א. תנא ושייר. לדעת רשב"ם ז"ל כך דרכו של תנא לשייר דבר אחד כמו שנים והא דאקשינן בכל דוכתא מאי שייר דהאי שייר פירושו מנא לך ששייר התנא שום דבר שאתה עושה אותו שיירן והקשו עליו בתוספות שאנץ מסוגיא דחומר בשור מבבור דפ"א דב"ק והם כתבו דלעולם אין לו לתנא לשייר דבר אחד עיין שם בתוספות שאנץ רבינו בצלאל בכלליו כ"י והרב הליכות עולם דף כ"ח ע"א (מיבין שמועה) כתב בפשיטות מדנפשיה כדברי תוספות שאנץ ע"ש:
ב. תנא ושייר. טפי עדיף לאוקומי מתניתין כיחידאה ולא לשבושיה לתנא ולא לאוקומיה כרבים ותנא ושייר דשינויא דחיקא. רבינו בצלאל מהראב"ד בחידושיו סוף פ"א דקמא וכן כתב מרן בכללי הגמרא דף כ"ח משם הרמב"ן והרשב"א ע"ש:
ג. תנא ושייר. לא אמרינן היכא דקתני אלו כן מוכח מהש"ס פ"ק דקדושין דף י"ו וממה שכתב הריטב"א שם. ואני הדל בנערותי הוקשה לי דברי התוספות דזבחים דף פ"ד עם מ"ש בכתובות דף כ"ט וגם דברי הרב בית חדש ח"מ סימן פ"ז ואחר זמן רב נדפס ספר יד מלאכי וראיתי באות תרנ"א שגם הוא נר"ו הקשה כן ואין צורך לכפול הדברים. והתוספות והרא"ש שם פ"ק דקדושין כתבו וז"ל והא אלו קתני משמע כל היכא דקתני אלו לא שייך תנא ושייר ובכמה מקומות תני אלו ואמרינן תנא ושייר ונראה כל היכא דקתני ענינים הרבה אמרינן תנא ושייר אף דקתני אלו עכ"ל ובזה מתורץ מה שהקשה הרב באר שבע גבי ואלו נאמרין מלבד מה שתירץ הרב יד מלאכי דהוי דבר ואיפכו כמ"ש התוספות בכתובות ע"ש ובכללי הגמרא למרן הקדוש דף כ"ח (מיבין שמועה):
ד. תמיהא לי. האי לישנא הוי כאומר תמיהא זו שאני תמיה היינו לשיטתי. וכשאומר תמהני היינו לכל הפירושים. הרב מהר"ם חאגי"ז בספר שתי הלחם סימן ל"ו:
ה. תוספתא. יש בריתות לאין חקר שלא הוזכרו בש"ס הרב עיר וקדיש מהר"ם זכות בפירושו לזוהר הקדוש ח"ג על דף מ"ב. עיין בהשמטה במערכת מ"ם אות מ"ם:
ו. תנא ושייר. אמרינן אף היכא דתני אין בין. תוספות מגילה דף ח'. ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן שער יוסף דף ק"י ושם כתבתי חילוק בזה ע"ש באורך:
ז. תנא בארץ ישראל קאי. הכי אמרינן בש"ס פרק כלל גדול דשבת גבי הזורע והחורש. וכן כתב הרא"ש פ"ק דביצה גבי גלגל עיסה. ומצינו פרק לא יחפור דף כ"ו דמוקי בריתא בבבל. והכי אתמר בביצה דף י"ד הא לן והא להו בדייסא ע"ש:
ח. תלמיד חכם. דבר היתר שאסרו רז"ל לעשותו לת"ח שלא ילמדו ממנו שרי לת"ח לעשותו שלא להחזיק עצמו לת"ח. הכי מוכח מהתוספות מציעא דף ס"ז ע"ב ד"ה רבינא אכל בנכייתא. ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן חיים שאל מתשובותי ריש סימן א' ע"ש:
ט. תיובתא. מאן דאתותב יש מקום לומר דלא הדר ביה ויש לו להשיב למאי דאותבוהו. ברם לבעלי התלמוד נראה להם שהיא תיובתא גמורה ולית לה פתרי. ופתרונו לא שמיע להו כלומר לא סבירא להו. הרב הגדול מהר"י מטראני בחידושיו לקידושין פרק האומר על דף נ"ט במחלקת ר' יוחנן וריש לקיש אי אתי דיבור וכו' ע"ש:
יוד. תא שמע. הרבה בסוגיא אחת ובת"ש ראשון מזכיר הפשטן. כל הת"ש מיניה הוו. כן נראה לדקדק מרש"י שבת דף י"ג ע"א ד"ה ופליגא דר"י ע"ש ודוק:
יא. תסתיים. אע"ג דקאמר הש"ס תסתיים זימנין דלא סמכי רבנן דגמרא עלה. כן כתב הרמב"ן במלחמות סוף פרק במה בהמה ע"ש:
יב. תבעי. בלשון ירושלמי כתיק"ו בבבלי. תמורה סוף דף י"ג ש"ס ורש"י. כלומר דהש"ס דילן קאמר תיבעי ורש"י פירש לשון ירושלמי כמו תיקו בלשון בבלי. ועמ"ש מרן הקדוש בכללי הגמרא דף ק"ח ע"ב ע"ש. [ושם כתב דהאי לישנא תיבעי הוא בנדרים שהלשון משונה והוי כמו תיק"ו. ועיין בנדרים דף כ"א ע"ב דאמרו בש"ס הכי תבעי:
יג. תשמישי המת דאסורין בהנאה. הוא מדרבנן לכ"ע מהרשד"ם בתשובותיו סימן ר' מי"ד וראיתי להרב המופלא מהר"ח בר דוד אבואלעפיא זלה"ה בקונטרס כ"י שתמה על מהרשד"ם והוכיח דאסורין בהנאה מדאורייתא על כל פנים לסברת כמה רבוואתא והאריך הרבה בזה. שוב ראיתי להרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו במערכת אלף על אות ע"ג מארעא דרבנן ותרא אותו אות ל"ג שערער קצת על מהרשד"ם גם אחר זה בא לידינו תוספת דרבנן שנדפס מחדש ובאות רע"ג הקשה על מהרשד"ם מדברי רש"י ע"ש אמנם מהרח"א הנזכר האריך בענין להוכיח נגד מהרשד"ם:
יד. תניא כוותיה. היכא דהוזכרה הבריתא במקום שנחלקו מותבינן. והיכא דבו בפרק לא נזכרו ולא ידעו ושוב הובאה הברייתא לבית המדרש אמרינן תניא כותיה דפלוני וממילא איפריך אידך. כן כתב ראב"ן בספרו דף קמ"ב ע"ד:
טו. תמיה. אם תמה אחד על חבירו אין ראיה מזה שהוא חולק. הרב באר שבע זלה"ה בתשובותיו בתשובה אחרונה ע"ש:
טז. תירוץ. אם במקום אחד תירץ תירוץ אחד ובמקום אחר קאמר שהתירוץ ההוא דוחק ותירץ תירוץ אחר. אין לתמוה על זה דכך דרכן של חכמים כדאמרו בקמא דף פ"ד ע"ב אר"ע משל לצייד וכו' אבל אי סותר לענין הדין הוא תימא. הרב מהר"י מטראני בתשובותיו ח"מ ריש סימן קכ"ד:
טוב. תלמוד לא חייש לפעמים למנקט אליבא דהלכתא. וזה לשון הרשב"א בחידושיו לראש השנה כ"י (וחידושי ר"ה להרשב"א שנדפסו הם קיצור מחידושיו והוא החומש מחידושיו כ"י) אע"ג דקי"ל כר' אבהו דשנים שדנו דיניהם דין אפ"ה יש לומר הכי נסיב לה הכא אליבא דרב אחא וארחא דתלמודא בהכי דלא חייש בכל כי האי למנקט אליבא דהלכתא אלא מאי דמחזי טפי לפשיטותא דמילתא ולכשת"ל דלית הלכתא אלא כאידך דוק מינה כאידך והרבה מקומות איכא דכוותא בתלמודא עכ"ל הרשב"א בחידושיו כ"י ריש פרק ראוהו ב"ד:
חי. תנן. כתב רבינו סעדיא גאון בכלליו כ"י וקראם דרכי התלמוד וחיברם בלשון ערב ויעת"ק משם רבינו בצלאל בכללים שלו כ"י וז"ל צריך אתה לדעת שבין אומרם תנן לאומרם תנן התם הפרש רב והוא שכשאומרים תנן מבלתי שיצרפו מילת התם הם רומזים אל הלכה שבאותו פרק או באותה מסכתא עצמה לא אל זולתה מן המסכתות האחרות. וכשאומרים תנן התם אין כונתם על הלכה שבאותו הפרק או באותה מסכתא אלא אל זולתה מן המסכתות תהיה אותה המסכתא באותו הסדר עצמו או בסדר אחר לא יתחלף המשפט בזה ולשון התלמוד יאמת זה אם ניצולו הנסחאות מהטעות. ואמנם אומרם תנן שהוא נאמר על אותו הפרק הוא ממה שאמרו בתלמוד פרק השותפין תנן המקיף את חבירו מג' רוחותיו וזהו באותו הפרק עצמו רצוני לומר פרק השותפין וממה שהוא נמצא באותה מסכתא עצמה בזולת אותו פרק הוא בתלמוד פרק ד' מיתות תנן אלו הן הנהרגין וזאת ההלכה היא בפרק ואלו הן הנשרפין ממסכתא זו ר"ל מסכת סנהדרין. ואמנם אומרם תנן התם שהוא נאמר על מסכתא אחרת מאותו הסדר עצמו הוא אומרם בתחילת מסכת סוכה תנן התם מבוי שגבוה וזה המאמר הוא במסכת עירובין מסדר מועד עצמו וכן אמרו במסכתא עירובין תנן התם סוכה שגבוה ואמנם אומרם תנן התם על מה שהוא במסכתא אחרת מסדר אחר הוא אומרם בתלמוד פרק השותפין תנן התם אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וזה בפאה מסדר זרעים עכ"ל. והרב הליכות עולם ומרן בכללי הגמרא דף י"א ע"א הביאו מאיזה מקומות נגד הכלל הזה. אמנם אין ראיה מנסחאות שבידינו בדקדוק זה. ואפילו הגאון ז"ל שהיו בידו נסחי דווקני כ"י והיה קרוב לזמן חיבור הש"ס כתב אם ניצולו הנסחאות מהטעות. וכ"ש הנסחאות שבידינו שהורקו מכלי אל כלי בכמה העתקות ודפוסים. ומדברי הריטב"א שהביא מרן בכללי הגמרא נראה שהוא מקיים הכלל הזה ע"ש ועיין להרב באר יעקב דף קמ"ג ע"ג:
יט. תנא דבי ר' ישמעאל. כתב רבינו סעדיא גאון ז"ל צריך אתה לדעת שבקצת מקומות שאמרו תנא דבי ר' ישמעאל רמזו בזה אל תורת כהנים ורובם מזולתה ואם תדקדק זה בתלמוד תמצאם לקוחים מתורת כהנים ומזולתה כפי מה שאמרנו עכ"ל מועתק. רב"א בכלליו כ"י:
ך. תנא דבי אליהו. הרב באר שבע כתב שהוא תנא המוזכר בהקדמת הרמב"ם. ואנכי איש צעיר תמהתי עליו ועל הרב שיירי כנסת הגדולה שהביא דבריו והוכחתי בראיות מופתיות שהוא אליהו הנביא זכור לטוב. והרב החסיד הרמ"ך בספרו הנחמד יד מלאכי אות תרמ"ז הביא משם גדול הרב באר שבע שאינו אליהו הנביא ז"ל אלא הוא תנא וכו' ומשם קטן אנא זעירא שצדדתי שהוא אליהו הנביא ז"ל ע"ש. ואיברא כי בשערי דף ק"ך כתבתי לכאורה. והטעם כי בו בפרק לא באו לידי תנא דבי אליהו וזקוקין דנורא. אמנם אח"כ הן מתוך הספרים הנזכרים הן מטעמים אחרים נתברר לי מאד דהוא אליהו הנביא זכור לטוב וכמו שכתבתי בעניותי בקונטריס אחורי תרעא ושם הגדולים ח"ב אות סמך ע"ש באורך ודוק:
כא. תרי שינויי. היכא דמשני הש"ס. ראיתי בקונטריס כתיבת יד להרב המופלא כמהר"ח אבואלעפיא בר דוד זלה"ה שכתב וז"ל דע דכי נאמרו בגמרא תרי שינויי דנ"מ לענין דינא והתירוץ האחד משמא דאמורא והתירוץ האחר נאמר בסתם דעת הראשונים לפסוק כתירוץ הנאמר בסתם משמא דגמרא. אמנם אם בתחילה משני תלמודא בסתם ושוב חוזר ומתרץ תירוץ אחר משמא דאמורא בהא לא קי"ל כתירוץ הנאמר בסתם. זוהי סברת הר"ש די וידאש הובאו דבריו בשיטה מקובצת למציעא עלה דההיא דפ"ק דב"מ דף יו"ד בנפילה ניחא ליה דליקני ע"ש. ומ"מ הר"ן חולק בזה וסבור דגם בזה שינויא דגמרא עיקר והלכתא כוותיה יע"ש עכ"ל הרב מהרח"א הנזכר:
וקיצר הרב קצת בזה ומבואר שם בשיטה מקובצת דהרא"ה פסק כשינויא דר"פ והשיג עליו הר"ן דכיון דפירוקא קמא פירוקא דגמרא לית לן למידחייה מקמי פירוקיה דר"פ וכן דרך הגאונים לפסוק כלישנא דגמרא. ועל זה בא הר"ש די וידאש ליישב דברי הרא"ה וחילק חילוק הנזכר. וכבר מרן דכל רז לא אנס ליה הביא בכללי הגמרא דף ק"ד ע"א דברי חידושי הר"ן למציעא דמייתי דברי הרא"ה והשגת הר"ן עליו ע"ש. והר"ן פרק שבועת הדיינים הביא ממ"ש הרי"פ פרק ערבי פסחים דקי"ל כלישנא קמא דהוא לישנא דגמרא ולא כלישנא בתרא דמר זוטרא וזה הפך הר"ש די וידאש. ושפיר קמותיב הר"ן על הרא"ה. אלא דמ"מ הרא"ה אפשר דבהא ס"ל כמ"ש הר"ש הנזכר ולא סבר כהרי"ף ומזה הקשה בספר חשק שלמה בכלליו אות ל"ד על הרב עדות ביעקב סימן ע"ב דף רי"ב ע"ש באורך:
כב. תבלין. כתבו התוספות בחולין דף ו' ד"ה ואינו חושש שאינן חייבים במעשר וכן כתבו בנדה דף נ' לחד שינויא דתבלין אינן חייבין במעשר ותמה עליהם הרב פרי חדש במים חיים פ"ו דמתנות עניים דדבריהם הפך הש"ס בעירובין דף כ"ט ע"ש:
כג. תנן. זמנין דקאמר על בריתא דתנן וכבר כתבתי לעיל בזה במערכת בי"ת אות י"ב ואות נ'. והן עתה אחר שנדפס קצת מקונטריס זה באו לידי כללי רבינו בצלאל כ"י וכתב וז"ל זמנין דמייתי בריתא וקרי לה בשם מתניתין משום דבמתניתין רמיזא א"נ משום ששנינו מקצתה במקום אחר במשנה או קאמר דתנן אטו לתא דאידך דקאמר עלה דתנן. חידושי הרמב"ן שילהי מציעא. והר"ן ז"ל כתב בחידושיו לבתרא ריש פ"ק אההיא דתניא מחיצת הכרם שנפרצה וז"ל ואפשר דמשום הכי גרסינן דתנן דכיון דהאי דינא במתניתין הוא מסמכינן ליה אמתניתין:
כד. תירוץ אמורא הקודם על דברי אמורא אחרון. אמר רב"א בכלליו כ"י וז"ל אביי עושה תירוץ על קושית התלמוד על רב אשי. ודאי גם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ והתלמוד סידר כן לפי שהוא מתישב יותר הטב אחר הסוגיא. תוספות ע"ז פרק ר' ישמעאל דף נ"ד ע"א. וקרוב כיוצא בזה שם דף נ"ז ע"א אר"נ אמר שמואל הלוקח עבדים מן הגוים אעפ"י שמלו וטבלו עושין יי"נ וכו' וכמה אמר ריב"ל עד י"ב חדש וריב"ל לא קאי על דברי שמואל לפרש דבריו דהא איהו קשיש מיניה הוה ועיקר דבריו של ריב"ל נאמרו פרק החולץ גבי הלוקח עבד מן הגוי מגלגל עמו י"ב חדש ותלמודא קבעה הכא לפרושי מלתא דשמואל. שם בתוספות דף נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי מדרב וכו':
כה. תני הש"ס כמה דברים עיקריים ושקלא וטריא לפעמים תני להו חדא זמנא בחד דוכתא ובמקום הראוי להם משמיטם. תוספות כריתות דף י"ד סוף ע"א. וכן כתב הרב באר שבע בתוספותיו להוריות דף ד' ע"ב ד"ה מה ממרא מן הדבר ופרק חלק דף פ"א. ועמ"ש בעניותי בספר הקטן שער יוסף דף כ"ח ודף נ"ב ע"ד:
כו. תקנה לא זזה ממקומה. היינו דוקא בגזרה כוללת. הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הלכות חמץ ועמ"ש הרב פרי חדש י"ד סימן קי"ו ס"ק ב' והרב לשון למודים א"ח סי' ב':
זך. תוך כדי דבור כדיבור. יש לחקור אי הא דאמרינן תוך כדי דיבור כדיבור אי הוי דבר תורה ומדאוריתא הוא דכדיבור דמי או דילמא תקנתא דרבנן היא ועמד בחקירה זו הרב המופלא מהר"ר יהודה נבון זלה"ה בספרו הבהיר קרית מלך רב בח"ב דף ד' ע"ש ומשם באר"ה. ובענין תוך כדי דיבור האריך הרחיב בפלפולא אריכתא ועומקא דדינא בכל הסוגיות ודברי הראשונים ואחרונים רב אחאי גאון הרב המופלא חסידא קדישא י"ט ראשון דאוריתא נר"ו בספר הבהיר קהלת יעקב בחלק תוספת דרבנן. עיין שם באורך וברוחב. ובספר דרך המלך לרב חביבי נר"ו באריכות גדול ע"ש:
כח. תוספת שבת. הרמב"ם סבר דאין תוספת שבת דאורייתא ואפילו מצוה מדרבנן ליכא. הרב המגיד פ"א דשביתת עשור כפי מה שביאר לדעתו מרן בב"י סימן רס"א:
וחזה הוית להרב החסיד וקדיש על ארע"א אות תרמ"ג שכתב וז"ל תוספת שבתות וי"ט כתב הרב המגיד פ"א מהלכות שביתת עשור דלהרמב"ם ז"ל הוי דרבנן ולשאר פוסקים כלהו הוי דאורייתא עכ"ל והרב כתב כן משום שראה להרב המגיד שם שכתב דלית ליה תוספת דבר תורה וסבר דכונתו דדוקא דבר תורה לית ליה אבל מדרבנן אית ליה תוספת. אמנם אשתמיטיתיה מ"ש מרן בית יוסף סימן רס"א על דברי הה"מ וז"ל ומשמע לי דדבר תורה שכתב לאו דוקא דמדרבנן נמי לית ליה תוספת דאל"כ לא הי"ל להשמיטו עכ"ל:
ומיהו הרדב"ז בשו"ת ללשונות הרמב"ם סימן קי"ג וסימן רס"ח כתב דגם דעת הרמב"ם שיש תוספת לשבת והאריך הרב שם בזה יעויין שם:
אכן במהות התוספת נחלקו הפוסקים דיש מי שסובר דאין שיעור לתוספת ואיכא מאן דאמר דיש שיעור לתוספת ואנחנו לא נדע. ועוד יש סברא דשיעור התוספת חצי שעה כאשר עין אדם ישר יחזה בב"י סימן רס"א ותוספות ושיטה מקובצת פרק המביא והרשב"א בתשובותיו ח"ג סימן ש"ן, והמרדכי פרק הקורא את המגילה כתב דתוספת שבת לאחריה הויא מן התורה ולפניה מדרבנן. ועמ"ש גדול הדור הרב דברי אמת בקונטריסים דף פ"א ע"ג ע"ש:
כט. תפילין אחר שקיעת החמה המניחם. כתב הרב החסיד מר ניהו רב"ה בארע"א אות תרמ"א וז"ל אמרינן פרק הקומץ דף ל"ו דהמניח אחר שקיעת החמה עובר בלאו וכתבו התוספות דמדרבנן הוא דאסור שמא יישן בהם וקרא דושמרת אסמכתא בעלמא דקרא בחקת הפסח הכתוב מדבר והרמב"ם פ"ד דתפילין כתב עובר בלאו עכ"ל ומדבריו ז"ל מוכח דכונתו לומר דהרמב"ם חלוק על התוספות וסבר דעובר בלאו ממש. ואיברא דהכי משתמען מילוהי דמרן בכסף משנה מ"מ ארי עלה הרמ"ע בתשובותיו סימן ק"ח והכריח דגם דעת הרמב"ם שהוא אסמכתא שהוא פסק כר' עקיבא וכ"כ הרב המבי"ט בקרית ספר וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו הנדפסות מחדש בפירדא סימן תק"ן שדעת הרמב"ם נמי שהוא אסמכתא. וכן הוכחתי אני הדל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל' בס"ד עש"ב. ולעיל במערכת ה"א אות טו"ב נתבאר דמחלפא שיטתיה דהרדב"ז ע"ש:
ל. תרומה טמאה. כן בקדש ראינו בעי"ר וקדיש על ארע"א במ"ב אות רל"ג שהקשה משם הרב המובהק כמהר"ר יעקב ששון זלה"ה על רש"י שכתב ביבמות דף צ' וגיטין דף נ"ד שכתב דכהן טמא שאכל תרומה טמאה במיתה והוא הפך הש"ס פרק הנשרפין דף פ"ג דאר"א כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת:
גם אשו"ר להרב המופלא מהרח"א בר דוד זלה"ה בכ"י שהביא קושית הרב מהר"י ששון הלזו וכתב וז"ל ובמ"א כתבתי ישוב לדברי רש"י והן עתה האיר ה' את עיני ומצאתי משנה ערוכה פי"א דפרה משנה ג' כדברי רש"י דתנן דכילה של תרומה וכו' והאוכלה חייב מיתה וכו' ונתקשה בה הר"ש מהא דשמואל וניחא ליה דמתניתין דלא כוותיה ועיין בתי"ט עכ"ל מהרח"א בכ"י. ואחר זמן ראיתי בספר מחנה ראובן בשיטתו ליבמות שם על דף צ' שהוקשה לו קושית הרב מהר"י ששון ותירץ תירוץ מהרח"א ע"פ משנת פרה ודברי הר"ש הנזכרים והמתיק הדברים ואח"כ הביא דברי רש"י בבכורות דף י"ב ע"ש באורך. ונעלם מהרב מהרח"א ומבעל מחנה ראובן שהרב פרי חדש במים חיים פ"ז דתרומות הקשה קושיא זו ותירץ ע"ש אך הרב ארעא דרבנן הזכירו. אלא שכתב ששמע קושיא זו בשם הרב מהר"י ששון ואין צורך לשמועה והיא ל"ו נדפס"ה בספר בני יעקב להרב הנזכר בהגהות הר"מ פ"ז דתרומות. ועמ"ש הרב פני יהושע בשיטתו לשבת על דף י"ד מהש"ס ועיין עוד בספר מחנה ראובן בשיטתו לעירובין על דף ל"ה מהש"ס:
לא. תקון. מי שעשה איסור דרבנן ויכול לתקן אך בתקונו עושה איסור דרבנן אחר דינא הוא דמה שעשה עשוי ולא יעבור איסור השני כן נראה מדברי הרב הגדול מהראנ"ח ח"א סימן קי"ח וכן נראה שהדבר פשוט:
לב. תיק"ו דאיסורא. כתב הרב החסיד בספר הבהיר יד מלאכי אות תרל"ד דהרא"ם בספר יראים סימן רי"ז כתב כל תיק"ו דאסורא אפילו בדרבנן לחומרא ושמעתי שכן פירש רבינו חננאל זצ"ל כל תיק"ו דחשיב בספיקא הלכך בדאוריתא ובדרבנן ספק לחומרא של תיק"ו עכ"ל והקשה הרב הנזכר דהגמ"יי פ"ב דחמץ כתב דר"ח סבר כהרמב"ם דספיקא בדרבנן אפילו באיסורא לקולא וכתב דאפשר שט"ס נפל בספר יריאים וצ"ל ר"מ במקום ר"ח והכי נקט לה מרן בב"י א"ח סימן תל"ז ע"ש עכ"ל ולי ההדיוט יש להשיב עליו חדא דסתם ר"מ הוא מהר"ם בר ברוך ורבינו אליעזר ממיץ הרב המחבר ספר יריאים קדם הרבה למהר"ם כי הרא"ם תלמידו של רבינו תם ומהר"ם תלמיד הר"י מויינא והר"י מויינא תלמיד רבינו יהודה מפריש ורבינו יהודה מפריש תלמידו של ר"י בעל התוספות כידוע ואיך אפשר דהרא"ם יביא משם מהר"ם. והגם שתיבות אלו כתובות. בספר יראים באותיות קטנות הדבר ברור שהוא לשון הרב יראים עצמו. ותו דודאי הוא טעות סופר במרן ב"י וצ"ל רא"ם כי כך כתוב בהגהות מיימוניות דרא"ם אזיל לחומרא כמו שהוא אמת דהרי ספר יריאים כתב כן וכן הרב בית חדש כתב הרא"ם בתוך דבריו ופשוט בעיני דר"מ שכתוב בב"י שהוא ט"ס וצ"ל רא"ם ואין לפני כי אם ב"י דפוס ברלין ואפשר שבדפוס אחר יהיה כתוב רא"ם. ויותר היה נראה לומר דר"ח שכתוב בהגהמ"יי שסבר כהרמב"ם הוא ט"ס והוא ר"ם שידוע שהוא רבו של הרב הגמ"יי ושמעתתיה בפומיה כוליה יומא. והרב יד מלאכי הביא ראיה להרב ספר יראים ודעמיה ממ"ש בברכות דף נ"א ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין וכו' וכבר הביא ראיה זו הרב מנחת יעקב בריש ספרו והביא דברי הרב שיירי וחילק כמו שכתב הרב יד מלאכי ע"ש באורך ועמ"ש בעניותנו לעיל במערכת בי"ת אות ל"ג בס"ד:
לג. תרגמא פלוני אליבא דפלוני. לפעמים מפרשה אליבא דבר פלוגתיה משום דלדידיה נמי קשיא קצת כן כתב הרב החסיד ביד מלאכי אות תרמ"ב משיטה מקובצת כתובות על דף ק"י והקשה עליו דאמאי מהדר אטעמיה במה שתרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת כיון דר"נ גופיה אמר בקמא דף ק"ו דאף דלא ס"ל כרב מפרשה אליביה עש"ב ולק"מ דאם ר"נ אמרה היינו לרב שהיה רבו ורבן של כל בני גולה ואכתי לא שמיע לן דככה יעשה לרב ששת חבירו ורב שאני ופשוט:
לד. תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תרמ"ד הקשה על דברי מרן בב"י סימן כ"ה דמצות ציצית דקודמת אינו אלא מאסמכתא דתדיר שהרי תדיר יליף מקרא וכו' ע"ש באורך והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו תירץ דמ"ש אסמכתא לא על עיקר תדיר קודם אלא על פרט זה שאנו אומרים דהא הוי כמו תדיר קאמר. וזה ניתן ליאמר. אבל מ"ש ברישא דמרן לא כיוין על זה וכו' ע"ש. עם האדון הסליחה דהגם דנימא דמרן לא כיוין לזה. תיקשי דהאיכא תדיר. והרב ארעא דרבנן שהביא בלשון מרן אסמכתא דתדיר הוא אגב שיטפיה דמרן לא כתב בהדיא אסמכתא דתדיר אלא כתב אסמכתא לחוד. המעיין יראה כי קצרתי בלשוני ועיניך תחזנה מישרים דברי הרבנים ז"ל בשרשן ויבין את זאת. ובענין תדיר ומקודש בסוגיות פרק כל התדיר ופרק התכלת ודברי התוספות ודברי הרב מופת הדור מהרח"א בדרך הקדש ויתר אחרונים אנא נפשאי כתבית בפרטים אלו ובתשובת הגאון מהר"ץ סימן ק"ו וסוגיות הירושלמי דיומא ונזיר בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ץ' ושאר דוכתי ועמ"ש בפתח עינים שם. הוא ברחמיו יפתח לבנו ועינינו במאור תורתו אור החיים. ועמ"ש הרב מר וקציעה על דברי מרן ז"ל ודוק:
לה. תדיר קודם. אף דהתדיר אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה כן הוכחתי אני הצעיר בספרי הקטן ברכי יוסף סימן תרמ"ג אות ב' בחלק ארח חיים מסוגית סוכה דף נ"ו דרבה בר בר חנה סבר זמן ואח"כ סוכה דתדיר קודם אלמא דגם דהתדיר אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה תדיר קודם והגם דרב פליג דסוכה ואח"כ זמן ופסקו הכי הלכתא הרי מפרש התם טעמא דחיובא דיומא דעדיף ומוכח דאי לאו טעמא דחיובא דיומא עדיף הוה מודה דזמן קודם דתדיר קודם זהו תורף דברי שם בברכי יוסף. והנני יוסיף לבאר לאפוקי מי שיפקפק בזה דאין לומר דרב פליג על רבה בב"ח ע"ז ונקט טעמא רויחא דכל כי הא דנפקא מינה לדינא לעלמא הו"ל לרב לאפלוגי ולומר דלא שייך תדיר בזה כיון דאינו אלא לשעתו דהשתא דיהיב טעמא משום דחיובא דיומא עדיף שומע אני דאי לאו הכי סבר דזמן קודם שכן תדיר. ואם נפשך לומר. הרי מסורת בידינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן ועלינו לקרב הדעות בכל האפשר. ואם כן אית לן למימר דרב לא פליג בהא נמי ומהכא מוכח דלכ"ע תדיר קודם אף כי אינו אלא לשעתו ושאינו תדיר נוהג לזמן מרובה:
וכבר שם בברכי יוסף דקדקתי על הרב שיירי סימן תרכ"ב שישנו בנותן טעם שיאמרו אבינו מלכנו קודם צדקתך דהגם דצדקתך תדיר לא אמרו תדיר קודם אלא היכא דכי הדדי נינהו אבל הכא אבינו מלכנו נאמר בשחרית ומנחה וצדקתך אינו אלא במנחה ועם נשיקת הרצפה קשיא עליה מסוגיא הנזכרת וגם טעם אחר שנתן הרב שיירי דקדקתי עליו שם:
ובענין אבינו מלכנו כבר מפורש הטעם מפום ממלל רברבן רבינו בעל העתים והביאו ארחות חיים וכמ"ש שם בספרי הקטן ברכי יוסף ע"ש:
לו. תיקו. כתב הרב יעבץ בספר לחם שמים בסוף עדיות דמ"ש הרב תוספות י"ט בהגהה כי תיקו נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות הבל הוא כי אין יוד בתיבת תיק"ו והאריך ע"ש ובכל הספרים כתוב תיקו ביוד וכן כתב בספר התשבי תיקו ביוד אך שח ושחק גם הוא על נוטריקון הנזכר. ושרי להו מאריהו כי בספר הקדוש קנה כ"י ובפרקי הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה שלא נדפסו כתבו נוטריקון זה:
לז. תיקו. ראיתי להרב קרבן נתנאל פ"ק דביצה סימן כ"ד שכתב דדעת הרי"ף והרא"ש דכיון דרב אשי ודורו שחתמו התלמוד מסקי בעיא בתיקו כונתם שישאר בספק איסור ומשו"ה פסקי התם לחומרא אפילו באיסור דרבנן ומטי בה משם רש"ל וכי האי גונא כתב הרב ש"ך בהלכות שאלה עכ"ד וכתבתי אני הדל בספרי הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תקל"א דכלל זה בל יכון באר"ש דהמצא ימצא כמה בעיות דסלקי בתיק"ו והרי"פ והרא"ש פסקו בדרבנן לקולא ועמ"ש בסמוך אות ל"ב. וכתב בספר חשק שלמה בכללים אות פ"ט בשם הרב מר אביו ז"ל דהא דאמרינן תיקו לקולא לדעת הרי"ף והרא"ש ורבינו ירוחם כי שקיל וטרי הש"ס על אותה בעיא ובעי למפשט להתרא ולקולא ודחי לה ולא איפשיטא אזלינן לחומרא והרמב"ם והסמ"ג לא סברי הכי וכו' ע"ש:
לח. תרי ותרי. איכא פלוגתא אי הוי ספיקא דרבנן או דאוריתא וקי"ל דהוי דרבנן הרדב"ז בתשובות דפוס ויניציא סימן תשמ"ט. והרב דברי אמת האריך הרחיב העמיק בענין זה והמסתעף בקונטריסים קונטריס שמיני דף ע"א עד דף פ' ע"ש נפלאות מתורתו ועיין לעיל מערכת סמך אות יו"ד:
טל. תרביצא. במנחות דף פ"ב עמוד ב' ובתרביצא אמור ופירשו רש"י ותוספות בית המדרש שמרביצין בו תורה והתוספות סיימו ולשון שהוסיפו בו רבנן בש"ס ע"ש ורש"י ביומא דף ס"ב ע"ב כתב ושיטתא דתלמידי תרביצאי היא ע"ש והרמב"ם בפרקי הקדמת פירוש המשנה כ"י כתב תרביצא לפי שלא הוזכר בה שם חכם אלא מפי כל החבורה נזרקה קרי ליה הכי ופירושו בית המדרש שמרביצין בו תורה. הוא ברחמיו יזכנו ללמוד תורה לשמה תורת חיים:
לכל האותו"ת אשר בקונטריס זה בא סימן ויוסיפו לך שנו"ת חיים
הודו לה' כי טוב אשר לא עזב חסדו. וברוך שם כובדו. לעושה נפלאות גדולות לבדו. ברוך ה' לעולם. כל הנשמה תהלל יה הללויה ומרומם על כל ברכה ותהלה:
ת"ו ש"ל ב"ע