וידבר וכו' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו פי' כי חטא בני אהרן הי' על שמיהרו לכנס לפנים ממחיצת קדושתם הראוי להם ולא הלכו בהדרגה וכבר עשו כזה בויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ולא נאה לפסוע פסיעה גסה ובכיוצא בזה אחז"ל כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה וכן אירע למשה בזכות ויסתר פניו מהביט זכה לותמונת ה' יביט (ברכות דף ד' ע"א) והם לא כן עשו אלא מרוב התשוקה מיהרו ליכנס במקום שלא הורשו והנה ידוע מאחז"ל במס' תמיד (דף ל"ב ע"א) מה יעשה אדם ויחי' ימית עצמו פי' מיתת תאות עוה"ז מה יעשה אדם וימות יחי' עצמו והנה בלי ספק כי קדושי עליון הללו המיתו תאוותם הגופניות בתכלית מה שאפשר ומ"מ לא חיו אחרי המיתו עצמם מפני שלא עלו בהדרגה כנ"ל וזהו אחרי מות שני בני אהרן פי' אחרי שכבר המיתו עצמם והוא מהראוי שיהי' סיבת חיותם מ"מ בקרבתם לפני ה' וימותו הואיל שהקריבו עצמם היפך משה רבינו ע"ה שהסתיר פניו מהביט ולא הקריב עצמו עד שקרבו השי"ת והם לא כן עשו לכן אחרי המיתם את עצמם וימותו ג"כ מה שלא היו ראוים אלא שיחיו ככל הממית עצמו שהוא סיבת חיותו ע"כ ציוה את אהרן ואל יבוא בכל עת אל הקודש וגו' בזאת יבוא אהרן אל הקודש פי' בזאת יבוא אם שהוא נמשך לאחרי' בפר בן בקר מ"מ מוסב ג"כ למעלה (כמו שאחז"ל שבת דף ל"ב ע"ב מקרא נדרש לפניו וכו') פי' בזאת המניעה שלא יבוא בכל עת אל הקודש היא בעצמה הביאה אל הקודש כי זכות הפרישה גורם הדרישה ע"ד ויסתר משה את פניו מהביט ע"כ ותמונת ה' יביט:
ובזה נבאר כוונת אנשי כנה"ג שהזהירונו בשלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה כי חושב אני מה שהי' חסר להשלמת חק קדושי עליונים בני אהרן הללו אחרי שכבר המיתו עצמם מ"מ היו חסרים מה שמפורש בקרא ובנים לא הי' להם פי' שלא העמידו תלמידים הרבה שזהו עיקר לתקן זולתו והם לא היו להם עדיין תלמידים המכונים בנים וגם עתה בקרבתם לפני ה' הקריבו קטרת זרה שקטרת היא מלשון קשר (כי קטרא בלשון תרגום הוא קשר בלה"ק תמיד דף כ"ט ע"ב ופסחים ע"ד ע"א) ומצותו משל ציבור שיהי' הכניסה לקשור עם ה' בקשר עליון ולא לקשור עצמו והם לא נכנסו אלא לתקן עצמם ולכן נקרא קטרת זרה ולכן ציוה את אהרן שבזאת יבוא בפר בן בקר וגו' שהם באים לכפר על כל ישראל אחר שכפר על עצמו שיבוא הזכאי ויכפר על החייב כמבואר ספ"ק דשבועות ותהי' עיקר כניסתו לכפר על כל ישראל ולזה הרמז אמר בכלל בגדי הקודש אשר ילבש המרמזים על מעשיו הטובים ומדותיו הנעימים ע"ד בכל עת יהיו בגדיך לבנים אמר בכללם ומכנסי בד יהיו על בשרו שהוא עשיית השלום בין אדם לחבירו ועי"ז הי' מקרבן לתורה כידוע מדתו של אהרן בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון וזהו מכנסי בד שיכניס הוא בני אדם שהיו בד בבד כללו של דבר ועיקרו לתקן זולתו וזהו וכל אדם לא יהי' באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל בית ישראל פי' שום אדם לא יזכה להיות באהל מועד העליון אם יבוא לכפר בקודש רק עד צאתו דייקא עד שיצא חובות עצמו ולא זולת זה האדם לא יזכה להיות באהל מועד מקדש מלך כ"א וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל בית ישראל והנה עוד שלט בהם עין כמאמחז"ל בשמחת אלישבע בת עמינדב באותו היום בראותה אחי' נשיא גיסה מלך ונביא בעלה כה"ג שני בני' סגני כהונה בין כך פגע בה מדה"ד והנה פירשנו מאמחז"ל (תענית דף ד' ע"א) כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן שאמרה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך שלפעמים אינו נראה והקב"ה השיב לה כהוגן על כפים חקותיך שהוא נראה תמיד וצריך טעם לשאלתם שלא כהוגן גם שם אמרו ששאלה שלא כהוגן ויבוא כגשם לנו שלפעמים אינו מתבקש והקב"ה השיב כהוגן אהי' כטל לישראל הענין בזה כי גודל וחוזק אור השמש מכהה עיני דקי הראות לכן לפעמים כשהקב"ה יתגלה עלינו יותר מן הראוי יתהפך ח"ו לרועץ ע"ד אין אנו יכולים לקבל רוב טובה ועל זה בקשה שיבוא כגשם לנו פי' כגשמיות שלנו לא כפיהו כי אין אנו יכולים לקבל זה וזהו שסיימו כגשם מורה ומלקוש בעתו פי' לא כל הזמנים אצלינו שוים והקב"ה השיב אהי' כטל לישראל יפרח כשושנה כי אין שינוי ותמורה בו ח"ו כי לעולם כל הבא מאתו טוב הוא במוחלט באופן אחד אך ישתנה ע"י המקבלים ולא שייך שיבוא הוא כגשם ח"ו וזהו שלא כהוגן והחסיד בחו"ה המשיל זה לגנה וכרם שאם המים א' במראיהם מ"מ ישתנו לפי צבע הוורדים שמזלפים עליהם ע"ש בשער הבחינה וזהו אהי' כטל לישראל ולא כגשם לכם שאני ה' לא שניתי רק יפרח כשושנה כמשל בחו"ה הנ"ל שמשתנים המים ע"י צבע השושנים כנ"ל אמנם בשאלת שימני כחותם על לבך נ"ל כך כי חששה כנסת ישראל לעין אוה"ע המביטים ומקנאים בהם ובאמת זה גרם שבירת הלוחות כפירש"י בחומש על פסוק גם הצאן והבקר אל ירעו ועיין פירושו בפסוק הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני ועמ"ש הרמב"ם באגרת תימן גודל קנאת אוה"ע עלינו על קבלת התורה ויצה"ר המתגרה עלינו ביותר וכדרך שתקנו חז"ל כמה דברים שלא יתקנאו בנו המזיקים ועמ"ש לעיל בפי' קדש ורחץ לכן בקשו כנס"י שנהי' רק רק כחותם על לבו וזרועותיו בל יראה החוצה כי אעפ"י שעזה כמות אהבתינו ומהראוי שיראה תמיד החוצה ומ"מ קשה כשאול קנאת אוה"ע עלינו ומסיים רשפיה רשפי אש שלהבת יה ע"ד מה שפירשתי במקום אחר מאמר (בבא קמא ס' ע"ב יעוין תו"מ שמות דף מ"ג ע"ב בד"ה כי תצא) אשו משום חיציו ואני שהצתי אש בציון עיין עליו ותבין דברינו אלו אמנם השאלה היתה שלא כהוגן כי הדבר תלוי בנו שהרי נתברך יוסף שלא ישלוט בו עין והוא בזכות שגדר עצמו מן הערוה ועשה חומה למצות ה' משמרת למשמרת בזכות זה חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ולהעלימו מן בעלי עין הרע וע"כ השיב הקב"ה על כפים חקותיך ואפ"ה לא ישלט בך עין כי חומותיך נגדי תמיד חומותיך דוקא החומות וסייגים שתעשה לתורה והנה כתב בפ' השביע את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלקיכם ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' והענין כי כתוב בחו"ה חסידים הראשונים היו פורשים עצמם משבעים שערי המותר שלא יגעו בשער אחד איסור כי הסייג נעשה להם כתורה עצמה ועשו סייג לסייג ואחר ההרגל בזה הסייג השני עשו לו שלישי ע"ד שפירשתי במקום אחר בקש שלום ורדפהו וידוע כי בתחלת הענין יותר נוח לאדם להתחסד ולהוסיף סייגים בדברים שבין אדם למקום מלכנס לפנים משורת הדין בין אדם לחבירו כי קנאת איש מרעהו היא אך אחר ההרגל בסייגים וגדרים במצות ה' יזכה גם לזה וממנו יעתק עוד עד שיהי' סייגיו וגדריו בעצמם התורה ויעשה סייג לסייג ואמנם הכל בהדרגה לא בבת אחת פסיעה גסה שלא תהי' מיתתו גורמת מיתה כ"א חיים כנ"ל וזהו את משפטי תעשו פי' משפטי שבין אדם לחבירו תהי' בבחינת עשיי' בתחילת ענינו לא בשמירה שהיא גדר לפנים מהשורה אמנם חוקותי תשמורו אותם א"א בלא שמירה כלל כמשאחז"ל כל האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו (יבמות דף ע"ב) וכמו שפי' בח"ה רק המשפטים הם בתחלת הענין בעשיי' והחוקים בשמירה ללכת בהם פי' ללכת מזה למדרגה אחרת שאחריו ומסיים אני ה' אלקיכם מדה"ד כי מי שאינו נכנס לפנים מן השורה עם הבריות גם מדה"ד מדקדק אחריו וההפך המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ועתה מפרש המדרגה שאח"ז והוא ושמרתם את חוקותי ואת משפטי שיהיו שתיהם בשמירה שיעשה לפנים מהשורה גם במשפטים שבין אדם לחבירו ומסיים עוד אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שלבסוף יהי' הכל בעשיי' כי ישוב הגדר לתורה ועי"ז וחי בהם והוא מב' טעמים א' ע"י שהלך בהדרגה לא ימות אחרי מותו את עצמו ושני אחרי גדרו לא ישלוט בו עין ומסיים אני ה' כי נתהפך הדין לרחמים וזהו כוונת אנשי כנה"ג באמרם הוו מתונים בדין ולא ימהר לפסוק על עצמו מדרגה שאינה ראוי' לו ואם גם גמר וקדש עצמו מ"מ עוד יעמיד תלמידים הרבה לתקן זולתו ועשו סייג לתורה שיעשו מן הסייג תורה עצמה כנ"ל:
או יאמר הוו מתונים ע"ד משאח"ז (מסכת דרך ארץ סוף פרק חמישי) יהי' בעיניך כל אדם כלסטים ומכבדן כרבן גמליאל פי' כי אם הזהירונו הוי דן את כל האדם לכף זכות ודרשו ע"ז בצדק תשפוט עמיתך ומזה הכלל אמרו כל ישראל בחזקת כשרות הם מ"מ כל זה במה שכבר עבר וחייב להפוך בזכות כל אדם מישראל במה שעשה שהי' כדין וכהלכה כעובדא דאבא אומנא במס' תענית שהתלמידים גנבו ממנו ודנם לכף זכות במה שעשו ומ"מ בלי ספק שאינו מן הגנאי שאשמור את כלי שלא יבואו לידי כך כי אולי יגנבו באמת אך אם נעשה מעשה נאמר שלשם שמים עשו כהנהו תלמידים שעשו לשם שמים ששלחם אביי וכן לעולם ולכן עשו חז"ל כמה גדרים וסייגים וחשו לחששות רחוקות וח"ו שיחשדו ישראל בעיניהם ויצאו מחזקת כשרות אצלם אלא שלכתחלה ראוי להזהר ככל האפשרי ומזה הסוג מה שאמר שלמה המלך ע"ה בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך כי לא ידעת אי זה יכשר הזה או זה והכוונה העמדת תלמידים בילדותיך השתדל להעמיד גם בזקנותיך כי לא ידעת איזה יצליחו אלו או אלו או שניהם כאחד טובים ואין זה דן לחוב התלמידים שבבחרותו כי לעולם צריך לראות להזהר ככל האפשרי וזהו פי' אמרם הוו מתונים בדין לשפוט את חבירך בצדק היינו לדונו לכף זכות ולא קאי אדין ממש לפני הדיין אלא ידונו במחשבתו בכל מעשיו לזכות ויהי' מתון מלשפוט עליו משפט הרשע ח"ו ומ"מ במה שעתיד להעשות תהיו נזהרים בכל האפשרי וזהו והעמידו תלמידים הרבה כי לא ידעת איזה יכשר הזה או זה וגם עשו סייג לתורה ולא תאמרו ישראל כשרים הם ולא יחטאו בדבר זה אלא עשו סייג בכל האפשרי כנ"ל ודו"ק:
אחרי מות שני בני אהרן וכו' ולא כתיב בפסוק הראשון לאמור כמו בכל מקום וידבר ד' אל משה לאמר ועוד מה נאמר לו בפסוק הראשון שהרי בפסוק השני חזר והתחיל ויאמר ה' אל משה ועוד המשל דמייתי רש"י לרופא וכו' זה הזהירו יותר מן הראשון נלע"ד דחלילה שהוצרך להזהיר אהרן ע"י מיתת בניו כי אדרבא מרע"ה ניחם את אהרן הוא אשר דיבר ד' בקרובי אקדש והם גדולים ממני וממך ולא מתו בחטאם כלל אך הזהירות הוצרך לכהנים לדורות שהם צריכים משל שלא ימותו כבני אהרן ואמרו חז"ל פ"ק דיומא מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר לך אמור נמצינו למידין היכי דלא כתיב לאמר לא נתן לו רשות לאומרו ע"כ בפסוק הראשון למרע"ה לך אני מגלה כי בקרבתם לפני ה' וימותו על חטא קריבה לפני ה' בקטרת ויהי' לאות לכהני דורות שצריכים משל שלא ימותו כדרך שמתו בני אהרן אך לא נאמר בו לאמר שלא נתן לו רשות לאמר לאהרן שלא יצערנו שמתו בניו בחטאם אך וידבר ד' אל משה דבר אל אהרן ואל יבוא בכל עת אל הקודש והוא לא צריך לאזהרה יתירה ודי לו באזהרה זו של ואל יבוא בכל עת אל הקודש:
אחרי מות שני בני אהרן במדרש הובאו כמה טעמים למה מתו ח"א שלא היו נשואים אשה דכתיב ובנים לא הי' להם וח"א מפני שנכנסו שתויי יין למקדש דסמיך לי' לפ' יין ושכר אל תשת וח"א שהורו הלכה בפני משה רבן י"ל דכל דברי חז"ל אחד הם דידוע שאין אדם יכול לשער בשכלו ובדעתו עד היכן מגיע כבוד ומורא אביו ורבו וק"ו כבוד השכינה אך אם נשוי אשה והוליד בנים יוכל לשער לפי מה שהוא מבקש הכרת פנים וכבוד מאשתו ולהיות כל איש שורר בביתו ובפרט מבניו שינהגו מאוד בכבודו והיאך הוא לו צער ועגמת נפש אם בני' אינם מכבדים אותו כראוי או חלילה מבזין אותו מזה ילמוד היאך ינהוג גם הוא בכבוד הוריו ומוריו והנה אלו הי' לנדב ואביהו נשים והולידו בנים אזי הי' משערים בשכלם עד היכן מגיע כבוד רבו וק"ו כבוד השכינה ולא הי' מזלזלים לכנוס שתוי יין בקלות ראש למקדש ולזלזל בכבוד משה רבם להורות הלכה בפניו אבל יען לא נשאו ולא הי' להם בנים לא יוכלו לשער עד היכן הדבר מגיע ובאו לכל זה וכל דברי חז"ל אחד ואלו ואלו דברי אלקים חיים המה (מש"מ):
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו ואח"כ כתיב ויאמר ה' וגו' משמע שהראשון דיבור בפ"ע וי"ל עפ"י דברי חז"ל (תמיד ל"ב ע"א) הרוצה שיחי' ימית את עצמו ר"ל תאוותיו הגופניות והרוצה שימות יחי' את עצמו בתאוות גופניות וזה שרמז כאן שבני אהרן שהן קדושים והמיתו כל תאוות גופניות אפ"ה מתו עכ"פ מצד קרבת ה' וזה אמר אחרי מות שני בני אהרן לפני ה' וימותו שכבר המיתו תאוותם בחיים ואפ"ה מתו עכ"פ בקרבתם לפני ה' מתו ולכן מזהיר אל יבוא בכל עת אל הקודש כפרש"י משל לרופא:
יש לפרש עוד דלפעמים מת הצדיק בעון הדור לכפר אמנם לזה הי' די באחד ולמה שני בני אהרן מתו ועכ"ח שמתו בקרבתם לפני ה' וזה שאמר אחרי מות "שני" בני אהרן עכ"ח בקרבתם לפני ה' מתו:
אחרי מות שני בני אהרן אחז"ל למה נסמכה פ' יהכ"פ למיתת בני אהרן לומר לך מה יוהכ"פ מכפר אף מיתת צדיקים מכפר ועוד אחז"ל למה נסמכה פ' פרה אדומה למיתת מרים לומר מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת מרים מכפרת נרלע"ד להורות נתן כי מיתת צדיקים בעצמו מכפרת מקופיא על הציבור כשרוב עונות גורם חלילה הקב"ה נוטל הרב שבהם ר"ל לכפר על הכלל וכעין כפרת פרה אדומה שהיא על הכלל לא על כל יחיד ויחיד אמנם כשמספידים גם צועקים עליו אזי מכפר על כל יחיד בפרט כעין כפרת יוהכ"פ עם תשובה לכן נסמכה מיתת נדב ואביהו ליהכ"פ דהתם כל בית ישראל בכו את השריפה ע"כ נתכפרו הבוכים כל יחיד ויחיד כמו יהכ"פ אך במיתת מרים לא הספידו כדאיתא (במדרש ילקוט חוקת) במקום שהי' להם להקהל לגמול חסד עמה נקהלו על מי מריבה ע"כ לא כיפרה אלא על הציבור מקופיא כמו פרה אדומה כנלע"ד:
אחרי מות שני בני אהרן אחז"ל שהיו גדולים ממרע"ה (הובא ברש"י פ' שמיני בפסוק ויאמר משה וכו' בקרובי אקדש וכו') רמז בשגם הוא בשר כי משה הי' כפני חמה שלעתיד לבוא שמ"ג פעמים כאור ז' הימים (כדאיתא בתרגום יונתן שופטים וי"ו על פסוק ואוהביו כצאת השמש בגבורתו יעוין שם) גמטריא שג"ם והם היו יותר כי הי' דש"מ פעמים וזהו ר"ת א'חרי מ'ות ש'ני ב'ני א'הרן והנה אחז"ל (על פסוק ותחסרהו מעט מאלקים דקאי על משה) שמרע"ה לא השיג שער חמשים שהוא סוד ד' יובל והם השיגו ע"כ ר"ת ב'קרבתם ל'פני ה' ו'ימותו ר"ת יובל:
אחרי מות שני בני אהרן וגו' י"ל ביוהכ"פ נגזר עליהם מיתה על שנכנסו לפנים ממחיצתם בהר סיני וכבר סר צלם בליל החותם כמ"ש רמב"ן פ' שלח בפסוק סר צילם ושוב עתה כשחזרו וקרבו לפנים ממחיצתם מתו בפועל היינו אחרי מות שני בני אהרן כבר שסר צילם כבר בקרבתם לפני ה' בסיני אחרי כן בקרבתם עתה לפני ה' וימותו בפועל ממש וא"כ בקרבתם לפני ה' משמש לפניו ולאחריו (ומקרא נדרש לפניו ולאחריו שבת):
בקרבתם לפני ה' כ' רמב"ן דהראב"ע כתב דמבואר כאן שמתו על שנכנסו לפנים ממחיצתם וטען רמב"ן הא אמר הכתוב בהקריבם אש זרה לפני ה' ולפע"ד לפמ"ש התוס' שלהי חגיגה אש של מעלה אינו שורף א"כ י"ל לא מתו אלא בחטא כניסה לפנים ממחיצה כהראב"ע אלא אי לא הי' אש זרה א"כ אותן שני חוטין של אש שירדו מלמעלה ונכנסו בחוטמיהן לא הי' שורף גופם אלא להוציא נשמתם אך ע"י אש זרה נשרף גופם לאפר למ"ד שרפת נשמה וגוף הי':
ואל יבוא בכל עת אל הקודש ולא ימות נ"ל דבני אהרן מרוב עוצם חשקם להתקרב כמו שכבר עשו בסיני ה"נ נתקרבו לפנים וגם מתו בקודש ונתדבקו בקדושה והיינו בקרבתם לפני ה' וימותו כמו במיתת נשיקה וא"כ גם אהרן יחפוץ לעשות כן וירצה למות מות ישרים כזה במקום קדוש ע"כ נאמר לו ואל יבוא בכל עת אל הקודש והוא לא ימות בקודש אלא נענש עונש אחר ולא יזכה למות במקום קדוש:
*ונשא השעיר עליו את כל עוונותם במדרש יש שהקב"ה נותן כל עבירות ישראל על עשו והוא טוען איך אוכל לסבול כל עונות יעקב אחי והקב"ה נותנם על לבושו והוא מכפר יעוין בלשון המדרש ופי' החסיד מורי הגאון מוה' נתן אדלער זצ"ל עפ"מ דאיתא ברכות י"ז ע"א דר' אלכסנדרי אמר גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך אלא ששאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות גורמין וזהו הסנגוריא עבור ישראל שמצד שיעבוד מלכיות אין אנו עובדין כראוי את ה' וזהו כוונת המדרש הנ"ל שהקב"ה נותן אותם על שר של עשו היינו הגלות והיא שגרמה לנו את כל הרעות האלו אבל באמת לאו כל עבירות אנו יכולין לתלות בשיעבוד מלכיות דעבירות שבאין מצד חסרון ידיעה או חסרון כח וממון יש לומר ולתלות בשיעבוד מלכיות אבל עבירות שעושים מצד תאוה באלו אדרבא מצד שיעבוד מלכיות הי' ראוי לשבר תאותיהם וכן בעבירות שבאין מכח גבהות הלב ראוי שיכנע לבם ע"י הגלות ואדרבא גם טענת שאור שבעיסה אינו טענה שע"י העוני והעינוי ראוי שישברו תאוותיהם וזה טענת השר הנ"ל איך אני יכול לסבול את כל עוונותיהם ע"ז אמר שהקב"ה נותן על לבושו היינו מצות צדקה דמגין ומכפר כנאמר וחטאך בצדקה פרוק והוא משלשה דברים המעבירין רוע הגזירה ואמרינן בפ"ק דב"ב ט' ע"ב ולבושי' כשריון מה שריון מחובר מקשקשים הרבה ועושה ממנו שריון אחד כך הקב"ה מצרף כל פרוטה ופרוטה של צדקה אחת לאחת והיינו שהקב"ה נותן על לבושו:
ופשט את בגדי הבד וכו' ורחץ וכו' יש להתיישב בטעם הטבילה מקדושה חמורה לקדושה קלה הלא מבגדי לבן לבגדי זהב הוה כמחומר לקל ממנו וי"ל דלאחר שנתקדש אדם בקדושה יתירה אז אח"כ ע"י מצותיו ותורתו אפי' מצות הפשוטים מתעלים ומתקדשים ביתר שאת ע"כ אחר שנתקדש בבגדי לבן ועבודת פנים אז עבודתו בבגדי זהב אעפ"י שעובד בחוץ וקרבנות פשוטים הרגילים ושכיחים מ"מ הם מתעלים ביתר שאת שנעשים עתה ע"י קדוש עליון כזה ע"כ צריך טבילה לעילוי קדושה:
ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם לדורותיכם האי חק לשנא דמזוני כדכתיב ואכלו את חוקם לחם חוקי הטריפני (כדאיתא ביצה דף ט"ו ע"א) ואמר אלו היו אוכלין ביוה"כ במקום עינוי הי' מזון לגוף לפי שעה אבל מצות עינוי היא חק ומזונות לדורותם כי זכות מצות העינוי קיים לדורות עולם ולעוה"ב והיינו חק עולם לדורות:
*לכפר על חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה יש לפרש ויעש את חטאתם היינו כאשר צוה ה' את משה המצוות פי' שחטאתם נעשו זכיות על ידי תשובה מאהבה (יומא פ"ו ע"ב):
או יתפרש והי' זאת לכם לחוקת עולם לכפר על חטאתם אחת בשנה אפי' בשנה אשר לא חטאו בפועל כלל ויעש כל ישראל כאשר צוה ה' את משה שמ"מ יכפר יוהכ"פ עליהם היינו להעלותם בקדושה יותר מאשר היו בראשונה (דבר זה יובן ע"פ מה דאיתא בספרים דהצדיקים בעולם עליון תמיד הם מתעלים ממדריגה למדריגה מדריגות יותר עליונים וגבוהים וכל פעם שדנים אותם להתעלות יותר דנים אותם על קצת דיקדוקי מצות שלא דקדקו שהי' ראוי להם לדקדק לפי המדרגה היותר גדולה שעולים עכשיו וצריכים כפרה על זה הגם שלא חטאו בפועל):
וכפר על הקודש מטמאות בני ישראל כתיב צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל (ישעיהו י״ב:ו׳ פסוק וי"ו) והרד"ק מפרש דקדוש ישראל הכוונה על הקב"ה הוא הנה אמרו על שמואל הקטן ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך יל"פ ידוע אינו דומה היושב בין ת"ח צדיקים יראי השם יתברך עוסקים בתורה ובמצות בקדושה ובטהרה ביניהם נקל מאוד להתקדש ולהתעלות במדריגה היותר גדולה עד שתשרה עליו שכינה משא"כ בין אנשים רשעים חוטאים בנפשותם וסביבם ואוירם טמא וטמא טמא יקראו גם לאחרים בסביבותם הגם שהוא בעצמותו ראוי להתעלה ולהתקדש שתשרה עליו שכינה אבל דורו גרמו לו שלא יוכל להתקדש ולהטהר ולהתעלות עד שיגיע להשראת השכינה וזה שאמרו על שמואל הקטן ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו דומה יפה ובזה יש לפרש הקרא צהלי ורני יושבת ציון כי היא לך לכבוד ולתפארת כי גדול בקרבך קדוש ישראל שמראה שגם אתה במדריגה טובה ומעולה ובזה יש לפרש (גמרא מנחות דף צ"ט ע"ב) א' ריש לקיש ת"ח שסרח אל תגלה אותו בפרהסיא שנא' וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה כי זה הנביא הת"ח שחטא העם אשר יושב ביניהם גרמו לו כך וכמו יהושע בן יהוצדק כהן גדול שהי' לבוש בגדים צואים היינו שהי' פגום מחטא בניו שנשאו נשים נכריות (כדאיתא ברש"י זכרי' סימן ג' פסוק ג') כן נפגם הת"ח מהם ע"י חטאם וזדונם וזה וכשלת היום אתה כשלת בפרהסיא בלי בושה וכשל גם נביא זה שנכשל הנביא היינו "עמך" יען שהוא עמך לכן כסהו כלילה כי אם תגלה חטאו הלא חרפתך תגלה ובזה יש לפרש וכפר על הקודש מה שקודש היינו הצדיק צריך כפרה זה מטמאות בני ישראל שגרמו לו כך ובכפרתו יכופרו גם הם והכל טהורים נקיים בזה לטובה (מש"מ):
ויעש כן אהרן פירש"י שלא לבש בגדיו לכבודו כי אם כאשר צוה ה' כי הנה י"ל על אחד משני אופנים הוא יוה"כ או שהוא יום רצון שהמלך ית"ש מתייחד עם חביבו הכה"ג ואגב בכניסתו לפניו משתדל ומכפר עונות העם או בהיפוך כי אי אפשר להאריך יותר משס"ה ימים שלא לטהר אוהל מועד השוכן אתם בתוך טומאתם והכהן הזה אינו אלא ככובס הנכנס לכבס בגדים המלוכלכים בבית המלך ואין זה כ"כ לכבודו של הכהן ואמנם הכא השתא מוכח כטעם הראשון שהוא לגדולתו וחביבותי' של כהן דאלו"ה אלא שא"א להאריך זמן יותר משנה שלא יתכבד הבית מטומאה הרי עכ"פ זמן שנה יכול להשהות והשנה הראשונה שנבנה המשכן בניסן ולא הי' אלא חצי שנה עד יוכ"פ וא"כ מ"ט הורשה לכנס לפנים ביוהכ"פ אעכ"ח גדולתו של אהרן הוא וא"כ הי' אפשר שיתגאה אהרן בזה וקמ"ל ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' ולא לכבוד עצמו עשה כך:
ויעש כאשר צוה ה' את משה פי' רש"י כשהגיע יוה"כ עשה אהרן כן ולא לבשם לגדולתו כ"א לש"ש נ"ל דבשמיני למלואים הקריב אהרן ממש כקרבנות יוה"כ פר החטאת אשר לו ואיל לעולה ושעיר לציבור, וי"א שהי' אותו היום כיום הכפורים שהרי מכאן ילפינן פרישת ז' ימים לכה"ג לפני יוה"כ אמנם רמב"ן כ' שהוא כמו פר כהן משוח שעבד ע"ז וה"נ לכפר על מעשה אהרן בעגל, ולכאורה יש להכריח כהרמב"ן שהי' לכפר על מעשה העגל ככהן משוח שחטא דאי ס"ד כמעשה יוה"כ א"כ כיון שבאותו השנה כבר עשה כעבודת יוה"כ איך עשה ביוה"כ עוד הפעם אותה העבודה הא כתיב אחת בשנה ודרשו כפרה זו לא תהי' אלא אחת בשנה עכ"ח לכפר על עון העגל וזהו קצת גנאי לאהרן וקמ"ל אפי"ה כשהגיע יוה"כ והוה סד"א שלא יעשה כן כדי שיאמרו שכבר עשה כפרה זו בשמיני למלואים ואיננו צריך פעמים לעשות קמ"ל אפ"ה עשה והנה לבישת בגדי לבן ביוה"כ פרש"י הטעם משום דאין קטיגור נעשה סניגור על שם עגל הזהב נמצא לבישת בגדי לבן הם גנאי ומזכרת עון לאהרן, אך רמב"ן כ' שהם לתפארת כמלאך גבריאל איש לבוש הבדים והנה במה שעשה אהרן כשהגיע יוה"כ ככל האמור בו והראה בזה דקרבנות שמיני למלואים הי' בכהאי גוונא משום שחטא א"כ ממילא לבישת הבגדים לבנים גם כן הטעם משום שלא יהי' קטיגור סניגור ואיננו לכבוד ולתפארת לאהרן ונמצא לאו לכבודו לבש כאיש לבוש הבדים אלא לשם שמים:
עוד נ"ל כי מה שנכנס בלבנים ולא בזהב משום אין קטיגור נעשה סניגור, ולכאורה אין קטיגור יותר מאהרן עצמו שהרי הוא עשה העגל אע"כ מבורר מזה שכל כוונתו הי' לשם שמים ואין בו נדנוד חטא ואשמה ולבישת בגדי לבנים הי' לו לתפארת ולכבוד ואפ"ה לא נתכוין לכבוד עצמו רק לשם שמים:
כי ביום הזה יכפר במדרש תנחומא איתא א"ר חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו של אהרן ומפני מה מזכיר מיתתן ביום הכפורים אלא מלמד כשם שיוהכ"פ מכפר כן מיתתן מכפר ומנין שיוהכ"פ מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר וכו' והוא תמוה כמה מקראות קודם לזה מורים שאותו יום כפרה הוא לכל ישראל כדכתיב וכפר בעדו וכו' ובעד כל קהל ישראל ונשא השעיר עליו את כל עונותם ועל כל עם הקהל יכפר וי"ל הנה בתוספו' שבועות דף י"ב ע"א איתא שרק שני השעירים ושאר הקרבנות מכפרים ביוהכ"פ אבל בלא אלו הקרבנות אין יוהכ"פ מכפר לגמרי ומביא תוספו' שם יש אומרים שיוהכ"פ בעצמו עצומו של יום מכפר לגמרי שנאמר כי ביום הזה יכפר וזה י"ל כוונת המדרש ומנין שיוהכ"פ מכפר היינו עצומו יום בלא הקרבנות שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם (מש"מ):
דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא כ' רמב"ן לקמן היכא דכתיב כרת לנפש יש רשע מאריך ברשעתו אלא שנפשו נכרתת מעוה"ב והכא דכתיב ונכרת האיש ולא הנפש אין נפשו נכרתת אלא גופו כי ימות בנוער ולא יאריך ימים ע"ש ונ"ל היינו דכתיב דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הכונה לאיש ההוא דם שפך היינו דם עצמו שפך ואיבד עצמו לדעתו שהרי יכרת האיש ההוא וימות בנוער כנ"ל:
ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם צריך טעם למה כתיב נתינת פנים בדם טפי מבשאר מצות שאינם מחיוב ע"ז ומ"ש בדם, ונ"ל הקב"ה נושא פנים לישראל הואיל ומדקדקים עד כזית ועד כביצה היינו משום דכתיב ואכלת ושבעת אכילה של שביעה והם מברכים על כזית (ברכות דף כ' ע"ב) אך אי שתיי' אינה בכלל אכילה ואצטריך ושבעת לשתיי' כמבואר פרק כיצד מברכין וסתם אכילה בכזית הוא אזי אין רבותא במה שמברכין ברכת המזון על כזית, והנה זה האיש ס"ל האי דכתיב לא תאכל דם היינו אכילה ממש אסרה התורה לאחר שנקרש אבל לא השותה ולית לי' שתיי' בכלל אכילה עיין מזה תוס' פ"ג דשבועות ממילא ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיי' וסתם אכילה בכזית ואין הקב"ה נושא לו פנים ע"כ ונתתי פני בנפש:
*דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם ופרש"י לפי שגלוי לפני הקב"ה שבימי עזרא יחטאו בעריות לכך קאמר אני ה' אלקיכם וקשה הא לא מצינו דבימי עזרא פרצו בעריות כ"א בנשים נכריות ומזה לא רמיזא בפ' זו ונראה מצינו בדברי הנביאים מליצה בעלונו אדונים זולתך וקרינן זה שאנו כבושין ונתונים תחת ממשלתם של האומות כבעילה ונאמר בגאולה כי יבעל בחור וגו' כן יבעלוך בניך ועפ"ז איכא למימר דכאן מרומז דין חיתון עם נכריים דהרי לפי הנ"ל אם יד גוים תקיפה עלינו ח"ו הוה כנכרי הבא על בת ישראל ודוגמת זה הי' כשהיינו במצרים ובהיפך כשיד ישראל תקיפה על האוה"ע (למשול עליהם שלא לעבודתו השי"ת) כעין שהיתה בביאת הארץ הוי כישראל בא על הנכריות וזה שאמר כאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה דהיינו כעין נכרי בא על ישראלית וכמעשה ארץ כנען אשר אנימביא אתכם שמה דהוי כישראל בא על הגוי' לא תעשו וא"כ שפיר מרומז כאן איסור לקיחת נכריות ולכן שפיר אמרו דלכך כתיב כאן אני ה' אלקיכם לפי שגלוי לפניו שיחטאו בימי עזרא בזה:
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען הלהוטים אחר תאות עוה"ז ומחר ימותו לא תעשו אלא ובחוקותי תלכו ובמשפטי ללכת בהם אני ה' אלקיכם לדבקה בו כי יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז שוב אמר תעלה למדרגה יותר נכבדת שתעשו משפטי וחוקותי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי עוה"ז ולא תבקשו קורת רוח של עוה"ב כי יפה שעה אחת תשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב:
אשר יעשה אתם האדם וחי בהם מזה למדו חז"ל ביומא בפרק יוהכ"פ דף פ"ה ע"ב שפיקוח נפש דוחה הכל ואין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ובפסחים פרק כל שעה איתא דף כ"ה ע"ב וכן נפסק הלכה בשו"ע יוד"ע סימן קנ"ו דבשלשה אלו גלוי עריות וע"ז ושפיכום דמים יהרג ואל יעבור ותמוה מאוד הלא וחי בהם שממנו למדו חכז"ל שאין לך דבר עומד בפני פ"נ כתיב גבי עריות כמבואר מסידור הפסוקים וכי נאמר גבי עריות איפכא בתמיה ומצוה ליישבו (עש"מ):
*כי כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם אחז"ל ס"פ הספינה קשה עונשן של מדות שנאמר בהם אלה אבל בעריות נאמר אל ולא אלה ובאמת כתיב בפ' זו כמה פעמים אלה אך הענין כי עונשן של מדות הואיל והוא רע לבריות משא"כ עריות אך היינו דווקא בכנענים שאין בהם ערבות אבל בישראל מלבד שהוא בעריות רע לשמים הרי מכריע גם את כל עולם לכף חוב ח"ו א"כ הרי רע לבריות ג"כ ע"כ בכנענים כתיב אל אבל בישראל כתיב אלה:
*במדרש מובא בספר מעיין ישועה ובספר חוט המשולש פ' מצורע תחיית המתים מן התורה מאותו הפסוק והנה מרים מצורעת כשלג אם אמת הוא המדרש הזה י"ל דהנה הקושיא על תחיית המתים הוא דחיי מיתא דמיתא חיי בתמי' וכ' במהר"מ אלשיך שזהו כוונת המשנה החיים למות כדי שיעמדו לדין ויקבלו עונשם ואח"כ המתים לחיות ומקשה התנא לעצמו והחיים לידון למה אין הקב"ה דן מחיים ולא ימות כלל ובא כמתרץ להודיע שהוא הדיין וכו' פי' אלו הי' דנו מחיים לא הי' מאמין שהוא מהקב"ה אלא תולה במקרה ע"ש וזו אנו רואים במרים שמיד ולאלתר שדברה במשה הודיע לה הקב"ה חטאה ויחר אף ה' בם וילך ויפן אהרן והנה מרים מצורעת כשלג מה שאינו עושה כן לכל החוטאים בעולם והיינו מפני שאינם ראוים שיתגלה עליהם הקב"ה ויודיעם עונשם על עוונותם ע"כ צריך להמתין עד אחר מיתתם וכתירוץ אלשיך הנ"ל וממילא מוכח מזה דתחיית המתים מן התורה:
והנה בני אהרן נכנסו ומתו מיד וטיטוס נכנס ויצא בעו"ה אלא הצדיקים האלו הרגישו וידעו בקרבתם לפני ה' וימותו משא"כ אותו רשע ולה' נקם ושילם ולזה אמר ג"כ אפי' כהן אחר שיכנס ואיננו בטוח שימות מיד כי לא יזכה לכך ע"כ אמר ואל יבוא בכל עת ולא ימות פי' שאיננו בטוח שימות אם יכנס כי לא כל אדם נדב ואביהו וחי: