וא"כ מי שמצוה כו' ע' ב"ש סי' קמ"ז ס"ק א' כ' תיקן בשם מהרי"בל וע"ש באר היטב וצ"ע:
ואם אינו רוצה לגרש היינו משום דזה מבואר סי' קמ"ו דלא הוי כלל תנאי:
אם טעה וכו' לכתחילה יש לזהר ליכתוב הגט ספר אחד ובדיעבד ע' סי' ק"ך סעיף ז' בח"מ וב"ש ג"פ ופר"ח:
יאמר החכם כו' אנו אין נוהגין הכי מפני שאנן לוקחים הע"ח לע"מ אלא נהגינן כבסדר הרב ר"מ ר"י סי' רך"ז וע' בסדר הד"מ הטעם:
בלילה הג"ה בסי' קכ"ג העלה דכל זה לענין נתינות הגט מיד הבעל להאשה אבל בנתינות שליח ליד אשה או אפילו ליד שלוחו ובאופן שצריך לקיימו באמירות בפ"נ ובפ"נ אף בדיעבד אין מקיימין בלילה:
אם המגרש כו' והוא בכלל לא יהא גט וגט זה לא יקרענו הרב אלא יקחנו מיד האשה ויקרא אותו בתר הנתינה ויחזור ויתננו לה כדי שיהא בידה שלם עד אחר מיתת בעלה כמבואר תשו' מיימון להלכות גרושין סי' ל' וב"ש סי' ל' וב"ש סי' קמ"ה בשם המרד' אבל בתשוב' הנ"ל מבואר יותר וע' סי' הנ"ל מה שהבאתי בשם הג"פ:
סדר ר"מ ר' יוזפש אות רי"ג יאמר לה הרב עוד האשט דוא גירעט איין מאל איין דבור אז ער זעל מבטל זיין כו' א"י איזה דבור יש במציאות בדידה שביטל הגט ואף לדברי הב"ש סי' קי"ט ס"ק י"ב שכ' ואם חר"ג דמי לתקנות חז"ל י"ל בזה הזמן אפי' עבר וגירש אינה מגורשת וע"ש מה שכתבתי היינו אם בשעת נתינה נתנו בעל כרחה אבל אם היא מרוצה בשעת קבלה מה"ת שיהא שייך תקנות ר"ג על מה שהיא מוסרה מודעה ומטעה להבעל ובסדר הגט לד"מ כ' ויש ששואלין אותה ג"כ אם נדרה או נשבעת או קבלה בחרם לקבל גט כדרך שנתבאר גבי בעל ומהרי"ו לא שאל לה מאחר דאשה קבלת גיטה בע"כ ואין בזה רק גזירת הגאון ר"ג ודי כשאומרת שמקבלו ברצון וכל זה בשאלות השבועה דיש מ"מ מקצת טעם שלא לפגוע באיסור ר"ג. אבל לשון הנ"ל המורה כאלו יש במציאות שאם מסרה מודעה הגט בטל אין בידי לפרש ויותר הגון לע"ד למנוע מלומר כל דברי סעיף זה:
בסדר גט שלישי מיד שליח הבעל ליד האשה איתא בסי' ך"ה ישאל אותו עוד אם לא עשה שליח אחר ואח"כ חזר אותו שליח ועשה אותו שליח במקומו ויאמר לא ובסי' ך"ו כ' ישאל אותו אם הוא בעצמו לא ביטל השליחות בין בפני הבעל בין שלא בפניו ויאמר לא. ובאמת כן נמי איתא בסדר גט של ד"מ כ' בל' זה וישאלו השליח אם לא בטל הוא עצמו את שליחותו או אם לא עשה שליח אחר ליתן הגט ביד האשה. ובעניותי לא די שא"י מבוא ומקור בפוסקים לשאלת אלו אף גם ק' לי הא איתא בסי' קמ"א סעיף מ"ב אם מת שליח שני יכול ראשון ליטלו מיורשיו של שני ויוליכנו או ישלחנו ביד אחר וכ' הט"ז הטעם דשליח ראשון נגד שני הוה כבעל נגד השליח ולפ"ז אפי' השני חי יכול הראשון לבטלו (וע' בפנים מה שכתבתי שם בשם המ"ל בסעיף ל"ט) וליקח הגט אצלו דאם תאמר שנסתלק הראשון לא היה לו ליטלו מיורשי שני לגרש בו א"ו דהשליח הראשון הוא ממש במקום הבעל שהרי אומר לו ידך כידי וכאן נתכוין אלא שלא תימא כיון דמת השני הוי הגט בטל כאלו מת הבעל והביאו שם הב"ש. וא"כ שאלה דסי' ך"ה אינה מובנת אחרי שהוא בא וגיטו בידו מה בכך אם היה כן שעשה אחר במקומו וחזר ונטלו ממנו הא אף לכתחילה שפיר למיעבד הכי ואולי יש לדחוק ולומר דלהכי שינה מלשון סדר הד"מ והוסיף ואח"כ חזר אותו שליח ועשה אותו שליח במקומו ור"ל דהראשון לא ביטל שליחות השני או אפשר דלא מצי מבטלי כספיקא דמ"ל אלא שהשני עשה אותו שליח במקומו. וכ"ת אכתי לו יהא כן במה גרע מאחר. אפשר ס"ל דשוב אין לו נאמנות באמירה דבפ"נ שזה לא האמינו חז"ל אלא לשליח בעל הראשון והשני צ"ל דוקא שליח ב"ד אני שאז הב"ד שמעו האמירה בפ"נ מפי הראשון ואולי זה לא הוקם מן השני כלל בפני ב"ד ואפי' הוקם בפני ב"ד כיון דאומר בפ"נ יש לגמגם וצ"ע:
ועל השאלה דסי' ך"ו נמי ק' לי שהרי איתא סי' הנ"ל סעיף א' אבל אם אמרה לשליח הבעל וכו' הרי את שליח לקבלו לי הרי זו ספק מגורשת עד שיגיע גט לידה ומשיגיע לידה תתגרש ודאי והוא מהרמ' וכ' הה"מ ופשוט הוא והב"ש שם כ' ולא אמרינן כשאמרה לו שיהיה ש"ק שלה מיד חזר משליחות הבעל ואינו שליח הבעל וא"י אם כונתו שלא אמרי' וכו' חזר אלא אמרי' לא חזר ונשאר שליח הבעל ואיכא למשמע מיניה הא אלו ידעינן שחזר משליחותו שוב אי אפשר לו לגרש ע"י שליחותו זה אלא צריך מינוי שליחות מחדש דהיינו שיטול הבעל הגט ממנו ויחזור ויתננו לידו או אם כונתו שלא אמרינן וכו' כי אף אם לו יהא שחזר נמי אינו מזיק ומכיון ששוב נמלך וקיים שליחותו מגורשת. והט"ז כ' הה"מ כ' שהוא פשוט ולי הוא תימא רבתי מה מועיל מה שמגיעה לידה כיון שכבר נתבטל השליחות של שליח הבעל במה שניתק משליחותו בשעה שקיבל עליו להיות שליח האשה לקבלה זה א"א לו להיות בפעם אחת שלוחו ושלוחה א"ו דניתק משליחות הבעל כמ"ש רש"י להדי' וא"כ ממי תתגרש וזה דומה ממש למ"ש בסי' ק"מ סעיף ח' בעשאתו שליח להבאה ואמר שהוא שליח קבלה דאמרינן עקרי' לשליחותי' לגמרי ולא מהני אפי' הגיע הגט לידה ה"נ ממש הוא כן דלפי דעתו עקרי' לשליחות הבעל ונתבטל השליחות כמ"ש רש"י להדי' דשליחות שאינו ראוי לחזור ולהגיד אינו שליחות דמשמע דשליחות הבעל בטל מחמת זה וכיון דכאן עבר השליח ועשה כן דהיה סבור שיכול לעשות עכ"פ עקרי' לשליחות הבעל ונראה ליישב דהרמ' מפרש מה שאמרו בגמרא לא חזרה וכו' היינו שלא ניתק השליחות של הבעל כלל דהוא לא קיבל דבריה (וזה על דרך הכונה ראשונ' שכתבתי בהב"ש אבל לפ"ר דבריו תמוהים שהרי חזינן שקיבל דבריה במה שהחזיקו בידו ע"פ דבריה) וזה דלא כפירש"י אלא דק' דהא איתא בפ"ק דף ך"ד דכל שלא חזרה שליחות אצל בעל אפי' מטי לידה אינה מגורשת עכ"ל הט"ז. ולע"ד פי' הרמ' מבואר בהה"מ ומביאו הב"ש שכ' הספק הוא אם יכול זה האיש להיות נעתק משליחות הולכה שמנהו הבעל לשליחות קבלת האשה כיון שעדיין לא נגמר שליחות הבעל והב"ש כ' אחר ל' הה"מ ולפי' רש"י הספק הוא כיון שאין שהות להשיב להבעל דעשה שליחותו מלשונו משמע דיש הבדל בפירושיהם ולע"ד אגודים הם וזה בזה תלוי' דודאי אלו לא בעינן שהות להשיב היה נקרא גמר שליחות הבעל מה שאין כן עתה דבעינן כפירש רש"י הרי לא נגמר שליחות הבעל ויש מקום לספיק אם יכול וכו' כיון שעדיין לא נגמר וזה כולו הספק אם נגמר אם לאו דאם לא בעינן שהו' להשיב הרי נגמר ויוכל להיות נעתק שליחות אחר ואם בעינן מקרי לא נגמר ואינו יכול להיות נעתק ואיני רואה שום רמז איו איפה רש"י ז"ל חולק על פי' זה ולא כפי' הט"ז לא חזרה וכו' היינו שלא ניתק כלל דהוא לא קבל דבריה אלא דודאי קיבל דבריה ומ"מ לא מהני והוי שליח הבעל אם בעינן יש שהות כיון שעדיין לא נגמ' שליחות הבעל אין בידו לנתק עצמו עד שיגמר שליחותו. ולהכי פשיט' להו שאם הגיע הגט לידה שהיא מגורשת ודאי ממ"נ ובזה פשיטא דלק"מ מדינא דסי' ק"מ דשם עקר שליחותי' ופירש"י ואמר ש"ק אפשי להיות ש"ה אי אפשי הלכך אי נמי אמליך ואמטיי' ניהלה לאו גיטה הוא דמעיקרא לא קיבל עליו להוליך ור"ל כיון דמעיקרא לא קיבל עליו פשיטא שלא נעשה אז שלוחו בעל כרחו ובשעה דהדר ומימלך הרי לא בא הגט לידו מיד הבעל משא"כ הכא כיון דבשעה ראשונה התרצה וקיבל הגט להיות שליח הולכה וכל כמה דלא גמר שליחותו אינו יכול לנתק עצמו שפיר דממ"נ מגורשת ומה שהקשה מדף ך"ד תמה אני משם אין ריח קושיא דאיך תתגרש שם בהגעת הגט לידה בתורת ש"ק כדאמר בעל שהרי בשעה שעשה אותה שליח במקומו להיות שליח הולכה הוי מעיקרא שליחות שאינו חוזר ואם זה לא נקרא גמר שליחות לא נעשתה מעולם שליח הגון. ולו יהא אינה אלא ספק אם מקרי גמר שליחות (וע' ריש סי' קמ"א מה שכתבתי) מ"מ הרי הספק נולד מיד בשעת מנוי השליחות משא"כ הכא המנוי היה כהוגן. וכבר קיבל ליגמור השליחות ואם שליחות כזה לא מקרי גמר אינו יוכל לנתק עצמו לשליחות אחר טרם הגמרו וזה ברור לע"ד באופן שדין הרמ' פשוט ומוסכם מכל הראשונים ויש ללמוד מפסקו דשליח שהתרצה וקיבל הגט להוליכו אין בידו לחזור ולבטל שליחותו. ואפילו חזר בו בפני עדים ואמר שאינו רוצה לילך עם הגט וגם שלא לעשות שליח אחר (כי בל"ז אלא שאמר שהוא אינו רוצה לילך אלא שליח אחר רוצה לימנו' זה לע"ד פשיטא דלא מקרי ביטל השליחות שהרי לזה הורשה) כל שחזר ונתרצה ומביאו הרי היא מגורשת שהרי זה ודאי לא גמר שליחותו ואינו יכול לנת' עצמו (וכאשר הייתי נושא ונותן בדין זה עם ידיד נפשי התורני המופלא ומופלג מו' שמואל נר"ו בן הקצין ר' בענדט ל"ב יצ"ו. השיב לי בלשון זה אף שסברת אדמ"ו לכאורה נכונה היא מ"מ אין ראיה מכאן כי דינים הללו לכאורה אינם נוגעים לדין ביטול כלל וקושית הט"ז מעיקרא ליתא כיון דמעולם לא כיון השליח לעקור שליחו' הבעל אלא דאמרי' כיון שנעש' שליח לשני קודם שנגמר שליחו' מא' לא חזרה וכו' ובנדון דידן זה ליתא כיון שקיבל עליו באופן זה שיהיה הגט שעכשיו בידו כאלו הגיע לידה (כלומר דלטעותו סבר ליגמור שליחות הבעל בזה) וא"א ולא חזרה מעולם לא נעשה שליח להאשה כיון שאינו יכול להיות שלוחו דשלוחה כאחת וע"כ קבלה שניה בטעו' הוא ושפיר כתב ר"מ דאם הגיע הגט לידה מגורשת ודאי ממ"נ עכ"ל) ואנכי השבתי לו אף כי הדברים ראוים למי שאומרן ואפשר נמי לכוין אליהם פי' הט"ז בהרמ' מ"מ דבריי בנוים על פי' רש"י והה"מ. ותו אמינא נחקור בעיקר הדין לא מיבעי' אם היה שליח בשכר ובדרך קבלנות דפשיטא שאינו יכול ליחזור כמבואר בח"מ סי' של"ג. אלא אפי' בדרך פועל שיוכל לחזור אפי' בחצי יום מ"מ קרוב שענין זה הוי בכלל דבר האבוד שודאי שלא כדין עביד כל שהתחיל במלאכה וקיבל הגט להוליכו לחזור בו ואם כן כשחזר ונתרצה למה שמחויב לעשות מן הדין מה יגרע כחו במה שבנתיים לא רצה לעשות המוטל עליו וכי מפני זה הופקע כחו שהעמידו הבעל במקומו. אלא אפי' שליח בחנם נמי צ"ע כי אף דאיתא במהרי"ק והובא להלכה בהגהות רמ"א סי' הנ"ל פועל שעושה בחנם אם ב"ה יכול לחזור בו אפי' בדבר האבוד מ"מ לפ"ר ק' הא זה נגד המבואר בהגהות הרא"ש ריש פ' השואל דפריך הגמר' בבת אחת היכי משכחת לה בעלים באמירה וכ' שמעינן מהכא דראובן שאמר לשמעון הרני שאול לך הרי הוא שאול לו ואין יכול לחזור בו עד שיעשה לו אותה מלאכה וכגון שנשאל לו לעשות דבר האבוד אבל שאינו אבוד יכול לחזו' בו דלא גרע מפועל עכ"ל מא"ז ובהגהות הרא"ש סוף פרק מרובה כ' נמי מא"ז בל' זה ואדם המשאיל א"ע לדבר האבוד משאמר הרני שאול לך לכך וכך זמן תו לא מצי הדר ביה ואם אינו דבר האבוד לא גרע מפועל ודוקא שאמר בזה הלשון הרני שאול לך אבל אם אמר הרני מקבל עלי לעשות לך כך וכך לא ורפי' בידי הרי להדי' דפועל בדבר האבוד לא מצי חוזר ואפי' בחנם אמנם כי דייקינן אף כי באמת עיינתי בהמרי"ק ולא התעורר בזה עכ"ז אפשר כיון להלכה. שהרי סוף פ' השוכר את הפועלים איתא תנאי ומתנה שומר שכר להיות כשואל במאי בדברי' אמר שמואל בשקנו מידו ואיתא בספר השטה הקשה הראב"ד ז"ל כיון שתנאי בשעת משיכה הוא למה לי קנין והא כל תנאי שהוא בשעת מעשה מתקיים בלא קנין ונשאר לו ז"ל בקושי' ונ"ל דל"ק שלא מצינו שיתחייב אדם אלא מחמת שנהנ' מחבירו בהלואה או שנעש' לו ש"ש או שואל שהנא' שלו וכיוצ' בזה או שהתנה לאחר על פיו כקבלן וערב דבשעת מתן מעות וא"נ בקנין שהוא כחליפן ואדרבא יש לתמוה ש"ח שחייבה תורה בפשיעה אלא כיון שקבל על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו הרי זה קרוב למזיק אבל להתחיי' באונסין במה יתחייב והלכך לשמואל עד שיקנו מידו ולר"י משום דחשוב כמקבל הנאה הרשב"א. ואף דבאמת ק"ק לי דהא זה שהוא ש"ש ומקבל עליו להיות כשואל הרי לא בחנם מקבל עליו אלא בהנאה דשביק כ"ע ומוגיר לדידיה מ"מ למדין מדבריו שאין אדם משתעביד בחנם וכדעת המהרי"ק ואפי' התחיל במלאכה דומי' דש"ש שמושך הפרה ע"מ להיות כשואל. וקושית הגמרא ריש השואל בעלים באמירה היכי משכחת לה מבואר בנ"י בל' זה לאו למימרא דבעלים משתעבדי' באמירה וכו' אלא ה"ק ובעלים באמירה דאמירה דדהו כהתחלת מלאכה הוא ובאמירה בעלמא חשוב נשאל דכתיב שארית ישראל לא יעשה עולה וכל שקבל עליו לעשות מלאכתו בעליו עמו קרינן בי' שאין כאן ענין לקנין אחר עכ"ל ומדמסיים שאין כאן ענין לקנין אחר משמע כדעת מהרי"ק ממש שאפי' התחיל במלאכה לא נשתעבד בשעבוד גמור שלא יהא יוכל לחזור בו בשום אופן ואפילו בדרך קבלנות בהא סלקין דדין המהרי"ק במחלוקת שנוי עם הא"ז. ואם נאמר דהרמ' והה"מ הנ"ל נמי בשטת מהרי"ק אזלו ודאיירו נמי אף בשליח בחנם ע"כ לידחוק מה שכ' הה"מ אם יכול זה האיש להיות נעתק היינו אך מפני מה שכ' הנ"י משום דמסתמא שארית ישראל לא יעשה עולה ולא חזר בו וא"כ אין ללמוד ממנו אם חזר בו בפי' שיועיל הרצוי דאח"כ אלא שמ"מ מצד הסברה ק' עלי מה יועיל בטולו בנתיים אם חזר ונתרצה אחרי שמתחילה קבל עליו ונעשה במקום הבעל וכי מי הדר ונטל ממנו כח זה במה שחזר ואמר בפני עדים שאינו רוצה להיות שליח וא"כ כשחזר ונתרצה הלא ככחו אז כן כחו עתה ולהכי בל' סדר הד"מ אפשר לדחוק שכ' וישאלו השליח אם לא יטל הוא עצמו את שליחותו היינו בפני הבעל ומדשמע הבעל מסתמא מחלו לו והוי כאלו בטלו הבעל ונטל כחו ממנו אבל ל' סדר הגט דידך שיבאר בפי' בין בפניו ובין שלא בפניו עדיין צ"ע: