Ya'arot Devash II 6

ת"מ מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל ז' אב בק"ק מיין תקט"ל ובו הספד על חכם אחד ז"ר:

הנביא ירמיה בקונן על אבדן תפארתינו אמר זכור ה' מה היה לנו ואמר במדרש זכור בע"פ הביטה וראה חרפתינו נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים ואמר במדרש נהפכה כמהפכת סדום ירמיה אמר נחלתינו אבל אסף אמר באו גוים בנחלתך ולהבין מה ענין זכור בע"פ ומה שייכות לו הביטה וראה חרפתינו וגם מה זה שנהפכה לזרים למה זרים ונכרים ולא הכל חד או זרים או נכרים ומה ענין שאמר מהפכת סדום ולמה אסף אמר נחלתך וירמיה אמר נחלתינו:

אבל הענין כי ודאי אין שכחה ח"ו לפני המקום עד שיאמר זכור אבל אמרו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם והיה מקץ ע' אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם ובעו"ה נמשך זמן רב והענין איך תלוי זה בזה אבל הענין כבר אמרו חז"ל כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו נמחל לו וכבר אמר הנביא כי מאוד נתביישו ישראל מעונותיהם כדכתיב ויכלמו מעונותם וכבושת גנב כי ימצא וכו' והרבה מקראות אשר מורים כי נתביישו ישראל מעונותם וזה להם לישועה ולסליחת עון וזהו בהוודע חטאם לרבים וא"כ בהגיע להם עונם יתביישו אבל כאשר לא נודע במי הי' הרעה אף בושת לית כאן כיון שלא נודע המרי וזהו הנרצה ראשונים שנתגלה עונם אף סליחה היה להם ולכך מהר הגיע להם ישועה כי תמה עון בת ציון אבל אחרונים שלא נתגלה עונם אף כפרה לא היה בבושתם וכלימתם ולכך חטאם בעו"ה כתובה בעט ברזל ומי יודע מתי ישוב וירחם ולא נתגלה קצם:

ולכך ביקש הנביא זכור ה' בפה מה היה לנו בחטאנו ועל מה קרה לנו העונש והגלות ואיזה מהחטאי' והפשעים שגרם בזה כי הביטה וראה חרפתינו כי על ידי כן יגיע לנו הישועה בחרפ' אשר קרנו ונתביישו בו משא"כ באלו לא הודיע לנו חטאתינו לא יועיל לנו החרפה:

והנה באמת אין כעת הזמן גורם להרבות בדרשות וביאור דברי חז"ל ופסוקי קודש כי הגיע ימי אבל בית תפארתינו וגם הספד לת"ח גדול וותיק מובהק בחכמה וחסידות כמוהר"ר מיכל ניימארק זלה"ה אי חסיד ואי עניו מתלמידיו של הלל הזקן שהיה בו ממש כל מדות שמנו חכמים וגם נוסף דאבה על דאבה באלו הנהרגין נסקלין ונחנקין ונשרפין בעיר ברעסלא בעו"ה אשר רבו חללי בני עמי ופתאום כמו רגע לא חלו בה ידים ועל זה ירדו עינינו דמעה מאין הפוגת ותרב בבית יהודה תאני' ואניה אשר מקרוב שמענו מהעדר אור ישראל כבוד שארי הגאון מהר"י מק"ק המבורג ואמת לא אעסוק כעת בהספדו עד נהיה י"ח לירח הזה יום שכבה בו נר מערבי אבל מ"מ לבי חלל בקרבי הוה על הוה ולכן כמעט נסתמו מעיינות חכמה וכחי בפה סר מאתי וחובה עלינו לקשור הספד ולפשפש במעשנו ולהכלם מעון וחטאה אשר עוינו וחטאנו לה' כי זהו תכלית האבלוהבכי והספד בחרטת חטא וקבלת תשובה ועסק התורה אשר היא סם חיים ואז יפה לנו הבכי והדמע באמרם דמעות של סם דהיינו סם חיים אבל אם אין אדם מטהר עצמו מחטא ופשע ובוכה בכי' זו בכיה של עשו הרשע ונותן כח לסטרא אחרא ח"ו:

וזהו אמרם כי דמעות של בית הכסא רע כי כל זמן שחטא פה הוא צואה בלי מקום ובפרט הנוגעים לעלבון התורה ומתכבדים בקלון ת"ח ומעלבון אשר דינם בצואה רותחת ודמעות אלו הם רעים ובשביל דמעות אלו נעשו שערים אשר שערי דמעה לא ננעלו אבל לא יקשה אם כן שערים למה כי לדמעות של בה"כ כאלה ננעלו ולא יבא אל הקודש ביתה לכלב תשליכון אותו בכלבים צועקים ולכן בניי ואחיי רחצו והזכו הסירו הרוע ואז נשוב ונבכה לפני ה' ושומע קול בכיות הוא וזהו תכלית האבל הספד תשובה וצער על סילוק השכינה מקרבנו וזהו תכלית התועלת שהיה לנו בקיום בהמ"ק ותכלית איבוד התועלת בחרבנו:

וזהו ענין מ"ש חז"ל ה' דברים חסרו בבית שני וקחשיב ארון בתוכם והקשה הריטב"א למה לא קחשיב נמי שמן המשחה ותי' דבימי יאשיה נגנז ולא קחשיב רק מה שהיה בבית ראשון ולא בבית שני והדבר תמוה דהא גניזת שמן המשחה ילפינן מארון שם שם מארון ויאשיה גנז לארון ואיך חשב לארון אף דהיה נגנז בימי יאשיה ולא חשב לשמן משחה אבל הענין עיקר החסרון הוא חסרון התועלת וידוע כי תועלת שמן המשחה למשוח בו שמן משחת קודש לכהנים גדולים ומלכים אשר בו חל הארת הקודש ולבשו רוח הקודש ובעת אשר נגנז ולא חלו בה ידים לא היה אפשר למשוח בו ותועלתו חסר אמנם תועלת הארון הוא כי שם חביון עוז השכינה ושם נגלה אלהי' ושוכן בין הכרובים כנודע ואם כן אף כי נגנז הלא קמי' שמיא גליא ואיץ תועלתו חסר כי בכל מקום שהוא השכינה שורה. אך זהו אם הוא במקום הקודש כי המקום גורם כי צריך מקום מקודש אז השכינה שורה כדכתיב במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם אבל במקום שאין מקודש אין שכינה שורה וידוע כי במקומו בלשכת דיר עצים היה תחת קרקע וקיי"ל מחילות לא נתקדשו א"כ כשאין במקום מקודש לא חל השריית שכינה כראוי והרי בעו"ה חסרון גדול:

והנה הקשו איך אמרו מחילות לא נתקדשו הא שלמה קידש הרצפה עד תהום כדאמרי' בזבחים ותי' בבית ראשון כך היה אבל בבית שני שבטלה קדושה וחזר וקידשו בימי עזרא לא קידשו רק למעלה ולא מחילות וא"כ נכונים דברי ריטב"א דארון לא ניכר חסרונו רק בבית שני כי בית ראשון עמד תחת קרקע היה במקום מקודש ועדיין שרה שכינה כמקדם עד בית שני שעמד תחת קרקע ובטלה קדושה ולא היה במקום מקודש ולא שרה שכינה משא"כ שמן משחה תיכף מעת גניזה ניכר חסרונו והיה כבית ראשון וא"ש:

כללו של דבר כל חסרון הבית הוא חסרון השכינה וזהו מ"ש הרמב"ם דלכך לא בטל קדושת הבית דשכינה שורה אף בעת חרבן אבל למ"ד בטלה קדושה אף השכינה סלקה שרי' ולכך בטלה קדושה ומבואר במדרש דנחלה היא היכל ובית הוא העזרה והר הבית ובזמן שקדושת הבית במקומו אסורי' זרים לכנוס להיכל העזרה וסביבה מותרים זרים לכנוס אבל לא נכרים וזהו שמקונן הנביא על ביטול קדושת הבית וזהו לאות על סילוק שכינה וצווח נחלתנו נהפכה לזרים הרצון כי אפילו זרים מותרים לכנוס לשם וא"צ דוקא כהנים בתינו הוא העזרה וסביבה לנכרים שאפי' נכרים יכולים ורשאים לכנוס כי בטלה קדושה וזהו לראי' שסילקה השכינה עצמה וע"ז ידוו כל הדווים ולכך אמרו כמהפכת סדום כי הסתלקות השכינה בעו"ה היה מתחיל ממקום קדוש ביותר ראשון מק"ק ואחר כך מהיכל ואח"כ מעזרה וכן הכל ורש"י פירש בסדום נאמר ויהפוך כי ישבו בסלע והיה ההיפוך מלמעלה למטה וא"כ אף בזו היתה כך שהתחיל הפורענות מלמעלה למטה ולכך אמר כמו הפיכת סדום והנה כשבטלה קדושה נקרא הבית נחלתנו אבל כשלא בטלה קדושה נקרא נחלת ה' כי לא זז שכינתו וידוע כי קדושת שלמה בטלה אבל קדושת עזרא לא בטלה ולכן ירמיה מקונן על בית ראשון אמר נחלתנו אבל אסף שקונן על בית שני אמר נחלתך והבן:

והנה כמו שיש להתאונן על חרבן בהמ"ק בסילק שכינה כן יש להתאונן במיתת צדיקים כי בם בו בחר ה' אוה לשכון עליו כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה על אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה שהכונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה וכל אדם הוא ד' אמות והוא נקרא ד"א של הלכה ועליו שורה שכינה וזהו שיש לקב"ה בעולמו ואם כן בעו"ה באבוד הצדיק חרב בהמ"ק ועלינו להתאונן במיתתו למאוד ולשבור לבנו ולשוב לה' בכל נפשנו כי העיקר ההספד הוא התשובה והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו ועד אנה יהיה לבושנו צואים הלא אבדו מגינים בעדנו ובפרט בשומנו על לבנו אריכות הגלות עברו שנים רבות למאוד ואין קול ישועה:

ואמר במדרש קראתי למאהבי המה רמוני הם נביאים שתקנו תרומה וחלה וכי חייב חוץ לארץ בתרומה אלא שרמוני. והקשה היפ"ע ודאי שאמרו להם כי מהתורה פטור רק הם תקנהו כי ח"ו לומר להם דין שקר על דבר שמהתורה פטור ולהורות שלא כהלכה ועל כן תפוג תורה וכמה מכשולים יבאו על ידי כך ולאין ספק שאמרו להם שהוא רק חומרא וגזירה שלהם וא"כ מה רמוני ומה ערמה יש בזה:

אבל כבר נודע מ"ש בזהר למה קץ הגאולה נסתר וגם מה שרבים אמרו קצי' חכמים ראשונים ואחרונים וכי לא ידעו שהוא כמוס למאוד אבל הענין כי אלו ידעו ישראל ההולכים בגולה שיהיה קץ כ"כ ארוך וישבו זמן רב כזה בעו"ה בגולה היו מאבדים עצמם לדעת לרב השבר והיה נאבד שארית יעקב ובפרט בזמן השמדות בעו"ה לא היה אוזרי' חיל כ"כ לעמוד בנסיון ולכך התחכמו תמיד לקרב הקץ לומר חזו דאתא חזו דאתא ובזו חזקו ידי' רפות וברכים כושלות אמצו ותמיד בבוא עקא וגזירה לישראל תלו אותו בחבלי משיח לומר הנה מלכנו יבא ויושיענו ולכך רבי עקיבא תיכף אחר חרבן התחיל לומר על משיח בבן כוזיבא וכדומה כולם כדי לחזק ומבלי להכניע לבבות בני ישראל ולכך נסתם ונסתר הקץ שלא ידעו אריכות הגלות וע"ז צווח ירמיה במסתרים תבכה נפשי וכוונתו על קץ שהוא נסתר כ"כ עד שלבו לפומו לא גלי' ע"ז תבכה נפשי כי זהו לאות שיהיה לזמן ארוך למאוד מאד והנה לכך הנביאים וחכמי קדם התחכמו לתקוע בלבב ישראל כי קרוב ישועת ה' לבוא ובל יתייאשו מן רחמים ולכך תקנו תרומות ומעשרות בח"ל באמרם הטעם מחר ישובולא"י ויאמרו כמו שאכלנו בח"ל בלי תרומה כן בא"י נאכל בלי תרומה ושם חיוב גמור ולכך תקנו אף בח"ל והרגל נעשה טבע וזהו אם הגאולה מהר מהר אבל אם הוא לזמנים ארוכים ויעברו קרוב לב' אלפים שנה מה צורך לתיקון הזה הלא דורי דורות לא יצטרכו לזה והנח לחכמים שיהיו בדור אחרון וא"כ ברואים ישראל שתקנו כך ישפטו לאות אמת כי יהיה מהר הגאולה וזה היה ערמת נביאים וחכמים:

וזהו אמרו קראתי למאהבי המה רמוני כי תקנו תרומות ומעשרות בח"ל שאחשוב שישועה יהיה מהר ובעו"ה עברו דורי דורות ואין קול ישועה:

ולכן עלינו בדור אחרון להתעורר ביותר ועד מתי נייחל ואין הדבר תלוי אלא בתשובה להשליך עונות שנאת חנם וגסות רוח ולשון חכמי' ובעו"ה כל עסקנו הוא הכל בגאוה וחמדת יצ"הר ויש כח לנחש לדבוק בו וזהו מאמר ירמיה גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי הכביד נחשתי:

והענין כי יש מתכות זהב כסף נחושת עופרת זהב מרמז על התורה הלא דברי כאש כסף על מ"ט והכל בסגל והייתם לי סגולה ואשרי איש המסגל במ"ט למאוד ועופרת הוא על תפלה כי הוא כבד למאוד כי יש בו עפר ולכך המתפלל יתפלל מתוך כובד ראש ועופרת הוא מורכב מעפר ואויר ולכך ניתך תיכף באש כי כאשר יפרד הימנו האויר בחומו תיכף ישוב לעפר ולכך אמרו בתפלה המתפלל צריך שיתן לבו למעלה באויר ועיניו למטה בעפר אמנם חלק והוא ס"א דומה לנחושת כי ס"א ביקש להדמות לקדושה כקוף לאדם וכן נחושת לזהב והוא שרש נחש שביקש לדמות לאדם ולכך נחשת שהוא שרש נחש ומשה כאשר ביקש לרפאות לישראל מנשיכת נחשים עשה נחש נחושת ותלה אותו על נס והוא כי כל חמדת אדם הוא מצד הנחש והם המביאים לאדם לכל חמדה ולכל עון וביחוד חמדת נשים הוא הכל מסטרא דנחש שנתאווה לחוה והוא כרוך בעקבו של אדם כדכתיב ואתה תשופנו עקב ולכך אמרו הטבעים כאשר ילך אדם יחף ויצן העקב לא יהיה לו כ"כ תאוה ומי שיצרו גבר ורוצה להסיח דעת ילך יחף על רצפה שיקרר רגליו למטה בעקב ויסיר ממנו ולכך הכהנים בבהמ"ק הלכו יחף לבטל כח הנחש והתאוה וכן במשה בנגשו לסנה אמר השם של נעליך לבטל כח התאוה ויהיה הרהורו קדוש לה' וזהו ענין חליצה שחלצה נעלו מעל רגלו להורות כי זה לא רצה לכנוס יבמתו בבעילת מצוה א"כ ראוי לו לבטל כח התאוה מכל וכל שאף לנשים אחרים לא יתן חילו ולכך וחלצה נעלו מעל רגלו וכמו שכל התאוה תלוי בעקב כן תלוי בשדר' של אדם ששם התאוה ולכך אם יתן איש אבר דק משוך על כל אורך השדרה ויקשר אותו משוך על השדרה ינצל מהרהור וקשוי אבר והוצאות ז"ל וכבר נודע עד היכן כח חוט השדרה עד בין הפרשות דהיינו בין פרשה ראשונה ובין שניה הכל דינו כחוט שדרה ומשם ואילך פסק כחו כמבואר בגמרא פ' אלו טריפות וא"כ כשתחשוב הרי הם ז' חוטים של שדרה לבנים והם ז' חוטים לבנים של ציצית הרומזים על חוט שדרה שהוא קיום הגוף יורדים ממוח ולכך ציצית מבטלים כח התאוה כדאמרינן בהך עובדא דזונה דבאו ציצית וטפחו על פניו וכל מגמת איש יהיה שיכניס כח התאוה מנחש לקדושה שיחמוד לדבר מצוה וכדומה וכן חמדת ממון שיש לו שיהיה לקדושה כדי שיהיה פנוי לתורה ויכול לכלכל בניו וכן חמדת אכילה ושתי' שיהיה בריא אולם לעבודת ה' וכן יהיה כל מעשיו מה שהוא מפאת הנחש יהיה סובב הכל לקדושה לעבודת ה' וזהו יש אוכל פטומים ומתענג בתענוגים ויורש ג"ע אם כל כוונתו לשם מצוה מרבה במשגל עם אשתו כוונתו יהיה לש"ש לפקוד עונתו ולא תחטא שבל תזנה אשתו עליו ובפרט בזה"ז ששכיח פריצי' וגם שהוא לא יהיה לו הרהור ח"ו באשה אחרת או שום הרהור וקישוי וכונה זרה בעמדו בתפלה ובעבודת ה' מסגל ממון יהיה כוונתו כמ"ש ושלא יצטרך לפשוט ידו במה שאינו שלו וגם שיניח ברכה לבניו שיהיה פנוי' לעבודת ה' ולא יהיה בגדר עניות המעביר לאדם על דעת קונו והרבה שיצאו בעונותינו הרבים לתרבות רעה מדלית איסר ומכ"ש האוכל למעדנים יהיה כל כוונתו לש"ש שיהיה לו אמיץ כח לעבודת ה' ושיהיה סיפוק בידו לתקן את אשר שיחת ולא יעכבהו חולשת גופו אם אדם עושה כן בכונה שלימה כי לה' נתכנו מחשבות ולפניו לא יבא חנף ועצת רמי' הרי מכניס כח הנחש לקדושה ועיקר הכל במחשבתו שהוא בראשו של אדם וזהו ואתה תשופנו עקב כי הנחש כרוך בעקבו של אדם להרבות תאוותו אבל הוא ישופך ראש כי אם יהרהר במחשבתו כנ"ל שיהיה כל התאוות סובבים לכונה רצוי' הרי אדרבה כל עניני נחש לטובה יחשב ונהפך הקללה לברכה:

וזהו שאמר שלמה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין בשאול חשבון ותמה הזוהר ח"ו שיתן שלמה ע"ה רשות לעשות מה שירצה כאלו ח"ו לית דין ולית דיין וכאלו עולם של הפקר ח"ו אבל הענין כך כי הזוהר תי' בנסתרות כדרכו:

אבל המובן ממנו בנגלה כך כמ"ש כי כבר נאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ופי' התורה ועבודת ה' הוא בימין כדכתיב מימינו אש דת למו וכל עניני חמדת עה"ז הכל מצד שמאל ולכך בשמאלו עושר וכבוד וזהו אמרם הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין כי צפון שמאל לכך נאמר מצפון זהב יאתה והכונה הוא צד שמאל וזהו אמרם אורך ימים בימינו למיימינים בו הרצון שלומד לש"ש בשביל להכיר ולהחזיק התורה וכח ה' וכחו של תורה זוכה לתורה על בורי' שהוא אורך ימים ועץ חיים למחזיקים בו אבל המשמאילי' שלומד תורה בשביל חמדת ממון או שאר כבוד מדומה אף שכרו כך בעושר וכבד וזהו בעו"ה המחלה ועניו רע לבני אדם שכל מגמת רובי בני אדם בשביל חמדת הזמן וממון וכבוד וזהו הכל מצד שמאל אשר שם כח של הנחש כמ"ש כי הוא המעורר תאוה ולכך אמר הנביא מצפון תפתח הרעה כי זהו צפון גורם רעה שכל כוונתם שלא לש"ש בעו"ה:

וידוע מ"ש חז"ל ידך יד שמאל יד כהה כי כל הכח תלוי בימין כדכתיב ימינך וכו' נאדרי בכח ויעץ שלמה בחכמתו שיראה האיש שכל מה שהגיע לו מפאת יד שמאל הן עושר והן שארי חמדת הזמן שיהיה הכל נעשה בו לכונה ועזר יד ימין שהוא כוחו ואינו של אדם וע"ז נקרא אדם באמת אדמה לעליון וכמ"ש לעיל וזהו אמרו כל אשר תמצא ידך שהוא שמאל לעשות בכחך שהוא ימין שיהיה השמאל מסייע לימין וכל מה שיש מפאת שמאל יראה לחשוב להביאו לצד ימין כמ"ש וזהו העצה שיעשה כי אח"כ בקבר אין דעת וחשבון ולא יועיל שוב החרטה ולומר כך אני רוצה לעשות כי אז בטלה החמדה ויתחרט האדם אבל לא יועיל והיום ולא למחר לעשותםולכך ראה וחכם לעשותו כל ימי חיי הבלך וייטב לך:

וידוע אמרם שצריך אדם לכרוע במודים עד שיתפקקו כל חולי' שבשדרה דהוא הכונה שכל חמדת אדם התלוי בשדרה יהי' לעבודת ה' להודות ולברך בשמו ולכך צריך כריעה והודאה בשדרה ולהודות כי מאתו הכל והוא הנותן כח וחיל לאדם וזולתו אין עוד ואף מהראוי שיהי' הכל נעשה לעבודת ה' וממקום שבא כן ילך ולכך אמרו שדרו של אדם נעשה נחש מאן דלא כרע במודי' דאיך נותן רשות וכח לס"א לילך בתר תאוה וחמדה ולא לש"ש זהו כחו של נחש אשר תשופנו עקב ולכך נעשה נחש וזהו כחו של עשו דכתיב וידו אוחזת בעקב עשו ופי' זוהר כי ידיו של עשו אוחזת בעקב יעקב לכך נאמר וידיו אוחזת בעקב ומי הוא האוחז עשו לכך אמר דוד עון עקבי יסובני היינו עון נחש המשיא דעתו ומפתהו לחמדת הזמן וביחוד חמדת נשים בעו"ה ותאוה ולכך אמרו חז"ל שראוי לאדם לבטל כל תאותיו ולהרבות בתפלה לה' ואמרו אפי' נחש כרוך בעקבו לא יפסיק שלא יפן לשום חמדה ותאוה אשר בשביל כך ימנע מן עבודת ה' אפי' רגע א':

וכן משה ביקש מישראל שלא יפתה אותם נחש רק יהיה כל החמדה לש"ש צורך גבוה כמש"ל ולכך תלה הנחש על הנס כלפי מעלה ואמרו כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מענה דיהיה כל חמדתם ותאותם לצורך עליון והם חיים והנה סטרא אחרא שהם נחשים אמרו חז"ל תניני' נבראו זכר ונקבה ואמרו הרג זכר וצנן נקבה ר"ל זכר יצ"הר דע"ז הוא נהרג וצנן נקבה היינו שלא יש כ"כ כח החמדה להסית לבני אדם מאוד ונקראו נחש בריח נחש עקלתון הוא שני יצר הרע הנ"ל ובריח הוא יצה"ר דע"ז דכופר מציאות העולם שהוא קב"ה והוא הבריח התיכון והוא הנוש' וסיבת העולם ונחש עקלתון הוא יצר הרע דעריות שבא בתחבולת להסית לאדם תחילה אמר מה נ"מ אם תראה האשה ומה יתרון והפסד בראות עינים וכי יקרא לך כל העם חסיד שוטה שמעלים עין מנשים וכאשר יראה יוסיף לומר דבר נא עם האשה עד שיסיתו לקריבה דג"ע ולבסוף לדבר עבירה ח"ו והיא (נחש עקלתון והוא) נחש עקלתון מרומז באות תי"ו מתנין שהוא ג"כ הולך בעקימות והוא המעקל התמימיות מתי"ו דהיא שרשו לתמים תהיה עם ה' אלהיך וזהו תי"ו תמות תי"ו תחיה כי תמימות תי"ו תחיה וזה נחש עקלתון תי"ו תמות ומתחילה כאשר אמרתי בא יצר הרע להסית לאדם קצת לש"ש וציד בפיו והוא עץ הדעת טוב ורע והוא שור תם משלם חצי נזק כי חציו טוב והן יפעל אל פעמי' ושלש אבל אחר כך אמרו חז"ל הותרה לו ונעשה מועד לאחר נגיחה השלישית ולכך הכל מרומז באות תי"ו אבל נחש בריח הוא נון פשוטה מתנין שהוא בריח פשוט והם החמישים שערי טומאה את זה לעומת זו ולכך לא נאמר נו"ן באשרי דכתיב בי' נפילה וכו' כי הוא נחש בריח גורם נפילה ולכך משה שביקש שיהיה הנחש עקלתון כוונתו לש"ש ותלה אותו על נס קראו נחשת שהוא נחשת וכן צריך לכלול אותו בקדושה דבזה א"א להעבירו כלל מעולם כנודע ולכן צריך לכלול בקדושה וזהו וכל יתדות המשכן נחושת שנכללים באהל משכן בקדושה וחיבור אהל כאחד אמנם ישראל בעו"ה הרעו ועבדו לנחש הזה לעבודה זרה ונתנו מקום לנחש בריח ונחש עקלתון שהם הנו"ן פשוטה ולכך כשעבדהו קראו נחשתן ע"ש:

והנה בגלות בעו"ה ובארץ טמאה גבר עלינו נחש עקלתון הנ"ל ברב תאות וחמדת זמן בהבלי עולם עד שאי אפשר ממש להנצל ממנו ומבלבל בזה כל כוונת לימוד ותפלה לשמה כי תיכף מערב בו דברי גאוה וחמדה וכעס והרהורים רעים ואין לך איזה דבר שיש בו מהשכל והבלי עולם ותחבולות הזמן שלא יבא לאדם ברעיונו בעסקו בקריאת שמע ותפלה ועבודת ה' וזהו הכל מתחבולות נחש עקלתון הנ"ל וזהו שקונן הנביא גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ולמה כי הכביד נחשתי והיינו נחש הנ"ל כבד וקשה מאוד לפרוד הימנו וכרוך בעקבו א"א לבטלו והיא המבלבלת ענין תפלה וכל עבודת ה' כל ענין אדם בעו"ה הכל לחמדה ותאות עבוד' זרה בנחש שכרוך על עקבו ולכך בעו"ה נסת' התפל':

וזהו שקונן דוד על אבנר שהיה צדיק ולא נטה אחרי נחש הכרוך בעקבו וזהו מאמרו רגליך לא נחושתים וגו' שלא נלכד בנחש ההוא מדוע כנפול בני עולה נפלת ולכך ויוסף העם לבכות עליו כי הרגישו שלא היה מת בחטאו רק בעון הדור ובשלהם הרע' וכן חובה עלינו להספיד וביחוד בצדיק וחסיד ר' מיכל הנ"ל שלא היה כל ימיו ממש פוסק לדבר בטל ושח שיחה בטילה וקולו לא ישמע כי אם בבואו אל הקודש ללמוד ולהתפלל ברור שיצא מהעולם כעמר נקי בלא חטא ופשע ואין זה אלא עונותינו גרמו להעדר הצדיק הלזה ועלינו לבכות ולשוב בתשובה שלימה לה' כי גדול כים שברנו בעו"ה והעיקר התשובה לבער הנחש ולבטל החמדה והבלי עושים עולם של שוא ושקר ואשרי אדם העובד לה' באהבה יתירה ואמרו גדר אהבה שיתן אל לבו אלו יצוייר אף שהוא שקר מ"מ אלו יצוייר שע"י עשיות מצוה סופו יורש גיהנם וע"י עבירה סופו יורש ג"ע מ"מ יניח עבירה ויעסוק במצוה כי כל מגמתו לעשות רצון הבורא ואין חפצו כלל במה שישגוהו מהצער והנזק או התענוג והעדן:

וזהו תכלית אהבת ה' אשר כל חפצו וישעו בטל לה' ואליו לבד עובד ולא זולתו בשום שכר ועונש וע"ז רמזו חז"ל אל תשמנו כעבד עצמך כעבדי' המשמשים לקבל פרס ובזו תבין מ"ש במדרש רבי אבהו כד דמיך אחזי' לי' י"ג נהרי אפרסמונ' דכיא אמר למאן אלו א"ל לאבהו אמר ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' ולכאורה הדבר תמוה איך ס"ד לומר דחשב בלבו דכל עבודת ה' יהיה לריק וכאלו חס ושלום אין שכר ועונש בעולם אבל לפי הנ"ל יובן דר"א אמר הטעם דלמה זכה לכל כך יקר ומעלה הוא דלא עבד ה' בשביל קבלת שכר רק תקע בלבו אף דלריק יגע ואין לו כונה כלל לקבלת שכר מכל מקו' עבד ושירת ה' אלהים בכל לבבו ובכל נפשו ולכך זכה לשכר הזה ולכך היו לו י"ג כמנין אהב"ה להורות כי עבד ה' בכל לבב מאהבה שלימה וכן היו צדיקים הללו שמתו עובדי ה' מאהבה ואלינו ללמוד ממעשיהם בתשובה ואמת כי אהבת ה' תלוי באהבת ת"ח ומי שאין אוהב לת"ח בתכלית אהבה איך אפשר לאהוב הקב"ה כי העיקר וקוטר של ישרת הדרך להתדבק בת"ח ומבלי להרהר אחריו ולשמוע בקול דבריו:

וזהו החידה שאמר דוד במזמור מ"ט שהתפאר שם בחידה ואמר פי ידבר חכמות וכו' וכבר הארכנו בביאור המזמור הזה במקום אחר אבל כאן נאמר רק בקצרה מכוון החידה כי רוב עולם יאמינו שהכל תלוי בצדקה ושלימות העשיר שיחונן דלים ולחזק כושלים וזה קשה להרבה עשירים כי ממון חביב עליהם מגופם ולכך אמר דוד אני אומר אח לא פדה יפדה ולא יתן איש לאלהים כפרו ויקר בעיני פי' שיהיה בעיני דבר יקר ובלתי שכיח פדיון נפשו וחדל לעולם ומ"מ ויחי לנצח ולא יראה שחת וזהו החידה שלא יתן צדקה ומ"מ יהיה חי בחיי נצחי מבלי ראות גיהנם ואמר מהו המעשה אשר יעשה והוא כי יראה חכמי' ימותו מחמת גדול החרדה ואהבה ימות מקולו כי יהיה הדום רגליו ועזה כמות אהבה יהיה כלא היה נגד ת"ח וכסיל בער עצת רשעים יאבדו מתוך קהל וירדפם עד חרמה וירחיקום עד שעזבו לאחרים חילם ולא יהיה להם שום נגיעה ועסק עמם כלל כי אם ימותו באהבת ת"ח ובזו יזכו לחיי עה"ב וזהו האמת כי זהו ראשון לכל דרך ישרה להתדבק בת"ח ולאהבו כנפשו וזהו לאות על אהבת השם נורא ונכבד. כי זה בחוש וזה ברעיון לבב ויבא זה ויגיד על זה:

אך בעוה"ר העולם הולכים בת"ח איפכא כי לרוב ת"ח מדוכים ומעונים ודרך רשעים צלחה והם מתרחקי' מת"ח ואומר הלא כל הנוגע בו יקשה מזלו לרע כי בר קשי מזל וכוכבי שמים נלחמו אתו ולכך אל תגעו בו סורו ממנו פן גם בך יעבור קשי מזל אבל לרשע שמזלו בגר' המעלות יאהבו לקרבו והתחמם בצלו כי כל הנוגע בו יתברך ובא גד ובזה דרך עוזבי ה':

ובזה יובן המדרש חטא חטאה ירושלים וכי עכו"ם אינם חוטאי' אלא עכו"ם אין נענשים אבל ישראל כיון שחטאו לקו וגלו ולהבין הקושיא של מדרש והתי' צריך ביאור כי מובן מעצמו דאין לו ביאור לכאורה אבל בזה יובן כי מי שהוא רואה אדם רשע ראוי להתרחק ממנו בתכלית הריחוק סורו ממנו טמא טמא יקרא לו וכך המדה מדת ישרים ותמימים אבל מי שהוא חוטא כמוהו ובכל המעשה לא טוב גם הוא כמוהו לעשות ודאי דלא יתרחקו מחמת המעשה ההוא כי גם הוא רגיל בזה אמנם זהו כאשר אמרתי אף שהוא צדיק רק הוא נגוע ומוכה אלהים איש מכאובות יתרחקו ממנו בתכלית הריחוק כי יאמרו חצי המזל פגעו בו ואולי אף בנו יפגיעו והם מרחיקים ממנו כמטחוי קשת ובפסוק נאמר חטא חטאה ירושלים ע"כ לנידה היתה ומתרגם למרחקו שהרחיקו ממנה כל אומות ועל זה הקשה המדרש למה ואי בשביל שגעלו בהם הואיל והם חוטאים הא תינח אם הם אינם חוטאים והלא עכו"ם נמי חוטאים ואין לך תועבה שלא יעשו וא"כ מהכ"ת ימאסו בישראל בשביל החטא הלא אין זה חרפה כלל אצלם וא"כ מה זהו הריחוק וע"ז השיב המדרש הם אף שחטאו אינם לוקים אבל ישראל שחטאו לקו ופגע בם מדת הדין בכל חלי ומכה ולכך רחקו מעליהם לקשי מזלם לבל יקרה להם כ"כ קשי מזל ולכך היו ישראל לריחוק כי העכו"ם ינחשו מבלי לקרב לישראל היותם רואים כי המזל נצח למולם:

ובאמת המזל נוצח למול ישראל כאשר אמרתי מימים ימימה כי המזל היה שלא ילד אברהם ובן משק יורשו רק הקב"ה פעל חוץ למזל א"כ מצד המזל ראוי היה לישראל ח"ו להיות נאבד מעולם וחסד ה' עמנו מבלי למסור אותנו בהנהגת מזל כלל וזהו אם אין אנו תולים הדבר בקרי אבל כשאנו תולים הדבר בקרי ולומר זה מחמת זקנה מת ואלו הנהרגים בברעסל' היה בקרי מחמת שרפת אש פילוויר וכדומה. ובאמת כל א' מישראל הוא עולם מלא כי לכל א' יש שלשה מלאכים מימינו ומשמאלו ועל ראשו וכל מלאך שליש עולם א"כ הרי כל איש ישראל עולם מלא ואיך יאבד ה' עולמות במקרה בלי כונה רצויה ועיין בדברי רמב"ם במורה נבוכים דדעתו דעל אדם ה' משגיח בפרטות אבל על בהמות ועופות אין משגיח בפרטו' כי אם בכל המין והרמב"ן חולק:

וזהו מאמר חז"ל במדרש רבה רשב"י כד יצא ממערה חמא צייד הצד לצוד את עוף ונפק קלא לא יהיה ניצוד ונמלט באמת ועל צפור אחר יצא קול שיהיה ניצוד ובאמת ניצוד ואמר רשב"י חזינן צפור משמים לא נצוד ויש להבין מתחילה מה קסבר אלא שמתחילה חשב כדעת הרמב"ם במורה כי על צפורים פרטים אינו משגיח אבל אח"כ ראה כרמב"ן שאפי' על צפורים פרטים השגחתו מיוחד וראה כי צפור משמים לא נצוד. והנה בעו"ה בגלות הקב"ה מסתיר פניו מאתנו כדכתיב ואנכי אסתיר וכו' והרי אנו כמעט בגדר בהמה ועופות לדעת הרמב"ם שאין משגיח בפרטים וזהו מאמר דוד שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג והיינו כצפור לבד שאין בו השגחה פרטיות:

אמנם יש בפסוק הזה כונה אחרת כי ידוע מ"ש בגמרא האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות ופי' הדברים כמ"ש בזהר כל האם הנשלחת מבניה אין לה נייחא בשביל צער פרידתה מבניה האפרוחים וכי היא נדית מגג לגג אולי תמצא בנים לרבוץ עליהם ולגון בכנפים ולוקח המלאך ומביא אותה לפני הקב"ה ואמר כך היא הצער מעוף ומה היא הצער מכ"י אשר היא גלה מעל בניה ולא מצאה מנוח והקב"ה נתמלא רחמים על ישראל וזהו מצות שלוח הקן:

וזהו מאמרם שאין לומר על קן צפור יגיעו רחמיך שאין זה מחמת רחמנות להאם אדרבה היא גזירה כהנ"ל רק לעורר רחמים על ישראל והנה אמרו בגמרא ומשנה דחולין היו גוזלות מפריחים שהם גדולים אין משלח האם והוא הטעם דכשהם גדולים שוב אין מכירים להאם ומורדים בה ולכך אין צערה כ"כ גדול להיותם בלתי בני חפץ ואמרינן בגמרא וישקוד עלינו רעה כי צדיק ה' צדקות עשה קב"ה שהקדים לגלות ישראל איזה שנים קודם זמן והטעם ג"כ כמ"ש כי כל זמן שהיו בישובם והוסיפו יום ביומו למעול מעל ולמרוד בה' וא"כ אז עדיין היו בגדר גוזלות קטנים והי' צער לכ"י עליהם כאב על הבנים רטושה וקול ברמה נשמע וכו' משא"כ אלו היו אז יושבים ומרדו בה' למאוד והיו מגיעים לגדר גוזלות מפריחים ולא היה השכינה כלל מצערת כצפור לילך מגג לגג:

וזהו מאמר דוד שקדתי כי הגלות היה מהיר ונמהר כדאמרי' וישקוד ה' על הרעה והטעם היה ואהיה כצפור בודד על הגג משא"כ אלו היה בשלוה יותר היו כגוזלות מפריחים ולא היה הכ"י כצפור בודד על גג רק השכינה סילקה חיבתהמישראל ולא היה ח"ו תקומה וכן העיקר צרות אצלנו מחמת שאנו תולים הכל במקרה ואינם שמים על לב לשוב בתשובה ובעו"ה איך הגלות ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובפרט בענין הספד מיתת צדיקים שראוי לכל איש ישראלי להתעורר וליתן ללבו יום המיתה כמה חבלים ודינים המתעורר על אדם במותו ועיקר דלא רצו הצדיקים למות היא דחושבים שעדיין לא תקנו כל המצות וא"כ יצטרכו להתגלגל ולשוב שנית בעולם החושך הזה וזהו תכלית בצער וכאב לנשמה שכבר טירחה והגיע לעדן עליון לשוב לימי עלומיו חושך ולא אור ומי יודע אם יתקן או יקלקל ביותר וע"ז חרדו מאוד כל יראי ה':

וזהו הנאמר במדרש נשמת משה לא היה רוצה לצאת עד שאמר לה משה שובי נפשי למנוחיכי והענין כי משה לא קיים מצות הרבה התלוים בארץ וחשבה נשמתו שעוד תצטרך להתגלגל ולכך היה קשה לה לצאת כי מי יודע אם יזדמן עוד גוף קדוש וטהור כזה ולכך נתקשה לצאת עד שמשה שהיה לו מקב"ה בטחון שא"צ להתגלגל כי העלה לו הקב"ה כאלו קיימו וכך אמר לה שובי נפשי למנוחיכי שתהי' במנוחה עליונה ומנוחתו כבוד בלי גלגול כלל ושם ינוח ובצל עליון ישכון בנועם ה' וזהו אמרו משה לא מת היינו שא"צ להתגלגל שנית כל ג"ש הוא מיתה דנחית מדרגא לדרגא קריא מיתה ודאית:

וכל דברי איוב כמ"ש הרמב"ן סובבי' הכל על גלגול ובאמת הענין איוב הוא הכל ענין משיח וישראל שהם בגלות איך ספו תמו כל מחמדיה בגולה הוה אחר הוה בעו"ה וכל דברי צער ביסורים שלו הם דברי ישראל בגולה וכל רעי' לא גלו על עונה כראוי ולא מצא מנחם כקינת ירמיה עד לבסוף שבא אליהו בן ברכאל שהוא כינוי לאליהו הנביא הוא ינחם וישיב לב אבות על בנים ובזה ימצא איוב מרגוע ואח"כ ידבר ה' מן הסער' כדכתיב וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן ולכך אמר איוב שלא בדעת ידבר כדכתיב ואבד' חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ובעו"ה קשה זו יותר מחרבן בהמ"ק כדדרש במד' דכתי' ותרד פלאי' בחרבן בהמ"ק ואלו שם כתיב הנני יוסף ה' להפליא הפלא ופלא וכו' ורה"ק צווח ראה ה' כי הגדיל אויב ויש להבין מה ענין זה להך דקשה יותר מחרבן בהמ"ק ורוח הקודש צווח וכו':

אבל יובן ג"כ במדרש עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם וכו' וישמח עליך אויב ודרש במדרש בצע פשר דכתיב אף אני אלך עמם בקרי פשר. והענין להבין מה לפשר ומה זה שבחר בהך קרא ואף אני אלך עמם בקרי מכל המקראות שבתנ"ך אבל הענין כך כי ידוע כי המקרי בעלמא לא יפול במנין וסכום ידוע כי מה שבא במנין וסכום הוא מכוונת המונה ולכך צווח הנביא המוציא במספר צבאם להכחיש הפלסופים האומרים שכל צבא שמים נתהוו מבורא וסיבה ראשונה בלי כוונה רק כדרך הצל מנר וחום מאור אבל לא בכוונת מכוון ובורא לכוונה:

וזהו שצווח הנביא הלא מוציא במספר צבאם והמונה במספר לא יתכן בו מקרי כלל רק צריך כוונת המכוון ואם ידחוף אחד לחבירו שלא במתכוון לא יוכל לומר שיהי' דחפהו עשרה פעמים כי בדבר בלתי מתכוון לא יפול מנין אבל בדבר מתכוון יתכן המנין ומספר כחפץ. וא"כ קשה הקב"ה אמר אף אני אלך עמכם בקרי והיינו שיסלק השגחתו ויניחם למקרי הזמן וא"כ איך אמר לייסר אותם שבע על חטאתם הרי כאן מנין מכוון אבל הענין כך שאף הקב"ה הולך עמנו בקרי אין הכוונה שח"ו סר מאתנו השגחתו רק מניח אותנו תחת ממשלת הכוכבים כי מקדם הי' הנהגת ישראל למעלה מהמזל אבל כאשר הלך עמנו בקרי בעו"ה הגיענו לממשלת הכוכבים והמה נחרו בנו כאשר אמרתי כי המזלות שונאים לישראל ולכך חיצי הזמן פגעו בנו בעו"ה למאוד וזהו שבע על חטאתינו כי הוא שבעה כוכבי לכת שהם מנהיגים אותנו והם מייסרים אותנו וכל רעה ומר החלי מפאת משטרם ומערכתם הרעה למולנו. והנה י"ב מזלות שהם למעלה מעלה מז' כוכבי לכת בידם להרע ביותר וביותר מז' כוכבי לכת כי אורם גדול וכחם תקיף והם ג"כ אויבי ישראל וא"כ אלו מסר הקב"ה אותנו תחתם לא היה ח"ו תקומה לנו אבל חסד ה' שנתן אותנו תחת ממשלת הז' כוכבים ואין כ"כ בידם להרע וזהו מאמר המדרש עשה ה' אשר זמם ובצע אמרתו פשר באמר שילך עמנו בקרי מ"מ לא עזב אותנו תחת ממשלת י"ב מזלות רק יסרתי אתכם שבע על חטאתיכם ולא י"ב פעמים על חטאתיכם כי לא היה ח"ו תקומה לנו בזה וזה אשר פשר ובצע אמרתו אשר פשר. וכן כל האומות שגלו היו מקטירים ועובדים לז' כוכבי לכת ולכך כאשר מסר אותנו תחת ממשלתם היה לאומות שמחה ולכך נאמר בצע אמרתו וכו' וישמח עליך אויב כי זה יש לאויבי' שמחה באמרם אלהיהם רמה ובזה שהיו עובדים לז' כוכבי לכת:

ויובן הענין בגמרא דגיטין בחנה וז' בניה כאשר אמר להם לפלוח לצלמא אמר כל אחד פסוק בפ"ע מהתורה עד שהשביעי לא אמר קרא רק דרש חז"ל וכן כתבו התו' ששה קראי מייתי ושביעי לא מייתי ויש להבין למה בחר כל אחד פסוק אחד ולא אמרו כולם פסוק הראשון שאמר התינוק הראשון ולמה השביעי לא מייתי קרא כלל:

אבל יובן כי כוכב הראשון הוא מזל שבתאי וכבר נודע בחכמת התולדות שזה הכוכב לא יצליח בו מעשה והוא מורה על שביתה ואבדון ושממון אבל מורה על רעיון ומחשבה ולכך בשבת הרהור בדברי חול אסור ג"כ כי שבתאי השולט ממונה על רעיון. וידוע כי מצות אנכי ה' אלהיך הוא מצות מחשבי ליתן בלבו ולתקוע בכוונתו יחוד ה' כי הוא בעל המציאות ולכך הרמב"ם ממנין מצות לא חשבו בכלל המצות להיות תלוי בלב לבד ולכך כדאמר לו הקיסר לפלוח לצלמא צלם הראשון שהוא שבתאי אמר כתיב אנכי ה' אלהיך שהוא מורה שכל מחשבתינו יהיה לה' לבדו ולקבוע דתו ואמונתו ויחודו ומלכותו בלבנו וכל מחשבתינו בלי פני' כלל ואופן:

וכאשר הרגו ואמר לשני לפלוח לא אמר לו לפלוח לצלם הראשון הואיל ובזהר הראשון רק אמר לו לכוכב השני יעבוד והוא כוכב צדק וכבר נודע שהוא מורה על רצון ושלום והשבית חימה וזהו ענינו ולכך אמר לו התינוק הלא אם יפלח לו לשוא יהיה פעולתו דכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לשון כעס כמ"ש הרמב"ן בפי' לתורה אין לך כעס וחימה בה' אלא כנגד עכו"ם ולכך נאמר על פני לשון כעס וחימה וא"כ אם ה' יכעיס ויבערכאש חמתו מה יעשה כוכב צדק וכי יכול הוא להשבית כעס וחרון של מעלה הלא אם יחרה אפו מי בידו מציל וכל המציאות כאין נגדו אף כי כוכב צדק:

וכאשר קטלוהו אמר לשלישי שיפלח לכוכב השלישי הוא כוכב חמה כפי דעת רוב תוכני' דחמה למעלה ממאדים וכאשר העידו במופת שראו הרבה פעמים מאדים קרוב לכדור ארץ יותר מחמה וכבר נודע עוצם מעלת החמה שהוא ממש מחלקת אור לכל צבא שמים וכל עניני כל כוכבי שמים הכל מפאת חמה וכל טיבו של עכו"ם הוא לכל כוכבים מפאת החמה והוא העכו"ם שנקרא בעל בפסוק ולכך סתם אל אחר הוא חמה וכבר נודע כי החמה זורחת במזרח ושוקעת במערב להשתחות לשכינה במערב:

וזהו מאמר התינוק לא תשתחוה לאל אחר היינו החמה וגם איך אשתחוה לה מה שהיא בעצמ' משתחוה לה' ולכך בחר בפסוק לא תשתחוה כי זהו בחמה לאות שאין בה אלהות שהיא בעצמה כל יום עולה ויורד ומשתחוה ואינו עומד ברום גבוה המעלות כדרך אלוה ולכך אמר לא תשתחוה ואח"כ כאשר קטלוהו אמר לרביעי לפלוח למאדים וכבר נודע טיב מאדים שבמערתו כל החרם והרציחה וטביחה ושפיכת דם ולכך אמרו חז"ל מאן דבמאדים או טבחא או אומנא או מוהלא ולכך באמרו לפלוח למאדים אמר כתיב זובח לאלהים יחרם וביה הזביחה והחרם והכל בצווי ה' יחרם וערו עד היסוד:

ולכן בחר בזה הפסוק וכאשר אמר לחמישי לפלוח לכוכב נוגה וכבר נודע מפעלות נוגה טוב ורע ולכך אמרו כי הוא מושל ביום הששי ולכך בו ביום נכשל אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע כי זהו מעין נוגה ולכך הי' הצווי מה' לשדד ומבלי תת יוצא לאור פעולותיו ואמר ביום אכלך ממנו להורות בו ביום לא יאכל הימנו לכך בשבת נחלף משטרו והוא כולו טוב ולכך משוררי' בשיר אל אדון וכו' מלאים זיו ומפיקים נוגה כי ביום שבת כולו טוב והוא המוציא אפקורסים לומר כי פועל טוב ופועל רע הם שני מינים:

ולכך בא התינוק ואמר שמע ישראל וכו' ד' אחד והכל אתו ואין נחלק בפועלים כלל והכל מאתו ולא יבצר ממנו דבר:

וכאשר אמר לששי לפלוח לכוכב וידוע פעולתו לתת לפתאים ערמה ומזימה וגם נקרא כוכב ארץ כי כל ממשלתו בארץ ולכך אמר התינוק וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' כי תמים תהי' עם ה' ואין לנו לעשות ערמה ומרמה ופתוי חלקלקות לבב כי צריך לקבוע בלבו כי ה' בשמים ומשגיח בארץ ויודע כל מחשבות בני אדם ולא לפניו חנף יבא ואין ערמה ומרמה לפניו וגם להיותו כוכב אחד אמר שיש לשים לב כי ה' בשמים ובארץ מושל שליט אין הבדל בין אלהי שמים לאלהי ארץ כאשר חשבוהו העכו"ם לחלק בין ממשלת שמים לארץ וכאשר קטלוהו ואמר לז' לפלוח ללבנה וזהו הכל יודעים ומושג בחוש כי אין ללבנה מגרמה רק מקבלת אור מחמה וכוכבים שעליה ולכך העובדים ללבנה הוא רק כמשרת לאדוני' והוא האמצעי בינותם ולכך לא הביא התינוק ראיה מפסוק מיוחד כי כבר נכלל כל הכוכבים בפסוקים הראשונים והיא אינה אלא הבאה בשליחותם ולית ליה מגרמי' כלום ולכך לא מייתי קרא רק להיות כי אנו נמשלים ללבנה ולבנה היא בחסרונה אמר נשבענו לה' אפי' בתכלית החסרו' בלי להמיר כבודו בתוהו וכ"כ לנו כי עתידים להתחדש כמותו ואור הלבנ' יהי' כאור החמ':

והנה עוד יש לפרש בקרא עשה ה' אשר זמם וכו' כי נאמר בקרא ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ומזה פשטה בעו"ה בגלות דלא נאמר במצרים רק בארץ לא להם אבל בזה נאמר רק ד' מאות שנה בכלל ולמה זה כ"כ זמן ארוך בגלות ואמרו שהוא בחסד ה' עם ישראל כי נגזר שיהיה תוקף צרות ושמדות למאוד ואלו היה הגלות זמן קצר היה הצרות והשמדות כ"כ תכופות הוה על הוה צרה על צרה מבלי טרוף לבלוע רוק ולא היה אפשר לעמוד בו ולכך הפליא ה' חסדו להאריך הגלות ונחלקו הגזירות והשמדות לזמנים מתחלפים ולארצות מתחלפות בהצר לזה ינוח לזה עד שיש אפשרי לישראל לעמוד בצרה ההיא:

אך עדיין יש להבין הא בקרא לא נאמר רק ד' מאות שנה ואיך אפשר לשנות המקרא אבל כבר נודע כל מקום שנאמר וגם לרבות וא"כ כך המשך המקרא ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם הרצון כאלו אמר ד' מאות שנה ועוד יותר כי גם לרבות את הגוי אשר יעבודו מוסב למטה ומלת וגם מוסב למעלה בהפסק מאמר וא"ש ומה שלא בא בפי' בתורה כי הקב"ה ביקש להסתיר גלות האחרון כמאמר משה לקב"ה די לצרה בשעתה ורש"י בחומש פי' וגם לרבות שלא זו של מצרים ידין אף גם לכל האומות שישתעבדו בישראל יהיה אחריתם מרה. ולפי מ"ש דמלת גם מוסב למעלה אין כאן מקום מורה שגם שארי אומות ישתו כוס תרעלה במצרים:

וזהו המכוון בפסוק עשה ה' אשר זמם דהיה במחשבתו מבלי לאומרו לצער ישראל שלא בשעתי' אשר צוה מימי קדם דהיינו לאברהם בברית בין בתרים ומה עשה בצע אמרתו הרצון כי חלק דבריו שלא יהיה גם סובב למטה כי אם למעלה ארבע מאות שנה וגם לרבות שעוד יותר יהיו בגול' וזהו לשון בצע חלק ואמר מדרש פשר כי זהו לטובת ישראל ופשרה טובה שיהיו יכולים לסבול עול הקושי שעבוד ושמדות וישמח עליך אויב פי' כיון שגם מוסב למעלה אין כאן מורה שגם הם יהיו נדונים כמצרים ושייך שפיר בצע אמרתו והנה מה שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו הוא הטעם מה שאמר דוד ואני נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו והטעם כאמרם ראוי' היה ישראל למכור רבב אלא שהתפלל דוד ידעו גוים אנוש המה סלה כי כשישראל בתכלית הצער והם בתכלית הרוממות תיכף פוקרים בה' ואמרו אי אלהימו צור חסיו בו וכך צווחו הנביאים מה תעשה לשמך הגדול לכך חושב ה' להטיב לישראל ג"כ או להרע להם ג"כ ולכך בראות' כי דגנם ותירושם רבו לא ימלט שגם לישראל יהיה טובה והרווחה שלא יאמרו ידינו רמה ואין אלהים בישראל והנה בחרבן בהמ"ק נאמר אמלאה זו חרבה זו ובחרבן בית תפארתנו בעו"ה נגדלה קרן עכו"ם וקרני רשעים בעו"ה גדלה והצליחה והקב"ה חס לשמו הגדול ולא ינוח עד ירומם קרן ישראל ג"כ:

וזהו הצווחה מר"הק ראה ה' כי הגדיל אויב ויאמרו ידינורמה והנה באבידת חכמים אמרו בגמרא אבדה עצה מבנים אף בהם נסרחה חכמתם כמבואר בריש חגיגה גבי ריב"ח מה תהיה עלי' ממיני' ע"ש א"כ אין כאן מקום לר"הק לטעון כי יהיו עכו"ם מרימים קרן ואין כאן פתח תקוה בעו"ה וזהו מאמר וכוונת המדרש קשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וכו' וקאמר הטעם למה וקאמר ורה"ק צווח ראה ה' כי הגדיל אויב ומתחנן ה' לבל יאמרו ידינו רמה וזהו בחרבן בהמ"ק אבל באבדון חכמים אין מקום לרה"ק לצווח כזה כלל כי בהעדרם מישראל אף מעכו"ם יהי' נעדרים וא"כ ממש לית סבר ולכך קשה למאוד:

ובאמת בימים אלו ימי אבל גדול לישראל כאשר אמרתי כי כל דברי איוב הם מרמז הכל על גלות וכמו שבניו נאבדו כן בעו"ה נאבדו כל חכמי ישראל ומעט מזעיר אשר בעו"ה ועכשיו בגולה מקבלים אנו כל השפע מהקב"ה על ידי צדיקים כי הם אמצעים בינינו לבין אבינו שבשמים ועליהם נאמר המשרה את אשתו ע"י שליש והם צדיקים שהם במדרגות מלאכים שהם שליש עולם ולכך:

נקרא שליש והם המקבלים ונותנים לישראל ולכך נאמר אמותינו כאלמנות הלא אין אלמן ישראל מאלהיו רק צדיקי' שהם היו כשלישים בינינו לבין קב"ה הם מתו ולכך נאמר כאלמנות ולא אלמנות ממש ח"ו רק השלישים הם נעדרו וראוי להתאונן כמו שקנן איוב ולכך אמר איוב יאבד יום אולד בו ולילה אמר הורה גבר כי איוב נשמת משיח כנודע ומשיח נולד בט"ב כמבואר במדרש והריון שלו ז' חדשים א"כ נתעבר בליל יו"ד טבת וזהו ג"כ תחלת הצרה ויגון עד שמבואר בב"י בשם אבודרהם אלו אקלע בשבת מה שא"א לזמן הזה לקלוע היה דוחה שבת וקלל שניהם היה סיבת לכל הצרות ותוגת ישראל וכביכול קב"ה מתחרט על בריאות עולם כדדריש במדרש מי יתן ראשי מים ר"ל שתהי' כמו מתחלה שהיה הכל מים ורוח של משיח הכולל כלל כל ישראל מרחפת על פני מים:

ומבואר במדרש קהלת אנדרינוס קיסר לקח ספינות של זכוכית והוריד בתוכו אנשים לעמקי ים ועלו ואמרו הים אמר שירה אדיר במרום ה' ע"כ והדבר תמוה בעצמותו למאוד מה שירה יש בים הלא אינו אלא משל או שרו של ים אבל מה היו אנשים כאלה שומעים ועד כמה היה משקע אותם ויצחקו גוים על זה למאוד אבל הענין כך כי הנביא אומר האותי לא תיראו נאום ה' אשר שמתי גבול וחוק לים אשר לא יעברון וישובון לכסות ארץ וכו' ושאלו לפי מה שהתבאר במופת כי היבשה גובה מהים והים יורד והולך כי כאשר תלך בספינה מיבשה בים שעור מה ותביט מספינה ליבשה ולא תראהו וכשתעלה בראש תורן תראהו וידוע כי מהתורן ליבשה רחוק יותר מן הספינה כי בזהו אלכסנהו ביותר וקשת הראי' הוא תמי' יותר נראה בקרוב מברחוק וא"כ איך אפשר מספינה שלא יראהו ובתורן יראהו וע"כ כי ירד והלך וא"כ המי' מפסיקים בינו לבין יבשה כמו הר וא"א לראות ולכך בעלותך לראש תורן שהוא יותר גבוה מהפסקת המים תוכל לראות כיון שאין דבר מפסיק וזהו מופת חותך שיבשה גובה מהמים א"כ כיון הטבע מים לירד ולא לעלות מהו צורך לגבול וחוק שלא יעלו ויכסו ארץ היפך טבעם ויש לפרש קרא מוסב על מים עליונים שהוא ג"כ קרוי ים כי הוא מקוה מים והם עומדים למעלה במאמרו של קב"ה ולא ירדו למטה לכסות ארץ כדרכם וזהו גבול וחוק שאמר הקב"ה ועוד מתרצים שקאי על איי הים שהם עומדי' בתוך הים ואין המים מרקיבם עפר ההולך עד יסוד ארץ לעקרו משרשיו ולדחותו מקרב המים והם תקועים בתוך מים כיתד נאמן וע"ז נאמר שלא ישובו לכסות ארץ אך בזה באמת דעות הרבה כי הם רק צפים על פני המים ואינם מחוברים למטה בשורשן לארץ רק תחתם הולך המים והאיים צפים ע"פ המים כספינה ורבים שהעידו כי כמה איים שבלב ימי' נשתנו מצבם באורך ורוחב העול' וזהו לאות שהם צפים ושטים בים ולכך לא ישמרו קביעת ישיבתם:

ולפ"ז ל"ל פי' זה וצ"ל כפירוש ראשון וידוע כי שירת הברואים כינוי לדבר שיש בו תוקף פעולת ה' ומעשיו כי נורא הוא וניכר הוא לרבים הרי זה כאלו משוררים בפה וכדכתיב השמים מספרים וכו' אין אומר ואין דברים בכל הארץ יצא קום וכו' וכן הוא בשירת הים כי תוקפו שלא ישובו לכסות ארץ ומתחלה חשב כי תוקפו כמ"ש שלא יעקר איי היה ולבוא לתוכן דעת מחקרים אם איים שבים מחוברים או צפים על פני הים לכך הוריד באניות של זכוכית אנשים בעמקי הים ושם ראו אם האיים הם מחוברים לקרקעות הארץ או צפים וכאשר עלו הגידו כי המים עוברים תחתיהם והם רק צפים וא"כ אין זה מופת וע"כ התי' הראשון עיקר כי מים עליונים לא ירדו וזהו בגדר שירה לה' לכך הכירו כי השיר' הוא אדיר במרום ה' דייקא כי זהו תוקף נפלאתו במרום עליון שהמים הם בו גבהי מרומים ולא ירדו כדרכם לארץ לכסות פני ארץ ויושביה וזהו שצווח הקב"ה המים שומרים גבול וחוקם היפך טבעם ודרכם אפס לבל יעברו צווי הקב"ה וישראל שהם נקראים ראשית כדכתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתה משנים טבעם הטוב אפס יעבורו צווי המקום ולכך צווח מי יתן ראשי הם ישראל שהם מים כימים שאינם עוברים והם עוברים וכן ראוי לנו להוריד כנחל דמעה על עברנו ברית וחוק ה' בכל דבר:

ואמרו במדרש שני בכיות בכו ישראל בכי' א' והנה העם בוכה למשפחותיו ובכי' שניה ויבכו בלילה ההוא וכנגדם קבע הקב"ה שני בכיות אחד על נהרות בבל וכו' ושני' חד אמר קול ברמה נשמע בכי תמרורים וכו' וחד אמר בכו תבכה בלילה וכו' ועל נהרות בבל ולהבין מה ענין מחלקותם או הוא בכו תבכה בלילה או קול ברמה נשמע וכו' ונראה דיש להבין במ"ש שהתרעמו העם על המן ואמרו נפשנו קצה בלחם הקלוקל וכו' בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד וכו' והנה בוכה למשפחותיו ופי' רש"י ומדרש להתיר להם עריות בפרהסיא ויש להבין מה ענין פריצות האיסור הזה לענין מן ומה טיבו של היתר עריות שבכו וקצו במן לחם אבירים ואולי י"ל דלא רצו להיתר פומבי כי כבר נאסרו עריות מפי גבורה וח"ו להתיר רק זנו אחרי יצרם להיות במחשך מעשיהם לזנות ולמעול מעל ולאכול ולמחות פיה' ולומר אין פשע לרשע ולכך בוכה למשפחותיו הצניע להו ושכיחי בהדדי ואין מרגיש ואין קיל רינון בם ולזה חמדה נפשם להעמיק עצה לסתור דבריהם אמנם כבר אמרו כי המן היה מגיד לישראל מה בחורי' ובסדקי' ואם אשתו סרחה למחר נמצא עומר המן בבית אביה וכו' ולפ"זלא היה סיפוק בידם להסתיר חטאם ולזה כאשר גבר יצרם לזנות אשת עמיתו הקרובה לו לבל יהיה נגלה עון ע"י המן עילה מצאו להתרעם על המן ונפשם קצה בזה בלחם הקלוקל וחשבו כי עי"כ יקצוף ה' מבלי לתת להם עוד מן כי אם לחם לשבוע כי ידו לא קצרה להוציא לחם מארץ מדבר וכדומה ובזו לא יהיה מגיד זאת אשר חטאו וקלקלו ויהיו יכולים לזנות משפחות משפחות וזהו מה שי"ל בדרך פשוט אבל באמת יש דברים בגו כי כבר אמר הזוהר על המן כזרע גד דגד דנטל חולקא חוץ לא"י ויש להבין ולמה לא אמר כבכור ישראל כזרע ראובן דנטל ג"כ חולקא בעבר ירדן:

אבל הענין דע כי לחם מארץ הוא עץ הדעת דקי"ל חטה היה ויש בו קמח חלק טוב אם אין קמח אין תור' ומוץ ותבן חלק חמורים וסוסים חלק רע וגם קמח נתערב ויש בו חלק טוב וחלק רע ע"י חטא אד' ומזה בא אפי' לחם שאוכל אדם נתברר ע"י אכיל' ולעיסה וברכה וב"המ שחלק טוב נזכך ללב ועיקרי אדם לנפשו והוא הנותן חיות לאדם כי חלקו בחיים עץ החיים וחלק רע הוא קיא צואה בלי מקום הם מותרות ולית ביה חלק קדושה כלל אמנם המן בא לישראל קודם שיאכלו לחם הארץ ולזכזכ' והוא כי המן היה חלק חיצוני קצת מעץ הדעת אבל תוכו כולו מעץ חיים ועץ הדעת נחמד למראה אבל המן לא הי' נחמד למראה כלל ותוכו כולו חיים למוצאיהם ולכך זכו בו דור המדבר שזכו למעמד הנבחר ומ"ת ומראות אלהים וכן הי' חלקו של גד שהי' בח"ל ונראה כעץ הדעת חלק רע אבל בתוכו טמון עץ חיים כי שם נקבר ונטמן משה אשר הוא תכלית העץ חיים ולכך נאמר בגד כי שם חלקת מחוקק ספון וזהו עץ חיים והוא המבער הרע קש ותבן שהוא חלק רע וקיא צואה כי מול בית פעור ששם קיא צואה וחלק רעה מן המן ומשה היה עץ חיים ולכך נאמר על המן כזרע גד ולכך אכלו ישראל מן לתקן חטא עץ הדע' שהוא נחמד למראה אבל המן לית בו דבר וכמו שהעץ הדעת מתהפך לכמה גווני' מרע לטוב מטוב לרע כנודע בלהטי' מנחש למטה ממטה לנחש אף המן היה משתנה לכמה גוונים כנודע וכבר נודע כי מ"ש אשר ישא את אחותו חסד הוא כי מה שנשא קין אחותו הוא בשביל עולם חסד יבנה:

והדבר תמוה אם מפאת הראוי והנכון ויושר סדר ונימוס קישור שלשלת עולם לא הי' ראוי לישא אח את אחותו ותועבה היא רק לא היה אפשר היד ה' קצרה לברוא לקין אשה מצלעיו או מעפר אחר יצמיח ויהי' לו לאשה בלי צורך בריאות והשתלשלות הדורות מדבר נתעב ותשובת הדבר כי קודם חטא אד"הר לא היה ערוה בעולם כלל ולא היה הזווג מפאת וצ"ה כלל כי אם כשארי מצות שבתורה וכדכתיב ויהיו ערומים וכו' ואם כן לא הי' איסור בעריות וקרובות כלל אדרבה היה יותר מורה על קיום המין והתאחדות ודוגמת מרכבה של מעלה אשה אל אחותה ולכך תחלות בריאות היה קודם חטא ולכך נוצרו קין והבל להזווג לאחותם והי' לשרש אחד לעשות פרי קודש למטה ולמעלה אמנם כאשר קלקלו בחטא גבר כח יצה"ר והיה ערוה כדכתיב וידעו כי ערומים וכו' וגבר כח הנחש והי' אז נולד התועבה והאיסור לקיחת עריות וכבר נבראו רק קין ואחותו ולברוא אחר החטא בריאה חדשה לא הי' יתכן לשנות שוב סדרי בראשית בעבור קלקלם ואף גם אלו היה הבריאה חדשה לאחר חטא היה הבריאה בתכלית הרע כי אז גבר רע בעולם ומכ"ש בארץ אשר נתקללה וכל חלקי עולם עושים רובי רע וחרון ה' הי' ואם היה אז הבריאה היה בתכלית הדין והרע ולכך ה' החפץ חסד ראה כי חסד הוא להתיר לקין לזווג לאחותו שנבראת ונולדה קודם חטא והי' אז כל שרשה טוב ותכליתה טוב ונאות לזווג להעמיד תולדות לקיום עולם בחסד וא"ש:

והנה לפ"ז כשיתוקן חטא אד"הר היה ראוי לחזור הדבר למקדם שיהיה מותר בקרובותיו כברייתו של עולם וכבר אמרנו כי המן הי' לתיקון עץ הדעת ותוכו עץ חיים וא"כ א"ש שזהו מטענות ישראל נפשנו קצה בלחם הקלוקל וכו' ואם כי עי"כ נתקן חטא אדם הראשון א"כ אף עריות היה מותרים ולכך בכו למשפחותיו להתיר להם עריות בפרהסיא וזהו ברור:

אמנם רש"י מפרש דבכי' הי' על המן למשפחותיו פירוש בפומבי ולכך חרה אף כי נתחלל ש"ש בגלוי ובפרהסיא וכל מה שהוא בגלוי ובפרהסיא אין הקב"ה ממהר מחילה. והנה ידוע מ"ש כי רחל מבכה על בניה ולא לאה אע"ג דרוב שבטים מבני לאה הוא דבשביל דנשא יעקב ב' אחיות הי' קלקול וקטרוג בשבטים עד שנתגולל מכירת יוסף וירידת מצרים וזה החלי לכל הגלות ושעבודים ולכך רחל מבכה על בניה כי היא באחרונה ובאיסור ולכך עליה לבכות:

ובזה יובן מחלוקת הנ"ל במדרש דחד אמר דבכי' הוא למשפחותיו בשביל היתר עריות ואם כן הי' כנגדו בכי' של רחל מבכה על בניה דהוא ג"כ בשביל איסור לקיחת קרובים וחד אמר דהיה החטא בשביל בכי' פומבי ובפרהסיא ולכך חשב כנגדו בכו תבכה בלילה שהיא כמ"ש רש"י דלכך בלילה כי הבכי בלילה קול בכי נשמע למרחקים וזהו לתיקון מה שהתרעמו ובכו בפומבי:

וזהו ענין הנרצה בכל דברנו שיש לנו להרים קול על שבר בת עמי ואבדן ורוח הקודש צווח ראה כי הגדיל אויב כי על ידי התרשלותנו בתורה ובתשובה ירום קרן אויב ולכן טוב וראוי לכל אחד שיתאונן וידמה בעינו כאלו בימיו נחרב הבית כי בעו"ה הגלות הולך ומתגבר ואין סוף וקץ בעו"ה וכלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואז יסלח הקב"ה כדאמרינן בגמרא ואלה תשכחנה שהקב"ה ישכח אלה אלהיך ישראל שאמרו לעגל יכול ישכח אמירת אנכי ה' אלהיך ת"ל ואנכי לא אשכחך:

ויש להבין איך י"ל בשביל שישכח מעשה עגל ישכח מעשה הטוב אמירת וקבלת אנכי אבל הענין כי כבר אמרו שלא עבדו עגל רק ערב רב והקשו הא בקרא משמע דשבט לוי לא עבדו אבל זולתם עבדו ותירץ דאף דעבדו היה באונס כמו שהרגו לחור שמאן לשמוע בקולם אבל שבט לוי קדשו שם שמים ועמדו בנסיון וא"כ לפ"ז אם מעשה הנעשה באונס קרוי מעשה אף כל ישראל נדונים בעובדי עגל אבל אם לא מיקרי מעשה מנוקים הם מפשע הלזה. וידוע בקבלת התורה היו ישראל אנוסים בכפית הר כגיגית ואמרו ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם בל נכון עמם:

ובזה יובן דקאמר הקב"ה ישכח מעשה עגל וכלום משא פנים יש ח"ו וצ"ל דמעשה באונס לא שמיה מעשה וא"כ י"ל גם אנכי ישכח דהא היה באונס בכפית הר כגיגית וע"ז אמר דמ"מ לא ישכחמעשה הר סיני דמדה טובה מרובה ממדת פורענות ולטובה הולך אחר המעשה ולרעה להיפוך וכן ראוי לנו על כל פנים להשמיע קול בכי כי שומע קול בכיות ה' ואולי ישוב וניחם ולא ישמע עוד קול בכי ומחה ה' דמעה ויקרב גאולתינו במהרה אמן: