וכתב ר"י דוקא כשחייב בגנבה ואביד' הכי משמע פשט השמועה דקאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמיר' דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מיגנב או מיתבד ברשותייכו קאי כו' גם הרמב"ם בפ"ד כתב בסתם כלשון הגמ' וכ"כ הסמ"ג ובה"ג דקדק מברייתא דקתני הפקידו אצלו זקוק לבער וסתם פקדון ש"ח הוא ומפרש דמיגנב או מיתבד נמי בפשיעה קאמר עי' באשיר"י. ידע דבתוס' בפ' השוכר את האומנין כתב דלדעת רש"י דוקא כשקיבל עליו אחריות דאונסין אז חייב נבער אלא שהם סתרו את זה וכתבו דבקיבל עליו אחריות גניבה ואבידה עובר עליו ונראה דמשם הוציאו המחברים בשם ר"י דס"ל דוקא כשחייב בגניבה ואבידה כי בתוס' דפסחים לא נמצא זה. אכן בתוס' בפ' שבועת הדיינין בדבור שומר אבידה מבואר דלמאן דפסק כרבה דהמלוה על המשכון ש"ח והוא ר"י ס"ל דוק' בשקיבל עליו אחריות אונסין הוא דחייב לבער אבל בקיבל עליו אחריות גניבה ואבידה לחוד א"ח לבער ולבה"ג ס"ל דאפי' לא קיבל עליו אלא אחריו' דגניבה ואבידה חייב לבער וזהו ממש הפך ממ"ש הרא"ש ורבינו ע"ש ומסכים ר"י ובה"ג עם מקצת נוסחאות בספרי רבינו שכתוב בהן בה"ג במקום ר"י וצ"ע וגם באגור בהעתקתו לדברי רבינו בזה כתוב בה"ג במקום ר"י והרמב"ם במקום בה"ג ואולי טעות הוא וצ"ל הרמב"ן כי הרמב"ם לא כתב כן וכמ"ש ב"י ע"ש: