Ya'arot Devash II 9

ת"מ מ"ש הגאון האמיתי ז"ל הנ"ל בק"ק אלטונא בז' אדר:

אדון הנביאים בי"א מזמורים שאמר פתח פיו בתפלה למשה איש אלהים אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור וכו' כי אלף שנים בעיניך וכו' הדקדוקים בזה רבו כמו רבו וא"צ להאריך בהם אבל מתוך הפרט יבואר הכל וכבר דרשתי בזה כמה אופנים ועתה יבואר על פנים חדשות:

כי אמרו במשנה עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים עד שהביא עליהם מי מבול עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע וכו' עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם ופירשו המפרשים דהגן עליהם בשביל אברהם שיולד מהם והוא יקבל שכר כולם ובו נשתכלל העולם כי היה שני אלפים תוהו ובימי אברהם התחילה שני אלפים תורה דכתיב את הנפש אשר עשו בחרן דשעבדו לאורייתא וכתבו אבל נח לא היה כ"כ צדיק להגין בעד הדורות רק הקב"ה במדתו האריך אף עד זמן המבול אבל קשה ההיפוך דמשמע לולי זכות אברהם היו נכלים הא האריך מאדם עד מבול שהוא אלף תרנ"ו שנה ולמה לא האריך לדורות הללו מנח עד אברהם שלא היה רק ש"ן שנים לערך:

ונראה כי ידוע כי בזהר הקשה כתיב אל זועם בכל יום וכתיב חסד אל כל היום ועיין מ"ש שם אבל באמת באותו יום שחטא אדם יש לו זמן לחזור בתשובה ואין קב"ה כועס עליו ואמרו סרכה בת יומא לאו שמי' סרכה והזהר דריש לא תלין נבלתו על עץ והיינו דלא ילין העבירה רק ישוב ביומו ואז שב ורפא לו ולכך חסד אל כל היום ההוא חסדו מבלי לכעוס עליו ולמשוך עליו חוט של חסד אבל כאשר יעבור יום ולא ישוב אז אל זועם אבל ביומו ה' לא יחשב לו עון:

וידוע מ"ש הרמב"ם כי בימי אנוש התחילו לעבוד עכו"ם וצ"ל כמ"ש המפרשים כי עברו רוב שנותיו של שת דאל"כ עדיין קרוים ימי שת ימי אנוש וזהו פשוט ולפ"ז רוב שנותיו של שת הוא ת"ק ובן ק"ל היה אדם כשהולידו הרי מיום הבריאה עברו תר"ל שנים ואז החלו למרוד בה' ויום אחד הקב"ה חסדו גובר בחסד אל כל היום הרי כאן לערך אלף תרנ"ו שבא המבול ולא מקודם אך זהו קודם המבול שחשב הקב"ה יומו ולא יום של אדם אבל לאחר המבול אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם לחשוב כמו יום שלי רק יום שלהם וא"כ אין כאן כ"כ ארך אפים ולכך לאחר המבול לולי זכות אברהם שהביט הקב"ה מראשית אחרית והגין בעדם היו ספו תמו בחמת ה' וידוע כי קודם מבול לא היה החטא לבד מאנוש וי"ח רק העיקר מבנוי דקין כדכתיב ויהי כי החל בני אדם לרוב דהיינו בנוי דקין כמ"ש כי התורה לא רצה להזכיר קין רק בני אדם וידוע מ"ש חז"ל הקב"ה בורא עולמות ומחריבן דין הניא ודין לא הניא:

ובנגלה הוא הפי' על עולם של אדה"ר עד נח שהחריבו ונח ראה ומצא עולם חדש וכן בנסתר כפי פירושם ג"כ על דור המבול ומסכימים כי בונה עולמות ומחריבן היינו עד המבול שנחרב העולם ובנהו מחדש וידוע כי אבות עולם קרוים הרים כדכתיב שמעו הרים ריב ה':

וזהו מאמר משה אדני מעון אתה היית לנו מגין ומחסה טרם הרים יולדו קודם שנולדו אבות היית מגין לנו בעדם ותחולל ארץ ותבל כי ע"י נתייסד' ארץ ומקדם היה עולם תוהו אתה מגין היית לנו בעבור' והיינו מדור דור מדורו של נח עד דורו של אברהם וקאמר ומעולם עד עולם היינו מאדה"ר עד המבול שהוא מעולם עד עולם כנ"ל בונה עולמות ומחריבן אתה אל חסד אל כל היום שהטבת עמם בחסדך והוא כי לשוב אנוש עד דכא וגם בני קין הרשעים הנקראים בני אדם תאמר שובו בני אדם ולמה זמן זה קאמר כי אלף שנים בעיניך כיום וכו' וחסד אל כל היום ולכך היית ממשיך להם חסדך ומעולם עד עולם והדברים אמיתים בכוונת הפסוק:

והנה כתיב לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"כ שנים ודרשינן זה משה ופירשו היינו כי הקב"ה אמר לא ידון רוחי להתנהג עם הברואים במדת הדין כי א"א לסבול אמנם עם מי אתנהג במד"הד עם משה שהוא צדיק גמור ועמו אוכל להתנהג במדה"ד ולכך על דבר קל נענש תיכף משה היות הקב"ה מתנהג עמו במדה"ד וסביביו נשער' מאוד והוא בצדקתו יוכל לסבול מדה"ד ולזה קראו משה איש אלהים שהוא איש המתנהג ע"פ אלהים מדת הדין ולא ע"פ מדת רחמים והוא אשר התעורר לנו לתשובה וביקש רחמים מה' שיקבל תשובה כמאמרו בכל המזמור:

והנה יום זה אשר בעו"ה עולם חשך בעדנו ומשה שהוא כללות ישראל עלה ונסתלק במרום עליון ועלינו ליתן לב בכל שנה לשוב בתשובה כי העיקר היא בתשובה כי מה יועיל תענית וצעקה וידינו ונפשנו לא מטוהרה מעונות. ובאמת משה שורה אתנו בגולה כי חיי משה ק"כ שנים ולפי' מהרש"א היה קכ"א שנים כי בו' אדר נשלמו שנותיו ק"כ שנים וז' אדר יום לשנה הרי קכ"א כאשר הארכנו ביה מקדם ששרשו משם אהיה כי א' אחד וא' סובב ראש פינה לכל דברים ומנין הוא סובבי י"פ א' הרי יו"ד ה"פ א' הרי ה' עוד ה' פעמים א' הרי ה' הרי בכלל כ"א ה"פ יו"ד הרי חמישים וכן לסוף ה"פ יו"ד חמישים הרי ס"ה קכ"א וכך היה שנותיו דהוא אהיה אשר אהיה בגלות אחר כי הוא בטמירי מסתתר ומשתתף עמנו בגולה ולולא הוא היה ח"ו התורה נשכח אבל כאשר נשמתו שורה בתוכנו ומשתתף עם לומדי תורה באורו נראה אור ולכך ת"ח קרוי משה כי הוא משתתף עמם ובכל ז' אדר נשמתו מסולקת יותר למעלה באתר טמירו דכל טמירין כי כך כל נשמות של צדיקים בכל שנה ביום מיתתם עולים למעלה במדרגה יותר כאשר האריך בזה בכתבי האר"י ז"ל וכן הוא במשה וא"כ נשארנו למטה פחותים מהארתו ומתמעט כל שנה ולכך בעו"ה שכחת התורה ומיעוט לומדים מתגבר שנה בשנה והיא חיינו בזה ובבא:

ולכן עם ה' חזקו ואמצו ולעורר עץ חיים למחזיקים הלא בע"ה בגולה אין לנו שיור רק התורה הזאת ואם גם בזה נרפים למעט ענין התורה גוענו ואבדנו ח"ו ועיקר להחזיק דגל תורה ויראה ובעו"ה מחמת הליכנו בקרי וגם לרב גסות רוח בקרבנו בא לנו רעות רבות משה זכה לחכמה מרב ענוה שלו והיה הצנע לכת ולכך שכרו ולא ידע איש קבורתו כאשר הוא היה צנוע ובעו"ה אצלינו הגסות רוח אם אדם לומד תורה במקצת תיכף רמות רוח נקט ליה ושואף רוח כאלו הוא יחיד בעולם ועי"כ הבריות קצי' בבעלי תורה וזה גורם ביטול של תורה מה יתגאה בימינו בעל תורה הלא ממש נסתמה מעינות חכמה אין יודע עד מה והנה משה לרב חכמתו השיג להבין ערכו ונתמעט ענינו לעצמו עד שהיה עניו מאוד כי יותר שאדם בעל מדע ומבחין ענינו יותר שפל רוח הוא ומשה מתחלתו ועד סופו היה כל ענינו בהצנע ותצפנהו שלשה ירחים וכן בענין עיבורו:

ואמרו בגמרא דב"ב דף ק"כ וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי אפשר בת ק"ל שנים והכתוב קראה בת אלא שחזרה לנעורי' ויקח ויחזור מבעי ליה אלא שעשה בה לקוחין והדבר תמוה וכי בשביל שהיא זקנה לא יקרא בת לוי כמו בזכר יקרא יצחק בן אברהם אף שהוא זקן כן בנקבה בת וגם תי' גמ' שחזרה לנעוריה איך מרומז זה בפסוק בת לוי וגם מה צורך לנס זה שתחזו' לנעוריה הלא יותר נס אם תלד בזקנתה וגם הא אהרן נולד שלשה שנים מקדם ואם היתה קכ"ז ראוי להוליד אף בת ק"ל ראוי להוליד וגם הך קושיא ויקח ויחזור מבעי ליה מלבד שאין לו שייכות לכאן אף גם מה קושיא הלא צריך קדושין ולקיחה חדשה:

אמנם נראה דודאי הקושיא בפשוטה דיש לדקדק למה נקט סתם בת לוי ולא יוכבד בת לוי רק כיון דלא מצינו ללוי בת רק יוכבד א"כ כיון דנקט בת לוי היינו יוכבד רק י"ל דבת לוי היינו נכד לוי כדמצינו דקרו אינשי לבר ברי' ברא וא"כ י"ל נכד לוי רק ודאי אף דנכדו קרוי ג"כ בנו מסתם כשנכתב בן אמרינן בנו גמור וכן בבת רק זה אלו לא היה מהזרות שיוכבד בת ק"ל שנים תלד א"כ מהכ"ת לומר דבת פירושו נכדו אבל כיון שהיתה בת ק"ל הלא הוא מהזרות ושינוי זמן שזקנה כזו תלד כמו שהראב"ע באמת צווח והאריך בזה א"כ פשיטא דנימא דהיה נכד לוי ורך בשנים משנסבול הזרות ולומר היא בתו ממש והולידה בת ק"ל:

וזהו קושית הגמ' למה נאמר בת ולא יוכבד ואי דלא היה ללוי בת אחר הא יוכל לטעות ולומר נכדו ואי דסתם בת פי' לגמרי בת שלו ע"ז קאמר הגמ' אפשר בת ק"ל וכו' א"כ שפיר היינו אומרים דהיא נכדו וא"כ איך קראו בת ולא נאמר יוכבד בת לוי וזהו נכון:

אמנם בזהר כתב דלכך כתיב בת דהיה בצנעה נשואין ויש להבין איך הי' בצנעה הא מרים טענה קשה גזרותיו משל פרעה וחזר ולקחה ולקחו כולם נשותיהם ואם היה בצנעה עדיין לא תקן המעוות כי המה יעמדו בגירושין וקשה גזרותיו ח"ו וגם איך מרומז בבת לוי דהיה נשואין בצנעה:

אבל הענין אמרו בגמרא דכאשר גירש עמרם יוכבד כבר היתה מעוברת ממנו במשה וזהו ג' ירחים שתוכל להצפינו ועיי' כמה מפרשים שעמדו מנ"ל זה שכבר היתה מעוברת אבל הענין כבר הקשו איך לקח עמרם יוכבד דודתו ותי' עפ"י דיבור היה ואמרו אף דבמת יעקב נסמא עיניהם ונסתלק רה"ק צ"ל דעמרם נשא יוכבד בחיי יעקב כי יוכבד היתה בת י"ז שנים במות יעקב וגם עמרם יכול להיות שהי' בן י"ב שנים ונשאה במצות יעקב והנה ידוע כי הנביא אין יכול להתיר מצוה רק לשעה לא לקביעות כמ"ש הרמב"ם במדע ולפ"ז אם נביא מצוה לאיש בדבר ה' ליקח אשה האסורה לו וגירשה שוב אינו יכול להחזירה לו כי כבר פסק היתרו דנביא דהיה רק לשעה ולא לקביעות ואם יחזור ליקח אותה הרי עבד איסור וכבר פסק ציווי הנביא בגירושין ופנים חדשות בא לכאן וצריך התרה חדשה מנביא וזה ברור וא"כ עמרם דגירש יוכבד איך רשאי להחזירה הא כבר פסק כח הנביא בהתירו בגירושין ומי יתיר אותה שנית וקושיא חזקה היא:

אמנם אם אמרי' דהיתה מעוברת מעיקרא היה הגירושין בטעות דאלו ידע שמעוברת היא לא היה מגרשה והרי היא בהיתרה ראשון ומזה יליף הגמ' דהיתה מעוברת מעיקרא ועיין בס' גלגולים להאר"י ז"ל שכתב ג"כ דהיה גירושין בטעות מחמת שהיתה מעוברת רק שהוא הפריז על מדה שם ודבריו צ"ע ואין כאן מקומו אך עמרם שרצה להסתיר שהיא מעוברת ממנו כדי שלא ירגישו ותצפנהו שלשה ירחים ומה יעשה אם לא יחזרהו יאמרו קשה גזירתו וכו' כנ"ל ואם יחזיר אותה יהיה להם הקושיא איך חוזר ליקח איסור ערוה וע"כ ירגישו דהיא מעוברת ויתודע הדבר ומה' היתה שיהיה בסוד החזיר הקב"ה אותה לנעוריה א"כ המון עם שראו עמרם לוקח אשה זאת אמרו אין זו יוכבד כי יוכבד זקנה היה והיא נערה בתולה ילדה אין זה רק אחת מנכדי לוי וקלסתר פנים כיוכבד קרובי' והיה הדבר בהסתר וליחידים שרידי'אשר ה' קורא ידעו שהיא יוכבד ואף הם ידעו שהיא מעוברת והיא מותרת:

וזהו כוונת הזהר שלקחה בצנעה כי ודאי אשה לקח פומבי כדי שכולם ילמדו מבלי למנוע מפ"ו רק לא ידעו שהיא יוכבד ממש וחשבו שהיא נערה ממשפחת בת לוי ולכך כתב בת לוי סתם כי הבריות חשבו שהיא נכד לוי ולא יוכבד וא"ש ופריך הגמרא כיון דבאמת היה יוכבד והיה גירושין בטעות וא"כ היא אשתו מקדם איך כתיב ויקח הא אשתו היא מקדם ויחזור מבעיא ליה ומשני עשה בה לקוחין אף שאין צורך והדבר מבואר:

ובאמת הכל לטובת משה ולקדושתו כי כתיב קדש לי כל פטר רחם כי פטר רחם קודש לה' ונאמר בראובן כחי וכו' יתר שאת כי כל פטרי רחם קודש לה' ולבל יחסר גם קדושה זו למשה חזרה לנעוריה והיה בתולה כמקדם ונולד ממנה משה והרי הוא פטר רחם קודש לה':

ולכן בני ואחיי יום זה יום מסוגל לתשובה כי יום זה לולי תשובה קשה לישראל כאשר המן הרגיש ביום שמת משה ונכל עצות לאבד שארית ישראל ודרשו במדרש על עמך יערימו סוד זה המן ולהבין מה ויתייעץ על צפוניך אמנם רשעים שוחקים על מה שכתוב בתורה ולא ידע איש קבורתו ואמרו הרי מסומן מקום וכדומה כמבואר במדרש דרשעים שוחקים ע"ז. והענין כי ז' אדר מת משה ושמח המן כי מדת הדין מתוח ואמרו חז"ל כל שבעה ימים יראה האבל כאלו חרב מונח על צוארו כי מדת הדין מתוח למאוד וא"כ עד י"ג אדר היה מד"ה מתוח אבל י"ג אדר דקי"ל מקצת היום ככולו ופסק אבילות ונסתלק החרב ולכך היה לנו נייחא לשלוט באויבינו ובאמת המן מה ראה לשטות כזה היה לו לקבוע יו"ד אדר דהוא תוך ז' אבילות אבל ידוע כי אבילות מתחיל מיום קבורה כי אז מתחיל הדין ומשה מת בשבת ואם כן הקבורה ביום א' ח' אדר והי' י"ג ששה לאבילות אבל קיימ"ל אם א"א לקוברו ומשנתייאשו לקוברו וכגון שמסרוהו לכתפים לקוברו והוא נסתלק מלקוברו תיכף חל אבילות ועיין בפוסקים שכתבו שבהנ"ל מצינו דאבילות מתחיל בשבת ומשה דלא ידע איש קבורתו ונסתלקו ידם מקבורתו תיכף חל אבילתו וה"ז כמסרוהו לכתפים ופסק אבילות בי"ג אמנם המן כפר בזה דנעלם קבורתו צפון וטמון וזהו על עמך יערימו סוד איך לאבדם ויתייעצו על צפוניך כי היו כופרים במצפון ההוא שלא ידע קבורתו ומכח זה יערימו סוד לאבד ישראל ולהכחידם מגוי אבל באמת טעו:

ולכן כמה חובה עלינו בירח הזה לשוב ולעבוד ה' כי הרבה להטיב עמנו כי ירח זה עלול למד"ה ומשה פגע בו מד"ה ואין הקב"ה עושה בו לענים משורת הדין ולכך אד"ר בהיפוך למפרע ר"אש ד"ברך א"מת ואין קב"ה עושה לפנים משה"ד וזהו הי' הבטחת המן:

אבל מבואר בקרא ודלת ראשך כארגמן אפילו דל בישראל ראוי לנס כדניאל שנאמר והלבישו ארגמן וכן היה אז אע"פ שאז היה ישראל דלים מ"מ ניצלו מפי אריות כי אסתר קראתו אריה וכן ר"ת א"רגמן ד"לת ר"אשך אד"ר ולכן יש לחונן דלים בירח הזה ונאמר מתנות לאביונים אבל צריך הכל בשמחה וטוב לבב נא ונא ראו כי בעו"ה ארכה הגלות וישראל נדחו התעוררו לתורה ולחדול הרע וכי נשמח בפורים יהיה שמחתם שמחה של מצוה לחזק ידי דלים וברכי' כושלות ובפרט ת"ח כי עיקר התורה וליהודים היתה אורה זו תורה מה יועיל אם נספר בשבח משה ומרדכי ואסתר זכאי' ולא נלמוד ממעשיהם ראו כמה ירח אדר רעה לישראל כי יש לתמוה על מרדכי ששהה בהצלת ישראל יותר מדאי בפסח נתלה המן והוא כתב ספרים להשיב ספרי חימת המן בכ"ג בסיון איך התמהמה כ"כ הלא כל שעה בחשש סכנה אולי ימותו ח"ו אסתר או מרדכי ואחשורוש הפכפך כזה איך ימתין זמן ארוך כזה והדבר תמוה בעצמותו:

אמנם הענין בירושלמי מגילה אמר סתם אדר אדר ראשון ומגילה קוראין בשני דאותו שנה מעוברת הי' והי' יום מלחמה וכו' הכל באדר שני ויש לתמוה הא אין מעברין קודם ר"ה כדאמרי' בגמרא דסנהדרין ובכמה מקומות בש"ס אם לא לצורך ודוחק גדול וא"כ המן שגזר בי"ג בניסן על י"ג אדר דלהבא הא לא הי' אז עדיין עיבור כי מה דוחק ולחץ הי' שעיברו קודם ר"ה וא"כ המן שגזר סתם על אדר הלא לא גזר רק על אדר סתם כי לא ידע מן מעובר וא"כ מה זה שקרה הענין באדר שני אם סתם אדר הוא ראשון:

אבל תדע כי אין בכל מזלות רוע לישראל כמזל דגים ומזל ארי' כי הם בטבע הגדול טורף הקטן ויעקב קטן ודל ולכן משה שנולד באדר דגים ואהרן באב כי מת באב ואף באב נולד אמר פרעה כי רעה נגד פניכם למשה ואהרן כי ראה כי מזלם רע לישראל ולכך בחכמת תולדות ואצטגנינים התחכם לעשות באדר כאשר כבר אמרתי כי ישראל ליונה נמשלא ועיין ברשב"ם פרק הספינה כי יונים בכל ירחים מולידים זולת אדר הם סריסים כי מזל אדר רע וזהו לישראל הנמשלת ליונה ובו התחכם המן בכשפיו ובקסמים לעורר כל כחות נגד ישראל וכאשר מרדכי ידע וביקש להפר עצת המן ולהופכו לרעה על עמלקים פחד כי ראה כי מזל וכוכב הכל נגד ישראל וחשש אולי אין כ"כ צדיקים לשדד המערכות והמזל ובפרט להפכו שישלטו בשונאיהם חשב מחשבה כי ידוע במדרש כשאמר משה ליהושע בחר לנו אנשי' וצא הלח' בעמלק בחר אנשים הנולדים באדר שני ואין להם מזל כלל ולא יכול עמלק להלחם בם בכשפיו וכבר דרשתי על מדרש זה בכמה אופנים ואף בזה עשה מרדכי הלך ועיבר השנה והוא לצורך גדול עיבר קודם ראש השנה ובכתביו למדינות שהורשו המלך לעשות פירוש לדתו כנ"ל ולכתוב כטוב בעיניו כתב שהכונה היה ויהיה על אדר שני בי"ג בו אז יהיה זמן קהלה לכל וע"ז היום נתכונו מתחלה וכתב על היהודים כטוב כאשר צוה המלך וזה הירח נהפך באמת לששון וכו' כי לית כאן מזל והוצרך לעבר כדי שיהיה הנס באדר שני ואין בו ניגוד מן מזל ומערכה עליונה ולכך קורין באדר שני:

וידוע דאם הניח כמותו בא"י אין לעבר שנים ולקבוע חדשי' בח"ל ובאותו זמן היו בא"י מיום כורש הראשון חגי זכריה מלאכי וחנניה מישאל ועזריה וכדומה רובי כה"ג כמבואר בעזרא ואם כן לא היה יכול לעבר שנים רק בא"י וראה מרדכי צורך השעה כנ"ל ולשלח לא"י ולהודיע להם כל זה שהם יעברו וכן נעשה וא"כ לשלחמשושן לירושלים לקבל מענה צריך ע' יום לכל הפחות כי א"י ת' פרס' וירושלים בקצה כמ"ש התוס' בב"מ פרק שני ע"ש וא"כ פשיטא לשושן מירושלים שהוא מהלך רב פשיטא דצריך הליכה וחזרה ע' יום ולכך לא היה יכול לכתוב אגרת עד קבלת תשובה והתמהמה עד כ"ג סיון וזה ברור:

ולכן חודש זה שנהפך ראוי לנו ג"כ להפוך מדתינו הגרועים ולתפוס מדות טובי' והעיקר לתפוס מדת אמת מבלי לשקר כהנ"ל אד"ר ראש דברך אמת וח"ו לשקר המן ימ"ש במלשינתו על ישראל לא דיבר שקר ולכך אמרו חז"ל לית דידע לישנא בישא כהמן ואלו דבר שקר אין כאן ענין הלא אין קץ לדברי רוח אלא שאמת דיבר רק התחכם לרוע ובעו"ה גברו בעלי לשון כל ריע רכיל יהלוך כולו שקר ומרמה אוי לנו איך יקובל בלשונינו תפלה ות"ת אם לשונו מלוכלך בצואה רותחת הן מלה"ר והן מדברי שטות ושחוק ומושב לצים ושיחת נשים עבירה גוררת עבירה גורו לכם מהדין כי אין מרחם בדין:

אחינו בני ישראל כשרים ויפים אתם אלא שהעני' של תורה מנוולתן אין עוסקים בתורה לשמה לדעת ולשום אל לבו במה לעבוד ה' וכמה חובתינו ועיקר שאין לו אחד שמוכיחו וכאשר אמרתי כמה פעמים תוכחה מאיש כערכי אין פועל כ"כ ואם יוכיח לו חבירו ויאמר לו גם לי לבב כמוך לבטל זמן בשטות ולילך בתר תוהו וכדומה אבל כל זהו אינו שוה לי בחשבי כי המלך גדול ונורא הוא עומד לנגדי ואיך יעיז איש לעשות לו דבר שלא כרצונו שוטים אם אתם יושבים במושב לצים וחברת נשים ובתולות בשטות וכדומה ויבא אחד משרי העיר לתוך בית' לדבר עמכם הלא תפסקו ותמנעו ותקומו לילך לקראתו לכבדו וכדומה ואיך לא תשומו כבוד לה' אשר שוכן בתוכנו ובקרבנו יושב ושומר מזוזות פתחך אשר בו שדי כי הוא השוכן בקרב מחניכם:

וכבר אמרתי מי יוכיח לאדם השונא רואהו עובר עבירה ושמח כי נלכד ברעה ואוהב אומר הוא אוהבי ואיך אתגרה בו להוכיחו ואתקלקל אהבתי ובין כך בעו"ה הוא תועה מבלי גלות אוזן ומוכיח כי אין אדם רואה חובה לעצמו וצריך מוכיח לגלות אזנו. ואוהב היועץ לחבירו ומסייעו לדבר עבירה כאשר בעו"ה שכיח אם בקרבו ישים ארבו לפועל דבר רע יקח עצה מאוהבו והוא יאמר לו כך עשה וכך תצליח ובאמת הוא לו אויב גדול מבקש רעתו:

וזהו הענין האמור במגילה מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ותאמר איש צר ואויב המן הרע הזה ואמרו בגמרא ביקש' להראות על אחשורוש ובא מלאך והטהו כלפי המן ויש להבין הלא אמרה בפה מלא המן הרע הזה ומה יועיל המרא' באצבע לאחשורוש כיון שאמרה ואם באמת ביקשה לומר אחשורוש אין זה תלוי באצבע רק באמירה. גם יש להבין מה כפל אמירת אחשורוש מי הוא זה ואיזה הוא וכבר הרגיש בזה הראב"ע וגם אסתר הפליגה הענין איש צר ואויב המן הרע הזה כבר כנהו צר ואויב למה חזרה לכנהו הרע אין זה מדות חכמים להרבות בגנות וכפל הענין:

אבל תדע כי כל חכם יהיה איך שיהיה נאות לו לבחור יועץ אף שהוא יותר חכם מהיועץ מ"מ אדם לפעמים לרב כעסו או שארי דברים אהבה ושנאה וחמדה ורוממות לבב ינטה מקו השכל ויושר ויפול באחד מדרך הפחותים אבל אם יהיה לו יועץ הוא יאמר לו לא כן חבי כמעט רגע ותראה כי לא תצליח עסקך וסופך יהיה מר כלענ' וכבר נאמר נעש' ללמד שיבחור לו אדם יועץ אמנם טיב יועצים משתנים אם הוא יועץ אוהבו באמת לא יניח לו לעשות דבר אף שחושב שהוא לפי שעה לטובתו רק יביט באחריתו ואף כי לפי שעה יכעוס עליו ויאמר מה' זו עצה לבסוף יודה לו אבל מי שהוא אוהבו לפנים ובקרבו ישים ארבו יועץ לו לפי דרכו כדי שיאהבו ואם סופו רע ומר זהו כוונתו כי בלבו שונאו וחפץ רעתו:

וזהו אצל כל אדם יש לו שני יועצים יצה"ט הוא יעץ לו אל תלך אחר הנראה לך ערב ומבושם וטוב כי סופו מר ומיצר לאח"ז והוא אוהבו באמת ואדם שונאו כי אינו מסכים עמו לתאותו לשעה אבל יצה"ר הוא יועץ שונא והוא מסכים לאדם למלאות תאותו וחשקו לשעה ויערב לו ויבושם ואף שסופו רעה ויפול בשחת זהו מבקש כי הוא בעצם שונא מאוד לאדם וזה האדם השוטה אוהבו ומקרבו:

ונשוב להנ"ל אחשורוש ידע כי טיב כל השרים להחזיק להם יועץ והיה שאלתו מי הוא זה ואת"ל מחמת כעס או פני' עלה בלבו לעשותו ואיזה אשר מלאו לבו לעשות כן הרצון מי הוא היועץ אשר יעצהו לכך לעשותו וזהו אשר מלאו לבו ויעצהו לכך לעשותו והשיבה אסתר איש צר ואויב של המן הרע הזה היינו יועץ שהוא באמת בלבו שונא ונראה כאוהב יעצהו וא"כ איש צר ואויב מוסב על יועץ המן וקאמר של המן הרע הזה ולא כפלה רק הרע מוסב על המן ואיש צר ואויב על יועץ שלו והנה באמת אחשורוש היה מסכים ומלאהו לבו כאמרם משל לבעל תל וחריץ ולכך ביקשה להראות באצבע על אחשורוש והבן הדברים כי הם ברורים:

ולכן אשרי אדם שכל עצתו ע"י ישרים בלבותם ואינם מחניפים לו כי בעו"ה ע"י חנופה הגענו לצרות רבות ורעות לא כן עשה מרדכי שלא החניף להמן כלל אבל מ"מ צריך טעם מה ראה מרדכי על ככה להתגרות בהמן הפסוק צווח אל תתחר במרעים וכן חז"ל אמרו רשע שהשעה משחק' לו אל תתגרה בו היה לו להרחיק עצמו משושן ועכ"פ מרחוב ומקומות שהולך המן כדי שלא להתגר' וגם דברי המן תמוהים באמרו ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו עם מרדכי וכי בשביל שידע עם מרדכי יבוז בעיניו לשלוח בו יד מה בזיון הזה ואם נתן עינו להשמיד כל עם מרדכי למה יבוז בעינו להתחיל במרדכי. אבל מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברה"ק וע"י מלאך כי עצת המן להלשין אצל המלך על כל עם ישראל מה עשה מרדכי חשב אלך ולא אשתחוה לו וידעתי כי חמתו יבער בו ויבקש להמית אותי וזה אין רשות בידו בלתי רשיון המלך כדכתיב ואמור למלך לתלות כי היה משרי המלך יושב בשער וא"כ אם יקביל למלך כך עשה לי מרדכי יהודי והמלך יצוה להמית אותו אם אח"כ יבא להלשין על כל ישראל אצל המלך לא יאמנו דבריו כי המלך יחשבהו לנוגע ושונא מחמת מרדכי שהיה גדול ביהודים ובזהו עד שהוצרך להמית ומחק המלך מדתי גוים שהוא שונא אינו יושב בדין עוד על אומה שלו וא"כ יהיה עצתו נבערה ומרדכי הצדיק מסר עצמו למיתה עבור כללות ישראל זכי חלקו:

אבל המן הרשע הבין זה אם אני שולח יד במרדכי לבד לא אוכל אח"כ להרע לישראל אצל המלך כי אהיה מוחזק לשונא ולכךויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו עם מרדכי ועי"כ יהיה מחשבתו מקולקל רק חשב להמית כל יהודים במלשינות שלו אצל המלך והמלך לא ידע כי הוא שונא לישראל כמו באמת אותו רשע לא אמר למלך כלל ולא קיבל כלל על מרדכי שעובר מצות המלך ולא ישתחוה לו כדי שלא יחשדהו המלך לשונא ישראל:

והנה בעו"ה אפי' אדם ישר חושב כשמיש' עצמו אין לנו נ"מ בזולתו אם צדיק או רשע וחושב די להפקיע עצמו ובאמת לא די שאינו מועיל וכאשר אמרתי משל זה תמיד כאשר ילך אחד בספינה וישגיח על חדרו לבל יקרה בו נזק שום בקע וכדומה אבל בקרקעות הספינה שוכבים אנשים ריקים שכורים וינוחו נר דולק ושרף חור גדול בספינה אשר עי"כ באו מים בספינה והאניה חשב' להשתבר ואיש ההוא תמה כי השגיח בחדרו אבל היה ללא יועיל כי בסבת אנשים ריקים בא לרעה זאת ולכן כל חכם לב הוא משגיח בכל הספינה בכל זויותיו לבל יקרה נזק ולא די לו בחדרו:

וכן הדבר אם אדם משגיח בשלו בביתו לבדו מה יועיל אם אחרים מקלקלים השורה וגורמים רעה לישראל אף שהוא חף מפשע ילכד בעונם ולכן כל איש לבוב יראה ליישר גם זולתו הלא בחברתם והיינו כאיש אחד נרפא לנו כי ישראל גוי אחד ואחד אינו מקבל חילוק ופירוד כנודע במספר כך ישראל אינם מקבלים חילוק ופירוד ולכך צריך כל איש ליתן רק מחצית שקל לא ירבה להורות כי אינו שלם בלתי חבירו והוא רק פלג אמנם בצירוף חבירו הוא נשלם ונעשה שלם שקל גמור ולכך יתן כל אחד רק מחצית שקל להורות כי אינו שלם ולא יתגאה עשיר בעשרו לומר כי אינו צריך לזולתו ולכך לא ירבה:

ולכך אמרו במרדכי ויעבור מרדכי שעבר ערקומא דנהרא ויש להבין מה ביקש המגילה להשמיענו או ללמדינו אם עבר ערקומא דנהר' או לאו אבל יובן דדרש במדרש איש יהודי יחידי וכבר דרשתי ע"ז כמה פעמים באופנים אחרים ועתה אמרתי כך והיינו כמו שכתב הראב"ע לחלק בין שושן הבירה לשושן כי שושן הבירה היינו ארמון המלך ושמה לא ישבו יהודים רק מרדכי לבדו היות משרי המלך ויושבי שער אבל יהודים ישבו בעיר שושן וזהו איש היה בשושן הבירה יחידי כי בהבירה לא היו יהודים רק מרדכי לבדו רק ישראל היו נכנסים ויוצאים שמה ולכך כתיב עשה משתה לכל העם הנמצאים ולא היושבים כי לא ישבו שם רק נמצאים והבן:

והנה לפני שושן הבירה שהוא ארמון היה נהר בשמה אובל אולי כדכתיב בדניאל ואני בשושן הבירה על נהר אובל אולי וא"כ היה נהר מפסיק בין ארמון להעיר וזהו החלום שחלם מרדכי בשני תנינים שנלחמו עיין בתרגום ומדרש רבה שפתרנו על מרדכי והמן וגוי קטן צר להם מאוד שהוא ישראל אבל אח"כ בא נהר והפריד בין תנינים ומאז נתגדל הגוי הקטן ובזה רבו פירושים י"מ נהר מורה על תורה וי"מ על תשובה ואם כי הכל אמת אבל גם זה העיקר כל זמן שצדיק לבד ואינו מתחבר עם ישראל אפילו היה צדיק רב וגדול מ"מ מדת הדין מתוח עליו כי מדקדקים אחריו ואין צדיק וכו' ובפרט היותו פרוש מצבור מבלי ליישרם כנ"ל אבל כשמתחבר לצבור ליישרם ולהשתתף עמם עם הצבור ולהיות עמם בחבורא חדא ויהיה גוי אחד שלא יקבל הפסד ונזק כטבע האחד והן אל כביר לא ימאס ולכך כאשר היה מרדכי בשושן הבירה יעצה לו אסתר מבלי לשכון לבדו כי אם לילך לישראל ולהתחבר עמם בתשובה ותפלה וזהו לך אל העם כנוס את היהודים ואז ירצה ה' פעלך:

וזהו מה שהתחלנו כי כאשר הלך מרדכי משושן הבירה להעיר הוצרך לעבור הנהר אובל והיה הנהר מפסיק בינו לבין המן וזהו כאשר יפסיק מים בינו לבין התנין השני אז יתגדל הגוי ויתרומם ויהיה רוחה בעולם ולכן שמע מרדכי בקולם ועבר הנהר להתחבר לישראל וזהו מאמרם דעבר ערקומא והבן ולכך עיקר להתחבר עם ישראל וליש' כולם בתשובה:

ואמרו חז"ל א"נ ויעבור שעבר י"ט ראשון של פסח בתענית והיינו כמ"ש כי שלשה ימים שגזרו צום היה י"ג י"ד ט"ו ויש להבין למה דוקא דעבר מרדכי הא כל ישראל עברו וצמו וגם מה זה דנקט דהתענה בי"ט דאיכא למ"ד דיכול לישב כל היום להתענות ולא קאמר דעבר ולא אכלו מצה בליל פסח הראשון דכתיב בערב תאכלו מצות והם התענו ג' ימים וג' לילות:

ולכן נראה דכבר עמד מהרש"א דג' תענית היה י"ג י"ד ט"ו וא"כ בליל י"ו היה הלילה אשר נדדה שנת המלך ובי"ו נתלה המן ואיך יתכן מ"ש בתרגום ובכל פיוטים ומדרשי' דבלילה ההוא היה ליל משומר ובא לנסים וגאולת ישראל ע"ש שדחק לומר אין מוקדם וכו' והדחוק מבואר:

אבל הענין כך כבר כתבתי כי אז ישבו ב"ד הגדול בירושלים ממש רוב כנסת הגדולה ונביאים וא"כ המה קבעו חדשים ושנים ובח"ל לא ידעו זמן קביעתם ומתחלה אמרינן דהיה חודש חסר ולכך בשושן מסתם חשבהו לאדר חסר וממנו חשבו ר"ח ניסן ביום שלשים של אדר והיה בי"ג בו גזירת המן ותענית אסתר י"ג י"ד ט"ו ובאמת חשבו להתענות מבלי לאכול מצה של מצוה עת לעשות לה' וביום ט"ו נכנסה אסתר ובלילה אכלו ישראל כי פסק התענית ובו בלילה נדדה שנת המלך:

אבל מאת ה' היתה לבל יבטלו ישראל ממצות מצה נתן בלב כנסת גדולה בירושלים לעבר אדר והיה ר"ח ניסן ביום ל"א של אדר וא"כ באמת באה אסתר למלך ביום י"ד ניסן ובלילה שפסק התענית אכלו ישראל מצות כראוי ואז נדדה שנת המלך והוא באמת ליל ט"ו כראוי ליל המשומר וכו':

והנה היפ"ע וכולם כתבו במ"ש וישב מרדכי אל השער ששב לשקו ותעניתו כי מרדכי החמיר להוסיף ולהתענות אף ביום י"ו אף שכבר תמו שלשה ימי תענית וא"כ התענה באמת ביום ט"ו ניסן שהוא י"ט דאורייתא ולכך התורה העידה לנו כפי האמת וקביעות אנשי כה"ג שעבר מרדכי י"ט ראשון של פסח בתענית ומצה כי כך היה כפי קביעות האמת והישראל בכלל אכלו ולא עברו בביטול מצה וי"ט כלל וא"ש הכל:

והא דשב מרדכי לשקו ותעניתו יובן ג"כ במ"ש דהיה עוסק בהלכות עומר והלכות קמיצה ויש להבין מה זה שעסק בהלכות קמיצה מה נשתנה זה מכל קרבנות אמנם יובן ג"כ במ"ש כי מרדכי שלח לקבל ימי פורים ימי משתה ושמחה וי"ט והם י"ט לא קבלו עליהם ויש להבין איך מלאו לבם לחלוק על מרדכי ומבלי לקבל דבריו אשר מסר נפשו עליהם וכל דבריו בלי ספק ישרים וכי כך המדה מבלי לשמועבקול נביא ועומד לנס עמים:

אבל הענין כי יש להבין ג"כ מה צורך היה לנס זה שבלילה נדדה שנת המלך וכו' והרים למרדכי בכבוד מה צורך היה לנס זה היה די אם אסתר תבקש על עמה ומולדת' שיחרה אף בהמן ויצו לתלותו כי לא נתלה בשביל מרדכי רק על אשר שלח ידו ביהודים כדכתיב וא"כ מה צורך לנס הראשון אבל ידוע מה שאמרו חז"ל כל המתפלל על אחרים והוא צריך הוא נענה תחילה דכתיב ויתפלל אברהם בעד אבימלך וכתיב וה' פקד את שרה וכו' ותמהו כל המפרשים הלא פקידת שרה היה מקדם הקב"ה ומלאך:

אבל איוב אמר חנוני חנוני אתם רעי כי יד ה' נגעה בי ומה צורך לומר להם זה הלא עיניה' רואות אבל איוב אמר שהם יתפללו עליו ולא יאמרו למה לא תתפלל בעצמך וחשוב אתה לפני המקום וע"ז השיב כי יד אלהים נגעה בי ואין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים וזהו כלל מי שמדת הדין מתוח עליו אינו מועיל תפלתו כ"כ כי הדין מתוח עליו צריך רחמים מאחרים ולכך לילי שאברהם היה נפקד מקדם ולא היה מדת הדין בענין עציר' מתוח עוד עליו לא היה תפלתו על אבימלך מועיל אבל כיון שכבר נענה תחלה וה' פקד כאשר אמר ע"י מלאך כמ"ש רש"י א"כ לא היה בתוך הסיבה זו ולא היה מדת הדין מתוח עליו ולכך נענה וזהו נענה תחלה דאל"כ אין תפלתו עושה פירות:

והנה אז היה כל ישועה על ידו תפלת מרדכי כדאמרינן בן קיש בן שהקיש דלתי מעלה וכל זמן שהיה מרדכי בתוך הצרה לא היה תפלתו מועיל כל כך לבטל הגזירה ולהשיב מחשבת המן בראשו ולכך קרה ראשון נס למרדכי שאז נמלט מרדכי מגזר' כי לא יתכן לאיש אשר רכב בלבוש וסוס מלכות וקראו לפניו ככה וכו' שיפגעו בו להמיתו ואם כן כאשר נמלט מרדכי מצרה היה תפלתו מועיל על ישראל כי הוא כבר נענה ואינו עוד בגדר אין חבוש וכו' ולכך כאשר ראה מרדכי שניצל ע"י נפלאות ה' הבין שעכשיו יש מקום לתפלתו ולכך מיהר לשקו ולתעניתו להפגיע בעד ישראל כי אז תפלתו מקובל והבן:

והנה באמת בהצלת מרדכי הצדיק היה הצלת ישראל בקל כי מרדכי שקול בדורו כמשה כמבואר במדרש עמד בפרץ ואיך ישלח מדת הדין ידו בעם ישראל כשצדיק הזה בעולם מליץ ומפגיע ואיך יביא ה' רעה בימיו הלא בכל חיי הצדיקים חס הקב"ה להביא רעה בימיהם ואפילו במבול המתין הקב"ה עד מות מתושלח הנודע וכן בכל צדיקים ולכך לא רצו ישראל לקבוע ימי פורים יו"ט שניצולו כי הם הבינו ותלו שעיקר הצלתם הוא בהצלת מרדכי כמ"ש לעיל והצלתו היה ביומא דפסחא דבלא"ה יום טוב לישראל ולכך לא רצו לקבל יו"ט מחדש אבל מרדכי ברב ענותנותו לא ביקש לתלות הצלת ישראל בהצלתו רק הם בעצם נצולו והחודש נהפך מאבל ליו"ט ולכך ביקש לקבוע להם י"ט בפ"ע זולת י"ט של פסח והבן:

והנה מרדכי נסתפק אי גם עליו נגזרה גזירה משמים וא"כ תפלתו קשה או לא והיה הענין לחקור סיבת גזיר' המן כי במדרש מבואר כי גזיר' המן בשביל מכירת יוסף אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל אף המלך והמן ישבו לשתות וכו' וא"כ יש כאן ספק בנימין דלא היה בהסכמה ההוא וחף מפשע אם גם בניו בכלל העון או לא ודבר זה יובחן מן שקלים דמבואר ג"כ במדרש דהיה בשביל מכירת יוסף דמכרו בה' שקלים לכל אחד מחצי' שקל ומ"מ חייב יוסף ובנימין ליתן שקלים אך אם אמרינן דכהנים ולוים פטורים משקלים ש"מ דאין הטעם משום מכירת יוסף דא"כ לוי היה בראש כנודע:

ומבואר במשנה דשקלים כי טענת כהנים אם הם מביאים שקלים א"כ עומר שלהם ואיך יהיה נקמצת כל מנחת כהן כליל תהיה וכו' וא"ש כי מרדכי עסק בקמיצות עומר ש"מ דכהנים פטורים וע"כ דשקלים לא היה בשביל מכירת יוסף אם כן שפיר י"ל דבנימין לא יענש כי לא היה בכלל מכיר' כנ"ל ולכך הוא ואסתר דבאים מבנימין חפשים מגזרה ושפיר שלח לאסתר לבקש וגם הוא שב לשקו ותעניתו להתפלל כי לא עליהם הגזרה משמים:

ולכן חוב על איש השלם להתפלל על צרות ישראל בכלל ולצער בצערתם ובשמעו כי ישראל בעו"ה בצרה ישפוט כי אינו שלם ובשלו הרעה כי אילו שלם לה' לא היה קרה רעה לישראל דאם יש אחד מני אלף צדיק בעולם מגין על כל ישראל אבל בעו"ה אנשי אמנה אבדו מפגיע אין בעדינו מי הוא דיקדש ש"ש ברבים ולא יפנה אל החנפים אוי לי כי אני חושב להשיב רבים מעון אבל תהיה עונותם על עצמותם שהבאישו ריחי עד שאין דברי נשמעים וקלקלו שערי תשובה בעו"ה עיקר הענין וקדושת ישראל גדר ערו' ובעו"ה בימים אלו ימי פורי' תערובות נשים ואנשים בתול' במחול וזקנים ונערים מדברים דברים ניול נבול ועזות תתרומם ויהללו אותה אוי ווי השטן מרקד והמן בא מקבר להתיצב בתוכם אוי לנו כי חטאנו כי מרדנו בה' וה' רואה ערות דבר וסר מאחרנו:

צאו ולמדו כי באסתר נאמר ואני אבוא אל המלך אשר לא כדת כמ"ש שלא כדת של תורה מעיקר' באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי ודרשו חז"ל כאשר אבדתי מבי' אבי אבדתי ממך והקשו תו' דלגרשה ותהיה מותר' לחזור לו וכבר תמה מהרש"א דלמה נקט בלשונם תהיה מותרת לחזור לו ולא תהיה נצלת מאיסור א"א ולעבור עבירה ברצון והוא צעקה אשר לא כדת ונראה דמבואר בגמ' דע"ז באחו' ברוריה דהיתה בקוב' של זונות כד אתי אחד לתבע' לזנות אמר' דשתנא אני ע"ש הרי דאפי' עכו"ם נמנעים לבעול אשה בעוד יזוב דמי נדתה ועיין מ"ש על התורה כי דרך נשים לי כי אומו' קדמוני' החמירו ביותר כל משך זמן נדה ומכ"ש מעין פתוח מבלי לבעול ואמרו בגמ' ותתחלחל המלכה מלמד שפרסה נדה א"כ לא היה ראוי לבעול ובזה תבין מה שהיה מרדכי ממה' כ"כ על אסתר לכנוס לבית המלך וצוה אם החרש תחרישי ומה שהוא המתין אח"כ בהשבת הדתות זה כמה אלא שאח"כ תהיה טהורה מנידת' א"כ כשתכנוס יבעול לה ותעביד איסורא ולכך לחץ עליה שתכנוס תיכף וכן אחשורוש שאל לה מה לך אסתר המלכה ותמהו המפרשים וכי זו שאל' אשה הנכנסת לבעלה כבר אמרו איש תובע בפה ואשה בלב אבל שאלתו היות' בלתי ראוי לביאה אם כן מה לך שחרדת חרדה כזו אמנם אסתר אמרה עם כל זה אשר לא כדת כי חששה שהמלך על כל פנים יחבק וינשק לה וזהו קריבה דג"ע והוא גם כן בכלל יהרג ואל יעבור כמבואר בש"ע וכדעת הרמב"ם ועיין ברבה כתיב להדיא דחיבק ונשק לה אחשורוש וזהו שלא הדת אך בזה לא הועיל הגט כי עכשיו היא קריבה דג"ע דא"א ולא נדה דאין איסור חל עלאיסור ואם יגרשנה יהיה קריבה דנדה ומ"ש זה מזה וא"כ לא יועיל גט ולכך לא הקש' תוס' מזה:

אמנם זה הכלל אשה שנתייחדה לרצון עם אחר אסורה לבעלה הן טהורה והן נדה משום לא פלוג ושפיר הקשו דה"ל לגרשה להיות מותרת לו וע"ז שפיר משני פן יתוודע דבר כיון דלא נ"מ באיסורא רק משום דידיה לא ביקש להכניס הצלת ישראל בספק פן יתוודע הדבר:

ובזו יש להבין מ"ש במדרש ומרדכי יצא מלפני כו' מה אחשורוש מלך אף מרדכי מלך ויצא לו מנוטין מרדכי מכאן אסתר מכאן דמה ענין זה דהיה מלך להא דמרדכי מצד אחד ואסתר מצד אחר אמנם ודאי אי כך היה במטבע ע"כ דהיה אשתו דאל"כ מה טיבו של מרדכי עם אסתר וצ"ל למדרש דס"ל באמת כקושית התוס' דמרדכי גירשה והיה מותרת לחזור לו והנה לכאורה קושית התוספ' על כלל הענין מתחילה איך הניחה מרדכי להיות אנוסה ולמה לא גירשה ולא תעשה איסור כלל ונראה דודאי הרשע היה מצוי לה בתמידית כמבואר בגמרא לא ראינו שינה בעינינו וכמ"ש התוספת וא"כ לקדש ולגרש תמידי א"א ולהניחה בלי קידושין א"כ הרי היא פנויה והרי היא בכלל קדשה ואסורה למרדכי כמ"ש הרמב"ם ולכך גירשה מותר דאונס שריא ואינו עובר בלאו רק קשה א"כ איך נתגרש' לבסוף בממ"נ אי חזר וקדשה איך יקדש להכניסה לאונס בשלמא מקודשת כבר שפיר אבל לקדשה מכאן ולהבא להביאה שתאנוס ותבעל ודאי לא נכון לעשותו ואי לא קדשה א"כ הרי היא קדשה כנ"ל אבל הרמב"ם בהל' מלכים פסק דמלך מותר בפלגש ולית ביה משום איסור קדשה וא"כ א"ש ולכך כתב המדרש הנ"ל דהיה מלך והיה יצא מנוטין שלו מרדכי ואסתר דהיה מותרת לו:

הדור אתם ראו כמה נתחכמה הצדקית הלזו להציל מחיבוק ונישוק וקריבה דג"ע ובעו"ה אוי לנו כי חטאנו ומרינו בה' להיות קריבה דג"ע היתר גמור לחבק בתולה ולנשקה והיא לא מטוהרה ונדה מג"ע גמור וישים לחוק בישראל חתן וכלה לפרוץ בכל קריבות דג"ע ואם הבנים שמחה בראותם בתה ובעלה לטבח לאש גיהנם יובלו אוי לנו כי היתר לצחק בבתולה ואיך אתאפק ולא אוריד כנחל דמעה אם נשאל שאל מאתי אחד שמבקשים להורגו או ינשק לבתולה נדה אני מורה ובא כחק ומשפט הש"ע להיות נהרג ואל יעבור וימסור נפשו למיתה ואני רואה בעו"ה הפוכי מוסרים נפש ביגיעה לצחק ולעשות כל קורבא ובעו"ה בחטא זה ימותו נערים וזקנים מבלי תשובה וחרטה על כל פנים כי זהו להם להיתר גמור כאשר אמרתי כמה פעמים שאדרבה איפכא מסתברא העולם עושים צחוק באיש זה אשר ימאן סחי ומאוס ישימהו יקראו חסיד שוטה ובעו"ה כמה כרכרים כרכרו הפוסקים ברופא אי מותר למשמש דפק אשה נדה והם פורצים פרץ ומקרבים ביותר עם א"א והולכים עמה בעגל' אחת לטיול וזהו באשתו נדה אסור מכ"ש בא"א ועבירה גוררת עבירה בעוה"ר אשר לא אוציא מפה בגנותן של ישראל אבל כל איש יודע מכאובו כמה פשתה נגע צרעת הזה וזהו גורם סילוק שכינה כמ"ש וראה בך ערות דבר ושב מאחריך ונחנו צועקים מדוע צמנו ולא ראינו עבר הקיץ והסתיו ולא נושענו בעו"ה ואין איש שם על לב אשר בעו"ה גורמים לשכינה שתסתלק מאתנו:

לכן הנה ימי פורים באים והרוג בקר ושחוט צאן כי מה נאמר ח"ו בעלמא דאתי כי אז יהיה תערובות נשים ואנשים בחורים ובתולות לרקד עם שעירים שוטנים מחבל כרמים כרם בית ישראל בעו"ה יד ליד לא ינקה אוי לנו כי אני רואה ושומע ואין בידי לבטל כי רבתה הפרצה נא ראו כי מכל צד שמענו כי בית ישראל נלקים מחמת המציק זה בכה וזה בכה ולמה לא נשים ללב לשוב בתשובה לתקן המעוות כבר כתבתי למה לא קבלוהו ממרדכי לעשות י"ט:

אבל עוד הענין כי קבלה זו לא היה אצל המוני עם רק אצל אנשי כנה"ג שמהם ביקש מרדכי שיקבלו וישומו לחוק לעשות י"ט אבל הם מאנו לקבל ולקבוע בישראל כי הם הקובעים והגודרי' גדר ואם כן צריך יותר חקירה וטעם במה נחלקו מרדכי ואנשי כנה"ג:

אבל יובן כי אמרו בב"ק א"ר יוסף מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה דסומא פטור ממצות עבידנא י"ט לרבנן דאני מצווה ועושה וגדול מצווה ועושה וכו' הרי בזה שהוא בגדר מצווה ועושה יעד לעשות יו"ט כי היא תכלית השמחה וכן אמרו לא היה יו"ט לישראל כיה"כ שבו נתנו לחות אחרונות כי זהו תכלית הי"ט:

ואמרו בגמרא דנדה מצות בטלות לע"ל ופי' התוספ' בעת תחית המתים יקיימו המצות רק כאינו מצווה ועושה ויש להבין כיון דגדול מצווה ועושה מה יהיה בזה תועלת לישראל בעת תחיה שיהיו אינו מצווה ויהיו נגרעים משלימתן וצ"ל דודאי מסברא אין מצווה ועושה עדיף דעשה מעצמו בלתי צווי רק הטעם דמצווה ועושה עדיף משום דבזה איכא גירוי יצר הרע ובזה ליכא והנה לע"ל לא יהיה יצר הרע כלל א"כ הדרינן לסברא דאינו מצווה ועושה עדיף והנה אמרו דישראל היו יכולים לטעון מודעא רבה אנוסים היינו אבל הדר קבלוהו בימי אחשורוש ולפ"ז מקדם כשקיימו התורה היו בגדר אינו מצווה ועושה דהרי יכולים לפרוק עול ולומר אנוסים היינו אבל מן זמן מרדכי ואילך דקבלו ברצון הרי הם מצווים ועושים ולכך צוה מרדכי להיות עושים י"ט בקבלת התורה אבל עיקר תפארת ישראל בקיום התורה הוא ע"ז כמאמר עליך הורגנו כל היום אם שכחנו כו' הלא אלהים יחקור זאת וגם גדר עריות בקריבות איש ואשתו המצווים בזה ומ"מ סוגה בשושנים ושבטי יה עדות ובזה אנשי כה"ג דהמיתו ליצה"ר דע"ז וגם נקרוהו לעין יצה"ר דעברה מבלי לשגר בקרובים וא"כ בזה יותר טוב מאין מצווה ועושה ולכך לא קבלוהו לי"ט דיותר טוב היה אם היו אינו מצווים ועושים דשלימתן יותר כמו בתחיית המתים אם יקיימו המצות כנ"ל ולכך אף דבהרבה דברים אינם מצווים ועושים עדיף לא קבלוהו לי"ט כיון דמה דמרויח בזה הפסיד בזה:

ולהבין מה ענין זה דנקרהו לעינים דלא לשגור בקרובתיה לכאור' הוא דבר זר ותמוה וכבר דרשתי בזה פעם א' וצריך להאי ענין כעת והענין בעו"ה כל צרות וגירוי יצה"ר בעריות הוא הסתכלות ואמרו עינא וליבא תרין סרסורים וע"י עין בא אדם לעבירות הרבה ולכך צעק איוב ברית כרתי לעיני וע"י הסתכלות בא אדם לכל עבירות ולכך במות אדם ומ"ה מקטרג על איש הוא מלא עינים בראי' רבות וכדומה ובאמת נשי ישראל כשרות וכשהולכין בשוק הם הולכים צנועות בכסוי כל בשר ואפילו פנים מכסיםבמדינות המזרח וכן נאות לבנות ישראל שתלך מעוטף רק בפנים מגולות ולא כל פנים למען לא יכשלו ב"א אבל בבית היה מדרך בנות ישראל להלוך בגלוי בשר קצת ואינם צנוע בלבושים וזה היה למכשול ולפוקה בעיני זכרים הבאים ומי הבאים דשכיחי הם הקרובים הבאים שם ויש להם היכרות ודש בהן כי עם אחרים בנות ישראל צנועות ומה להם ולו רק הקרובים רגילים בבית בהם בעו"ה אבן נגף כאשר יראו האשה הקרובים דמיגם גייס בהו בגלוי בשר ובאים בעו"ה לעבירות הרבה וגירוי יצה"ר אמנם אמרו חז"ל עזרא דהיה ראש לכנה"ג תיקן דאשה חוגרת אף בבית בסינר מפני צניעות ולאו דוקא סינר רק כל מקום דיש לחוש לגילוי בשר ופריצות תיקן שאף בבית תלך מכוסה והעלם עין הרואה ובזה יש כאן גדר לבל ימצא יצה"ר מקום לגרות:

וזהו מאמרם נקרהו לעינים היינו בחגירת סינר וכדומה נסתם עין רע של יצה"ר מבלי מצוא מקום לגרות ולהסית וזהו דלא ליגרי אינש בקריבתיה כי בנשים אחרים בלא"ה לא שכיח אבל בקריבתיה שכיח בעו"ה לכך תקנו לכסות כל בשר ולא יראה ובזו נקרו לעין המסית:

אמנם בעו"ה נפרצה הענין כי לא זו שבבית הולכת ממש ערום ברוב גופן אף גם בשוק נראה צווארם וכדומה בגילוי בשר ומכ"ש בתולות דהם נדות וגם עריות בזמנינו כמו נשים מגולות מרובה מהמכוסה ומגרים לפרחי ובחורי ישראל לעבירה והרהור עבירה וקשוי לדעת וז"ל בעו"ה אוי לנו על שברנו איך נעלז בפורים הלא המות הוא יצה"ר שהוא המות המוחלט עלה בנו ובימים אלו גבר חמת אויב המן הרע הזה להסית לישראל בעבירה ועצת בלעם ג"כ כי בימי שמחה תערובות נשים ובתולות ובחורים ולשמחה מה זו עושה לעשות הרע בעיני ה' והלזה תשלום גמול לה' שהצילנו מכף אויב והפך עלינו מחשבתו ומלט אותנו ממות לחיים לעשות הרע בעיני ה' כי ה' שונא זימה וכל קריבות דג"ע והרהור פוגם תיכף בנפשו וגופו ועושה רושם והנה עצת בלעם היה להסית לישראל בבנות מואב היה ע"י שתיית יין כי עדיין לא נאסר יין של נכרים וע"י יין חמדו ובעלו בת אלהי נכר וכבר כ' הרמב"ם באגרת תימן כי רבים מצרי ישראל חשבו לאבד ישראל בחרב כמו המן וכו' ורבים חשבו לאבדם ע"י הסתה ופתוי לעבור דת ורבת צררוני יאמר נא ישראל. והנה המן במלשינו על ישראל אצל אחשורוש פחד אולי יאמר אחשורוש מה לנו לילך עמם בכח ולהרוג מבלי חמלה בא ונעשה כעצת בלעם לפתות אותם לעבירה ואלהיהם שונא זימה ותמו יכרתו ולזה אמר כי א"א כי הם נזהרים מיין ואפילו המלך נוגע בכוסו חובטו בקרקע ואם כן אי אפשר להחטיאו אך כעת בעו"ה הפרצה מרובה. ולכן נא ונא אחיי ובניי מה תחשדוני אני אוהב אתכם יותר מעצמכם עשו גדרים קדושים תהיו כי אתם בעצמותכם קדושי' לכן התקדשו והטהרו ושמרו נפשכם ובפרט בקורבות עבירה וכדומה ובי"ט הי' בטוב ובשמחה של מצוה והחזקת לומדי תורה ובחורים הבאים מרחוק זכי חולקיהם קמיה מלכא קדישא דמכתתים רגליהם לתורה ותעודה ואתם אינכם מרחמים עליהם בממ"נ אם אוהבים אתם להם איך תוכל להתעלם ואם שונאי' הלא כל ענין אסתר שזמנה להמן אם רעב שונאך האכילהו לחם ולמה יהיה קרח מכאן ומכאן:

ובמדרש אמרו אסתר מבית דוד ושלמה למדה אם רעב שונאך וכו' ויש להבין דוד מה עבידתא הלא פסוק זה שלמה אמרו אמנם לפי משמעות הפסוק אם רעב שונאך לבל ימות ברעב תעצור יצרך ותתן לו לחם אבל אם יש לו די והותר מהכ"ת להראות לו חיבה להאכילו לחם והמן דהיה עשיר לרוב למה תאכיל אותו לחם אמנם דוד אמר אכלי עמי אכלו לחם ודרשינן עכו"ם שיש להם אינם טועמים טעם לחם בו עד שיאכלו משל ישראל ולכך המן אף שהיה לו לא טעם טעם לחם בו רק מלחם אסתר היה לחם ישראל טעם טעם לחם וא"ש אם רעב דגם המן היה רעב ללחם ישראל כי לא טעם טעם לחם ולכך מדוד ושלמה למדה:

אמנם בגמרא דידן נאמר מבית אביה למדה וכבר דחק רש"י בזה מה ענין בית אביה אבל הענין כך כי ברעב שונאך י"ל דוקא רעב כמ"ש או י"ל לא מיבעיא קאמר אם אינו רעב פשיטא אפילו רעב וה"א דתנוח אותו מת ברעב היותו שונאך מ"מ מדה טובה להאכילו לחם ובשני סברות נ"מ גבי המן אם ליתן לו לחם או לא כמ"ש והנה מצינו דשאול הקפיד מאוד שלא בא על הלחם גם תמול גם היום ויהונתן דהרשהו ללכת ביקש להכותו ואמר לו בן נעות המרדות וכו' ומה כל חרדה אם דוד יבא על הלחם או לאו אבל היא הדבר כמ"ש כי שאול רוח רעה בעתו כאלו דוד עומד עליו בנפשו להרגו ולכך רצה להרגו וא"כ ביקש להאכילו לחם בענין אם רעב שונאך וכו' ומזה נלמד כי רעב לאו דוקא כי לא היה אז אסר לחם לדוד אלא מאי רעב לאו דוקא רק תמיד אף שהוא שונא הטיב עמו והאכילהו לחם וזהו מבית אביה היינו שאול שהיה זקנה למדה על רעב שהוא לאו דוקא ולכך חרדה להאכיל להמן:

ובאמת מדה טובה למד לנו שלמה מבלי לנקום ולנטור לשונא ואדרבה לגמול לשונאיו לעת שבא לידו כל טוב ולכן בהרב' מקומו' הוצרכה התורה להזהיר על עמלק כי לולי אזהרת התורה אף שעמלק הרע לישראל הי' מן מדה טובה מבלי לזכור לו איב' ישנה רק לגומלו טוב ולכך הזהירה תורה לא כן בעמלק בזה לא תחמול כי אין הכסא שלם ב"ה שלו נתכנו עלילות ולכן מאנו חכמי ישראל לכתוב מגילה כאמרם קנאה אתה מטיל עלינו בין אומות שיחשבו אותנו לבעלי מדות רעות נוקמי ונוטרי איבה כי אינה ממדה טובה להנקם מאויביהם ואדרבה לפי מדה והשכל היה ראוי לרחמם ולקרבם ולחומלם ולהראות ההבדל שיש בין מרדכי להמן ימ"ש רק מרה"ק היה להנקם מהם כי אין חמלה בזרע עמלק וזה לא יבינו עכו"ם ויאמרו הנה עם ישראל עם אכזרי בעלי מדות רעות ח"ו ולכך כתבו שהלא כתובה בספרי דברי הימים וכו' כי כך היה רצון המלך אחשורו' והוא ביקש זאת מבלי לחמול ורצון המלך עשו:

ולכן אחיי למדו הטוב מבלי לנטור איבה ואדרבה להיטיב לשונאו וכך יפה לפי מדת אנושי ולפי גדר התורה וזהו תפארת ישראל מבלי לנטור איבה וכך יהיה מדותיו מיושרים שבטבע לא ינטור ולא ינקום ולכך אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' והיינו דישכח לרב שתייתו מה שצוה התורה ויהיה כפי מדת הטבע ואז לא ידע מה בין ארור המן וכו' כי כפי הטבע אין לנקום ולקללמבקש רעתו בשום אופן כלל:

ולכן לו עמי שומע לי להסיר קנאה ושנאה ותחרות אז ודאי יתקלס עלאי ובזה יתחזק הדת ואיש את רעהו יעזורו בני כמה גדרים צריך אדם לעשות וביחוד ב"ת שבמה שחטא צריך אדם לשמור עצמו ביותר ולעשות תקנו' וסייגים ולכך אסתר המלכה קבעה מועד להוחיל שלשה ימים לבוא אל המלך ולהציל ישראל ולמה המתינה ואם בשביל התענית הלא מעת קבלה די כדאמרינן מיום אשר נתת לבך להתענות אבל ישראל חטאו בהשתחוות לצלם ומזה קרה גזרת המן כנודע ולכך ראתה אסתר להרחי' מן שמץ חשש איסור עבודה זרה:

ואמרינן בגמרא ג' ימים לפני אידיהן אסור לקבל מהם דאזלו ומודו לעכו"ם וכ"כ כתבו תוס' לבקש מהם דבר אשר הוא חשוב כמו מתנה וביותר פשיטא דאסור דיותר מתייקרא בהו ומודו לעכו"ם ואמרינץ שם בגמרא דיום שתפסו בו רומיים המלכות שהוא חיה רביעי' מדניאל יום אידיהן וא"כ ה"ה למדי ופרס יום שקבלו הם המלכות היה אידיהן וידוע כי בלשאצר נהרג בליל פסח ולמחרתו קיבל דריוש וכורש המלכות ולכך המתינה אסתר ג' ימים עד יעברו ג' ימים ימי אידיהן כי אם אז תבקש וינתן לה מבוקש גדול כזה כאמרה עמי וכו' הרי מתנה גדולה הרי אזל ומודה לעכו"ם לכך לא הלכה רק ביום ט"ו והמתינה בשאלתה עד למחרת וכבר עברו יום איד ולאחריו מותר ואז התחילה בקשתה אבל ג' ימים לפני איד לא רצתה לבקש:

והבן איך היו מדקדקים במצות ונזהרים בכל דבר והיא שעמדה להם שהקב"ה פעל נסים ובעו"ה אצלינו הכל כלא אין איש שם על לב להזהר מזה ולהתרחק מכל אשר חטא לאשמת אדם וכולנו מחויבים לעשות גדרים למאוד בכל דבר והעיקר לקבוע בתורה ללמוד לשמה ובספרי מוסר כי המה מעוררים האדם לתשובה ואך טוב לישראל היום הזה חובה עלינו ליתן כל איש יבזבז מתנה לרבינו משה אדון כל הנביאים והוא לקבל עלינו דבר טוב זה בכה וזה בכה לא תלכו מאתו ריקם וכל אחד ישתתף בצער אחיו כי כלנו איש אחד:

ואמרו בגמרא שאסתר נבעלת לאחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והקשו תוס' הא בעי הבחנה וצ"ל דקושיא למ"ד הבחנה דאורייתא דאי דרבנן מה קושיא בימי מרדכי לא גזר ותי' בדוחק דהיה משמש במוך ועיין מהרש"א דחוכך לומר דהשתמשה עם מרדכי במוך לאבד זרע קודש ודעתה עם אחשורוש אך זה אינו דא"כ לא התעברה מאחשורוש רק בשנת י"ב דנכנסה ברצון והיתה משמשה בלי מוך ואז נולד דריוש אחרון בנה של אסתר בשנת י"ג למלכותו א"כ היה דריוש בן שתי' כשבנה בהמ"ק לאחר מיתת אחשורו' וזהו מהנמנע ומהרש"א לא דק בכאן:

אמנם בגוף קושית התוס' נראה דבלא"ה יש לדייק מה דקאמר וטובלת אבל הענין כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברה"ק ומלאך ולכך אמרו הניח לאסתר להלקח לבית אחשורוש כדי שע"י יבוטל הגזרה ואסור לשמש בעת צרה כמבואר בכפנן ורעב נלמוד ונלמד מנח וא"כ איך שימש מרדכי מטתו עם אסתר אבל השל"ה התיר בימי רעבון בעת טבילה ע"ש ולזה קאמר הגמרא טובלת היינו כשהיתה טובלת מנידתה אז יושבת בחיקו של מרדכי ולא בפ"א כי אז מותר לשמש ולפ"ז לק"מ כיון דפירסה נדה ראיה שלא נתעברה כרוב נשים הפורסים נדה אינם מעוברת ומותרת לשמש ולית ביה משום הבחנה בד"ת וחז"ל גזרו הכל משום ל"פ אבל בימי מרדכי לא גזור ובד"ת כיון דפירסה נדה ליכא חשש הבחנה כי הולך אחר הרוב כדין תורה ורוב נשים הפורסים נדה אינם מעוברת כנ"ל וזהו יושבת בחיקו של אחשורוש ולא נבעלת למרדכי רק כשפירסה נדה וטובלת אז בליל טבילה יושבת בחיקו של מרדכי והבן וא"ש. בניי עכ"פ אל ישמח איש בשמעו ישראל בצער וכן חובה עלינו אשר בני ישראל אלה מפה ואלה מפה בצער מחמת המציק ראוי לנו להשתתף בצערם ומבלי להרבות בשמחה של שטות והבל שיש בו חטא בזאת יש לנו לשמח בשמחה של מצוה וקיום הדת כי כל מגמתם של אחשורוש והמן היה לבטל הדת:

וזהו מאמרם שאלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות וכו' פירש"י דלא היו ממתינים עד זמן המוגבל אבל עכשיו ראו שהוא שוטה וכו' והדבר תמוה וכי בשביל שהוא שוטה לא יתקיים דתו הלא דת המלך אין להשיב אם פקח אם סכל ואיך קיימו אגרות אחרונים להושיע ליהודים כיון שהוא מלך שוטה הפכפך:

אבל נראה כי באמת מ"ש להיות כל איש שורר בביתו היינו לכופו לקיים דתו בכל אופן כי ושתי מאנה כי כפי דת כשדים אין למלכה לילך לפני אנשים ודרכן להסתתר כמ"ש הראב"ע ע"ש והיה הצווי לקיים דת בעל והראב"ע כתב דלכך לא גילה אסתר מולדתה ועמה לבל יכריחה המלך לעבור על דת ויאכילנה נבלות בע"כ:

וזהו מ"ש כי ודאי מהכ"ת יקדימו מזמן שגבל י"ג באדר רק מפורסם היה בעמים כי אסתר היא יהודית ומבית מרדכי לקחה ולכך חשבו למהר טרם יגלה אסתר מולדתה וינחם אחשורוש רק בטחו כי אסתר לא תגלה עמה מטעם שכתב ראב"ע רק מהכ"ת יכריח המלך למלכה אשר אהב לעבור על דתה בע"כ:

אמנם באגרות ראשונות שכתב להיות כל איש וכו' וקשה להם מה ביקש בזה וכו' וע"כ שתהיה מוכרחת לקיים דתו וכתב בחוק פרס ומדי ולא יעבור וא"כ ע"כ יכריח אותה לדתו בגין זה בטחו כי אסתר לא תגיד עמה ולכך לא מהרו לעשות קודם זמן מוגבל ובאמת מה רבו חסדי ה' אשר או"ה נתנו מקום לאגרת אחרון ובטלו הראשון וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב כמ"ש הראב"ע ובס' יוסיפין לרומי' וכן אצל הנוצרים בביבליא שלהם נדפס אגרת מרדכי שכתב בשם אחשורוש לבטל אגרת הראשון טרחו מאוד לישבו לבל יהיה המלך חוזר מדבריו ונתלה הזיוף בהמן:

ולכך נאמר במגילה הנה ביה המן נתתי לאסתר ואותו תלו ואתם כתבו על היהודים וכו' דמה ענין זה שנתן בית המן לאסתר אבל ודאי או"ה יאמרו מה חזית דאגרת הראשון היה מזויף והמן משנה למלך כתבו בלי ידיעת המלך איפוך אנא מרדכי שהוא כעת משנה למלך וחותם המלך בידו הוא כתב לבטל והמלך אינו יודע ממנו רק צליבת המן מעיד שעשה זיוף כי לולי כן איך תלוהו רק י"ל בשביל כך שביקש לאנוס אסתר המלכה כדכתיב הגם לכבוש וכו' אמנם בכל דתות מיתה וממון בתרי עונשין לא מענשין אבל מיתה לזה וממון לזה מענשין ולכך אלו היה נהרג בשביל זה לא היה נלקה בממון אבל הואיל ונהרג בשביל זיוף הדת ובשביל זה שביקש לאנס המלכה לכסות עין ניתן לה בית המן מדה כנגד מדההוא ביקש ליקח אותה לבית זו אשה ניתן לה ביתו וא"כ כך אמר הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו ש"מ דנהרג בשביל הזיוף ואתם כתבו על יהודים כטוב בעיניכם להודיע כי בזיוף נעשה הדת הראשון ועלינו לשמח בפורים בשמחת תורה ולא בהבלי עולם כדכתיב וליהודים היתה אורה זו תורה כי כל ענינים היה לבטל דת מישראל כמאמר המן אכלו ושתו ומבזים למלכא (במקצת נוסחאות ונפקו לשוקא ומבזי למלכא ובמקצת נוסחא רק סתם מבזי למלכא והוא הנכון) ויש להבין איך שיקר המן ובדה מלבו שקר מוחלט כזה ואין קץ לדברי רוח:

אבל כי אז היו חושבים כי המלך אלוה על ארץ ולו יהיב יקר ושלטון והשם הסיר השגחתו ומסרו למלך על ארץ ולכך אמר המן ישן הוא היינו שסילק השגחתו והכל ביד מלך תחתון ולכך בימי דניאל שמו השרים חיוב מיתה מי שיתפלל לה' כי אם למלך כי הוא אלוה על ארץ ובספ' יהודית המקובל לנוצרים נאמר כאשר אחירם מבני עמון יעץ מבלי ללחם עם יהודים כי ה' בעזרתם כעס עליו הילפורנס שר צבא כי מחרף בזה למלך כי המלך הוא אלוה על ארץ וכפר עדות ידידיה אלכסנדרי בספרו פילון היה זה בזמן אחשורוש ולכך שנא יהודי כי חרה אפו אשר הרגו בבית שר צבאו הנ"ל ע"ש. עכ"פ היה זה אצלם לחוק מאומות כי המלך בארץ אלוה ובברכת המזון שלנו קבעו חז"ל בברכה שלישית להזכיר מלכות בית דוד אסרו להזכיר מלכות שמים ואפי' ביעלה ויבא אין להזכיר מלך להבדיל בין מלכותא דרקיע לארעא והיינו להוציא מלב הטועים המייחסים למלך התחתון תואר לאלהו':

וזהו כוונת המן אכלו ושתו ואח"כ מברכין ונמנעים להזכיר מלכות שמים בהזכירם מלך ב"ו להבדיל וזהו גנות ובזיון המלך כי הוא אלוה בארץ וזהו אכלו ושתו ומבזים למלכא והיינו בבה"מ כנ"ל ומ"ש כמה ידע לישנא בישא והיה משרש נחש הצפעוני כאמרם המן מהתורה מנין דכתיב המן העץ וכו':

להבין ענין זה תבין למה לקח המן עץ דוקא גבוה חמשים אמה אבל הענין בחטא אדה"ר יש להבין מה ראה אדם לעבור מצות ה' וביותר חוה אמרה לנחש אלהים אמר אל תאכלו פן תמותון השמיטה מות תמות רק תמותון והנחש אמר לא מות תמות כי יודע אלהים באכלך ממנו והיית' כאלהים וכו':

ויש להבין למה הוסיפה הנחש מות תמות תרין מיתות מה דחוה לא אמרה רק א' וגם היאך העיזה כ"כ להכחיש מאמר הבורא ואדם וחוה איך מלאו לבם להאמין בנחש יותר מקב"ה בעצמו הזה נאות לאיש השלם כמו אדם ולא יהיה רק ספק שב ואל תעשה עדיף ואיך אפשר להאמין לנחש והכחשתו להבורא אבל כבר נאמר במשה ותחסרהו מעט מאלהים מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים ושער חמשים א"א לחי להשיגו והיא בכלל לא יראני אדם וחי כי בהשיגו אור גדול כזה יתדבק נפשו למעלה ויתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון כנר קטן המתדבק באור גדול וכמו שאמרו הציץ ומת וכו' כי כך המשיגים אור רב נפשו יתדבק בשרש למעלה לכך לא יראני אדם וחי:

וזהו היה פתוי הנחש לחוה כי אדם הי' במעלה נשגבה למאוד והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים ואמרה נחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדע' כי תמותון לא לעונש הוא רק הוא עץ הדעת ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ והייתם כאלהים וא"כ בע"כ תמותון כי יפרד הנפש מגוף ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון אבל אין כאן עונש כי אלו היה לעונש אף בעה"ב חטא מיתה והיה מות תמות כמאמר חז"ל מות בעה"ז ותמות בעה"ב אבל כאן רק תמותון ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעה"ב ג"כ זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב רק עי"כ יפרד הנפש מגוף ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות רק אמרה פן תמותון ולכך אמרה הנחש פתוי שלה ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגו ועזה יותר ממיתה הטבעים אהבת ה' ולהשיגו לדעת ולכך אכלו ובעו"ה חטאו כי ה' אמר מות תמות זהו ענין הסתת נחש וענין אדה"ר שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:

והנה האר"י ז"ל דרש בהספדו למהרמ"ק כי יהיה באיש חטא משפט מות פי' שיחסר טעם משפט מות כי לא פעל רע ולמה ימות ותלית אותו על העץ מחמת עץ הדעת שגזר מיתה בשביל כך מת. וכן במרדכי היה צדיק כמשה בדורו לא נמצא בו חטא להמיתו ויעצו לו יועציו לתלותו בחטא עץ הדעת והיה שרשו להשיג חמשים שערי בינה כמש"ל וזהו יעשו עץ גבוה חמשים אמה לתלות עליו ובזה ימצאו מקום לעורר דין על מרדכי ולגרום לו מיתה ולכך רמזו חז"ל המן מהתורה מנין דכתיב המן העץ וכו' והיינו כמ"ש דהתכוון לתלות מרדכי על עץ הדעת והוא גבוה חמשים אמה. ולהיות ע"י חטא אדה"ר נאמר קוץ ודרדר תצמיח והיינו כי הוא ביקש להשיג שער החמשים שהוא כתרו של אותיות וקיצו המורה על גבוה מעל גבוה לכך בקללה נאמר וקוץ ודרדר ולכך עץ של המן היה ג"כ קוץ כמבואר במדרש ופיוט:

והנה זו שחשבו למלך אלוה וא"כ כל דתות בטילים נגד דתו כמש"ל יובן בו במ"ש כי המן עמד לבקש על נפשו מאסתר כי ראה כי כלתה אליו הרע' מאת המלך דלכאורה הדבר תמוה אחשורוש שהוא בטבע שינא ישראל ולא יוכל להשתדל ממנו חנינה ואסתר שהיא ישראלית והוא חשב לאבד שאריתם אליה יתחנן ימצא חנינה מה עלה בלבו אם לא כמש"ל כי ידע טוב צדיקים אינם נוקמים ונוטרים ובבא השונא לידם גומלים טוב בכל אפשרי:

אבל הענין כך כי תמהו מפרשים מה החריד על המי הוא לא ידע כי המלכה יהודית אלו היה יודע שהיא יהודית לא היה עושה ולכך כתבו שהמן נבהל ומחמתו סגר עליו המדבר והתנצלות הנ"ל אבל באמת כיון שהמן נתן טעם במלשינו אצל המלך ודתי המלך אינם עושים כי עוברים על חקיו כי כל נמוסם וחגם וענינם היה אז הכל ע"פ מלך כנ"ל וחשבו למלך לאלוה הארץ ולכך חרץ משפטם למות א"כ מה יועיל שהיתה המלכה יהודית מכל מקום אם היא אינה שומרה דת המלך משפטה להמית בלי חמלה כי כך חרץ ממוכן משפטה בושתי על אשר לא עשתה מאמר המלך שהיה במשתה ין ומכ"ש מה שקבע חוקות לא יעבור בישוב הדעת וכדומה ולא ינצל כלל בשביל היותה מלכה וכך נאמר בדברי חז"ל קינא בושתי וקטלה קינא בדידי וקטלא והיינו הכל משרש וטעם אחדכמ"ש והנה המן אמר זה לאחשורוש בהיותו אתו עמו ואין זר עמו א"כ לא עלה ברוח המן שיהי' אסתר יודע' מן דברים וענינים שלו מה שאמר לאחשורוש אמנם אסתר ומרדכי ידעו הכל מרה"ק:

ולכן חשב המן לפני המלך אין להתנצל כי ראה כי כלתה אליו הרעה דמה יאמר אלו הייתי יודע דהמלכה יהודית לא הייתי מדבר כי לפי דבריו שאמר ודתי המלך אינם עושים אינו מציל מה שהיא מלכה ואם יאמר שמ"מ אין למלכה להאשים כי לה כח כמו מלך ח"כ יגלגל עליו השנים למ' חרצת משפט ושתי למות אבל המן חשב כי אסתר לא ידעה שאמר למלך ודתי המלך חינם עושים א"כ חשב להתנצל אלו ידע שהיא יהודית לא גזר כלל ולכך עמד להתחנן לפני אסתר ולא לפני מלך ובאמת סוד ה' ליראיו הם יודעים הכל ויודעים ג"כ מהצנה רק שפחדו אולי יגרם החטא וכן הוא ברבה ראוי היו ישראל בימי המן לענוש והיינו כמ"ש כי מרדכי ראה גם הצלה בנבואה אלא שאמרו יעקב נתיירא איך נחנו לא נתיירא מחטא אשרי אדם מפחד תמיד מחטא כי בעו"ה החטא מקלקל הכל כל הקיצות שאמרו כל החכמים בספריהם ח"ו לא כזבו רק היה הקץ רק חטאינו גרם שנתבטל בעו"ה הלא המה ראו הכל בנבואה כמבואר בירושלמי ששמואל ודוד תקנו כ"ד משמורת ואמר המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם אמונה גדולה הי' שאין משמר נוטל ושונ' ביובל בשדה אחוזה החוזר לאנשי משמר:

ודבר זה צריך תלמוד איך יתכן זה החשבון כי אם נחשוב זה צריך ראשון לדעת כמה שבועות יש בשני היובל לא יעדיף ולא יגרע ובזה יהיה אפשר לעשות חשבון שלא יחזור ויבא שני' למשמר שניטל כבר ביובל העבר אבל זהו אינו כי בזמן הראי' היו הב"ד מעברים שנים כפי הראות פעם ביובל הרבה עבורים ופעם מעוטים וא"כ אין מספר קצוב לשבועות שישנו ביובל ואיך אפשר לקבוע חשבון שלא יהיה חוזר ושונה אם אין קצוב המנין שבועות פעם מוסיף פעם גורע וגם תמהו מה אומנות גדולות יש כאן לשמואל הרואה דבר זה חושבנא בעלמא ונמסר לבעלי חשבון:

לכן נראה כי זהו ודאי א"צ לפנים יובל שנטל זה משמר לא יטול משמר זה ביובל שני ואף אם יפגעו בו השבוע צריך להחליף עם משמר שאצלו כדי שיהיו כולם שוים שלא יהיה משמר נוטל פעמים ושני' יפסידו וזהו ראוי מפאת הדין וסברא רק הרמב"ם כתב בבית ראשון מנו ששה עשרה יובלות שלימות ובאמצע היובל שבעה עשר היה נחרב וא"כ לא היה יובלות שיהיה שדה אחוזה חוזר רק י"ו ובית שני עמד ת"כ שנים הרי שמונה יובלות של ימים כי שנת כ' ליובל התשיעי חרב הבית בעו"ה ולא נשלם ולפ"ז ביחד כ"ד יובלות:

וזהו הענין כי שמואל הרואה ברה"ק וכן דוד ראו כי כל יובלות בשני' כתיב יהיה כ"ד ולכך תקנו כ"ד משמרות כדי שעכ"פ כל ימי הבית יהיה כל משמר נוטל פ"א שדה אחוזה ואין לא' יותר משני ואלו קבעו כ"ג א"כ יובל כ"ד היה חוזר חלילה על משמר ראשון ואח"כ נחרב הבית א"כ היה אותו משמר נוטל ב' פעמים שדה אחוזה ושאר משמרות רק פ"א וכן כ"ה א"כ טרם שהגיע למשמר כ"ה היה בית חרב והיה יוצא נקי וכל משמרות זולתו היו נוטלים ולכך תקנו כ"ד משמרות מכוון נגד יובלות שהיו בשני בתים כדי שכל משמר יטול פ"א ביובל ודי ראו כמה עמקו וכמה נגלה להם הכל ולא אנס להם רז ובעו"ה כעת מחמת רובי צרות נשכחו מאתנו הכל ואין אתנו יודע עד מה אבל זאת נחמתנו לרב שפלתנו נזכה לעלות כי כך אמרו נפל תפול לפניו שתי נפילות הללו למה אלא אמרו הם נמשלים לעפר והם נמשלים לכוכבים כשהם יורדים עד לעפר וכשהם עולים עד כוכבים והדבר בעצמו תמוה מה פי' של דברים הללו ומה ענינם ביעצתם להמן:

אבל אמרו בגמרא נפלה בתולת ישראל וכו' והפי' כך נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל ויש להבין מה קאמר נפלה ולא תוסיף לנפול ומה ענין זה לקום וכו' אבל הענין לא יגאלו ישראל עד דשכיבתא לעפרא והיינו אדם שהוא יושב על כסא יכול לנפול על הדום ומן הדו' יכול לנפו' על קרקע אבל על קרקע כשנפל תו לא יוכל ליפול יותר כי הוא בתכלית השפלות ונמוכות וזהו הענין נפלה כ"כ עד אשר לא תוסיף לנפול הרצון שא"א לנפול עוד כי שכיבתא לעפרא ולאין תפול עוד ואז כשתהיה נפילה כ"כ אז קום בתולת ישראל:

וזהו הדבר שאמרו יועצי המן כשהם נופלים עד ארץ ויהי' תכלית הנפילה כי משם תו א"א לנפול ואז כשהם מגיעי' למדה זו אז עולים עד כוכבים לכך ישראל נפלו בתכלית נפילה שנגזר עליהם כליון אז יעלו ולולי שהיתה מסבב עליהם נפילה כ"כ לא היה סבה להיות עולים וזהו מאמרם אם מזרע יהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו כי נפל פי' שכבר נפל בתכלית נפילה אזי תפול לפניו אלו לא נפל כ"כ לא נפלת לפניו אבל כשנפל כ"כ הרי מתחיל עליתו. וכן תמיד כשאנו בתכלית השפלות מתחיל העליה ולכן בעו"ה אנו בתכלית השפלות ונבזים בעיני עמים כללו של דבר בכל דבר אנו בתכלית ירידה ונפילה אזי ישועות ה' קרובה לבוא ויצמח קרן ישע ויהיה נאמר עלינו קום בתולת ישראל ובא לציון גואל אמן: