והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה בספרי אם תקיים מה שכתוב בענין זה תירש את הארץ והקשה מורי בהפלאה הא אין ביכורים אלא אחר ירושה וישיבה וי"ל דהנה יל"ד בבהמ"ז אנו אומרים מודים אנחנו לך על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ועל שהוצאתנו מארץ מצרים וקשה הרי תחלה הוציאנו ממצרים ואח"כ הנחילנו א"י ומ"ט הקדים שהנחלת אבל האמת יורה דרכו ובזה יתיישב ג"כ קושיית רמב"ן על הספרי דמפרש בפ' והי' אם שמוע ושמתם את דברי אלה על לבבכם קאי אלעיל אואבדתם והיינו בגלות תשימו על לבבכם שלא יהיו חדשים כשתחזרו א"כ קשה איך קאמר אח"כ למען ירבו ימיכם על האדמה ולדידי קשיא איך קאמר כימי השמים על הארץ הלא כתיב כאשר השמים החדשים אשר אני עושה כן יעמוד זרעכם ושמכם א"כ משמע דהשמים הללו יבלו ונגולו כספר השמים ואיך אמר כימי השמים על הארץ אבל נ"ל שאעפ"י שאבותינו התהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר מ"מ בכל מקום שהלכו הי' לבם ועינם וכל מחשבותם אל ארץ נחלתם אשר נתן להם השי"ת וכן אמרו השבטים לפרעה לגור בארץ באנו ולא להתיישב כי בכל רגע האפשרי דעתינו על נחלתינו וכל זמן שהי' דעתם כך לא שלט בהם פרעה וגזירותיו ולכן כתיב וימת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא אשר לא נתיישבו אלא כגרים בעלמא כשמתו אלו ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ומאותן דורות החדשים ותמלא הארץ אותם ומיד ויקם מלך חדש ויאמר הבה נתחכמה והיינו דקאמר מקרא ביכורים וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט כשהי' עדיין מתי מעט אז גרו שם כגרים ולא נטשו נחלתם ויהי שם לגוי גדול אז וירעו לנו המצריים וע"כ הזהרנו אפי' אם ח"ו ואבדתם וגו' מ"מ ושמתם דברי אלה על לבבכם וגו' למען ירבו ימיכם איננו שכר אלא עדיין מיירי בגולה ירבו ימיכם על האדמה כל מקום שאתם הולכים יהי' כל מחשבותיכם על האדמה כימי השמים הישנים על הארץ הישנה עד תזכו לשמים החדשים והארץ החדשה במהרה בימינו וע"כ אמרינן מודים אנחנו לך שהנחלת לאבותינו יורדי מצרים הנחלת להם ארץ חמדה בכל מקום שהגליתם ובזכותם הוצאתנו ממצרים וה"נ קאמר כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה שתהי' בעינך כבר קודם ביאתך שהיא נחלתך בכל מקום שאתה שם אז תזכה וירשת וישבתה בה והיינו דקאמר ספרי אם תקיים המצוה האמורה בענין היינו שתהי' א"י לך לנחלה אז בזכות זה תירש הארץ:
והי' כי תבוא ולא כתיב כי תבוא כמו כי תצא בלא תיבת והי' תחלה ולשון והיה משמע דקאי אדלעיל י"ל דאמר תמחה את זכר עמלק אפי' שעל עצים ואבנים שלא יזכר שמו לעולם ומ"מ לא תשכח אותו כי הוא א' מניסים גדולים כמו יציאת מצרים שהרי אמרו מה שמועה שמע יתרו קריעת י"ס ומלחמת עמלק ש"מ ששקולים הי' וא"כ ראוי שלא תשכח והנה אסור לזכור שמו כי מחה תמחה זכרו מתחת השמים ע"כ אמר איעצך והי' כי תבוא אל הארץ ותביא מראשית פרי האדמה לומר שיהי' זכר לראשית גוים עמלק ע"כ כשתספר וענית ואמרת ארמי ומצרים ופרעה וביאת הארץ עוד תסיים והנה הבאתי ראשית פרי האדמה חלף ראשית הגוים אשר השמידו השי"ת ולא תטעה הלא גם ישראל נקראו ראשית דע כי אין ראשית שייכות לישראל כלל וע"כ אמרינן בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ע"ד העברה ולא ע"ד האמת כי אין ראשית אלא בדבר שיש בו אחרית ושיריים ועמלק הי' אז ראשית הגוים וכל הגוים שארית לו ובכורים ראשית פרי האדמה ואחרית הפירות שיריים להם אבל ישראל עליהם אמר בלעם מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו שנקראו ראש צורים וראש גבעות ובאמת לא שייך להם זה השם כי עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב והם עם בפ"ע כולם קדושים עם קרובו של הקב"ה ולמי יהי' ראשית ומי אחריהם ע"כ התפלל ותהי אחריתי כמוהו ע"כ ראשית פרי האדמה רומז לראשית גוים ולא לישראל שהם ראשית ע"ד העברה כמו שהקב"ה נקרא ראשון ע"ד העברה:
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וכו' פי' אחר שנחרב בית מאוינו ובטלו מעשרות שהיו נוהגי' באלף הג' שהיא שנת המעשר אזי ונתת ללוי וגו' ואכלו בשעריך ושבעו וכשתאכיל לעניים הללו בשעריך יהי' חשוב ומקובל כאלו הקרבת בבהמ"ק וצריך אתה להתודות ולומר בערתי הקדש מן הבית פי' שתאמר אתה בערת וגרמת שנתבער הקדש הבהמ"ק ונחרבו בעוונותיך לא אכלתי באוני ממנו פי' מרוב אנינות לא אכלתי מרוב צער שיש לו ע"ד האכלתם לחם דמעה ולא בערתי ממנו בטמא פי' לא ח"ו ע"י גירוי שאור שבעיסה כ"א ע"י שעבוד מלכיות שגרמו לנו ולא ע"י שאור הנקרא טמא גם לא נתתי ממנו למת אוה"ע ע"ד לא תחנם:
א"נ י"ל שאומר לכהן הגדתי היום רוצה לומר אני רוצה לומר אני רוצה להגיד היום כי באתי וגו' פי' אני רוצה לקרות מקרא בכורים בקול רם לקדש שמים ברבים ועתה ברכני שיוצק חן בשפתותי ויערבו דברי באזני השומעים ויכנסו אל לבם ועל זה נוטל הכהן הסל ומניפו לארבעה רוחות לעצור טללים רעים ר"ל הקליפות המונעות כדי שיתברך בניב שפתיו וקרוב לזה איתא בצרור המור עיי"ש והוה ס"ד שאם המביא בכורים א' מגדולי הדור והכהן עם הארץ אין כבודו לבקש ממנו ברכת הדיוט שלו ע"כ אמר אין לך אלא כהן שבימיך:
א"נ י"ל בסוף פרק שני דר"ה מייתי אהא דאתם אפי' מזידין מייתי עלה אין לך אלא שופט שבימיך שיהי' קביעות ועיבור החדש שלו קיים והיינו לפעמים לפי חשבונו של מביא ביכורים כבר הי' ראוי שלא לקרות כי אחר סוכות מביא ואינו קורא ולפי קבלת עדות החודש של הכהן הזה ובית דינו עדיי' זמן קריאה ע"כ כתיב אל הכהן אשר יהי' בימים ההם אפי' יפתח בדורו מ"מ תאמר הגדתי היום דייקא לפי חשבונך שהיום עדיין ראוי להגדה:
מראשית כל פרי האדמה כ' בעה"ט מראשית ולא כל ראשית להשם ראשית דגנך קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ראשית ירימו חרם לה' קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה עכ"ל והוא תמוה לא ידעתי אם הוא לשון מדרש או לשונו ז"ל ובס' עטור בכורים נדחק ולא עלה בידו ועכ"פ נ"ל דמראשית דדרשו חז"ל ולא כל ראשית אלא דוקא מז' המינין לא סגי בהאי דרשא דהל"ל ראשית מפרי ולא כל פרי אע"כ אתי עוד לדרוש לא כל הראשית לה' אלא ראשית דראשית כי ראשית דגנך תרושך ויצהרך הוא תרומה וראשית של אותו הראשית הוא בכורים וכן ישראל הוא ראשית של או"ה קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וראשית של אותו הראשית הם תינוקת של בית רבן והם במקום בכורים ובזה יתישב לי איזה דקדוקים א' אחר פ' וידוי מעשר כתיב היום הזה ה' אלקיך מצוך פירש"י והוא מספרי בת קול מברכו הבאת בכורים היום תזכה לשנה הבאה וק' מאי שייכות דבכורים הכא הא מוידוי מעשר נסתלק ועוד מאי דאמר בוידוי השקיפה וברך את עמך ישראל בבנים ובנות ואת האדמה בפירות מה ענין בנים ובנות לכאן הלא עשר בשביל שתתעשר כתיב גם לדקדק כי תכלה לעשר מאי לשון כלי' הלא עדיין לא התחיל אך יוצדק לפי הנ"ל דאעפ"י דמייתי בכורים בכל שנה מ"מ אינם ראשית דראשית עד שיפריש ראשית דגנו חרומה ומעשר אז הוי הביכורים למפרע ראשית דראשית והיינו כי תכלה כי הביכורים הוא ההתחלה ותלוי ועומד עד גמר הפרשת מעשר ומכיון שהתודה על מעשרותיו כראוי ונעשו ביכורים למפרע ראשית דראשית ראוי להתפלל על בנים ראשית דראשית דעם קדוש ושוב בת קול מברך הבאת ביכורים היום ע"י וידוי המעשר תזכה לשנה הבאה ג"כ וק"ל:
ולקחת מראשית כל פרי האדמה כ' בעה"ט היינו ג"כ הבנים פרי הבטן יקדיש לה' ללמדם תורה כי ישראל נקראי' ראשית תבואתו והבנים ראשית דראשית וכבר כתבתי במק"א דלכן בסוף הפרשה וברך את עמך בבנים ובנות ואת האדמה בפירות ובנים ובנות מאן דכר שמייהו אע"כ בכלל ביכורים ראשית פרי האדמה הם בני אל חי לגדלם לתורה ואמר ושמת בטנא וכ' בעה"ט טנא בגמטריא ששים לרמז ביכורים אחד מששים ויל"ד דהל"ל בכלי ויהי' ג"כ גמטריא ששים אלא לרמז על ברכת הבנים ג"כ טנא עם ב' נקודות סגול עולה מאה ועשרים (היינו סגל הוא שלשה נקודות וכל נקודה הוא יו"ד בגמטריא עשרה והוי סגל שלשה יודין גמטריא שלשים ושני סגל היינו ששה יודין בגמטריא ששים וטנא בגמטריא ששים עולה הכל בגמטריא מאה ועשרים) בזכות שקידש אותם כביכורים יחיו תרומה של עולם כי א' מחמשים ששית אלפי שני הוא מאה ועשרים ואותיות טנ"א ט"א היא יו"ד כי בן עשר יכנסהו למשנה ומתגדל ועולה עד שכשיהי' בן חמשים (ובן חמשים לבינה ואין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה) שהוא הנו"ן של טנ"א יהי' ראוי להושיבו בסנהדרין שר החמשים:
ואמרתי כיון שמקריבין ראשית מן הכל ראוי להקדיש ראשית מבחר הבריאה והוא ראשית זמן השנה "הם ימי התשובה בראשית השנה וצא וחשוב כי השנה היא שנ"ד ימים צא מהם ימים מקודשים חמשים שבתות השנה וז' ימים טובים נשארו רצ"ז ימים של חול וא' מארבעים הם ז' ימי תשובה דהיינו יום א' ר"ה וא' יה"כ וא' שבת (שהמה כבר נחשבו בכלל השבתות וימים טובים) נשארו ז' ימים שהם ראשית דראשית השנה (וצ"ל דאותן י"ז הנשארים אינו מגיע לפי חשבון א' מארבעים יום שלם עליהם) ויש להאריך בזה:
ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ידוע מאחז"ל בשביל הכהני' ושופטי' שאינם הגונים נחרב הבית עיי' פ' כל כתבי ולכן מרמז כל פעם א'שר י'הי' ב'ימים ה'הם ר"ת איבה כמו איכה ישבה בדד העיר ומרה תהי' באחרונה כמו ס"ת אשר יהי' בימים ועמ"ש פ' כי תשא ע"פ סרו מ'ה'ר' מן הדרך:
ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם הקשה רמב"ן מה שייך כאן אין לך אלא כהן שבימיך דזה שייך בשופט גם יל"ד מה אומר להכהן הגדתי היום לה' אלקיך הרי עומד לקרוא לפניו כל פ' קריאת בכורים ומה לו להקדים הגדתי היום ומה אומרו לכהן ה' אלקיך ומיחד את ה' על הכהן לאמר אלקיך ומכאן ואילך בכל הפרשה מיחד ה' על המביא בכורים והנלע"ד כי עיקר הודות לה' ביציאת מצרים לא על אכילת פרי הארץ ושביעה מטובה כ"א אשר קרבנו לעבודתו ית"ש ואפי' יהי' ארץ לא טובה ח"ו העיקר שזכינו לקבלת התורה ולשכון בארץ מקודשת מכל הארצות אך אחרי כל הטובה הגדולה הזאת אנו מוסיפים שבח והודי' על תוספת החסד שהושיבנו בארץ זבת חלב ודבש ע"כ בבואו לבהמ"ק טרם הורידו סל של פירות מעל כתיפו אומר להכהן שלא יראה שאין שמחתו וטובתו רק על פרי הארץ ע"כ קודם כל אומר הגדתי היום כי באתי אל הארץ המקודשת אשר נשבע לאבותינו ואפי' הי' ארץ מליחה ח"ו ואח"כ יוריד הסל ויתן שבח והודי' על טובת ה' בפרי הארץ וע"כ בתתו שבח והודי' על קדושת הארץ ואשר קדשנו במצותיו ובענין הקדושה הכהן הוא הראש וממנו יושפע קדושה לכל ישראל ע"כ אומר לכהן ה' אלקיך אמנם לענין השפעת רב טוב ופרי הבעלים עיקר ומעבודתם בהארץ יושפע לכהן ע"כ מזכיר ה' אלקיך על הבעלים המביאין בכורים וא"ש ואולי יתחמץ לב המביא בכורים לאמר הלא גם בתורה וקדושה לי עשר ידות על הכהן הלז שבזמנינו ומדוע אומר לו אלקיך להוציא עצמו מן הכלל וליחד ה' על הכהן הלז ע"כ הזהירו הפסוק אל הכהן אשר יהי' בימים ההם אפי' איננו כימים הקדמונים מ"מ הקב"ה בחר בו ועשאו צינור ושפע לכל דבר שבקדושה:
אל הכהן אשר יהי' בימים ההם פירש"י אפי' יפתח בדורו ורמב"ן טען מה ענין זה לכאן אלא בספרי דרש כהן המוחזק בימיך פי' אפילו נמצא אח"כ שהי' בן גרושה מ"מ עבודתו כשרה וצ"ע מה ענין זה לבכורים דווקא ובמס' קידושין ס"ו ע"ב דרשינן כן בכל הקרבנות מקרא ברך ה' חילו עיי"ש וצ"ל שאר הקרבנות עיקר כפרה בדם ואיברים ואין הכהן אלא שליח בעלמא הכשיר הקב"ה חללים אבל בכורים אין בהם למזבח כלום אלא אכילת כהן הו"א אם הוא בן גרושה נפסלו הביכורים קמ"ל אלא אכתי אין צריך קרא פשיטא דלא נפסלו הלא גם לת"ח בעלמא נמי נקראו בכורים מה שמביא לו כדאי' בריש פ' שני דייני גזירות וא"כ אכתי למאי צריך קרא אלא לפעמים הכהן איננו ת"ח כמו כהני בית שני וגם נמצא אח"כ שהי' בן גרושה וקמ"ל אפ"ה אין לך אלא כהן שבימיך אעפ"י שאינו ת"ח ואלו ואלו דא"ח:
*ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ואמרת אליו הגדתי עפירש"י וי"ל דהנה טעם ביכורים יש לומר או כמ"ש הפשטנים כדי שיתן מפריו הטוב למורי התורה שהם הכהנים אשר יורו משפטיך ליעקב אבל באמת נראה שאינו כן אלא הם כמו קרבן לגבוה כמו שאר קרבנות ולכך צריך להיות קורא לומר שבח והודי' לה' כדי שיהי' מוכח שהוא קרבן לה' אמנם זה י"ל בזמן הבית הראשון שהיו כהנים צדיקים אבל בימי בית שני שהיו לפעמים כהנים ע"ה עיין ביומא י"ח ע"ב ואז אין ס"ד לטעות כטעם הראשון וא"כ בהבאה עצמו הוי כאלו קרא:
ועי"ל דהנה מפשטות הקרא הי' אפשר לומר דרק בפעם ראשון כשבאנו לארץ מחוייבים להביא ביכורים אמנם על פה נמסר לנו שבכל שנה חייבים להביא ומרומז ג"כ בקרא שאמר אל הכהן אשר יהי' בימים ההם אמנם תרווייהו איתא כפירש"י לקמן היום הזה שיהי' בכל יום בעינינו כאילו היום נצטוינו וכן בכל שנה ושנה יהי' לו כאלו היום בא דהצדיק בכל יום יוסיף דעת ויראת שמים ויהי' בעיניו כאלו אתמול לא עשה כראוי כן יתוסף בו בכל עת קדושה וכן קדושת א"י תחדש לו ויפעלו עליו בכל שנה מחדש כאלו היום בא ועד עתה הי' בחו"ל והיינו דפירש"י לקמן בפסוק היום הזה דבכל יום יהי' בעיניך כחדש ושמרת ועשית בת קול מבשרו תזכה לשנה הבאה היינו שיהי' כאלו בא עתה מחדש בפעם הראשון וזה נמי שאמר ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם לזמן העתיד תאמר הגדתי כי באתי לארץ מעצמי היום כאשר אז בפעם ראשונה נשבע ה' לתת לנו ביד חזקה:
*ארמי אובד אבי פירש"י דארמי קאי על לבן שבקש להאביד אבי שלבן בקש לעקור את הכל ובאוה"ע מחשבה רעה חושב להם הקב"ה כמעשה ובספרי מציין זה על סיפא דקרא ויהי שם לגוי גדול ונראה דהר"א בן עזרא כ' לפרש ארמי אובד אבי ארמי קאי על יעקב היינו שאבי הי' ארמי אבד עני נקרא אבד שיעקב כשהי' בארם הי' ארמי אבד וגם ירד יעקב אח"כ למצרים ונעשה שם במצרים לגוי גדול אלא דע"ז קשה דהרי דרשו על ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינים שם בשמותם ובמלבושיהם ואיך קאמר שהארמי אבד אבי שירד גם כן למצרים ויהי שם לגוי היינו הארמי הרי היו מצוין שם ונראה וניכר בשם ישראל ולא כארמי ועכ"ח כפירש"י דקאי על לבן וא"כ מסיפא דקרא מוכח פירושו דרישא דקרא דקאי על לבן ומוכח דמחשבה באוה"ע כמעשה וא"ש:
*וי"ל ההמשך דהנה גם אותן שנים שהי' יעקב בבית לבן נחשבו לימי הגלות דהרי מלידת יצחק נחשב הגירות וא"כ קשה שתמיד הי' יכול להיות שם בארם ויקוים שם ימי ארבע מאות שנה של הגלות אבל י"ל ע"פ מה שאיתא בגיטין דף י"ז ע"א שראה הקב"ה שאינם יכולים לקבל גזירת ארמיים לפיכך הגלה לבבל וה"נ קאמר ארמי אובד אבי היינו שהי' רשעתו כ"כ שבקש לעקור הכל לפיכך וירד מצרימה שפרעה לא גזר רק על הזכרים ונתבטל אח"כ גם גזירה זו והקב"ה גם בעת הגלותינו היטיב כחסדו הגדול עמנו לטובה:
ארמי אובד אבי וירד מצרימה נ"ל עפ"י מדרשי חז"ל דלבן היינו בלעם ואפשר בגלגול ועכ"פ אמרו שלבן הוא בלעם הי' בעצת פרעה להרע לישראל ע"כ רמז פה ארמי אובד פירש"י חשב לאבד ולא יכול לו ולבסוף ירד הארמי הזה מצרימה ויהי אבי שם לגוי גדול ועל ידי הארמי וירעו אותנו המצרים וכו' ודוק:
והיית לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהי' למטה עיי' פ' ראוהו ב"ד דאיכא מ"ד שופר כפוף בתפילה כמה דכייף מעלי טפי ופירש"י דכתי' והי' עיני ולבי שם כל הימים צריך שיתן עיניו למטה לארץ ולבו למעלה ואיכא מ"ד של יעל פשוט דכתי' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים ובוודאי אלו ואלו דברי א"ח כי הצדיקים קדושי עליונים אינם צריכים לזכור יום המיתה כמ"ש מורי הגאון בהפלאה על פסוק הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי פי' לא הוצרכתי לזכור יום מותי וא"כ אנשים כאלו המה לבם וגם עיניהם למעלה כיעל פשוט ורמז עיניך לנוכח יביטו ר"ת אותיות יע"ל ואמנם מי הוא הזוכה לכך אדם המוכיח ומשיב רבים מעון דכתי' מוכיח אדם אחרי אחז"ל המוכיח אדם הוא אחרי כביכול ואחז"ל על פסוק היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה אף הם לא הוכיחו זא"ז ע"כ אמר כאן תהי' לראש ולא לזנב כי אם תוכיחו זא"ז ולא יהי' ראשו של זה בצד זנבו של זה ועי"ז והיית רק למעלה עינך ולבך שניהם למעלה ולא תראה למטה שתצטרך ליתן עינך למטה:
ברוך פרי בטנך ואח"כ טנאך ומשארתך ובקללה היפך הענין ועיי' רבינו בחיי, ונ"ל בהברכה טוב שיתברך בעושר ונכסים טנאך ומשארתך אחר שכבר גידל בניו כדי שיתגדלו בהכנעה ועבודת ה' טרם יהי' עשירים גדולים ויכירו ה' ובקללה הי' הדבר בהיפך אע"ג שכבר ירדו מנכסיהם ונתארר טנא ומשארותם והי' להבנים להיות נכנעים ועובדים ה' מ"מ יתארר פרי הבטן ר"ל ע"כ הקדים ברכת פרי הבטן לטנאך ומשארתיך:
שמואל הקטן אומר בנפול אויביך אל תשמח פי' כי צדיק המקטין עצמו וכל תאות העוה"ז והנאתו כלא חשוב א"א לו לשמוח בנפול אויבך כי איננו מבין מפלתו של זה ואיננו יורד לסוף דעתו של זה האויב הרשע שקשה לו מה שלא מצאו למלאות תאיתו שרגיל וגאוה וגודל לבו שהורגל בהם ושזה קשה לו מכמה מיתות והצדיק אינינו מבין זה ולא מרגיש ואם אולי יתן דעתו ולבו להרגיש ועי"ז ישמח במפלתו א"כ איכא למיחש שגם הוא יכשול לבסוף באותן תאוות זה הרשע פן יראה ה' ורע בעיניו שתהרהר בענינים כאלו ועי"ז והשיב מעליו אפו:
הנה הבאתי ראשית פרי האדמה הקשה מורי בהפלאה בפרק כיצד מברכין ברך על פירות האילן פרי האדמה יצא ואמרינן מתניתין ר"י דאמר עיקר אילן ארעא וקשה מי יחלוק שנקרא פרי האדמה הלא אומר בוידוי ביכורים הנה הבאתי מראשית פרי האדמה וז' המינים רובם פרי עץ ונ"ל ליישב גם פסק ההלכה דקיי"ל ברך על פרי האילן פרי האדמה יצא ולא קיי"ל כר"י דעיקר אילן ארעא:
ואקדים בפרק כיצד מברכין מבואר דעל הסמדר שלא גמר פרי אין מברכין עד גמר פרי והנה קיי"ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אלא בעומד לבצור פליגי ר"מ ס"ל דה"ל כתלוש ולרבנן כל זמן דלא כחשי הוה כמחובר וע"כ ביכורים דהפרשתן משרואה תאנה שבכרה כורך עלי' גמי עד שתגמר פרי לגמרי ומ"מ כבר הופרשה באילן ועדיין אינה עומדת לתלוש ע"כ נקרא פרי האדמה ואמר הנה הבאתי על ראשית הפרשתן באילן דהוה כקרקע אמנם ברכה שמברך בורא פרי קאי על מה שנגמרה ועומדת ליתלש והנה סתם משנה ר"מ דכתלוש דמי ואי לאו דס"ל בהא כר"י דעיקר אילן ארעא לא הוה מברך בופה"א וא"ש ש"ס דברכות אך אנו קיי"ל כרבנן דר"מ דעד דכחשי הוה מחובר כקרקע א"כ שפיר יצא אם בירך פרי האדמה אע"ג דלא קיי"ל כר' יהודה דעיקר אילן ארעא וק"ל:
*ככל מצותך אשר צויתני פירש"י שמחתי ושימחתי בו וצ"ב איך מרומז זה ונראה עפ"י מה שאמרו חז"ל בכל מקום המוכר עצב והקונה שמח אבל הקב"ה במתן תורה הי' שמח ושימח ישראל וזה עשיתי ככל אשר ציויתנו כמו שעשה הקב"ה כאשר ציונו היינו בשעת ציווי במתן תורה שמח ושימח אותנו לטובה:
לא נתתי ממנו למת עשיתי ככל אשר ציויתני רמב"ם פי' למת דבר שאינו מחי' הגוף היינו חלוק וטלית וערמב"ן וע"ד דרוש י"ל כי דרשו חז"ל עשר בשביל שתתעשר והוא שכר עוה"ז הנקרא מת כי הוא עבר ובטל אך העושה לרצון ה' ולא למען שיתעשר הוא עושה לחי ולא למת והסי' הוא מי שרוצה להתעשר אינו משהה מעשרותיו אלא מפריש בכל שנה כדי שיתעשר מיד ומי שאינו חושש לעושר משהה עד שלש שנים ע"כ אמר בשנה השלישית לא נתתי ממנו למת היינו כדי שיתעשר בעוה"ז שהוא בבחינת מת אלא כאשר ציוני ה' אלקי עשיתי ככל אשר ציויתני:
עשיתי ככל אשר צויתנו פירש"י שמחתי ושמחתי בו אחרים עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך השקיפה וכן היא במשנה דביכורים ובמד' לא מצינו השקיפה לטובה אלא בזכות הצדקה מתהפך לטובה ומסיים כאשר נשבעת לאבותינו וצ"ע מ"ט להזכיר השקפה כיון שעשינו מה שעלינו א"כ ממילא יהי' הבטה לטובה ולא יצטרך להפוך הרעה לטובה ועוד לא יתכן למימר הכי קמי' קוב"ה עשינו מה שעלינו מעתה קיים גם אתה הבטחתך ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה ח"ו גם מה דרך וידוי הוא זה למימר עשיתי ככל אשר צויתני ושגיאות מי יבין ונחמי' נענש על אשר אמר זכרה לי אלקי לטובה ע"כ אומר קושיא מתורצת בחברתה אע"ג דעיקר מצוה היא שמחת מצוה ששמח שזכה לקיים מצוה מ"מ כל אדם מצטער שלפי דעתו לא עשה עדיין כהוגן נהי ששמח שזכה לעבוד ה' מ"מ מצטער שלדעתו עדיין שגה ואם אינו עושה כן אלא חושב בנפשו היום זכיתי לשכר הרבה הרי מזכירין עוונותיו והיינו עיון תפלה שאחז"ל שמעורר הדין עליו וכתבו שלעולם לא יתלה אדם בזכותו ולא בוויתור של הקב"ה אלא בזכות אבות והנה זה שנהג במעשרותיו כראוי מ"מ עשיתי ככל אשר צויתני ששמחתי בו והי' לי לדאוג אולי שגיתי ולא עשיתי המצוה כהוגן אך לא עשיתי כן אלא שמחתי בתכלית שמחה ואמרתי עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך וזה חטא וגורם לעורר מדה"ד והשקפה ח"ו אמנם בזכות הצדקה תתהפך לטובה ולא למעני תעשה כ"א כאשר נשבעת לאבותינו:
*השקיפה ממעון קדשיך השל"ה כ' הרמז השקיפה המה תיבות השק יפה לתשובה וצריך טעם מאי ענינו לכאן ונראה על פי מה דאיתא סוף פ"ב דסוכה דאם נראה צורת שק בשמים חיצי רעב משתלחים מיהו אמרינן שם דישראל אין להם לדאוג מאותות השמים אל יחתו דהיינו שיעשו תשובה ולא יהי' רעה והיינו דרמז כאן השק יפה ממעון קדשיך שעי"ז יעשו תשובה וברך את עמך:
השקיפה ממעון קדשך וכו' יראה דקאמר ב' השקפות וב' ברכות א' רוחניות והיא השפעה הבאה מרוח קדשו של צדיק הדור אשר השכינה שורה בתוכו וממנו יומשך קדושה וטהרה לכל דורו והוא מעונו של הקב"ה ששוכן בקרבו ואין לו בעוה"ז אלא ד' אמות של הלכה בלבד ושנית ברכת האדמה והוא גשמיות ויומשך מן השמים וצבאם כדכתיב השמים יענו את הארץ וע"כ אמר השקיפה ממעון קדשך הוא הצדיק והשקיפה גם מן השמי' וברך את עמך ע"י הצדיק ואת האדמה ע"י השמים ולהיות כי מסתמא ראוי ונכון שהכהן הגדול יהי' הצדיק ההוא מקודש ואם לאו עכ"פ הצדיק היותר גדול שבדור נקרא כהן לה' ואפי' אינו כהן ומשו"ה רב קרי בכהני וע"ד הממלא גרונו של ת"ח יין כאלו הקריב נסכים וכדכתי' בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ובכל עולם באופן של עולם זה האיש המכונה פה מעון קדשך הוא לעולם כהן ע"כ השקיפה' ממעון קדשך' ס"ת כהן:
*כאשר נשבע לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש הרמב"ן כ' שעכ"ח לאבותינו היינו יוצאי מצרים דלאבותינו אברהם יצחק ויעקב לא אמר והבטיח מזבת חלב ודבש כלום ובזה יישב הגאון מוה' ברוך פרענקל אב"ד דק"ק לייפניק זצ"ל הרמב"ם דפסק גבי ביכורים גר מביא וקורא וגבי ווידוי מעשר פסק דגר אינו מתודה דלא יכול לומר לאבותינו ובס' שער אפרים הקשה אהדדי ולהרמב"ן הנ"ל א"ש דגבי ווידוי קאי לאבותינו על יוצאי מצרים והם לא היו אבות הגר משא"כ גבי ביכורים דקאי על אברהם יצחק ויעקב ואברהם הי' אב המון גוים אב הגרים ובס' שער אפרים תי' דבווידוי שהיא לשון תפלה צריך לברר לשונו טפי כדאיתא בזוהר דבתפלה צריכין לברר מאוד לשונו דלכך אמר יעקב הצילני מיד אחי מיד עשו וליכא למסמך על הא דאברהם נקרא אב המון גוים וגו' ולענ"ד נראה דתרווייהו צריכין דעל הרמב"ן לכאורה קשה הא אמרו חז"ל (ברכות פרק ב') דאין קורין אבות אלא לשלשה והראי' שהביא מקרא וירעו לנו ולאבותינו אין ראי' אדרבא דהא שם פירשו חז"ל והיבא ברש"י מכאן שהאבות מצטערין בקבר וגם קושיית רמב"ן אינה מוכחת כ"כ די"ל כוונת הקרא דארץ אשר נשבעת לאבותינו אנו מתפללים שתהי' זבת חלב וגו' ושוב אנו צריכין לדברי שער אפרים דבתפלה צריך לברר בקשתו ועכ"ח הכוונה על יוצאי מצרים וכרמב"ן ושוב י"ל כתי' הגאון זצ"ל:
ולפ"ז הפשט אנו מבקשין שיהי' זבת חלב וגו' והיינו שעי"ז יהי' ראוי לביכורים דבעינן מארץ זבת חלב ודבש כמו דתנן דביכורים באים רק מארץ זבת חלב ודבש (ביכורים פרק בתרא) ושכר מצוה מצוה:
היום הזה ה"א מצוך לעשות וגו' ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך יאמר כי אין חפץ להקב"ה במצות אנשי' מלומדה אלא בעבודת [אמיתית] אשר ע"כ חזר הקב"ה כל התורה בערבות מואב משום שאז נעשו בני ארבעי' ועמדו ע"ד רבם כאמור בפרשה ולא נתן לכם ה' לב לדעת וגו' וכפירש"י שם שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה ומזה יושפט שהקב"ה חפץ שנעבוד אותו בלב ולא מצות אנשים מלומדה וזה היום הזה ה"א מצוך וגו' אע"פ שכבר צוך מ"מ חוזר ומצוך היום משום שהוא סוף ארבעים מזה תדע כי רוצה הוא שתעבדהו בכל לבבך ובכל נפשך:
את ה' האמרת יל"ד דהזכיר ד' דברים חוקיו משפטיו מצותיו ולשמוע בקולו פירש רמב"ן דברי נביאיו ובפסוק השני ה' האמירך לא הזכיר אלא מצותיו והוסיף ולהיותך עם קדוש ונ"ל כי חוקיו המה המצות שנעלם ממנו טעמם בעוה"ז ולע"ל יתגלו ולא יהיו עוד חוקים כי כולם יהי' מצות כמשדחז"ל בפ' אלו עוברין אור יקרות וקפאון ע"כ בה' האמירך לא הזכיר עוד חוקיו וגם משפטיו פי' רמב"ן לעשות משפט בעוברי עבירה ולא יעברו עבירה ולא יצטרך למשפט גם לשמוע בקול נביאיו כי כולם ידעו את ה' ככתוב ואקום מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, וכ' בחו"ה שאין להוסיף חסידות על מה שכ' בתורה אם לא קיים תחלה גוף התורה ע"כ אחר שנזכה לוה' האמירך כנ"ל אז ולהיותך עם קדוש ופרוש משבעים שערי היתר אבל לא קודם לזה:
ללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ולשמוע בקולו יש לפרש דקאי על הקב"ה דאמרינן הקב"ה מניח תפילין לאהבת ישראל ואמרו והלכת בדרכיו מה הוא חנון ורחום וכו' וא"כ הקב"ה עושה מצותיו מיהו זה אפשר אם ישראל עושין רצונו של הקב"ה ואז הקב"ה עמנו ומאדם מערכי לב ומה' מענה לשון וכאילו השכינה מדברת מתוך גרונינו כל חד וחד לפום צדקתו אבל אם אין עושין רצונו אז אין הקב"ה יכול לילך בדרכיו ולשמור מצות תפילין וע"ז כיון אם האמרת ה' יוכל ללכת בדרכיו וגו' ולשמוע בקולו וכו' כמו שאנו אומרים ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך:
וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' ולשמור כל מצותיו האי ולשמור כל מצוותיו תמוה וי"ל הלא אחז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו היינו לעמוד נגד היצה"ר הרוצה להחטיאו לעבור על המצות אבל אם תאמיר להשי"ת בכל לבבך לעבדו אז הקב"ה יעשה את שלו ומבטיח לך ולשמור כל מצוותיו שתוכל לקיים כל מצוותיו וק"ל (מש"מ):
ושדת אותם בשיד להורות נתן שיהי' זכרן כבור סיד שאינו מאבד טפה:
וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב ממשמעות הענין כתבו ב' פעמים מקרא היינו על האבנים שבירדן ושבגלגל ופעם אחת תרגום שבעים לשון שבהר עיבל ונ"ל הטעם כדי שלא להשוות התרגום עם המקרא ע"כ כתבו ב' פעמים מקרא והנה המקרא כלול בו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכל סתרי מרכבה אך ע"י תרגומים הוא רק פשטות וזהו שאמרו תרגום הל"מ היינו כל ע' לשון ההמה אלא שאין בידינו מהם אלא תרגום ארמית שקבלו אונקלוס מר"א ור"י והם מהקדמונים והשאר נשכחים וכל המעתיק פשטיות התורה עפ"י חכמת עצמו מכזב אלא כמו שאמרו מרע"ה ונכתב על האבנים ונראה מזה אמרו רבותינו חייב להשלים עם הציבור שמו"ת:
מטה משפט גר וגו' שוכב אשת אביו וגו' יש להפליא כי כל ארור שבפרשה הוא פרשה סתומה בפ"ע חוץ משני אלו מטה משפט גר ושוכב אשת אביו שניהם בפרשה א' וראיתי לפי שפירש"י כי י"ב ארורים נגד י"ב שבטים וא"כ שבט ה' וי"ו הוא יוסף ובנימין לפי המסודרים בפרשה נמצאו ב' אלו נגד ב' בני רחל ע"כ ואומר כי אחז"ל אלמלי חטא ראובן עם אשת אביו לא העמידו על ההר לביישו בארור שוכב עם אשת אביו ואמרו שתבע עלבון אמו ואמר אם רחל היתה צרה לאמו גם שפחתה תהי' צרה לאמו וכ"ז גרם לו על שדן אותה כשפחה ולא כגיורת ולא תפסה בה קידושין והיא רק מפותת אביו שמותרת ואעפ"י שעכ"פ לא שכב אלא בלבל יצועי מ"מ הא דמעלה עליו כאלו שכב מ"מ הא גופי' גנאי אי לאו דשכיבה גופי' לא הוה רק כמפותת אביו כיון שבעיניו לא היתה גיורת רק שפחה ולהיותה שפחה בעיניו הי' נראה לו גנאי יותר להיותה צרה לאמו ואמנם בני רחל יוסף ובנימין לא חשבו אותה כשפחה כפירש"י בפרשת וישב נמצא ראובן הוא כמטה משפט גר בלהה שנתגיירה ושכב ע"י זה עם אשת אביו כנ"ל ע"כ בחלקם של בני רחל באו ב' אלו ופ' אחד כי מישך שייכו להדדי וק"ל:
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותה פי' רמב"ן בשם ספרי דקאי אאותן שבידם לקיים את דברי התורה ביד המבטלים היינו הזקנים שימחו בשרים וקאמר לעשות אותה לאפוקי אם יודע בוודאי שלא ישמעו מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע:
אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותה ערמב"ן שנדחק מאד בפי' זה והנה ס"פ שלח לך בפסוק וכי תשגו כ' רמב"ן דמשמע מצוה אחת הכוללת כל התורה ויחדו לו חז"ל ע"ז ע"ש ולא תקשי מ"ט לא יחדו נמי מחלל שבת שהוא כעע"ז ממש כפירש"י בחולין דף ה' שהוא כופר במעשה בראשית י"ל דווקא במזיד כופר אבל מחלל בשוגג איננו כשגג בע"ז והתם כתיב וכי תשגו וא"כ ע"כ ע"ז קאמר וא"כ הכא נימא אשר לא יקים המחלל שבת קאמר שהוא מצוה אחת הכולל כל התורה והתחיל בארור אשר יעשה פסל ומסכה ואפי' ושם בסתר משא"כ מחלל שבת דוקא בפרהסיא וסיים בלא יקים דהיינו חילול שבת ולא כ' ושם בסתר ומדכתיב לעשות אותה אע"ג דלאו קום ואעשה הוא אלא שב ואל תעשה מ"מ נ"ל דהשובת בשבת בשב ואל תעשה ואינו מקדש היום בכניסתו לומר הריני שובת על שם מצות שבת לא עשה כלום וע"כ זכור ושמור בדבור אחד והיינו ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת שמירה ע"י עשיית קידוש והיינו אשר לא יקים לעשות אותה והארכתי בזה בתוכחה על שמירת שבת ואמרתי הא דכתיב שבתון זכרון תרועה היינו משום דיש בתרועה זכר לשבר פושעים וחטאים וממילא יושעו הצדיקים והיינו שאנו קורין שברים או דביקות ישראל להקב"ה ותרועת מלך בו לשון ריעות ואהבת ודביקות וממילא יכלו הרשעים ובחדא מינייהו סגי וכשם שאנשי כנה"ג לא תיקנו ברכת ולמלשינים כי סגי להו בברכת על הצדיקים וממילא יכלו הפושעים ומ"מ משרבו המינין תיקן ר"ג ביבנה לומר גם ולמלשינים והטעם מפורש אצלינו במקום אחר ה"נ תיקן ר' אבהו בקסרי שברים וגם תרועה כמו ולמלשינים וגם על הצדיקים ואמנם במה יודע איפה למעלה מי בכלל שברים ומי בכלל תרועה זה יובחן בשומרי שבת מי שבכלל חטאם חילול שבת בזדון בפרהסיא הרי הוא האפיקורס הכופר בכל ושבר ישבר בשבר פושעים ובשובת בשבת הרי אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו הרי אעפ"י שחטא בשארי עבירות הרי הוא בכלל ותרועת מלך בו והיינו שבתון הוא זכרון התרועה אם לרועעה בשבר פושעים ואם להיות ריע המלך ית"ש:
*והשיגוך כי תשמור את מצות ה' וגו' יש לפרש ע"ד שפי' הרמב"ם בפי' המשנה סוף ברכות עת לעשות לה' הפרו תורתיך דאם נתמלא סאה לענוש הקב"ה מסבב שיבוא העונש בעת שעוברין עבירה ויש לעונש חיזוק יותר וה"נ יש לומר בשכר בשעה שעושין רצונו הקב"ה מסבב שיבוא הברכה וישיגוך בעת כי תשמור מצות שעי"ז יתקיימו יותר ובקללה כתיב והשיגוך כי לא תשמור כדעת הרמב"ם:
*ברוך פרי בטנך וברוך טנאך ובתוכחה כתיב בהיפוך ונראה הממון הוא צרה לבנים הרבה פעמים ע"י ממון האבות הבנים אינם הולכין בדרכי ה' וישמן ויבעט ובקללה דהיינו בשעה שאינם עושין רצון ה' קאמר שכ"כ יהי' הרעה שאפי' ארור טנאם ויהי' עניים אפ"ה יהי' בניהם לא טובים וארורים אבל בברכת ה' אמר שמעיקרא יהי' להם בנים צדיקים ואח"כ יתברכו ולא יזיק העושר:
*ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך עיין פירש"י שיהי' יציאתך מעולם בלא חטא וי"ל ע"ד שאמרו נמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא וגו' וכ' התוס' שם דלצדיקים בוודאי טוב הבריאה וזה שאמר ברוך אתה בבואך לעולם אם ברוך אתה בצאתך בלא חטא:
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אחז"ל אלו תפילין שבראש ורמב"ן מפרש ע"ד הפשוט שיהיו כל העמים מכירים כי רק ברכת ה' עליהם כל תנועותיהם וענינם הכל מעשה ה' ולא במקרה מזל ונ"ל תרווייהו צריכים זה לזה ע"י שאינם בושים ומניחין תפילין בראש והם משונים מכל עם ויצחקו עליהם צעירים, הקב"ה מטה חינם בעיני כל רואיהם וממשיך עליהם חוט של חסד שיראו כי שם ה' נקרא כפי' רמב"ן והיינו דכתיב ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים היינו במלבושיהם שיהיו מצוינים בין העמים ולא ישנו לשוניהם ומלבושיהם בזכות זה כל רואיהם יכירום כי זרע ברך ה' ובפסיקתא דגילי מאד בת ציון וכו' ונודע בגוים זרעם קרי בי' זרו עם ומי הוא זרו עם שנא' ה' חננו לך קיוינו הי' זרועם לבקרים היינו שעומדים השכם בבקר להתפלל על ציון וירושלם ע"ש נ"ל היינו רמז להשכמת הבקר כמ"ש מג"א הל' ר"ה שאז הקב"ה שט בעוה"ז הוא עת רצון וא"כ בעת רצון הי' לנו לתבוע צרכינו ואין אנו תובעין אלא כבוד ציון וירושלם והמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה א"כ זרועם לבקרים כנ"ל שמתפללים בעת רצון על ציון וירושלם עי"ז אף ישועתינו של עצמינו בעת צרה והיינו ואני תפלתי לך ה' עת רצון בעת רצון באשמרת הבוקר שהייתי יכול להתפלל עלי אני מתפלל עליך כביכול והיינו תפלתי לך ה' ולא לי ע"כ ענני באמת ישעך לי ג"כ:
והותירך ה' לטובה בפרי בטנך י"ל עפ"י דברי הרמב"ם שכ' לבנו אשרי אדם שחתם ימיו במהרה שלכל אדם קצבה מה הוא צריך לתקן בתורת ובמצות ומי שגמר הקצבה ההיא השלים ימיו אמנם היינו אם הוא לעצמו אבל אם יש לו בנים או אחרים הפועל עליהם להטיבם אז אין קצבה לזה וע"ז אמר והותירך ה' שיתן לך מותרות חיים לטובה בפרי בטנך כדי שתוכל לפעול עליהם:
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב י"ל דהגשם לפי הטבע בא מאידי הארץ אבל כשישראל עושין רצונו אז בא הגשם רק מלמעלה ויפתח אוצרו אפי' אין אידים מלמטה ובדרך רמז קאי על השפעת השכל ותבונה שהקב"ה משפיע לו בכל דבר בעתו כמו שאמרו בעירובין על דבר בעתו מה טוב וזה אות שהשי"ת עוזרו:
ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלקים אחרים לעבדם ר"ל אע"פ שיש כח ביד חז"ל לסור מן התורה לעשות סייג לתורה אפי' בקום ועשה אך לא לעע"ז אפי' יהי' סייג לדבר והוא כעין טעותו של שבואל בן גרשום שסבור יש לעבוד ע"ז ולא יצטרך לבריות (ב"ב דף ק"י ע"א עיין ברשב"ם שם) והוא כמו שכ' חו"ה כי הנכנע לבריות הוה גם הוא עע"ז שיתוף הנסתר ורע ממנו כי העובד לעץ ואבן איננו עובד למי שממרה אלקיו והמצטרך ונכנע לבריות עובד למי שמורד בה' ע"כ טעה הנ"ל ואמר טוב לעע"ז ולא יצטרך לבריות ע"כ הזהיר כאן על כזה וכיוצא בו:
יעלה עליך מעלה מעלה אם העשירות בהדרגה הוא יותר טוב שאין מתקנאין בו ואינו מתגאה בו אבל העוני אם בא בהדרגה נהי שצערו בא מעט מעט ויכול לסבול יותר אבל מצד אחר הוא רע לו שאין מרחמין עליו כן פירשו העולם שהגר יעלה מעלה מעלה בהדרגה ואתה תרד בהדרגה מטה מטה והוא רע מב' צדדים:
ואין קונה אלה דברי הברית במדרש מה טעם אין קונה אלה דברי הברית כתיב בפ' ויגש ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש וקל שדי יתן לכם רחמים יש לפרש ע"פ מנהג העולם שאם ח"ו ילד חלילה חולה מוכרים אותו לאחרים והטעם נ"ל בזה שאם נגזר על אבותיו אותו צער מ"מ על אבותיו החדשים לא נגזר צער בבניהם וזה חשש יעקב אולי נגזר עליו צער זה מבנימין מ"מ כל זה אולי כל עוד שבנימין תחת רשותו אבל אם ימכר לאחרים עליהם לא נגזר שיראו צער בשלהם לכן אמר ואת אחיכם קחו לשון קנין כמו שדרשו חז"ל קיחה קיחה משדה עפרון ולכם קל שדי יתן לכם רחמים ולפי זה הי' טובה לישראל אם ימכרו לעבדים ושפחות שיקנו אותם שעל אדוניהם לא נגזר צער והפסד בעבדיהם ושפחותיהם וינצלו בזכות אדוניהם לכן קאמר ואין קונה אבל באמת גם זה לזכות להם כדי שאם ירצו ישראל לחזור בתשובה ולקיים כל המצות כתקנן לא יהי' מי מעכב על ידם מזה ואין קונה משום אלה דברי הברית שיוכלו לקיימם אותם באין מפריע וק"ל (מש"מ):
והי' לאות ולמופת בך ובזרעך עד עולם היינו עד עולמו של יובל חמשים שנה כי נ"ב שנה לא עבר אדם בא"י כדכתיב מעוף עד ב'ה'מ'ה' גמטריא נ"ב (גמרא שבת דף קמ"ה ע"ב) ששנים מקוטעים הי' מט"ב שנה ראשונה עד ט"ב שנה אחרונה ולעולם לא היו שלימות (וזה) עולמו של יובל:
א"נ עד עולם שיביאוך היסורין והקללות לחיי עוה"ב כי אאע"ה בחר לבניו גליות ולא גיהנם ע"כ יהי' עד עולם כמו לא יבושו עמי לעולם דקאי אעוה"ב:
בהפטרה שאי סביב עיניך וכו' וראי הנה רב טוב לבני ישראל ע"י מצות ביכורים ומשו"ה אמרו במדרש הובא בילקוט ראובני כשראה מרע"ה שעתידי' ביכורי' להתבטל תיקן ג' תפלות בכל יום עיי"ש, והענין כי קשה להעולם להתקיים זולת מצות ביכורי' ע"כ הוצרכנו לתפלות ובקשות הרבה וידוע מאחז"ל ס"פ השולח למ"ד קנין פירות לאו כקה"ג דמי וס"ל נמי האחין שחלקו הרי הן כלקוחות לא משכחת ביכורי' אלא חד בר חד וע"ש בחידושי' מה שהארכתי בישוב פסק הרמב"ם והכלל כי בבית שני שלא היו כל יושבי' עלי' לא נהג יובל ולא היו מהפכין השדות בכל חמשי' שנה ושפיר הביאו ביכורי' אך לע"ל שיהיו כל יושבי' עלי' הדרי' קושי' לאיתנה מאין יביאו בכורי' ונ"ל שאותן המדינות שיכבשו מאו"ה לא יקדשום לענין שמיטין ויובלות כמו שעשו בימי עזרא שהניחו הרבה כרכי' ומ"מ לענין חיוב ביכורי' ותרומות ומעשרות יתקדשו כמו שהי' אותן הארצות אז ומהם יהיו מביאין וקורין וזהו י"ל פי' הפסוקי' שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וה"ל כל יושבי' עלי' אז תראי ונהרת מצד א' בראותך קבוץ בניך אמנם ופחד לבבך מצד אחר עי"ז יהי' היובל נוהג ולא תוכל לקיים מצות ביכורי' וזהו כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבואו לך פי' אותו חיל גוים והמון יתהפך ע"י בכל חמשי' שנה יתהפך מזה לזה כנ"ל ובא כמתרץ לא תפחד ותדאג כי שפעת גמלים יכסך ממדין ושבא יביאו מאותן המדינות ביכורים מעוטרים בזהב ולבונה ויהי' מביאי' וגם קוראי' זהו תהלות ה' יבשרו הקצרתי וק"ל:
בהפטרה ונוגשיך צדקה אמרו חז"ל שהמסים והארנוניות שישראל משלמים לאו"ה נחשב להם לצדקה וצ"ב למה וי"ל ע"פ מה שאמרו חז"ל (גיטין פרק השולח) מה שהמלך כובש במלחמה שלו הוא על פי דין תורה וכן נפסק הלכה אם כן אנו שהלכנו מגולה אל גולה והמלך ושריו והאומה מניחים אותנו ברשותם לדור בארצם ולעסוק במשא ומתן להחיות אותנו להם זכות גדול מאוד מזה וידוע מה שדרש רבן יוחנן בן זכאי (בבא בתרא דף יו"ד ע"ב) בפסוק חסד לאומים חטאת ועי"ז אריכת הגלות ע"ד ביבוש קצירה תשברנה ברש"י שם אבל באמת אין כוונתם להטיב עמנו רק ע"י הישראל הדרים בתוכם ועוסקים בפרגמטיא יש להם הכנסה מרובה מסים וארנוניות וכל שאר ענינים וזה כוונתם ובמסים האלו ישולם להם גמולם בעולם הזה ואין להם שום חסד מזה ואין לישראל חטאת וצדקה גדולה עושים ישראל במה שמשלמים המסים כדי שלא יהא לאו"ה חסד המאריך גלות ישראל ח"ו וקרובה ישעותנו לבוא ובזה יש לפרש דבר תמוה ביעקב כתיב ויקח בידו מנחה לעשו אחיו פירש רש"י שהתקין עצמו לדורן ולתפלה ולמלחמה ויש לדקדק אם גם רצה יעקב לעשות בדבר בדרך טבע הן בדרך השלום לדורן הן במלחמה וגם התפלל להקב"ה שיושיע לו למה לא הקדים התפלה גם לדורן ולמה דווקא למלחמה אבל איתא בשו"ע הלכות תפלה שקודם כל תפלה יתן פרוטה לצדקה ועי"ז תפלתו מקובלת יותר לכן הקדים יעקב הדורן שהוא המס שנתן לו בכל שנה דורן כזו כדאיתא להדיא במדרש רבה סימן לבניו שיתנו מסים והמס הזה בעצמו צדקה שהקדים לתפלה שתקובל תפלתו ואח"כ התקין עצמו ללחום עמו כדרך טבע וק"ל (מש"מ):
בהפטרה הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום י"ל שהקטן בן ז' ובן ח' יוליד וטרם יגדל כבר יהי' לאלף ולכאורה כיון שהקדים להוליד א"כ הנולדים ממנו בסוף שנותיו כשהוא בן שמונים יהיו תשושי כח ע"כ אמר הקטן שבבניו של זה שהוליד בקטנותו הצעיר שבבניו שנולד בזקנותו יהי' ג"כ לגוי עצום בכח וגבורה:
אל תט באף עבדיך פי' אל תפייסני באף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' כי אינני רוצה בזה שלא תמאס ולא תגעל אלא גם אל תעזבני ואל תטשני כלל: פקודי ד' ישרים משמחי לב כי תשובה ותפלה וצדקה מעבירין וגו' תפלה הוא לב נשבר ונדכה ודמעות ועוסק בתורה פטור מזה כרשב"י וחביריו ע"כ פקודי ה' משמחי לב לאפוקי שברון לב בתפלה ותשובה היינו תענית המכלה ראיית עין כדאי' בירושלמי סוף מס' תענית אך מצות ה' ברה מאירת עינים ולא יתענה וצדקה בממונו או במקרבי הנייתא ועוסקי תורה לא צריכים כי נחמדים מזהב ומפז רב של צדקה ומתוקים מדבש ונופת צופים שנותן לאכול לעניים ומ"מ עבדך נזהר גם בהם עוסק בתורה וגם תפלה תענית וצדקה ולעומת זה יצרו גדול ככל הגדול מחבירו ע"כ שגיאות מי יבין מנסתרות נקני אז איתם:
בפ' אבות בנפול אויבך אל תשמח י"ל דהנה הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם הלהוטים אחרי ממון אנו רואים כשנחסר ממונם אין חייהם חיים ולפעמים הורגין עצמם וכן לענין תאות זנות ומזה אנו רואים גודל תאותם והנה אם יראה הצדיק חוסר ממונם וישמח נראה כאלו גם אצלו ממון בגודל המעלה ולכך רע בעיני ה':
סוף מס' מגילה הוה קרי בארורי וגמגם ואמר אכנפשך עשה כרצונך אם תרצה לפסוק פסוק ולא מצינו שפסק וקרי אחר במקומו וברמ"א או"ח סי' תכ"ח שאין קורין בשמו כ"א מי שירצה והיינו כמו אכנפשך יש להסביר הרי שמואל בדק בספרא ור' יוחנן בינוקא פסוק לי פסוקך וא"כ איך ילמוד אדם כמה מקראי ועניני פורעניות אלא אם ברצונו ודרך למודו עוסק בו אין בכך כלום אך אם בהזדמן ומקרה בעל כרחו מזדמן אותו פסוק הוא סימן כעין גורל ע"כ אין קורין בשמו שאז עכ"ח צריך לעלות דמי שקורין אותו ואינו עולה מקצר ימיו ואם יעלה עכ"ח יהי' הקריאה סי' רע אבל מי שירצה והוא רוצה אין בו סי' כלום וע"כ כשאמר לו מותר אתה לפסוק ואכנפשך שוב קרא מרצונו וליכא ?למיחש למידי:
ס"פ הי' קורא אמרי רבנן עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העוה"ב פירש"י עולמך תראה בחייך שימלא כל משאלותיו וימצא נחת רוח במעשיו ע"ש והנה טועם בעוה"ז מעין עוה"ב ואמר ואחריתך לחיי העוה"ב שלא יבעוט ח"ו מרב טובתו ואמר ותקותך לדור דורים פי' בכל זאת תהי' מקוה תמיד לחזות בנועם ה' ולא תאמין בעצמך שכבר הגעת אלא כל ימיך בעולמך תהי' מקוה מתי אזכה להגיע והוא ע"ד קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וחוזר וקוה אל ה' יהי' תמיד בקיווי ואמר לבך יהגה תבונות כפשוטו ופיך ידבר חכמות פירש"י בלשון ברכה אמרו ע"ש והוא תמוה ולפע"ד לכאורה פיך ידבר חכמות קללה היא כי חכמה היא מה שכבר למד וידע מאז ובינה היא כמעין המתגבר וכהנר שאינו פוסק ומי שפיו אינו מדבר אלא חכמות ולא זכה לחדשות קללה היא כי אין בהמ"ד בלא חידוש ע"כ פירש"י הכא בלשון ברכה אמרוהו כיון שהקדים לבך יהגה תבונות הרי הוא כמעין הנובע מ"מ לא ינוח מלחזור תמיד על הישנות ע"ד שכתבתי במק"א לא פסק צנון וחזרת מעל שולחנו של רבי צנון היינו חריפות וחזרת היינו חוזר אחר למודו וה"נ אעפ"י שלבך יהגה תבונות מ"מ פיך ידבר חכמות: