א. נעשה. כתב הרב גופי הלכות אות תכ"ג משם כללי רבינו בצלאל ז"ל שמצא בשיטה קדמונים למציעא על סוגית דף ל' דנעשה לא אמרינן כשיש בברייתא לשון אבל וכו' ע"ש. ובכללי רבינו בצלאל כ"י שבידי כתב כן בשם גיליון תוספות. וכן כתוב בשיטה מקובצת למציעא משם גיליון תוספות ע"ש ונודע כי הוא רבינו אליעזר מטו"ך. והוא סידר התוספות שבידינו הנקראים תוספות טוך כנודע:
והרב יד אהרן א"ח סימן שכ"ט הקשה על זה הכלל מקדושין דף ה' דהש"ס קאמר נעשה בברייתא דקתני אבל ותירץ. וע"פ דבריו יישבתי קצת לתרוצי סוגיא בספר הקטן שער יוסף דף כ"ח ע"ג. ואחר שנים רבות נדפס ספר יד מלאכי ערער על הכלל הנזכר סימן תפ"ח ע"ש:
ב. נזיקין. כולא נזיקין חדא מסכתא ויש סדר למשנה כמ"ש פ"ק דע"ז והרב גופי הלכות סימן תכ"ד מייתי מחידושי הריטב"א ריש שבועות דדעת רבינו מהר"י ן' מיגש דמאי דפריך הש"ס ריש שבועות מכדי תנא ממכות סליק אע"ג דאין סדר למשנה משום דמ"ש כלא נזיקין חדא מסכתא היינו כל סדר נזיקין והקשה הרב גופי הלכות דמה יתרץ מהר"י ן' מיגש מאי דפריך ריש סוטה תנא מנזיר סליק וכו' וצ"ע עכ"ד והרואה בחידושי רבינו מהר"י ן' מיגש לשבועות שנדפסו בזמננו יראה דשם תירץ תירוצים אחרים ואפשר דכונתו דשם בסוטה יתורץ בתירוץ אחר אמנם בהא דשבועות יש תירוץ פרטי דכלא נזיקין חדא מסכתא פירושו כל הסדר ומודה הרב ז"ל דהאי לא סליק אלא בשבועות אבל אינך תירוצים יועילו בכל מקום ודוק הטב:
ג. נקוד. כל שהכתב רבה על הנקוד אתה דורש הכתב וכו' הרב גופי הלכות אות תכ"ו האריך בענין זה ע"ש ואני הדל עמדתי בענין זה ועל דברי הרב גופי הלכות בספר הקטן שער יוסף דף צ"ו ודף צ"ז ע"ש באריכות בס"ד:
ד. נקודות. כתבו פסקי התוספות דמנחות אות רי"א כשכתב עזרא את התורה עשה נקודה אמר אם יאמר משה למה נקדת אשיב הלא לא מחקתי עכ"ל ונראה דלזה נתכוונו הרב פרישה והרב ט"ז י"ד סימן רע"ד אלא שיש ט"ס בדבריהם. ונעלם מהרב מהר"ם בן חביב בעזרת נשים דף ל"א דשם כתב הרב דפשפש ולא מצא מקור דברי הט"ז ולא זכר דברי פסקי תוספות גם לא זכר דברי רבינו הערוך ערך נקד עיין שם ובמקומות אחרים כתבתי עוד בזה בס"ד:
ה. נשואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג. הכי אמרו ביבמות דף ס"ד והרב יד מלאכי אות תצ"ב הביא מהרמב"ן והרשב"א והריטב"א דוסתות משום דמדרבנן נינהו אזלינן להקל וכו' ע"ש ומשמע דבאיסורין דאורייתא קי"ל כרבי וכ"כ הריטב"א בחידושי חולין על דף ג' דבכל איסורין קי"ל כרבי דתרי זמני הויא חזקה. אמנם הרא"ש בפסקיו במציעא פרק המקבל כתב דבמאי דלא אפסיק הלכתא הלכה כרשב"ג דאבוה ורביה הוי וכן כתבו ראב"ן ורבינו ישעיה מטראני בפסקי יבמות. ואני הצעיר הארכתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן ט' ומחזיק ברכה י"ד סימן יו"ד וסימן פ"ד אות כ"ט ובשאר מקומות בס"ד:
ו. נשואין במועד. אסור מדאורייתא כמו שהוכיח הרב מגן אברהם א"ח סימן מתו"ק. והרב אליהו רבא שם כתב דנשואין וסעודה אסור מדאורייתא אך נשואין בלא סעודה לא אסור אלא מדרבנן ועמ"ש הרב שיירי כנסת הגדולה ע"ש:
ז. נביאות. אמר רב"א בכלליו כ"י. כשאומר בתלמוד אין אלו אלא דברי נביאות הוי לשבח כלומר אין חכמה כזו שמבין לחלק כך מסברא. וכשאומר עשו דבריהם כדברי נביאות לא הוי לשבח פירוש לאומרם בלא טעם. תוספות עירובין דף ס' ע"א. ופ"ק דבתרא דף י"ב כתבו התוספות דגם אלו דברי נביאות לא לשבח קאמר אלא שאומר בלי טעם. אחרי כתבי ראיתי שמרן הקדוש כתב כלל זה בכללי הגמרא סוף דף ק"א. רק דמ"ש רב"א מתוספות פ"ק דבתרא הביאו מתוספות פרק הנשרפין [ולעת הלום] אגב רהטאי לא מצאתי [מזה] פרק הנשרפין ואפשר שהוא טעות סופר בדברי מרן וצ"ל פרק השותפין ובשיטה מקובצת שם הכריע דהוי לשבח דמייתי מינה תניא נמי הכי א"ר אבדימי דמן חיפה מיום שנחרב בית המקדש אעפ"י שניטלה נבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה עכ"ל ומ"ש דמייתי מינה תניא נמי הכי כונתו דאגב ברייתא זו דקאמר תניא נמי הכי דקתני בה אין אלו אלא דברי נביאות מייתי א"ר אבדימי וכו' ומשמע דהוי לשבח:
ח. נשים במצות דרבנן שהזמן גרמא שוות לאנשים. כן הוא דעת רבינו תם בספר הישר וכן כתוב בתשובות מהר"ם דפוס פראג סימן תע"ג וט"ס יש וצ"ל ועוד דעשה דרבנן שוה בכל וקשה דהא נשים כצ"ל. וכן כתב בספר ארחות חיים דף ס"ג דכל מ"ע דרבנן שוו נשים לאנשים אף דהוי שהזמן גרמא. ואני בעניי עמדתי על זה בספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן רצ"א ובאתי אל הישו"ב מה שיקשה על סברא זו ע"ש באורך בס"ד:
ט. נותן טעם לפגם. כתב הרב החסיד בארעא דרבנן אות תח"י משם מהרי"ל דאין איסור נותן טעם לפגם אלא מדרבנן ע"ש. וכבר הרב עצמו לקמן אות תקמ"ז כתב דהרמב"ם ריש פרק י"ז דמאכלות כתב קדרה שנתבשל בה איסור וכו' לא אסרה תורה אלא כשהיא בת יומא דלאו נ"ט לפגם הוא ומדברי סופרים אסרו אפילו אינה בת יומא:
יוד. נשים אם נאמנות באיסורי תורה או דוקא באיסורי דרבנן ושאני נדה דלא סגי בלאו הכי. עיניך תחזינה מישרים לגדול דורנו הרב דברי אמת בתחילת ספרו בשו"ת סימן א' שהאריך לברר דעת הראשונים בזה ומסיק דרובא דרבוואתא סברי דאשה נאמנת בכל האיסורין אפילו בדאורייתא וכותיהו נקיטינן ע"ש באריכות:
יא. נשים בבהמ"ז. איבעיא בברכות דף ך' אי חייבות דאורייתא והרב החסיד בארעא דרבנן אות תט"ז כתב דאם נסתפקה אם בירכה ברכת המזון אינה חוזרת ע"ש. ולא זכר תשובת הרב שער אפרים סימן י"א דנסתפק בזה ומצדד אצדודי והרב ארעא דרבנן קורא ופושט בלי שום ראיה דאינה חוזרת. ומה שהור"ה גבר בשו"ת יד אליהו סימן ט' הרואה יראה דגם שם מגמגם בה ועיקרו להעיר בש"ס עש"ב. ומיהו אני ההדיוט בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן קפ"ו העליתי דאינה חוזרת ע"ש באורך:
יב. נחמיה בן חכליה. אמרו בש"ס בסנהדרין דף ל"ח דהוא ניהו זרובבל ועיין שם במהרש"א. וק"ק על הרמב"ם בהקדמתו ועל רבינו עובדיה פ"ק דאבות דמנאום לשנים ואולי סמכו על איזה מדרש רז"ל ופשטי הכתובים ומהכתוב בעזרא ב' זרובבל ונחמיה אפשר דאינו בן חכליה. וצריך חיפוש ומצאתי תשובת רב סעדיה אבן דנאן והיא לו נדפסה בתשובת פאר הדור להרמב"ם סימן רכ"ה שכתב שאחר שמת זרובבל נכנס במקומו משולם בנו והוציאו משולם ונכנס נחמיה בן חכליה ע"ש:
יג. נתגרשה. בגט שהוא כשר מדאורייתא ופסול מדרבנן וזנתה יש להסתפק אם מותר בעלה להחזיר גרושתו מי אמרינן דכיון דאגידא ביה מדרבנן וזנתה קרינן בה ונטמאה מדרבנן ואסורה או דילמא כיון דמדאורייתא הגט כשר שריא לחזור לבעלה ואני בעניי כתבתי בזה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סימן יו"ד והבאתי ראיות ברורות דשרי להחזירה כאשר ממעיינ"י הישועה בעיון ישר יחזו פנימו וכבר נשאתי ונתתי בענין זה עם רבנים מובהקים גדולי הדור והסכימו לדברי:
יד. נאנסה והיא אשת כהן. נסתפק הרב חלקת מחוקק אי שריא לבועל וגאון עזנו הרב משנה למלך פ"ב דסוטה כתב דאסורה ואני ההדיוט כתבתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה סימן י"א והבאתי קצת ראיות שיש לצדד להתירה ועיין מ"ש האחרונים:
טו. נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו. כ"כ מור"ם א"ה ריש סימן י"א ונתחבטו האחרונים ועמ"ש בבר"י ונראה דצ"ל ואם לא נאסרה בשבילו כמ"ש ז"ל ונראה לי שהוא דין פשוט ומבואר בב"י מתשובות הרא"ש כלל ל"ב דבא עליה בסתר ולא היו עדים ולא קול ולא אסרוה על בעלה אך הוא ידע שבא עליה אסורה לו וז"ש מור"ם וה"ה אם לא נאסרה בשבילו שלא היו עדים ולא קול ולא אסרוה ובהגהותי כ"י הארכתי קצת בזה ושם דחיתי פירוש הרב קרבן העדה ועיין בתוספי הרא"ש וחידושי הריטב"א פ"ק דכתובות. ואין להשגיח על מה שציין על הגהה כי נודע שהמציין לא צדק לפעמים ולא מיד הרב הם כידוע ודוק כי קצרתי: