פרוכת המשכן

מקורות
א
ועשית למסך. משמעו בשביל מסך היינו לשמו. וכמש״כ לעיל דהנעשה שלא לשמה פסול למקדש. וא״כ ק׳ אמאי לא כתיב כמו כן לעיל גבי עמודי פרכת אלא סתם על ארבעה עמודי. והרי ודאי ההכרח לעשות לשם פרכת. אלא לא הוצרך הכתוב לפרש משום דהכל נכלל בהא דכתיב ועשו לי מקדש וכמש״כ לעיל בשם מכילתא ותוספתא וא״כ למאי דייק הכתוב כאן למסך. אלא בא ללמדנו דיש במעשי עמודי המסך מלאכה שלא היה בעמודי הפרכת ומש״ה לא היה אפשר לעשות תשע עמודים לשם פרכת שהוא קדוש יותר. ומאלה יוקח חמשה עמודים למסך. כדין הנעשה לקדושה חמורה קדוש לקדושה קלה. אלא ע״כ יהיו נעשים מתחלה לשם מסך משום שנוי והוספה שיש בעמודי המסך וכאשר יבואר עוד בפ׳ ויקהל…
העמק דבר על שמות כ״ו:ל״ז:א׳
פרכת. לְשׁוֹן מְחִצָּה הוּא, וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים פַּרְגּוֹד דָּבָר הַמַּבְדִּיל בֵּין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם: תכלת וארגמן. כָּל מִין וָמִין הָיָה כָפוּל בְּכָל חוּט וָחוּט שִׁשָּׁה חוּטִין: מעשה חשב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הִיא אֲרִיגָה שֶׁל שְׁתֵּי קִירוֹת, וְהַצִּיּוּרִין שֶׁמִּשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ אֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה: כרבים. צִיּוּרִין שֶׁל בְּרִיּוֹת יַעֲשֶׂה בָהּ: ארבעה עמודי שטים. תְּקוּעִים בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה אֲדָנִים, וְאוּנְקְלִיּוֹת קְבוּעִין בָּהֵן, עֲקֻמִּים לְמַעְלָה, לְהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶן כְּלוֹנָס שֶׁרֹאשׁ הַפָּרֹכֶת כָּרוּךְ בָּהּ…
רש"י על שמות כ״ו:ל״א:א׳-ל״ב:א׳
ועשית למסך חמשה עמודי שטים, עובי כל עמוד אמה על אמה כמ"ש בילקוט (רמז תכ"ב) ושנים החיצונים היו עומדים במקצוע בשוה להקרשים, כמו שמבואר מדברי התוס' בזבחים (דף ס') שלא היו גפופים לפתח א"מ שהיה פרוץ במלואו, ומקום הווים תלוי בפלוגתת ר' יוסי ורבנן שהבאתי למעלה (פסוק ו') שלרבנן היו הווים בפנים לצד המערב והמסך היה מבפנים, ולר"י שסובר שארך המשכן ל"א אמה היו הווים קבועים מבחוץ והפרוכת תלוי בחוץ ואמה של עובי העמודים נחשב אל המשכן, ולמ"ד שהיו הווים בפנים, צ"ל שהווין של עמודי המקצוע היו קבועים בזוית העמוד הפונה לצד חלל שבין העמודים, כי בצד מערב היו דבוקים אל הקרשים וא"א לקבוע שם ווין…
מלבי"ם על שמות כ״ו:ל״ז:א׳
ועשית פרוכת תכלת וגו'. בשלשה דברים נבדל פרוכת זה המבדיל בין קודש לקודש קדשים מן המסך המבדיל בין אהל מועד לחצר המשכן, כי הפרוכת היה מעשה חושב כרובים והמסך היה מעשה רוקם, הפרוכת היה על ד' עמודים והמסך על חמשה עמודים, הפרוכת היה על אדני כסף והמסך על אדני נחושת לפי שבבית קדש קדשים לא היה הכהן רשאי ליכנס שם כי אם ביום כיפורים שבו נמשלו ישראל למה"ש שנקראו כרובים כי בעצם היום ההוא החומר מעונה וכאילו איננו ולא נשאר בו כי אם הכח השכלי המחשביי שנקרא מעשה חשב, ע"כ היה הפרוכת ההוא מעשה חשב כרובים כדי שהרואה בפרוכת זה ישכיל ויבין שאין לו רשות להכנס שמה כי אם בזמן שהוא דומה לכרובים מעשה חשב…
כלי יקר על שמות כ״ו:ל״א:א׳-ב׳
ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים, ממ"ש שיתן אותם על אדני כסף, וצורת האדן ידענו שהיה ארכו אמש ורחבו ג' אמה, ידענו שכן היה ארך ורוחב העמוד כדי שיתלה הפרוכת עליו בשוה ויגיע עד לארץ, ומ"ש וויהם זהב הם אונקליות קבועים בעמודים, ואמר בברייתא דמלה"מ שעשו ארבעה חוברין בראש הפרוכת [פי' לולאות] שעל ידם תלו אותם בהווים, ומסתברא ששני עמודים עמדו אצל הקרשים בצפון ובדרום, ושנים האמצעים היו לא רחוקים מהם כדי שישאר באמצע מקום להכניס בו הארון ואת בדיו, ולר' יוסי שהבאתי למעלה [כו ה] נתלה הפרוכת בצד מזרח העמודים, ולכן נתלה בצד מערב העמודים:
מלבי"ם על שמות כ״ו:ל״ב:א׳
על ארבעה עמודי שטים עמודים אלו היו עומדים בתוך אויר רחבו של משכן לפי שאין בכך שום טירוד ודוחק שאין נכנס ויוצא שמה רק כהן גדול ד׳‎ פעמים ביום אחד בשנה אבל לפתח המשכן היו חמשה עמודים שנים מהם אחד כנגד כותל דרומי והאחד כנגד כותל צפוני והשלישי כנגד אויר חללו של משכן לפי שנכנסין ויוצאין בו תדיר ואם יהיו שם יותר משלשה עמודים הם טורדים ודוחקים הנכנסים והיוצאים. וי״‎מ הטעם שלא היו לפרכת רק ד׳‎ עמודים לפי שהיה נתון בין שתי כותלי המשכן ויכולין לתת הקלונס שהפרוכת תלוי בו על ראש שני כותלי המשכן לצפון ולדרום אבל למסך שהיה נתון תחת אויר השמים ולא היו כותלים לצדיו כמו שהיה לפרכת הוצרך לו חמשה עמודים…
חזקוני, שמות כ״ו:ל״ב:א׳
זֶה שֶׁעַל הַפָּרֹכֶת מְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹרְגֵי הַפָּרֹכוֹת וְהַרוֹקְמִין בָּהֶן שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנוֹת לַהֵיכָל וְלַשְּׁעָרִים. וּשְׁתֵּי פָּרֹכוֹת הָיוּ עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְקֹדֶשׁ הַקֳדָשִׁים. וְחוּטֵי הַפָּרֹכֶת כְּפוּלִין שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה. וְאַרְבָּעָה מִינִין הָיוּ בָּהּ שֵׁשׁ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי. וְכָל אֶחָד מֵהֶן כָּפוּל שִׁשָּׁה הֲרֵי אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חוּטִין. וְטֶפַח הָיָה עָבְיָהּ וְעַל שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים) נִירִין הָיְתָה נֶאֱרֶגֶת אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה:
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ז׳:ט״ז
וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב. משמע שלא היו מצופים בשלימות בזהב. והוא פלא. שהרי בצווי כתיב וצפית אותם זהב משמע בשלימות. וכ״ה בפי׳ בברייתא דמלאכת המשכן. אלא ע״כ הפי׳ של וצפה ראשיהם. שמלבד הצפוי הכללי הי׳ גם צפוי בראש. והאיך אפשר לעשות צפוי בראש אחר שמצופה בכלל. אלא ע״כ ה״פ שעשו חשוק יוצא ובולט בראש העמוד וצפה את הראש והחשוק ג״כ בזהב לבד צפוי הכללי. אכן הדבר תמוה עדיין מאין למד בצלאל לעשות כן והרי לא נזכר בצווי אלא שיהא מצופים זהב. אבל כבר ביארנו דמשום דכתי׳ בצווי גבי מסך ועשית למסך דפי׳ לשם מסך. מה שלא נזכר הכי במעשה הפרכת דקדוש ממנו אלא ע״כ היה מעשה בעמודי המסך מה שאינו בעמודי הפרכת…
העמק דבר על שמות ל״ו:ל״ח:א׳
ויעשו כל חכם לב כו' את המשכן כו' כרובים מעשה חושב עשה אותם, וגבי פרכת ויעש את הפרכת כו' מעשה חושב עשה אותה כרובים, וכן בצווי כתיב בלשון זה בפ' תרומה, דבפרכת כתוב מעשה חושב יעשה אותה כרובים. והענין דביריעות משכן היה העיקר הכונה לעשות ציורים נאים, ובזה היה ציור כרובים, אבל בפרכת היה כונה אחרת, שהיה צריך להיות נגד מקום הכרובים שבארון, למען ידעו לכון מקום הכרובים ובפרט במתן דם פר העלם דבר שצריך מקום הפרכת נגד בין הבדים, וכן בהזאות יוה"כ, ועיין משל"מ הלכות מעה"ק פ"ה, ובמקדש האריכו ראשי הבדים והיו בולטין כמין שני דדי אשה, עיין יומא נ"ד בזה…
משך חכמה, ויקהל כ״א
והנה עם זה נתבאר ענין ההיכל וכליו ונתן צורך גדול אל השלחן ומעשהו אשר כתב הרב המורה פרק מ"ו חלק שלישי שלא תושג לו כוונה בו כי לפי מה שאמרנו הוא דבר שהכל בו. והנה אחר שזכר שני אלי הענינים אשר בעולם האמצעי. רצוני האחד מציאות הככבים הקיימים אשר מהם נעשו צורות המזלות וזולתם הנרמזים בשלחן. והשני מציאות הככבים הנבוכים השבעה הנרמזים במנור', ע"ד הנזכר. נעתק לרמוז אל גרמי הרקיעי' אשר בהם נקבעו ואמר. ואת המשכן תעשה עשר יריעו' שש משזר וגו' ועל הדרך עצמו שאמר הכתוב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת…
עקידת יצחק מ״ח:א׳:ח׳
והנה מקום אתי לפרש ה' מול ה', כנגד מה שארז"ל במס' (ברכות י) הני ה' ברכי נפשי אמר דוד כנגד הנשמה שנמשלה בה' דברים אל השי"ת וחבורם ודבוקם ע"י נ' שערי בינה כאמור, והבט ימין וראה כי כל מה שברא הקב"ה יש בכולם איזו אמצעי המחבר שני הקצוות, והסכימו כל המפרשים לומר שהאדם מצד היות בו חלק אלוה ממעל מחובר אל הגוף הנגוף הנה הוא האמצעי המצרף עליונים ותחתונים ועושה שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה לבלתי היות בהם התנגדות, וכשם שהאדם אמצעי כך יצירתו של אדם ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי. כי הבית המקדש ג"כ מרכז העולם והמקום המצרף עליונים ותחתונים כי שם עשה לו הקב"ה מדור בתחתונים כמראה אשר…
כלי יקר על שמות כ״ו:א׳:ג׳

Relatedראו גם

Sheetsדפי מקורות

דפי מקורות קשורים
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור