אלה הדרשות אשר דרש דרש הגאון אמיתי ז"ל בהיותו על מכון שבתו בגק"ק אה"ו והגיע לידי מב"י הקדש רק לא נאמר בו זמן מהשנה רק היום שהוכפל בו כי טוב כאשר עיני חכמים יביטו ואותו יום הי' ט' אדר:
הלוים בני קרח כאשר שררו על משמרתם ענו ואמרו בתהלים מ"ט למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים וכו' כל יושבי חלד וכו' ופירש"י כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה ולהבין למה הזכיר זה ולא סתם יושבי יבשה או ארץ. אבל הענין אמרו במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ואיזהו זהו מחלוקת הלל ושמאי ומחלוקת שאינו לש"ש כגון מחלוקת קרח ועדתו אין סופה להתקיים ויש להבין מה זהו שסופה להתקיים איך נתקיימו דברי ב"ש הלא במקום ב"ה דברי ב"ש אינו מהמשנה כלל ומה מעליותא יש במחלוקת שיהיה סופה להתקיים אבל הענין היום יום ס' אדר שבו נחלקו ב"ש וב"ה וקבעו חז"ל תענית כמבואר בש"ע א"ח דאותו יום גברה כח ב"ש והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו עגל ולהבין איך יודמה זה מחלוקת קדוש וקב"ה חדי בי' לעגל יובן כי מה שביקשו מאהרן לעשות עגל ותלו כי משה לא ידענו מה היה לו וכבר העידו כל מפרשים הכוזרי הראב"ע ורמב"ן שלא היה מהמרי כ"כ כמו שיודמה לכאורה והענין כי שמעו מפי משה שהי' כבוד ה' חונה על הכרובים כדכתיב ונועדתי וכו' וכרוב הוא פני אדם זוטרא ושפטו כי השפעה בא ממרכבה קדושה אשר מימין פני אדם וע"י שפעו בא על דמותו והיותו למעלה אפי רברבי כשיורד מלמעלה למטה נתקטן ונעשה אפי' זוטר' אבל מ"מ הוא דמותו פניו משור וזהב ומשה הוא מימין כדכתיב מוליך לימין משה וא"כ היה אהרן משמאל כנודע שהיה אז לוי ובמרכבה מימין פני אדם וכן פני שמאל פני שור וא"כ שפטו בעוד משה היה השפעה יורד מימין מרכבה מפני אדם לפני אדם אשר זו של זהב אמנם כעת אשר מת משה והנהגה באהרן היותו משמאל אם כן יורד שפע משמאל שבמרכבה שהוא שור אל למטה ושם שור זוטא של זהב שהוא עגל של זהב אשר שם יהיה כבוד חונה כמו על אפי זוטא של אדם וזהו שאלתם והם שמעו ונקדשתי בכבודי וכו' כי בעת חנוך מקום שריית שכינהצריך להתקדש ב מיתת אדם כדאמרינן ואז שראו כדמות משה מת שפטו שע"י נתקדש אהרן והגיע זמן לעשות מקום חל עליו שפע אלהות וידוע מ"ש תמיד מקולי בית הלל ומחומרי בית שמאי כי הלל צד ימין ושמאי צד שמאל:
ובזה יובן שבאותו יום גברה ב"ש על בית הלל וכמעט שקבעה הלכה כב"ש וגברה צד שמאל על צד ימין היה אותו יום קשה כיום שנעשה בו עגל שהי' ג"כ כל כוונתם להגביר צד שמאל ולהוריד שפע משור ולא מאדם שבמרכבה. והנה יש לדייק באמרו איזה מחלוקת שהיא לש"ש ומה שאלה הרבה מחלוקת שהם לש"ש וגם קשה הדיוקי' דקאמר כגון מחלוקת שמאי והלל משמע הא זולת דוגמא הלז אינו לש"ש ואח"כ קאמר שלא לש"ש מחלוקת קרח ועדתו משמע זולת זה הכל לש"ש וקשיא אהדדי אבל בעו"ה כל מחלוק' יהיה מה שיהי' היצה"ר מפתה ואומר שהוא לש"ש ולמצוה גדולה להכניע בוגדים ולשבר זרוע רמה וכהנה דברים רבים כללו של דבר אין לך מחלוקת שאין יצה"ר מפתהו ואומר שכל הכונה לש"ש וח"ו לומר על מחלוקת שהיא שלא לש"ש רק א"כ במה יודע איפא האמת אם היא באמת לש"ש או לא בזאת יודע אי המחולקים ובעלי ריבות הם זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה הם אוהבים גמורים בלב ונפש זהו אות שמחלוקתם לש"ש אבל אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת זהו שלא לש"ש ויתיצב השטן בתוכם וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה איזה מחלוקת שהיא לש"ש כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לש"ש אמרו כמחלוקת שמאי והלל שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה הנאהבים ונעימים זהו אות שמחלוקתם לש"ש אבל כמחלוקת קרח ועדתו שהיו נוטרים איבה ושנאה וכמעט יסקלהו למשה וכדומה זהו שלא לש"ש כי למעלה אהבה ואיש אל אחותו וזהו לאות נאמן בכל מחלוקת להבין אם היא לש"ש או לאו ולהבין ענין סופה להתקיים נקדים שאלת סבי דבי אתונא מ"ש בגמרא דבכורות פ' הלוקח דאמרו לריב"ח אימא לן מילי דכדיבי אמר הוי לן כודנייתא וילדה וכו' אמרי ליה וכודנייתא מי ילדה אמר להם הי נינהו מילי דכדיבא וכו' ע"ש ויש להבין מה שאלה מחכמים ושכחו שביקשו ממנו דבר כזה ומה הוא התשובה:
ובימי חורפי אמרתי כי רש"י בפ' שלח כתב דרך הבדאים לומר תחילתו דבר אמת ולכך אמרו מרגלים ארץ זבת וכו' וזהו שאלתם אתה מתחיל בדבר כזב מבלי הגיד אמת בתחלתו כי כודנייתא מי ילדה וזהו ראש דבריך וריב"ח השיב להם הא דבדאים אומרים תחלתו דבר אמת כי חפיצים שיאמין להם ואומרים תחלתו אמת ומדהא איתא כולו איתא אבל אני אי אין רצוני שתהיו מאמינים לי כי אני אומר אותו בתורת כזב ושקר כי כך היה שאלתכם ויותר אין לי להגיד לכם וא"כ למה אני אומר דבר אמת בתחילתו. אבל בגוף הדבר מה זה שפלפלו ומה היה שאלתם בתחילה לומר דבר כזב וכי זהו שאלת חכם אין לך נקל בעולם מלדבר שקר ואין קץ לדברי רוח ובחפזי כל אדם כוזב אבל הענין כן מ"ש בגמ' אין ממנין בסנהדרין רק מי שיודע לטהר שרץ מהתורה דהיינו שיוכל לומר על טמא טהור וכן להיפוך ומראה לו פנים והקשו בתוס' מה לי בחריפות של הבל:
ובימי חורפי הייתי אומר דידוע המצוה לבער רשעים ולעשות משפט כתוב בעושי רע וא"כ העושה רציחה וכדומה בפני ב"ד עד שאין פ"פ לצדד בזכותו וא"כ יהי' זכאי כי ב"ד שאמרו כולם לחובה זכאי וא"כ יצא נקי ברשעתו ואף הם מרבי' ש"ד בישראל אך באמת כשיקרה דבר נבל כזה אף אם א' מסנהדרין מתכוון לומר זכאי כדי שלא יהי' כולם אומרים חייב והרי הוא חייב אך ודאי לא יתכן לומר בב"ד זכאי או חייב בלי נתינת טעם לדבריו וא"כ זה שפעל רע איך אפשר לומר זכאי אבל אם הם יודעים בכח התורה לומר על טמא טהור ולהראות פנים הרי יכול לומר על חייב זכאי ולהראות פנים בתורה וגלל כן יצא משפט צדק וא"ש:
אך באמת בגוף הדבר הוא הדבר שנאמר אל תהי מפליג לכל דבר שאין דבר שאין לו שעה ומקום וכ"כ אמרו אלו אוסרי' ואלו מתירין אלו ואלו דא"ח ולכאורה זר הדבר איך יתכן שני הפכי' בנושא אחד אבל הענין הכל כי זה העולם עולם תמורה והכל בסוג עץ הדע' טוב ורע כי הוא תחת עולם הגלגל חוזר והולך וכן למעלה בעולם עליון כמבואר בפירוש בספר היצירה רל"א שערים פני' ואחור הולך הגלגל וחוזר פעמים טוב ופעמים רע אין למעלה מעונג ואין למטה מנגע תם מת עשר רשע וכן הכל טוב ורע מתהפך פעמים זה ופעמים זה ולכך הכל לפי ענין הגלגל העליון ותחתון סובב והולך מתהפך וא"כ מה שבזמן הזה טמא בזמן אחר טהור וכן כולם ולכן אלו ואלו דא"ח כי בזמן הזה טמא בזמן אחר לפי סיבוב גלגל עליון טהור:
וזהו אמרם אל תהי מפליג לכל דבר שאמר זה חכם טמא והוא טהור כי אין לך דבר שאין לך מקום וזמן שיגיע שיהיה באמת טמא וכן מצינו במצבה שהיה אהוב בימי אבות והיה מצוה וקדושה ושנוא אח"כ שהיה טמא ועבירה וכן כולם מתהפך פעם כה ופעם כה לפי מערכות כנ"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים כי הכל משרש טוב ורע ולכך אין ממנין בסנהדרין רק מי שיודע לטמא הטהור וכן להיפוך כי אין זה חריפות של הבל ושקר כדעת התוס' רק אמת והכל בזמנו וצריך להתחכם בענין החכם ההוא אף שהוא טמא אין החלט ויש זמן שהוא טהור והכל לפי הזמן וכמה פעמים מצינו בדברי חז"ל שאסרו ואח"כ בזמן התירו וחזרו אח"כ ואסרו כי הכל יפה בעתו לפי עת הרל"א שערים כמבואר בס' יצירה כנ"ל והבן כללו של דבר אל תהי מפליג לכל דבר לומר זהו שקר הוא כמ"ש כי בזמנו הראוי יהיה אמת ואין לך שקר רק מה שהוא שקר בעצמותו כמו פרידא שילדה:
וזהו ענין סבי דבי אתונא שהיו פלסופים וראשי מדרש או"ה אז וצחקו על חכמי ישראל שחכמים שלהם מראים עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור ובזה בדאים לישב בסנהדרין והוא חריפות של שקר כקושי' התוס' וזהו מאמרם אמור לנו מדברי פלפול השקר ההוא ואימא לן מילי דכדיבי איך הנחלו שקר וריב"ח עשה עצמו כאין מבין ואמר להם שקר מוחלט דכודנייתא ילדה ושאלו וכודנייתא מי ילדה וכי שקר כזו אנו מבקשים ומה רשומי חכמה יש בזה רצוננו לפלפול כנ"ל והשיב להם ריב"ח הלא אתם בקשתם דבר שקר ופלפול כזה אינו בגדר שקר כי עת לכלחפץ ואין שום דבר כזה בגדר שקר כאמרם אל תהי מפליג לכל דבר ואם אתם חפצתם שקר אין לך שקר רק כודנייתא כי הוא באמת שקר אבל זולת זה אין שקר ודברים אלו הם מחוכמים כראוי לחכם כמותו י"ב:
וזהו כוונת חכמי משנה ז"ל מחלוקת שמאי והלל סופו להתקיים כי אע"פ שהיום הלכה כב"ה שדבר זה טהור יהיה זמן שיהיה טמא כדעת ב"ש כי אין לך דבר שאין לו זמן ומקום וכן להיפוך ולכן זהו מחלוקת לש"ש כי דברי שניהם סופו להתקיים ושניהם אמת משא"כ מחלוקת קרח ועדתו שחלק על משה בטלית שכולו תכלת וכדומה לא היה ויהיה מעולם והוא שקר מוחלט ולכך אין סופו להתקיים כלל כולה נובל וענן כלה זהו מחלוקת קרח וזהו שלא לש"ש והבן וזהו תבין למה חולדה אינו בים ומה נשתנה מכל החיות:
אבל הענין ג"כ שאמרו במדרש באסתר שנכנסה לאחשורוש ונסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני ודרש במדרש אלי בים אלי ביבשה והדבר תמוה דמה ביקשה בזה אבל ידוע כי נו"ן שערי טומאה ומ"ט מתהפכים מרע לטוב ולכך ישראל שהיו במצרים במ"ט היה להם תקוה שבאו לקדושה אבל שער החמישים כולו טמא ואינו מהפך כלל רק טמא ולכך ח"ו אלו ישראל נשקעו באותו שער:
והנה שמונה שרצים כתיב בתורה החולד וכו' ז' הנשארים הם מתהפכים מטוב לרע ומרע לטוב וז' פעמים ז' הם מ"ט וזה מ"ט שערי טומאה ולהבין ענין הפיכתם הא הם טמאים בהחלט הא כל מה שיש בים יש ביבשה ומה שבכאן טמא בים טהור וא"כ הרי הופכו טמא טהור אבל החולד שנזכר בראשונה הוא מחמישים שערי טומאה והוא שרץ השמיני והוא ראשון בטומאה והוא כולו טמא ולכך אלו היה בים היה טהור והוא כולו טמא ולכך אינו בים כלל:
ומזה תבין כי אמרו כי דניאל ראה ד' מלכיות הכל כדמות בהמה טהורה צפור עזים ואיל להורות כי שכינה שורה בם ושמתי כסאי בעילם כי בכל ד' מלכות השכינה שורה בשר שלהם ואלי קורא משעי' רק יש להבין הא מלכות אחשורוש נמשל לדוב חיה טמאה כמ"ש אבל יובן כי ראה עולה מים ליבשה ובים טהור כי כל מה שביבשה טמא בים טהור:
ומזה תבין קושיא הפליאה איך יש במרכבה קדושה נשר ואריה עופות וחיות טמאות והענין כי מלכותו בכל משלה שליט בים וביבשתה וכלול המרכבה ים וביבשה ויבשה אדם ושור שהם טהורים ובים ארי' ונשר שהם ג"כ טהורים ולכך דניאל ראה חיות הללו עולים ממים והם טהורים וזהו טענת אסתר למה עזבתני כי אתה שוכן בתוך ד' מלכות ולכך ראה דמותן בחיה טהורה ולא תקשה הא ראה דוב ולכך ענתה אלי בים ואלי ביבשה כי מרכבה כולל הכל והכל טהור ומי יתן טהור מטמא לא אחד וא"כ אף דוב טהור וא"כ למה עזבתני כללו של דברים כל ז' שרצים מתהפכים מטהור לטמא ומטמא לטהור בים וביבשה חוץ מחולדה שכולו טמא מי יתן טהור מטמא לא אחד כי אחד הוא שאינו מתהפך כנ"ל:
ולכך בני קרח קראו במזמור הזה לבני אדם הרשעים שאינם בינונים אשר דרכם להתהפך מטוב לרע ומרע לטוב כדרך זמן בר"ה ויה"כ כולו טוב בפורים ועת מחולת כולו רע בעו"ה אך הוא קרא לבני אדם שכולם רע ויאמר יושבי חלד כחולדה שכולו רע ואינו בים כלל רק כולו רע לזה אקרא לשמוע בקולו והנה ע"ז אלי בים ואלי ביבשה י"ל עוד כי ענין שגזר המן באדר היה מחשבתו רע למאוד וידוע מה שירא משה מנחש ואמר לו השם לאחוז בזנבו:
והענין כי נחש יבשה היא רע אבל בקל נכבש כאמרם אם מקדים אדם למים אין בכחה לעשות רושם בנשיכתה וזה היה כח של מצרים מכשפי' הכל בכח נחש וקסם ולכך במי' לא יקום כשופם כמבואר בגמ' דסנהדרין כי מים מבטלים כח נחשים אבל יש נחש בים כדכתיב ויברא אלהים תנינים גדולים ופירש"י דגים הם נחשים גדולים הם שכחם גדול ונחשי' אלו תוקפם רב כדכתיב הנני אליך התנין הגדול וכו' ואמרו חז"ל כי ח"ו לא הי' עולם מתקיים מפניהם עד שהרג נקבה וסירס הזכר ובזה שסירסו נסתלק כחו הגדול ולולי זאת היה כחו גדול למאד והם תנינים בים ולכך משה שראה התנין לא כנחש דיבשה ירא כי משה מן המים משיתהו ומים כובש לנחש ההוא רק מנחש דים דהוא תנין וכבר אמרו כח מושיען של ישראל נלקה במים ולכך ירא מנחש ההוא אבל הקב"ה אמר לו שהוא מסורס ואין כחו תקיף כ"כ אמר לו אחוז בזנבו כי אין לו כח ולא עביד פירות כלל ותנינים האלו הם דגים המושלים בירח אדר ובאמת מתחלה הי' הזכר באדר ראשון ונקבה בירח שני ולכך מעוברת כל עיבור בנקבה ולכך הוא רע למאד והעידו כל חוזים בזמן מבול היה מזל דגים במערכה רעה למאוד מאוד וגבר כחם להביא אבל אח"כ כאשר נשבע הקב"ה מבלי להביא מבול נאמר שברת ראשי תנינים על המים כי החליש כחם כנ"ל הרג נקבה וכו' ולכך כתבו כולם שהנולד באדר שני אין להם מזל כי הרג נקבה ולכך המן כידוע במדרש דאסתר נמשלה לאילה כי אילה רחמה צר וקב"ה מזמין לה נחש וכן היה אז שרחמה צר והקב"ה הזמין להם המן הנחש לשוך אותם והיו מולידים וצמחה ישועה ע"י תשובה וכן הוא בכל פיוטי' כי המן נחש והמן ידע כי הוא נחש רק לא ידע אם נחש ארצי או תנין בים וכן אסתר נסתפקה לכך אילת השחר שזימן לה הקדוש ברוך הוא נחש נסתפקה אם הוא נחש דיבשה או דים אמרה אלי אלי אלי ביבשה אלי בים למה עזבתני יהיה נחש מאיזה סוג שיהיה עליך להושיע ומבלי לעזוב אותנו. וכן המן נסתפק וידוע כמו שכתוב כי נחש דים כחו גדול ולכך כשנפל לו בגורל ירח אדר שמח כי אז מושלים תנינים בים דגים וזהו לאות כי הוא נחש דים וכמ"ש כי מושיען של ישראל נלקה בים ולכך מת משה לדעתו בירח אדר אבל באמת אלו מת משה בירח אדר ראשון הי' טענה לטעותו אבל מת באדר שני כמבואר דהיה רק ממיתתו ל' יום עד עברם הירדן ואותו שנה היה מעוברת כמבואר במד' ועיין מ"א הלכות תענית ובאדר שני אין מזל כי הרג נקבה וכן אדר ראשון מושל תנין הנזכר והאי אסתרס ולכך היינו הדבר שדרשתי מקדם פי' ברשב"ם פ' המוכר מבואר דיונים אינם מולידים בירח אדר כי אסתרס ולהורות כי אין מזל לישראל נולד משה בירח אדר ראשוןכמבואר בגמ' דסוטה וס' רבוא נולדו עמו כנודע שש מאות אלף רגלי ולהורות כי אין מזל לישראל ואין לתנינים שליטה בישראל ולא נחש ביעקב:
ולהיות כי כל בהמות וחיות יש בהם צד טוב ורע בהמה וחיה טמאה צד רע ביבשה כי שם טמא וצד טוב בים כי שם טהור ולכך סריס המלך אשר רצה להאכיל לאסתר חזיר כי מדשן עצם ובשר ואסתר לא רצתה לאכול טמא האכילה צד הטוב שבחזיר והיינו חזיר דים שהוא טהור וזה קדלי היינו הטוב שבחזיר והיינו חזיר דים וכן גזירת המן היה נחש כמ"ש ובעו"ה לא הי' כחם אז יפה לבטל כח נחש לגמרי ולכך בכל דור גזירת המן קצת קיים לעשות בישראל נשיכה ועקיצה ולכך מרדכי חשב שדורו זכאי וחשב שנחש נתבטל לגמרי וגזרת המן כלא ולכך ביקש לעשות י"ט לא זכר מתנות לאביונים אבל אנשי כה"ג ידעו כי בעו"ה לא הי' דור שלם ולא היה סריסים מלבעול בת נכר ומכח זה האי דג דאסתרס יש לו תוקף ולא נתבטל לגמרי ורשומו ניכר בכל דור ולכך לא קבלו לי"ט וגזרו מתנות לאביונים כי צדקה תציל ממות ולא יתבטל גזרתו מכל וכל עד ביאת הגואל ולכך כל המועדי' בטלים וימי פורים לא נבטלו לע"ל כי מחשבת צדיקים לא ישוב ריקם לבטלה ומרדכי חשב לעשותו י"ט לא יהי' ריקם רק בזמן משיח שיתבטל לגמרי הנחש יהי' י"ט כמחשבת מרדכי ולכך אינם בטלים:
ובאמת להיות כי בעו"ה עדיין מחשבת המן קיים עלינו להתעורר שנה בשנה לבטל מחשבתו והעיקר בתשובה ומע"ט כי העיקר תורה לשמה וכל המצות צריכים להיות לשמה ובשמחה של מצוה כי שמחה של מצוה מביא טובות רבות כמ"ש תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה ובעו"ה שמחתנו נהפכה והיינו כי כשאנו שמחים שמחתנו של שטות והוללות והתחברות אנשים בנשים ויי ויי האי דאחריב הכל הלא אחשורוש וושתי ששניהם לדבר עבירה נתכוונו לא שמו מתחלה בית משתה לאנשים ונשים ביחד רק אחשורוש בבית מלכותו והיא בבית מלכותה והטעם כי נתכוונו להכשיל לישראל בדבר עבירה ואלו שמעו ישראל שיושבים תערובות נשים ואנשים לא היו הולכים כלל למשתה והיה נכזבה תוחלתם ולכך גדרו עצמן למען הסית ישראל לבוא:
ובאמת כל ענין ושתי שמיאנה לבוא הוא כי אמרה מה לה לבוא לבית אנשים ערומה זהו פריצות ביותר כל כך רק יבאו אנשים לחדרה בית נשים ושם תסיר בגדיה ויראו אותה ואין זה פריצות כל כך וא"כ נזהרה ברגלה מבלי לחטוא והכתוב צווח יען גבהו בנות ציון וכו' ברגלים תעכסנה שהלכו לאנשי' לגרות בם יצה"ר אבל ושתי שמרה רגלה רק כוונתה היה שאנשים יבאו אצלה:
ובזו תבין מה שברב' אמר אשר כדת לחזירתא כדת ופי' לושתי קורא המדרש חזירתא ולהבין למה קורא אותה חזירתא אבל ידוע סימן טהרה ברגל יש לחזיר מפריס פרסה והיא ברגלים הי' לה סימן טהרה שלא רצתה לילך לכך קרא' חזירתא ובעו"ה כעת רבו פריצות שנשים מתכוונים דוקא לילך במקום קיבוץ בחורים ואנשים לגרות בהם יצה"ר אוי לנו שאז גבר עלינו חזיר היער כי חזיר כשר ברגליו כמ"ש:
נא ונא אחיי ובניי שמעו בקול זקן שטי' בחדא מילתא סריך ודמעתו על לחיו לזרז אתכם להשמר מתערובות נשים ובעו"ה הראי' פוגם ותיכף מוליד רעה וצרעת בנפשו לא כן היו ראשונים אמרו בגמ' מגילת אסתר ברה"ק נאמרה שנא' ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה מנא ידעו וכו' ודחק הגמ' דלמא שלכל אחד נדמה לו כאומתו ופירש"י שמעו שבפיהם אמרו כן. והדבר קשה בממ"נ אם אפשר לשמוע מכולם ה"ל לשנוי' בקיצור ששמעו מכולם כי היא יעלת חן למאוד ואם אי אפשר לשמוע מכולם דלמא אחד בעלמא ראה אותה ולא מצאה חן בעיניו עדיין אינו מיושב שנדמה לכל א' כאומתו דלמא הי' א' שלא נדמה לו כאומתו וכבר דרשתי בזה בכמה פנים:
אבל כעת אמרתי בדרך אמת כך כמ"ש רואיה מיותר הל"ל סתם נושאת חן בעיני כל אלא ודאי לשלול ישראל דבלא"ה קשה איך ילפינן דנשאה חן הואיל ואמרו מאומה שלו היא עדיין קשה מנלן דנשאה חן בעיני ישראל דהם בלא"ה ידעו שהיא יהודית כדאמרינן שאמרו אחות לנו בבית המלך אלא באמת התורה הורה לנו לא בישראל נעשה נס למשוך עליה חוט של חסד כי מה נ"מ בישראל רק היה בגוים וישראל ח"ו שהיו מסתכלין בה איוב צעק ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ומכ"ש אסתר שהיא בחזקת א"א למרדכי מי יסתכל בה ח"ו ולכך נאמר רואי' הגוים שראו אותה ולא ישראל ומזה דייק הגמ' דברה"ק נאמר דאלת"ה דלמא א' או שנים מישראל ראה אותה במקרה ומצאה חן אלא ש"מ דברה"ק נאמר ולכך דחה הגמ' שנדמה לאומתו וזהו דוקא בגוים רואיה אבל בישראל באמת היא מבני אומתן ומה צורך לחן ודו"ק אוי לנו בראית נשים ובתולות ובפרט בימי חדוה ושמחה ויבא גם השטן להתיצב בתוכם:
ולכן נא חזקו בתורה כי העיקר הוא התורה המשמר אותנו מכל רע אבל צריך מעשי' ג"כ כי הוא המחזיק תורה ולכך תפילין יד מורה על מעשים ותפילין של ראש על מחשבה ותורה ולכך התפארו עצמן חלוצי צבא שלא הקדימו תפילין של ראש לשל יד דהיינו מעשיהם קודם לתורה להחזיק התורה וכן אמרו נעשה ונשמע מעשים קודם תורה כי הלימוד בלי מעשה אינו כלום וכן להיפוך ולכך בפורים ליהודים היתה אורה זו תורה ויקר זו תפילין:
והנה כבר אמרנו במקום אחר באריכות כי עינים יש להם מכסה ברצותו סוגר ברצותו פותח וכן פה אבל אזנים אין להם סוגר בעצמותו רק ע"י אצבע כאמרם אצבעות של אדם משופעים וכו' להורות כי אוזן מורה על התורה ושמיעה ואצבע על מעשה שצריך להיות תכופי' שמועה ועשי' ולכך מצורף לבריאת אוזן האצבע וחד בחברתה מישך שייכי כי זה תלי' בזה עשי' בשמיעה ושמיע' בעשי':
וזה מאמר בני קרח במזמור הנ"ל אשה למשל אזני כי לכאורה קשה אם רצונו לומר שהם ישמעו המשל הל"ל הטו למשל אזניכם ומה זה שהוא יטה אבל הכונה כי לכאורה קשה לא מצינו בכל המזמור משל אבל הכונה שיטה למשל אזנו כי אזנו הוא יהי' למשל כמו אוזן שאינו נשלם רק בצירוף אצבע ותלי' זה בזה כן יהי' כל ענייני עובדי ה' כאוזן ואצבע עשי' ושמיעה וזהו אטה למשל אזני כי אזני יהיה להם למשל והבן:
והנה אז היה הסרת טבעת ואמרו חז"ל גדול הסרת טבעת וכו' וכבר דרשנו בזה כמה ענינים אבל כבר דרשנו כמה פעמי' כי ישראל הדר קבלוהו לתורה בימי אחשורוש והיינו כי אז טענו מה שהשתחוו לצלם נ"נ היה לבם בל עמם כאמרם שלא נעשה אלא לפני' וא"כ גם מ"ת יש לפקפק כדכתיב ויפתוהו בפיהם ולבם בל נכון עמם ולכך הוצרך לקבל בלב תמים בימי אחשורוש אבל אמרו בגמ' כ"י אמרה שימני כחותם על לבך אמר קב"ה בתי אתה מבקש דבר פעם נראה ופעם אינו נראה אני אעשה לך דבר הנראה לעולם שנא' על כפים חקותיך וכו' ולהבין מה ענין כ"י עם הקב"ה ואין שייך בהקב"ה נראה ובלתי נראה וכי שכחה ודבר נעלם לפניו ח"ו:
אבל הענין כל מצות שאדם עושה בפועל ומחשבה וכונה שלימה הוא חותם ללב ומתואר ללב אבל המעשים שאדם עושה בפועל אבל בלי כוונת הלב הוא מתואר רק לזרוע מיד כלי מעשה אבל לא ללב כי לבו בל עמו וכ"י חשבה כל מצות ומ"ט שאנו עושים הם הכל ברעותא דליבא וכונה שלימה לכך ביקשה שימני כחותם על לב אבל הקב"ה יודע כי בעו"ה רוב מצות הם בלי כונה שלימה וכמצות אנשים מלומד' וכדומה פני' גסות רוח או לקורדם לאכול הימנו וכהנה ולכך אמר את מבקש דבר פעם נראה ופעם אין נראה אם אין בו כונה רק על כפים חקותיך שזה נראה לעולם כי תמיד ישראל עוסקים במ"ט ומצות ופושעי ישראל מלאים מצות כרמון ולכך אחקוק על כפים:
כללו של דבר מצות בלי כוונה הם חותם וטבעת על יד המלך מלכו של עולם ברוך הוא והנה תמיד הקב"ה היה טוען בעד ישראל מה בכך שהם בלי כוונה מ"מ הם נעשי' בפועל והמעשה עיקר ולכך שם אותו לחותם וטבעת על ידו ולא השגיח בקטרוג וס"א שהם בלי כוונה אבל שהשתחוו לצלם נ"נ והמן ואין להם התנצלו' כי לבם בל עמם אף שבפועל השתחוו וא"כ מוכח דלאו במעשה תלי' רק במחשבת לבב ולכך אין במצות שהם רק חותם על יד תועלת ולכך ויסר המלך את טבעתו בטענת המן ס"א וזהו היה פתוי לשטן כי לולי זאת היה מקטרג על השתחוות הצלמים ומה בכך שלבם בל עמם מ"מ בפועל נעשה ומה עשה הקב"ה הניח לס"א לקטרג על מצות ישראל שהם בלי לב ושמע ה' בקולו ויסר טבעתו מידו ואח"כ כשבא לקטרוג על השתחוות צלם לא מצא פ"פ לקטרג כי בעצמו הודה כי אין במעשה בלי לב ממש ולכך היה לו לרעה ולכך גדול הסרת טבעת כי עי"כ נסתמה טענת שטן והיה אז קבלת התורה:
ולכך אמרו מגלת אסתר ברה"ק נאמר שנא' קימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה והקש' תוס' הא דרשינן מהך דהדר קיבלו לתורה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר ותי' תרתי שמעינן מיני' ולהבין איך יבנו תרתי ונראה דיש להבין מה צורך לפסוק דקיימו למעלה מה שקבלו למטה פשיטא כל מה שב"ד למטה גוזרין ה' עמהם עד שאמרו חמורה ד"ס יותר מד"ת וכל מה שב"ד של מטה גוזרין לש"ש הקב"ה מסכים ולכן בעו"ה אשר פורצים לפעמים תקנת ז' טובי עיר בהסכמת חבר עיר ועושים עול כי קב"ה מסכים וח"ו לערער עליהם בנכרים כי חרם ר"ת ורשב"ם וראב"ן וק"ן רבני' הסכימו על זה בחרם גמור כמבואר בתשובת מהר"ם ב"ב דפוס פראג ואלהים נצב בעדת אל להסכים כל מה שב"ד של ישראל עושי' וכשהחרימו לר"א אמר הקב"ה נצחוני בני:
אבל באמת אלו קבעו למגילה ופורים למצות דרבנן פשיטא דהוא נכון רק הם קבעו למצוה קבלה כאלו היא מצוה דאורייתא ונאמרה מפי נביאים ולא מגזרת חכמים וזהו בגדר בל תוסיף ואלה המצוה שאין נביא רשאי לחדש וכו' דא צריך ישוב ולכך צריך הסכמה משמים ולכך לא קשיא מעירובין ונט"י דתיקן שלמה כי בתורת גזירה רשאים והוא בכלל בל תסיר כמבואר בגמ' אבל הם עשו בתורת מצוה חדשה וצריך להבין באמת איך רשאי להוסיף אבל הוא הדבר כי אז להנצל מעונש אמרו מודעה רבה לאורייתא רק הדר קבלוהו ואם כן בטענה מודעה וכו' פסקו לאו דלא תוסיף דטענו על כולם בכלל אונסי' רק אז קבלוה ברצון וכשקבלו הלאו דלא תוסיף ברצון מחדש הי' זה בתנאי לבל יהי' מקרא מגילה בכלל בל תוסיף וכל התנאי קיים ולכך הרשהו למקרא מגילה להוסיף כי היה בכלל תנאי קבלת התורה וזה קיימו למעלה מה שקבלו למטה להיות בכלל מצוה רק קשה הא אלה מצות וכו' ולא בשמים היא וע"ז אמרינן קיימו מה שקבלו כבר וא"כ היה זה בכלל התנאי קבלת התורה:
ולכן ליהודים היתה אורה זו תורה כי זהו עיקר ובאמת אלו עשו ישראל אז תשובה מרצון הי' עונות לעשי' כזכיות והיה טובה רבה לישראל וכן חשב מרדכי ולכך ביקש לעשות י"ט אבל באמת לא שבו רק מיראה ונעשים רק כשגגות ולכך לא קבלו לי"ט דעכ"פ מידי שוגג לא יצאו ובאמת מרדכי ידע רק לכבוד ישראל ביקש לעשותם אבל ידע:
ולכך צוה לאסתר לומר אם החרש תחרישי לעת כזאת וכו' תאבדו דיש להבין למה וכי בשביל שיהיה רוח והצלה ממקום אחר יקרה נזק לה ולבית אביה אבל באמת כל הצער ונזק הזה היה גורם שאול שהחי' אגג ויצא משרשו המן הרע אבל באמת היה לטובה כדי לשוב בתשובה וקודם גאולה תמיד ה' מעמיד מלך כהמן שעי"כ ישובו בתשובה ולכך צוה מרדכי לאסתר מבלי להגיד מולדתה כי ידע מרדכי כי א"א לישראל להשיג שיבנה בית שני אם לא בעמידת המן וכיוצא בו להצר לישראל ואם ידע המלך מולדת אסתר מישראל קשה לעמוד עליהם צורר ולכך צוה מבלי להגיד וא"כ ענין שאול היה לטובה כי על ידי המן זכו לתשובה ואם כי היה רק מיראה ונעשה רק כשגגות מ"מ יותר טוב מבלי תשובה וא"כ היטב שאול אשר עשה:
אך לעומת זה יצא שכרו בהפסדו כי כיון שנעשה נס מנכין לו מזכיותיו וא"כ מה שהועיל התשובה הפסידו שזכיות שלהם יצאו בנס והנה כפי גודל הנס חוץ לטבע כן ירבה גודל ניכוי הזכיות והנה הנס המן בעיני המוני עם היה כדרך טבע כי אסתר היה אהובה לאחשורוש ופעלה הכל ואמרו חכמים אין חזק בכל ארץ כאשה וא"כ לא היה כ"כ הניכוי גדול וא"ש. אם החרש תחרישי לעת כזאת א"כ יהיה ריוח ממ"א ויהיה הנס שלא כדרך הטבע ויהיה ניכוי זכיות למאוד וא"כ את ובית אביך שאול תאבדו שהרע לעשות שהחי' אגג ואי שע"י נעשה תשובה יצא בהפסידו בניכוי זכיות רב אבל אם נעשה ע"י אין כ"כ ניכוי זכיות וא"כ מרובה התועלת מתשובה מהניכוי ויש לשאול תי' וזהו העיקר על ידי המן זכו לשלימות:
ולכך אמרו בני קרח אפתח בכנור חדתי כי החיד' הוא הכנור כי ידוע בכנור יותר שדוחק אצבעו על הנימין יותר משמיע קולערב ונעים וכן הם ערכי מוזיקי' יותר שהנימין הם נדחקים יותר יתגבר האויר בקול להשמיע קול ערב וחזק וכן הוא באדם יותר שמקבל דוחק וצער יותר זוכה לתורה וקול דודו דופק בו ויערב לו ויבושם ולכך שם הכנור לחידה שממנו למדו ולא ירע להם בצער להם כי אדרבה יותר שדחוק' עליו שעתא יותר יזכה לתורה ולחכמה ומדע ושלימות:
ובאמת עיקר הענין לתת לב לעסוק במצוה לשמ' וביחוד שמירת שבת כהלכתה אוי לנו שאנו פורצים בשבת בכמה איסורים דאורייתא ודרבנן וכמה פעמים הזהרתי המקילי' ומבשלים הטע כל דהוא בע"ש ולמחר שופכים עליו מים חיים בטענה אין בישול אחר בישול כי זהו מורה רעה ואין כאן מקום להאריך בבטולו ומי שעושה זאת מחלל שבת ועונשו חמור:
אמרו בימים ההם התחילו מ"ה לשדד פתקן בהמ"ק חרב ורשע זה עוסק במרזוחין אמר הקב"ה הביאו ימים כנגד ימים בימים ההם ראיתי והנה דורכי' גתות בשבת להבין מה ענין זה לתשובת מ"ה:
אבל כבר אמרתי במ"ש התו' למה אמרינן בש"ק זכר לי"מ מה ענין שבת לי"מ אבל הענין כי כתיב ומושב בני ישראל בארץ מצרים ת"ל שנה וכבר עמדו בזה דאף דגירות משנולד יצחק אין כאן רק ת' שנים למ"ד שנים מה עבידת' ועיין מ"ש שהתחיל ל' שנים מקודם:
אבל הענין על ישראל נגזר שעבוד ועבודה בימי החול אבל לא בימי שבת למען ינפש עבדך כתיב ומצרים קלקלו השורה והיו משתעבדים בישראל שבת ג"כ לשמור פירות וכדומה מלאכות בשבת ושעבודם היו רד"ו שנים וא"כ יום שביעי הי' מותרת צא חלק שביעית מרד"ו הוא שלשים וזהו השלשים שנה שנחשב לשעבוד יותר מת' שנים ולכן לולי שבת היו צריכים להיות במצרים שלשים שנה ביותר ר"ו והיו נשקעים ח"ו כנודע רק שבת מיהרה הגאולה ולכך אמרינן בשבת זכר לי"מ והבן:
והנה גלות בבל נגזר בשביל ביטול שמטות כדכתיב בקרא ועברו שבעים שמטות שעבדו בהן ולכך נגזר להיות בגלות ע' שנים והנה אלו שמרו ישראל שבת א"כ אף שהיו מחללים שמיטה ועשו עבודה בשנה שביעית מ"מ בשבת לא עשו וא"כ לא עשו כל שנה שמיטה רק ש' ימים לערך וא"כ איך יהיה תמורתם בגולה כל השנה אפי' שבת כל שס"ה ימים וזהו לא כדת וא"כ צא וחשוב חלק שביעית משבעים הרי לערך עשרה והנה ודאי אלו לא היה אז זמן קץ לא היו מ"ה מתרעמי' רק חשבו כי הגיע זמן כי הסעודה של אחשורוש היה נמשך משנת ג' למלכו עד שנת ד' ובסוף שנת י"ד למלכו התחיל הקץ וזמן בנין כמבואר בגמ' והרי הוא עשר שנים ומ"ה חשבו שימי שבתות ימלא עשר שנים והרי זמן קץ אבל הקב"ה השיב תינח אם שמרו שבתות אבל תנה ימים כנגד ימים שדרכו גתות בשבת וכן כל מלאכה וא"כ א"א לנכות מחמת שבת וא"ש:
ובאמת רבים תמהו וכן חז"ל בושתי שנתכוונה לדבר עבירה למה סירבה לבוא אבל הענין כי אמרו בגמ' ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אטו עד האידנא לאו טוב וכו' אלא שבת היה ועדיין הקושיא אינו מיושב אלא דיש לדקדק במשמעות הפסוק דלכך צוה להביא ושתי ערומה היותו נפתה ביינו והרב' קלות ראש וזנות יין ותירוש גורם טוב לב ביין. אבל זהו באמת אינו דאף דלא היה נפת' ביין צוה כן דהא לדבר עבירה נתכוונו כמ"ש חז"ל וע"ז היה כל קוטר כוונת המשתה אבל כל כוונתו היה בזה להכשיל לישראל כי אלהינו שונא זימה וכתב בס' מנות הלוי בשם סודי רזיא דבשבת לא היו ישראל הולכים לסעודה היותו בגינ' פן יתלשו עשבי' או יחללו שבת בכיוצא בזה וא"כ אז נכזבה תוחלתו לישראל ולכך לולי דנשתכר לא היה מצוה:
וזהו תי' הגמ' דפסוק אומר שנעשה כטוב לבו ביין שיין גרמו היינו אותו יום שביעי שבת ולא היו ישראל שם אבל לולי שביעי הי' מצוה אף בלי שכרות ולכך מאנה ושתי לבוא היותה תוחלתה נכזבה אין שם איש ישראלי אשריכם ישראל אפי' בשעת קלקלכם אתם משמרים שבת וזהו שעמדה שנהרגה ושתי כי אלו הלכו גם ושתי באה ולא הי' גאולה ח"ו ולכן חזקו בני אל חי לשמירת שבת והעיקר כמו שדרשתי והזהרתי כמה פעמים ללמוד מתוך ספר הלכות שבת כי רבו הדיני' לא יכולין המאמר בע"פ וביחוד בימים אלו חובה עלינו לזכור שבת קודש ומועדי ה' ימי חפץ כי המן הלשין למלך ודתי המלך אינם עושים כמה רבה הנס הזה:
ואמרו בגמ' ממוכן זה המן מכאן שהדיוט קופץ בראש וכתבו התוס' במדרש יש שהיה דניאל וכו' ויש להבין מה כוונת התוס' בזה להעתיק מדרש הסותר הגמ' וגם מה ענין לממוכן הדיוט עיין בסנהדרין דעמשא נחלק עם יואב אם מחויב לשמו' למלך באמרו לעבור על מצוה ע"ש והנה כל שרי פרס ומדי חשבו כי דת המלך לבטל דת תורה חייבים לשמוע בקול מלך ולכך השליכו לדניאל לגוב אריות הואיל והתפלל לה' נגד דת המלך אף שדת המלך היה נגד דת ה' אמנם דניאל חשב כי אין רשות לדת המלך לבטל דת ה' ולכך התפלל והנה לדעתם ושתי חייבת מיתה שעברה ציוי המלך ואם הוא לדבר עבירה לילך ערום וכבר גדרו א"ה בעריות מימי מבול מ"מ דת המלך קודם אבל על דניאל איך שפט הוא למיתה דהוא בעצמו ס"ל כי אין דת המלך יכול לבטל דת הבורא וצ"ל דלכך אמר לא על המלך לבדו כו' והוא מגדר מילת' לבל יבואו כל השרים לבזיון ורשאים לעשות חוץ לדין:
ובזה יש להבין שתיקן להיות מדבר בלשון עמו ועיין תוס' הנ"ל שכוונתו שהיא תדבר כלשון בעלה מה שייך להך דושתי אבל באמת מה זו טענה דיבזו הנשים בעליהן כל כי האי דבעל מבקש מאשתו דבר פריצות וחוצפה כזה יהיה דנשים ימרדו בם ויבוזו אותן ותבוא עליהן ברכה אבל היא ושתי לא דברה רק לשון עמה כשדית והנשים אשר שם מפרסי ומדי' לא הבינו הלשון רק הרגישו מתנועת הדברים וענין האמירה ותשובה כי היא מסרבת לשמוע בקול הסריסי' בדבר המלך והם לא יחשבו כי דבר המלך היה לדבר מגונה כזה רק יחשבו שמרד' בדבר המלך בשאר דברים וממנה ילמדו שאר נשים למרוד ולבזות בעליהן וזהו הואיל ודיברו לשון כשדי אבל אלו היתה מדברת כלשון עם בעלה המלך לשון פרסי ומדי היו יודעים הנשי' טיב השאלה ותשובה ולא בא לבוז לכן היה תקנה שמכאן והלאה תדבר האשה כלשון בעלה וליכא חשש הנ"ל עכ"פ מכל הנ"ל נשמע דדניאל ששפט היה למגדר מילתא:
והנה במדרש מגילה פלפל אי גם בבן נח בד"נ מתחילין מהצד או לא כאשר דרשתי בזה כבר ונראה דלפמ"ש התוספ' בריש פ' כה"ג דבד"מ לא שייך לא תענה על רב ומתחיל מגדול וכבר אמרתי הטעם דבד"מ מד"ת חד דיין כשר כמ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין וא"כ איך שייך לא תענה על ריב וע"כ דיינים אחרים לא ימרו פי הגדול דל דיינים אחרים מפי גדול לבד נחתך הדין דחד נמי כשר משא"כ בד"נ דבעי מנין וא"כ אף בזה בן נח קיימ"ל נהרג בדיין אחד א"כ לא שייך לא תענה על רב רק ה"מ אם נתחייב במשפט הדין אבל למגדר מילתא ודאי צריך רוב מנין להסכים וא"ש דקשיא לתוס' קושיא הנ"ל מה אריא דדייק הדיוט קופץ בראש דהוא המן יהיה מי שיהיה עכ"פ הוא השר השביעי ולזה כתבו תוס' די"ל כמדרש דהוא דניאל וא"כ ע"כ דלא דנה ע"פ הדין רק למגדר וא"כ מתחילין מן הצד אבל השתא דקאמר זה המן ולדעת שרי פרס דת המלך מכריע נגד דת התורה והיא חייבת מיתה מהדין ואין להתחיל מצד ומ"מ פתח ממוכן ש"מ דהדיוט קופץ בראש וכן הענין כי כל ענינו של אחשורוש היה הכל לפי דת ולבל יקלקל הדין:
ולכך אמרו במדרש רבה משפחת ר' יהודה בן פזי נתחתן ברבי בעי דיתמנון ממשפחתו אמר ר' מני במינוי רואי פני המלך היושבים בראשונ' אף הכי רואי פני המלך ופי' בעל יפ"ע דיושבי' ראשונה משמע שכך היה תמיד ולא אשתני אף כאן והקשו מה ענין זה לכאן דאשתנו שנתחתנו במשפחת רבי ע"ש:
ונראה דיש להבין במ"ש כי כן דבר המלך לפני יודעי דת ודין ולמה בחר דוקא בענין ושתי בשרים היושבים ראשונה במלכות אבל אחשורוש חשש שלא יהיה לו בפסק ושתי שום פני' ונגיעה והיא היתה מעם כשדים אשר נפלו וכמעט נכרתו אצל מדי ופרס וא"כ השרים יטו צד להחיות ושתי כי יחשבו אם יהרוג ושתי אז בלי ספק שהמלך יקח אשה מבנות שרי פרס ומדי ואח"כ משפחת אשתו יגביה והם יעברו מגדולתן ובגין דא יאמרו לזכות לושתי בדין ולא יקח מלכה אחרת ולא יקרה להם נזק במינוי שלהם ולכך בחר אחשורוש שרים היושבים ראשונה במלכות וכיון שכבר הגיע למדריגת רואי פני מלך שוב אינם יורדים אף שישא המלך בת גדולי שרי פרס ומדי וא"כ אין כאן נגיעה ופחד כלל וא"כ מזה הוכיח ר' מני הנ"ל כיון שכבר ראה פני המלך שוב אינו יורד ע"י חיתון אחרים ואף ברבי אותן שכבר ראוי פניו לא ירדו בשביל חיתון במשפחת בן פזי והבן כי הדברים ברורים:
ואמרו במדרש על כל נשים איכא חד דלא הוית תמן ולהבין מה נ"מ בזה אם היה כל נשי פרס ומדי בכלל שם או חסרה חד אבל ודאי ושתי שהיה מבקש ממנה לבוא ערומה להראות יפיה הוא ספק אם היה הכוונה שגם נשים אחרות יבאו כן ואז יובחן מי היפה שבהם או היא לבדה ולכאורה אם הכוונה היה ששאר נשים ג"כ יבאו א"כ אין לושתי חטא משפט מות כי למה תבוא היא תחילה וכי זהו דרך וכבוד למלכה ה"ל לבא באחרונה:
והנה נקוט בידו כמ"ש לע"ל שכל טעם שעותה ושתי לכל הוא מחמת ששאר נשים לא ידעו לשונה ולא ידעו שהמבוקש היה מושתי לבוא ערומה כנ"ל אבל אם הפי' שאר נשים ג"כ יבאו א"כ מסתמ' נאמר כן לשאר נשים ג"כ והא ידעו ענין המבוקש אבל אם היא לבדה נקראה שייך שפיר הנ"ל ומה הוכחה יש בזה אבל י"ל בזה יובחן אם היה כל נשי פרס שם י"ל דכולם יבאו ערומים ויובחן אבל אם באמת חד לא הוית תמן א"כ מה יועיל אח"כ יאמרו שהיא אשר לא היה כאן הוא המובחרת ועכצ"ל דלא בקשו רק ושתי לבד וזהו הפי' איכא חד דלא הוית תמן ומזה מוכח דלא נקראת רק ושתי לבדה וא"כ לא על המלך לבדה עותה ושתי וכו' כנ"ל:
והנה כבר כתבנו כי ושתי היה כחזיר כשר ברגלה ומכ"ש שנאות כן לבני ישראל לשמור רגלם ללכת למקום נשים או מקום מורגל ומוכשר לדבר עבירה ומכ"ש למקום שקורין שויאשפיל קאמעדיע אפוריע המשחקים שם על טעאטרות שזה אמרו חז"ל במושב לצים לא ישב אלו בתי טעאטרות והיינו מקומות הנ"ל ששוחקין הקאמעדיאנטען על טעאטרות אוי לנו איך מלאו לבכם לומר תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וכו' ובמושב לצים לא ישב ואתם הולכים ותשבו במקום מושב לצים הנ"ל וכהנה דברים בטילים ושיחת נשים ושטות המרגילי' בעו"ה לידי עבירה וזנות וקלות ראש וכאשר אמרתי כמה פעמים על רוב עבירות יש לנו תי' כי כובד הגלות מביא אתנו לידי הכל ולכך אמרו במדרש כי ביה"כ נוטל הקב"ה עונות ישראל ונותנ' על שר של עשו וח"ו ה' לא יעות משפט רק היא הסיבה וגורם לכל עונות מכובד הגלות שמכביד על ישראל אך זהו שהולכי' לקאמעדיע אופעריע שחוק וקלות ראש מקום קיבוץ חבר פושעי' וכי זה גורם הגלות נהפוך הוא שראוי לבכות ולהתאונן אל תשמח ישראל אל גיל כעמי' ולשמחה מה זהו עושה המ"ה קפדו על אחשורוש שעושה מרזוחין ובהמ"ק חרב ומה נענה אנן אכתי בהמ"ק חרב וישראל הולכים לטיול ומאבדים זמן יקר הנבראים בתוהו ע"ז אין מרפא ותי' כלל בעו"ה:
וזהו מאמר בני קרח הנ"ל למה אירא בימי רע היינו בזמן הגלות הא לנו תי' ואמתלא לכל עונות בשביל הגלות אבל התשובה עון עקבי שאני הולך ברגל למקומות הרעים הנ"ל ומקום חיבור וקשר בוגדי' כנ"ל זו יסובני כי ע"ז אין לי תי' מחמת גלות כלל:
והנה אמרו גלוי וידוע לפני מי וכו' שהמן עתיד לשקול עשרת אלפים ככר כסף לפיכך הקדים שקליהם לשקליו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים והקשה מהרש"א הא גזרת המן היה בי"ג בניסן כדכתיב במגילה וא"כ לאיזה צורך נקט בא' באדר שהוא רק הכרזה בעלמא ה"ל לומר בא' בניסן כבר ניתנו כל השקלים ותורמים לשכה והיא קודם לי"ג בו וגם מקשים הא בשנה א' לא יספיקו חצאי שקלי ישראל ליו"ד אלפים ככרים ועכצ"ל מה שנתנו ישראל מכבר משנים קדמונים א"כ קדמו לי' טובא ומה נ"מ בא' באדר ובפרט הא בימי אחשורוש לא עמד הבית ואין מפרישין שקלים כמבואר בזמן שאין בית אין חייבים בשקלים וע"כ דחשבינן מה שהפרישו בזמן הבית וא"כ קדמו טובא וא"צ לא' באדר דמשמיעין וכו'. אבל להבין למה הגין הפרשת שקלים הוא כי ישראל נענשו שנהנו מסעודת אחשורוש והיינו אף כי לא אכלו דבר אסור ח"ו רק הסעודה היה והשמחה שישראל לא יגאלו עוד כמבואר והם נהנו מזה ונתייאשו ג"כ מגאולה בשביל זה חרה אף ה' בם ולעומת זה כאשר התחיל כורש לבנות הבית והיו מעליםקרבנות דתנן מקריבין אף שאין בית היו ישראל מפרישין שקלים וכאשר אחשורוש בתחילת מלכותו ביטל הבנין היו רשאי' להפסיק מלפרוש שקלים אבל הם הביאו שקליהם כדמשמע זה מהגמ' כי חכו כל יום יתבטל הגזרה ויהיה שקלים מוכנים לעבודת בית ה' והיה זה לכפרה כי מזה נראה שמחכים לישועת ה' כי יבוא וכל שנה זמנו הוא והנה ידוע בפ' פקודי כי ס' רבוא חצי שקלים עולי' מאת ככר של הקדש שהוא ככר כפול כמבואר ברש"י ובגמ' א"כ סתם ככרים עולה מאתים ככרים:
ואמרינן במשנה דשקלים כשעלו בני ישראל מהגולה שקלו במקו' חצי שקל אדרוכני' שהוא שני שקלים ועיין רמב"ם וראב"ד וא"כ אם ס' רבוא חצי שקלים עולים מאתים ככר עולה ס' רבוא אדרוכני' שמונה מאות ככר כי כל אדרכן הוא ד' חצאי שקלים והתמידו ישראל זה מתחילת מלכות אחשורוש עד שנת י"ג למלכותו שאז גזר המן וא"כ י"ב פעמים שמונה מאות ככר עולה תשעים וששה מאות ככר וא"כ חסרו עוד ד' מאות ככר לתשלום עשרת אלפים ככר של המן אבל המן גזר הגזרה על י"ג אדר שנת שלשה עשרה למלכות אחשורוש ובהגיע אחד באדר בשנה ההוא היו משמיעין ישראל על השקלים כי היה מחכים על ישועה בכל יום והקב"ה ברב רחמיו חשב הכרזה זו למעשה וא"כ הרי עוד ח' מאות ככר כסף ונפישי ליה שקלי ישראל מעשרת אלפים ככרי כסף דהמן:
וזהו דלכך הקדים דתנן בא' באדר משמיעין וכו' והסכים הקב"ה לחשוב מחשבה למעשה כאלו כבר הופרש ועדפו שקליהם משקליו והבן הדברים כי הם ברורים:
והנה אף שדברים תרומם קרן ישראל בצדקה כהנ"ל כי שקליהם קדמו לשקליו אבל העיקר במעשה ובשמיעה התדבקות באהבה ויראה לקול דברי חכמים ומתחברים בהם והתרחקות מן רשעים ואינם מחנפי' אותן אף שמגיע להם הנאת ממון וזהו עיקר הצלה ופדות ורווחה העומד ליהודים כי ת"ח הם כסא ה' ואת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כי הם כסא ה' ואיך אפשר לבזות ת"ח ולדבק בנעדרי דעת ובוגדים בשביל ממון ולעזוב כסא ה' זהו לאות על רוע ענינם שאין אוהבים ויראים ה' בכל לבב ונפש כאותו דור וכי היה מחויבים להיות ביום י"ג אדר לעמוד בקשרי מלחמה עם עמלקים ומי יודע מי יגבר עד שאמרו יום י"ג יום מלחמה ור"ת כתב. שהיו גוזרים תענית ותפלה שינצחו ומי הכריחם לכך די שגזרת המלך בטל לבל ישלחו יד ביהודים רק מרדכי צוה לעמוד בקשרי מלחמה ולרדוף אויב ולמחות זרעו של עמלק ושמעו בקול מרדכי וסכנו בנפשם אפס לעשות רצון צדיק ובאמת היה העיקר העמדת התורה כי כבר אמרנו מה זה שהתמרמר אחשורוש מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו וכו' וכי שכח מה שצוה שני ימים מקדם והעביר הטבעת ונתנו להמן:
אבל הוא כך לא עלה בלב אחשורוש ליתן ישראל להריגה רק המן אמר דתיהם שונות מכל העם ודתי המלך אינם עושים הרצון ע"י דתם אינם יכולים לקיים דת המלך כי מתנגדים זה לזה ולכך אם על המלך טוב יכתב לאבדם היינו דתי ישראל ולגזור שמד שלא ינהגו בדתי ישראל כלל ומצינו בדברי חז"ל פעמים רבים לשון אבידה על שנוי וביטול דת תורתינו ונתרצה המלך לזה אבל המן הסיר דברי אחשורוש לאבד אומה קדישא בכלל ונתן הדת להשמיד יהודים ולכך חרה אף של המלך כי מעולם לא נתכוון להרוג היהודים והיה הנס כי אח"כ הואיל ודת המלך אין להשיב רק הוא צוה לכתוב כי המן רימה למלך כנ"ל אבל עכ"פ זהו היה להתקיים לאבד הדת ח"ו והוא קיים הדת רק היפך השמדה על עמלקים זהו הנס הגדול ולכך ליהודים היתה אורה זו תורה שנתן הקב"ה חן לקיים התורה מבלי לבטלו:
אבל עוד יש בזה לומר כי ודאי המן אמר ודתי המלך אינם עושים א"כ הם חייבים מיתה ואין ביד המלך לחמול ושתי יוכיח דריוש עם דניאל יוכיח וחזקה שמשנה למלך כמו המן לא יכזב ולא יאמר דבר כי אם לאחר חקירה ובירור הדברים שאינם עושים דת המלך רק ה"מ אם היה כך דת המלך בלי מכירה ולקיחה תמורתם כסף אבל בלקחו כסף מכירתם מזה אות כי לא התחייבו משפט מות רק עלילה בעלמא והמן אויב להם ושוחר רעתם כי אלו חייבו מיתה מה צורך לקנין מעות ומה איכפת ליה להמן ליתן עבורם כסף הלא משפטם חרוץ ובזה הרגיש אחשורוש ולכך אמר הכסף נתון לך כי הקנין יהיה לבוז ויהיה ניכר העלילה רק כטוב בעיניך עשה בהם כי הם חייבים מיתה והמן לרב גסות רוח כי הוא העשיר למלך והמלך הוצרך לכסף שלו כתב בדת שכך הפריז למלך מעות בעבורם וכי המה מכורים בכסף ומזה העלילה ניכר לכך מרדכי כאשר שלח לאסתר להתחנן אל המלך שלח לה פרשת כסף אשר אמר המן וכו' כי עי"כ מצאה פ"פ להשתדל כי שקר ענה המן ולכך כאשר אמרה אסתר נמכרנו להשמיד ולהרוג חרה אף אחשורוש כי זהו לבוז למאוד וכאשר אמרה באמת וכדי בזיון וקצף שימכור אומה שלימה כי אלו חייבים מיתה מכירה זו מה טיבו וע"ז אמר אחשורוש מי זה וכו' ולכך כל ענין פורענות המן היה ע"י שאחשורוש נתן לו הכסף ולא ביקש המכירה:
ולזו נתכוון התוס' שכתבו שדרשו במדרש הכסף בגימטריא העץ כי לכאורה אין לו מובן מה קמ"ל ברמז הזה אבל לפי הנ"ל ניחא כי זהו שגרם לו העץ וע"י נתינת הכסף ניתן לו העץ ואלו לא היה זה גם זה לא הגיע לו ולכן מה עמקו מחשבות ה' וראוי לכל אדם להתחנן לה' לחזק לבבו בתורה ויראה וזהו העיקר השמחה שאין בו עוצב וכמאמר החכם כל דבר שאדם עושה יעשה שלמחר לא יקוץ בו אם מרבה במאכל ומשתה וטיול ומשגל הלא יקוץ בו אם ירבה בעבודת ה' יוסיף שמחה ויראה לגיל בה' וישועתו:
ואמרו בגמרא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר בשם מרדכי וכו' ומקשין הלא דבר כזה נאה לומר בשם אומרו להגיע לו יקר אבל מנלן בכל דבר וכבר דרשתי בזה כמה פעמים אבל עתה אמרתי בפנים אחרת כי באמת צריך להבין כי לכאורה עשתה אסתר שלא כדת שאמרה למלך בשם מרדכי על שרי המלך קודם החקירה כי אם יחקרו ולא ימצאו הלא יחרה אפו במרדכי יהודי שהוציא דבה על השרים נכבדים שומרי סף ואמר בגמרא ומדרש מלמד שהעבירו הסם רק בא מלאך והמציאו וא"כ לולי נס זה לא היו מוצאים אצלם דבר כלל והיה למרדכי סכנה בזה ואיך סמכינא אניסא היה לה לאסתרלומר סתם כך שמעתי וכשיהיה הדבר נמצא אז תאמר בשם מרדכי ולא מקדם אלא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וזהו היה מקובל ביד אסתר שעל ידי אמירת דבר בשם אומרו לא יקרה היזק כי אם גאולה וישועה:
והטעם שלא היה תיכף למרדכי יקר הוא כי מרדכי לא ביקש זה כי מרדכי יתיב בהאי פחדא כל היום כי המה חשבו מחשבות רעות עצות עמוקות לאבד אחשורוש ואסתר רק הם לא הבינו ולא ידעו שמרדכי יהודי ידע בלשונם ובמרדכי כתיב בכל יום מתהלך לדעת שלום אסתר והיינו שהיה מתהלך לבקר בפתחי עבדי המלך ולשמוע מה ידברו כי הם לא פחדו ממנו כי לא חשבו שהוא מכיר לשון זולת עברי ואלו היה נעשה לו יקר נתפרסם הדבר ולכך לא ביקש דבר:
ולכך אמרו חז"ל ששמשי מוחקו ולכאורה קשה אטו בשופטני אסקינן שסופר המלך ימחק מספרי המלך אשר לא כדת אבל לפמ"ש ניחא כיון שלא ביקש יקר א"כ רצונו של אדם הוא כבודו ובידיעתו מחקו ואחשורוש הרגיש בזה ולכך אמר סתם למי אשר המלך חפץ ביקרו ולא אמר שהוא גמול לו אשר הציל למלך כי לא רצה לפרסם הענין שמרדכי מגליא רזיא ולכך היה ראוי לאסתר ג"כ להסתיר כלל שם מרדכי לבל יתפרסם כי חברים אית לי' אבל בטחה בזה של האומר דבר וכו' מביא גאולה אמן מהרה יצמח לנו גאולה וישועה בשוב ה' שבות ציון נגילה ונשמחה אמן: