(בראשית יב, א) א"ר לוי מנצפ"ך צופים אמרום, נרמז לאברהם מנין ל"ך ל"ך נולד לך בן. מ"ם ליצחק כי עצמת מ׳מנו מ׳אד (כ"ו ט"ז), רמז נרמז לו שהוא ובניו עצומים בב' עולמות. נו"ן ליעקב, הצילנ'י נ'א (ל"ב י"ב), נרמז שעתיד להצילו בב' עולמות. פ"ף לישראל שנאמר פ׳קד פ׳קדתי אתכם (שמות ג' ט"ז), נרמז פקד אתכם במצרים, פקדתי אתכם. צ׳׳ץ למשיח שנאמר והקימותי לדוד צ׳מח צ׳דיק (ירמיה כ"ג ה') נרמז שימשול בעוה"ז ובעוה"ב.
(בראשית יב, ב - ג) ארפב"י ז' ברכות ברך הקב"ה את אברהם ואלו הן, ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכיך, ומקללך אאר, ונברכו, כנגד ז' פסוקים שבמעשה בראשית שכתוב בהן כי טוב. א"ר לקיש ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, ת"ל והיה ברכה בך חותמין מגן אברהם ולא בהם.
(בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום [שכם]. שהטה שכמו לקבל עליו גזרת המקום. עד אלון מורה. שהיה מורה לכל באי עולם לקבל אלהותו של הב"ה עליהם. והכנעני אז בארץ, להודיע שבחו של אברהם שהכנעני עדיין בארץ, וכשאמר לו (ו)לזרעך אתן (י"ב ז') לא הרהר אלא האמין.
(בראשית יב, יא) א"ר יצחק גדול שנאמר באברהם ממה שנאמר באיוב, איוב אמר ומה אתבונן על בתולה (איוב ל"א א'), הא באשתו נסתכל, אבל אברהם אבינו אפילו באשתו לא נסתכל שנאמר הנה נא ידעתי, מכלל דעד ההוא שעתא לא אסתכל בה. ואותה שעה למה הביט בה, לפי שבאו לעבור נהר א' וגלתה שוקיה וראה בבואה שלה במים כחמה זורחת.
(בראשית יב, ד) וילך אברם. הלך מיד ולא עכב לקיים מה שנאמר אני פי מלך שמור (קהלת ח' ב'). ר' אליעזר אומר עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלן, וזהו הנס הג' בשעה שטלטלו מארץ אביו ומארץ מולדתו והטלטול קשה לאדם מכל גזרות קשות. שכן הוא אומר אל תבכו למת (ירמיה כ"ב י') זה יהויקים, מה כתוב ביה קבורת חמור יקבר (שם י"ט), בכו בכה להולך (שם י') זה יהויכין מלך יהודה, מה כתוב בו ויתן את כסאו ממעל לכסא המלכים אשר אתו (שם נ"ב ל"ב), נמצינו למדין נבלתו של יהויקים שמושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של (יהויקים) [יהויכין] שהיה יושב (ב)בטרקלירי מלכים. ואעפ"כ לא אחר אברהם לצאת אלא וילך אברם כאשר דבר אליו ה'.
(בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ. כיון שהגיע לשכם, א"ל הב"ה כאן עתידין בניך למקלט נפשות מש"ד. מלמד ששכם אחת מערי המקלט היתה שנאמר ויקדישו את קדש בגליל [וגו' ואת שכם בהר אפרים] (יהושע כ' ז') כיון שהגיע לאלון מורה א"ל הב"ה כאן עתידין להתנות עם בניך שלא לעבור על בריתי, ומי היה זה, זה יהושע בן נון שהתנה עם ישראל (בגליל) [בשכם] הה"ד בחרו לכם היום (שם כ"ד ט"ו).
ויט אהלה. [אהלה] כתיב, משנטה אהלה של שרה נטה אהלו של אברם.
(בראשית יב, יב) והיה כי יראו אתך. חם קלקל בזנות בתבה שהיה אם אשתו אסורה לו ושכב עמה, אף בניו שטופים בזנות, שכן את מוצא במצרים (ו)פתרוסים וכסלוחים ופלשתים.
(בראשית יב, יא) הנה נא ידעתי. וכי תעלה על דעתך שלא הכיר בה אברהם עד אותה שעה, אלא כך אמרו רז"ל מיום שנכנסה שרה לביתו לא ראה צורת פניה עד אותה שעה, ואל תתמה על דבר זה. ארז"ל בחסיד א' שנשא אשה גדמת והיתה עמו י"ב שנים ולא הכיר בה. יום א' עשתה מריבה עם בת חמיה, א"ל יפה את עושה לי שלא הגדתי לאחי שידך קטועה, שמע אותו חסיד ואמר העבודה לא הבינותי בה כל השנים הללו שהיתה עמי. בא מעשה לפני חכמים ואמרו כמה צנועה זו שלא הכיר בה בעלה, וי"א כמה צנוע איש זה שלא הכיר באשתו.
(בראשית יב, טז) א"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה באדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם היטיב בעבורה.
(בראשית יג, ד) אל מקום המזבח. מה תפלה התפלל שם, יודע היה אברהם מעשה עכן שהיה עתיד לעשות ורואה ברוה"ק שלא ישתייר משונאיהם של ישראל עד א' לפיכך קרא בשם ה' ואמר רבון העולמים (נהגני) [ענני] ומה נחור ותרח שלא ידעו שמך ולא הלכו באורחותיך ולא נסעו מבית אביהם הרי בניהם [ובני בניהם יחיו וירשו ארץ, ואני שנפרדתי מבית אבי ולא עברתי על צוויך והרי בני] נתחייבו כליה. א"ל הב"ה אברהם כבר נגזרה גזרה שלא יותר מהם אלא א' בלבד ושמו יאיר בן מנשה והייתי מרבה את זרעו כזרע יעקב, ועתה שהקדמת תפלה לצרה לא יהרג מהם אלא יאיר בן מנשה בלבד כדי לפדות הנשארים, הה"ד ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש (יהושע ז' ה'), אנשים לא נאמר אלא איש, זה יאיר בן מנשה שהיה גדול כרובה של סנהדרין, לפיכך יקדים אדם תפלה לצרה.
(בראשית יד, יג) ויבא הפליט. תאנא זה מיכאל שבא והגיד לאברהם, ולמה נקרא שמו פליט שבשעה שהפיל הב"ה סמאל וכת שלו ממקום קדושתם מן השמים אחז בכנפיו של מיכאל ופלטו הב"ה מידו. ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט מירושלים (יחזקאל ל"ג כ"א).
(בראשית יד, טו) עד חובה. חזרנו על כל המקראות ולא מצאנו מקום ששמו חובה, שכן נקרא חובה על שם ע"ז שעתידה לעמוד שם.
(בראשית יד, טז) וגם את לוט אחיו. וכי אחיו היה, אלא להודיע ענותנותו של אברהם שלאחר המריבה היה נוהג עמו כאחיו.
(בראשית יד, יט) ויברכהו ויאמר. זש"ה חכם ירא וסר מרע (משלי י"ד ט"ז) אל תהי קורא כן אלא חכם וסר מרע. ירא זה אברהם שנתירא, וממי נתירא. משם בן נח שהרג עילם בנו ואומר לפי שהרגתי את בניו של אותו צדיק עכשיו מקללני ואני מת. ידע הב"ה מה בלבו של שם להוציא לו דורון ולברכו הה"ד ויברכהו וגו'. קונה שמים וארץ, א"ר יצחק אברהם היה מקבל העוברים ושבים, משהיו אוכלים ושותים היו מברכים אותו, אמר להם אברהם לי אתם מברכים, ברכו לבעל הפונדק, שנתן לכל אוכל ומשקה ונתן בהם רוח, אמרו לו היכן הוא, אמר להם שליט בשמים ובארץ, ממית ומחיה, מוחץ ורופא, צר העובר ומוציאו לאויר העולם, מגדל צמחים ואילנות, מוריד שאול ויעל, כיון שהיו שומעים כן אמרו לו כיצד נברך אותו, אמר להם, ברוך אל עולם שאכלנו משלו. א"ל הב"ה אני לא היה שמי ניכר בבריותי ואתה הכרת אותו מעלה אני עליך כאלו אתה שותף עמי בבריתו של עולם, הה"ד ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
(בראשית יד, כ) ויתן לו מעשר מכל. א"ר הונא אבות הראשונים [הפרישו] תרומה ומעשר. אברהם הפריש תרומה גדולה שנאמר הרמותי ידי אל ה' (י"ד כ"ב) ואין הרמה אלא תרומה שנאמר והרמותם ממנו תרומת וגו' (במדבר י"ח כ"ו), והוציא מעשר שנאמר ויתן לו מעשר מכל. יצחק הפריש מעשר שנאמר ויזרע יצחק וגו' (כ"ו י"ב). א"ר אבא בר כהנא והלא אין הברכה מצויה בדבר המדוד והמנוי והשקול, ולמה מדדן כדי לעשרן הה"ד ויברכהו ה' (שם). יעקב הפריש תרומה ומעשר שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כ"ח כ"ב).
(בראשית טו, יז) ויהי השמש באה. בשעה שיבא משיח שכתוב בו וכסאו כשמש נגדי (תהלים פ"ט ל"ז), אותה שעה תהיה עלטה לאומות העולם, שכן כתוב כי הנה החשך יכסה ארץ [וערפל לאמים] ועליך יזרח וגו' (ישעיה ס' ב').
המוליכך במדבר (דברים ח' ט"ו), אלו המלכים שנמשלו למדבר שנאמר אחרית גוים מדבר (ירמיה נ' י"ב), נחש זו מלכות בבל שנאמר קולה כנחש ילך (שם מ"ו כ"ב). שרף זו מלכות מדי, מה השרף הזה שורף את האדם בבת א', ברגע א', כך בקש מדי להשמיד ביום א' שנאמר ונשלוח ספרים וגו' (אסתר ג' י"ג). ועקרב זו מלכות יון, מה עקרב יולדת ששים ששים ואין מזיק אלא א', כך העמידה יון ששים ששים ולא היה מזיק אלא אחד. וצמאון אשר אין מים זו מלכות אדום שמטלת עול קשה על ישראל מכל המלכיות והתורה משתכחת מהם, הה"ד והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם וגו' כי אם לשמוע דבר[י] ה' (עמוס ח' י"א), ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ"ה א').
(בראשית טז, יד) באר לחי ראי. הבאר הזה נראה לחיים. את מוצא (בפ') [ב' פעמים] נראה להגר שאלו לא כן היתה מתה. פעם א' כשמצאה המלאך שאלו עברה משם היתה מתה, הה"ד ואנה תלכי (ט"ז ח'), כמד"א לא אכלתי באוני (דברים כ"ו י"ד), פעם שניה כשגרשה אברהם היא ובנה שאלו [לא] כן היו מתים בצמא, הה"ד ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים (כ"א י"ט). הנה בין קדש, בבאר הזה היו משתמשין אבות העולם שנקראו קדושים שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג). ובין ברד, וע"י משה ואהרן שמשו בו ישראל ועל ידו היו בירידה כד"א לא האמנתם בי (במדבר כ' י"ב), הה"ד באר חפרוה שרים (שם כ"א י"ח) זה אברהם ויצחק שנאמר וכל הבארות אשר חפרו וגו' (כ"ו ט"ו) וכתיב וישב יצחק ויחפור את בארות המים (שם י"ח), כרוה נדיבי עם (במדבר שם) אלו משה ואהרן, הם לא טרדו בחפירה, במישור מצאוהו. במחוקק במשענותם (שם), על שהכו הסלע נמחקו ממספר באי לארץ.
(בראשית טז, ז) וימצאה מלאך ה' [על עין המים במדבר]. רמז לה שעתידין בניה להיות במדבר בשביל שלא חסה עינם על ישראל להשקותם מים הה"ד משא בערב וגו', לקראת צמא התיו מים (ישעיה כ"א י"ג - י"ד). על העין בדרך שור, רמז שעתידין בניה ליפול בעין המים ביד אשור הה"ד כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך (במדבר כ"ד כ"ב).
(בראשית טז, טז) ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת וגו'. א"ר אבא למה נמנו תולדתו ושנותיו של ישמעאל לגלות לנו שנותיו של יעקב. דכתיב ואברם בן פ"ו שנים, ואומר ואלה (ימי) שני חיי ישמעאל (קע"ז) [קל"ז] שנה (כ"ה י"ז), וכתיב ואברם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו (כ"א ה'), וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (כ"ה כ"ו), כמה שנים היו לישמעאל בעולם כשנולד יעקב ע"ד, פשו משניו ס"ג. ותנינן בסדר עולם, היה יעקב בשעה שנתברך מאביו בן ס"ג שנים, בו בפרק מת ישמעאל דכתיב וירא עשו [וגו' ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות (כ"ח ח' - ט'), ממשמע שנאמר בת ישמעאל] איני יודע שהיא אחות נביות, אלא מלמד שקדשה ישמעאל אביה ומת והשיאה נביות אחיה. וי"ד שנה שעמד בבית לבן ביום שנולד יוסף הרי ע"ז, וכתיב ויוסף בן ל' שנה [וגו'] (מ"א מ"ו) הרי ק"ז שנים, ושבע שנים של שובע וב' של רעב הרי קי"ו. [וכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (מ"ז ט')] מכאן למדנו שי"ד שנה למד בבית עבר קודם שהלך לבית לבן.
(בראשית טז, ח) אי מזה באת. אי לך שבאת משם, שעתידין לצאת ממך י"ב נשיאים. ז"ה בגימ' י"ב. ואנה תלכי, למקום אנינות את הולכת.
לא ירש אברהם העוה"ז והעוה"ב אלא בשכר אמנה שהאמין בהב"ה שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (ט"ו ו'), וכה"א זה השער לה' צדיקים יבאו בו (תהלים קי"ח כ'), אלו בעלי אמונה, שכן כתיב פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כ"ו ב') השער הזה כל בעלי אמונה נכנסים בו. וכן את מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בשכר אמנה שהאמינו שנאמר ויאמן העם וישמעו (שמות ד' ל"א) וכה"א (יוצר אמונים) [אמונים נוצר] ה' (תהלים ל"א כ"ד).
(בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים. שאל טורנוס רופוס את ר' עקיבא עד מתי אתם מעטרים את המילה, כמלך שבנה עיר ועשה בה י' פלוניות והיה לו אוהב וא"ל בשבילך בניתי את העיר הזאת, אינו שותק אם בנה אותה בשביל אוהבו היה לו ליתן אחת מהיכן אמר הב"ה לישראל אלולי בריתי לא בראתי את העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה ל"ג כ"ה). נתן לכם עשרת הדברות, למה לא הזכירה בא' בהם. א"ל ר' עקיבא לקרות אתה יודע, לדרוש אין בכם כח, ראה שאלולי המילה לא נתנה התורה, שכשאמר הב"ה למשה לך אמור להם מקבלים אתם עליכם את המילה אתם עמי ואני אלהיכם, ואם לאו איני נותן, לכם את התורה, שאלולי שעשו את המילה לא קבלו את התורה. והיא כתובה בי' הדברות, הה"ד לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' (שמות כ' י'). א"ר יודן משגזר טורנוס רופוס שלא ימול אדם מל א' את בנו ועלה לבימה ונתפס. א"ל לא שמעת שגזרתי, א"ל שמעתי, א"ל ומפני מה מלת את בנך, א"ל שנים גזרו עלי גזרה, המלך אמר שאעשה ועבדו גזר שלא אעשה, אי זה אקיים, אמר לו טורנוס רופוס, מלך אמר לימול ואני אמרתי שלא לימול, יבא ויעמוד עליך. ענה התינוק מחיק ואמר פטור אתה. כיון שראה טורנוס רופוס שהוא קטן אמר אינו אומר מעצמו אלא הוא אמר לי פטרוהו. הה"ד כי עליך הרגנו כל היום (תהלים מ"ד כ"ג).
שאלו את ר' יהושע בן קרחה, מה נברא אדם מהול או ערל, אמר אם אומר ערל אומרים לי א"כ למה אתם נימולים, ואם אומר מהול אומרים וכי אי זו בריה נשתנית מברייתה. א"ל כתוב במעשה בראשית אשר ברא אלהים אין כתיב כאן אלא לעשות, שמא ברא תחלה גלוסקאות אלא חטין והם עושים אותם גלוסקאות. כך אמר האלהים כשם שאתה משתתף עמי במעשה בראשית. השתתף עמי בעצמך. חזר ואמר להם טעם אחר, איני יודע מה נברא אלא הריני אומר לפי המשל, מדינה שהיתה מעלה למלך כור חטים, ויתר להן או פיחת אינן מקיימין גזרתו. כך כתב לנו אלהים בתורה התהלך לפני והיה תמים, וכתב [ו]בן שמנת ימים ימול לכם כל זכר (י"ז י"ב), יכולים אנו לומר לאברהם נאמר כאן אבל ישראל כשיצאו ממצרים וכשנכנסו במצרים החזיקו בה, וכשנאמר לאברהם קח נא (כ"ב ב') ואמר ליצחק קח נא שיעשו כן מכאן ואילך. חביבה מילה מן התורה ומן השבת. משל לג' אנשים המהלכין בדרך, אי זה גדול מהם לא האמצעי, כך השבת מכאן והתורה מכאן והמילה באמצע שנאמר זכר לעולם בריתו (תהלים ק"ה ח') זכר זה שבת שנאמר זכר את יום השבת (שמות כ' ח'). בריתו זו המילה שנאמר והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם (י"ז י"ג), דבר זה תורה שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל"ב מ"ז).
(בראשית יז, ו) והפריתי אותך. שעמדה להם במצרים, ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א' ז'). ונתתיך (לקהל) [לגוים] ומלכים וגו'. בזכות המילה זכו ישראל לנביאים ומלכים. נביאים דכתיב ונתתיך לגוים ונאמר להלן נביא לגוים נתתיך (ירמיה א' ה'). מלכים דכתיב ומלכים ממך יצאו. והלא אומות העולם העמידו נביאים, שנויה היא קודם מתן תורה, אבל לאחר מתן תורה פסקה מהם רוה"ק. והלא בלעם, לא נתנבא אלא על ישראל. והרי איוב ורעיו, כד"א איוב בימי יעקב היה. והלא אומות העולם העמידו מלכים, אלא פוסקת מלכותם, אבל ישראל ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל"ז כ"ה).
(בראשית יז, ז) תניא כל הנושא אשה ואין כונתו למטע בנים ממנה ונוהג מעשה ער ואונן מעלה עליו הכתוב כאלו מפר ברית, הה"ד והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך. בזמן שאין זרעך אחריך בריתי בטל, וכה׳׳א ארור עושה מלאכת ה' רמיה (ירמיה מ"ח י'), זה הנושא אשה זקנה ואיילונית ומשחית ארצה לפי שאינו עוסק בפריה ורביה. וארור מונע חרבו מדם (שם). שהיה לו לישא אשה בת בנים כדי לקיים בהם מצות מילה, כד׳׳א ויעש לו יהושע חרבות צורים וימל וגו' (יהושע ה' ג'), ר' מאיר אומר גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך, שכינה על מי שורה על העצים ועל האבנים.
שאלו את ר' מהיכן שמענו שימול אדם, א"ל כתוב כי תבאו אל הארץ [ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם (ויקרא י"ט כ"ג) כשם שאתה שומע שערלת האילן ממקום שעושה פרי כך אין יכול לומר הערלה [אלא] ממקום שעושה פירות. ר' זעירא אומר עץ האמור זה עץ גפן, מה הגפן הזה אין כורתין ערלתו [כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופים ולא טובים למראה ונפסל יינו מעל המזבח, ואם כורתין ערלתו] פירות שהוא עושה הם טובים למראה ונבחר יין להקריב על גבי המזבח, כך אבינו אברהם עד שלא נימול, הפרי שעשה לא היה טוב במעשה, וכשנמול הפרי שעשה היה טוב במעשיו ונבחר לקרב על גבי המזבח כיין נסך.
(בראשית יז, יט) וקראת את שמו יצחק. הנה אלו תיבות שנדרשו בחשבון אותיותיהם, יצחק, יעקב, כתב הלוחות, תורה, ציצית, ברית, טוב, הריון, לאט, חלה, אלה הדברים, גוג ומגוג, בזאת. בזאת יבא אהרן (ויקרא ט"ז ג') רמז לו במקדש א' שיעמוד ת"י שנה. גוג ומגוג שעתיד לבא על ישראל ע' אומות. אלה הדברים (שמות ל"ה א') מכאן לאבות מלאכות מ' חסר א'. אלה ל"ו. דברים ב', הדברים ג' הרי מ' חסר א'. חלה צריך שיפריש א' ממ"ג בצים וחומש ביצה מקמח למנין חלה. לאט מנין למקוה שצריך להחזיק מ' סאה שנאמר מי השלוח ההולכים לאט (ישעיה ח' ו'), בגימ' מ'. הריון ויתן ה' לה הריון (רות ד' י"ג) בגימ' רע׳׳א. [טוב] כל תשא עון וקח טוב (הושע י"ד ג') אמרו ישראל רבון העולמים בזמן שביהמ"ק קיים היינו מקריבין קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה. טוב בגימ' י"ז, לפי שהוציא מהם ברכת המינים שתקנו ביבנה ואת צמח דוד שתקנו אחריו, ע"ש בחנני ה' ונסני (תהלים כ"ו ב'). ברית שקולה מצות ברית ככל התורה כלה שכל התורה תרי"ג וברית חשבונה תרי"ב ויראה הרי תרי"ג. ציצית שקולה ציצית ככל התורה, לפי שגימ' דציצית ת"ר, ח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג. כתב הלוחות היו בהם תרי"ג מצות כנגד תרי"ג אותיות מן אנכי עד אשר לרעך, לא פחות ולא יתר. תורה כל התורה כלה תרי"ג מצות שנאמר תורה צוה לנו משה (דברים ל"ג ד'). תורה תרי"א הוסיף עליהם אנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הגבורה הרי תרי"ג. יעקב [י'] מול נדרו העשירי, חשוב מבנימין עד לוי הוה עשירי, ע' כנגד ע' נפש, ק' כנגד אותיות הברכה ויתן לך (כ"ז כ"ח - כ"ט), הוצא מהם השם ונשתיירו ק'. ב' כנגד שני המלאכים עולים. יצחק י' כנגד עשרה נסיונות, צ' של שרה, ח' ימים שנימול, ק' שני אברהם.
(בראשית יז, כ) ונתתיו לגוי גדול. ואעשנו ואשימנו אין כתוב כאן אלא ונתתיו, מתנה אתננו באחרית הימים לישראל שנקרא גוי גדול כד"א רק עם חכם ונבון [הגוי הגדול הזה] (דברים ד' ו').
(בראשית טז, טו) ויקרא אברם (את) שם בנו. כיון אברהם ברוה"ק וקרא שמו כשם שאמר המלאך להגר ולא נצרך לך. א"ר יהושע בן קרחה כל מי שנתן בו חותם המילה אינו יורד לגיהנם שנאמר והנה תנור עשן וגו' ביום ההוא כרת ה' את אברם (ט"ו י"ז - י"ח) אבל הערלים יורדים שם שנאמר כלם ערלים חללי חרב (יחזקאל ל"ב כ"ה). תני חביבה מילה שאלולי היא לא נבקע הים, שנכנסו לים עד קרסוליהם ולא נבקע, עד ירכותיהם ולא נבקע, כיון שבאו עד המילה נבקע, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו י"ג). חביבה מילה שאין אדם שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים (י"ז א'). חביבה מילה שקדמה לשבועת הקדש שנאמר שים נא ידך תחת ירכי (כ"ד ב') ואח"כ אמר ואשביעך בה' אלהי השמים (שם ג'). ומנין שירך זו מילה שנאמר ויהי כל נפש [יוצאי ירך יעקב] וגו' (שמות א' ה'). חביבה מילה שאלו לא מלו במצרים לא אכלו פסחיהן שנאמר וכל ערל לא יאכל בו (שמות י"ב מ"ח).
(בראשית יז, ב - ג) סוד ה' ליראיו (תהלים כ"ה י"ד), אי זה הוא סודו של הקב"ה, המילה שלא גלה הב"ה מסתורין שלה אלא לאברהם הה"ד ובריתו להודיעם (שם). ד"א סוד ה' א"ל דיו לעבד שיהיה שוה לקונו, ובריתו להודיעם, למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדי, אמר המלך מה אתן לאוהבי כסף וזהב ועבדים ושפחות הרי יש לו, אלא הריני חוגרו זיין שלי, כך אמר הב"ה לאברהם מה אתן לך כסף וזהב הרי יש לך הרבה שנאמר ואברם כבד מאד במקנה וגו' (י"ג ב') אלא מה שאתן לך דייך שתהיה כמוני הה"ד ואתנה בריתי ביני וביניך, הוי סוד ה' ליראיו. בא וראה כמה כח המילה, עד שלא נימול אברהם לא היה בו כח לעמוד שנאמר ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים, אבל אחר שנימול נראה לו הב"ה עומד והוא יושב, הה"ד וירא אליו ה' [וגו'] והוא יושב (י"ח א').
(בראשית יז, ד) והיית לאב המון גוים. בזכות המילה תהיה מהמה כל הגוים, וכן מצינו שלא נמסרו ישראל ביד האומות אלא בעבור שפשעו במילה, הה"ד מה לידידי בביתי (ירמיה י"א ט"ו). א"ר יצחק בשעה שחרב ביהמ"ק מצא הב"ה לאברהם שהיה עומד בביהמ"ק עד שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה, א"ל כי רעתכי אז תעלוזי (שם). ובזכות המילה נגאלו ישראל ממצרים ועתידין ליגאל בסוף מלכות רביעית. את מוצא אברהם מל את יצחק ויצחק מל את יעקב שנאמר ויעקב איש תם (כ"ה כ"ז) וכן מל את עשו, אלא עשו מאס בה ולא רצה למול בניו, אבל יעקב בחר בברית מילה ומל את בניו ואת בני בניו. ומנין שהיו בני יעקב נמולים שנאמר אך בזאת נאות לכם אם תהיו וגו' (ל"ד ט"ו) ובני יעקב מלו את בניהם ואת בני בניהם עד שעמד פרעה וגזר עליהם גזרות קשות ומנעו מהם ברית מילה ובצאתם ממצרים נמולו שנאמר כי מולים היו (יהושע ה' ה') והיו לוקחים את הדם ונותנים על המשקוף וכשעבר הב"ה לנגוף את מצרים ראה דם פסח ודם ברית ונתמלא עליהם רחמים שנאמר ואעבור עליך וגו' ואמר לך בדמיך חיי (יחזקאל ט"ז ו') ובדם מילה עתידין ליגאל שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים וגו' (מיכה ז' ט"ו) וכתוב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו וגו' (זכריה ט' י"א).