חנות וכו' ברייתא בפרק כל שעה חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים עכו"ם נכנסין לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכילה וכו' זו היא גירסת רש"י והרוקח בסימן רס"ח ואיכא למידק דה"ל למיתני ברישא אסור בסתם ובסיפא מותר בסתם כדתני בכל דוכתא ונראה דבכל דוכתא דאיכא דררא דחמץ תני בסתם אסור ומותר דאין לנו לחלק איסור הנאה מאיסור אכילה או מותר בתרווייהו או אסור בתרווייהו אבל בחנות אינו אלא ספק ולכאורה מסתייה לאוסרו באכילה כיון דליכא דררא דחמץ בודאי על כן תני ברישא אסור בהנאה דתלינן לה בבעלים ישראל בודאי ואצ"ל באכילה כלומר דאפילו לא הוי אלא ספק הוי אסור באכילה כ"ש דדיינינן ליה בודאי ובסיפא תני מותר באכילה דתלינן ליה בבעלים עכו"ם בודאי ואצ"ל בהנאה דאפילו לא היה אלא ספק היה מותר בהנאה כ"ש דדיינינן ליה בודאי וז"ל רש"י מלאי פת ויין הנמכר בתוכה נראה דמשום דהסברא נותנת לתלות החמץ בפועלים שרגילים לאכול בחנות משא"כ הבעלים אבל אי איירי שהסחורה היא פת ויין ניחא דהסברא היא לתלות בפת של בעלים שנמכר בחנות תמיד מבפת של פועלים שאינו תמיד מיהו לר"ח דתלינן בפועלין א"צ לפרש דהמלאי הוא פת אלא סתם סחורה וקמ"ל דתלינן בפועלים אפילו הם ישראל ולא אמרינן דמסתמא כבר ביער הישראל חמץ שלו וזו שנמצא של עכו"ם הוא ולפי שרבינו כתב תחלה גירסת ר"ח על כן כתב בסתם והסחורה שנמכרת בו וכו' דמיירי בכל סחורה אבל לרש"י צריך לפרש דוקא דהסחורה היא פת ויין ולענין הלכה נראה דלא כליגי לענין דינא דאף רש"י מודה בסחורה שאינו חמץ דתלינן בפועלים ור"ח נמי מודה דכשהסחורה היא פת ויין תלינן בבעלים ואפשר דמפני זה השמיטוהו הפוסקים ונסמכו על הסברא אבל מדברי רבינו משמע דפליגי דאין מדרכו להביא המחלוקת דגירסאות היכא דל"פ לענין דינא אלא ודאי דרבינו מפרש דלר"ח בכל גוונא תלינן בפועלים מיהו לרש"י בע"כ דלא תלינן בבעלים אא"כ שהסחורה היא פת ויין כמפורש בפירושו: