אדם עומד מע"ש ואומר הרי זה תרומה למחר. פירש מהר"א פולדא וז"'ל. דוקא מע"ש דאין יכול לתקן ודאי בשבת אבל לא יאמר אדם בחול הרי זה תרומה למחר וכגון שהן בלגין טבול יום ובעי הערב שמש וכמו שאיתא במתני' שהביא אח"כ:
ה"ג אמר ר"י ב"ר בון עומד אדם ואומר הרי זו תרומה למחר ופליג על סיפא דר"י ב"ר אליעזר:
ה"ג מתני' פליגא על רבי יצחק ב"ר אליעזר:
לגין שהן ט"י לגין כמו כדים של עץ שנטמאו ונטבלו מבעוד יום ועדיין לא העריב שמשן עד שתחשך וט"י פוסל את התרומה והוא מילא אותן לגין מן החביות שיש שם טבל מעשר ראשון ואם עמו הרי זו מה שמילא להלגין יהא מעשר לכשתחשך כדי שלא תחול התרומה עד שהעריב שמשן שלא תפסל ע"י הלגין:
מחלל לשון מוחל כלומר מותר לשתות מן החביות מיד ואם היה ע"ש ואמר נמי שתהיה התרומה זאת עירוב לכשתחשך לא אמר כלום דלענין עירוב בעינן סעודה ראויה לכהן מבעוד יום ותרי אינה ראייה להיות תרומה עד שתחשך שלא תפסל וחסר כאן בש"ס תיבת משתחשך ובפרק בכל מערבין מייתי לה וא"כ ש"מ דיכול אדם לומר אפי' בחול הרי זו תרומה למחר וכמ"ש במשנה ה וקשיא לר"י ב"ר אליעזר:
פתר לה לשעבר. בדיעבד אבל לא לכתחילה וכדקתני בהדיא שם אמר:
והתני ד"ה במשנה זו אמר ולא קתני אם אמר וכי אית לך למימר לשעבר בתמיה שהרי מר כמו מתני' וחזר בו ר"י ב"ר אליעזר וס"ל נמי כר"י בר בון:
[אמר המגיה באמת מעות סופר יש כאן וצ"ל ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זו תרומה למחר וחסר כאן תי' בשבת וכ"ה לקמן במס' שבת (פ' י"ח ה"א) ושם הגירסא אמר ר' אלעזר]: