כתב יד א
דר"מ היא. פי' דמשמע ליה כיון שהוא משליך כדי להקל ממשאו מסתמא הוא משליך הרבה והוה מדה גסה ואפ"ה קתני שצריך לעשר אלמא דאתיא כר"מ דאמר לא התירו כו' ולא למדה גסה:
ומשני אמר ר' יוחנן כו' שנייה היא שהזוכה זוכה בדקה. פי' דאף שהוא משליך הרבה מ"מ כיון שמי שזוכה הוא מלקט מעט מעט ומה שנוטל תחלה ביד הוא קונה תחלה הוי כמו מדה דקה וצריך לעשר לכ"ע:
ומקשי ולית הדא פליגי על דר"מ. פי' רבנן דהכא פליגי על סברת ר"מ דאמר כיון שאדם מפקיר דבר ויצא מרשותו הפקרו הפקר. פי' אף שעדיין לא זכה בהן שום אדם וא"כ מה איכפת לן שהזוכה זוכה בדקה כיון שבשעת זכיה כבר יצא מרשותו והוא הפקיר בגסה. ותיבת ואין המפקיר מפקיר בגסה מיותר:
ומשני שנייא היא כו' ואין המפקיר מפקיר בגסה . פי' שאף שהיא משליך הרבה מ"מ אינו משליך הכל ביחד אלא מעט מעט והוה כמו מדה דקה:
ומסיק דאתייא אליבא דכ"ע ואפילו על דר' יוסי לית הדא פליגי כו' פי' דר' יוסי סבר דאין ההפקר נגמר אלא כשבא ליד הזוכה ובשעה שהוא זוכה כבר השליך הכל והוי כמו מפקיר בגסה אפ"ה צריך לעשר דהא עיקר ההפקר נגמר כשבא ליד הזוכה והזוכה זוכה בצדקה לפיכך הוי כמו שמפקיר בדקה וצריך לעשר:
אין הפקרו הפקר מיותר:
ה"ג ואין הזוכה זוכה בגסה כצ"ל. פי' אף שהמפקיר נראה כמפקיר בגסה מ"מ כיון שהזוכה זוכה בצדקה ועיקר תלוי בזוכה:
כתב יד ב
דר"מ היא. דמשמע ליה המשליך כדי להקל משאו מסתמא הוא משליך הורבה והוא מדה גסה ואפ"ה קתני דצריך לעשר אתיא כר"מ:
ומשני א"ר יוחנן שהזוכה זוכה בדקה. שהזוכה מלקט מעט מעט והמעט שזוכה הוא קונה מיד והוי מדה דקה [וכ"ז אינו לפי גרסתו בירושלמי]:
ולית הדא פליגא על דר"מ כו'. כיון שיצא מרשותו הפקרו הפקר אף שעדיין לא זכה בהן שום אדם ומה נ"מ אם הזוכה זוכה בדקה. תיבות ואין המפקיר מפקיר בגסה מיותרים:
שניא היא כו'. אף שמשליך הרבה מ"מ אינו משליך הכל ביחד אלא מעט מעט הני כמו מדה דקה:
ואמר דאתיא אליבא דכ"ע:
ואפי' על דר"י לית הדא פליגי. הא ר"י קאמר דאין ההפקר נגמר אלא בשעה שבא ליד הזוכה ואם השליך את הכל והוי כמדה גסה ואפ"ה צריך לעשר משום דהזוכה זוכה בדקה הוי כמו שמפקיר בדקה:
אין הפקרו הפקר מיותר וצ"ל ואין הזוכה זוכה בגסה. ר"ל אף שהמפקיר נראה כמפקיר בגסה מ"מ כיון שהזוכה זוכה בדקה העיקר תלוי בזוכה: