Ya'arot Devash II 14

ת"מ מ"ש הגאון הנ"ל ז"ל בנק"ק אה"ו בז' באב:

אמרו בגמ' סוף סוטה מיום שחרב בהמ"ק פסקו אנשי אמנה היינו שאומרים מה נאכל למחר שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' ולהבין למה זה דוקא בחרבן בהמ"ק ומה ענינו. יובן זה בשנבין ג"כ מאמר רבב"ח בפ' הספינה אמר רבב"ח אמר לי האי טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי אזלי וחזאי דעביד כווי כווי שקלי לסלתאי ואנחתא בכוותא דרקיעא אדמצלינ' בעיתא ולא אשכחי' וקמתמי' ואמר לי גלגלא דרקיע דהדר נטר עד למחר וכו' והדבר תמוה בעצמותו:

אבל הענין כי בני חיי מזוני לאו בזכותא רק במזל' תליא כפי מערכת השמים במזל תולדה וכדומה אבל בא"י ולישראל לא כן הוא וזהו שאמרו אין מזל לישראל ולכך נא' בתורה בשכר מצוה למען ירבו ימיכ' אף כי תלוי במזל רק זהו בא"י ולכך דייק הכתוב על האדמה ולכך שאל איכא סבא בבבל תמה דאז תלא במזל והמזל שונא לישראל כמ"ש כי לפי המזל אין אברהם ושרה ראוי' להוליד וכל תולדותיהם לפי המזל לאבד ולעקר ח"ו קאי והשיב דמקדמי ומחשכי לבי כנישת' כי ע"י שרית שכינה שם מקבלת מעלת וטיב א"י וגם הוא בחינת אין מזל לישראלוהנה בענין מזון נגזר בחרבן על ישראל שיהיו עניים לכפרת פשע כי עניות מכפרת על הכל ואמרו י"ב שעות הקב"ה תלת קמייתא דן תלת שניה עוסק בחורה תלת שלישית יושב וזן וזהו הכל זולת המזל ומאתו יבא אבל לאחר חרבן זהו העוסק בדין ותורה נשאר ואמרו תורה כתיב ביה אמת אין עושה לפנים משורת הדין והיינו כשאין נחנו עושים לפנים משורת הדין אבל כשאנחנו עושים לפנים משה"ד זהו הדין לאמיתו לגמול ג"כ אתנו לפנים משה"ד ולכך אמרו שחרבה ירושלים בשביל שלא הלכו לפנים משה"ד והעמידו דבריהם על ד"ת ולכך הקב"ה עשה בהם בדין ולכך לא פסקה מירושלים תורה ואנשי אמת כי באמת עסק הקב"ה אבל לעסוק לזון נפסק בעת החרבן ואין הקב"ה זן רק נמסר למזלות והם מריעים לישראל וזה ענין שמקונן הפסוק ובא השמש בצהרים בעת החרבן והיינו כמ"ש כי עד חצי היום נפעל פעולת אבל פעולת ה' לאחר חצות לזון ולפרנס מול המזל פסקו כעת ואין קב"ה עוסק בו ולכך בא השמש בצהרים דייקא כי פסקו מזונות והנה לכל עולם זורח שמש אף לאחר חרבן אחר חצות אבל לנו בעו"ה חשכה כי פעולת המקום לאחר חצות פסק כמ"ש:

ואמרו בגמ' דלכך אין השמש שוקע בחצי יום מפני עוברי דרכים שלא ידעו לנטות ימין ושמאל ואלו חשך שמש ובא בצהרים לכל העול' כמו שבאמת באה אצלינו הי' מבוכה גדולה לעוברי דרכים וזהו מאמר המקונן לא עליכם כל עוברי דרך היש מכאוב וכו' כי אלו הי' השמש באמת בא בצהרים כמו לנו הלא הי' מכאובתכם גדול למאד ולכך לא עליכם כל עוברי דרך שישקע השמש בחצי היום כמו ששקעה לנו בעו"ה בפעולת המקום ולכך עכשיו קשה בתפלה להשיג מזונות כי נמסר למזל ולכך אמרו בחרבן פסקו אנשי אמנה ואומרים מה נאכל למחר כי בזמן הבית לא היו דואגים על מחר כי בכל יום הי' אחר חצות מזונות מקב"ה חדשים לבקרים אבל לאחר חרבן המזונות תלוי במזל וא"כ מי שטרח הוא יאכל בזעת אפו ורב יגיעה ופשיטא שצריך לדאוג ממה נאכל למחר וזהו משחרב בהמ"ק פסקו אנשי אמנה שאמרו מה נאכל למחר ואמרו בגמ' חסידים ראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' ופריך הגמ' א"כ יבלו זמן תשעה שעות ביום תורתן מתי נעשית וכו' וכ"כ הקושיא ממה נתפרנסו והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה רק בזמן הבית דמזונות ביד קב"ה רגלי חסידיו ישמור וזהו מאמר הפסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד היינו חסידים הנ"ל כי פסו אמונים כי צריכי' לדאוג על מזונותם להבא וא"כ א"א לעשות כן:

ובזה תבין באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש למה תקנו דוקא אז אבל ידוע כי באושא היו תיכף אחר החרבן כמבואר בגמרא דר"ה ביו"ד מסעות שגלתה סנהדרין ע"ש ולכך מקודם בזמן הבית שהיה קב"ה קוצב מזונות יום ביומו ואין לדאוג על מזונות מחר היה רשות לבזבז מה שירצה כי מה נ"מ במזונות הנותרים והוי כמו שאמרו בעת מיתה מותר לבזבז אבל אח"כ שחדלו מזונות מה' ונזונים ע"י מזל וצריכים לדאוג על מזונות להבא תקנו מבלי לבזבז ביותר לבל יצטרך לבריות וא"ש:

והנה אל יאמר איש א"כ מה זו תפלה בשביל מזונות כיון שהוא ביד מזל והתפלה קשה להשמע בזה כי מ"מ מקבל שכר ע"ז ששם בטחונו בה' והתפלל לו וידוע כי ע"הב קרוי מחר כאמרם היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. וזהו ענין רבב"ח דראה מקום דנשקו ארעא ורקיע היינו ב"הכ וב"המ כי המה בבחינה ב"המק שמכוון לשער שמים ועיר שחובר' לה יחדיו וכל תפלתנו צריך להיות דרך ב"המק כי שם מחוברי' ארץ ושמים חזי' בי' כווי חלונות מקומות לעבור התפלה כנודע כי יש חלונות ועל כל חלון מלאכים להניח לעבור תפלה ודבר זה מבואר בפייט ואנח' בי' סלא הרצון כי בטח בתפלתו ישיג מזונות ומשם יקבל שפע מזונות דרך חלוני רקיע אבל אדמצלינא שהרבה להתפלל מ"מ בעית' ולא אשכח והי' חסר לחם א"ל מה האי א"ל גלגלא דרקיע דהדר כי הדבר נמסר לעניני מערכות וסבובי גלגל ובמזלא תליא אבל מ"מ אל תדאג בעבור תפלתך נטר עד למחר היינו לע"הב ותמצאנו ושכרו בעקב והדברים נכונים:

ולכן בעו"ה לאחר חרבן נגזר על ישראל חוסר לחם ובפרט במיתת צדיקים כי הם מגינים וע"י העולם נזון כאמרם כל עולם נזון בשביל רחב"ד וכו' ולכן צריך תפלה לבטל הגזיר' והפסד וכן דוד המלך כאשר נהרגו שאול ויהונתן פחד שיהי' עצירת גשמים כי מיתת צדיק עושה רושם ולכך הרבה להתפלל רק בכ"מ שנגזר גזירה דבר ה' לא ישוב ריקם וצריך מקום לחול גזירתו אם רב או מעט רק חל כל דהו לבל יהיה דבר ה' ריקם ולכן נתן מקום שיחול גזירה של מקום וחרון אפו על הרי גלבוע שיחל במקצת גזרתו של מקום וכן בעגלה ערופה בשפיכת דם נגזר הארץ לא יתן פרי' ח"ו וזקיני דור וכהנים מתפללים כפר לעמך וכו' ולמען יהי' חל גזרתו של מקום במקצת נאמר שיהי' נחל איתן לא יזרע וגו' וכן הענין כי בתפל' יש תקוה וממש בגול' אין לנו שיור רק תורה ותפלה אבל בעו"ה הכתוב אומר יען כבדוני העם בשפתם ולבם רחוק הנני יוסף להפליא וכו' ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר וכבר אמרתי בזה ענינים רבים:

וזהו השיור כי כבר כתב הרמב"ם מיום שחרב בהמ"ק אין לקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכ' ופי' הרמב"ם היינו ת"ח וצדיק שהוא ערך ד' אמות ובו שורה שכינה ולכך מתאוים המלאכי' שיהיה צדיק למעלה במדור שלהם כדאמרי' אראלי' ומצוקי' תופסים וכו' כי עי"כ משיגים הארת השכינ' כי שם בצדיק מקום מקדש ה' וידוע כי הקב"ה בוחן לבבות משא"כ מלאכים ולכן הואיל שכבדוני בשפתם ולבם רחק כי חושבי' ה' אין בקרבם רק מלאך והוא אינו בוחן לבבות ולכך אבד' חכמת חכמיו כי כל זמן שהם בעולם השכינה שורה ובוחן לבות ורואה כי לבבם פונה מעם ה' ועקב רוח אחרת ולכך בהעדר הצדיק בעו"ה נסתלק השכינה והמלאכים אינם מרגישין בבחינת הלב ולכך נאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב פי' בשביל שעובדים ה' רק משפה ולחוץ ואין איש שם על לב לכך הצדיק אבד כמ"ש:

וזהו מפני הרעה נאסף הצדיק כי כל זמן שהצדיק בעול' שכינה שורה מרגיש בלבם שפונ' מהם ונפיש חרון אף ולכך בהעדר הצדיק נסתלק שכינה ואין כ"כ חרון אף וגם כמ"ש כולם כי אין דומה העובר על צווי המלך בפני מלך או שלא בפניו ולכך בהעדר הצדיק נעדר השכינה ולכך אמרו שקולה מיתת צדיקים כשריפת ב"המק:

ואולם ידוע כי דור הולך ודור בא וזרח השמש ובא השמש עד לא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה א"כ אין דור יתוםבהעדר ת"ח וצדיק כי בא אחר וא"כ לכאורה אין כ"כ היזק להדור:

אבל באמת הכל תלוי בטיב הדור כי אם הדור זכאי הת"ח הנולד נתגל' לכל והדור נהנים מתורתו וצדקתו ולאורו ילכו אבל אם אינם זכאים לא יחסר המזג שיבא צדיק בעולם אבל הוא נחבא אל הכלים יושב מצד בכפר וכדומה ולא יודע טיבו לעולם רק קמיה שמיא גליא ואין העולם נהנים מטובו:

וזהו קללת הנביא ואבד' חכמת חכמיו רק קשה הא לא אפשר דבמות זה נולד מיד אחר וא"כ אבידה זו מה טיבו ולזה קאמר ובינת נבונים תסתתר שיהיו נבונים בדור אבל יהיו נסתרים ומכוסי' ולא ירגישו בם הבריות וא"כ א"א להיות נהנה מאורו ולכך דייק תסתתר וכן הדבר בזמנינו כי ודאי יש חכמי' בעולם אבל אלהים ידע מקומם:

וכל זה ענין תפלה וכמו ענין חזקי' עם ישעי' שאמר ישעי' ליתב חזקי' גבאי וכו' ויש להבין איה ענותנותו של ישעי' להקפיד שמלך כשר וצדיק כמוהו יבא דוקא לביתו וכי כך המדה של צדיק כמוהו בשלמא חזקי' חשב שמלך אסור למחול על כבודו אבל ישעי' מה קחשיב ועוד הא אמרו סוף הוריות מלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא וא"כ מכ"ש דמלך קודם לנביא וא"כ מה זו קפיד' של ישעי' וכבר דרשתי בזה בכמה אופנים:

אמנם כעת נראה כך כי ישעי' ראה שכלו ימיו של חזקי' והוא ביקש ליתן לו חיים ולכך נתחכם בזה דאמרינן בריש חגיגה דיש נספה בלי משפט וכו' ואמרינן הני שנין מה קעביד בי' א"ל חזינא צורבא מדרבנן דמעבי' במילי יהבינן ליה ולכך נתחכם ישעי' שיעביר חזקי' על מדותיו להכניע עצמו לבוא אליו אשר לא כדת וחוק ומשפט המלך וא"כ דיעבור במילי יש תקוה למיהב מהני שנין דנספה בלי משפט כנ"ל והיה כוונתו לטובה אמנם חזקי' לא בא והוא הודיעו כי קרוב קיצו:

ואמרו תפלה עושה מחצה והנה שנות אדם ע' שנה וחזקיה הי' אז בן ל"ט שנה נכנס לארבעים א"כ בצרו ליה שלשי' משנותיו ותפלה עוש' מחצ' ולכך הוסיפו לו ט"ו שנים החצי' וזהו שדייק הפסוק מי כחכם יודע פשר דבר פשרה כי נחלקו שנותיו חצי' נגרע הימנו וחצי' ניתן לו:

ולכך ניתן על השחין דבלה ויחי להורות כי אף מלך ומנהיג שצריך להיות אימתו ולזרוק מרה בעם יהיה הכל משפה ולחוץ אבל בפנים יהי' כולו טוב ורך כקנה ושפל ברך ומתוק כדבש והוא כי הטבעים אמרו כי תאנה מוליד חמימות בכבד ולכך האוכלם יהיה בעל שחין וכאן נהפך שהניחו תאנה על השחין ונרפא להורות כי דברים חריפים צריכים להיות מבחוץ ואז המה טובים אבל לא מבפני' כי מבפני' כל החימום והחריצות והחריפות מזיק:

אמנם יש בזה עוד ענין מה שאמרתי כבר ויבואר כעת יותר וצריך להאי ענינא והוא כי חזקיה אמר והתנצל שלא לקח אשה כי חזי ברה"ק דהוי ליה בנין דלא מעלי והשיב לו ישעי' בהדי כבשי דרחמנא למה לך וכו' ויש להבין מה ענין זה לכבשי דרחמנא הלא ראה ברה"ק והל"ל סתם אין לך למנוע בשביל זה ממצות פ"ו וגם באמת יתמה הלא כדין טען חזקיה איך יעמול ויוליד בנים משחיתים אשר אביהם הם מחללים ואומרים שזה גדל וזה ילד וא"כ אם מוכרח להולי' רשעים אף שיהיו רשעי' קללה זו מה טיבו:

אבל הענין כך כי אמרו גדול שבב"ת הוא מנשה מלך יהודה וגדולי' ב"ת מצדיקי' גמורים וא"כ ראוי לחזקי' להולידו רק חזקי' ראה ברה"ק דיוליד רשעים אבל לא חזי דישובו בתשובה וע"ז השיב לו ישעיה כי חזקי' השיג ברה"ק דרך כסא כבוד משם ישיגו רה"ק וב"ת הקב"ה חותר חתירה מתחת לכסא כבוד ובפרט במנש' אשר דרשו ויעתר לו א"ת ויעתר אלא ויחתור א"כ א"א להשיגו ברה"ק דרך כסא כבוד וזהו טענתו בהדי כבשי דרחמנא כי זהו מסודו' שעוש' בהצנע ממ"ה וצורות קדישי אשר בכסא כבוד וא"כ א"א לך להשיגו ברה"ק ולכך השען על בוראך ועשה כמצותיו ואל תדאג והנה באמת לכך גדולים ב"ת כי העונות נהפכי' לזכיות וזהו הענין שאמרו כי הקב"ה מתקן ממכה עצמה רטיה כי אין לך מכה גדול' מעבירות ומזו מתקן הקב"ה רסי' ושב ורפא לו כי העונות נעשים זכיות ואין לך רטי' יותר מזה:

והנה עץ הדעת שאכל אדה"ר תאנ' היה והביא מיתה לעולם ועי' תוס' בר"ה דלכך נקרא בנות שוח והוא היה המרי וממכה עצמה נתקן רטי' כי היה לרפואת תעלה לחזקי' וגרם לו חיים להורות וסימן לב"ת שעונות נעשים לו כזכיות ומזה יגיל לבו לישא אשה כי לא לעמל יולד ולהיות כי נגזר גז"ד לחזקי' למות וא"כ יפול מלוכה לזרע אמוץ כי כלתה זרעו של אחז והוא ישעיה וא"כ אף שיחזיר הקב"ה מרעה לטובה מ"מ טובתו של זרע אמוץ שיהיה ממנו צץ זרע מלוכה איך יחזור בו הקב"ה הא לטובה אינו חוזר ולכך אמר השתא הב לי ברתא וא"כ מ"מ יתקיים כי גם מזרע אמוץ יציץ חוטר מלוכה והבן:

אמנם לכאורה יש להבין מה שצווח קרא הוי המעמיקים עצה מאחרי ה' כיון דחזא ברה"ק דיוליד בנים רשעים איך התחכם להפיר עצת רה"ק מבלי ליקח אשה:

אבל הענין דוד צווח הן בחטא יחמתני אמי כיון שנולד אדם ע"י חימוד הזכר שהוא כח יצה"ר וחימום אש זרה הוא תיכף כח והתחלה לילד לכנוס בו יצה"ר כי הוא סיבת הולדם והוא גורם לכמה חטאים ולכך מי שאינו יצרו תקיף כ"כ בעת הזיווג וחמומו אש זרה אש דס"א אינו גובר אף הולד מוכשר ביותר ואין טבעו נוטה כ"כ לחימוד ומותרות ולכך אהב יעקב את יוסף כי בן זקונים היה לו כי בזקן כבר פסק כח יצה"ר וחימום כבר נכבה ונחלש ואף הולד טבעו מואס ברע ובוחר בטוב וכן היה באמת יוסף הצדיק ותשב באיתן קשתו ולכן חזקיה היה אז בעת חומו בן ל"ט שנים וחשב אם יקח אז אשה יתן יותר כח להולד מפאת יצ"הר ויגבר בו לכך חשב להמתין עד עת זקנתו כי אז פסק כח יצה"ר וקברות התאוה וא"כ עכ"פ יהיה טבע הולד נוטה לטוב ואין מושרש בו טבע הרע וזהו היה דעתו אמנם רצון השם היה שיוליד תיכף כדי שיהיה הכל בזמנו ואין מלכות נוגע וכו':

והנה אמרו באותו יום נתוסף היום עשר שעות ובמיתת אחז נתקצר היום עשר שעות והענין כי נאמר לחזקי' ביום השלישי תעלה בית ה' וגם מיד מלך אשור אצילך והיינו כי מפני רעה נאסף הצדיק כי מיתת צדיקים מכפרת ומעכב הרעה וא"כ במות חזקי' לא היה יכול אשור לכבוש ירושלים וא"כ נבחר לו לחזקיה הצדיק למות טרם יבא הרע על ירושלים לכך הובטח לו אף שחיה יחיה מ"ממיד אשור יצילהו וכן אמרו בסדר עולם בלילה הוכה מלך אשור וביום הלך חזקיה לבית ה' ואמרו בגמרא אותו זמן בישול פירות היה והלך גבריאל לבשל פירות ואמר הקב"ה בדרך הלוכו היה נפרע מסנחרב שנאמר מדי עברו יקח בבוקר בבוקר יעביר יום ולילה וכבר נלחץ הרד"ק בפי' המקרא דאמר בבוקר בבוקר יעבור לילה ויום דקאמר בבוקר ואח"כ נאמר יום ולילה אבל דבלא"ה יש להבין כיון דקאמר בבוקר כי הוא זמן ומועד בישול פירות ממגד תבואות שמש כאשר החל השמש לזרוח וא"כ אז הלך גבריאל איך יתכן בחצות לילה שהרג למחנה אשור ועכ"פ יש ביניהם הבדל ו' שעות לפחות:

אך הוא הענין כי סדר מערכות מלאכי שמים הם כפי נימוס וזמן עליון במרכבה ואינם משגיחים בעולמות דלמטה אם החמה מאריך או מקצר בזריחתה הלא המה למעלה מחמה רק כפי המוגבל עליון בכל זמן וקביעות שעה ולכך אז בימי חולשת חזקי' נתארך היום כי לא שקעה שמש ושבה עשר מעלות יו"ד שעות אבל למעלה חוק יום ולילה במקומו ואין נ"מ אם שקעה או לא שקעה שמש ולכך כשהגיע למטה חצות לילה לפי סדר יום שלנו שנתארך מקדם היום עשר שעות היה למעלה כבר ד' שעות ביום והוא הבוקר כי בוקר זמנו ד' שעות כמבואר בגמ' וא"כ למעלה היה בוקר כפי נימוס של והלך לבשל פירות ולמטה לבני אדם היה חצי הלילה ונתקיים שניהם:

וזהו מאמר המקרא בבוקר בבוקר יעבור לילה ויום כי היה לילה למטה לבני אדם ולגבוה יום כמ"ש ולכך היה מאורך היום יו"ד שעות במכוון כדי שיהיה גבריאל בזמן בוקר מבשל פירות ויהיה הם נהרגים בחצות הלילה שהוא זמן מוגבל לישועת ישראל:

ונתקצר במיתת אחז עשר שעות כי היום י"ב שעות ובפי' התו' מע"ה עד הנץ החמה ב' שעות הם בכלל י"ב שעות וא"כ בעת הנץ חמה שקעה שמש כי אז הקב"ה כועס כמבואר בגמרא בשעה שהחמה זורחת ומלכי מזרח ומערב עובדים לשמש מיד כועס ונסתלק אחז ג"כ בעת כעס כקללת ירמיה בעת אפך עשה בהם ואלו היה החמה זורחת והיה משתחוים לשמש ואף רשעי ישראל ג"כ היה הכעס בשביל כך ונצרף כעס העדר רשע וכעס הנ"ל והיה ח"ו החימה גוברת ולכך חסדי ה' ששקע' השמש ולא היה זריחת חמה ולא היה מקום לכעוס בשביל כך רק כעס מסילוק הרשע אחז:

אמנם בחזקיה היה ההיפך כי שב השמש לתחלת זריחתה והיה בוקר אור ונץ חמה מחדש כי שב עשר שעות והיינו כי חזקיה התפלל והטוב בעיניך עשיתי שגנז ס' רפואות ועיין ברמב"ם כי היה ענין טלמסאות והעיקר היה לעשות כוונים למלכת שמים בזריחת החמה כי בטבע החמה בזריחתה לרפאות חולה כאמרם אזלי יומא אזלי קצירא ולכך עושים בזמן ההוא כוונים וטלמסאות להוריד שפע חמה בשלימותו ויקרה רפואה לחולה ההוא שחוקקין צורתו על הדמות ההוא של טלמסאות כנודע בגזרת מלאכת ניגראציא וזהו גנזו חזקיה א"כ כל ענינו לטוב בעיני ה' בזריחת השמש לכך שב השמש על זריחתה ומשם צמחה ישועה לו והיה לאות נאמן כי ישר בעיני ה' שגנז ס' רפואות וכי שמע בקולו וכן מנשה עבד לשמש וא"כ ראוי לשקוע השמש אבל שב לה' וזדונו נעשה כזכיות ולכך שב השמש אחורנית למקום שזרח להורות כי נתקבל לתשובת מנשה ויזרח אורו מחדש ותמור עבירה מצוה:

ואמרו חז"ל משפסקו סנהדרין בטל השיר והינו כי אמרו בגמ' דר"ה אדם נידון בר"ה ור"י אמר אדם נידון בכל יום ואר"ח כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כמאן כר' יוסי ויש להבין מה קמ"ל פשיטא וגם מה ביקש במלת האידנא הל"ל סתם כמאן מצלינן וגם היא גופיה קשיא כיון דהלכה כרבנן דרבי' נינהו איך מצלינן כר"י:

אבל באמת הוא הכריע בזמן בית שהיו יושבים סנהדרין בלשכת גזית ובכל פלך ופלך כסאות למשפט לא היה אדם נדון בכל יום כי כל זמן שיש דין למטה אין דין למעלה דכתיב אלהים נצב בעדת אל היינו שעומד ואינו עושה דין כשיש עדת אל לשפוט למטה אבל בעו"ה כשפסקו סנהדרין לשפוט למטה אזי יש דין למעלה ואדם נידון בכל יום ולכך שלמה המלך כמשמעות ירושלמי מלך לא דן ולא דנין אותו ד"ת שנא' מלפניך משפטי יצא נאמר עליו לעשות משפט עבדו ומשפט עמו דבר יום ביומו ומשפט עמו היינו מה שתלוי במשפט המלך וכי משפט המלך הוא כפי הנהגתו לעמו ומשפט המלך הוא משפט העם וכמ"ש כל המפרשים משפט עמו הנאמר פה הוא משפט התלוי במלך וא"כ א"ש כמאן מצלי' האידנא דייקא דבזמן בית שהיו סנהדרין הלכה כרבנן וא"כ אין אדם נדון בכל יום אבל האידנא מתפללים כר"י דהאידנא דבטלי בעו"ה סנהדרין אדם נדון בכל יום והלכה כר"י ולכך מתפללין האידנא ודו"ק:

והנה אמרו מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה וכו' ספרי חיים וספרי מתים מונחים וכו' הרי בעת הדין אין לשורר כי איך ישוררו וספרים ופנקסו פתוח לעיין בדינו איך ישיר וגילו ברעדה כתיב ולכך אמרו משפסקו סנהדרין ואדם נדון בכל יום פסק שיר כי ערבה שמחה:

ואמרו משחרב בהמ"ק ראוי היה שלא לשתות יין והיינו כי אין לנו לשמוח לאחר חרבן כי אף שאחד אשר קיימי' לי' שעתא ורואה טובה בעמלו ומתת ה' הוא לו הלא כל ישראל כאיש אחד וגוף אחד ובגולה רוב ישראל הם בצער ודוחק ותרב בבית יהודים תאניה וא"כ איך ישמח וכי ישמח יד של אדם הואיל הוא נקי משחין אם יעלה שחין ונגעי' ברגל וכדומה משאר איברים ולכן המשמח בגולה מפריד החבילה ומורה בעצמו כאלו אין עם ישראל כגוף אחד וזהו מרי גדול ולכך אמרו כי הרוגי ביתר היה מעדרים הכרמים בדמיהם עד שכאשר ניתנו לקבורה תקנו על היין הטוב ומטיב והיינו כי הם נענשו ששמחו במפלת ישראל ושמחו בגדולתם ולא חששו לחרבן ב"המ ויין הוא המשמח לבב לכך היה העונש שהיו בדמם וגופם משבחים ומזבלי' היין וכן אנו בשתיית יין יש לנו לעורר עון ביתר ולשום אל לב מבלי לשמוח יותר מהראוי וביתר יוכיח ולכך תקנו על היין הטוב והמטיב:

והנה אמרו במדרש שמעו כי נאנחה אני במיתת אהרן הכתוב מדבר משה בוכה בני אהרן בוכים איך לא נבכה ולכך ויבכו כל ישראל וכו' ותמה היפ"ע מה ענין זה לחרבן בהמ"ק שהיה ירמיה הנביא בקינתו על ירושלים מעורר ענין זה ממיתת אהרן ולמה הזכיר מיתת אהרן ולא מיתת משה ושארי נביאי וכהני קשוט:

אבל הענין כבר עמד הרמב"ן בזה מה היה חטא בישראל עד שלאחר מיתת אהרן לחם בם כנעני מלך ערד וישב מהם שבי.

אבל החטא מבואר כמ"ש במקום אחר כי בקרא כתיב לאמר יאסף אהרן וכו' היינו להודיע לבני ישראל שיאסף אהרן וכאשר נודע להם היה ראוי להם לבכות ולהרבות תפלה בעדו והן אל כביר לא ימאס והיה אפשר הקב"ה מאריך ימיו ביותר אבל הם לא עשו כן רק אח"כ כאשר ראו כי מת אהרן אז ויבכו כל העדה ואח"כ צעקו וקודם מעשה שתקו וזהו מהחט' והמרי' והמדרש הנ"ל הוסיף כי לא בכו ולא שמו אל לב אשר עמוד עולם מת עד שראו משה ובני אהרן בוכי' וזהו יותר חטא כי היה להם להתעורר בעצמן ולבכות:

והנה לפי דעת ירושלמי היה ב"המ הראשון חרב בא' באב וקלקול חשבונות יש שנאמר בט' באב וקשה הא מבואר בפור שהפיל אותו רשע ובא תמיד המענה ביום שקרה צרה לא תבא שניה שלא תקום צרה פעמים ובא' באב גוע אהרן והיה צרה גדולה ואיך קרה צרה פעמים שנחרב בו בהמ"ק אך זהו אילו הספידו לאהרן כראוי אבל הם לא הרגישו בצרה ולא בכו עד שראו משה ובני אהרן בוכי' וא"כ אף להם לא נחשב לצרה וקרה בו חרבן:

וזהו מקינת ירמיה שמעו עמים כי נאנחה אני שקרה לי חרבן בא' באב ולמה כי מיתת אהרן לא בכינו עד שראינו משה בוכה וכו' והיה החטא גורם שקרה בו צרה פעמים ונחרב הבית בו. והנה תמהו ביה"כ שני שעירים היה שעיר הנעשה בפני' מכפר על טומאת מקדש וקדשיו ושעיר בחוץ על כל עונות למה היה שעיר הנעשה לפני ה' כפרתו מועטת משעיר הנשלח לעזאל אבל באמת כל ישראל הכשרים להם קדושת מקדש וקודש כי השכינה שוכן בקרבם כדכתיב ונתתי משכני בתוכם וכמש"ל בשם הרמב"ם כי ד"א של הלכה דהיינו ת"ח וצדיק הוא מקום קבוע לה' וכן כל אוכל שלו כאלו קדוש כדכתיב זה השולחן אשר לפני ה' ואין לך טומאה ומתועב יותר מן החטא ופשע ולכך אדם כשר החוטא הוא מטמא מקדש וקדשים ושעיר המכפר על טומאת מקדש וקדשיו הוא היה כפרה לכל חטאות ופשעים מבני ישראל הכשרים אשר ה' בקרבם ולכך נאמר על שעיר החטאת וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל מפשעיהם לכל חטאתם דייקא וא"כ גם בר"ח שעירי ר"ח מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כמבואר בגמרא דשבועות ע"ש במשנה ראשונה באורך בדעת התנאים גם בזה כפרה לכל וכן יסדו בר"ח זמן כפרה לכל תולדותם:

וזהו מאמר המדרש אלו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם ועכשיו אתם קורין טומאת' בשולי' היינו כי בר"ח חרב הבית ואלו זכינו היינו מקריבים שעירי ר"ח לכפר על טומאת מקדש וכו' והיו קורין כי ביום הזה יכפר עליכם וכמ"ש כי כל כפרה תלוי בזה אבל עכשיו שלא זכינו וחרב ב"המק ואין כפרה על טומאת מקדש קורין טומאתה בשולי' והבן:

אמנם בגוף הדבר צ"ע שיכתוב בפסוק שקר ויכתוב בט' לחודש מה שהיה בא' בחודש וכן להיפך ובמדרש רבה פ' במדבר אמר הואיל הוא משפט נתכסה הזמן כי משפטיך תהום רבה ועדיין לא הועיל תינח נתכסה אבל לכתוב שקר ח"ו:

אבל הענין כי בירושלמי דייק הואיל וכתיב ביחזקאל כ"ו בא' לחודש שמח צור על ירושלים מזה דייק שנחרב בא' לחודש:

והענין כי יש חדשי חמה וחדשי לבנה כמו דבעי' בגמרא בא' בשבט ר"ה שבט דלבנה ושבט דחמה ע"ש וחדשי חמה לפי תקופות וא"כ היה אז אב דחמה בט' באב דלבנה כי תקופות תמוז היה בח' בתמוז והי' י"ז בתמוז דלבנה ט' תמוז דחמה ולכך כתיב בט' לחודש תמוז הובקעה עיר וקיימ"ל בי"ז בתמוז הובקעה עיר אבל בפסוק מיירי מתמוז דחמה הי' בט"ב אבל לירח לבנה הי' בי"ז בו וכן אח"כ חרבן ב"המק לירח חמה היה בא' באב ולירח לבנה הי' בט' באב כי תמוז היה מלא ולכך צור או"ה שמונין לחמה בא השמוע' בא' לחודש שהוא חודש חמה והבן:

רק אין זה דרך קרא לרמוז על חדשי חמה והכל חדשי לבנה לכך קאמר כסה כי התורה כסה זמן ותפס במקרא תמור חדשי לבנה חדשי חמה וכן כוונו במ"ש קלקול חשבונות שהעמידו במקו' ירחי לבנה ירחי חמה כפי שהוגד לצור המונים לחמה והוגד להם הבשורה שבא' באב נחרב כן תפס המקרא דברי בשורה זו וכתבו. והן דברים אמיתי' אין בהם ספק:

ובאמת ימים אלו כ"ב ימים מי"ז בתמוז עד ט' אב כולו ימי דין ומזכרת עון ולכך אם תסיר כ"ב ימים מימי שנה שהם שנ"ה ימים בקרוב תשאר של"ג שהם ראוי' לתשובה ואין בהם מזכרת עון וזהו אם יהיה חטאיכם כשנים כשל"ג מנין של"ג ולא כל השנה שבו כ"ב ימים לרעה וזהו כשנים דייקא:

ואמרו מיום שחרב ב"ימק אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו שנאמר בערב תאמר מי יתן בוקר וכו' והקשה מהרש"א למה לא דייק מרישא דקר' בבוקר תאמר מי יתן ערב וכבר אמרתי בזה כמה תרוצים על קושית מהרש"א ועתה נראה כך לפמש"ל דעכשיו נדונים בכל יום ומי גבר יצדק בדין ובפרט בגלות המר אשר או"ה משעבדי' בנו אמנם זאת יצמיח לנו שאו"ה אינם נצדקים בדין וידוע כי לישראל דן הקב"ה ביום ולאו"ה בליל' וא"כ א"ש בבוקר תאמר מי יתן ערב דביום אנו בדין ומי יצדק לפניו בדין משא"כ בערב או"ה נדונים והם ודאי יוצאים רשעים ובפרט בשביל הרעות שגורמים לישראל:

ועוד י"ל כי עיקר גלותינו וכאב נפשנו הוא שהסתלק מאתנו ר"הק ואנו בהסתרת פנים מהבורא זהו תכלית הצער וכובד הגלות וזולתו אין עוד כי מה נ"מ אם אנו כבני מלכים מעונגים ומפונקים בשבתנו על סיר בשר ומעדנים עלי תולע או שנחי' בפת ולחם צר ומים לחץ ונחבוק אשפתות הלא ימינו כצל עובר ונשכח השובע ומקרה אחד לזה ולזה רק כל המדוה הסתלקו' השכינה ואמרו בגמ' ואנכי אסתיר אבל ועוד ידו נטויה ודרשינן מה ועוד ידו נטויה בחלום אדבר בו כי הנבואה נסתלק אבל בלילה השיגו חכמי דור בחלומות אמיתות רזין עלאין עד שאמרו חכם עדיף מנביא וכמה מעלות השיג האר"י בעת שינה הלא בספרתו וא"כ זהו מאמר הקרא בבוקר תאמר מי יתן ערב שיהיה לילה ונזכה שיהיה קול דודי דופק בנו בחלום הלילה אשר עוד ידו נטויה אלינו משא"כ ביום עולם חשך בעדינו כי דודי חמק עבר וא"ש ודוק:

אחיי בניי כבר הזהרתי לכם פעמיים ושלש לעסוק בתורה לשמה ועיקר לקבוע עתים לתורה בכל יום וביחוד בספרי מוסר כי בגולה בעו"ה אין לנו שיור רק התורה זאת:

ואמרו בגמ' שאלו לנביאים וכו' על מה אבדה ארץ עד שפירש'הקדוש ברוך הוא על עזבם תורתי ואר"י שלא ברכו בתורה תחילה ודבר זה תמוה אבל הענין כי אמרו בגמ' דברכות היינו עזובה היינו שכוחה וא"כ השאלה כך על מה אבדה ארץ כי ארץ לא חטא רק קב"ה שפך חמתו על ארץ וחס על ישראל והיה השאלה למה וכי ה' יעות משפט הם חטאו הם ראוי לעונש וארץ מה חטאת:

וע"ז המענה אלו ידעו תורתי ומ"מ סרו היה עונשם גדול אבל עזבו תורתי ששכחו אותו וא"כ אומר מותר כי הי' מהם בהעלם דבר כמו שמצינו בימי נחמי' שלא ידעו עניני מצות כי נשכח מהם ועי"כ הם נדונים כשוגג ולכך היה ראוי שיהיה שופך חמתו על ארץ להצילם ומבלי לעשות בהם כליון:

רק אמרו בגמ' משה היה לומד תורה ומשכחה עד שניתן לו במחנה ואמרו גבי ברכה קודם ברכה לה' ארץ ומלואה ולאחר ברכה הארץ ניתן לבני אדם וכן הדבר בתורה דילפינן מברכת המזון קודם ברכה לה' ולאחר ברכה לאדם וא"כ כיון שהוא שלו אין בו שכחה וזהו מאמר ר"י שעזבו תורת ה' היינו שכחו וקאמר ר"י למה שלא ברכו בתורה א"כ אינה שלהם ויש בו שכחה כמו שקרה למשה ולכך עזבו תורת ה' דהיינו שכחו ובאו לכלל עבירות והתורה היא לנו למחסה ולמגן ע"כ הזהרו בזה לקבוע עתים לתורה ולחזק לומדי תורה בזכות זה יבא הגואל במהרה אמן: