יין שנתנסך לעכו"ם אסור בהנייה כו' וכן האוכל כ"ש מתקרובת עכו"ם לוקה כו'. ומייתי ליה רבינו מדכתיב ולא ידבק בידך מאומה. והרמב"ן חולק שפסוק זה מעכו"ם איירי ולא מתקרובת ומייתי לה איהו מקרא לך ואכלת מזבחו וגו'. ועיין בע"ז (דף י"ב) דמייתי הגמ' קרא דלא ידבק אתקרובת עכו"ם וכן (בדף ל"ד) וקרא דמייתי הרמב"ן איירי באיסור שחיטה של כותי משום נבילה וכ"מ מדברי רבינו פ"ד דשחיטה אבל לא איירי באיסור זבח של תקרובת עכו"ם. וכ"מ דברי התוס' בע"ז שם שכתבו דבדאורייתא לא כתיב אכילה בע"ז ולפ"ד הרמב"ן כתיב אכילה. ועוד ראיה לרבינו דע"כ ליכא למשמע לאו מדכתיב פן תכרות ברית וגו' ואכלת מזבחו דההוא פן לא הוי לאו לענין כריתת ברית דסמיך לי' כמ"ש רש"ל בביאור סמ"ג וא"כ לא הוי ג"כ לאו לאכילת זבח דלא סמיך. ועוד יש להביא ראיה לרבינו מסוגיא דפסחים (דף כ"ב סע"א) דמוכח התם דניסוך דיין ומים אסור בהנאה מה"ת. ושוב ראיתי שדברי רבינו דכאן מפורשים בירושלמי דאיסור התם אמתניתין דאלו אוסרין בכ"ש יין נסך ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה: