שישים מסכתות למשנה, אך יחידה ומיוחדת ביניהן היא מסכת אבות. בניגוד לשאר חלקיה של המשנה, אין במסכת זו דברי הלכה כלל, וכולה ענייני דרך ארץ, עצות להנהגות טובות והוראות לדרך חיים ראויה, מבחינה דתית ומוסרית גם יחד, עצות והוראות המופנות לעיתים אל כל אדם מישראל, ולעיתים אל עולם החכמים בלבד. נאספו במסכת זו עשרות רבות של מאמרים שנאמרו מפי כשבעים חכמים אשר התגוררו בארץ ישראל בתקופת הבית השני ובתקופת המשנה, במשך יותר מארבע מאות שנים, מן המאה השנייה לפני הספירה ועד לראשית המאה השלישית לספירה. נראה שבהחלטתו לצרף למשנה את מסכת אבות ביקש רבי יהודה הנשיא, מייסד המשנה ועורכה, להקצות מקום של כבוד גם לפן הערכי־המוסרי של התורה שבעל־פה, המבוסס על ניסיון חיים קבוצתי רב־שנים של חכמים רבים, אשר התבוננו בעין בוחנת על סביבותיהם וסיכמו את תובנותיהם במאמרים קצרים ומושחזים. את המסכת צירף ככל הידוע אל סדר נזיקין, אחד משישה סדרי המשנה, שעיקרו ענייני חברה ומשפט, וזאת ככל הנראה בשל מטרתה המרכזית של המסכת להצביע על דרך החיים שבה צריכים ללכת החברה, על כלל מרכיביה (ולמען האמת, בעיקר הגברים שבה): מורים ותלמידיהם, שופטים והניצבים לפניהם, ראשי הציבור ויושבי בית המדרש, בעלי מלאכה ועובדי אדמה, מבוגרים וצעירים גם יחד.
המסכת קרויה בשם "מסכת אבות" או "פרקי אבות" והיא נזכרת בשמה זה כבר בתלמוד הבבלי, האומר (המקור בארמית) כי "כל המבקש להיות חסיד יקיים ... את דברי [מסכת] אבות" (בבא קמא ל ע"א), ונחלקו הפרשנים בהבנת שם זה. יש אומרים שהאבות שבהם מדובר כאן הם אבותיה הרוחניים של היהדות, כלומר אותם חכמים ויודעי ספר אשר העמידו את תשתיתה וביססו את יסודותיה בתקופה הבתר־מקראית, החל באנשי כנסת הגדולה (עליהם ראו בראש המסכת) וכלה באחרוני התנאים, מעצבי המשנה כצורתה לפנינו. לפי דעה אחרת "האבות" שבהם מדובר כאן הם עקרונות־היסוד של חיי הרוח הדתיים־המוסריים, כללים בסיסיים אשר לאורם מומלץ לאדם ללכת. ואולי ניתן לצרף את שתי ההבנות ולומר, כי "מסכת אבות" כוללת עקרונות יסוד לחיים ראויים, כפי שאלה גובשו בידי מייסדיה של החברה היהודית שמלאחר תקופת המקרא. This tractate is called by the name, Tractate Avot (Fathers) or Pirkei Avot (The Chapters of the Fathers). It is already mentioned by this name in the Babylonian Talmud, which says (in Aramaic), "Anyone who wants to be pious should observe... the words of [Tractate] Avot" (Bava Kamma 30a). The commentaries are divided about the understanding of this name. Some say that the Fathers being spoken about here are the spiritual fathers of Judaism; meaning those Sages and men of understanding who laid its foundations in the post-Biblical period, starting from the Men of the First Assembly (see about them at the beginning of the Tractate) and ending with the last of the Tannaim (early teachers), that designed the Mishnah in the form we have in front of us. According to another opinion, the "Fathers," spoken about here are the foundational principles of the life of the religious-ethical spirit, general principles in the light of which it is recommended that one walk. But perhaps it is possible to combine the two understandings and say that Tractate Avot includes the foundations of a proper life, according to how the founders of post-Biblical Jewish society put them together.
יש להודות כי לא גדול הוא הרושם שטבעה מסכת אבות על ספרותם של חכמינו זכרם לברכה, חז"ל, בתלמודים ובמדרשים שנוצרו בשש המאות הראשונות לספירה, והיא אף לא זכתה לטיפול שיטתי בתלמודים, בניגוד לרוב המסכתות האחרות של המשנה. עם זאת, שינוי גדול חל בעניין זה מאז ימי הגאונים, בבבל של המאה השמינית או התשיעית, כאשר הונהג לקרוא בציבור את מסכת אבות שנה בשנה, וזאת על פי מנהגים רבים ושונים. יש שקראו – ואף קוראים אותה עד היום – פרק אחר פרק, בשבתות שבין פסח לבין ראש השנה, ויש המסתפקים בקריאתה בציבור בשש השבתות שבין פסח לשבועות, כהכנה לקראת חג מתן תורה. (ייתכן שאת השם "פרקי אבות" קיבלה המסכת בשל מנהג זה לחלק אותה לפרקים פרקים לצורך קריאתה.) יש מקום להשערה, שמנהג זה נולד מוויכוח שניטש בין ראשי היהדות של אותם ימים לבין הקראים, אשר הודו בקדושתה של התורה שבכתב, אך סירבו לקבל עליהם את עוּלה של התורה שבעל־פה. כתגובה על כך הונהג לקרוא – במיוחד לקראת חג מתן תורה שבכתב – את המסכת המדגישה את מעלתה של התורה שבעל־פה, לומדיה ומעצביה, ואת שרשרת המסירה הבלתי פוסקת שלה מדור לדור. בין כך ובין כך, מאותם ימים הלכה מסכת אבות ותפסה לה מעמד של כבוד בעולמה של היהדות. היא מופיעה כמעט בכל סידור תפילה שראה אור בעם ישראל על כל תפוצותיו, ונתחברו עליה מאות פירושים, במזרח ובמערב גם יחד. מאז ימי הביניים, וביתר שאת בתקופה המודרנית, גם הלכה המסכת וניתרגמה לשפות רבות, והיא שימשה ומשמשת מוקד למחקר גדול וענף בענייני לשון, תולדות עם ישראל ותולדות החכמים הנזכרים במסכת, תיאולוגיה, פילוסופיה ובעיקר אתיקה. מאמרים רבים שלה חדרו אל הספרות היפה ואף ללשון המדוברת והפכו בה לנכסי צאן ברזל, שדוברי עברית רבים עושים בהם שימוש רב, לעיתים מבלי לדעת שהם מצטטים מתוך מסכת אבות. It must be admitted that Tractate Avot did not make a big impression on the literature of the Sages, may their memory be blessed (Chazal), in the Talmud and Midrash that would be created over the first six hundred years of the Common Era. It also did not even earn systematic treatment in either Talmud, unlike most other tractates in the Mishnah. Nevertheless, a great change in this matter occurred in the days of the Geonim in eighth- or ninth-century Babylonia, when they followed the practice of publicly reading Tractate Avot year after year, according to many different customs. Some read it - and even read it until the present day - one chapter at a time on the Shabbats between Pesach and Rosh Hashanah. And there were others that sufficed with its public reading on the six Shabbats between Pesach and Shavuot, as a preparation for the holiday of the giving of the Torah. (Pirkei Avot probably received its name from the custom of dividing it into chapters for the sake of its [public] reading.) There is room to suppose that this custom was born from the dispute that existed between the Jewish leaders of the time and the Karaites, who conceded to the holiness of the written Torah but nevertheless refused to take on the yoke of the oral Torah upon themselves. In response, the practice was established to read - particularly in preparation for the holiday of the giving of the written Torah - the tractate that emphasizes the importance of the oral Torah, its students, its designers and its unbroken chain of transmission from one generation to another. In any event, from that time onwards, Tractate Avot took up a place of honor in the world of Judaism: It appears in almost every prayer book printed throughout the Jewish world. Hundreds of commentaries on it have been written, both in the East and West. From the Middle Ages, and especially in the Modern Period, Tractate Avot has also been translated into many languages. It has been - and is - used as a basis for branches of research in linguistics, Jewish history, biographical studies of the Sages mentioned in the tractate, theology, philosophy, and especially ethics. Many of its sayings have made their way into belle lettres and even into common speech, such that they have become an ironclad possession. They are widely used by many Hebrew speakers, sometimes without knowing that they are quoting from Tractate Avot.
ומה הם נושאיה העיקריים של מסכת אבות? מרביתה עוסקת בתורה ובלימוד תורה, ביראת שמים ובקיום מצוות, בתכונות האנושיות הרצויות ובהתנהגות הראויה של האדם באופן כללי ושל תלמידי חכמים במיוחד: כלפי עצמו ומול האלוהים; בביתו ולנוכח בני משפחתו; בבית המדרש ואל מול תלמידיו, עמיתיו ומוריו; בבית הדין ולנוכח הנשפטים בפניו; ברחוב ומול הציבור כולו, על כל חלקיו: מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, חכמים ועמי ארצות, מנהיגים והדיוטות, יהודים ונוכרים. אמת, המסכת ספוגה, בראש ובראשונה, באמונות ובדעות שמתחום הדת היהודית: אמונה בקיומה של מערכת צודקת של שכר ועונש אשר באמצעותה מנהל האלוהים את עולמו, אמונה בתחיית המתים ובעולם הבא ובכוחה של תפילה, ראיית לימוד התורה כייעודו העיקרי של האדם, הכרה בחשיבות קיומן של המצוות על כל פרטיהן, וכיוצא באלה נושאים. ועם זאת נמצא במסכת אבות גם מאמרים רבים העוסקים בהוויה האנושית בכלל, מאמרים שכוחם יפה לגבי כל אדם, בכל מקום ובכל זמן, במה שנוגע לניצול הפנאי העומד לרשותו, יחסיו עם הזולת, כוחם של המתינות ושל הדיבור הראוי, טיבם של תלמידים, מעלותיו של החבר הטוב, ההתרחקות מן השררה, חשיבות השלום, ונושאים כגון אלה, אשר בזכותם פרצה מסכת אבות את המסגרת הדתית־המסורתית היהודית, וחלקים רבים בה הפכו לנחלת הכלל, בני ישראל ואומות העולם גם יחד.
סגנונם של מרבית המאמרים הוא חד וחריף, קצר וקולע: "אם אין אני לי מי לי", "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד", "סייג לחכמה שתיקה", "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים", ולא מנינו כאן אלא מעט מהרבה. בשל קיצורם ומיקודם הם נתחבבו על דוברי השפה העברית וניתן למצוא אותם בספרות היפה ובלשון העיתונות, בפסקי דין מלומדים ועל דרך השינוי הקליל גם בפרסומות ובשירי עם.
המחקר הרב שנערך במסכת אבות בדורות האחרונים לימד כי בצורתה הנוכחית היא מורכבת מכמה חלקים, שאת העיקרים בהם נמנה כאן:
[*] פרקים א–ב: מאמרי חכמה של חכמים אשר העבירו את התורה שבעל־פה מדור לדור, מימי הבית השני ועד לימיו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, וימי בנו. תחילה עוסקת המסכת ב"זוגות", אותם חכמים שעמדו בראש עולם התורה בשתי המאות הראשונות שלפני הספירה (עד לאחרון שבזוגות, הלל ושמאי), ולאחר מכן היא עוסקת במשולב בשתי דרכים של העברת המסורת וההנהגה: במסגרת השושלתית של בית הנשיא, ובמסגרת עולם בית המדרש, שבו הועברה המסורת ממורה אל בכירי תלמידיו.
[*] פרקים ג–ד: אוסף בלתי ממוין של עשרות מאמרים שנאמרו מפי חכמים רבים, רובם בני המאה השנייה לספירה, בנושאים שונים ומגוונים. קשה למצוא יסוד המארגן את שני הפרקים האלה, ורק לעיתים רחוקות דומה שניתן ליצור קשר כלשהו בין מאמר למאמר הסמוך לו.
[*] פרק ה: אוסף של מאמרי חכמה שעניינם ברשימות מספריות, בסדר יורד מעשר עד ארבע, אשר בסופו נוספו לו עם הזמן עוד כמה מאמרים.
[*] פרק ו: תוספת מאוחרת למסכת אבות, ואנו דנים בו בנפרד להלן, בראש פירושו (עמ' 219).
חלוקתה של המסכת לחמישה פרקים היא ככל הנראה קדומה, אך חלוקת הפרקים למשניות נעשתה בשלב מאוחר הרבה יותר, ואין הסכמה בין כתבי היד והדפוסים של המסכת באשר לחלוקתם הפנימית של פרקיה. בעניין זה הלכנו להלן בעקבות "סידור אבי חי" (אשר ראה אור בשנת תשנ"ט). כך עשינו גם במה שנוגע לנוסחהּ של המסכת, שגם בו חלו שינויים רבים עד מאוד במהלך הדורות, וכן במה שנוגע לניקוד מילותיה, עניין שגם בו אין כל הנוסחים מסכימים זה עם זה. מתברר כי חביבותה של המסכת והקריאה בה בציבור במסגרות רבות הביאה מעתיקים ומעבדים לשנות אותה, לגרוע ולהוסיף, לתקן ולשבש, והכול על פי מנהגי מקומותיהם או הבנתם. בשל כך הגיעה מסכת אבות אלינו בגירסאות רבות ושונות, לעיתים אף שונות עד מאוד זו מזו, וצריכים היינו לבחור בנוסח אחד, שיש לו מהלכים בימינו, כדי שישמש לנו כנוסח יסוד, ובסמוך לו הערנו על גירסאות אחרות, ככל שהדבר נצרך להבנת המסכת וענייניה.
כמגדלור שלאורו הלכנו בסוגיית נוסח המסכת היו שני חיבוריו של פרופ' שמעון שרביט: "מסכת אבות לדורותיה: מהדורה מדעית, מבואות, נספחים" (ירושלים תשס"ד) ו"לשונה וסגנונה של מסכת אבות לדורותיה" (ירושלים תשס"ו). בספרו הנזכר ראשונה אסף שרביט בבקיאות עצומה את כל נוסחי המסכת שעלה בידו להגיע אליהם, והביא אותם בכפיפה אחת, ובכך איפשר לנו במקרים רבים להצביע על הבדלים של ממש שחלו בין נוסחיה השונים, ולעמוד על המשמעות הנובעת מעובדה זו באשר לפירוש דבריה. בספרו השני דן שרביט בלשונה של המסכת, וגם בו מצאנו שלל רב, ולא פעם סמכנו על הידע האדיר המצוי בו, ואף הודינו לו על כך בפה מלא בפירושנו למשניות ג, טז; ד, כא.
בצד ספריו של שרביט עמדו לפנינו ספרים הרבה. כבר בספרות חז"ל עצמה מצוי החיבור "אבות דרבי נתן" (עליו ראו בפירושנו על ג, יח), שאפשר לראות חלקים ממנו כמעין ביאור או הרחבה למסכת אבות של המשנה, ובחיבור זה נעזרנו דרך קבע. במהלך הדורות, כאמור לעיל, ועד לימינו שלנו, נתפרשה המסכת שוב ושוב ותורגמה חזור והיתרגם, עד שאי אפשר להקיף ולמצות את כל מה שנאמר עליה. בשל כך פנינו בראש ובראשונה, כדי לגבש את פירושנו שלנו, אל קבוצה נבחרת של חיבורים. פרט לשני ספריו של שרביט ומסכת אבות דרבי נתן, הנזכרים לעיל, ביקשנו לראות מה אמרו מפרשיה הקדומים של המסכת: ר' משה בן מימון (הרמב"ם) איש מצרים של המאה הי"ב, ר' שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ) שישב באלג'יר במאות הי"ד–ט"ו, בעל הפירוש המיוחס לרש"י אשר יצא מחוגי תלמידיו בצרפת וגרמניה במאות הי"ב–י"ד, וכן פרשנים נוספים הנזכרים במהלך הפירוש, כגון פרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא (איטליה וארץ ישראל, המאה הט"ו). מצד הפרשנות החדישה יותר מצאנו תועלת רבה בחיבורו של ב"צ דינור, "מסכת אבות מפורשת ומבוארת מתוך עיון במיבנה מאמריה, זמניהם ומסיבותיהם" (ירושלים תשל"ג [עליו ראו בפירושנו למשנה ד, יט]) ובפירושו של הרב יהודה שביב, "בדרך אבות – עיונים במסכת אבות" (אלון שבות תשס"ו [ועליו ראו בפירושנו למשנה ה, א]). החיבור הנזכר ראשונה משקף גישה היסטורית־מחקרית אל המסכת, וזה השני מעלה תובנות מעניינות מצד עולם המסורת הרבנית. אך הרבה מידע ורעיונות לפירושים מצאנו גם בספרים ובמאמרים אחרים, ובעיקר בעזרת שיטוט במרחבי עולם הידע הווירטואלי, כאשר רשת האינטרנט הספוגה בידע הציפה אותנו במידע עשיר אשר דרש סינון ובחירה. (על מי שכינינו על דרך החיבה בשם "הרב גוּגל" ראו בפירוש למשנה א, ו.) כלי אחר שסייע לנו דרך קבע הוא תקליטור "פרוייקט השו"ת", המאפשר בלחיצת כפתור אחת להקיף את כל עולמם של חז"ל, שבתוכו נתחברה מסכת אבות, ואת הספרות המסורתית הרחבה שנכתבה מתקופת המקרא ועד לימינו ממש (ועליו ראו בפירושנו למשנה ה, טו). בשל אופיו של הפירוש המובא להלן אי אפשר היה בכל מקום ומקום לציין בהערות שוליים מה שאבנו ממי, ומה כתבנו בהשפעתו של מי; רחב הוא עולם התורה מני ים, ונקווה שבפיסקה כללית זו יצאנו ידי חובת הכלל הקובע כי "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".
מה ביקשנו לעשות במהדורה זו של מסכת אבות? ראשית רצינו להביא בפני הקהל הכללי ושוחר הדעת פירוש קצר ובהיר למאמרי המסכת, המבוסס על נוסחיה השונים, על רקעה בעולמם של חז"ל ועל פרשנותה הקלאסית והמודרנית. רק לעיתים רחוקות הבאנו על משנה זו או אחרת יותר מפירוש אחד, והעדפנו להביא את הפירוש שנראה לנו כהולם יותר את דברי המסכת, ויהי רצון שכיוונו לדעתם של החכמים שמפיהם יצאו הדברים. בכל מקום שהדבר היה אפשרי ביקשנו לבאר את המסכת על יסוד ספרות חז"ל עצמה, ובראש ובראשונה המשנה, שבתוכה מצויה המסכת, וכן התוספתא, שהיא יצירה קדומה בת זמנה של המשנה. כן הרבינו בציטוטים מן התלמודים (הבבלי והירושלמי) וממדרשים שונים, קדומים ומאוחרים גם יחד (כגון חיבוריהם של התנאים: המכילתא דרבי ישמעאל או ספרי דברים, וכן חיבורים המאוחרים להם בזמן: בראשית רבה, מדרש תנחומא או פרקי דרבי אליעזר ועוד כיוצא בהם). לא יכולנו במסגרת מצומצמת זו למסור מידע על כל אחד ואחד ממקורות אלה, וחזקה על הקוראים הסקרנים שימצאו את הידע הדרוש להם בכוחות עצמם, שכן חנות הידע פתוחה לרווחה וכל הרוצה לקנות – יבוא ויקנה.
בצמוד לפירוש הבאנו דרך קבע מידע קצר על החכמים שמפיהם נאמרו הדברים, עד כמה שניתן לדלותו מספרות חז"ל. בעקבות זאת הפלגנו בהרחבות מהרחבות שונות, המבקשות להצביע על הרלוואנטיות של המסכת או של ענייניה השונים אל החברה הישראלית ודוברת העברית של היום. ההרחבות עוסקות בשפה העברית ובארץ ישראל ואתריה, בחברה הישראלית ובמוסדותיה, בלוח השנה היהודי והישראלי, בהלכה ובמנהג, בספרות ובפולקלור. נושאיהן של הרחבות אלה באים במפתח שבסוף הכרך. ברור לנו שבמסגרת ספר זה אי אפשר היה להקיף את כל ענייניה של המסכת, אך "לא עליך המלאכה לגמור".
ברכה מיוחדת יש באיורים ובתמונות שצורפו אל מרבית מרביתן של המשניות. אלה מתקשרים אל נושא המסכת, או אל אחת ההרחבות הבאות בפירושה: כתב יד קדום או פריט ארכיאולוגי, ציור או פסל, צילום או מיצב, וכיוצא באלה יצירות מתקופות שונות ומגוונות הבאות להעניק מימד ויזואלי לטכסטים הכתובים. בחירת יצירות אלה נעשתה ברוח הרעיון של "שלשלת הקבלה" והמסורת העוברת מדור לדור – רעיון העומד ביסוד הפרקים הראשונים של מסכת אבות. ניסינו להציג רצף מתמשך של אמנות שנוצרה וממשיכה להיווצר בהקשר היהודי לאורך הדורות, החל בפסיפסי העת העתיקה דרך אמנות כתבי היד של ימי הביניים או ראשית הדפוס וכלה בעידן המודרני וביצירה הישראלית בת זמננו. בבואן יחד מדגימות היצירות את הרצף שבין הדורות, ובה בעת את הדיאלוג שמנהלת יצירת ההווה עם מסורת העבר, גם אם לפעמים הוא טעון במתח רב. אמנם למדנו כי "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", אך דומה שכאן הקנקן ומה שיש בו מצטרפים יחדיו לאמירה מהודקת הפונה אל כמה מחושיו של הקורא בספר.
ראשיתו של ספר זה ביוזמתם של נאמני קרן "אבי חי" להוסיף אל "סידור אבי חי", שנדפס בשני כרכים, כרך שלישי אשר יעסוק במסכת אבות. הקרן העמידה בנדיבות את המימון הנדרש להוצאת פירוש זה לאור, ובזכותה נתאמת המאמר כי "אם אין קמח – אין תורה". קיבלתי על עצמי בשמחה את פנייתה של הקרן, ברוח "אם אין אני לי – מי לי", אך ידעתי היטב כי "כשאני לעצמי – מה אני", ונזקקתי לעזרתם של רבים כדי לממש את התוכנית ולהביאה לידי גמר.
כמה מעובדות קרן "אבי חי" – קארן וייס, מרים ורשביאק ובעיקר ד"ר עליזה קורב – סייעו בעצותיהן הטובות לגיבוש תהליכי העבודה ותרמו לקידום הפרוייקט במהלך השנים שבו נערך. ועדת ההיגוי שהוקמה כדי לסייע לי בחשיבה ראשונית על מבנה הספר ובעיצוב הפירוש – וחבריה: פרופ' רחל אליאור, הרב דוד אסולין ומרב מיכאלי – כיוונה אותי אל העשייה הנכונה ובחנה בשום שכל וטוב טעם את שלבי העבודה הראשונים. גם עו"ד ד"ר דוד תדמור, נאמן קרן "אבי חי", הסופר חיים באר וחוקר האמנות ד"ר גדעון עפרת סייעו בידי בכל אשר נתבקשו. ובכלל, כל עובדי הקרן (ומנהלה ד"ר אלי סילבר) וכל עובדי "בית אבי חי" שבירושלים, שבין כתליו נתחבר הפירוש (ומנהלו דני דניאלי), עמדו לצידי, אחד המרבה ואחד הממעיט, בשנים שהקדשתי למלאכה זו. אך הגדילו עשות עוזרי המחקר הרבים אשר הציעו את הנושאים הראויים לבוא בהרחבות המלוות את הפירוש, ואף חיברו את הטיוטה לחלק גדול מהן, בדקו מראי מקום או קראו הגהות, הציעו ניסוחים חלופיים לדברים או העבירו אותם תחת שבט הביקורת, ומילאו בשמחה כל מטלה שהוטלה עליהם. על כל זה ראויים הם לברכת תודה, כי המלאכה מרובה היתה והפועלים לא היו עצלים כלל וכלל. אמנה אפוא בשמחה ובתודה את חנן חריף, נועם לוי, שלומית מאלי, אבינועם נאה, יוחאי עופרן ודפנה צווייג, אך במיוחד אציין את הד ארליך (אשר גם ליווה את כתיבת הספר בשמשו כעוזר המחקר שלי במסגרת מרכז המחקר "סכוליון" שבאוניברסיטה העברית בירושלים), את איילת לזרובסקי (שגם קראה הגהה אחרונה של הספר והצילה אותי משגיאות), את ח"ן מרקס (שגם בדק את כל הציטוטים והעיר הערות נוספות על החיבור כולו) ואת אליהו שי (שגם חיבר טיוטה ראשונה לפירושו של הפרק השישי של המסכת). איילת לזרובסקי וח"ן מרקס אף הכינו בחכמה את המפתחות שבסוף הכרך.
אכן, "העמידו תלמידים הרבה" עצה טובה היא, בפרט כשתלמידים אלה נעשים לשותפים למלאכת המחקר והפירוש, ומכל תלמידיי ותלמידותיי השכלתי.
ברכות תודה אני מבקש לשלוח גם למשתתפים הרבים במפגשים על מסכת אבות שנערכו ב"בית אבי חי" בשנים האחרונות, הן המרצים והמרצות והן הקהל הרחב שפקד את הבית. דבריהם ושאלותיהם הפרו את מלאכת היצירה המוצגת בזה בפני הקורא.
תודה מיוחדת יאתה לדוד שפרבר, מי שבחר בידע עצום, בטעם ובחכמה את היצירות האמנותיות המלוות ספר זה ואף כתב את מרבית התיאורים שבשוליהן; לנועה דולברג שעיצבה את העיטורים הפרושים לאורך הספר, וכן לעובדי סטודיו דוב אברמסון – המעצבת רות שוויד (גרשוני), איילת גרשוני שדאגה להשיג את זכויות הפרסום של יצירות האמנות, ובעיקר דוב אברמסון, מעצב ואיש ספר, שניצח על המלאכה המורכבת – על עבודתם המסורה ועל היצירה היפה שהוציאו מתחת ידיהם. הרבה מן האמנים הישראליים שאת יצירותיהם שילבנו בספר התירו לנו ברצון, ושלא "על מנת לקבל פרס", לעשות כן, ואני מלא הערכה על הסכמתם וטוב לבם, ושמותיהם מפורטים במפתח שבסוף הכרך. מנכ"ל הוצאת ידיעות אחרונות, דב איכנולד, צירף בסבר פנים יפות ספר זה אל ספרי ההוצאה, ומפעלי דפוס כתר העניקו לו את צורתו הסופית הנאה.
יעמדו כל אלה על הברכה.
מאז ימי הביניים נהוג להוסיף לפני לימוד כל פרק ופרק של מסכת אבות, וכן בעקבותיו, קטע הלקוח מן המשנה. לאחר לימוד הפרק נהוג לומר את משנת מכות ג, טז ("אמר רבי חנניה בן עקשיא: רצה הקב"ה לזכות את ישראל" וכו' [והיא מובאת ומתבארת להלן, עמ' 227]), ולפניו את המשנה העומדת בראש הפרק העשירי של מסכת סנהדרין:
כָּל יִשְֹרָאֵל יֵשֹ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶֹנֶּאֱמַר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשֹוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵֹה יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס, כא).
ואנחנו ביקשנו לזכות את הכלל, ולהראות כי כל ישראל יש להם חלק במסכת אבות.