן לחלוק נגד קרח רק שהיו שלמים כל ישראל יחדיו ולא הי' שום מחלוקה לאחד רק לאהרן וזהו ראי' לדברינו שישראל מתברכים תחילה מן הכהנים וכן נתקיים ברכתו של אהרן בישראל והי' לכל ישראל שלום והוא לא קיבל עדיין ברכה מהקב"ה שיהי' לו שלום כדי להראות קדושתו של אהרן כהן שאינה מתברך תחילה כנכרי המברך רק לסוף קיבל גם הוא ברכת שלום ושונאיו נאבדו מן העולם ולכן אמר משה בקר ויודע ד' היינו שעדיין לא קיבל הברכה רק מחר יקבל ברכתו ע"י שיאבדו שונאיו החולקים עליו ויהי' גם לו ברכת שלום, והנה קרח לפי שיטתו שראה שכל ישראל יש להם שלום רק לאהרן אין שלום, וגם לא האמין שיקבל הברכה מחר שיאבדו שונאיו של אהרן ע"כ הוכיח לסבור בדעתו שכהנים אינם בכלל ברכה כלל לא קודם ברכה דישראל ולא לאחר ברכה דישראל וא"כ מוטב להיות לוי ולא כהן דהנה שיהי' חשוב יותר משארי ישראל הלא גם לוי הוא חשוב יותר מישראל ואדרבא לוי וודאי בכלל ברכה הוא ויש להם שלום תמיד וכהן אין בכלל שלום ואם אין שלום אין כלום ומוטב להיות מעט פחות מקדושת כהן כדי שיהי' גם חשוב וגם ברוך יהי' וזה שאמר משה שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו וא"כ יש לכם חשיבות יותר מכל ישראל ולא זה לבד שאתם חשובים יותר אלא גם ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך כלומר שכל סביבך הם מקורבים אתך ויש לך שלום עמהם ועם כל ישראל ונמצא שאתם בכלל ברכה, וא"כ ובקשתם גם כהונה מה לכם בכהונה הלא דבר זה שלוי פחות הוא מקדושת כהן אין שוה לאדם שיהי' ע"י קדושה מועטת מוצא מכלל ברכה ולוי עדיף וודאי מכהונה לפי שיטתך:

*המעט מכם כי הבדיל וגו' לעמוד לפני העדה לשרתם ובקשתם גם כהונה כי דרך העולם לדבר ולשעבד המשועבדים תחתיהם ועל מלך ושרים מרננים ומליזים כמ"ש רמב"ן בפסוק ונשיא בעמך לא תאור ואמר המעט מכם כי נוהגים ומרננים כמו על העבדים כי העמיד ה' אתכם לפני העדה לשרתם ובקשתם גם כהונה לדבר עליכם גם כעל נשיאים:

המעט מכם כי הבדיל אתכם אלקי ישראל וגו' יראה אחר שהשתיק את המתלוננים בוקר ויודע ה' וגו' ונתפייסו בזה לפי שעה אח"ז אמר ללוים ביחוד שלא בפני הבכורים ואמר להם אתם הבדיל ה' אתכם ונעשיתם לגיון של מלך שנמנה לבדו ועי"ז לא נגזר עליכם מיתה ואלו הבכורים ימותו ואם תערערו על זה יהיו הבכורים לגיון של מלך ויחיו ואתם תהיו בכלל גזירה וק"ל:

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי טענות קרח להיות כה"ג אע"ג דאהרן כבר הי' מוחזק לנביא בארץ מצרים מ"מ טען קרח כי נתחלל ע"י מעשה העגל ועדתו של קרח היו מתלוננים על חליפת הלוים עם הבכורים אעפ"י שהלוים נבחרו ע"י שלא עשו העגל ומשו"ה נפסלו הבכורים מ"מ הם כחשו בזה כי אין חטא העגל כ"כ רע בעיניהם אלא לפ"ז אין לקרח תלונה על אהרן וממ"נ והיינו אתה וכל עדתך יחד הנועדים על ד' קאי על עדתו הנועדים על ה' לאמר שאין רע בעשיית העגל להשתתף בו עם ה' ח"ו א"כ אהרן מה הוא כי תלינו עליו כי אם אין חטא העגל ראוי לעונש לא חטא אהרן בעשיית העגל א"כ ממילא הוא נביא מוקדם מאז:

*וישלח משה לדתן ואבירם פירש"י מכאן שאין מחזיקין במחלוקת ונראה אמרינן בסנהדרין מי שלקה ושנה בעבירה שחייב עליו כרת מכניסין אותו לכיפה וא"צ התראה אז בפעם ג' ולמ"ד תלתא זמנא הוי חזקה מכניסין אותו פעם הד' וא"צ התראה וא"כ דתן ואבירם שהיו נצים כבר במצרים ואח"כ אמרו ירא ה' עליכם ואח"כ הותירו במן ומבואר במקום אחר שגם זה הי' לתכלית המחלוקת שהמן הי' מגיד להם עם מי הדין כדאיתא ביומא פי' יוה"כ שאם נמצא בבית אביה או בבית רבו הראשון העומר מודיע שהדין עמה ועבדו של ראשון הוא וכיוצא בזה ולכך הותירו שאם אפשר להותיר אין כאן ראיי' עם מי הדין ולכך הותירו ועכ"פ הוחזקו א"כ לא היו צריכין התראה אלא משום אין מחזיקין במחלוקת:

*במדרש יש כשהעלה שאול את שמואל ע"י בעלת אוב ואמרה ראיתי אלקים עולים שמואל הי' ירא מיום הדין ולקח משה רבינו עמו שיעיד עליו שלא שינה אות אחת מהתורה והוא פלא ונראה שמואל ידע מה נגזר למעלה ששאול ימות למחר בחרב ויהי' בזה חילול כבוד שמים וזה לכאורה נסתבב ע"י שבקשו להם מלך שלא בזמנו עיין באברבנאל שם ולא הי' עדיין זמן למשוח לדוד אמנם זה עצמו בא ע"י שבני שמואל לא הלכו בדרכיו ולכך בקשו להם מלך אמנם בפ' במה אשה איתא כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה שרק בדרכיו שהי' מסבב מעיר לעיר לא הלכו שהם היו יושבים בביתם וא"כ ע"י החסידות שהחמיר על עצמו בא החילול הזה שבקשו ישראל למלך שלא בזמנו ולא הצליח ולכך הי' ירא מן הדין וא"ש אבל יש לומר דסמך עצמו על משה רבינו שאמר ג"כ לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' וכפירש"י שהלך על הוצאה שלו אמנם החכמים שינו זה לתלמי המלך לא חמד אחד מהם נשאתי וא"כ אין ראי' מזה לכן לקח עמו משה רבינו לראי' שלא שינה אות אחד בתורה והגירסא היא לא חמור אחד ויש לו ראי' וסמיכה על משה רבינו וא"ש:

המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל וגו' ובקשתם גם כהונה ויש לפרש חז"ל אמרו מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין שבאומות הכוונה שבאמת צריך לזה עזות ואבירות לב להיות אומה אחת בין עי"ן אומות מפוזר ומפורד ביניהם ואינם אוכלין ושותין עמהם ואינן נושאין מהם ומובדלין מהם וזה צריך אבירות לב אמנם גם בישראל עצמן יש כיתות כהנים לוים וישראלים ובגדי אוכלי טהרות מדרס לאוכלי תרומה ובין אוכלי תרומה ואוכלי טהרות מדרס לחטאת וגם לזה צריך להיות אביר לב לעמוד בזה וזה שאמר המעט מכם נסיון הזה להבדיל אתכם מקהל ישראל ובקשתם גם כהונה שצריך עוד פרישות יותר ונסיון טפי:

כי תשתרר עלינו גם השתרר פי' רמב"ן אפי' שררה קטנה ויש לפרש מה בין גדולה וקטנה ומה גבול תתן לזה כתוב בהפטרה והנה בא נחש בני עמון וכו' נראה כי הר"ן כתב פ"ד דנדרים דווקא דינא דמלכותא גוים דינא משום שהארץ שלו אבל מלך ישראל אין הארץ שלו אין לו לחקוק חוקים כרצונו עיי"ש והיינו דבתורה כתיב והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויבך ואמרת אשימה עלי מלך וכיון שהניח ה' מכל אויב ונכבשה הארץ לפניהם אז אין למלך לשפוט כלל כ"א משפטי ה' ולהקים דבר התורה הזאת אבל ישראל בימי שאול ראו כי נחש מלך בני עמון בא עליהם נתיאשו מישועת ה' ובקשו מלך ללחום א"כ הארץ נכבשה לפניו ולא לפניכם ע"כ אמרו תנה לנו מלך ככל הגוים לשפטינו ויהי' דינא דמלכותא דינא והיינו דאמרו דתן ואבירם אלו העליתנו לארץ זבת חלב ודבש הי' ראוי לך להשתרר שררה רבתי כמלך הגוים אשר דינו דין ואלו לא העליתנו נמי בכחך מ"מ הי' לך להשתרר שררה זוטא כמלך ישראל אך מארץ זבת חלב ודבש העליתנו להמיתנו במדבר א"כ אפי' שררה זוטא לא תשתרר:

אל תפן אל מנחתם נ"ל היינו הקטרת שהקטירו ר"ן איש שיפרע הקב"ה ממי שאינו עושה בדין וכמו מנחת קנאות דסוטה שהוא קרבן לה' שיפגע מדה"ד בסוטה ה"נ הי' הקטרת שיפגע מדה"ד בהמקטירים וע"כ אמר כי קדשו כי היו מחתות קדושות ועכשיו אחר שאמרו דתן ואבירם מה שאמרו גמר מרע"ה בלבו שיבלעו ולא ישרפו ע"כ אמר אי נמי יקריבו קטרת אל תפן אל מנחתם שלא ישרפו אלא יבלעו דווקא:

אל תפן אל מנחתם ר"ל אם אולי יחזרו בתשובה וכמו בני קרח והתשובה ערבה לה' כמנחה התפלל מרע"ה שלא יפן ה' לקבל תשובתם כי המוציא שם רע על חבירו אינו צריך למחול לו והם הוציאו שם רע עלי כאילו קבלתי מהם חמור או חמד א' באומרם כי תשתרר עלינו גם השתרר:

אל תפן אל מנחתם לא חמור א' מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם יתכן בשמצינו שכבר השרה הקב"ה שכינתו על אהרן ומרים פתאום בלי הכנה הגם שלא היו הם במדריגת זאת הנבואה כ"א משה לבדו ומ"מ נעשה כזאת לשעה לתקוע בלבם אמונת גדולת משה וכן היה מ"ת לעיני כל ישראל בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ותהי' תקועה בלבם ביותר וכן היתה נבואת בלעם מטעם אחר שלא יאמרו או"ה אלו הי' לנו נביא וכו' ומשו"ה שעה אל קרבנותיו וחשש מרע"ה אולי גם עתה יעשה כזה להשרות שכינתו על מי שאינו כדאי כדי לתקוע בלבותם כי לא מלבו עשה כל הדברים האלה לכן אמר אל תפן אל מנחתם שיקריבו לפניך שתשרה שכינתך עי"ז עליהם כמו שנעשה לבלעם כי בלא"ה נמי א"א לפקפק עליו ועל נבואתו שהרי לא חמור א' מהם נשאתי והוא כי ענין המלכיות והגדולה הוא לאחד משני דברים או לגדולת עצמו או להנקם מזולתו והנה לא חמור א' מהם נשאתי לגדולת עצמו כי הלכתי ברגלי אצל כל א' מהם ולא הרעותי את אחד מהם לנקום ממנו א"כ מי יחלוק שכל מעשי לש"ש אם לא החולק על האמת ולזה לא יועיל שום דבר ע"כ אל תפן אל מנחתם:

לא הרעותי את אחד מהם י"ל ידוע אדם חשוב שמקבל מתנה מאשה יוכל לקדשה לו לאשה בהאי הנאת כבוד שיש לה שהוא מקבל ממנה ולפ"ז אם האדם חשוב מונע לקבל הוא הורדת כבוד וביוש לנותן וזה אמר משה הגם שלא קבל שום דבר מהם לא הרעותי בזה לאחד מהם שיתבייש או יהא לו הורדת כבוד עי"ז וק"ל:

ועי"ל ידוע במה שמהנים לת"ח וצדיקים מנכסיהם עי"ז הם משפיעים שפע מלמעלה להנותנים כדכתיב ורויתי את נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו א"כ הו"א שהרע משה לישראל במה שלא קבל מהם מאומה אך לא כן משה השפיע להם ובזכותו הי' מחיית ופרנסת ישראל המן וזה אע"פ שלא חמור אחד מהם נשאתי מ"מ לא הרעתי להם בזה וקבלו כל שפעם לטובה וק"ל (מש"מ ):

אל תפן אל מנחתם וכו' לא חמור א' מהם נשאתי וגו' הנה אמרו קטרת מכפר על לה"ר יבוא דבר שבחשאי ויכפר על דיבור שבחשאי ומצינו דמעיל דמכפר על לה"ר ואמרו חז"ל הטעם דיבוא דבר שבקול ויכפר על דבר שבקול וזה סתירה ונראה כבר ביאר הרמב"ן דיש ב' מיני לה"ר אחת מביא דבה שמביא מה ששמע והוא אמת והשני מוציא דבה שהוא שקר ובמביא דבה שהוא אמת אמרו בפ' חזקת הבתים דף ל"ט כל מלתא דאתאמרא באפי תלתא לית בי' משום לשנא בישא ובתנאי שלא יתכוין להעביר הקול יותר ולא יכוין בסיפורו לשם לה"ר והיינו גבי מביא דיבה שאסור רק אם הוא עודנו בחשאי לכן מכפר קטרת שהוא דבר שבחשאי וע"ז מכפר הקטרת ומעיל מכפר על מוציא דבה שזה אפי' אם כבר נתפרסם וקלא אית לי' אסור ועל זה מעיל מכפר דבר שבקול:

*והנה חז"ל אמרו ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כאלו עשה מצוה והנה דתן ואבירם לא הביאו קטרת זרה ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשו מצוה והקטירו קטרת של מצוה ויהי' להם כפרה על לה"ר מיהו קטרת מכפר רק על מביא דבה כאשר כתבנו אבל הם אמרו שקר והוציאו דבה ועל זה אין קטרת מכפר וזה שאמר משה אל תפן אל מנחתם במה שלא הקטירו קטרת זרה כי לא חמור אחד מהם נשאתי ולא נהניתי מאומה מהשתררות והם הוציאו דבה ומדוע תתנשאו מעצמיכם שלא ע"פ הדיבור ועל זה אין קטרת מכפר וא"ש:

ועד"ז יש לפרש דקיי"ל ביו"ד סימן ב' לענין שחיטה דמסור דינו כמומר והנה מומר אין מקבלין ממנו קרבן כדכתיב מכם להוציא את המומר ומסור אפי' עשה תשובה צריך שישלם להנמסר מה שהזיק לו וכ"ז שלא עשה כן לא הועילה לו תשובתו מיהו אפשר שאם הנמסר קרא מעיקרא להמסור רשע דקיי"ל יורד עמו לחייו אפשר דאין צריך לשלם הוצאתו הגם שאסור למסור מ"מ היזק הוצאות שגרם לו אין צריך להחזיר הזיקו והיינו אם קראו רשע שלא כדין והיינו דאמר משה אל תפן אל מנחתם שהם מוסרים שמסרו משה אצל פרעה שהרג המצרי ואין לומר שמא עשו תשובה שהרי על ידיהם הוכרח משה לברוח למדין וכשהוכרח לחזור הי' לו הוצאות הדרך והחמור שהי' להם להשיב לו ולא חמור א' מהם נשאתי וא"ת אני גרמתי שקראתיו רשע למה תכה ריעך הלא ולא הרעותי את אחד מהם שהרי קראתי רק רשע לזה שהוא עפ"י דין תורה רשע וא"ש:

לא חמור אחד מהם נשאתי שינו לתלמי המלך לא חמד (מגילה דף יו"ד ע"א) י"ל דלאו חמור כפשוטו אלא כלפי שאחז"ל (פסחים) אין לך עני שבישראל שלא היו לו תשעים חמורים לובים טעונים מטוב מצרים כספם וזהבם ומרע"ה נפנה לקיים שבועת יוסף ולא לקח לו מאומה והי' לו לבקש מהם משא חמור אחד לכה"פ שהרי השבועה היתה עליהם כי השבע השביע את בני ישראל את כולם ואחז"ל (סוטה) במתניתין סו"פ ראשון שעל הגדול ראוי להתעסק עם יוסף על זה אמר ולא הריעותי את אחד מהם וכי הי' שום אחד שרצה להתעסק והרעותיו לאמור אינך כדאי ורק אני כדאי וזה לא הי' אלא הי' כמת מצוה שאין לו מתעסקים ואני התעסקתי עמו א"כ הי' לי לישאל מכם חמור אחד ולא נשאתי מכם זה נ"ל פי' הפסוק:

אך ידוע כי אנשי אלכסנדריא של מצרים טענו עם ישראל לפני אלכסנדר מוקדון ובקשו שישראל יחזרו להם ביזת מצרים והשיבו שחייבים להם שכר עבודה של ס' רבוא ת' שנה ע"ש בפרק חלק נמצא לפ"ז ליתי' להנ"ל שהרי משה לא הי' בעבודת מצרים ואינו מגיע לו פרוטה מהבזה ומדלא הו"ל לשאול כלי כסף וכלי זהב הלך ונתעסק בעצמות יוסף והוה כמו זה נהנה וזה לא חסר אך ידוע שתשובה זו הי' רק לדחות המצריים בקש כי לא הי' הבזה שכר עבודה גם לא עבדו ד' מאות שנה ולא הי' אלא שלל מלחמות והי' לו למשה ליטול חלק בראש (כמלך שנוטל חלק בראש השלל והבזה) ושפיר אמר לא חמור אחד מהם נשאתי ואמנם לפני תלמי מלך מצרים לא הי' רשאים לגלות זה הסוד כי אז יאמר אם לא הי' שכר עבודה א"כ אני תובע מכם שתחזרו לי הבזה ההיא שהרי הוא הי' מלך מצרים ע"כ שינו לו לא חמד אחד מהם נשאתי (צ"ל כדלעיל דחמור אחד מהם פי' שלא לקח מאותן חמורים שהוציאו ממצרים טעונים בזה):

לא הרעותי את אחד מהם אבל שניהם קראתים רשע למה תכה ריעך רשע כמותך וקודם גמר דין יהיו בעיניך כרשעים ובלבד שיהיו שניהם שוים לפני הדיין היינו לא הריעותי את אחד מהם כ"א לשניהם יחד:

ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ולכאורה קשה הלא באמת כל העם הי' במחשבה זו ונראה דהנה הרמב"ם הקשה הלא הקב"ה יודע מחשבות וא"כ האיך אדם חוטא נענש הלא אינו יכול לסתור ידיעת הקב"ה והשיג הראב"ד ז"ל דהנה הקב"ה יודע מחשבות אדם אבל המעשה היא הבחירה והוא בידי אדם ועל המחשבה אין ה"נ דאינו נענש והנה כל ישראל לא חטאו כלום גבי מעשה קרח אלא שהלכו לראות המעשה וחטאו במחשבה והקב"ה הי' רוצה לכלותם וע"ז אמרו אל אלקי הרוחות וכו' דהיינו המחשבה ואין אתה דן על המחשבה האיש אחד יחטא במעשה ועל כל העדה תקצוף:

לא ה' שלחני עיין מורי בהפלאה שכתב שהקדים לאו קודם להן ויהי ככלותו לדבר כי הי' רוצה לכפול הלאו עוד באחרונה שיהי' הן קודם ללאו וה' לא המתין ופצתה האדמה עיי"ש ולפע"ד היינו טעמא משום דקיי"ל שליח לא צריך לכפול תנאו וכיון שמשה לא מלבו עשה רק ה' שלחו א"כ איננו צריך לדיני תנאי ואפילו לאו קודם להן מהני ע"כ מיד ויהי ככלותו לדבר לא המתין הקב"ה כי להורות נתן שהוא שליח ואין צריך לדיני תנאי כי לא מלבו:

*אם בריאה יברא ה' ופצתה וגו' וירדו חיים שאולה וגו' איתא במדרש שחיים שאולה היינו כמו שהם בחיים שגם אז אמרו משה בדאי ורשעים אפי' בפתחה של גיהנם אינם חוזרים בתשובה וצריך ביאור מאי ענין זה לכאן ונראה דחובת הלבבות כ' דיש דיעות נפסדות ואפיקורסות בחשבם שזה נמנע שהשי"ת ידבר עם האדם זה נגד כבודו אלא הקב"ה שברא העולם ורוצה ביישובה ואם יש אדם שרוצה וראוי להנהיג הבריות ניחא לי' להקב"ה ומסכים על ידו עיי"ש ואפשר שמדיעה הנפסדת ההיא הי' כת קרח דתן ואבירם והנה אנשים כאלו אפי' שרואים אותות ומופתים שיעשה הנביא אפ"ה לא יאמינו בו וזה ניאוץ וזה שאמר אם בריאה וגו' ופצתה האדמה ואפ"ה ירדו הם אומרים חיים שאולה היינו שגם אז יאמרו משה בדאי ועכ"ח הם מדיעה הנפסדת הנ"ל והרי זה ניאוץ וידעתם כי ניאצו האנשים כי זה ניאוץ כדלעיל:

ויהי ככלותו לדבר כ' מורי בהפלאה זצ"ל כי מרע"ה רצה להתנות תנאי כפול אם כמות כל אדם וכו' לא ה' שלחני ואם בריאה יברא וכו' דהיינו מכלל ברכה לא נשמע קללה וכן בהיפוך ע"כ הי' צריך לכפול תנאו אלא שצריך להקדים הן ללאו והכי הקדים לאו לא ה' שלחני אלא שלא רצה להתחיל בפורעניות ודעתו הי' להכפיל אח"כ עוד הפעם אם כמות כל אדם וכו' כדתיקון שמואל אם לא מתי אם מתי ואם לא מתי בגיטין דף ע"ו וזהו שאמר ויהי ככלותו לדבר טרם שכפל התנאי מיד ותבקע האדמה:

עוד כ' דשפיר סיים התנאי כי כתבו התוס בקדושין ס"ב ע"א ע"ש מה שאנו רוצים חשוב הן וישראל רוצים בלא ה' שלחני אלו דבריו ודפח"ח ואומר אני שניהם אמת מרע"ה לא חשד את ישראל שיחפצו הם שיברור לא ה' שלחני כי משה חשב שצדיקים גמורים הם ע"כ רצה לכפול עוד הפעם ויהי ככלותו לדבר טרם שכפל מיד ותבקע האדמה כי הקב"ה ידע מחשבותם שהם רוצים בתנאי לא ה' שלחני וא"כ כבר נגמר התנאי:

וירדו חיים שאולה י"ל לשון חיים כי נתחייבו כמו ר"ן איש כי לולי שנתחייבו שריפה לא ה' משה יועץ אותם לכנוס לסכנת קטורת אלא שנתחייבו כבר בשריפה מתחלת מחלוקת וא"כ גם דתן ואבירם נתחייבו שריפה אלא שלא רצו לעלות להקטיר ע"כ ירדו לאש של גיהנם וישרפו שם ויקבלו עונשם אלא לכאורה טרם רדתם אל האש של גיהנם כבר יצאו נשמותן מהבל וחבטה דנפילה נמצא לא נשרפו ע"כ התפלל שירדו חיים שאולה ולא ימותו עד יגיעו לתוך שלהבת של הגיהנם:

וכל העם נסו לקולם כי אמרו פן תבלענו הארץ יל"ד מה נסו לקולם ולא לראייתם שראו בקיעת הארץ ומתגנדרים לתוכה ועוד הרי כבר הזהירם משה ואמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם וכן עשו כדכתיב ויעלו א"כ למה נסו עוד כי מסתמא הפרישם משה שיעור הראוי אלא האפיקורסים אומרים מרע"ה עשה מחילות תחת הארץ והעמיד שם קנה שריפה ואבק שריפה וכדומה ועי"ז נבקע הארץ והראיתי להם מ"ש רמב"ן ותכס עליהם הארץ שאחר השקיעה כיסה עליהם הארץ ולא נשאר שום רושם בארץ וזהו בליעה כאדם הפותח פיו ובולע ולא ניכר עוד שום רושם ודבר ממנו וזה ראי' ברורה שלא הי' בתחבולה כ"א מאת ה' אשר ברא פה לארץ לבלוע והנה אם הי' מאת ה' ידע משה להגביל העם עד פה תעמדו ולא תספו אך אם הוא ע"י תחבולה אבק שריפה אין אדם שליט ברוח ומי יודע עד היכן כחו מגיע להפיל בנינים ולבקוע ארצות הרבה והנה הרשעים האלה בשעת ירידה לארץ לא חזרו בתשובה להאמין בנס הנפלא הלזה אלא צעקו בפתחה של גיהנם ראו מה עשה בן עמרם העמיד קנה שריפה ופולוויר והרעיש הארץ והנה הרשעים הללו לא ראו עדיין כסוי הארץ והיו צועקים כן וישראל כששמעו קולם של אלו האמינו שהוא רק המצאה ותחבולה ונסו לקולם של אלו והרחיקו הרבה יותר מן הגבול שהגביל מרע"ה כי אמרו פן תבלענו ארץ וזה פתיות כי ע"י תחבולה א"א שתבלע ארץ כי הבליעה היא הכיסוי וזה א"א ע"י תחבולה:

פ"ק דקדושין דף ל"א ע"א ובתוס' ד"ה אסתייעא מילתא ודרש מזמור לאסף קינה מבעיא לי' פירש"י ששפך חמתו על עצים ואבנים ותוס' פירשו טבעו בארץ שערי' וכשיעלו השערים יעלה גם קרח עמהם והנה בחד דיעה בסנהדרין לא הי' קרח לא מן הנבלעין כי אמר רכושו וביתו ואדם אשר לקרח היינו עבדיו הרבים כמ"ש רמב"ן וגם לא הי' מן הנשרפין כי לא נשרפו רק ר"ן איש וכן פשטי' דקרא ופירש"י שם כי מ"מ מת אח"כ במגפת י"ד אלף ובאמת כן משמע פשטיות דקרא ולפ"ז לא שייך לומר מזמור לאסף כפירוש תוס' שעתיד קרח לעלות עם שערי ירושלים שהרי לא נטבע אך לכאורה היא נגד השכל הרי הוא הרשיע יותר ובו הי' תלוי הכל ומדוע נמלט וי"ל לרעתו שראה עצמו בעושר גדול ועבדים ושפחות וכבוד עצום ר"ן נשיאי ישראל הלכו אחר עצתו וממש לב כל ישראל עמו ובניו גדולי הדור ובשעה קלה נצב ערום כיום הולדו מכל עשרו וכל ריעיו נבלעו ונשרפו ובניו שבו בתשובה ורחקו ונתבזה בעיני כל ישראל כי ראו צדקתם של משה ואהרן טוב מזה המות אפי' בליעה ושריפה מאשר יחי' ויראה בנפלו כרגע מאיגרא רמה לבירא עמיקתא הנה אבימי הי' חושב כל ימיו א"א לפרש קרא כפשוטו שלא הי' קרח מן הנבלעין ולא מן הנשרפין ובוודאי נבלע ואתיא לי' שפיר מזמור לאסף כי בהעלות שערי ירושלים מטביעתם יעלה גם קרח אך עתה הנה זה האבימי הי' גדול הדור והוה לי' הבנים דסמיכי כמבואר שם והי' בנו של ר' אבוהו וראה עצמו בגדולה הזאת ואפ"ה גחין לפני אביו אז הטעימו הקב"ה להבין בשכלו כמה שיעור נחת רוח היא זה וכמה שיעור מן הצער הי' לקרח באבוד כל אלה וא"כ אין מקרא יוצא מדי פשוטו קרח לא נבלע ולא נשרף ודי לו בצער הנ"ל ואולם תקשי מזמור לאסף קינה מבעיא לי' אסתייעא מילתא ודרש כפירש"י על ששפך חמתו על עצים ואבנים (וצ"ע כי בתוספות שם איתא בני קרח ולא קרח ובני קרח וודאי יעלו כי שבו בתשובה ובני קרח לא מתו אז בבליעתם כמו שאחז"ל סנהדרין דף ק"י ע"א תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו ואמרו שירה וי"ל בדוחק שאולי כיוונו גם על קרח אביהם כדאיתא בשם האר"י ז"ל שלקרח יהי' תיקון לעתיד לבוא ומרומז צדיק כתמר יפרח סופי תיבות קרח שיעלה כתמר):

*זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וכו' יש לפרש דלכאורה קשה האיך הי' רשאין לעשות מהן ציפוי למזבח הא קיי"ל דדבר שנשתמש בו הדיוט לא ישתמש קודש וצ"ל דכבר קדשו המחתות מעיקרא קודם שנתנו בהם קטורת אלו וכיון שקדשו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אמנם אכתי קשה הא הקדישו מסתמא על תנאי אם יתקיימו וכיון שנשרפו קודם שמוש קטורת זרה אסורים שוב למזבח מיהו יש לומר הרי קיי"ל בתנאי שאי איפשר להתקיים תנאי בטל ומעשה קיים וה"נ לחלוק על אהרן אי אפשר כפירש"י לעיל בוקר ויודע כשם שאי אפשר לשנות בוקר לערב וא"כ הוי אי אפשר לקיימו ותנאי בטל ומעשה קיים ומועיל ההקדש מעיקרא קודם השימוש ואין השימוש אש זרה יכול לפוסלן וזה עצמו אות שאי אפשר לחלוק על הכהונה וזה שאמר שתעשה אותם ציפוי למזבח ומזה עצמו יכריחו כי לא יקרב איש זר וא"ש:

קח את המחתה וגו' עיין פרש"י שהיו מרננים על הקטרת וכו' ויש להביא ראי' דלא מתו מחמת קטרת דהרי קיי"ל ופסקו ברמב"ם ה' רוצח דסודר שחנקו בו אסור בהנאה ואם הקטרת המיתום היו המחתות שבם הקריבו הקטרת אסורות בהנאה ואיך עשו ממנו ציפוי למזבח אלא עכ"ח רק חטאם שהקריבו במקום שאינו ראוי גרם להם וכן מוכח נמי מזה שעמד אהרן בין המתים וחיים ורז זה מסר לו מה"מ דקטרת עוצר המגפה והיינו וודאי הקטרה ע"ג המזבח כדינו ולמה לא הקריבו עתה ועכ"ח שאסור להקריב כ"א בבוקר ובערב והם שעברו חטאו בנפשותם:

ויעמוד בין החיים וגו' יש לעיין אע"ג דמלאך המות מסר לו רז זה מ"מ לא נהירא שיהי' מותר בשעת המגפה ר"ל להקטיר קטורת מבחוץ ואומר אני לפמ"ש מורי בהפלאה שלא הי' ראוי ר"ן איש שימותו מחטא המחלוקת שהרי גם לדורות אין עונש רק צרעת פורחת במצחו ולא מתו אלו אלא שהקטירו קטורת זרה ואומר אני גם אלו ידעו כי אסור להקריב קטרת זרה אלא שהי' מרע"ה מוחזק אצלם לנביא ויש לו רשות לעבור על דברי תורה לפי שעה כאליהו בהר הכרמל אך לא לעקור או לצוות מצוה חדשה לדורות עולם ע"כ מה שהחליף הבכורים ללוים לדורות עולם בזה היו מסופקים אבל לשמוע לו לפי שעה שמעו ולא היו ראוים להשרף אך דתן ואבירם הרשיעו ואמרו שאיננו נביא כלל ואסור לשמוע לו להקטיר קטרת ע"כ הם לא הקטירו ומ"מ ר"ן איש חטאו במקצת עכ"פ שהי' ראוים לצרעת ואמנם בעידן רתחא ע"י דתן ואבירם נענשו גם הם למיתה דעידן ריתחא שאני נמצא דתן ואבירם גרמו מיתת האנשים והיינו דכתיב בפ' פנחס הוא דתן ואבירם וגו' באכול האש מאתים וחמשים איש וגו' ר"ל שאכילת האש את הר"ן איש הי' ג"כ ע"י דתן ואבירם והנה במות ר"ן איש חשבו ישראל בחטא הקטרת מתו וא"כ מוכח מזה שמשה ואהרן אינם נביאים מוחזקים כאליהו בהר הכרמל ע"כ אמרו אתם המיתם את עם ה' ע"י קטרת זרה ויש בזה כפירה בנבואת מרע"ה ע"כ נהייתה מגפה ואז צוה מרע"ה לאהרן להקטיר קטרת זרה לפי שעה ועי"ז נתעצר המגפה א"כ מבואר שמרע"ה נביא מוחזק לה' ותורתו אמת:

את משמרת תרומתי וגו' ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך ב"י פירש"י פ' זו מפני שחביבה כלל בתחלה וכלל בסוף ופרט באמצע נ"ל הכוונה כי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כלומר מכל הדברים לא יהיו לו אלא מתנות כהונה הללו ופרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט והכלל הוא ה' הוא חלקו ונחלתו והרי יש לו הכל והיינו קרא בארצם לא תנחל זהו כלל ופרט אני נחלתך היא פרט וכלל:

*ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן יש לפרש דהרי לשבט לוי לכאורה הי' להם יותר משאר שבטים שכל שבט לקח חלק י"ב והם לקחו עשיריות מי"ב חלקים אמנם רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו וא"כ חשוב לישראל חלקם המועט יותר מן מה שחשוב לבני לוי חלקם המרובה שמקבלים לכן ברכם הקב"ה שיהא ונחשב לכם כדגן מן הגורן כאילו הי' שלכם מעיקרא:

ונחשב לכם תרומתכם וגו' כן תרימו גם אתם ודרשו רז"ל אתם גם אתם לרבות שלוחכם ורמז למ"ש בתשובת מהרי"ט דהפרשת תרומה אינו אלא מילי ואע"ג דבעלמא מילי לא מימסרא לשליח מ"מ תרומה הואיל ואיתנייהו במחשבה מימסרא לשליח והיינו דקאמר קרא ונחשב לכם תרומתכם שניטלת במחשבה ע"כ תרימו גם אתם לרבות שלוחכם:

ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי ב"י לא תחללו ולא תמותו יש לפרש הנה צל"ע קרא מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו מרישי' דקרא ילפינן בן לוי שהקדים בכרי צריך להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' ומסיפא ילפינן מקדשו ממנו שעולה בא' ומאה ממנו מקדשו וקשה הא קרא מיירי שהפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר ואם נפל בתוכו הוי בציר הרבה מק"א עכנלע"ד נהי בעלמא איכא במפריש תרומה ב' מצות עשה מצות הפרשה וסגי בחטה אחת ומצות נתינה לכהן צריך כדי נתינה כ"כ צל"ח בפסחים מ"מ הכא בהקדים בכרי סגי בחטה אחת ותו לא דלא כתיב אלא תרימו ולא תתנו והא"ש דליכא אלא א' מק"א דחטה אחת לא מתחשב והוה סד"א שיהא חטא לבן לוי שהרי הישראל הי' מפריש כשיעור וע"י שהקדימו בכרי אינו מפריש אלא חטה אחת קמ"ל ולא תשאי עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו כי סגי בהרמה בלי נתינה ואת קדשי ב"י לא תחללו בזה לומר שהישראל הי' מפריש תרי ממאה והוא מחלל זה מקדושתו קמ"ל לא תחללו בזה ולא תמותו:

ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן אחז"ל (סנהדרין) וכי אהרן לעולם קיים מכאן לתחיית המתים מן התורה כי ד' עולמות אנו מזכירים אין כערכך מלכנו בעוה"ז ואין זולתך מלכינו לחיי עוה"ב אפס בלתך גואלינו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים הנה עוה"ז ועוה"ב שאחר מיתת כל אדם הם דבוקים זה בזה יפה שעה אחת במע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ויפה שעה אחת בעוה"ב מכל חיי עוה"ז כשאחז"ל וכנגד שני סאין ממאה שמפרישין תרומה לכהן (עין בינונית אחד מחמשים) ושוב לימות המשיח נזכה לירש עשרה עממין ונשורר בנבל עשור של עשרה נימין (כדאיתא במדרש) היינו מעשר לבני לוי ושוב אח"כ יהי' תח"ה קדושה יתירה הוא מעשר מן המעשר רמז תחיית המתים שיזכו ליתנו לאהרן הכהן שהוא קודש הקדשים כדכתיב ויבדל את אהרן להקדישו קודש הקדשים:

בארצם לא תנחל וכו' אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל י"ל ידוע שקשה מאוד להיות אז דבוק בה' בשעה שהוא מעורב בין הבריות ונושא ונותן עמהם והתבודדות טוב לדביקות ה' אבל אהרן הכהן הי' בזה המעלה הגם שתמיד הי' עוסק עם בני האדם לעשות שלום ביניהם ובין איש לאשתו ומעורב עמהם כדאיתא באבות דר' נתן וברש"י על פסוק ויבכו אותו כל בית ישראל בכל זאת לא סר מדביקתו בהי"ת שמו אהרן קדוש ה' איש חסידו וזה אמר לו הקב"ה אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל גם אם תהי' בתוכם וביניהם תמיד גם אז רק אני חלקך ונחלתך תמיד דבוק תהי' בי (מש"מ):

פסוק במשלי לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי י"ל ע"ד רמז כי המתקן מאכלו זוכה לבנין בהמ"ק כי העושה שולחנו מזבח לכפר עליו חלף זאת יזכה לחזות בנועם ה' ותיקון השולחן הוא לראות ולבחון מפעלותיו ולהודות על טובותיו עמו ולמשוך גם לב עניים אוכלי שולחנו כאברהם אבינו ע"ה והנה ל'ח'מ'י' ר"ת ל'כו ח'זו מ'פעלות ה' ועי"ז ישתו ביין מסכתי י'י'ן' ר"ת בהיפוך נ'דחי י'שראל י'כנס וע"ז אמרו חז"ל (סנהדרין) משנכנס יין יצא סוד הכמוס כי לבא לפומא לא גליא וכבר כתבנו במקום אחר זה אלי ואנוהו פי' רש"י אעשה לו נוה הוא בהמ"ק וחז"ל במסכת שבת עשו ממנו נוטרייקון ואנוהו אני והוא ע"ש קל"ג ע"ב ולפי דרכנו יאמר כך כשמתקן שולחנו כמזבח נמצא שביתו הוא בית דירה ונוה מתוקן לקוב"ה וגם הוא דר עמו בו וז'ה' א'ל'י' ר"ת ז'ה ה'שולחן א'שר ל'פני ה" ועי"ז ואנוהו אעשה לו נוה אני והוא פי' דירה שאוכל לדור אתו בבית א' הוא ביתי אשר שולחני עומד בתוכו:

*בפרקי אבות פרק ד' איזהו חכם הלומד מכל אדם הכוונה אפשר כמו שכתב החובת הלבבות במעשה שהי' שמעוברי רצונו שלהוטים ומתאמצים לעשות הרע יש לנו ק"ו איך נתחזק לקיים תורה ומצות וזהו הלומד מכל אדם וגו' וגם דהע"ה אמר מאויבי תחכמיני מצותיך:

או הכוונה בתורה עצמה אין חילוק בין לומד מזקן או מנער אם לומד עמו תורת ה' כולן שווין כי תורת ה' לומדים משא"כ בפלוסופיא דור הולך ואח"כ בא דור אחר ומהפך הכל ואומרים בהיפך כמו שהי' ביניהם החקירה אם השמש הולכת והארץ עומדת או בהיפוך והאחרונים אומרים שהראשונים כלו בהבל ימיהם משא"כ בתורה אע"ג שזה אומר טהור וזה אומר טמא כולם מיוסדים על שורש אחד כולם כיתנו מרועה אחד עיין חגיגה ד' ע"ב ולזה אמר ר"ש יש קנקן חדש מלא ישן ויש קנקן ישן שאפי' חדש אין בו הנה קנקן משמע שיש בו שום דבר ובראשון אמר לענין תורה יש קנקן חדש ומלא ישן ושנית אומר נגד הפלוסופיא ונגד אלישע בן אבוי' שנעשה אחר שהוא אמר מתני' זו שדומה לומד מן הילד לאוכל ענבים קיהות היינו בשאר מדעות והולך לשיטתו שאמרו עליו שספרי מינין נשרו מתוך חיקו כדאיתא חגיגה דף ט"ו ע"ב וע"ז אמר ר"מ בהיפוך שאם הוא בעסק התורה הכל שוה ומכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי אבל בחכמות פלוסופיא יש קנקן ישן שאפי' חדש אין בו ובמחלוקת ת"ח אמרו אלו ואלו דברי אלקים חיים ויש להסביר דמ"ט שערים נתגלו למשה ושער נון לא נתגלה וידע הוא שיש הרבה דברים שאין השכל יוכל או קשה עליו להשיג אבל אם רואה בעין שכך היא אין כאן קושיא וכדמצינו שאמר אם לא ראיתיו לא האמנתיו שהי' קשה לו להשיגו ואעפ"כ ראה שאמת הוא וכמו שהביא בחובת הלבבות ולפ"ז נהי לפי השגתינו נראה שזה טמא אפשר אם היינו משיגים השער נון שהיא ידיעה יותר היינו אומרים שטהור ולכך כשלומדים תורה לשמה ומבקש למצוא האמת אפשר שכיון האמת לפי שער נון דאע"ג דלא נתגלה מ"מ אפשר שיזכה להתבונן בינה ניצוץ משער נון כמו שפירשו על יהושע בן נון שהי' לו התבוננת בשער נון ועפ"ז יש להבין מה שאמרו בב"מ פ"ו דלמעלה במתיבתא דרקיע אמרו ספק קדם בהרת לשער לבן אמרו במתיבתא דרקיע טמא ששם עולם הנשמות וגם להם לא נתגלה יותר ממ"ט שערים אבל הקב"ה אמר טהור ולפני מותו יכול להשיג שער נון לכך נאמר שרבה בר נחמני שמת מיתה פתאומית שגופו טהור ויצאתה נשמתו בטהרה היינו בנשיקה הוא הי' יכול להכריע והכריע ואמר טהור שהגיע לשער נו"ן כמו שכתבנו יושע בן נון:

בהפטרה שבת ר"ח

והיה מדי חודש בחדשו י"ל כשעולין מגלות לא"י בב"א מתעלין על חד ארבע כידוע חד מינן כד סליק להתם כתרי מנייהו וחד מינייהו כתרי מינן נמצא מה שעלו לרגל ג"פ בשנה אז יעלו ד' פעמים ג' שהוא י"ב חדש ושוב עוד יתעלו ויהי' בכל חדש ד' פעמים והיינו מדי שבת בשבתו (שהוא ד' פעמים בחודש) ויצאו וראו וגו' ועי"ז שיצאו למקום טומאה יחזרו לאחורנית ד' מדרגות מה שעלו מדי שבת יחזרו ויעלו רק מדי חודש בחדשו עד שלבסוף יעלו כמקדם מדי שבת בשבתו (חזר וכפל הנביא הפסוק מדי שבת בשבתו):

והיה מדי חדש בחדשו ואח"כ מדי שבת בשבתו כי חטאת המכפר קודם לעולה אע"ג דעולה קדוש טפי וע"כ כשחל ר"ח בשבת ושבת יום דורן מתנה טובה ובאים להשתחוות ויום ר"ח הוא דין לראות בפגרי האנשים כי בכל ר"ח מתהפכים בגיהנם כבשר בקלחת והוא כפרה גם להרואים כדכתיב והי' דיראון די ראייה כפירש"י ע"כ חודש קודם לשבת ובתחלה יצאו וראו בפגרי האנשים ואח"כ יבואו להשתחוות כי חטאת קודם לעולה:

בהפטרה הלא קציר חטים היום פי' כי הקמת מלך הוא כמו הגשם שהוא צורך גדול בזמנו וקללה בקציר חטים וה"נ מלך הוא מ"ע להקים מלך בזמן מנוחה והי' בהניח ה' אלקיך ואמרת אשימה עלי מלך (כי היא מצות השי"ת ככל המצות מתרי"ג מצות) אבל להקים מלך בשעת מלחמה כי נחש מלך בני עמון בא אז בקשו מלך שלא בזמנו כמו גשמים בקציר חטים והא דנתן הקב"ה להם מלך היינו שהקב"ה עושה רצון המבקש אפי' הוא לרעתו כיון שהוא רוצה לילך באותו דרך מוליכין אותו כמו בבלעם וא"ל ראו כי קציר חטים היום וגשמים סימן קללה ואתפלל על הגשמים וישמענו הקב"ה ויתן גשמים אעפ"י שאינם לטובה ה"נ בקשת המלך עתה:

בהפטרה לשמואל חרה לו על שבקשו מלך ותמהו כל המפרשים הלא מפורש בתורה ומצות עשה הוא ככתוב ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים וגו' וי"ל הנה הקמת מלך מ"ע ככל שאר מצות ממצות התורה הקדושה אבל אנו צריכים להיות בטוח בהשי"ת שילחם לנו בכל מלחמותינו כמו שעשה לנו תמיד ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף ובימי השופטים אבל לבקש מלך ללחום מלחמה כמו שהי' בימי שמואל שבא נחש מלך עמון זה חסרון בטחון וא מונה כמו שאמר הקב"ה לא אותך מאסו רק אותי והנה מי שדבק ובטוח בהשי"ת בכל לבו זה אינו צריך כלל לדרך הטבע וכמו שביאר הרמבן בפסוק ועבדתם את ה"א וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרביך לא תהי' משכלה וכו' יעוין שם והטבע משועבד לתורה אבל בכל זאת מי שלבו נוקפו ואינו דבוק ובטוח כל כך בה' וזה אין יכול לקוות כל כך נתנה לו התורה רשות לעשות הכל לטובתו בדרך הטבע ואמרה ורפא ירפא מכאן שנתנה התורה רשות לרפאות וזה י"ל כוונת הקרא ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי היינו שמקימים מלך ללחום מלחמותיהם וכיון שאתה מבקש כך ואין אתה בוטח ודבוק בה"א באמונת אומן שהוא מלככם ויעשה הכל לטובה בעדכם נתנה התורה רשות באמת לעשות בדרך הטבע להקים מלך וזה שום תשים עליך מלך ותעשה הכל בדרך הטבע:

ובזה יש לפרש שאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ובאמת הי' להקב"ה להשיב כיון שאני שולח אותך אין לך לדאוג מאומה ויעשה לך ניסים אבל יען כי לא הי' בוטח כל כך ועלה שאלה וספק בלבו אם כן אין מובטח כל כך שיעשה לו נס לכן השיב לו הקב"ה שיעשה בדרך הטבע ועגלת בקר תקח בידיך ובחובת הלבבות מתרץ ששמואל אמר כך כי אין לסמוך בכל זאת על נס גם אחר הבטחת הקב"ה והאדם יעשה שלו כדרך הטבע (מש"מ):