א. זימנין. כי קאמר הש"ס משכחת לה דאינו אלא פעם אחת. כן כתב הרב טורי זהב י"ד סימן רנ"א דין א' ומייתי מהש"ס פרק הכותב דף פ"ה. והרב חידושי הגרשוני בהגהותיו לי"ד שם הוסיף תוספת מרובה על העיקר ראו הביא לנו מכתובות דף כ"ה ע"ב וממסכת בתרא דף קס"ד ע"ב וממסכת מכות דף ה' ע"ב עיין במקומות הנזכרים:
ב. זריז. הוא מקודם וזהיר בשעתו כן הוכיח הרב יד מלאכי מרש"י בע"ז דף ך' וחולין דף ק"ז והקשה על הרב בית חדש א"ח סימן ר"פ שכתב דזהירות קודם מעשה זהו תורף דבריו בקצור עיין בספרו הנחמד באורך אות רע"ד. ויש להרגיש דאיהו דמייתי מרש"י דחולין אמאי לא מייתי מלשון התלמוד שם בחולין דקאמר בהדיא מ"ט לאו משום דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא. אלמא לשון הש"ס גופיה קרי בחיל דזהיר בשעת מעשה וזריז קודם וכן משמע קצת פרק כל כתבי דף קי"ח דאמרו אבוך במאי זהיר טפי א"ל בציצית יומא חד סליק בדרגא אפסיק ליה חוטא ולא נחית ולא אתא כמה דלא רמייה עיין שם משמע דזהיר בשעת מעשה וזריז אמרינן בעלמא זריזין מקדימין למצות. והכי אמרינן בנדרים דף ח' שרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה והתם נשבע קודם. ומה שאמרו בשבת דף ך' ושאר דוכתי כהנים זריזין הם דלא אתו לחתוייה כדפירש רש"י שם. הכי קאמר כהנים זריזין הם. ומכ"ש דזהירין בשעתן דלא לחתויי. וההיא דאמרינן בפסחים דף נ' יש זריז ונשכר וכו' התם נמי פירוש מהיר במלאכתו:
ג. זריזות המשובח. כמ"ש כהנים זריזין הם וכן ב"ד זריזים הם וכיוצא ושבחו רבנן. היינו שזריז להקדים ולעשות הדבר הידוע ומוסכם בכמותו ואיכותו וענינו. אבל להוליד עצה וענין חדש שלא נתברר אז צריך ישוב ומתון לעמוד על נקודת מרכז הענין באמיתות והמהירות ולהקדים טרם זה הוא שטו"ת מלגאו ומלבר. כן כתבתי אני בעוניי בספרי הקטן דברים אחדים בריש דרוש י"ד דף ס"ט לישובא דקראי ומאמרי רז"ל ע"ש באורך. ועתה אנה ה' לידי ספר קרבן מנחה להרב הגדול מהר"י חאגי"ז זלה"ה וראיתי שכתב כן באות רי"ט שש אנכי שכיונתי לדעת גדול:
ד. זו ואין צריך לומר זו. לא קאמר הש"ס אלא מתוך הדוחק וכדמוכח מדברי התוספות בפסחים דף ט"ל ע"ב ד"ה לא שלוקין וביומא דף פ"ד ע"ב ד"ה מכבין ובקמא דף ק"ה ע"ב ד"ה ושמואל דקשיתנהו לתוספות מאי דקתני זו ואצ"ל זו. וכן ראיתי שכתב בספר הליכות עולם שער ג' פ"ב שכתב וז"ל וזה התירוץ דזו ואין צל"ז אינו מתרץ אלא מדוחק גדול דלא אפשר ליה בלאו הכי עכ"ל וכל זה נעלם מהרב יד אהרן בא"ח סימן שכ"ט עיין בדבריו ודוק. ומ"ש מרן בכללי הגמרא אני בעניי באתי לכלל ישו"ב דברי קדשו בספרי הקטן שער יוסף דף ט' ע"ג ע"ש:
ה. זו ואין צריך לומר זו. אין לומר כי תני בין בין. כ"כ בהגהת דרישה בי"ד סימן כ"ד והביאו הרב שיירי כנה"ג. ואני בעניי זה שנים רבות שהוקשה לי על כלל זה משילהי ראש השנה דתנן בין בין ומוקי לה בש"ס דקתני זו ואצ"ל זו. ואני אמרתי בחפש"י דהירושלמי מייתי למתניתין דהתם בנסח אחר ולא קתני בין בין והכי גרסי הרי"ף והרא"ש וכן נראה דגריס רש"י וא"כ אין סוגיא זו תיובתא לכלל הנז"ל דאימור דהש"ס הוה גריס במשנה כגירסת הירושלמי והראשונים. ואחר זמן רב מאד נדפס ספר קהלת יעקב לרבין חסידא וראיתי בסימן ק"ד דף קכ"ד שהוקשה לו מסוגית ר"ה ומשמעתא דהוריות וכבר כתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא ריש דף קע"א דלק"מ גם מסוגית הוריות ע"ש:
ו. זו אף זו. לא נאמר בשני תיבות כ"כ התוספות ריש פ"ב דקדושין. ועל דבר זה נבוכים הם באר"ש אחרוני זמנינו וגם מדורות שלפנינו כמו שתראה בספרי הקטן שער יוסף באיזה מקומות כי איש איש ממקומו יצא לטעון על התוספות בזה:
ועתה אמת אגיד שבאו לידי תוספות ר"י הזקן כ"י על קדושין ומדבריו מוכח דלא ס"ל האי כללא דעלה דתנן האיש מקדש בו ובשלוחו דפריך הש"ס השתא בשלוחו וכו' ומכח זה כתבו התוספות דלא משני זו אף זו דבשני תיבות לא נאמר. כתב ר"י הזקן בתוספותיו וז"ל אע"ג דאיכא למימר זא"ז קתני כיון דיודע טעם מפרשו עכ"ל וכן כתב הריטב"א בחידושיו. הראת לדעת שני גדולי עולם דסברי דאף בשתי תיבות נאמר זא"ז כמבואר:
אחר זמן רב ראיתי להרב החסיד מהר"ר שמואל סירילייו תלמיד מהר"י די ליאון בספר כללי שמואל אשר בסוף ספר תמת ישרים שכתב על דברי התוספות הנזכר דיש לומר דעדיפא מינה קמשני וא"צ לומר לא זו אף זו כמ"ש ר"י הזקן והריטב"א ועוד פירש הסוגיא בדרך יפה דלא היה יכול לתרץ לא זו אף זו ע"ש ויאורו עיניך ועמ"ש לקמן במערכת למ"ד בס"ד:
ובכללי רבינו בצלאל כ"י כתב ובחידושי הר"ן ליבמות פ"ק דלא אמרינן זו ואצל"ז אלא בחדא מתניתין עכ"ל והגם שכבר כתבו הרב גופי הלכות אות רכ"ו חזרתי לכתבו דשם כתבו משם הריטב"א ובכללי הרב בצלאל כ"י כתוב הר"ן כמו שהעתקתי:
ז. זו אף זו וזו ואין צריך לומר זו. אשכחן במשנה אחת כאשר תראה בריש הוריות דמוקי הש"ס למתניתין דהתם בתרוייהו בזו אף זו ובזו ואצל"ז. וכ"כ מרן בכללי הגמרא דף כ"ט (מספר יבין שמועה) וז"ל וכתבו רש"י והתוספות בריש מעילה דאשכחן דתני תנא זו אף זו וזו ואצל"ז (זו) בהדי הדדי ובריש הוריות מעמיד הגמרא רישא בזא"ז וסיפא בזו ואצל"ז עכ"ל וכ"כ מרן בתשובות הישנות לא"ה בסוף שיטת כתובות ע"ש:
והוינן בה בספרי הקטן שער יוסף דף ט' דמדברי התוספות שם במעילה משמע איפכא וכ"כ בשיטה מקובצת לכתובות על דף ס"ו ע"א משם התוספות דמעילה והריטב"א פ"ק דיבמות דלא תני תרוייהו כי הדדי. ול"ק על התוספות והריטב"א משמעתא דהוריות דסיפא אינהו נינהו החלוקות דרישא ושאניא היא ועוד הארכתי שם בס"ד ועיין בספר גופי הלכות אות רכ"ו:
ח. זו דברי רב פלוני אבל וכו'. כתב הרא"ש פרק אלו נערות דבכל דוכתא דאמר הכי היינו זו ולא סבירא ליה והביאו הרב הגדול מהרש"א בספר הבהיר יבין שמועה כלל תקכ"ד ובספר הנחמד הליכות אלי אות שמ"ח ובספר היקר גופי הלכות אות רכ"א ע"ש. ואני הפעוט הוקשה לי דאשכחן דרבי יוחנן אמר על סתם משנה בריש מגילה וריש פרק בני העיר זו דברי וכו' אבל וכו' והוו תרתי דסתרן דממ"ש זו דברי משמע דלא ס"ל ואיהו אמר הלכה כסתם משנה. ושוב ראיתי דעמד בזה הרב המופלא מופת דורני מהר"י בכר דוד בספרו הנהדר דברי אמת בקונטריסים דף מ"ז. ואני בעניי כתבתי קצת בזה בקונטריס אחורי תרעא דף קע"ב ומשם באר"ה:
ט. זנות. אי שכיח עיין במ"ש גאון עזנו הרב משנה למלך פ"ב מהלכות סוטה דין ח' ופי"ט מהלכות איסורי ביאה דין א'. ועיין מ"ש החכם השלם מהר"י כולי המגיה שם. ומדברי הראשונים ביבמות סוף פרק החולץ מוכח דזנות שכיח ע"ש בחון מהם וחקור בהם:
יוד. זונה. לפנים בישראל היו קורין לבת יורשת שנשאת לשבט אחר זונה כ"כ רבינו בחיי פרשת מסעי מתרגום יונתן והוא תוספתא הביאה הרב כלי יקר גבי והוא בן אשה זונה דיפתח. ומאי דתהי עלה הרב כלי יקר לק"מ כמו שכתבתי בעניותי בקונטריס צוארי שלל על ההפטרות בהפטרת חקת בס"ד ע"ש באורך. וידידנו אהוב נאמן שמואל בקוראי שמו וה' עמו מהרש"ך נר"ו כה הראני דהרשב"א בתשובותיו ח"ב הנקרא תולדות אדם סימן שס"ג הביא התרגום הלז ע"ש:
יא. זונין. רש"י במסכת ע"ז דף נ"ה פירש ישראל היה ומהר"ש אידל"ש בחידושי אגדות שם פקפק על זה וכתב אם קבלה נקבל. ויש מי שהביא ראיה לרש"י ויש לדחות כאשר אר"ש בשב"ט פי ותשב בפתח עינים שם בס"ד:
יב. זקן. בזבחים דף י"ב ע"ב עלה דתנן אמר שמעון בן עזאי מקובלני מפי ע"ב זקן קאמר הש"ס למה לי למתני ע"ב זקן דכלהו בחדא שיטתא קיימי ופירש"י למה לי למתני זקן ליתני זקנים. בחדא בישיבה אחת היו יושבין וכלן היו כאיש אחד. ואחר שנים רבות האיר וזרח ספר הבהיר קהלת יעקב להרב החסיד זלה"ה וראיתי בחלק לשון חכמים אות רכ"ח דמייתי לה מרש"י פ"ג דידים והוא ט"ס. כי רש"י אין בידינו פירוש למשניות זרעים וטהרות וגם רבינו שמשון שם לא כתב מזה כלל. ונראה דהלשון דמייתי הוא מרבינו עובדיא פ"א דזבחים אלא דיש קצת ט"ס. והוא קרוב ללשון רש"י הנזכר:
יג. זרע אברהם גרים בכלל והנודר מזרע אברהם אסור בגרים. כן כתב הטור בי"ד סימן רי"ז ותמהו הרב בית חדש והרב טורי זהב דלא נמצא מקור לזה ותימה עליהם ועל כמה אחרונים איך נעלם מהם מ"ש הרא"ש בפירושו על משנה זו בפשיטות דאסור בגרים דכתיב כי אב המון גוים נתתיך. וא"כ הטור ז"ל מבית אביו למד שאביו הוא הרא"ש כתבה בהדיא בפירושו הנדפס בש"ס בנדרים בכל דף כידוע ובמקום אחר הארכתי בענין זה בעניותי בס"ד:
יד. רבי זירא ורבי ירמיה. כתב הרב מעדני מלך פרק כיצד מברכין סימן ל"ה דלא היו בזמן א' והביאו הרב מהר"ש אלגאזי בכללים שבסוף ספר לחם סתרים. ואני תמיה על תרין אריוותא דאורייתא איך נעלם מהם כמה מקומות דמוכח בהדיא דרבי זירא ור' ירמיה היה להם ישיבה אחת בעולם והיו בזמן אחד. ובשם ה' אלהינו נזכיר קצת מקומות בש"ס דמפורש דהיו בזמן אחד כאשר עיניך תראינה מ"ש בנדה דף מ"ב ע"א א"ל ר' ירמיה לרבי זירא בירידה אמאי טמאה וכו'. ופ"ק דשבת דף יו"ד ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא וכו' ובנדה דף כ"ג ע"א בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא וכו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחיך. וכ"כ התוספות בגיטין דף י"א ע"ב וחולין דף י"ג דרבי ירמיה חבירו דרבי זירא. ובפסחים דף מ"ח ע"א אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה ורבי זירא. ובמציעא דף פ"ה ע"ב א"ל רבי ירמיה לרבי זירא. וברכות דף מ"ח ע"א אמר רבי זירא בעאי מיניה דרב יאודה וכו' א"ל ר' ירמיה שפיר עבדת דלא איבעיא לך וכו' ובכריתות דף טו"ב ע"ב וברכות דף ל' ע"ב ובסנהדרין דף ק' ובראש השנה דף י"ג ע"א ושבת דף ע"א והוריות דף ו' ע"א ומנחות דף פ"א סוף ע"ב בכל הני דוכתי מפורש דהיו רבי זירא ורבי ירמיה בזמן אחד ושקלי וטרו בהדי הדדי. והתימא על הרב מהר"ש אלגאזי דהקשה על הרב מעדני מלך מחולין דף י"ז ושפתיו לו יכלא והניחו יתרם כל הני דוכתי כי רבו. וממ"ש פ"ק דשבת ושאר דוכתי רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא משמע דר' ירמיה היה כתלמיד חבר לר' זירא על דרך שכתבו התוספות בגיטין וחולין שהזכרתי בסמוך. וכן כתבו בהדיא בגיטין דרבי ירמיה היה קטן מרבי זירא:
ואחר זמן רב השמש יצא על הארץ מפני הי"ד שנשתלחה היא היד הגדולה לרבין חסידא הרמ"ך בספר הנחמד יד מלאכי וכעיני עבדים אל י"ד אדוניהם נשאתי את עיני ואראה כי באות תקפ"ט השיג"ה יד"ו על הרב מעדני מלך מכמה דוכתי ובכללן אתה מוצא איזה מקומות אשר זכרנו בעניותנו אבל אכתי פשו מאשר רמזנו שלא הביאם הרב נר"ו עיין בדברי קדשו ובמה שכתבנו בעניותנו:
ומצאתי לראב"ן בספרו דף נ"א ע"ב שכתב ורבי זירא שמיה רבי זעירא ומרוב חכמה היו קורין לו רבי זירא לשון זר זהב ולא זעירא לשון זעירות וכן פירש רבינו האיי גאון:
טו. זעירא דמן חבריא. רש"י פירש בחולין דף ל"א זעירא דמן חבריא צעיר הישיבה ול"נ דאושעיא זעירא היה נקרא וכו' ע"ש ובתעניות דף כ"ד פירש רש"י משום דאושעיא אחרינא הוה התם ע"ש וכיוצא אתמר בזהר הקדוש סוף פרשת תצוה נהוראי סבא בגין דנהוראי אחרא אית גבן ע"ש וצריך לדעת דיקראו לגדול רבי אושעיא רבה. ולזה יקראוהו אושעיא סתם והכי עדיף טפי שלא לקרות לזה זעירא דמן חבריא וי"ל דתלמיד רבינו הקדוש היה נקרא רבי אושעיה רבה בדורו. ולזה לא רצו לקרות בו בפרק לגדול שהיה בישיבה אושעיא רבה לכבוד תלמידו של רבינו הקדוש. א"נ רבי הושעיא גדול מזה דהוה התם לא היה כל כך חכם ולא רצו לקרותו רבי אושעיא רבה. א"נ דהגדול מזה כבר כמה שנים הוחזק לקרותו רבי אושעיא סתם ולא רצו להוסיף בשמו אך רבי אושעיא זעירא כי בא תמול שלשום ועדיין לא הוחזק לו שם תכף קראוהו אושעיא זעירא ודוק:
טז. זרת. הוא אצבע קטנה ומפרשים זרת כמו זערת ומצאתי פירוש מחודש בשיטה מקובצת כתובות דף ה' ע"ב מהש"ס כי זרת היא השניה לקטנה ואצבע קטנה היא קמיצה ע"ש:
טוב. זרת וגודל הוא שיעור מגלת הגט באורך ורחבו כחצי שיעור זה. פסיקתא זוטרתא לרבינו טוביהו פרשת תצא והביאה הרב דברי אמת בקונטרס דף כ"ב ע"ד ורמז שם בשבת דף ע"ט ובפירש"י: