תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף עג ע״א
משנה.
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן: הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר, ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה, והמחלל את השבת, ועובד עבודה זרה אין מצילין אותן בנפשן.
דף עד ע״א:
גמ׳. אבל הרודף אחר בהמה:
תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: העובד עבודה זרה ניתן להצילו בנפשו, מקל וחומר: ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו, פגם גבוה לא כל שכן?
— וכי עונשין מן הדין?
— קא סבר: עונשין מן הדין.
תניא, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: המחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו.
— סבר לה כאבוה דאמר עונשין מן הדין, ואתיא שבת בחילול חילול מעבודה זרה.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.
ועבודה זרה לא? והא תניא, אמר רבי ישמעאל: מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג - תלמוד לומר [ויקרא יח, ה] ״וחי בהם״ - ולא שימות בהם. יכול אפילו בפרהסיא - תלמוד לומר [ויקרא כב, לב] ״ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי״.
— אינהו דאמור כרבי אליעזר. דתניא, רבי אליעזר אומר: [דברים ו, ה] ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״, אם נאמר ״בכל נפשך״ למה נאמר ״בכל מאדך״, ואם נאמר ״בכל מאדך״ למה נאמר ״בכל נפשך״? — אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר ״בכל נפשך״, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר ״בכל מאדך״.
גילוי עריות ושפיכות דמים - כדרבי. דתניא, רבי אומר [דברים כב, כו] ״כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה״, וכי מה למדנו מרוצח? מעתה, הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה - ניתן להצילו בנפשו, אף רוצח - ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח, מה רוצח - יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה - תהרג ואל תעבור.
— רוצח גופיה מנא לן?
— סברא הוא. דההוא דאתא לקמיה דרבה, ואמר ליה: אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא, ואי לא - קטלינא לך. אמר ליה: לקטלוך ולא תיקטול. מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד - אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו שלא בשעת השמד, לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא - אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור.
— מאי מצוה קלה? אמר רבא בר יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא.
— וכמה פרהסיא? אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם.
פשיטא ישראלים בעינן, דכתיב [ויקרא כב] ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״. בעי רבי ירמיה: תשעה ישראל ונכרי אחד מהו? תא שמע, דתני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך, כתיב הכא ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״ וכתיב התם [במדבר טז, כא] ״הבדלו מתוך העדה הזאת״ מה להלן עשרה וכולהו ישראל - אף כאן עשרה וכולהו ישראל.
— והא אסתר פרהסיא הואי?!
אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה.
רבא אמר: הנאת עצמן שאני.
דאי לא תימא הכי - הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו? אלא הנאת עצמן שאני. הכא נמי: הנאת עצמן שאני.
ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: נכרי דאמר ליה להאי ישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא, ואי לא קטילנא לך - ליקטיל ולא לקטליה. שדי לנהרא - ליקטליה ולא ליקטול. מאי טעמא - לעבורי מילתא קאי בעי.
בעו מיניה מרבי אמי: בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם?
— אמר אביי, תא שמע: שבע מצות נצטוו בני נח. ואם איתא - תמני הויין!
— אמר ליה רבא: אינהו וכל אבזרייהו.
— מאי הוי עלה?
אמר רב אדא בר אהבה, אמרי בי רב: כתיב [מלכים ב ה, יח] ״לדבר הזה יסלח ה׳ לעבדך בבא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי״, וכתיב [שם] ״ויאמר לו לך לשלום״. ואם איתא - לא לימא ליה!
— הא - בצנעה, הא - בפרהסיא.
אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני.
חד אמר: אשת איש היתה,
וחד אמר: פנויה היתה.
בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי?
- רב פפא אמר: משום פגם משפחה.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.
ולינסבה מינסב!
- לא מייתבה דעתיה, כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר [משלי ט, יז] ״מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם״.
הדרן עלך בן סורר ומורה.
[המקבילה בירושלמי: סנהדרין פ״ג ה״ג, שביעית פ״ד ה״ב]