א. צורבא מרבנן. רש"י פ"ק דתעניות דף ד' פירש דצורבא מרבנן הוא תלמיד בחור מחודד ולזקן קאמר האי מרבנן. והרב ספר יוחסין באמוראים באות צד"י חלק על רש"י והביא ראיות דהש"ס קאמר צורבא מרבנן על גדולי הדור. והרב סדר הדורות נראה דאזיל ומודה. והרואה יראה דיש לדחות איזה ראיות שהביא הרב ספר יוחסין דמאי דנקט צורבא מרבנן לא על הנדון רק דהיה שגור לפום רבנן אותו המאמר כגון צורבא מרבנן קב"ה תבע ביקריה וכיוצא. אך פשטי השמועות נראה דקאמר צורבא מרבנן אפילו על גדול. וגם מדברי רבינו בעל הערוך משמע קצת דאינו מפרש כרש"י. גם מדברי הרב הנמקי פרק מי שמת בההיא דרב ספרא גברא רבה וכו' והביא דבריו מרן סימן רפ"ז משמע דאינו מפרש כרש"י:
ואחזה אנכי להרב חוות יאיר ז"ל סימן ע' ריש דף ע"ד שכתב דמהרש"ל בים של שלמה סוף פרק מרובה פירש צורבא מרבנן ראש ישיבה וליתא מפירש"י דתעניות ע"ש ואשתמיטיתיה דיש חולקין על רש"י. ותו קשה עליו דמהרש"ל לא מסיק הכי אלא כתב שאין לומר שהוא ראש ישיבה ומ"מ מדברי מהרש"ל נראה דלא סברו כרש"י:
ב. צורבא מרבנן. כתב הרב שבות יעקב בתשובה סימן קד"ם דהגם דכתבו מהר"י וייל וסיעתו דאין דין תלמיד חכם בזמן הזה מכל מקום דין צורבא מרבנן דפירש"י בחור חריף יש לו לת"ח בזמן הזה והביא דבריו הרב מהר"י בתומים סימן ט"ו ומוכח דמסכים עמו. ולי ההדיוט קשה דעיקר סמוכות מהר"י וייל הוא מדאמרינן במציעא דף ס"ז דרבינא אכיל בנכייתא ולא היה מחשיב עצמו ת"ח כמ"ש בתוספות. והרואה יראה דבש"ס אמרו דצורבא מרבנן לא אכיל בנכייתא ולשון התוספות שם ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול את השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן. איכו השתא כי מייתו ראיה מהר"י וייל ודעמיה מזה דאין ת"ח בדורות אלו ודאי דכונתם דבזמן הזה אף דין צורבא מרבנן אין לו ועוד הקשיתי בעניותי על זה בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו אות ג' ע"ש באריכות בס"ד. והרדב"ז בתשובות חדשות דפוס פירדא סימן תנ"ג כתב אני חושש אי איכא השתא צורבא מרבנן דמותר לו הערמה ע"ש:
ג. צער בעלי חיים. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תקל"ו הביא דברי הרב חוות יאיר בתשובה סימן קצ"א דבאדם לא שייך צער בעלי חיים. והרב הכא שפתי צדיק שתק"ו יחדיו סגר עליהם המדב"ר על דברת הרב חוות יאיר. ואולם בספר שארית יעקב דף יו"ד פרשת צו ראתה עיני דאשתפוך חמימי על הרב חוות יאיר וילכוד את חוותיהם דדבריו הפך תלמוד ערוך בעובדא דר' ישמעאל במציעא דף ל' דגם באדם יש צער בעלי חיים וכן הוא בתשובות הרשב"א סימן רנ"ב ורנ"ו זהו תורף דבריו:
ועם האדון הסליחה דאגב שטפיה כתב דבטעינה יש צער בעלי חיים ובטעינה ליכא גדר צער בעלי חיים כדמוכח בש"ס שם דף ל"א. ותו נעלם מהרב ז"ל דהרדב"ז סימן תשכ"ה כתב בזה ופליג על הרשב"א ומקיים דעת החולק והארכתי קצת בזה בספרי הקטן דברים אחדים דף צ"ה ע"ש:
ד. צער בעלי חיים דאורייתא. והרב ארעא דרבנן שם באות תקל"ו הביא משם הרב מהר"ר יצחק ערוך שהקשה על המרדכי פ"ק דע"ז דכתב דצער בעלי חיים דרבנן שהוא הפך כל הפוסקים ע"ש והנני יוסיף להקשות דדברי המרדכי שם מאיש לוקחו רבינו מהר"א ממיץ בספר יריאים סימן שנ"ב. ובספר יריאים גופיה סימן רס"ז ורס"ח מוכח דס"ל צער בעלי חיים דאורייתא. ואחר זמן ראיתי שהמרדכי פ"ב דמציעא כתב דצער בעלי חיים דאורייתא. ובחידושי אנשי שם סביב המרדכי מקשה דבריו אהדדי ואיהו מפרק לה דיש צער בעלי חיים דאורייתא ויש דרבנן אך בחלקו"ת ישית מצער גדול לצער קטן ע"ש באורך ועיין בהרב נמקי יוסף ובספר גופי הלכות אות תפ"ג:
ה. צדדי הבעיא צריך שיהיו בענין אחד. הכי אמר רב"א בכלליו כ"י וסמוכות שלו מדברי הרא"ש בתוספותיו להוריות על דף י"ב דאמרינן התם בעא מיניה רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה או מפטר פטר ופירש"י מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחיא ליה להאי מאלמנה וכיון דאדחי ידחה ואסור באלמנה. או דילמא מפטר פטר באלמנה כיון שנצטרע ואינו אסור באלמנה אלא בזמן שהוא בכהונה גדולה וכתב על זה הרא"ש ולא נהיר דתרי צדדי הבעיא אינן בענין אחד דמדחא דחי הוא קודם שנצטרע ומפטר פטר הוא אחר שנצטרע ואין זה שטת התלמוד אלא בכל מקום שני צדדי הבעיא הם בענין אחד וכו' ויש לפרש וכו' ע"ש:
ו. צריך. מרן בכללי הגמרא דף ק"ג הביא מרש"י בברכות (דף ט"ו) דצריך לכתחילה משמע ובריש חולין כתבו התוספות דאין צריך לכתחילה משמע עכ"ל ויש לתמוה עמ"ש מרן גופיה בב"י סימן רי"ט שהשיג על הטור דצריך לעיכובא. וכבר תמהו על מרן שלמים וכן רבים כמ"ש הרב בית דוד א"ח סימן צ"ב ועיין חוות יאיר דף רס"ג ורע"ג וכנה"ג א"ח סימן קכ"ח הגהת ב"י יד אהרן א"ח סימן ל"ב פנים מאירות ח"א סימן ס"ו משאת משה ח"ב י"ד סימן ט' וסימן יוד:
והרדב"ז בתשובותיו כתיבת יד סימן שני אלפים נ"ז כתב כבר ידעת דאיכא דצריך הוי לעכובא ואיכא דוכתא דלא הוי לעיכובא אלא למצוה מן המובחר וזה דעת הר"ן אבל לשון הטור משמע לעיכובא עכ"ל והרב מיירי בסוכה דצריך לחדש בה דבר והאריך קצת בזה והבאתי דבריו בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תרל"ו וע"ש מ"ש בעניותי על דבריו ודברי האחרונים בס"ד. ושם דקדקתי דאמאי לא הזכיר הרדב"ז דצריך לכתחילה נמי משמע כמ"ש הטור סימן רי"ט ע"ש והנני יוסיף דהרדב"ז עצמו בתשובה דפוס ויניציא סימן ש"ל וסימן של"א כתב דממ"ש הרמב"ם וצריך משמע דצריך לכתחילה אבל לא לעיכובא ונראה דהתם דייק מדכתב הרמב"ם וצריך להשתדל ולבדוק וכו' ע"ש ודוק:
ז. צפור דרור. מהר"י קולון שרש קנ"ח כתב דצפור דרור הדרה בבתים טמאה והקשה עליו הרב פר"ח א"ח סימן תצ"ז מדשנינו בברייתא פרק אין צדין צפור דרור צריך לקשור בכנפיה כדי שלא תתחלף והאריך בזה והעלה דשם צפור דרור כולל טהור וטמא ע"ש באורך והרבה מן האחרונים כתבו בענין זה ורמזתים בספרי הקטן ברכי יוסף שם סימן תצ"ו ע"ש:
ח. צריך. משמע דלא הוי מדאורייתא אלא מדרבנן הרדב"ז בתשובה דפוס ויניציא סימן ש"ל וכ"כ רב"א בכלליו מדברי הרב הנמקי והביאו הרב גופי הלכות ועיין בארעא דרבנן ע"ש ובמ"ש בסמוך באות ו' ע"ש ודוק:
ט. צפרית חד זמן. בירושלמי דחגיגה וכתבתיו במערכת האלף אות ל"ד ע"ש:
יוד. צמות. בירושלמי פ"ק דפאה אתת צמות לטחוניא ופירש הרב יפה מראה אסיפה וקבוץ שהיו מתקבצים לעשות מלאכה אל בית המלכות ע"ש ומה שפירש מהר"י ן' חביב מס אינו מחוור. וכזה ראיתי להרב השלם מהר"ם דלונזאנו במעריך שדחה פירוש מהר"י ן' חביב ופירש שהוא לשון קבוץ (כפירוש הרב י"מ) ומייתי מכמה מקומות בירושלמי ובמדרש שפירושו כן ע"ש באורך:
יא. ציון קברות. במ"ק דף ה' אמרו רמז לציון קברות מן התורה שנאמר ובנה אצלו ציון וכו'. והרב הגדול בעל משנה למלך כתב פ"ז דהלכות יום טוב דין י"ז ד"ה וראיתי להרב תי"ט דמ"ש הרמב"ם פרק י' דטומאת צרעת דכל הטמאים חייבים להודיע לכל שהם טמאים שיפרשו מהם אסמכתא בעלמא כההיא דאמרינן פ"ק דמ"ק רמז לציון מן התורה וכו' עכ"ל והרב החסיד רב"ה בארע"א מ"ק אות נ' הקשה עליו דמאי ראיה מייתי מדקאמר רמז וכו' הרי אמרו רמז לנסוך המים והוא מן התורה ועוד שמדברי התוספות שם במ"ק מוכח דהוי מדאורייתא עכ"ד והא דנסוך המים דפשיטא ליה דאורייתא הרי הרמב"ן בספר המצות שרש ראשון סבר דהוי דרבנן אמנם ודאי דלשון רמז מן התורה קאמר על דאורייתא נמי. ואפשר לומר דלא עלה על לב הרב משנה למלך להוכיח ממ"ש רמז דהוא דרבנן ממאי דנקט לשון רמז רק דהוה פשיטא ליה דציון דרבנן כמו שמפורש בנדה דף נ"ז בהדיא דהוי דרבנן:
ודע כי אני בעניי זה שנים רבות שמעה אזני מפום רבנן קדישי משם הגדולים רבני עיר ואם בישראל קושטאנדינה יע"א שהקשו על התוספות דמ"ק מסוגית נדה ויתכן שהיה פשוט בעיני הרב משנה למלך ולכך קאמר שהוא אסמכתא הא דציון ואין ראיתו ממאי דקאמר רמז כי לא נעלם מעיני הרב משנה למלך ז"ל כי יש כמה סוגיות דבדאוריתא קאמר רמז וכ"כ הרמב"ן בשרש ג' והביא מכמה מקומות. והן הן הדברים פשיט"י דספר"א ולא כתיב בהו ונעלם מרב תנא דכליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה דמי. והרב הליכות אלי אות תרפ"ז הביא ראיה דרמז נאמר על דאורייתא מהא דרמז לציון ונעלם ממנו סוגית נדה הנזכרת דהוי דרבנן ומיהו ראיתו קיימת לדעת התוספות דהתם. ובספר קהלת יעקב הנדפס חדש ממש בתוספת דרבנן אות רס"ז בקצרה זכר סוגית נדה ודברי תוספות בתרא קמ"ז וכתב ועיין במ"א אות נ' עכ"ד ודברי התוספות דבתרא כבר הביאם בארעא דרבנן אות שמ"ו ואות ת"י וק"ק שהעלים עין [בארעא דרבנן] ממ"ש באות נ' [ודוק הטב]: