א
האומר הרי עלי במחבת. עי' במתני' מנחות (ק"ב ע"ב). והנה לכאורה בכל המנחות כך הדין. ונראה דנקיט זאת אליבא דרבי שמעון עי' בגמ' ובפירוש רש"י במתני'. ובמתני' שם מה שהביא הביא וידי נדרו לא יצא פירש"י ז"ל דאימר לא לשם נדרו הביאה אלא נדבה אחרת היא. ולכאורה מה יהיה בעומד וצווח שלא נתכוין לשם נדבה אחרת אלא לצאת ידי נדרו. ובר"מ ז"ל לקמן ה"ג לא קבען בשעת הנדר וכו' הרי אלו כשרים. נראה דיוצא בהם ג"כ ידי חובת נדרו דרק המיעוט מכאשר נדרת וגו' וכן לקמן בכלי אחד. ובר"מ ז"ל לקמן אם הקריבן בכלי אחד הרי אלו כשתי מנחות שנתערבו ועי' בלח"מ מה שתמה על הרמב"ם ז"ל. ואינו מובן דהרי הר"מ ז"ל נקיט לשון הגמ' ובודאי דס"ל כפירוש רש"י שם דהוי כשתי מנחות שנתערבו ותלוי באם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה וכו'.