כתב יד א
מקומו. בשעה שחונים במקום שעושים הקציעות אבל שלא במקומו חיישינן שמא יחזור ולא יעשה קציעות ואכל טבל למפרע ומקשה מחרובין דקתני מוריד ומאכיל ואמרינן עלה לקמן דתני בהמתו דאין דרך ב"א לאכול בשוק ובאמת גם לאדם מותר ולא חיישינן שמא יחזור מלכנוס לגג ונמצא כבר נגמר מלאכתן. ומשני חרובין מאכל בהמה ולכך הקילו אף לאדם דמדאורייתא פטורין ממעשרות ומפרש הטעם דמחלק רב דהוא אסור דבידו לחזור ולעשות קציעות אבל בניו אין בידם לחזור ולכך מותרים אף שלא במקומן:
כתב יד ב
אין אוכלין על המוקצה אלא על מקומן. פי' בשעה שהם על מקום שעושין קציעות דתו לא חיישינן שמא יחזור ולא יעשה קציעות אבל שלא במקום מוקצה חיישינן שמא יחזור ונמצא אכל טבל למפרע ומקשי והא תנינן החרובין עד שלא כינסן לראש גגו. פי' דקתני התם מוריד לבהמתו ואוכל מפני שמחזיר את המותר ואמרינן עלה בגמ' דלא תני בהמתו אלא משום שאין דרך בני אדם לאכול בשוק אבל באמת מותר לאכול אפילו לאדם ואפי' הוא עצמו מותר לאכול מדקתני מוריד משמע אפי' הוא עצמו ולא חיישינן שמא יחזיר מלהכניס לראש גגו ונמצא שכבר נגמר מלאכה ואכל טבל למפרע ומשני חרובין מאכל בהמה הן פי' ולכך הקילו אפילו לאדם דמדאורייתא אין חייבין במעשרות כלל: