1
טעת מדת הדין וכו'. מדרש זה תמוה מאד ואין לו שחר כלל ונראה דה"ק לפי שבשעה שהוציא הקב"ה את ישראל קיטרג מדת הדין ואמר הללו עע"ז וכו' מה נשתנו אלו מאלו וא"כ עכשיו יאמרו כטעותם מתחלה ודע שאינם ראוים לגאול רק שהוציא לשחטם במדבר וק"ל:
2
היפה שבנביאים. פי' ע"ד דאיתא כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה הדבר לפי שהיה הדיבור בעצמו נכנס לתוך פיו רק דאיתא בגמרא דב"ב אלא מעתה זה הדבר דראשי המטות נימא נמי שלא יהיה נוהג אלא באותו דור וכו' ואיתא צאי בעקבי הצאן אלו בנים קטנים שמתים בעון נדרים פי' ע"י שאינם הולכים לת"ח להתיר להם הנדר וא"כ מכח זה ידע שמשה יפה שבנביאים הוא ודו"ק היטב: