ואם חל ר"ח בשבת וכו' בפ' ב"מ כתב הרא"ש תחלה פירש"י דהא דקאמר תלמודא לית הילכתא ככל הני שמעתתא קאי נמי אדרב גידל דאמר דאין להזכיר בהפטרה של ר"ח אלא הילכתא היא דצריך להזכיר של ר"ח ושכן פסק רב אלפס ואח"כ כתב לשון התו' דלא קאי אדרב גידל דהכל מודים לדרב גידל דא"צ להזכיר ושכן עמא דבר ואח"כ כתב פי' ה"ר יונה דמחלק דאמר דודאי לית הילכתא כרב גידל וצריך להזכיר אבל א"צ לחתום בשל ר"ח וכתב מהרש"ל ותימה לי מפני מה לא כתב רבינו שכך היא מסקנת הרא"ש כהר"ר יונה שכיון שכתב דעתו באחרונה ודאי כך היא מסקנת דעת הרא"ש שזאת היא דרכו של רבינו בחיבורו ונראה לי ליישב דאע"פ דלדינא מסקנת הרא"ש כה"ר יונה אפ"ה מאחר שהרא"ש הביא כל לשון התוס' אף במ"ש וכן עמא דבר אלמא דדעת הרא"ש היא דאע"ג דלדינא קושטא היא כמ"ש ה"ר יונה אין לשנות מן המנהג שהוא כפר"י דאל"כ לא היה לו לכתוב וכן עמא דבר ולכן לא כתב רבינו אלא המחלוקת דפר"י שבתוספות ופי' ה"ר יונה ולא פסק כלום וממילא משמע דהניח הדבר על המנהג דנהגו העולם כפר"י: