ת"מ מ"ש הגאון ז"ל בק"ק המברוג ט' טבת תקיא"ל:
רוח ה' דבר ביחזקאל הנביא ומלתו על לשונו בשנה התשיעי' בי' לחודש העשירי בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ישראל בעצם היום הזה ומשול אל בית המרי כה אמר ה' שפות הסיר כו' תוכן ענין המשל שיש כאן כל הכנות למהר הבישול כי הדוד על האש וירתיחו תחתיו היושב בתוך הסיר בשר טוב ושמן הנמהר להתבשל ויוצק בו מים הנמהר הבישול באופן שיתבשל בתכלית הבישול ובמהירות. וזה המשל לבני ישראל:
ולהבין למה צוה ה' לכתוב יום מר הזה אשר קשה למאוד ולאיזה צורך עשה עט סופר הלזה וגם באמרו שם היום ועצם היום הזה ויפ"ת פי' בו בעצם המלות כי שם היום היינו יום של השבוע באיזה יום היה אם בא' או בב' וכדומה ועצם היום הזה היינו החודשי ויש להבין למה צוה להשגיח בימי השבת מה שלא מצינו בכל התורה ממש דיכתוב המקרא יום השבוע וכדאיתא בר"ה ב' בשבת לא אשכחן דלא מנה התורה ליום השבוע וביותר אין לו מובן המשל כי מה כוונת ה' בזה ומה הנמשל הנרצה:
אמנם להבין כבר ידוע מ"ש ריש פסחים על הך וידבר ה' אל משה בחודש הראשון וכו' ממאי דבריש ירחא וכו' אתי' מדבר מדבר ופריך ונכתוב וכו' ויש להבין מה ענין קושי' זו כאן ולא על התורה אבל כבר פירש"י בחומש למה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל שלא עשו במדבר רק פסח אחד וידוע ברבה פ' במדבר צדקתך כהררי אל צדקה שהקדוש ברוך הוא עושה מפרסם כהררים ומשפטיך תהום רבה משפט שהקב"ה עושה אין מפרסם כמו שהיה בחורבן בה"מ וכו' ע"ש כאשר דרשתי בזה כמ' פעמים ולפ"ז י"ל לכך לא נכתב באיזה יום בחודש נאמר ויעשו בנ"י את הפסח היות גנותן של ישראל והרי זה בגדר משפטיך תהום רבה אמנם ידוע מ"ש בשבת התורה מכסה ואתה מגלה והוא גמיר ג"ש ופירש"י ותוס' מה דנילף מג"ש הוי מגולה וכאלו נכתב בפירוש וא"כ תו ליכא למימר דהוי פורענות דהא בג"ש ילפינן דהוי בא' לחדש במדבר ממדבר והרי הוא מגולה וא"כ מקשי הש"ס שפיר ונכתוב ברישא וכו' משא"כ על הקרא הוי אמרינן כמ"ש רש"י דהוי גנאי ולכך לא מפרסם וק"ל:
והנה ידוע במגיל' אמרי' אם כותבה דלא יצא ונתנו המפרשי'טעם דאין כ"כ פרסום בכתיב' כמו אמירה בפה ומגילה בעי פרסום וזהו ענין כאן כי היותו בעו"ה משפט שסמך מלך בבל ומאז חדלנו והלכנו הלוך וחסור בעו"ה והכל הולך אחר התחלה בעו"ה וא"כ לא רצה קב"ה שיאמר בפה היום ההוא כי הוא פרסום גדול ולכך אמר שתמורת אמירה יהיה כתיבה ולא יהיה כ"כ פרסום כנ"ל אך באמת למה לא העלימו היום לגמרי ולמה פרט זהו היה מן התימה לישראל ולכך צוה הקב"ה להמשיל להם המשל הנ"ל דהרב"י הביא בשם אבודרהם אם חל יו"ד טבת בשבת בזמנים מקדם שהיה מקלע דוחה שבת וחייבין להתענות אפי' בשבת ותמה הרב הנ"ל אן רמיזא ודחק עצמו להוציא מדכתי' בעצם היום הזה ע"ש רק כבר תמהתי לעיל למה אמר בזה לכתוב יום השבוע אבל ידוע דלפי מ"ש הירושלמי והובא בטור א"ח דבית ראשון נחרב בא' באב ובמוצאי השבת נחרב הבית כנודע וא"כ היה לפי סדר החדשים ר"ה לאחר חורבן ביום ד' וא"כ ר"ה אשתקד אשר בשנה ההיא קרה המצור והחרבן בעו"ה הי' ביום שבת דאין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים וא"כ היה ר"ח חשוון לפי סדר הקביעות ביום ב' וכסליו ביום ג' וטבת ביום ה' וא"כ היה י' בטבת בשבת וזהו שהקפיד הכתיב לכתוב יום השבוע להורות דבשבת היה ובשבת קרה הצרה ואף בהזדמן בו יש להתענות ולכך צוה לכתוב יום השבוע למען ידעו דורות כנ"ל ומזה הוציא אבודרהם את דינו דאל"כ מה טיבו של יום השבוע כלל וכלל:
והנה המובן דבצדקה וטובה מפרסם הקדוש ברוך הוא היום השבוע וחדש משא"כ להיפוך והוא דודאי אם המזל היום החדש לטוב והקב"ה משנה כחם להרע ח"ו ואין הדבר כ"כ במהירות בלי פקפוק כיון שהמזל מעכב וכן להיפוך אבל אם כח ושפע אלהות מסכים עם משטרי הכוכבים הן לרעה הן לטובה א"כ נכון הדבר וממהר לעשותו עד מאוד והנה הוא המזכיר הכתוב הזמן במעשה הנעשה הוא להורות שהזמן גורם ומזלו משטר העת ההיא היה בעזר וסעד לכך וראוי הדבר לזמן ההיא ובדבר טוב הקב"ה חפץ חסד שיהיה נעשה בלי פקפוק ונעשה בעת שהמזל היום והחודש לטובה ומסכימים לכך ולכך פרט בו היום הנעשה וזמן הנעשה כי הוא היה בעזר הדבר ההוא משא"כ בדבר פורענות אלו היה מסכים היום וזמן לכך היה ח"ו כליון נחרץ ולכך מסבב הקב"ה שיהיה בעת המניע' מכוכבי שמי' ואין כפי מערכת' ועי"כ יש בזה קצת עיכובים ולכך א"א לפרש בו זמן המוגבל כי אין הזמן גורם ולא היה בעכרם כלל:
והנה בזו הפורענות היו כוכבי שמים ג"כ לרוע כי היה ביום שבת עת שליט' שבתאי היא המור' על שבית' וחרבן כנודע ובפרטות לאומה ישראלי השמחים ושובתים בו כי כפי גזירתו כל השמחים בו יקר' רעה ח"ו הוא היום ומפאת החודש המזלות שהוא גדי כבר כתב ראב"ע במגל' בגורל המן כי מזל דלי הוא מזל לישראל ולעומתו הוא מזל גדי מזה ומזל דגים מזה מערכה רעה ח"ו וע"ז נאמר צוה ה' ליעקב סביביו צריו וכשושנה בין החוחים וכו' והנה נודע כי כל כ"ז ימים מקיף לבנה כל י"ב מזלות וא"כ בתחלת טבת שהלבנה במזל גדי והתחיל לסבב א"כ בט' ימים סובב ארבע מזלות כי ג' פעמים ט' הוא כ"ז וכבר נודע כי מזל שור אויב לישראל ולכך אמרו יונים כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלקי ישראל כי הוא המוכן להיזק ובמדבר שבאו למדבר שור ששולט מזל שור ראו החרטומי' כי רעה נגד פניהם כי שור למולם ולכך התחכמו כאשר חשבו כי אבד מגינם מרע"ה התחכמו להקטיר בצל' ודמות לשור לבל יריע להם ולכך כאשר הלבנה בט' ימים היא מסבב ד' מזלות היינו גדי דלי דגים טלה בעשרה בטבת כבר באה נגד מזל שור ושם שפעת אורו והוא לרוע וא"כ הכל היה לרוע מזל השבת והחדש ויו' החודש וא"כ כלה ונחרצה וא"כ פשיטא דיש להזכיר זמן כי המה ג"כ היו בעוכרם וכוכבי שמי' ג"כ נלחמו למול ישראל בעו"ה והטעם הוי כמו שנותנין בשר טוב ושמן הממהר לבישול ומים בתוך הסיר ומחמם תחתיו עצים יבשי' שמהם מרבים חום ומדור' אפס יתבשל בטוב ובמהירות כפי רצון ה' למהר הפורענו' וישקוד ה' כו' כי צדיק הוא שמיהר כדרשות רז"ל וא"כ היה בכוונה מאתו שיהיה כל הכוונות מסכימי' כמו בבישול אם יסכימו כל הכנו' הענין נגמ' מהר אף כאן הואיל וכל הכנות מסכימי' הרי ממהר הדבר בלי פקפוק ולכך אמר להם זה המשל ליתן טע' למה בחר ה' זה הזמן שכל מערכ' שמי' מסכימי' לרע' ח"ו ויהי' הכל מוכנים למהר הענין ולכך צוה לכתוב הזמן בפרטות להודיע שזמן גורם ג"כ לרעה אוי נא לנו כי חטאנו:
והנה כאשר בחר בזה לרוע וגם למה תואר לו בזה בן אדם הוא באמת ימים אלו ימי רעה ושלש' ימי' אלו ימי חושך בהעתק התורה לתלמי מלך יוונים ובו ביום מת עזרא ובברייתא דמגילת תענית לא נזכרו ימי מיתתו והיינו כמ"ש כי יום מיתתו הי' צרה גדולה לישראל כי היה בדורו כמו משה וראוי היה התורה להנתן על ידו כמו ע"י משה ולכך כסהו בתהום ובמת משה לא ידע איש קבורתו וג"כ כסה בתהום רבה ולכך נאמר לא נודע מה היה בו אבל בעו"ה ימים אלו מסוגלים מן ימות עילם וחובה עלינו לשוב בתשובה וזהו עיקר ותשובתינו בתוכחה לשוב בתשובה עד מתי לא ירוחם ציון ויבנה חומות ירושלים עד מתי יעברו צומות האלה ונחנו לא נושענו האספו ובאו בני יעקב חדלו הרע ושובו לה' והעיקר תשובה לב נשבר ונדכה ובפרטות בימים אלו ימי צום וצעקה וכמאמר הנביא צום כזה אבחרהו התר חרצובות רשע וזהו עיקר התענית:
אמרו בש"ס דר"ה קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה דכתיב את צום וגו' ומשני בזמן שיש שלום ואין שמד רצו מתענין כו' ע"ש וכבר הקשה הט"ז מאי קושיא קרי ליה וכו' הא קרא ה"ק מה שהיה מקדם בחורבן צום יהיה בבנינו לשמחה וגם התירוץ רצו וכו' אין מספיק לקושי' אבל כבר אמרנו כי ביום שקרה לנו יגון ואנחה אינו בטבע רק מפאת החטא שחטאנו ביום ההוא והחטא של אותו יום עומד ומקטרג ונכתב עונו לפני הקב"ה עד שיבא הזמן לפרוע בו ביום מן בעלי עבירה ולכן יום הוא עלול לפורענו' כי הקטרוג מחטא לא סר ולא מש וכמו בט"ב הוקבע בכי לדורות בשביל בכי של חנם וכן כל הצומות ולכן חובה להתענות ולא התענית ענות נפשו אלא התשובה התר חרצובות רשע ולשוב אל ה' בכל לב אמנם גם מטעם זה כי בימים אלו רוע מזל אשר קרהו צרות רבות ויש להתענות לה' לבקש רחמים להשיב אפו ולאיוסיף ה' לייסרם ואולי ישוב וניחם:
והנה נ"מ בין שני טעמים כי יש להבין אם בימים אלו קרה לנו מקרה בלתי טוב ולזאת התענו וה' ריחם עלינו והושיענו אמת דאין עוד להתענות הואיל והסיבה סר אבל למה יהיה צווי מה' להיות לששון ולשמחה הלא אין היום גורם לשמחה כלל והלא היה יום שקרה עלינו צרה ואף כי ריחם ה' מ"מ יום ההוא אין בו טעם לששון ומה שמץ נמצא בו שנהי' שמחים. אבל לפי טעם הנ"ל שהתענית הוא לתשובה בשביל עון שנעשה בו ביום ואין הגאול' והרווחה תלי' אלא בתשובה שלימה ובתשובה זדונות נעשו כזכיות וא"כ כאשר יבנה הבית ב"ב על תלו אי"ה ודאי יהיה בתשובה וא"כ יהיו החטאים כאלו פעלו בו ביום מצות וסגלו מ"ט למאוד וראוי להיות בו ביום ששון ושמח' כי עשו וסגלו מצות רבות משא"כ לאידך טעם יהיה בהיפך ואף גם יש ספק דסתם צום הנאמר בקרא פי' לילה ויום כמו שמצינו גבי אסתר והלא ימים אלו חוץ מט"ב אין מתענין רק אוכלין ושותין כל הלילה:
אבל ידוע כי משטרי הכוכבים ושפעת המזלות משתנין ביום ולילה ואין במערכת א' וכח א' כששמש זורחת הלבנה שוקעת וכשהחמה שוקעת הלבנה זורחת וא"כ לפי טעם הנ"ל שהתעני' מפני רוע מזל והצרה קרה ביום כדכתיב בעצם היום הזה א"כ אין להתענות כלל בליל' כי הוא לגבי המשלת המזל זמן אחר וכיום אחר יחשב ענין של זה לא כשל זה אבל טעם הראשון מפני החטא יום ולילה כא' יחשב ויש להתענו' ליל' ויום וזהו כוונת הש"ס קרי לי' צום וא"כ משמועתו לצום לילה ויום ואנו אין מתענין וא"כ הטעם משום רוע מזל וא"כ למה קרי לי ששון ושמחה כיון שאין הטעם משום תשובה כמ"ש וע"ז משיב לעולם משום תשובה והא דאין מתענין בלילה הוא כמ"ש הרמב"ן דרצו מתענין ורצו אין מתענין היינו בלילה וא"כ מן הדין אין חיוב ליל' ולכך לא קבלוהו ללילה אבל באמת בזמן שמד שחיוב להתענות בלילה באמ' אסור וא"ש:
באמת ענין הנרצה בתענית לשוש בתשובה שלימה ולתקן ביחוד הפגמים ובפרט בעת החורף אשר בו חיוב עלינו לשוב ולתקן חטא אד"הר קין והבל כי היה תחלת המרי ומאז החל השנא' והמחלוק' ולא פסקה וזהו עיקר בעו"ה המונע מתשובה ומ"ט וחלול שפעת אלהים הכל מן שנאה מאחד על חבירו כל אח עקוב יעקב וכל ריע רכיל יהלך צא ולמד מתחלת הבריאה הי' תיכף עיקר המרי והחל קנאה ושנא' וזהו המרקד בנו וכל זמן שאין זה נפסק אין תיקון שלם בעולם ויש לנחש קיום ואילן גדול לתלות בו צא ולמד מקין והבל שהיו תחלה בעוכרים:
ואמרו במד' למ"ד בניסן נברא העולם נולד הבל בפסח ולמ"ד בתשרי נברא העולם נולד הבל בחג למ"ד בניסן מהו מקץ הימים עצרת ולמ"ד בתשרי בחנוכה לדברי כולם לא עשה הבל בעול' יותר מחמשי' יום:
והדבר תמוה ולא הרגישו בו המפורשי' איך מחג ועד חנוכה אפילו מתחלתו הוא רק נו"ן יום הלא חשון וכ"ד מכסליו הוא יותר מנו"ן יום ומכ"ש חצי תשרי בצירוף וגם מדרשו מקץ הימים על חנוכ' היינו ימים ידועים ומורה בקץ על ימי הספירות מבחורף עד ימי חנוכ' שהם ידועי' שהם ימי רצון מאוד וגם מלאכת משכן נגמר כנודע וא"כ בצירוף ימי חנוכה דהא כתיב מקץ הימי' הוא סך מרובה מחמשים כבר דרשתי בזה כמה פעמים אבל כבר נודע מ"ש בירבע' בחג שבדה מלבו ופי' רש"י שעשה סוכות בחשוון וצריך טעם מה ביקש ירבעם בזה ואם כי מקדם אמרתי כי ישראל במדבר חשבו כי מזל טלה נלקה במצרים כדכתיב באלהי מצרים אעשה שפטי' וחשבו כי מזל שור שלאחריו ירש גדולתו וכחו וראשית אונו ולכך עשו תבנית שור וכן ירבע' עשה כמוהו וא"כ תחילת חדשים מאייר וחודש ז' בחשון ולכך עשה חג בחשון:
ולהבין ביותר ע"פ מ"ש במדרש והיה מדי חודש בחדשו וכו' כי לעתיד יהיה כל חודש וחודש רגל לעלות לציון. ניסן פסח. אייר פסח שני סיון עצרת. תמוז טו"ב אב ט"ב. אלול ר"ה תשרי צום חשון חג הסוכות כסליו חנוכה. טבת יו"ד בו. שבט ט"ו בו אדר פורים וראוי עכשיו החג להיות בחשון כי הוא סוף אסיף אלא אמר הקב"ה לא רציתי להטריח בניי שיעלו לרגל וישובו בימי הגשמים עכ"ל ולפ"ז ירבעם שכל מחשבותיו היו לבטל עליות רגל ולעקרו ולכן קבע חג בחשון כי ראוי לו לולי ימי הגשמים וכן יהיה לע"ל אשר לא יהיה טורח כי אלה כעב תעופינה וא"כ אף הוא קבע בחשון וכמו שיהיה אחר תיקון כן היה בימי אדה"ר ובזמנו וא"כ היה אז נקבע חג בחשון צא וחשוב מט"ו חשון הרי חשון י"ו יום וכ"ד יום דכסליו הרי ארבעים יום וח' ימי חנוכה הרי מ"ח ואח"כ הקריב קרבנו ונהרג ביום שלאחריו הרי נו"ן יום לכך החשבון מכוון דלא עשה מעול' יותר מחמשים יום דכתיב שבעתים יוקם קין ולפ"ז היה הריגת הבל בג' בטבת וז' ימים היה קין בנידוי קודם שהעתיר לו הקב"ה וקללו לכפרת עונו להיות נע ונד בארץ ויום גזירתו נע ונד להתם עון ולכלות פשע ביו"ד בטבת וכן היה בעו"ה לבנים אשר הוצרכו לתקן חטאו וגם הם תפסו עונו בשפיכת דם אחיהם כמו שהוכיח יחזקאל באמרו כי דם שפיכת דמים היה על הסלע והיה עון קין והיה ביניהם שנאה עד שבעו"ה גדול עונם מנשוא ונגזר עליהם לכפרת פשע גלות נע ונד בארץ כי נגזר על בית ישראל כמו על קין בכל אופן ולכך קאמר בעצם היום הזה לכתוב כי הוא יום המוכן מששת ימי בראשית לכך מיום גזירת קין וכן שמור לדורות ולכך קאמר בן אדם כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל יחזקאל הנביא היה גלגול קין ולכן נאמר בו בן אד"ם דייקא וקין היה כל המרי בשביל תאומ' יתירה כנודע ולכן אשת יחזקאל שהיה נשמת' ונקראת מחמד עיני כי ע"ז חרד כל החרדה ליקח מאתו במגפה ולכך נאמר לו בן אדם כתוב עצם היום הזה לאות כי הוא היום מתחלת הבריאה ומוכן לכך מיום יומים להיות כי התענית הנ"ל לתשובה ועיקר התשובה של קין היה בשבת כמבואר במדרש ולכך נאמר שם היו' דהוא בשבת לקיים מזמור שיר ליום השבת שבו גמר התשובה ועיקר תשובתו תלוי בו ולכך אף בשבת יש להתענות:
ולכך אחיי ובניי יום הזה הוקבע לתשוב' ולכך חזקו ואמצו בתשוב' כי מובחר יום הזה לכך מכל הימים ואמרו במ"ר וישם ה' לקין אות הזריח לו חמה והדבר תמוה וכבר תמה במ"ר גופ' לאותו רשע יזריח ה' חמה אבל בזה יובן ג"כ דברי גמרא שביום שבת חרד אדם ואמר עולם חשך בעדי עונותי הטו את אלה כיוןשרא' אח"כ שיום הולך ומאיר אמר סדר של עול' כך הוא ועשה יום משתה והוד' לה' וכבר תמהו פקח שכמותו לא ידע סדרן של מהלכי כוכבי' וכדור הארץ וכבר הארכתי בזה במקו' אחר אבל כבר אמרו חז"ל בשביל ד' דברים חמה לוקה וא' מהן על אב"ד שמת ולא נספד כהלכה:
וכבר הבינו רבים זה הכוונה בליקוי הוא הניגוד שקורין ליקוי חמה ליקוי לבנה ולכך צחקו צעירים על דברי חז"ל שדבר זה טבעי הוא ע"פ חשבון ויכול אדם לחשוב מהיום עד סוף עולם כמה שנים יהיה בו הליקוי המאורע באיזה יום ובאיזה שע' ובאיזה מקום ועל המדינות יאמר איזה ירגישו ואיזהו לא ירגישו וא"כ מה זה דיתייחס לחטא ועונש אך באמת אין זה שם ליקוי ואם יעמיד אדם דבר בפני נר החוצץ בינו לאורו וכי הליקוי בנר הלא הנר מבהיק אורו מבלי חסרון רק חסרון במקבלים שיש כאן דבר חוצץ ואף כאן בזמן נגודי הנ"ל כי השמש והירח הולכין ומאירין מבלי השתנות רק הלבנה חוצץ בפני חמה או צל ארץ חוצץ בפני לבנה ומה זה ליקוי אשר יקרה לו:
אך באמת הוא כך כאשר דרשתי כבר כי לפעמים נמצא בחמה עצמה כתמי' גדולים כאשר מצאו בזמנים בכלי הבטה וכתמים אלו אין להם סבה ידוע ומכ"ש זמן ידוע וחשבון וכאשר יהיה בו כתמים אין אורו מבהיק כ"כ כמו בלי כתמים וא"כ זהו ליקוי חמה באמת כי החמ' אפס אור' וזהו סיב' עונש וזהו מאורות לוקין ובאמת לעבירות שנולד בנו אין לנו מרגישי' בו כולם בהעדר קצת אור מהחמה אבל קדמוני' הרגישו למאוד בחסרון אור' ברוב או במעט כי הוא חשכת אור וכל כך מיעוט שפעת בבני אדמה בצחצחו ובמתכונתו וכל פעולתו בתולד' כמאמר הפילוסיף אדם יולידהו אדם משמש ולכך עונש גדול במה שקר' כתמים לחמה וקדרו' כי למאוד גברו וזהו בסיבו' חטאים שהזכירו חז"ל ולפי גודל כבד עון כן יקרה הליקוי והקדרות במאורות והנה אין לך אב"ד גדול מהבל שהיה נשמת משה ומשיח וממש עיקר המרכבה ונשפך דמו מאין קובר כלל והיה קדרו' גדול בשמש לפי גדול החטא וזהו היה בטבת כמש"ל כי אז נהרג והיה חשכה מרכב' לפי קדרות השמש יום ביומו עד ששב קין בתשובה שניתן לו אות שנתקבל תשובתו כי החמ' שב לאורה ותמו ספו הכתמים בה וזהו מאמר' ז"ל הזריח לו חמה שהחמה שבה כמקדם וזהו ענין כי אדה"ר כראותו כ"כ קדרות וחשכ' עולם תלה בעצמו וכאשר שבה למקדם עשה י"ט ולכן תבין מ"ש במגילת תענית כי ג' ימים ח' ט' י' היה חשך כי חזר וניער חטא קין שהיה על ידי שנאה וכן היה בימי תלמי שהיה הכל מ' מלשינות של פוחזי ישראל כמ"ש יוסף בן גריון ולכך היו ימים אלו חושך בישראל בעו"ה כאשר היה בימי קין ובתשובת קין שקבל גלות נע ונד נתכפר וכן היה בישראל ששמש אסף אורה בחרבן וע"י גלות חזרה לאורה ולכך נאמר בעצם היום הזה בעצמו של יום צר מלך בבל כי עי"כ נעצם היום ושב לאורו:
ע"כ הביטו וראו כמה גדולים מעשה ה' ועמקו מחשבות תורתינו וחז"ל והחכם יבין את אלה ליתן על לב כי לא במקרה העולם נהוג ונדון כי אם הכל בכונה וכל יום גורם לטובה ולרעה ח"ו אשרי איש שומע לקול ה' ועושה נחת רוח ליוצרו ומבלי לתלות הכל במקרה וסדרן של עולם וכאשר יסד הפייט בסליחה שאומרים ומעת הודחו והולכים עמו קרי היו הולכין וחוסרין ועיקר לאהוב איש את רעהו בכל דבר ובעו"ה ע"י שנאה באים כמה עונות כי אין מוכיח לרעהו ויתן שמחה בלבו בראות חבירו עובר עבירה משמח בחלקו כי הוא אינו עובר ובזה יש שטות גדול משני טעמים א' כאשר אמרתי פעם בפעם כי כל ישראל איש אחד וגוף אחד:
וא"כ היתכן שישמח אבר א' על חבירו אני צדיק ואתה רשע א"כ מה יועיל אם אני אין מגלח זקני בתער וחבירי מגלח הרי אני חצי מגולח וחצי אינו מגולח וכן הכל אבל ביותר אם יש לאחד אב ואהבת בן לאביו למאוד והבן משגיח מבלי להכעיס לאביו או לעשות לו דבר שלא כרצונו ואם יבא אחד להכעיס לאביו ולעשות לו מורת רוח הלא בנו אורה לו למסור נפשו להסירו מאביו ולגעור בזה האיש ולרדוף אותו מלא וא"כ הרי אנו בנים למקום ואיך נניח אף שאין אנו מכעיסין לאבינו שבשמים מ"מ אם אחרים מכעיסים הרי הוא שלא לנחת לפני ה' ואיך נוכל לסבול שיקרה לה' מורת רוח והכעסה הלא חוב עלינו למסור נפשינו למחות באותו איש ולבער רשעים ומבלי להחניף אותו אלא בעו"ה כל זה גרם מיעוט אהבתינו למקום וכל מי שיש לו אהבה שלימה אף יש לו קנאה בעושי חטאים ומהדר למאוד להשיב רבים מעון והנה באמת חילוק לבבות ושנאת איש רעהו הוא מכח חטא אדה"ר בעץ הדעת כי הוא המחלק לבבות בטוב ורע וקראוהו הזוהר עולם הפירוד הוא עץ הדעת טוב ורע והוא המעורר שנאה בעולם ולכך עשה פירות בקין והבל וכן תמיד והוא חלקו של נחש כי לעורר מדנים צריך התחכמות וקרח פקח הי' ונחש הי' ערום מכל ולכן מרגלי' בפומיה מי שעושה מחלוקת ומשבית שלום הוא שחולק שלום לשנים והוא דשלום הוא במנין שע"ו והמחלוקות לשנים הוא קפ"ח אותיות פקח וזהו פקח וזהו חכמתו לבטל שלום ובעו"ה חכמה כזה המכלה עולם אוי נא לנו כי חטאנו זהו שאור מכאיב בגולה וטוב לנו להיות שוטים כל הימים משנהיה שעה א' רשעים ויציאת אדה"ר מג"ע היה צריך התבודד' צ"ח יום מ"ט יום ימי טומאה שהיא ז' פעמים ז' ימי נדה ושבעה ימים ימי נקיים וימי טהרה שהיא ג"כ ז' פעמים ז' שהוא מ"ט ימי טומאה ומ"ט ימי טהרה והן ביחד צ"ח ימים ואח"כ טהור גופו וישב במי גיחון כנודע לתשובה ואם תחשוב מר"ה צ"ח יום חדש אחד חסר וא' מלא שלמו בט' ויו"ד בטבת והן ימים שישב אדה"ר בתשובה כאשר האריך בזה האר"י ז"ל למאוד ולכך בעצם היום הזה יש לטהר ולשוב בתשובה ולכך נגזר אז גלות על ישראל שג"כ אדה"ר קיבל על עצמו כן ולכך מימים אלו והלאה יש לשוב בתשובה וכן הוא השנה בתקופת עץ הדעת טוב ורע ט' ויו"ד לרעה ואח"כ לטובה תקופת ניסן יו"ד בו נס גדול נעשה בו כנודע והוא ענין שבת הגדול ונבקע הירדן ט' תמוז לעת ערב אתחלתא דעשירי נבקעה העיר בראשונה כדכתיב וכמבואר בירושלמי בתשרי עשירי יהיה קודש לה' צום הנבחר ולא הי' י"ט לישראל כמוהו:
וזהו אשר תבין ותשכיל כמו שהוא בעץ הדעת לטוב הוא עשירי ולא ט' והוא יו"ד קודש לה' הוא בלי פירוד וחילוק לבבות ואחדות גמור ולכן ביה"כ חובה עלינו להיות הכל באגודה א' ושפה אחת ודברים אחדים משא"כ חלק רע הוא ט' כי הוא מספר נפרד ותשעה כפל שלשה בעצמותיו וג' תכלית הנפרדים כאשר אמרתי כמה פעמיםכי השקרנים אומרים ששילוש אחד והוא כי כל מספרם יש שמקבלין בכפל וריבוי אחדות כי מספר שנים ה' פעמים שנים הוא עשרה ובמ"ק הוא אחד ארבע כ"ה פעמים ד' הוא מאה ובמ"ק אחד כנודע בספרים מספר חמשה כבר אמרנו ב' פעמים חמשה הוא עשרה וכן לשבעה ארבע פעמים ז' הוא כ"ח היא במ"ק עשרה שמנה פעמים שמנה הוא ס"ד ובמ"ק הוא עשרה. אבל שלש הוא שרש למספר ששה ותשעה לזו לא יזדמנו מספרם בשום פעם למספר אחד כי הוא מהנפרדים ולכן כל חלק רע הוא תשיעי וחלק טוב בעשירי והבדל האחדות כאשר אמרנו ולכך כל הפורענות היה בתשיעי ועשרה כמו ט' בטבת וט' לתמוז וכל טוב ביו"ד ועץ הדעת הנ"ל הוא לפירוד מחלוקת ושנאה ושרש לכל המרי בעו"ה וכן היה בשבטים כי אלו היה באחדות היו נאחזים בעץ החיים אבל כאשר נחלקו השבטים היו לעץ הדעת טוב ורע בעו"ה והנה ראובן היה גלגול קין ג"כ ויוסף גלגול הבל והוא ביקש לתקן חטא קין בהריגת הבל ולכך התאמץ לשוב יוסף לאביו אבל נכשל בענין תאומה יתירה שהוא גלגול בלהה ולכך פחז כמים אל תותר כמו שכתב הזוהר ודי בזו כעת:
עכ"פ כל המרי השנאה והמחלוקת הוא עץ הדעת טוב ורע ולכך נא' ליחזקאל קח שני עצים דהיינו עצים בתוך הגן ע"הח היא יהוד' מלכי בית דוד מלך ישראל חי וקים ועץ הדעת הוא יוסף וזהו עץ שני בית יוסף שהוא עץ הדעת טוב ורע וסימן יוס"ף דעת יוס"ף מכאוב שהיה בעת הדעת ויוסף מכאוב ולכך היו מלכים מיוסף פעמים טוב ולפעמים רע ולע"ל הבטיח הקב"ה שיהיה לאחדי' ועץ הדעת יהיה לטובה ולכך היו לאחדים ויהיה הכל אחד וזהו היה בלקיחת שני עצים ולכך נאמר לו בן אדם כהנ"ל להודיע על עצים הנ"ל שהיה סיבת קין והבל:
הדור אתם ראו כמה קשה שנאה ומחלוקת בעולם ועבירה גוררת עבירה שבאין עי"כ כמה עבירות גדולות וחמורות איסור שעטנז אין מוחה כי שמחה לאיש בדליקת חבירו והאמת עיקר זהו מעשה יצה"ר והוא רדיפת התאוה והכבוד המדומה כי יתן איש אל לבו מבלי לכת אחרי הבל ובקשות מותרות הלא יבטל ממנו קנאה ותחרות וכבר אמרו עושה שלום במרומיו זהו למעלה דיש אש ומים והם שונאים זה לזה וה' עושה שלום ביניהם וכבר הקשו הלא זו בכל הגשמים אבן ואפר דומם וצומח וכולם הכל מורכב מד' יסודות ובהם בטבעי נקודי ומ"מ עושה שלום בטבע הבריאה ומה זה במרומים וכבר אמרנו עליו אבל עוד זה אדרוש בו כל מורכבים נפסדים והטעם ההפסד הואיל ויש בו נקודות והבורא חיברן בכרך אחד מ"מ הוא רק לשעה וסופו להפריד כי כל ענין נקודי הוא סופו לאבדן והפסד כי לא נשא הטבעים יחדיו זה רוצה כך וזה רוצה כך ולכך כל מורכב עלול ומוכן כל שעה להפסיד והוא מפאת מורכב הפוכים ונקודים ואלו היה מין א' שוה לא היה עלול להפסיד והנה השמים הם נצחיים ואף דאפשר לפשיטת הכתובים הם נפסדים הוא מרצון הבורא אבל מפאת עצמי' אין עלולים להפסיד כאשר זה אלפים שנה לא קרה בהם שום דבר הפסד וזהו מוראה שהם בטבעים נצחים ואף ביש בו הרכבה מהיפוכא וצריך להיות ששם הפוכים בטלו הניקוד הטבע ורחוקים נעשו קרובים וזהו עושה שלום במרומיו והבן:
ולכן בנבואה ההוא שבא ליחזקאל ליקח שני עצים לכתוב לאחד יהודה שמורה על עץ החיים ועל שני אפרים שמורה על עץ הדעת ולקרבן שיהיו לאחדים כי הכל יהיה אחד ונאמר לו עוד לבסוף וכרתי להם ברית שלום ברית עולם וכו' וזהו הנרצה דאם יהיה ברית שלום יהיה גם ברית עולם דכל דבר שאין בו הפוכים הוא נצחיים וכל שאין בו שלום רק מריבה א"א להיות נצחיית ולכך כאשר אכל אדם מעץ הדעת טו"ר שהם הפוכים נגזר עליו מיתה ולא יתכן בו נצחיית ולכך כאשר יהיה שלום יהיה נצחיית ולכן כמה כח השלום ולא בפה ידבר ובלבו ישים ארבו כי זה שלום של רמאים וכן עשה עשו ליעקב וע"ז אמר הנביא איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו שכתב לו צפון לבו שיהי' לרע:
אהובי רבותיי בניי כמה גדולות מעלות טובות למי שאין שנאה על חבירו והולך תמים כי אין תמימות רק בשלום ותבין מה שאמר הקב"ה לירבעם ואחז בבגדו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש אמר א"ה לא בעינא עכ"ל וכבר מלתי אמורה בזה דברי' רבים ולחדש באתי כי מלבד שהדבר בעצמו תמוה למה ימנע בשביל זה לשוב לה' גם הלא הקב"ה אמר אני ואתה ובן ישי הרי הקדים אותו לבן ישי ומה"ת ישנה בהליכה אבל יובן במ"ש הזוהר התהלך לפני והיה תמים כי קודם שנימול היה הוא הולך לפני השכינה ושכינה אחריו לבל יסתכל ויהנה מזיו השכינה משא"כ כשנימול היה הולך אחר השכינה כדכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו להנות מטוב ה'. ובזהו תבין בהבדיל בין א"י לקדושת מקדש דהשכינה שורה בכל א"י רק בא"י אדם הולך לפני שכינה וזהו מאמר דוד אתהלך לפני ה' בארצות החיים לפני דייקא אבל בבהמ"ק נהנית מאור השכינה וראה יראה באור ה' ובזו יובן שאלת וספק ירבעם כי הקב"ה אמר אני ואתה ובן ישי כי הוא יהיה קרוב לשכינה מעם דוד רק נסתפק בסדר אם הפי' ששכינה ילך בראשון והוא אחרי' ואחר כך בן ישי ויהיה בן ישי אחרון ומלך ה' בראשם או להיפך אני אלך ואתה לפני ובן ישי לפני' והיינו בן ישי בראש וכך יהי' הסדר בן ישי ואתה ואני ואמר אם כן לא בעינא דמה נ"מ לילך לירושלים ולעלות לרגל כיון דמכל מקום לא אזכה לראות פני השכינה ומעלה זו יש בא"י גם כן ואם כן מה תועלת יש בעלותי לירושלים אם לעתיד לא אזכה מכ"ש עכשיו אם כן אין אני חוזר מדעתי לילך לירושלים לקבל פני השכינה וא"ש:
וראו כי מעלה עליונה ונשגבה יש בין תמימות לבלתי תמים זהו רואה פני שכינה ולכך אמרו ארבעה כיתות חשמ"ל אינם רואי' פני השכינה והוא הטעם היותם בלתי תמימות דבכל אנשים אלו ליכא תמימו' ולכך א"י לראות פני שכינה רק השכינ' הולכת אחריהם ובעו"ה עבירות הללו דשים ברגליהם ואינם שמים על לב עונש גדול שיש בזה אוי לנו מה נעשה ליום פקודה על קלות וחמורות ומכ"ש בעתים הללו הלא כל זה תוחלתנו וישועתינו ליום נחמה כי כבר כתב הרמב"ם כי מה שאנו מקוים ליום הגאולה לא לענין הבלי עה"ז להתענג ולהתעדן טוב ומשמני הארץ כמלכי חורי ארץ ולהיות רוכב על במות שררה וגדולה כי הכל הבל ורעות רוח ומה נ"מ הלא שוא הוא והבל כאשר יגיע אדם לכך יקץ בו וכאשר יותן בו יום יומים יהיה לו טורח וימאס בו למאוד הלא ראינו שרים ונסיכי אדם להם טורח וחייצער יותר מעבדיו עובדי אדמה אשר כח אבנים כחם ובשרם נחושה ואלו שרים תמיד ימיהם מכאובים הלומי כח עלולים לכל מקרה הזמן בקיץ ובחורף יתפעלו משינוי העיתים ואויריהם עד אשר לא ימיש מביתם רופאים ורוקחים וא"כ איפא למה יהיה תקותינו אבל יהיה הכל להתעדן באור ה' ובנועם עדן העליון הוא התענוג שאין מתהפך כי תענוגי עוה"ז מתהפכים לנגע בחילוף אתוון בעץ הדעת טו"ר ולא תענוג עליון שאין בו היפוך כי כולו תמים עם ה' ואין בו עצב וע"ז תוחלתינו לה' שנזכה לע"ל:
וזהו מאמר דוד בתהלים שנאתי השומרים הבלי שוא והיינו השומרים בגלות וסובלים גלות ומשמרים ומייחלים להבלי שוא ותענוגים גשמי הבלי הבלים אין בהם ממש רק אני אל ה' בטחתי שאזכה לראות ה' בטובו ואמנם יעידו הנבראים הגשמים אם יש בהם משל דרך דמיון לתענוגי רוחני ותענוגי עליונים ואם הוא כי גם זהו מהשלימות כי דרך משל אם יאמר לאדם כי לילך במחולות ובמקום אשר לצים קורין קאמעדיא אפרא וכדומה הוא תענוג גדול מאוד הלא יתאוה לו למאוד ובכל תענוגים שיעשו לו לא ינוח דעתו ויתקורר בו תמיד לטעום טעם תענוג הלזה אמנם כאשר ילך וינסה פ"א יראה כי כולו הבל בין לילה היה ובין לילה אבד ויצא נחת בהפסדו שנתקורר וכדומה מהניזקין בפחת גוף ומקרי שגורם לו:
ולכן כדי ליישר ישראל שיפנו לבבם מכל הבלי עולם ולא יתאוו להם כלל כי יכירו וידעו כי הם הבל אין בהם מועיל ונחת אמיתי יתן להם הקב"ה כל נחת ועידוני עה"ז לא יחסרו כל טוב מזה ידעו כי בכל זה לשוא שמרו והלא מעשה תעתועים ורעות רוח רע החלי וכאשר יגיעו אח"כ לנועם ועדן עליון לא ישובו לכסלה להתאוות לשטות ותענוגי רוח כאמרם אל תתאוה לשלחן מלכים כו' וזהו המאמר ז"ל בחלק אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה וזהו הפירוש ייעוד משיח בעניני עה"ז אין לישראל כי מה צורך לשטות הזה רק תיכף יגיע לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וא"כ מה צורך למשיח ה' בראשם ואם כדי להראות כי שקר הוא עניני תענוגים עה"ז ולנסיון יבאו הלא בחנו כן מימים ימימה שכבר אכלוהו בימי חזקי' ויכירו וידעו כי הוא שטות כי דורו של חזקיה שהיה להם כל טוב מה הגיע להם וא"כ תו אין צורך ליתן אות ומופת שעניני עה"ז הוא שטות והבל וא"ש וא"כ שכל חפציהם לראות בטוב ה' איך נאבד זמנינו בדברי שטות והבל בדברי חשמ"ל והרי הוא מסך מבדיל בינו ובין ה' מלך חיים ומלך עולם:
נא חדלו הרע וזכרוהו אחרי' התקוה אשר זה כל אדם לשוא אנו עמלים ובעו"ה הכל מכח גאוה ורום לבב כמו ירבעם שאיבד עולמו קבל רוח יתירה דהוי בי' אוי לנו דור שפל אישים אשר לא ידעו בין ימין ושמאל וכל רז אנס להם יתגאו וילכו אחרי הבל חובה לנו לבכות תמיד יום ולילה על חרבן בהמ"ק ואורך הגלות הגיע יו"ד טבת תקיא"ל אין קול ישועה ואלו היו אבותינו יודעים מזמן ארוך כזה היו מאבדין עצמם ויעקב שביקש לגלות את הקץ ונסתם הימנו שכינה הוא הטעם כשהשיג ראה זמן ארוך והיה מצער מאוד על בניו אוי והוי כל זמן ארוך יהיה ישראל בגולה בלי תורה וארון ה' מזבח נביא אורים ותומים שכולם מביאין שלימות וכאבו נעכר וא"כ נסתלק השכינה כי אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולכך נסתם הקץ מכל נביא כי כאשר יגיע לאורך הגלות תיכף היה לו צער כדרך הנביאים השלימים אשר בצרתם להם צר וקוננו יותר מאתנו כי הם הרגישו וידעו בחסרון שלנו ולא נחנו כפגרים מתים בעו"ה לא ידענו חלינו וחסרינו כאיש שכל חושיו בטלים וא"כ פסקה רוח הקודש ולא היה להם אפשר להשיג יותר ועכ"פ מה לנו הגאוה והכתוב צווח אל יתהלל חכם וכו' כי אם השכל וידוע אותי והטעם כי הכל מה' וא"כ במה יתגאה אם היותו חכם אלו לא נתן לו ה' לא היה לו כן אבל ביראה יתהלל כי זהו מפאת הבחירה ואינו בידי שמים עכ"ז לולי ה' בעזרו אף יראת ה' בעו"ה יצה"ר כהר גבוה ולולי עזרו ה' נגד יצה"ר אינו יכול לו ולכן במה יתגאה איש ואין לו אלא תפלה לה' יתברך שיעזור לו מיצה"ר וכן דוד שאמר בחנני ה' היה כי לבו היה חלל בקרבו וחשב כי אין יצה"ר אבל כשבא לידי נסיון סילק הקב"ה עזר וסעדו ממנו ונשאר לבדו ולוחם עם יצה"ר ונכנע תחת יצה"ר להסיתו:
וזה מאמר דוד ע"ה ואני אמרתי בשלוי רצונו כשהיה בשלוה ממלחמת יצה"ר כי כבשו ועשהו חלל בל אמוט כי ידו רב לו לכבוש ולכך שאל בחנני ה' אבל ברצונך העמדת להררי עוז הרצון היצה"ר שהוא נגדי כהר העמדת להררי עוז ותעצומות נגדי נתתי לי כח וחיים לגברו ולהכניע אבל הסתרת פניך הייתי נבהל כי היצר הרע כבשני והגיעני בהלות מיצה"ר ולכך בחנו בפה להתפלל לה' נגד יצר הרע מלחמת פנימות למאוד:
ונא תשמרו מתחבולותיו ומה עמקו מחשבותיו לרוע כי בודאי אינו בא בתחלה לאדם לומר היה ממרה את פי ה' ותורתו כי מי גבר ישראל ישמע בקולו להמרות פי עליון הלא עליו הורגנו כל היום רק כל עוזו הוא בהסתר פנים כאלו הוא כולו מצות וטוב ולש"ש אם ימסור אדם חבירו אצל עכו"ם יאמר לש"ש כי הוא גורם ח"ה אצל עכו"ם ורודף כל ישראל ואם יהיה ידיהם רמה בעשירות יגרום רעות רבות ולכן מצוה לקצות ידיו וכחו לדבר לה"ר על אחד הוא מצוה כי הוא בעל מחלוקת ומותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקת ומותר לעורר שנאה בין רעים אהובים ולהיות נרגן מפריד אלוף כי אם יהיה לאחדות יתגלגל רעות רבות לקהלה ולפרקים הוא מלבין פני חבירו ברבים הוא בעיניו למצוה כי הוא חציף ותמיד במושב נגידים בעם קופץ בראש ומצוה לבייש מתגאה הוא מצוה לזרוק מורא בעם ועי"כ הנהגה טובה בעם ועי"כ לאו כל אפין שוין וכהנה בכל דבר פשע מחשבת יצ"הר לרוע בתחבולותיו וציד בפיו כי הוא דבר מצוה:
ובזה תבין מאמר חז"ל פושעי ישראל מלאים מצות כרמון אשר לכאורה תמוה הלא הרמון מלאים גרעונים עד שאין פנוי לשום לתוכה כחוט השערה ואם הם מלאים כ"כ מצות א"כ אין מקום לשום דבר עבירה למצוא בו מנוח ואיך קוראם פושעי ישראל וקראוהו ריקנין שבך מה הוא מקום רק אבל כך הכוונה כי בעו"ה מלאים עבירות אבל רובם לא במרי לדעתם מלאים מצות כרימון כי נלכד בחלקלקות יצ"הר כי כולם מצות לפושעי ישראל כי לכל העם בשגגה ולכך צריך זירוז למאוד ושמירה ביותר להנצל מפח יקוש והעיקר הוא רפואה כוללת:
ואני אמרתי לכם כפעם בפעם וגוזר אני עליכם ליתן תשורה זאתחלף עבודתי ויהיה לי למנה אפים שיקבע כל אחד כל יום רביע שעה ללמוד ספר מוסר דף או חצי דף והלא מצער היא ותחי נפשכם ותראו כמה העון גובר וכי הכל הם מעשה יצה"ר בעו"ה התורה שפל ועמוד התפלה בעו"ה בתכלית הבזיון והם לנו שריד בגולה בקול קול יעקב בתורה ובתפלה וב"א מזלזלי' בהם ביחוד בגדר התפלה:
אמרינן בגמ' לעולם יהא אדם זהיר בתפלה שהרי משה לא נענה אלא בתפלה שנא' ויאמר ה' עלה ראש הפסגה וכו' כי בעיניך תראה ושמה לא תבא והדבר תמוה מה ראי' יש שלא גרמו מ"ט לכך ובזכותם נעשה כך ועוד הלא כל תפלתו היה לכנוס לא"י כדאמר אעברה נא וכו' אבל הענין כי כבר אמרו המתפלל בח"ל צריך שיתפלל דרך א"י כדכתיב והיה עיני ולבי שם והיינו שיהיה כוונתו שיעבור תפלתו מח"ל לא"י ושם מעלת בית אל כי בח"ל יטרפוהו חיצוניים והנה כל מצות אינם אלא בא"י כמ"ש הרמב"ן דלכך לא קיימו אבות התורה בח"ל ויעקב נשא שתי אחיות ועמרם נשא דודתו כי עיקר תורה בא"י ומה נעשה בעו"ה אשר אנו על אדמה טמא' בח"ל צריכין אנו לכוון בכל עשיית מצוה כאלו עומדין בא"י ועושין שמה המצוה וכך כונתו ומחשבתו וה' ירצה כונתו. והנה א"כ אשר נבא לידי גמול בחסדי ה' המשלם גמול לפי עבודה א"כ ראוי נגדו שיהיה מחשבתו כעומד בא"י ועושה המצות שיזכה לבא באמת לא"י ולהיות עובד שם בתפלה יהיה כוונתו שיעבור דרך א"י וע"ז עינו ולבו אף הגמול שיראה בעין בא"י ואוירו הטהור מחכים כאשר היה כוונתו בתפלה:
ובזה יובן כי משה חשב הואיל בכל מעשים טובים שעשה היה כונתו לה' כאלו עשה אותם בא"י א"כ יזכה לבוא לא"י אך לא נענה אלא בתפלה שהיה עינו ולבו לא"י שיעבור דרך א"י ע"ז הגיע לו הגמול מדה כנגד מדה שגם הוא בעינו יראה ארץ ושמה לא יבוא כלל רק מכ"מ כמו תפלתו בכל אופן ולכך אמרו שהרי לא נענה אלא בתפלה הרצון שלא קיבל שכר בעו"ה רק בתפלה קיבל שכר ולכך צריך שמירה ואזהרה בתפלה למאוד וביחוד תפלת רבי' והיינו אם אין פירוד לבבות וכול' בתמימות כי אם יהיה תמים יהיה תפל ציבור ואינה נמאסת ואל כביר לא ימאס:
אך דעו נא כי רבים אומרים מי יראנו טוב הלא ה' שומע תפלת בים ולמה לא שמע תפלתינו אך באמת הנחה ועיקר כזב כי באמת אך טוב לישראל לילך בדרכי אבותינו הקודמים יעקב שהתפלל ונדר לה' אם יהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש ולא בגדי מלכות כי אם ישתה חלב צאן ומגז כבשים יתחמם יהיה לו דירתו אהל שכן באדם מכוסה בעורות עזים לבל יכהו הגשם והשלג וביתדות יחזקהו וכן היה אדון הנביאים נוהג צאן אחר המדבר מי הכינו לשם מטבח וכדומה הלא לחם ומים וחלב היו לו ובכ"ז היה צריך רחמים מה' ליתן לו שארית בארץ והם סוחרים בקרב ארץ באני' סוחר יום ולילה לא ישבותו והארץ חפישה לפניהם מאין מחריד וא"כ ישפטו נא כל בעל שכל אם הטבע יחייב שיהיה להם לחם ובגד מאין מגורן או מיקב ובפרט שהם עמוסים במסים וארנוני' הוצאות כפלי כפלים מהגוים ובפרט באכילה ושתייה כי להם כל דבר ראוי משא"כ לעם קדוש לה' הם מובדלים בכל ואין לנו דבר שאין לו הוצאות רב למאוד ומ"מ ת"ל הם יושבים בגוים ונותנים מס כבד ומ"מ לא יחסר לחמם ובגדיהם ובתיהם ממש אין עני מישראל שאין לו לחם ומים ובגד עדיו מזור ללבוש ואוהל ללון להנצל מקרח ומטר לצל יומם זהו ממש בכ"י לא נעדר אחד היש ענין פלא יותר מזה וזהו כי שמע ה' תפלתינו וממלא בקשתינו אפס כי עז העם לשאול שאלה שלא כהוגן לאכול יום ביומו מעדנים בשר ויין ותענוגות ב"א וללבוש מחלצות בגדי שש וארגמן הם ונשיהם משבצות זהב לבושם לוקחים כלים מכלים שונים ממנו זהב וכסף חרס וזכוכית מיני מגדנות ותמרוקי נשים ותכשיטיהם ומטמונים לרוב כאשר ברך ה' עמו ישראל שהרבה נגידים ספוני ארץ הגיעו לכזאת וכזאת. אבל גם בזה לא מצאו מנוח ואין חצי תאוות' בידם כלל ומכ"ש שארי העם שלא הגיעו לידי מדה זו צעקו כי לא ישמע ה' צעקתם ובזה מבוקשם וידל ישראל עד מאד וכהנה דברי שטות:
ובאמת זה רעה חולה אי' ספר כריתות ברית ה' עמכם לתת לכם כל זה וכי על זה נכרת ברית הסתפקות וביטול תורה והשבתת התאוה המותרת וזהו מאמר דוד בתהלים ה' אל אבושה כי קראתיך יבושו רשעים ידמו לשאול והיינו כמ"ש אם אקראך לא אבוש כי נבזה תפלתו לא שמעה ה' כי מבוקשו נשמע כי אני שואל רק דברי' הכרחיים והמותר לא אבקש ובזו שומע ה' אבל יבושו רשעי' שדומי' לשאול שאומרים הב הב כדאמר שאול ועוצר רחם לא תשבענו כן הרשעים הדומים לכך אשר אין תאוותם בידם וזהו אשר אין תפלתם נשמע והם יבושו ולכן עיקר הדבר בתפלה וכפי עצה היעוצה ממוהר"ר יונה ז"ל מפראג בצוואתו כי תפלה היא מצוה דאורייתא וצריך כוונת לב ובעו"ה הואיל ואדם רגיל בו ידבר בפיו ולבו בל עמו ולכן יראה בכל יום להתפלל דבר מה לצורכו כפי התחדשות חדשים לבקרים היום על הפרנסה ומחר על הצלחה בתורה וכדומה לפי מקרים המתחדשים זהו אם בעל תורה יאמרו בלשון עברי ואם לא יאמרו בלשון שמדבר איש ואיש כלשונו וא"כ יתפלל מקירות לבו וזה יעשה מידי יום ביומו ואעפ"כ יצא ידי תפלה וישמע ה' בקראו אליו והטיב אשר דיבר ואשרי מי שמתפלל בלשון עברי שהוא לשון קודש כי הלשון מסוגל וכבר אמרו אין מ"ה נזקקין ללשון אחרת וכבר הארכתי בזה בדרוש אחר:
אבל ביותר תדע מעלת לשון הקודש במה שאמרו שהתירו התורה לכתוב יוונית בימי תלמי ואמרו דווקא יוונית משום מעשה שהיה ע"ש ברש"י דכתב תלמי מלך מצרים היה וכוונתו בזה דק"ל מנ"ל יוונית דווקא ואי דכ' יוונית משום מעשה שהיה שכך הוה וה"ה לשאר לשונות וכיון דהותר לכתוב התורה בלשון עמים מ"ש יוונית ומ"ש שאר לשונות לזה פרש"י תלמי מלך מצרים הי' ולמה לא העתיקו בלשון מצרית שהוא נקרא בל' חז"ל לשון גיפטית שהוא לשון מצרית כי בלטיין קורין למצרים גיפטית ולמה כתבו בלשון יוונית דוקא שהוא אינו לשון מצרית רק החכמים שבהם דיברו בל' יוונית ולזה הוכיח דלא התירו רק לשון יוונית:
אבל למען תדע ולמה דווקא לשון יוונית התירו ולא לשון אחר וכבר הוקשו המפרשים הא התורה נכתבה באר היטב בע' לשון לכל העמים ותירץ דכל הלשונות נשתבשו חוץ מלשון יוונית ולהבין למה לא נשתנה לשון יוון אבל תדע במ"ש אין מ"ה מכיריןבלשון ארמי הא בפ"ב דסנהדרין לחד מ"ד הא דהמלאך היה כותב על כותל בלשצר היה ארמית ואיך היה המלאך יכול לכתבו אבל תדע כי מרכבה קדושה ומלאכים למעלה וכן נשמה שלנו היא מלא אותיו' והפרצוף והדמות הכל באותיות כשהם נצבים יחד הם מורים דמות חיות הקודש והכל אותיו' ואת זה לעומת זה באותיות שקורין בטומא' עד שמכשף אומר בלחש יכירו בחוש תבנית אותיו' וישפטו בהם תידור כללו של דבר כל נשמה של אדם היא אותיות לכל המלאכים ולכך לכל מלאך אחד יש צירוף מיוחד להשביעו כי זה ענין אותיות עצמותו וזה שמו של אדם שהוא כולל לנשמתו וכשאדם חוטא נמחקים ונשברים האותיות ולכך הרשעים אינם יודעים שמם לאחר מותם וכמו שמרכבה קדוש' עיקרא אותיו' לשון הקודש כן כל שר ושר מאומה עיקרו הלשון מאותו אומה וכאותיות אלו כן עצמותו ולכך אנו אומרי' ורוממתנו מכל הלשונות כי כל שר עיקר הלשון והוא כאלו תאמר מכל שר ושר רומם אותנו ולכן אין להתפלל בלשון אחר כי זה מגיע רק לשר האומה בעל הלשון אבל לא למלאכי רחמים מקבלי התפלה כי הם אינם משתתפים עם השרים ומה טיבן לשרים עליונים כי כל שר ענינו הלשון ולכך מפלת בלשצר כתבו השר בבל וזה עיקר לשונו ארמית ולכך כתבו בל' ארמי:
והנה ידוע במדרש כי אמרו ישראל בעת החרבן אנו משביעין לשרים מלמעלה מבלתי יזיקו אותו מה עשה קב"ה החליפן את של זה בזה והנה כמו כן השביע הקב"ה לשרים שלהם שלא יזיקו לישראל לשר בבל היה משביע שלא יזיקם מלכות בבל וכן כדומה לזה לכל העמים אשר לא באו לצור להם ואף המה לבטל דעתם החליפן הקב"ה זה בזה ולפ"ז היה כאן קלקול לשונות כי שר של מצרים שעקרו מצרים נחלף לבבל ושם עיקרו ארמית א"כ יש כאן בלבול וגמגום ושיבוש בלשון ארמית במצרים וכן כולם וידוע מ"ש המד' מזמור לאסף אלהים אל דמי לך כו' גבל ועמון כו' כל אומו' נאספו ג"כ לסייע להרע לישראל חוץ מלכו' יון לכך רבו להצליח יותר במלכות מפרס ומדי ולכן לא היה חילוף בשר שלהם כי לא באו למצור לירושלים ולא היה קלקול בלשונות ולכן הותר לכתוב יונית כי הוא לשון כמקדם כעת שכתבו משה בע' לשונות ודוק היטב בזה כי הוא ענין פלא:
ותדע כמה הוא עמקי תורתינו איש בער לא ידע כו' ועי"כ נלמד תוקף מעלות ה' ובעו"ה כל אחד בנו בילדי נכרים יספיקו ללמדו לשון צרפת ולשון איטליא ואין איש שם על לב ללמד לבנו לשון עברית בצחות הלשון כראוי וזה גורם ענין בזיון התורה כי אין התורה נחשבת לכלום בעו"ה אוי לנו מעלבונה של תורה הלא היא חיינו ואורך ימינו והיא תוסיף אהבה בין ישראל להקב"ה בכל אופן והנה מ"ש בענין תמימות ושלום שמוסיף שלום בפמליא של מעלה ושלמטה יש עוד תוספת ברכה בענין השלום דכתיב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וכו' ויש להבין וכי לא ידעו מקודם שמת אביהם והלא עברו ימי בכיה וחנטה ואבל למצרים ומה זה שנולד כי אמרו כי מת אביהם ואמרינן מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. והכוונה דמיתה הוא מורה בצדיקים אינו בשביל הפירוד מגוף החומר דכבר אמרו חכמי הנגב למלך אלכסנדרוס בעודנו בגופו אנו קבורים ובמות נפרדים מעל קבורים ויצאו חפשי רק עיקר המיתה ההסתלקות לעולם העליון ונסתר איש מרעהו אבל יעקב לא נסתלק לעולם עליון כי אם תמיד נשמתו חופף ודבק בזרעו החיים ותמיד עמנו להיות לנו למגן כמו שמצינו בקריעת ים סוף וירא ישראל ישראל סבא במ"ת ויחן ישראל נגד ההר ישראל סבא כי הנחש תמיד נגד ישראל בקללת ה' הוא ישופך ראש אמנם יעקב שידו אוחזת בעקב עשו הוא הנחש הוא המבטל כח הנחש וזהו כי לא נחש ביעקב רק אימת כשהן בעולם צדיקים אבל כשאין צדיקים בעולם גרמו לנחש לגבור כי יעקב נסתלק מכל וכל. וזהו מאמר חז"ל באמרם מה זרעו בחיים הרצון כשזרעו צדיקים אף יעקב בחיים ודבק בזרעו אבל אם אין זרעו בחיים שהם רשעים אף יעקב מת ונסתלק וכחו של נחש גובר ואימתי יעקב דבק בנו כשהכל בכרך ואגודה אחת כי זהו מורה על תמימות ויעקב איש תם אבל כשבעו"ה נחלקת התיומת אז א"א ליעקב להתדבק בנו כי תתן אמת ליעקב ומדתו אמת ואיך יתדבק כשנחלקו הלבבות והשנאה כבושה ויפתוהו בפיהם וכו' הלא זה תכלית שקר ונסתלק יעקב ואז כחו של נחש הולך וחזק ולכך אמרו וי"ו דגחון תמן מת יעקב כי אמת יש בו פי' כי ידוע מ"ש במדרש לא מת יעקב עד שהיה למ"ד רבוא כי אח"כ כתיב ויפרו וירבו מאוד מאוד היינו ס' רבוא וביעקב לא נאמר רק מאוד לבד היינו למ"ד רבוא:
וידוע ס' רבוא אותיות לתורה היינו כנגד ס' רבוא לישראל וא"כ חצי של תורה דהיינו וי"ו דגחון כדאמרינן פ"ק דקדושין הוא למ"ד רבוא ושם מת יעקב כי לא היו ישראל יותר אבל זולת זה הפי' הוא כך דוי"ו דגחון מורה על נחש וכשהיא שולטת סימן דמת יעקב ולכך כאשר ראו השבטים דנסתלק מהם רוח יעקב וזהו כאשר ראו שמת יעקב אביהם ונתקשה להם הא לא מת ויש לו להיו' דבק עמנו ואין זה אלא שנחלקו הלבבות ואין כאן חיבור ותמימות וחשבו מה"ת לא יהיה חיבור אין זה אלא לו ישטמנו יוסף וזהו גורם למיתת אבינו וא"ש:
וא"כ צאו וראו כמה חטא גורם בעו"ה ע"י חילוק לבבות ופירוד דבקות גורמים למיתת יעקב ואלו יאמרו לאחד שממית יעקב הלא היא תוקע נפשו בכפו ע"ז ובעו"ה ע"י קנאה ושנאה גורם להסתלק יעקב שהוא מיתה באמת דע כי תבין במד"ר אחלקם ביעקב כשמתו כ"ד אלפים משבט שמעון במעשה זמרי היו כ"ד אלפים אלמנות וכל שבט נשאו ב' אלפים וזהו אחלקם ביעקב והדבר תמוה שבשביל שאלמנות שמעון נשאו אנשים מכל שבטים יתכן על שבט שמעון אחלקם ביעקב ומה טיבו של חלוקה זו והלא אז לא היה שייך ליקח דוקא מאותו שבט וא"כ מה ענין אלמנות שבטו של שמעון:
אבל תדע כי הזוהר מזהיר מבלי ליקח אלמנה כי רוח דבעל שריא בה ואם תקח אחר אפשר כי יגבר חולי על חולי' וימת אמנם מי שהוא מזגו או שהוא בן גילו נפשו מתדבק בנפש החי וזהו תורת הייבום שיתדבק נפשו בנפשו ויהיה לעם א' והנה זולת זה נפש כי תמות אזלי ערטילאי ושומם מאין להתדבק תיכף בארצות החיים כי אין לו מקום להתדבק תיכף באור עליון:
אמנם נשמת יעקב חופף על כל בני ישראל כי משם רועה אבן ישראל ותיכף בעת הפירוד מהגוף היא מתדבקת ומשם סולם מוצב השמימה וזהו החלום מלאכי אלהים עולים ויורדים היינו כל נשמות הנולדים בישראל באין ממרום עליון דרך יעקב וכן במות' אבל תדע כי המתים במגפה מדה"ד מתוחה מאד על נפשות האלו ורחוק להתדבק במקום טהור ולכן קלל ירמיה שונאיו בעת אפך עשה בהם והנה כ"ד אלף משבט שמעון בעון פעור מתו בחרון אף ובמגפה לא היה יעקב מתדבק בנפשותם כלל:
וזהו מאמרם בסודם זה מעשה זמרי אל תבא נפשי נפש"י דייקא להתדבק עמם ונתן לבסוף הטעם ארור אפם כי עז היינו האף והחמה שיהיה עליהם בעת המגפה עד למאוד תוקפא דדינא קשיא ולכך פירש"י ומדרש כשקלל' לא קלל אלא אפם והיינו משחיתי' ניתן להם רשות לנגוף אותם אבל מה יהיה תקוותם ותקנתם שיהיו נשארים דביקים בהך רוחא דשביק בגויה דאיתתא בנשיהם נשארו והן דנשאו לאנשים בכל השבטים נתדבקו הנשמות בם כי חילם גבר והוי כמו ייבום ובזה נתקנו ושבו לתקוותם וזהו אחלקם ביעקב כי ע"י נשיהם נתחלקו נשמות בכל שבטי ישראל וזהו היה תקונם בכל אופן והתחכם משה ז"ל להיות כי שבטים בצירוף אפרים ולוי הם י"ג שהם אחד כי הם אחדות מוחלט זה כלול בזה וכל שבט ושבט כלול מי"ג ובו כל י"ג סוגים וראה משה לחלק לכל שבט ושבט סוגיא ומינו וענינו כדי שיהיה האי רוחא מתדבק ביה ביותר כייבום גמור כי שבטים אחים ממש כאחוי דבני יעקב דמניה ילפינן יבום והיה ליבום גמור וזהו אחלקם ביעקב והבן:
כמה עמקו תורתינו ומה יפה דברי חז"ל ומה טוב התמימות והאחדות והשלום וריחוק השנאה ואמת הכל תלוי אם כל כוונת האדם לש"ש ולא לשם יהורא או פנים אחרות כי אז לא יהיה בקל שנאה דאם פרנס אחד שיאמר דעתו לכך וחבירו רבו עליו ובטלו דעתו הלא בלבו ישים שנאתו על כי לא האזינו דבריו ואם כוונתו לש"ש מה נפקא ליה אם קיימו או בטלו דבריו ה"ה אמר לש"ש יהיה איך שיהיה וכן כולם:
והנה אמר על בסודם תבא נפשי זה מעשה זמרי ואמר הטעם כי באפם הרגו איש זה שכם והיינו כמ"ש כי וודאי זמרי וסייעתו שהקריבו מדיני' דהיינו שנתגיירו וקבלה ע"ע דת ישראל כאומרו בת יתרו מי התיר לך וכן כתב היוסיפון בסיפורי התורה להדיא רק משה ובית דינו אמרו שאין זה גירות שהוא רק לשם אישו' ולא לש"ש והנה אנשי שכם עשו וקבלו ע"ע להיות כבני יעקב אבל היה ג"כ שלא לש"ש רק בשביל שנתנו עיניהם בבנות ישראל ושבטי' וזהו מאמרו הן הרגו שכם מוכח דס"ל דלא שמיה גיורת וא"כ היאך התאספו אח"כ בענין מעשה זמרי ולכן בסודם אל תבא נפשי ובגמ' סנהדרין אמרו בסודם זה מעשה מרגלים וכבר תמה מהרה"א מה ענין מרגלים לשמעון ולוי הלא שאר השבטים היו ג"כ במעל הזה וכבר אמרתי כי עיקר המרי ועון המרגלים לא היה מפני ששמעו לקול מרגלים כי הלא מתחלה שלח משה מרגלים ואלו היה דעתו אף שהם גבורים וענקים מ"מ יד ה' יהיה בהם א"כ מה טיבו של מרגלים יהיה איך שיהיה הוא אמר ויהי אלא שדעתו לשמוע אם קשה לכבוש לא יעשה ה' נס חוץ לטבע א"כ כשבאו ואמרו שהם חזקים וראינו בני ענקים והלא היה להם להתאיים ולומר אחינו המסו את לבבינו אבל עיקר המרי ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה ופירש"י ראש לעבוד ע"ז כדכתיב אנת רישא די דהבא וזהו מהמרי הגדול למרוד בה' ולשוב מצרימה לעבור על מצות ה' לא תשיבו מצרימה:
וידוע כל מקום שנאמר איש אל אחיו היא שמעון ולוי ולכך העוי מיוחד לשמעון ולכך ביקש יעקב בסודם אל תבוא נפשן לכתוב שמעון בן יעקב ולכך סתם וכתב איש אל אחיו אבל מה שייכות וטעם שנתן יעקב הואיל ובאפם הרגו איש יובן אשר ממנו יש ללמוד שמעולם לא יהרהר אדם אחר מעשה גדול היינו אפילו אמר לך על ימין שמאל ובפרט לאיש שמוחזק בתורה ויראת ה' נוססה בקרבו כמו משה ראה בכל התורה מה קרה תמיד בהרהורים אחר משה וכן כל דור יפתח בדורו וכו' אין ראוי כלל להרהר אחריהם כי ה' בקרבם והכל לפי הדור אם הדור הגון למאוד מנהיגם כעומד לנס עמים כולו מחמדים ואם אין הדור הגון פני הדור כולו קמשונים כמו שנראה קב"ה למשה בסנה ומ"מ רוח ה' בקרבם וראו ענין מרגלים היה באמת לכאורה מקטני אמנה ממשה וסייעתו כי כבר היה להם הבטחה מה' לכבוש א"י ומנ"מ בחקירה כזה אם חזק הוא הרפה וכדומה לזה ה' שובר ארזים וכו':
אבל כבר אמר דוד ה' סלעי ומצודתי וכמו מצודה לצוד עופות מטילים להם לחם וכל דבר טוב להם וכאשר יעופו לאכול ולהתענג מטוב' ילכדו וכן הדבר במצרים כשפרעה רדף אחר ישראל אלו ראה עמוד הענן ה' הולך לפניהם לא היה שוטה כזה לרדוף וה' נלחם להם וכדי לאבדו בבואו בקול מלחשי' וחרטומי' כביכול עמוד הענן שהיה הולך לפניהם לתור להם הדרך סר מאתם ולא הלך כפעם בפעם רק סר לאחוריהם ומזה אמר פרעה ה' סר מאתם ומאחריהם ואין הולך לפניהם לתור להם הדרך ואין זה כ"א רצונו שילכו ויבריחו ממצרים רק דרך שלשת ימים חפץ ולא יותר ולכך התאמץ בזדון לבו לרדוף ושם נפל שדוד וזהו מאמר הכתוב ויסע מלאך ה' ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם וכו':
וזהו המצודה שניצד בו פרעה וחילו וכן הענין בעם כנעני וכל שרי העמים יושבי א"י אשר שמעו שמע ישראל במצרים והוביש להם י"ם ומלחמת עמלק וכדומה שנתן להם לחם מן השמים במדבר נמס רוחם בקרבם כמאמר רחב ונתנו לבם לברוח מעל פני אדמת קודש וארץ רחוקה מחמת ה' והדר גאונו ולהניח ארץ ריקם לפני ישראל ובאמת רצו לנקום בהם מבלי להשאיר נשמה כי גדלה עונם וחטאם מאוד ולכן שלח מרגלים שילכו בכל א"י וכאשר הלכו בא"י ונתוודע הדבר כאשר נתוודע בימי יהושע שהיו שנים ולא הלכו רק קת א"י יריחו מכ"ש אלו י"ב והלכו בכל א"י א"כ ע"כ בטבע הם באים ללחום עלינו ולא דרך נס וחוץ לטבע כי לולי כן מה צורך למרגלים בכן התאזרו אז לקו' נגד ישראל ובטחו בחילם ובגבורתם ולחמו בישראל והיה בחרון ה' שלו וזהו המצודה שצדו לאו"ה ולכך אמר דוד ה' סלעי ומצודתי אתה:
ומזה תבין שלח לך אנשים לדעתך אני איני מצוה אותך וכו' וי"ל מה לדעת משה אבל יובן כמ"ש בש"ס כשעלה למרום אמר הקב"ה ארך אפים שאל משה מה אפי' א"ל הקב"ה לרשעיםולצדיקים אמר משה לצדיקים ניחא רשעים יאבדו אמר ליה הקב"ה חייך דתצטריך ליה במרגלים אמר משה ועתה יגדל נא וכו' א"א אף לרשעים עכ"ל וי"ל למה נתאכזר משה כל כך לרשעים הלא תמיד נשא בעדם רנה ותפלה לה' והכתוב צווח לולי משה בחירו עמד בפרץ ועיקר הקושי' למה אמר במרגלי' והלא בעגל היה מרי גדול להמיר כבוד ה' בתבנית שור והיה צריך יותר תחנוני' וארך אף לרשעי':
אך יובן במ"ש כבר במ"ש מקדם שאין ישראל מתוארי' כלל בתואר רשעים והכתוב אמר ועמך כולם צדיקים וכאמרם מלאים מצות כרמון ובפרט שהיו לאחדים והצדיקים והרשעים כגוף א' חשוב ואם א' לו תואר פנים למאוד רק יש לו חסרון ברגל ממש יתארהו בתואר נחמד הואיל ופניו יאירו וכן הדבר באומה ישראלית צדיקים שבהם מאירים כשמש ולא נקרא חסרון שאר איברים רשעים שבדור אמנם למי יתארו תואר רשעים לעכו"ם כל גוים כאין נגדו כאפס ותוהו נחשבו לו הם נקראים רשעים באמת אין בהם חפץ ותבונה והקב"ה אמר שמאריך אף אפי' לעכו"ם הם הנקראים רשעים וע"ז חרה למשה כי כל כוונתו היה להתגדל טובת ישראל ולא של גוים וכמאמר הנביא שפוך חמתך אל הגוים וכן משה אמר ובמה נפלינו מכל העמים אשר ע"פ האדמה ולכך אמר רשעים יאבדו ואמר הקב"ה דאיצטרך ליה וזהו לא הי' בעגל כי בעגל לא הי' אריכת אף רק לישראל שהם בתואר צדיקים אבל במרגלים שהיה בחסד ה' מבלי לכלות כרגע דור המדבר רק במדבר יהיו מ' שנה ושם יכלו שנותיהם כנודע וכבר שלם עון האמורי בצאתם ממצרים והגיע עונת של ז' עמים לא"י לכליון להרוג ולאבד כי עלתה רעתם והוי ראוי שיבואו ישראל תיכף להרגם ועכשיו שהאריך לישראל להמתין לו במדבר מ' שנה ובין כך ישבו העכו"ם בא"י אף לעכו"ם האריך אפו וקיצם המתין עוד מ' שנה והרי שהאריך אף לרשעים והיה זה בגלל צדיקי' לטובת ישראל כי זולת זה אף בישראל יצא תיכף אפו וחמתו וזהו דלא צריך ליה בעגל יהי' ארך אפים לרשעים והבן כי זה אמת והנכון והנה זה הכל שייך בהקב"ה ורחמיו על כל מעשיו כתיב ואינו חדי במפלת רשעים אמנם משה הוא דנתעורר חימה על הגוים האלה ברצונו שחפץ שלא יאריך להם הקב"ה אף כלל וכאמרם אחרים משיש והוא אינו שש לגודל רחמיו ומדת טובו ולכך אמר משה לדעתך מבלי חס על הרשעים הארורים האלה שלח מרגלים ולא לדעתי כי ה' חפץ חסד לכל ברי' וא"ש:
ובזה תבין במה דנמס לבב העם בדברי מרגלים וכי לא בטחו בה' וראו עוצם גבורתו בפרעה:
אבל ידוע כי לפני שבר גאון והטעם כי משגיא לגוים ויאבד וכבר ברח יונה מן נינוה כי אמרו הגוים נוחי תשובה הם וידוע כי ה' אל ארך אפים חנון ורחום וכן הי' באמת שם ולכך אם רצון הקב"ה להעביר האומות אם ישלח להם פורענות מעט מעט תיכף ישובו בתשובה וה' חנון ורחום וכמו בנינוה ולכך שלח להם גאון לפני שבר ובלי ספק שלא ישובו אפי' תשובה של רמיה כי בדבר גאון ישכחו ה' בדרכם הרעה ולא יעשו טוב אין גם א' ואף ה' יעלה בם לכלותם וכאן אמרו מרגלים ארץ אוכלת יושביה היא שמתים למאוד וכנעני' מקברים בכל מקום א"כ אין זה לפני שבר גאון ובלי ספק ישובו וישמע ה' כמו נינוה וה' חנון ורחום ישמע קולם בלי ספק וא"כ לשוא אנו משמרים ועמלים כי לא נירש הארץ ולכך טוב לשוב מצרים וא"ש. ולכך הוכיחן יעקב באמרו כי באפם הרגו איש ופירש"י וכן במד"ר כל העכו"ם נדונין כאיש אחד והיינו אף דדנו שכם בדין א' למות דב"נ מצוה על הדינין כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים ולא הי' להם להניח שכם לחמוד בת יעקב מ"מ הא אין דנין שני' ביום אחד ולמה הרגו כל העיר לבטח ביום אחד רק דכל העכו"ם נדונין כאיש אחד ואמרי' בש"ס דר"ה דביחיד אין הקב"ה מתנחם לאחר גזר דין ובצבור מקרע. ולפ"ז מה יראו אולי ינחם ה' על כליון כנענים הלא כבר חרץ משפטם והם כאיש א' ותו ליכא בי' חזרה כלל ולכך אמר הואיל ובאפם הרגו איש שוב אין להם אמתלא כלל בענין מרגלים שרצו לשוב מצרימה:
וכן אמרו בקהלה אל תחד שזהו עדת קרח כאשר אמרנו שבהיות מחלוקת בישראל ובטלו האחדות ותמימות שוב אין יעקב שורה בהם ולכך אמר אל תחד כבודי שהוא כינוי לנשמה כנודע ונתן הטעם כי ברצונם עקרו שור יוסף כנודע כי לא הי' בכעס רק ראו כי השבט יוסף יהושע יטול גדולת משה וזהו הרע להם כי חשבו אם יהי' הגדולה לזרע משה אחריו יגן זכות משה שלא יקרה להם בטול תורה וגלות ולכן חשבוהו להרגו אף שהיה חסיד כי זהו לכבוד משה ואם אם יוסף ביקשו לעקור בשביל כך איך נקהלו בעדת קרח על משה וכל העדה כולם קדושים ולכך אל תחד כבודי:
ולכן העיקר להיות בתמימות ולשקוד דלתי תורה כי הוא הנותנת חיים לנחול בדרך הישרה ובעו"ה כל העולם נכשלין כך בביטול תורה קטן וגדול שם כי מה יאמר אין לי פנאי הלא מבלים זמן בהבלי עולם ושיחה בטילה וזמן תכלית נבראים איך יבלה זמן ביקר הנבראים בדבר של שטות ואם ה' עשה ימים חרוצים ע' שנה ד"מ ויבא א' ויאמר הא לך עשרת אלפים ככרי כסף מת יום א' קודם לזה הלא יקצוף על שאלתו וכל הון בוז יבוזו לו וא"כ לא שוה לו מעות הנ"ל כיום א' והוא מאבדו בתוהו ובוהו והבל וטוב יום מותו משהוא חי ומקצף בוראו בדברי שטות ורשע ועבירות גדולות בנפשו מאד אשר אם אמרתי אספרם מחול ירבון אוי לנו כי רב חטאנו אין קץ לחוטר אשמתינו והכל מ' בולע הזמן וביטול תורה וראשון לנבראים וזהו ענין מעתיקי לתלמי המלך שכתבו אלהים ברא בראשית שלא ימצאו פ"פ לטעות וכבר תמהו התו' הא הכל כתבו בלשון יון באר היטיב שמתחילה ברא ה' שמים וארץ ומה מקום טעות לכאן ותי' תוס' דחוק ע"ש אך כבר עמדו רבים מן אפיקורסים וטענו שהעולם קדמון דלמה לא ברא העולם קודם כי הטוב האמיתי לא יכיל טובו וא"כ למה לא הקדים טובו מאז ומקדם ובאמת אלו הי' הזמן קודם לבריאה הי' מקום לשאלתם אבל הזמן הוא ראשון לבריאה כי התחלת הבריאה הוא מציאת הזמן וקודם לזה לא היה הזמן כלל וא"כ סגר אליהם המדבר בשאלה זו למה לא ברא קודם בזמן כי לא היה מקדם זמן כלל ולא שייך לברוא קודם:
וזהו ענין חכמי ישראל כי יכתבו בראשית ברא אלהים ויקשהלמה לא קודם ויכחישו הכחשה דעולם קדמון ולכך כתבו אלהים ברא בראשית פי' התחלת הזמן הנקרא בראשית ברא ה' והוא מהנבראים ולא היה מקדם זמן כלל וא"כ הקושיא נופלת למה לא ברא קודם וא"ש ויסכר פי דובר נבלה וכל לשון תקום עם התורה למשפט יורשע:
ולכן עלינו לחוס על יקר ותכלית הבריאה שהוא הזמן שלא לבלותו בתוהו ובוהו ואפס ואין לעסוק בהם דבר שטות והבל ורעות רוח ומכ"ש לדבר בו לשה"ר ושקר ונבול פה ח"ו אוי לנו בגולה יש לבכות יום ולילה על חרבן בהמ"ק ואבדן כליל חמדת ישראל ומי יתן ראשנו מים ואם אנו צוחקים בלב שלם יחרד לבנו וכי לא זכר חמדת ישראל אורים ותומים נעדרה ורה"ק הפסיק אין לנו מכפר ומגיש מנחה איך נשמח ובעו"ה קלקלנו תקוותינו שיש לנו אמתלא שאין אנו מרגישין בקלקלה כ"כ כמו שלא יודע החולי הארסי בכאבו וצועק כי אין לו שום כאב וכן קרה לנו בעו"ה וכל חולי שהוא הארס באה בראש ולב לא ירגש שום כאב ובעו"ה יצעק כי אין לו מחלה וזהו מאמר ישעיה על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כי אינכם מרגישי' שום כאב כי כל ראש לחלי ולב דוי והחולה המתדבק ר"ל באיברים הללו לא ירגיש החולה כלל במחלתו:
וכן הדבר בעו"ה אצלינו וימים אלו מסוגלים בלילה לשפוך שיחו לפני ה' קומי רוני בלילה לראש ובפרט בחצות הלילה להתפלל ולקונן על חרבן בהמ"ק ולגלות ישראל ואח"כ להתפלל כי עת רצון הוא לה' ואז יעתר לה' וה' ישמע בקולו ואמרי' בש"ס דברכות חצות לילה אקום השתא משה לא הוי ידע דוד וכו' ומשני כנור היה תלוי כו' ויש בזה המאמר ספיקות רבי' שהאריך אפשר דדוד ומשה לא הוי ידע חצות לילה מה שיכירו וידעו כל הספני' ועושי כלי השעה כי חצות היום הוא שכיח ע"י השמש וכלים מכלים שונים בכלי חמה להבחין חצות היום בקל וכל כלי מהלך שמש שקורין זאנין ווייזר מורה על זה אם נעשה זה כהוגן בלי טעם וא"כ הלא יוכל אח"כ ע"י כלי חול וכלי מים לדעת י"ב שעות במכוון ואז הוא חצות לילה וכן הוא לכל הספנים וכלום חסר מבית המלך דוד לעשות כלים מכלים שונים לכוונם על י"ב שעות מן חצי היום לחצות לילה וביותר יוקשה על משה למה לא אמר בלשון ה' בחצות הלילה וה' ידע עתו ובא יבא לעשות כאשר יעד באיזה זמן וכי צורך השליח לדעת הלא אין לו לומר רק בלשון המשלח ואם אדם שיש לו שעה אמיתיות יאמר לשלוחו צא ואמור בשעה פלוני אני בא וכי צורך השליח להיות לו כלי שעה הא אמר בלשון משלח וגם אל כנור שהוא מנשבת ברוח צפונית למה דוקא אחר חצי לילה ואפי' נאמר שנעשה בתחבולות וכלים במלאכות ומשקולות כמו שעושין רחים של רוח שקורין ווינד מיהל דהרוח מנשב בתוכן ונגד הפרוש עליו ועי"ז מתנועע הקורה והגלגל וא"כ כשהיה רוח צפונית נושב ומתנועע הגלגל הי' בגלגל תוקע היותו להכות בכנור להשמיע קול וכאשר כתבתי ע"ז במקום אחר בטוב טעם באריכות מ"מ לא ימלט שלפעמים הי' רוח צפונית מנשב גם כן קודם לזה ואם כן הי' מעורר קודם חצות ולא הי' החשבון מכוון וע"כ שהי' בדרך נסי ולא בתחבולו' טבעית וא"כ צריך ביאור מה כונה הי' בזה הנס אך יובן במהלך הכוכבים כי היות ארץ ושמים כדורי' סביב יתהלכו כי לא יחול היום לכל יושבי תבל ובזמן א' ושוה לכל כי כאשר יהי' שחרית ליושבי מזרח אמצעי יום ליושבים בטבור הארץ נוכח כנקודת הארץ יושבי חלק צדדי ליושבי טבור הארץ בחלק זה העולם וחצי לילה ליושבי מערב וכאשר יהיה ערב ביושבי טבור הארץ נוכח לכפות רגלים הנקרים אנטי פאדי יהי' רביע חצות היום ליושבי דרום וערב ליושבי טבור בארצות וסוף ליושבי מערב וכאשר יהי' ערב ליושבי מזרח אז יהי' חצות היום ליושבי טבור בחלק זה העולם וחצי לילה ליושבי טבור כנקוד חלק מכח ארצות ורגל היום הורי' ליושבי מערב וכן תמיד עד שאמרו יום ולילה לא ישבותו פי' שתמיד בכל רגע יש בחלקי העולם הכדורי יום ולילה בקצת ארצות יום ובקצתן לילה וזה פשוט וחצות לילה הוא כשהוא למעלה עת רצון להקב"ה כנודע עת רצון:
וזהו אינו כל הלילה ואינו מחלק לאנשי מים וגופי ארצות רק בפ"א מעת לעת בחצי לילה יש עת רצון כלפי שמים וא"כ ספק עצום באיזה חצות שעת רצון לפי מדרגה אם הוא כחצות לילה של יושבי מזרח שהוא תחלת עולם לפי הזרחת השמש או באמצע וטבור העולם שהוא ג"ע או א"י בסמוך לו או מארץ מערב כי השכינה במערב ולפי הארצות האלה יתחלק רגע בחצי הלילה והקב"ה אין לו עת רצון רק באחד מהן כמ"ש שאין משתנה לאלקמים וא"כ שאלה היא באיזה חצות והוא שאלה עצומה וספק לדוד שקם בחצות לילה באשר הוא למעלה עת רצון באיזה חצות דיבר הכתוב ואיזה רגע הוא חצות אף משה לא ידע כי לא ידע אם מה שאמר השם בחצי הלילה אני יוצא איזה חצי הלילה כי אולי הוא כוונת השם לא"י ואצטגניני' יחשבו שהוא חצות לילה מהילוך מדינה שלהם והי' שקר רב כי יחסר כמה שעות כפי הבדל רחוק מא"י למצרים ולכך נתחכם ואמר כחצות והוא דבר אמיתי:
ולכן השאלה על דוד ולזה אמר שהוא בדרך נסי שהיו מעוררים אותו בשמים דרך רוח צפונית ונגן בכנור והבין אימתי עת רצון למעלה אבל הענין במה מורה נס בזה להתעוררת רוח צפונית ולנגן מאליו הוא תבין במה שאמרו במ"ר כי בקשו כ"י ויבא כגשם לנו והקב"ה אמר גשם פעמים נמצא פעמים לא אהי' כטל לישראל וכן בקשו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועיך והקב"ה אמר הן על כפים חקותיך ולהבין כי אין רוח קדישא שורה ממרום אלא בהתעוררות דלתתא אבל כשיעשו מעט הכנה ברוח טהרה ויראה אז ארובות שמים נפתחו להוריד שפעת ה' ברוב עוזו וזהו ברוב צדיקים וגדולים שנמצא בעולם ע"י תורה ומ"ט:
אמנם כאשר אפס עצור ועזוב ואין התעוררת כלל לתתא בעו"ה ויראה כי אין מחזיק בזה הקב"ה ברוב חסדו ה' יעשה להשפיע ממרום קדשו שפע להחיות שריד בארץ בצדיקים ות"ח ואנשי מעשה ממרום בלתי שום הכנה מתחתונים וזה ענין גשם שאמרו אין לך טפה שתרד מלמעלה שאין לך מתהום עולה כנגדו וזהו בהתעוררות דלתתא כנמשל בשיר השירים התעוררת למעלה:
ולכך דימו חז"ל במס' תענית הגשמים משיצא חתן לקראת כלה פי' טפה מלמעלה נגד טפה מתהום העולה למעלה ע"שאמנם טל בא מלמעלה לבד בלי התעוררת התהום כלל וכלל וזהו כאשר ירד השפע למעלה בלי התעוררת דלמטה וזהו כ"י אמרו ויבא כגשם לנו היינו כשיש לנו למטה התעוררת שישפע ברוב טובו עלינו ואמר הקב"ה בתי דבר זה אין נצחי ולפעמים אין התעוררות כלל לתתא ולכן אהיה כטל לישראל שא"צ התעוררות ומ"מ אהיה כטל שהוא הנצחי שלא יחדול לעולם וכשאנו למטה בלי התעוררת ומ"ט הרי אנו ממש כפגרים מתים ובטל יורד השפע אלוה וזה טל של הקב"ה מחיה מתים אמנם יובן איך יתכן שהקב"ה ישפיע בלי התעוררת כי הוחק ברית כ"א אין אדם לעבוד אדמה בתורה ומ"ט לא ירד הגשם וטל אך ודאי א"א לעולם שלא יהיה בישראל עוסקי התורה ומ"ט רק בעו"ה שלא לשם שמים בלי לב רצוי וכמצות אנשים מלומדים אבל בלי לב והנה כ"י אמרו שימני כחותם על זרועך הזרוע כנוי לכלי המעשה ולב לכלי המחשבה והכ"י אמרו אימת אהי' כחותם נגד ה' כשהיה על לבך היינו בכונה ואז יהיה על זרועו יד המכוון נגד הלב אבל בלתי כונת הלב לא. אבל הקב"ה אמר שזה אינו תמיד רק על כפים חקותיך על כלי מעשה דניזול בתר מעשה וזה תמיד במעשה בלי מחשבה יש בישראל עוסקי תורה ומ"ט ואף למול זה כטל לישראל כי זהו לא פסק ג"כ אך ההבדל בין גשם לטל כי אם השפע בא על גשם בא בפרהסיא ויכירו כל העם מי המה האנשים אשר ה' קרא אליהם ויהיה לנס עמים כי מאתם היה זאת אבל אם השפע בא מחמת טל בא על האנשים אבל הם בספיקא ולא ידעו זרוע ה' אל מי נגלתה והם נקראים חדל אישים כמ"ש באשת לוט שלא היה יכולה להביט הואיל ולא היה בזכותם וכן הדבר הואיל ואינו בזכותם כך הקב"ה למענו עשה:
וזהו המכוון בדחז"ל בחצות הלילה שהוא כאשר אור השמש והאור בתכלית הריחוק וכן הדבר כאשר היה בישראל בתכלית הריחוק מאור ה' המאיר לארץ כשמש ואם יהיה בתכלית החושך עד אשר לא יהיה התעוררת כלל להשפיע רוח הקודש בהתעוררת דלתתא אשר הוא מרומז בכנור להמנגן ותהי עליו רוח ה' אז רוח צפונית בא מלמעלה והיה מנגן מאליו והיה השפעת רו"הק בלי התעוררת דלתתא כלל להיות כי לא הרגישו בו בני אדם כלל וכמ"ש וזהו ההבדל מה שמבואר בקרא יומם יצוה ה' חסדו כי חסד ה' ביום ולילה נקרא רע והוא בחצות הלילה מעורר רחמניות ועת רצון וכבר עמדו בזה רבים מהמפרשים אמנם במ"ש יובן כי ביום החסד ורחמי ה' מגולה כיום ובלילה מכוסה כסהו כלילה אע"ג דהוא עת רצון וזהו רוח צפונית וא"ש:
ולכן בניי ראו כי שלשה דברים שמביאים שפע למעלה בלי התעוררת דלמטה א' בחי' טל כמ"ש שנית כאשר יגדלו זקן בלי גילוח פיאות כלל כי הם המעוררים י"ג מדות רחמים דמשה כו' הם התעוררת רב להעיר השפע ולכן בחורבן נאמר כל ראש קרחה וכל זקן גדוע כי הזקן מביא התעוררת רחמים. שלישית אם יש שלימות ואהבה וריעות בין ישראל אז הקב"ה משפיע להם כל טוב וזהו אמרם אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום וזהו ענין דור הפלגה שבנו מגדל וכוונתם להוריד השפע וזהו אמרם ראשו בשמים והיה זה עבור שהיה השפה אחת ודברים אחדים בלי מחלוקת כלל וכלל ולכך נאמר לא יבצר מהם דבר:
וע"ז אמר דוד מה טוב ומה נעים וכו' אמר שהוא הפעולה כמו שמן טוב הוא שפע קדושה היורד על זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו דהיינו מכילין דרחמין י"ג מדות שהם בזקן המשפיעים טוב ושלום ולכן נקרא זקן אהרן הרודף שלום ואמר כטל חרמון בלי התעוררת כלל ענין שלום ואהבה ואחוה ושלום וריעות:
נא אחינו היו בשלום ואל תשלחו יד בתער בזקן כאשר כבר קבלתם על עצמיכם השמרו והזהרו בזה ואל תעברו ח"ו כי בזה יערה הקב"ה רוח קדשו עליכם ויהי נועם ה' עליכם וביחוד תנצלו מחרב ובסטרא דעשו יהיה מושלכת וצריכין להבין במה דאמרו חז"ל רוח צפונית מרפא מחלה הא מצפון תפתח הרעה וכל מסטר צפון הוא מסטרא דילי' ואיך היה בזה רפואה עד שאמרו במדבר דלא נשבה רוח צפוני' לא מלו:
אך כבר כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' והקשו לטעם הזה דאם אין מחלה אין צריך רפואה אבל הכל כמ"ש דמשה אמר לאהרן הקטורת יעצר המגפה דמלאך המות מסר לו דאל"כ מנא ידע והדבר תמוה מה קושי' מנא ידע הלא רוח ה' דיבר בו וכל התורה יצא מפיו וכל רז לא אנס ליה אבל יובן הכל כי כל חלי וכל מכה הנאמרים בתורה נמסרים לסטרא אחרא וע"י צריך להיות רפואה כי נתן להם והם שלהם ולכך חלאים רעים ונאמני' בשליחותן כי הם עושין שלוחין לרפא אבל הרפואה ע"י שכך הי' מקדם בימי חזקיה ספרי רפואות כולו לחשים וכשפות וענייני שמות טומאות כי זהו הכל ע"י ומסוג דלהון. ובמ"א כתבתי כי ביותר יש לאדם לזהר כשחלה ויתרפא שיהא עובד ה' כי הואיל רפואות ע"י עלול בעו"ה לסור מאחרי ה' ויראתו ולכך צריך שימור ולכך המגפה שהוא מאתו איך אפשר הרפואות ע"י קטורת שהוא קודש הקדשים וחלק שמים ממעל וע"ז אמרו כי בא יבא ומשלהם יתנו להם וזהו מאמר הפסוק כל מחלה וגו' מצרים לא אשים עליך כו' ואם אשים כן עליו אלה הם אשר נאמרו בתוכתה ונמסרה ביד ס"א ורפואתה יהיה צריך ע"י וזהו חולי לא אשים עליך כי אם שארי חולי ובזה רפואה ע"י שמים מסטרא דדכורא וקדושה והן יסורים של אהבה ולכך מכת חרב הוא מסטרא דלהון והרפואה צריך דוקא ע"י כמ"ש ולכך רוח צפונית מרפא דוקא שהוא מסטרא דלהון רוח דלהון כמו מצפון תפתח הרעה והוא מקום הרע ומשם יבא הרוח להתרפאות והוא מאתם והבן:
כמה גדול כחה של תורה בכל דבר ומה עמקו מחשבותיו ובעו"ה הולכים ודלים ואין שמים על לב וביחוד ביטול תורה וכמה כחה של תורה להכניע עשו וישמעאל רובה קשת וזהו מאמר הפסוק בשמואל ללמד בני יהודה קשת הלא הוא כתובה על ספר הישר וענינו פי' במ"ר אמרי' יצחק שהיה לו אשה א' אמר וישתחוו לך בני אמך יעקב שהי' לו נשים הרבה אמר בני אביך ואין זה תי' מספיק דלמה לא אמר יצחק ג"כ בני אביך דאב א' לכולם ובאמת חוץ להנ"ל אזהרה לנשים להדריך בניהם לתורה ומע"ט כי עיקר תלוי בהם כי האב הן ת"ח הן ע"ה טרוד ואין עסקו להשגיח בהם ואין רואה כ"כ ענינ' והכל תלוי באם ולכך אמרו ביומא ששאלו חכמים אם של בן קמחית הכ"ג מה זכית להיות לך כ"גולא שאלו לאביו כי הכל תלוי באם:
וע"ז אמר החכם בן חכם ישמח אב ובן כו' כי הכל תלוי בה ולכך אמרה רבקה ליעקב עלי קללתך בני רצונו אם ימשמש אבי' ויהיה נחשב כמתעתע תלוי ברבקה ואמר ג"כ בני אמך אבל ב"י שהיו צדיקים תלוי באב בן חכם ישמח אב ועוד יש בזה פי' כי אמרו ואת אמך לרבות אחיך הגדול כתבו התורה אצל ואת אמך להורות כי מחויב לנהוג כבוד לו כי אלו גורם היזק לאמו בבטן ויציאה הי' נמנע לידתו וא"כ יש לנהוג כבוד כמו אביו ואמו שאף הוא סיבת לידתו אמנם אח מאב א"צ לנהוג בו כבוד לכך נאמר הריבוי באם ובזה תבין מ"ש רש"י בפ' שמעון ולוי אחים להוכיח דהמכיר' הי' משמעון ולוי דא"א לומר בני השפחות דלא היו לו שונאים וא"א לומר יששכר וזבולן שלא דברו בפני אחיהם הגדולים וקשה א"כ הך הוכחה קאי ג"כ על בני שפחות אבל לפי הנ"ל ניחא שהם היו מאשה אחרת ואין כאן חיוב לנהוג בו כבוד בגדולים משא"כ יששכר וזבולן שהם בני לאה וחיוב עליהם לנהוג כבוד באחיהם הגדולים ויצחק יצא להסכים על יעקב הבכור' ולכך אמר בני אמך ומזה מורה כי אתה בכור דאל"כ היאך ישתחוו לך מה"ת הא אתה חייב בכבודם והיותם בן אם אחת:
וזהו בעו"ה חטא גדול לזמנים שאין נוהגים כלל כבוד באחיהם הגדול קטן קופץ בראש ואין כאן כבוד כלל ומכח זה בטל ג"כ בעו"ה כיבוד אב ואם ואין נזהרין ג"כ כנ"ל ויהי' לשמצה בקמי' אשר בעו"ה כבר דרשתי בזה כמה פעמים רבות אשר הגיע הדור שהאב ואם צריכים לנהוג כבוד בבנים וייראו מפני' ודור כזה קראו הכתוב דור סורר ומורה זה מביא שהאם בבטן שיולד היא ג"כ יעשה כך מדה כנגד מדה ובפרט בכבוד א"וא בעו"ה הגוי' מכבדי' מאוד או"א בכל אופן ופ"פ למקטרג ח"ו וכאשר הארכתי בזה במ"א דלכך אמרו חז"ל צא ולמד מה עשה גוי כו' והכתוב אומר אם אב אני איה כבודי ובעו"ה עכשיו הוקש כבודם לכבוד המקום אפילו ק"ו אם למקום אינו מכבד והוא אב כל הנבראים כ"ש לאביהם. ובעו"ה לא בזה ובזה נזהרים כראוי ומצוה זו שכלי' וטבעי' ויותר עונש והעובר עובר על מצות אלוה שאין בו טעם טבעי ושכלי כי בזה יצה"ר מקטרג אבל לא בזה:
לכן בניי עזרו נא משכנותיכם ותנו כבוד לאביכם ואמכם ואחיכם למען תכבדו ה' ויהיה שכרכם רב בזה ונשוב להנ"ל כי עיקר הדבר מה שאמר יצחק ליעקב בני אמך כי היא הי' הסבה לעשו לרעתו אבל יש עוד בזה טעם כי יצחק לא הכניע ליעקב רק עשו אבל לא נטלה ברכת ישמעאל ואלו אמר בני אביך מוסב אף על אברהם דנקרא ג"כ אביו כמ"ש אף הם אמרם א"א ולכך לא אמר רק בני אמך לשלול ישמעאל משא"כ יעקב אמר בני אביך כי אף ישמעאל הכניע ליהודה שכולם יעבדו לו וכחו של עשו בחרב ישמעאל בקשת כדכתיב והוא רובה קשת ולכך אמר ליהודה ללמד יהודה קשת דאף ישמעאל יכבוש דכן כתובה בס' הישר באמרות בני אביך לכלול ישמעאל:
ומזה תבין מ"ש ויהי כאשר שמע עשו כי ברך כו' ושלח אותו פדנה ארם ויקח בת ישמעאל והוא מחוסר ביאור דלמה לקח השתא ולא מקדם הלא כבר צווי זה מימות אביהם אברהם מבלי לקחת אשה מבנות חת וגם בלא"ה מה יועיל בלקיחה זו אם לא ניתר נשי הראשונות אבל הענין כי עשו נתחכם להיות בניו חפשי משיעבוד יעקב ולכך לקח בת ישמעאל וא"כ בניו הם כבני נח מיוחסים אחר משפחת אביו והמה נתייחסו לזרע ישמעאל ואינם משועבדי' ליעקב כי יצחק אמר בני אמך לשלול ישמעאל רק מתחלה חשב אולי לכך אמר בני אמך להורות כי עשו בא בסבת רבקה שהלך אחרי אחי אם לבן אמנם עכשיו שיצחק פקד לילך לבית לבן וליקח אשה וא"כ אילו החסרון בחיק לבן א"כ איך יוסיף ליקח אשה ממנו והבנים בניו וע"כ הטעם השני משום לשלול ישמעאל ועבודתו א"כ נתחכם לילך ליקח אשה מישמעאל לפרוק עול בני יעקב ויעקב הופר מחשבותיו נתן ליהודה הברכה אפי' לבני אביך שהם בני ישמעאל וכן הי' אם אנו בקול ה' הולכין:
ובאמת נחנו עם ה' קדושים צריכים שמירה וזירוז כי כל הגדול יצרו גדול כי מלבד כי הבכור צריך שמירה ויצה"ר יותר שלט בו כמ"ש בחזקיה מלך יהודה שמנע ליקח אשה משום דחזי ברו"הק דנפקו מיני' בנין דלא מעלו וי"ל א"כ היאך עלה לו בדעתו ח"ו לכזב ברו"הק ולנצחו שיהיה שקר מה דחזי וח"ו לצדיק כמותו לחשוב כן אבל הענין כי דוד אמר בחטא יחמתני אמי כי הזיווג נולד ע"י תאוה והוא חלק רע יצה"ר מזה גורם לבן לחטוא וא"כ ודאי בלי תאוה בזה עולם א"א לזווג. אמנם כפי יותר החימום והתאוה כן התגברות יצה"ר וכחו יותר גדול בזרע הנולד ויש לו יותר אחיזה בו ולכך נאמר וישראל אהב את יוסף כי בן זקונים פי' נולד לזקנתו וכבר מילא תאותו א"כ לא הי' כח תאוה וחימום יצה"ר גדול וא"כ אין לס"א כ"כ ביוסף ולכן אהבו וא"ש. וזהו חזקי' כי חשב מחשבות לבל יהיה מסייע וגומר לבניו לסור מאחרי ה' וחשב אם אקח אשה בעוד אני צעיר לימים וכאיש גבורתו וחימום א"כ אסייע לתולד' מחמת היצה"ר ובחטאו יחמתני ולכן חשב להמתין עוד לרגוע החום וכמעט אפס התאוה א"כ אין ליצה"ר חלק בו מצדו ואם בכל זה המה יחטאו אולי לא יהי' עון כ"כ וגם ידיו נקיי' ולכך הוכיחו ישעי' בהדי' כבשי' דרחמנא כו' כי זריזין מקדימין למצות כו' וחשב אולי יהיה המניעה והמרי מצדו מה דלא נשא אשה כי זהו גורם אשר בנים זרים יולדו ולכך התחכם ליקח בת ישעיה הנביא באופן שהמכוון מצדו לא יחסר דבר והאשמה בראשם:
ולכן בכור צריך שימור היותו ראשון לתאוה וחימום יצה"ר וראשית אונו של חמדה ויש ליצה"ר וס"א חלק גדול ועלול לחטוא כמו שבאמת בכורים עבדו עגל ולכך צוה תורה קדש לי כל בכור להוציאן במצוה זאת מעל יצה"ר ועליהם הי' הגזרה במצרים כאשר אמרתי שהם נולדים מפאת יצה"ר אלא שריחם ה' ולכך צריך קדושה כי זה הכל כל מקום שיש לתאוה אחיזה צריך קדושה ולכך כל ראשית ס"א שולט כי קליפה קודם לפרי ובראשית הי' תהו ובהו וכן קין הוא ראשית ולכך ביכורי ראשית תביא בית ה' כי לולי זאת שולטים חיצונים בו עד שאמרו כי לכך נאמר במרגלים והימי' ימי בכורי ענבים להורות כי בכורי' שולט יצה"ר כי כל המוקדם לחיצוני' אחיזה ומרגלי' אכלו מהם ובאו לכלל חטא למרות פי ה' כי מאוד צריך שמירה באכילה לקדשו לבל יאחוז חיצונים ולכך יריחו ראשית השלל והבוז החרים יהושע ומזה קרה לעכן שנלכד בו:
ולכך אמרו דיש לברך על היכי דקדי' בשולי' דפת המוציא כי בזה נאחזי' החצוני' היותו מוקדם ולכך צריכים לברך עליו ולקדשו בברכה ולבטל מהם כוחו דיצה"ר וזהו כוונה ששאל לר"א חברין קרית לי מהיכי קשרי' המוציא כי מנשה התנצל עצמו כי לכך נמשך אחרי היצה"ר היותו גבר בגוברין וחשב כל הגדול יש לו יצה"ר ולכן הראה לו דמברכין המוציא על היכי דקדם בשולי' מפני שהי' ליצה"ר אחיזה בו וכן במנשה שהי' גדול למאוד הי' היצה"ר אחיזה בו למאוד וזהו מאמר יעקב ליוסף קחם נא אלי ואברכם תפלה שיתפלל על צאצאיהם שלא ילכדו בכח היצה"ר:
ולכך אמר מי אלה דלמא אתה גרמת שלקחת אשת זנונים ונמשכת אחר היצה"ר וזה גורם והראה לו שטר אירוסין וכאשר שיכל יעקב ידו ושם ימין על אפרים אמר לא כן כי זה הבכור א"כ עלול יותר לחטוא כמ"ש כי הבכור יותר עלול ולכן אף הוא צריך שמירה כהנה ביותר ולכן ביקש לשים ימינו על הבכור. אמנם יעקב השיב אמת ידעתי אף הוא יגדל וכל הגדול יצרו גדול א"כ הוא צריך שמירה ביותר ולכך שם ימינו על אפרים ליותר שמירה וזירוז ולכן אנו עם ה' צריכין זירוז ביותר ותוכחת מגולה מה שראיתי בגלילת אשכנז שממתינים הבחורים עד ל' שנים ויותר טרם ישאו נשים כי חושבים שיגדלו הנערים שיהיה להם במה לפרנסם ולכך רואים ראשון להעמיד להם פרנסה ומ"מ אם שעושים כך אני קורא אותן מחי' וקלקלה חזקיה ביקש להמתין בשביל זרעו ומ"מ כעס ה' בעמליו ואיך לא יקצוף השם שאתם גורמים על היד ה' תקצר לשים להם לחם הלא הוא המשפיע לכל חי ורבים שהמתינו והון ועושר בביתם ומ"מ עוללים ששאלו לחם ושמלה ופורש אין להם ולהפך רבים שמיהרו ולא היה בידם לכלכל יום או יומים וח"ו לאבד רגע אחת מעניני עה"ב בשביל חיי עה"ז והלא ישראל קדושי' בשביל אהבת ה' כל הון בוז יבוזו ואיך לא יחוס מבלי לעשות מורת רוח לה' הוא האל הגדול והנורא:
ולכן חדלו לכם הרע והוי זריזים לדבר מצוה הלא לדעת שינוי מעתיקי במה שכתבן וירכיבם על החמור וכתבו על נושאי בני אדם ופירש"י ששאל וכי לא היה למשה סוס לרכוב עליו מה בוז וכליון למשה שאין לו סוס וכי ברב עשרו יתהלל הלא בדבר רוח ה' וגדולים נבראים התפארו על עניות כמ"ד גבי דוד אבל ידוע כי סוס רוכב מהר למחוז חפצו מרוכב חמור שהולך לאט לרגל המלאכה והנה משה הלך למצרים לבשר ישועת ישראל היה לו למהר לילך וליתן בניו ואשתו רוכבי סוסים רצים ששים ושמחים לעשות רצון קונם ולא ילך מתון כלל וזהו ח"ו גנאי בחיק משה אמנם מבואר במ"ש דלכך הרכיבם על החמור שרמז להם שישלטו ישראל על מצרים שדומים לחמורים כנודע:
וזהו היה העתקה למלך מצרים כמ"ש רש"י תלמי מלך מצרים היה ואם כן יקפידו על שנמשלו לחמורים ולכן כתבו נושאי ב"א ואתי שפיר ואולי לזה כיון רש"י במ"ש תלמי מלך מצרים היה וא"ש. כלל העולה כמה יש לנו להזהר בכל אפשרי לעשות רצון ה' ואל יתגאה לפני המקום ואמרו במדרש ראה בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם אבל בנגעים כתיב אדם כי יהיה וענין כי האדם חשוב למאוד כנודע אבל אין אדם רשאי להתגאה בעצמו אבל גדולתו יהיה מצד אחרים שינהגו בו כבוד כראוי באדם שיראה לו דבר חכמה או יראה יש לנהוג בו כבוד והוא כבוד המקום שחלק מטובו לבריות וכבודו הוא כבוד המקום ואין ראוי להיות כל אפין שוין אבל אדם בעצמו ראוי להיות צנוע ומעלי שפל ברך מכיר בחסרון ויודע שפלותו:
וזהו אדם כי יקריב מכם הרצון אתם תתארהו בתאר אדם וחשוב ולא הוא בעצמו וזהו קרבן הנרצה אדם כי יקריב לעצמו אבל בנגעים כתיב כי יהיה בעור בשרו ולא נכתב מכם היינו שהוא מחזיק עצמו לאדם ומתגאה צרעת נדבקה בו וכמה הקפידה תורה על רוממתו ואמרו לכך לא נכתב ולא נקרא ספר נחמיה על שמו הואיל והחזיק טובה לעצמו שאמר זכרה לי אלוה לטובה ופריך הש"ס דוד נמי קאמר ומשני דוד רחמי הוא דבעי וכבר אמרתי הפי' דודאי אף נחמי' אמרה בדרך תחנונים ובקשה אבל הענין מי יקדמני אמר ה' קבעת לי מזוזה ואני עשיתי לך בית ציצית ואני זמנתי לך בגד כללו של דבר מי יצדק לפניו בדין. אמנם ברחמים אין זוכר מה שקדמני לאדם רק מה שאדם עושה במצותיו אף שהוא הקדים תחלה וזה פי' נחמד באמרם מעביר ראשון פי' שאין עושה שהוא המצי' ראשון בגד ובית וכדומה דא"כ כלא יחשבו המצוה אבל כאשר אין מזכיר גדלה המצות למאוד למחוק בזה עבירות וכלל בדין א"א למצוא שום זכות רק ברחמים השם יתן לנו רחמים:
וזהו מאמרם דוד רחמי הוא דקבעי כי בדין לא יצדק איש וכבגד עדים כל צדקותיו ולכך לא נענש אבל יש עוד פנים לחלק בין דוד לנחמיה והוא לעולם יכלול אדם עצמו עם הצבור הן בתפלה או בכ"ד ואמרתי דרך משל הקונה סחורה מסוחר חתיכת משי או פשתן וארגמן יבקרה בין טוב לרע אם יש בו מום עובר ובאם לא יראה בו כתם גדול וקטן וכהנה הצבע אם קלטוהו היורה וצריך להיות בעמר נקי אבל הקונה מן סוחר מובחר לא יבקר בכל רק ע"פ הימנותו כי יודע הסוחר מובחר לא יוליך סחורה גרוע:
כך הדבר יחיד המתפלל התפלה יבקרהו אם יש בו מחשבה זרה או לאו אבל רבים אין כ"כ ביקור בתפלתם ומעשים עושה פרי ולכך דוד אמר זכרני ה' וכו' וכלל עצמו כנ"ל אבל בנחמיה אמר זכרה לי דייקא והוציא עצמו מכלל ולכך נענש לבל יהי דבר פרטי ולא נעלה הספר על שמו וכן ראוי לשתף עם הצבור ויראה בנחמות צבור בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל אמן סלה: