הקדיש אבר אחד מן העוף הרי זה ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש. ובכ"מ כתב דלשיטת הרמב"ם ז"ל דבמקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו אינו קדוש אלא אותו האבר על כרחך צ"ל דכאן מיירי במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו. אבל קצת צ"ע על הרמב"ם ז"ל שסתם ולא פירש וכ"כ הלח"מ שם יעו"ש. ולולי דבריהם הקדושים היה קצת מקום לומר בשיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בתמורה (י"א) איתא בגמ' יכול האומר רגלה של זו עולה יהא כולו עולה ת"ל ממנו ולא כולו. ומשמע מזה דבאמת היתה הדעת נוטה שיהיה כולו עולה רק דנתמעט מדכתיב ממנו דמשמע ולא כולו ורק כשהנשמה תלוייה בו. ולפי"ז יש מקום לומר דזה רק בבהמה דנתמעט מקרא דממנו אבל בעוף דליכא מיעוטא וכמו שפי' רש"י ז"ל שם דקרא דממנו קאי רק אבהמה ולא אעוף שוב י"ל דבעוף באמת בהקדיש אבר אחד נתקדש כולו דהרי ליכא קרא למעט. ולפי"ז יתכן קצת לומר בשיטתו של הרמב"ם ז"ל דבעוף גם באבר שאין הנשמה תלוייה בו נתקדש כולו ודו"ק.