א. עד לאחת. מנחות דף י"ח ע"א והיה חביב לו ביותר עד לאחת. הכי גריס במגילת סתרים לרבינו נסים גאון ופירש עד מאד כדמתרגמינן מאד לחדא וי"מ עד הנפש שנקראת יחידה. כן כתבו התוספות שם ועיין בפירש"י. והרב מהר"ש ן' הרשב"ץ בתשובותיו סימן ר"ץ הביא הגירסא חביב לו עד לאחת ופירש חביב לו עד מאד ובתנחומא פרשת קרח ויחר למשה מאד נצטער לאחת והוא תרגום של מאד עכ"ל וביוחסין דף ל"ב דפוס אמשטרדאם בתחילה הביא עד לאחת ופירש כנפשו ואח"כ הביא עד לאחד ופירש מאד ע"ש ומדברי התוספות והרשב"ש נראה דגם לאחת יש לפרש מאד כמבואר:
ב. עד. בירושלמי לשון עד הוא פירוש כדי. מרן בבית יוסף א"ח סימן ק"א משם הרב הגדול מהר"ר יצחק אבוהב זלה"ה:
ג. עד. אשכחן כמה דוכתי בגמרין דלא תני עד והוי כאלו תני עד. תוספות חולין דף נ"ד ע"ב ד"ה כסלע. ושמעתי מקשים מגיטין דף ל"א מעת לעת ולק"מ. ומורי הרב הקשה למה שתירץ הרשב"א שם בחולין לקושית התוספות ממ"ש רש"י שם דף נ"ה ע"א ודוק:
ד. עד כדון. בירושלמי פירושו זו דברי ר' פלוני כן פירש הרב פני משה פירוש ירושלמי בסוטה דף י"ד במ"ש שם עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל וכו' ופירש עד כדון כר' עקיבא זו דברי ר' עקיבא דדריש לשלישי מן התורה. כר' ישמעאל אבל לר"י שמענו דלית ליה שלישי וכו' עיין שם ובתוספותיו השיג על הרב קרבן העדה ע"ש:
ה. עשה. הוכיח הרב החסיד בספר יד מלאכי אות תקט"ו מהש"ס והרמב"ם והתוספות דעשה הוא קל מל"ת ותמה על דברי הרמב"ן פרשת יתרו שכתב שמ"ע גדולה ממצות לא תעשה. ועתה ראיתי להרב הגדול הרד"ף זלה"ה בפירוש תוספתא דנזיקין דף ס"א ע"ב שקיים דברי הרמב"ן והשיג על הרב יד מלאכי ז"ל עש"ב. ותמה על הרב מהר"ם ן' חביב שכתב בתוספת יה"כ שהדבר צריך תלמוד מכח דברי הרמב"ן דמאי תלמודא אצטריכא ליה במילתא דאית לה שרש וענף בש"ס עכ"ד ואין כאן תימה דכיון דהרמב"ן רב גובריה אמרה ודאי צריך תלמוד גדול דליכא למימר דאשתמיטו מהרמב"ן הני סוגיי דידעי חכמי דורנו. וכבר נודע תקף גדולת הרמב"ן וכחו הגדול בתלמוד דכליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה דמי ונחנו מה אפילו לומר אחד ממאה מגדולת תקף ידיעתו. וזכורני שבספר הקדוש שושן סודות וספר חרדים כתבו כדברי הרמב"ן וכמדומה שראיתי בספר הקדוש קנה שכתב כסברת הרמב"ן ודי בזה:
ו. ערבות דכל ישראל ערבים זה לזה. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תפ"ט מייתי פלוגתא דהרב מהר"ם ן' חביב סבר דערבים אף במידי דרבנן ומורינו הרב זרע אברהם א"ח סימן י"ב חלק עליו דאין ערבות במידי דרבנן עכ"ד ואני הפעוט עמדתי בזה ואחשבה לדעת הרב מהר"ם ן' חביב דערבות איתיה אף במידי דרבנן כמ"ש בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן קכ"ד ע"ש:
ז. עני המהפך בחררה ובא אחר ולקחה נקרא רשע. זה חזיתי להרב החסיד בארעא דרבנן אות תצ"ט שכתב נסתפקנו אי הוי ד"ת או מד"ס נמי רשע מיקרי ומצאתי למור"ם בח"מ סימן ל"ד כתב ז"ל המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן משמע דס"ל דמד"ס נמי רשע מיקרי עכ"ל ואני בעניי לא ידעתי במה נסתפק ומה מציאה היא זו אטו העובר על דברי חכמים מי איכא ספיקא אי מקרי רשע. והרי אמרו העובר על דברי חכמים חייב מיתה ומי שחייב מיתה מי איכא ס"ד דאינו נקרא רשע. ותו הרי אמרו ביבמות דף ך' ע"א אמר רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי:
ח. עשה כבית שמאי לא עשה כלום. כתבו התוספות ריש סוכה דף ג' דהיכא דבית הלל מחמירין מדרבנן ובית שמאי מוקמי לה אדאורייתא אם עשה כב"ש לא יצא י"ח אפילו מדאורייתא. והביאו הרב ארעא דרבנן אות תק"א. אמנם הרמב"ן והר"ן והריטב"א סברי דלא קיים המצוה כראוי כרצון חכמים אבל יצא י"ח מדאורייתא מיהא וכמ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף קי"ו ע"ש:
ט. עובר בעשה כמה פעמים. אמרו בתלמוד לשון זה והוא אסמכתא בעלמא כמו שכתב הרב חוות יאיר סימן ט' והרב מהר"ר מרדכי אצבאן בהקדמת זובח תודה וכך היה מונה כמה ענינים דנקטי כי האי לישנא ע"ש וכיוצא כתב הרמב"ם בשרשי ספר המצות. ועמ"ש לעיל מערכת מם אות כ"ד בס"ד ע"ש:
יוד. עשה. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י. היכא דהוו תרי לאוי ועשה לא אמרינן דהוי לאו הנתק לעשה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ודוקא כי הוו תרי לאוי סמיכי להדדי כמו לא יחליפנו ולא ימיר. תוספות מכות דף ט"ו. והרא"ש כתב שם בתוספותיו דהיכא דהעשה הוי בקום עשה ומתקן הלאו אלים למדחי תרי לאוי משא"כ בממר שאין בו מעשה בקיום העשה אלא אם המיר קדוש מאיליו לכן לא אלים למעקר תרי לאוי:
יא. עד קרוב והוא פסול. וקבלו עליו לכשר לא הוו תרתי לרעותא ועדותו מועיל כן צדדתי אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ב אות ז' ע"ש באריכות:
יב. עד גוי. אם קבל עליו הוי קבלה כ"כ המרדכי ריש פרק זה בורר משם מהר"ם וכתב מרן בבדק הבית דדוקא עד אבל אם קבלו לדיין אינו רשאי לדון לפניו והרב ש"ך תמה עליו וחלק על מרן ואשתמיטא תשובות מהר"ם בקצרות סימן רמ"ה שהוא מקור דברי המרדכי דשם מבואר דדברי מהר"ם דוקא בעד. ועוד הארכתי בזה בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ב אות י"ד בס"ד ע"ש:
יג. עד קרוב או פסול. שקבלו וכבש עדותו אינו חייב בשבועת העדות כ"כ הרב הלכות קטנות ח"א סימן ק"ך ואע"ג דהוא כתב דין זה מסברא. דבר ה' בפיהו אמת וכן מתבאר מיסודן של ראשונים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכתבו ז"ל דהוא מפורש בירושלמי עד אחד שא"ל הרי אתה מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב ת"ל והוא עד או ראה את הכשר להעיד עדות ממון יצא א' שאינו כשר להעיד עדות ממון. והיה העלמ"ה מכמה גדולים כמו שכתבתי באורך בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ח אות ב' בס"ד ע"ש:
גם אשו"ר נלוה עמם של רבותנו הנזכרים הוא הרא"ש כי עתה נדפסו תוספי הרא"ש לשבועות ושם בדף ל"ה פירש משנתנו כדתרגמוה רבוואתא דאשמועינן אם קבלוהו דבעינן שיהא ראוי להעיד ממילא ע"ש. גם נדפסו עתה מחדש חידושי הרמב"ן לשבועות ושם עין בעין יראה הרואה את דבריו ז"ל:
יד. עד. שכירו או בן הבית שלו בין בשכר בין בחנם הרי הוא כאוהב ושונא שמעידים לו מפני שלא נחשדו ישראל על כך. רבינו מהר"י ן' מיגאש זלה"ה בתשובותיו הנדפסות מחדש סימן קס"ב. ומהריק"ש בתשובותיו אהלי יעקב סימן ח"י כתב משם הרדב"ז בתשובות המקדש בת אחת בפני שני נערים שלו הם נוגעים בעדות דניחא להו שתהיה בתו של ראובן אשתו של שמעון אדונם לפי שראובן עשיר ויש לדיין להעמיק לדעת אם נמצא שיש צד הנאה לזה העד בעדות זו ודוק. ועמ"ש הרב כנה"ג ח"מ ריש סימן ל"ג שתי תשובות מהרדב"ז בענין זה דנראות סותרות ע"ש:
טו. עם. כששונה התנא זה עם זה פליגי רבוואתא דלרבינו תם העיקר הוא אותו שנאמר עליו עם כגון יפה ת"ת עם דרך ארץ כי דרך ארץ עיקר כמ"ש בשמו הגהות מיימוניות פ"ג מהלכות ת"ת ותוספות ישנים סוף יומא. ורבינו אלחנן ס"ל דעם טפל ותורה עיקר. והתוספות ישנים סברי עם עיקר כשהוא מיותר. וכבר בעניותנו כתבנו בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תכ"ג ומחזיק ברכה שם. ושם כתבנו דרבינו שמשון פ"ז דטהרות סבר דפשט עם עיקר. אך זימנין דמשכחת עם טפל ועמ"ש הרב מהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי אות תרכ"ח ועמ"ש אני בעניי על זה בפתח עינים במסכת אבות פ"ב על משנה ב' ע"ש ודוק:
טז. עבד. הוקש לאשה וגמר ג"ש לה לה מאשה כידוע. והתוספות פרק החובל דף פ"ח כתבו דכי גמיר לה לה מאשה היינו להחמיר אבל לגרעו מאיש ולפסלו לעדות כאשה לא נלמוד וכו' ודבריהם תמוהים מסוגית חגיגה ואני בעניי כתבתי בזה ודברי האחרונים בספר הקטן פתח עינים בקמא על דף פ"ח ע"ש ודוק:
טוב. עובר לעשייתן. יש מפרשים דהא דאמרו רז"ל לשון עובר ולא קודם דלשון עובר משמע תכף לעשיה כ"כ הרב המאירי בפסקיו למגילה דף כ"ג מהספר וכן הרמ"ע ז"ל בספר אלפסי זוטא פירש דקראי דמייתי היינו ללמד שהקדימה תהיה סמוכה ביותר ע"ש שהאריך:
חי. עדות בב"ד והדיין שומע מפי המתורגמן. כתב הרדב"ז בתשובה דפוס ויניציא דאיסורו מדרבנן ע"ש סימן ש"ל וסימן של"א וכ"כ הרב בית חדש סימן טו"ב ועיין מ"ש בעניותי על תשובת הרדב"ז בספר הקטן ברכי יוסף שם ח"מ סימן טו"ב בס"ד ושוב ראיתי שהזכיר תשובת הרדב"ז לבד בתוספת דרבנן במערכת פ"ה אות רנ"ד ע"ש:
יט. עבד עברי. כתב רבינו מהר"י רוזאניס ז"ל בספרו המזוקק פרשת דרכים בסופו בהגהותיו על ספר החינוך פרשת משפטים דמשכחת לה עבד עברי באשה בקונה עבד פחות מט' שנים ויום אחד וכו' ע"ש ותמה על זה הרב המופלא כמהרח"א בר דוד זלה"ה דלא משכחת לה ע"ע קטן דהא אינו נמכר בגניבתו כי קטן הוא וגם אינו יכול למכור עצמו. ומה שהביא הרב ממ"ש הרמב"ם סוף הלכות עבדים ההיא מיירי בעבד כנעני ועיין מ"ש מרן בכ"מ פ"א דעירובין דין ך':
ך. עדות. קרוב ונתרחק כשר וכתב רשב"ם בבתרא דף קכ"ח כגון חתנו ומתה בתו ואין לו בנים ממנה כדתנן פרק זה בורר ותמה הרב כנה"ג ח"מ סימן ל"ג הגהב"י אות י"ח דזהו סברת רבי יהודה אבל רבנן פליגי דכיון שמתה אף דהי"ל בנים ממנה ועודם בחיים כשר והכי איפסיקא הלכתא עכ"ד ויש להרגיש קצת דהרב מהר"ר איסרלן וחד דעמיה הרגישו בדברי רשב"ם ובטלו את המעוררי"ן וכתוב שם דלרווחא דמילתא כתב כן רשב"ם כדרכו לאוקומיה אליבא דכ"ע וכו' ע"ש. ואדרבא מ"ש רשב"ם כדתנן פרק זה בורר הור"ה גבר דשם נאמר פלוגתא דר"י ורבנן. והמבין יבין דבעי לאוקומי ככ"ע. והוא דוחק. והיותר שיש להרגיש דקודם לזה הרב כנה"ג שם בסמוך הזכיר פסקים וכתבים ואחר כך הקשה הקושיא על רשב"ם. והקרוב אלי דזה שכתב הרב כנה"ג עיין בפסקים וכתבים סימן ר"ן היה כתוב בגליון וקאי אחר הקושיא הנזכר וכונתו לרמוז דכבר עמד בזה בספר פסקים וכתבים והמעתיק או המדפיס עוית כאשר כתבתי בעניותי בכיוצא בזה בכמה מקומות. ובספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ל"ג הבאתי דיש מי שתירץ לזה ודחיתי התירוץ ע"ש ודוק:
כא. עביד עובדא כשמעתיה. כתב הרב הליכות אלי אות תרל"ה בשם הרא"ש בפסחים דהכי הלכתא דאי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עביד עובדא. ואפשר לומר דמדהוצרך הגמרא לספר דשמואל עביד כשמעתיה משום דסבר גמרא דכך הלכה עכ"ל:
ואע"ג [דהא] דעביד עובדא [היינו] כשמעתיה [מ"מ יש ראיה וזוהי] טובה תוכח"ת דהכי הלכה ואין לומר דמשום דהוא סבר הכי להכי עביד הלא תראה בירושלמי ריש ברכות דפריך אר"ג דאמר לבניו אם לא עלה ע"ה חייבים לקרות ור"ג פליג על רבנן ועביד עובדא כוותיה והא ר' מאיר פליג על רבנן ולא עביד עובדא כותיה והא רבי עקיבא פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה ורבי שמעון פליג על רבנן ולא עביד כוותיה ושם אמרו דרבי שמעון לאדם שעשה כמותו אמר ליה ואין חבירי פליגי עילואי קרי עליה ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה ע"ש באורך הא למדת דגדולי עולם לא עבדי עובדא כוותייהו וא"כ כי חזינן מאן דעביד עובדא כוותיה שמעינן דקים ליה דהכי הלכתא:
ומכאן תשובה למה שהקשה מהרש"ל בים של שלמה פ"ק דביצה סימן מ"ב במ"ש שם דף י"ד אר"א בר צדוק כך היה מנהגן של בית ר"ג וכו' ורבינו ירוחם פסק כן וכתב מרן בבית יוסף סימן ת"ק דטעמו ממ"ש כך היה מנהגן ומעשה רב והקשה מהרש"ל דהגם דמעשה רב שאני הכא דהיו נוהגין על פיו וכו' ע"ש:
ולפום הא דאתמר בירושלמי דתנאי לא עבדי עובדא כוותיה וגם ללו"ט ההולך ועושה כמותם ותלמודא מתמיה איך ר"ג עביד עובדא כוותיה. א"כ כי אשכחן דמנהג בית ר"ג הכי אמרינן ודאי דקים ליה דהכי הלכתא ורבים אשר אתו רבנן אחריני ומעשה רב. ועיין מה שכתבנו בעניותנו בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן רפ"ו ופתח עינים שם בביצה ודוק:
כב. עני. מסיק בירושלמי פ"ג דבכורים ופירש הרב יפה מראה נתעכב לאסוקי שמעתיה. ויותר נראה מה שפירש הרב מהר"ר אליהו מפולדא בפירושו נתעכב לעלות אצלי. וכן ראיתי להרב השלם מהר"ם דלונזאנו במעריך שפירש איחר לעלות ושם הביא מפ"ק דסוטה דאמרו עני דריש פירוש איחר דרשתו וממקומות אחרים ע"ש. וגם בפירוש עני הגם שהכל הולך אל מקום אחד. טפי ניחא דפירוש עני הוא איחר ולא נתעכב ודוק:
כג. עשה דלעולם בהם תעבודו. איכא פלוגתא דרבוואתא אי הוי עשה גמור מדאורייתא דהרמב"ם במנין המצות מנאו לעשה גמור וכן הסמ"ג עשין פ"ז והרב החינוך מצוה של"ב וכן נראה מדברי הרשב"א בתשובה סימן קכ"ז דסבר דהוא עשה גמור וכן נראה ממ"ש הרשב"א בחידושי גיטין פרק השולח. אכן הר"ן כתב שם דלאו עשה גמור הוא וכ"כ הריטב"א בחידושיו משם רבינו דלאו עשה גמור אלא איסורא מדרבנן והכי נקיט הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן כ"ט דהריטב"א ורבו והר"ן סברי דהוי דרבנן. ובספרי הקטן פתח עינים בריש שבת דקדקתי מדברי הריטב"א בחידושיו לעירובין על דף ל"ב דמוכח מדבריו דעשה גמור הוא. ולעיל במערכת אלף אות ק"ג דקדקתי עמ"ש הריטב"א בחידושי מגילה הנדפסים מחדש דמוכח מדבריו דאסור לשחרר עבדו ליכא איסורא אפילו דרבנן וכתבה משם מורי נר"ו. ועיין מ"ש בענין זה שם בפתח עינים ריש שבת ובגיטין על דף ל"ח וגם כתבתי עוד בזה באיזה מקומות. והן עתה הגיע לידינו ספר קהלת יעקב לרבי"ן חסידא ובספר תוספת דרבנן אות רנ"ג האריך בזה ואגב רהטאי ראיתי שכיונתי לדעת עליון באיזה דבר שכתבתי בפתח עינים בגיטין ע"ש האמנם לא מצינא למעבר אמיליה ולהתבסם מתורתו כראוי ולעמוד על דברי קדשו אפילו שנ"ת עראי:
כד. עבדים. סתם דתני תנא במתניתין ומתניתא הם עבדים שאינם משוחררים. והרואה יראה כמה מרבנן בתראי שכתבו שהטור בריש י"ד מפרש מאי דתנן ריש חולין נשים ועבדים בעבדים משוחררין. ואין דבריהם מחוורים דעבדים בסתם הם שאין משוחררים וכבר הרב פר"ח השיג על זה ומייתי תלמוד ערוך בריש חגיגה דאמתניתין דקתני הכל חייבים בראיה חוץ מחש"ו ועבדים שאינם משוחררים דייק הש"ס מאי שאינם משוחררים אלימא שאינן משוחררין כלל ליתני עבדים סתמא וכו' הראת לדעת דכי תני עבדים סתמא הוו עבדים שאינן משוחררין ודלא כהרב ט"ז וקצת אחרונים וכבר אנן בעניותין כתבינא בזה בספרי הקטן ברכי יוסף בריש י"ד ומשם באר"ה: