'אדם מן האדמה' – שמו של הספר מעיד על רצוננו לבטא את השייכות העמוקה בין השניים. זוהי שייכות מהותית עוד מימי ראשית הבריאה, אשר מחברת את שניהם ליחידה אחת. בחרנו בשם 'אדם מן האדמה' לספר העוסק בעיקרו בשביעית וביובל, היות ומצוות אלו מגלות רבדים עמוקים ונשכחים של קשר טבעי ועמוק. שייכות זו היא העומדת בשורשיו של הספר, ומכוונת את המסע אל מקורות שנת השבע. למסע שני היבטים: תוכני וקיומי. ההיבט התוכני משמעותו מסע לאורכם ולרחבם של המקורות התורניים של שנת השבע והיובל, והעלאה מתוכם את רוח הפסוקים וההלכות. ההיבט הקיומי הנולד מההיבט התוכני, חודר לעומקם של מקורות שנת השבע, ומאיר מתוכם את הקשר העמוק בין האדם לאדמה, קשר ההולך ונבנה מחדש בשביעית וביובל.
למרות התיאור המפריד מדובר במסע מאוחד; יכולתו של המסע התוכני להעלות את ההיבט הקיומי מתוך המקורות, נובעת מבקשתנו שלא לנתח מבחוץ את המקורות אלא להביע את רוחם. רצוננו הוא להיצמד לפסוקי התורה ולהלכות חז"ל, ומתוכם לספר את הסיפור שנוצר ביניהם. כך נולד המסע הרוחני-הלכתי אל מקורות שנת השבע, היוצר את סיפורם של האדם, האדמה וה'; את מערכת היחסים הדינאמית ההולכת ומתעמקת ביניהם.
פתחי שערים
נתאר בקצרה את תוכן פרקי הספר (לקורא המעוניין בתיאור מפורט יותר מומלץ לקרוא את הפתיחה לכל שער).
בשער הראשון של הספר חושפים אנו את הרקע עליו נכתב הסיפור: דמותה של הארץ בפסוקי התורה. לאור רקע זה נספר בשערים הבאים את סיפור השביעית והיובל, המחבר את המגמות השונות בפסוקים לתמונה אחת. את אבני הפסיפס לתמונה השלמה, חצבנו על ידי ניתוח מדויק של הנאמר בפסוקים וההלכות, ושיבצנו אותם במקומם מתוך הקשבה למשמעותם בתוך הסיפור.
בשער הראשון – 'שער ארץ ישראל: זכרונות קדומים' – מעלים אנו מתוך התצרף של הפסוקים את תמונתם של החיים בארץ. בפרק הראשון עורכים אנו השוואה בין החיים בארץ לחיי גן העדן, ורוקמים את הקשר המיוחד בין האדם לאדמה בארץ, לאחר קללת האדם והמבול. בפרק השני פונים אנו אל חיי האבות בארץ כחיים קדם-מצוותים, אורח חיים המתעצב באגדות חז"ל. הפרק השלישי והרביעי מהווים יחידה אחת העוסקת באופי הכפול של החיים בארץ לאור הבריתות השונות של ה' עם אברהם, כפילות המלווה את העיצוב ההלכתי של החיים בארץ בציוויי התורה. התמונה שנוצרת לנו בחלק זה מורכבת ממכלול שלם של תנועות וצבעים: טבע ומצווה, חיי בעלות וחיי גֵרות בצילו של ה' – ניגודים החוברים יחד למחזור חיים קצוב של שש שנות פעילות ושנת שמיטה ושביתה. תמונה זו תשמש רקע להתרחשות של שנת השבע והיובל, אשר בלעדיה ההתרחשות זו תלושה מהקשרה.
השער השני – 'פני שביעית נקבלה' – הוא ליבו של הספר. בשער זה אנו מבקשים לצייר את החיים המתהווים בשנת השבע, חיים דינאמיים היוצרים באדם שינוי עמוק ביחסו אל הארץ. את אבני הפסיפס לוקחים אנו בעיקר מתורה שבעל פה. חמישה פרקים של הליכה קשובה בעקבות המשנה וקריאת חז"ל את הפסוקים, מעניקים לנו את הסיפור המיוחד של האדם והאדמה בשנת השבע. האדם 'אדוני השדה' לומד לאט צעד-אחר-צעד להיות קשוב לארץ ה' ולחיים הטבעיים המקודשים המתקיימים בה. קשב המוליד מפגש מחודש ומערכת יחסים חדשה בינו לבין פירות הארץ ויבולה. כדי להנעים לקורא חילקנו את התהליך לארבע עונות. כל עונה עוסקת בנושא אחר של שנת השבע וממקמת אותו בתוך הסיפור השלם: חורף – איסורי המלאכה, אביב – הפקר, קיץ – פירות שביעית ואוצר בית דין, סתיו – ביעור.
בשער שלישי 'מהשביעית אל היובל' חותמים אנו את מסענו. בשלושת פרקי השער מתארים אנו את תרומתו של היובל לקשר של האדם אל האדמה, הפעם מזווית חדשה ומפתיעה. בתחילה נצייר את המעבר משבע השביעיות אל שנת החמישים, כמעבר ממערכת טבעית אל מערכת אנושית פורצת. בעקבות הגדרות אלו נבחן את התלות בין היובל לשביעית. בפרק השני נעמיק במשמעות הדרור והיובל, כמעבר רצוני של האדם מחיי בחירה לחיי גורל. לעומת השביעית הטבעית, ביובל תפקידו של האדם הוא ליצור את שנת החמישים ולהכריז על שנת דרור בארץ. אלא שדרור אנושי זה אינו חיי חופש תלושים, אלא שיבה לאחוזה ולמשפחה כגורל א-להי. שיבה אשר פותחת מערכת יחסים חדשה של האדם עם שדהו, אותה נתאר בפרק החותם את הספר. לעומת שביתת האדמה, המוציאה את האדם מתוך שדהו אל הארץ הגדולה שמסביב וכל החי בה, הפסקת העבודה בשדה בשנת היובל מחזירה את האדם מתוך חופש אנושי אל שדהו ונחלת אבותיו. כך מתגלה הקשר האנושי של האדם אל חלקת האדמה הקטנה שלו, בה כל אדם הוא תבנית נוף מולדתו.
על הספר
כתיבת הספר נעשתה בלשון סיפורית ולא 'מאמרית'. בלשון זו, ביקשנו להביע את הרוח הדינאמית הפועלת בתוך הפסוקים וההלכות, ולהחיות את ההתרחשות העולה מתוכם כמסע חי המתפתח וצומח. אין זה הסגנון המקובל בספרות תורנית האמונה על ניתוח התוכן, אלא שהרצון לבטא בשלמות את תנועת החיים שעלתה מהאדמה, הוליד שפה המכילה את התוכן כחלק מסגנון, ביטוי וקצב סיפורי. תרגום לשפה המוכרת ולסגנון המוכר, עלול לקטוע את היצירה ולהעמידה כפרשנות מקומית, וכך לפגוע בקצב ההרמוני שלה. כדי למצות את האופי הסיפורי נדרש מהקורא לכוון את ההקשבה לא רק לתוכן המקומי, אלא גם לסיפור הזורם בתוך ניתוח הפסוקים וההלכות. זרימה המתקיימת ברמה הפנימית של הפרק וברמה גבוהה יותר של השער והספר כולו.
הספר מיועד לקהל קוראים רחב, וקוראים שונים יוכלו על ידי שימוש נכון בספר למצוא בו את בקשתם. בראש ובראשונה נועד הספר להיקרא כמסע שלם של האדם אל האדמה, מסע קיומי הנבנה צעד אחר צעד מתוך שלושת השערים יחד. אף על פי כן כל שער הוא מסע לעצמו, וקורא המעוניין לעמוד על המשמעות הדינאמית של הלכות השביעית או היובל, יכול לקרוא כל שער כמסע נפרד. בספר ניתן למצוא גם כלי עזר ללומד, החפץ להכיר את משמעות השביעית והיובל, ובעיקר את מקורותיה הראשוניים: הפסוקים וספרות חז"ל. במידה והצורך הלימודי ממוקד לנושא מסוים, ניתן להיעזר בפרקי השערים העומדים לעצמם, אך קריאת פרק בודד מפספסת את הרצף השלם. לטובת הקורא הלימודי ניתן בנפרד מפתוח לנושאים ולמקורות הנידונים בפרקי הספר. מכיוון שהספר עוסק ברובו בפסוקים וביצירת חז"ל התנאית, מלוות אותו הערות שוליים המרחיבות את הפרקים בתכנים מאוחרים יותר, וניתן לקרוא את רצף הפרקים גם בלעדיהן.
הספר הוא פרי החבורה אשר במשך שנה שלמה למדה יחד עם בית המדרש כולו את נושא השביעית, ממקורותיה הראשוניים ועד לפסיקות האחרונים. מתוך הלימוד המשותף המדויק והפרטני עלתה הרוח, ונולד המסע שלנו בעקבותיה. כמו הלימוד גם הכתיבה הייתה פרי משותף של החבורה. אין זו אסופת מאמרים של כותבים שונים, אלא יצירה משותפת של חבורה שהתחברה יחד, להוציא לאור את בת הקול של שבת הארץ המנגנת בחלל הלימודי שנוצר בינינו. כך נולדה הכתיבה של הספר, סיפור אחד של אנשים רבים.
בעינינו זו יופייה של תורה שבעל פה: עד לחתימת התלמודים לא הייתה יצירה אישית, לא כל רב הוציא ספר, הספר היה יצירת בית המדרש. תורה שבעל פה התנאית והאמוראית אינה יצירת היחיד הגאון, היא יצירת החבורה הלומדת. תפקידם של היחידים היה לערוך את יצירת בית המדרש, לעיתים לפי רוחם האישית. כך ערך רבי את המשנה, ר' יהודה את הספרא ועורכי התלמוד את התלמוד. משפט מיוחד מופיע בתלמוד והוא "נזרקה מפי החבורה ואמרו" (בבלי שבת, ג עמוד א), כביטוי לרוח המתגלה בלימוד המשותף. מקווים אנו כי הספר שימש נאמנה את רוח בית המדרש ששרתה על החבורה. נקווה שבכך נזכה לחדש ימים מקדם.
שלמי תודה
תחילה נודה לה' על רוח הקודש השורה בבית מדרשנו, אשר בזכותה צומחים לימודי ה' וחברים המקשיבים לקולה של התורה, ולראשי הישיבה – הרב רא"ם הכהן והרב בני קלמנזון – אשר רוח בם להנהיג את בית המדרש לפי רוחו של כל אחד ואחד.
אחריהם נודה לכל אלו שיש להם יד בהוצאת הספר: כל החבורה הנפלאה שלמדה יחד את השביעית, אשר בזכותה קיבל הלימוד את אופיו החי. ובכללם לאלו שהיו שליחים בכתיבה ובעריכה של הדברים, והקדישו ימים ולילות לכך שהדברים יהיו 'דברי א-להים חיים'.
לאנשי הוצאת 'גילוי' ועימם איציק כהן מנכ"ל הישיבה שעזרו בהוצאת הספר. לאביבה יובל העורכת הלשונית ששיבחה את הלשון, ולעורכות הגרפיות תמר וולף ורבקה לוי, שהעמידו לנו כלי נאה.
יהי רצון שזכות ארץ ישראל תעמוד לכל העוסקים במלאכת הקודש, שיזכו להתהלך לפני ה' בארצות החיים.