Ya'arot Devash II 10

תוכחת מוסר מ"ש הגאון אמיתי ז"ל הנ"ל בק"ק האמברוג בכ"ה אלול:

דוד המלך פתח בתהלים קל"ט למנצח וכו' חקרתני ותדע וכו' להבין המלות חקרתני ותדע וכו' נראה דבאמת המלך דוד כל ענינו הי' בשביל חטאו וע"ז הרבה בקשות ותחנונים כל ימיו ולא נתן לנפשו מרגוע כדעת כל חכמי מוסר לבל ישקוט האיש ולא יניח כל ימיו אולי מיעט בגדר התשובה כי הלא גדול עונו מנשוא אשר מרד בה' ובחסד ה' שמקבל תשובה ולכן לא ימעט בעינו כל האפשרי בידו לעשות נחת ליוצרו לתקן הקלקול:

וכן אמר מזמור בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע אשרי מלך גדול כזה שלא בייש לפרסם חטאו ברבים ולחוקק אותו בספר מידו ברה"ק השכיל לכתוב עונו ולפרסמו ולא בוש כלל כי חשב מוטב דאהי' בכסופא בהאי עלמא מדאהי' בכסופא קמי' מלכא קדישא:

ויש להבין מה מזמור בבא אליו וכו' קינה מבעי' לי' וכאשר אמרו ב"ת צריך להיות תמיד מיצר ומקונן ומאנח ודמעתו על לחיו תמיד ולשמחה זו מה עושה:

אמנם ידוע מ"ש בזוהר על לא תלין נבלתו על העץ היא על אדם שיראה לעשות תיכף תשובה בו ביום כי החטא תיכף נבילה בגופו ואדם קרוי עץ ולכך לא תלין נבלתו על העץ וכ"כ שהעבירה נתייבש יותר פוגם בגוף ועושה רושם עד ששב מטהור לטמא ונתנו סימן סרכה בת יומא לא שמיה סרכה כי אם נתישן הדבר היצה"ר גובר והתשובה קשה והחרטה אינו מועיל כ"כ משא"כ תיכף התשובה מועיל כאשר דרשתי בזה כמה פעמים. וזהו היה זמירות דוד שלא איחר ה' לשלוח לו נתן להוכיחו על חטאו עד שנתישן הדבר ונשקע בחטא רק תיכף שלח לו להוכיחו ובאמת תיכף נתחרט ושב לה' ורפא לו:

וזהו המכוון מזמור לדוד בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע והיינו תיכף לא המתין כלל רק תיכף כאשר בא אל ב"ש תיכף שלח נתן לו וזהו מרב חסד ה' ולכך זמר ואזל:

ובאמת אמרו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה רק להורות תשובה וכוונו כי ודאי תשובה מפורשת בתורה ושבת עד ה' וכו' כמ"ש הרמב"ם במדע רק לפי פשוטו של מקרא העזוב המרי והפשע ומתחרט בלב שלם זהו הוא התשובה וסר עונו וחטאתו תכופר ודי בזו וכן אמת לענין שלא יקרא רשע אבל הרוצה להנקות מסוג ודינו של עה"ב ויום הדין הגדול האיש כזה צריך לסגוף ולעשות תשובה כפי כחו ויכולתו בתשובת המשקל וזהו מצינו בדוד שקיבל ע"ע יסורין כנודע וזהו אמרם שבא דוד להורות לב"ת הרצון כמה כרכרים שצריך הב"ת לכרכ' עד שיהיה מנוקה מכל כתם וידוע כי מדת הדין אין מסכים לקבל חשובה ומדת רחמים מסכים וא"צ יסורים כלל רק בחרטה ועזיבת חטא אמנם להיות שהקב"ה מתנהג עולמו בשיתוף דין ורחמים אף שרחמים גוברים מ"מ מדת הדין יש בו ג"כ ולכך תשובה מקובל אבל צריך יסורין:

וזהו מאמר דוד חנני אלהים כרב רחמיך מחה כרב רחמיך דייקא מדת הדין מעורב בו והיינו הגור' ליסורים לכך אמר תחטאני באיזוב דהיינו שנצטרע והיה צריך טהרת אזוב ואח"כ משלג אלבין שאהיה מנוקה מכל כתם אמנם מנין למדו חז"ל זה שלא היה ראוי רק להורו' תשוב' כאשר באמת מהר"י אברבנאל נשתבש בזה ואמר שחוטא רק שב לה' ונמחל לו הוא נראה כי אמרו חז"ל כי דוד התפלל הודיעני ה' קצי מדת ימי כי ביקש לידע אימת ימות ויש להבין מה ביקש בזה הלא הוא הגבר הקים עולו של חשובה ואם אינו יוד יום וגבול מיתתו הלא כל ימיו בתשובה כאמרם שוב יום אחד וכו' אם יודע קצו הלא אינו כ"כ חפץ בתשובה בחשבו עוד חזון למועד וא"כ מה זה שנתאו':

אמנם ידוע כי דוד חי ע' שנה ולא מלך בירושלים רק ל"ג שנים ובירושלים חטא בבת שבע וא"כ ודאי עברו רוב שנותיו ואמרו כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור וא"כ הקושי' שפיר לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דהא רגלי חסידיו ישמור ואיך לא שמרו ה' וע"כ דקב"ה לא שמרו והניח ליצה"ר לשלוט בו כדי להורות לתשובה ולכן דוד ביקש לדעת זה אם היה להורות לתשובה או לא ואם יחיה ע' שנים הדבר מוכרח כהנ"ל אבל אם יחיה מאה שני' וכדומה אין זה רוב שנותיו ולכן אמר הודיעני ה' קצי וכו' למען דעת אם כבר עברו (רוב) שנותי ואתה סלקת השמירה או לא:

אבל יש עוד טע' לחז"ל דהוכיחו דהי' להורות לבעל תשוב' דידוע מ"ש ואלהים נסה את אברהם יש כאן קושיא מה שייך בה' נסיון אשר נגלה לו כל מצפון והמדרש תי' אין נסה אלא לשון הגבה כמו לנס עמים ולזה הסכים הר"י אברבנאל הרצון שביקש הקב"ה להגדיל לאברהם בעיני כל ולהודיע לאחרי' צדקתו ולכך אמר לו לשחוט בנו ושמע בקול ה' ומזה נתוודע לכל כי צדיק וישר הוא וזהו היה סיבת הנסיון אך לפ"ז קשה נסיון דדוד מה טיבו לקב"ה א"צ נסיון כמש"ל באברהם וכי לא ידע מקדם הכל ואין להראות לאחרים הלא לא עמד בנסיון ונתבזה לעין כל וכי חפץ קב"ה לבזות איש צדיק מלך כשר בעיני הבריות הלא בגנות בהמה לא דיבר הכתוב ועכצ"ל דכוונת השם הי' שידעו העולם שחטא ושב ונתקבל תשובתו וזהו מאמר חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעש' דלמה נסהו ה' אלא להורות בתשובה:

וזהו מטענת דוד דע"כ היה ענינו להורות לתשובה ושיקובל תשובתו כי אלהי' חקרתני והבאת אותי לידי נסיון לחקור עניני ותדע הלא אתה יודע קודם חקירה ומה צורך לך לחקירה וא"כ חקירה זו מה טיבה אלא להורות לתשובה ולכך אתה ידעת שבתי וקימי מן המשכב להתהלך על הגג ושאז אחטא רק בנתה לרעי מרחוק כי נודע מ"ש חז"ל שלום לקרוב צדיקים ולרחוק בעלי תשוב' הרי ב"ת נקרא רחוק וזהו אומר בנתה לרעי מרחוק להמציא לי רעי' אהובי' בעלי תשובה מרחוק נקראי' כי לולא כן אתה ידעת שבתי וקומי דהיינו כמבואר שקם מהמשכב ואמרו חז"ל שהפך לילה ליום והיינו כי דוד צפה שיהיה נכשל קצת באיסור ערוה מכח אד"הר שאכל פגה ושמש עם חוה קודם זמנו שהוא עיקר אכילת עץ הדעת שגרם זה כנודע בכל ספרים ולכך בזה ששמש מטתו ביום הרי קצת פגימת ערוה ובזה יהיה די אבל אדרבה זה נתן כח לס"א וגירה בו ביותר וזהו אמרם אבר קטן משביעו רעב והיינו כי נותן כח לס"א:

וזהו אמרו כי ה' יודע שבתו וקומו ובאמת נהג חסידות ביותר ושבע קלון ולא אמר לבריות שהיה ענינו להורות תשובה כי אם יאמר כן עדיין יהיה פ"פ שאין מועיל תשובה לאיש אשר עובר עבירה בזדון לבב ושאט נפש ודוד דהועיל תשובתו שאני דהיה לבבו חלל בקרבו והי' רק להורו' תשובה ופשיטא דיועיל תשובתו דבוחן לבות ה' ולכך הוצרך דוד לומר לרבים כי לבבו ג"כ הי' רק רע למעול מעל בה' ובכל זה שב ורפא לו:

וזה אמרו צרפתני בל תמצא כי לא עמד בנסיון זמותי בל יעבור פי הרצון מחשבתו להורות לתשובה בל יעבר פי א"א לדבר כמ"ש כי א"כ עדיין לא יתן פתחון פה לב"ת להשיב כנ"ל:

והנה עת הזאת רבותי גורם לתשובה ובפרט היום זה שאני דורש היום כ"ה אלול היום יום ראשון לבריאות עולם ובכ"ה אלול נברא חושך שהוא יצר הרע ואור שהוא יצ"ט ורשעים מתרעמים על בריאת יצר הרע כי הי' להם לאבן מכשול אבל צדיקים שמחים בושעי"כ מקבלים שכר וזהו וחסידיך יברכוכ"ה היינו כ"ה אלול ותחלת הבריאה ויכל מעשה חמשה ימים עד יום הששי כלול ביום ראשון כנודע ה' פעמים ה' הוא כ"ה והבן היום נאמר וחשך ע"פ תהום ואמרו ברבה לחושך דא מעשיהן של רשעים ויהי אור דא מעשיהן של צדיקים וא"י באיזה חפץ יותר הוא דאמרו במדרש ויהי אור אור שהיה כבר הרצון כי החושך היינו רשעים יהיה היינו ב"ת וה' חותר חתירה משוה חושך לאור ויהי אור היינו צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם כאשר האריך בזה בכתבי האר"י ז"ל:

וזהו השאלה א"י באיזה חפץ יותר אם בב"ת או בצדיקים כשהוא אומר ויהי אור הרי עיק' צדיקים גמורים והיינו כי זה שקב"ה מסייע לרשעים לחזור בתשובה הוא ממש בריאת עולם חדש ותחי' המתים כי כאשר יחטא הוא ממש מת וע"י מה ע"י ט"ל תחיה ולכך אמר בזוהר לאחר סיום ברכת מחיה מתים נפק כרוזא מאן הוא גבר דאשתדל להדור רשעים בתיובתא והיינו כי זהו ענין תחיה וזהו נעשה על ידי שהקב"ה מסתכל בצדיקים גמורים וע"י שעשוע זכרם פועל זה שהחזירן בתשוב' וע"י צדיקי' הקב"ה מרחם להשיב ולחתור חתירה לרשעים כמו בבריאת עולם נסתכל במעשה צדיקי' ובראם כי זה גם כן כמו בריאת עולם:

וזהו מאמר מהיכן נברא אורה נתעטף הקב"ה בלבושו וממנו נברא אורה הכונה כי ידוע כי הצדיקי' ובפרט הנהרגין על קדוש שמו הגדול שהם עיקר צדיקים גמורים כי הרוגי מלכות נשגבים מכולם כדאמרינן הרוגי מלכות אין ברי' יכולים לעמוד במחיצתן ולכך נאמר ויהי אור כל מקום שנא' ויהי צרה שנהרגו על קדוש השם הם חקוקי' בפורפר של הקב"ה ובהם נסתכל ומזה הבהיק אורה וזהו כונתם נתעטף הקב"ה בשלמה וראה הצדיקי' שחקוקים מהם וע"י הבהיק האור' היינו פתח לבעלי תשובה כמ"ש:

וכן י"ג מכילין רחימין דמעורר הקב"ה הוא ע"י צדיקים וביחוד הנהרגי' על קדוש שמו יתעלה הם מעוררים אהבה כי הם נהרגים באהבת המקו' ומקיימי' ואהבת ה' בכל נפשך וזהו אהבה במנין י"ג ובמנין אח"ד והם מעוררי' אהבה עליונ' שהם י"ג מכילי' דרחמי ולכך אמרו חז"ל כאשר גילה הקב"ה י"ג מכילי' הללו למשה שבהם ירחם ישראל נתעטף כש"צ והיינו פורפרי' דיליה דחקוק ביה דיקנן דקדושי' וצדיקים ובשעת חרבן אלו הי' מסתכל בהו לא היה נחרב הבית ולכך אמר בצע אמרתו בזע פורפרי' דילי' אשר צוה מימי קדם היינו בעת בריאת עולם דנקראו ימי קדם כי ששת ימים מסוף שנה של שנת תוהו היו ימים בלי שנים ולכך נקראו ימי קדם כי הם ימי' בלי שנים ואז הי' המלבוש וממנו הבהיק אורה ואז בחורבן בזע:

ומזה תבין באמרם במדרש כי נדב ואביהוא הלכו חסירי מעיל ואיך יובן זה בקרא דנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו וגם למה הלכו חסירי מעיל אבל ידוע כי כה"ג מתלבש למטה כביכול כמו לבושים דלמעלה כנודע וידוע במדרש כי קב"ה בשעת מתן תורה הראה חרבן בהמ"ק ואם כן הי' כביכול חסר מעיל כי בזע פורפיר' דיליה והם הסתכלו במ"ת בשכינה כמבואר במדרש ובילקוט כי קרבו לה' והמתין הקב"ה עד שעת מלואים וראו חסר מעיל אף המה עשו כן הלכו חסירי מעיל וזהו גרמו שקרבו לה' והסתכלו במרכבה והכל הולך אל מקום אחד ובכתבי האר"י ז"ל האריך בזה למאוד:

ולכן עכ"פ ימים אלו היו מציאת תשובה ויאמר אלהים יהי אור ראוי לשוב בתשובה דהיינו כאשר אמרתי מימים ימימה אין די שבימים אלו ישוב איש רק יקבל עליו כל הימים כי ימים אלו אין ליצה"ר כח כ"כ להסית לאדם ויש לאדם מקום ועת מוגבל לעורר עצמו לתשובה וכאשר ירגיל עצמו אזי יוכל אחר כך להתחזק בו ומבלי להרף ממנו כי הרגל נעשה טבע אבל אותן אנשים אשר בימים אלו הם רק טוב ואחר כך חסדם יעזובו וילכו תוהו לא דרך רע המעשה ויה"כ הוא מרמז על הענין יעקב שנפטר מעשו במנחה ההולכת הוא שעיר משתלח וכדומה אכילת עיה"כ ולכך מצוה לאכול בעיה"כ כדי ליתן לס"א אחיזה כי באכילה יש לס"א אחיזה כנודע בכל ספרי קבלה וספרי מוסר ולכך בכל קדשים היו כהנים אוכלים כדי ליתן לס"א אחיזה ולכך האוכל בט' כאלו התענה וכו' דצריך זה ליתן לס"א ואחר כך סוכה ובד' ימים שבין יה"כ לסוכות אין לו אחיזה וגם יום ראשון של סוכות כי בו אתרוג ולולב מנצח לס"א כמבואר במדרש:

ובזה תבין מ"ש חז"ל השטן בגי' שס"ד ויום א' יה"כ אין לו רשות ויש להבין הא ה' דמלת השטן הוא רק משמש לפעולה ה' ידיעה אבל עיקר שמו שטן וכי שמו השטן וא"כ עדיין חסרי ה' ימים אבל זה הוא אלו ה' ימים ד' ימים בין יה"כ לסוכות ויום ראשון דלולב ואתרוג מגין ואין לו רשות כנ"ל ולכך אין לו רק שנ"ט ימים וזהו כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום ראשון וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות בשלמא אם הוא ראשון בחודש הוא ידוע ראשון לבריאת עולם ולכמה דברים מסגולת ראשון בתשרי אבל ראשון לחג מה הראשון ומשני ראשון לחשבון עונות וכו' ובו ביום נלקח לולב שהוא גם כן כופה לס"א ולכך נרמז ה' בלולב ולא בסוכה ולהורו' כי ה' ימים שאין לו אחיזה ומזה תבין מ"ש איש אלהים קדוש מהרמ"ע כי נאמר איכה רמז לו ימים המסוגלים לתשובה א' דראש השנה יו"ד ימי תשובה ב' דראש השנה וה' דחק עצמו מהרמ"ע בע"כ לפרשו אבל היא הדבר שכתבנו שכוון לה' ימים שאין לשטן בהם שליטה ולעומת זה ה' ימים קודם ר"ה מן כ"ה אלול ימי' שיש להתגבר בתשובה כי אדם אין לעבוד האדמה לתקן כמ"ש תקוני' לעבדה ולשמרה דא מצות עשה ול"ת:

והנה כמו שאין לס"א אחיזה בתשרי וימים אלו נח לאדם לכופו כן יש לו גבורה וכח בירח תמוז ואב כי אז השמש בגבורתו וכח השמש גובר כח המזל גובר כנודע בקהלת שתאר כל השפעת המזל תחת השמש ואז כח המזל וחימו' וחימוד גובר ובכח זה היה עץ הדעת שמוליד חימוד וחימום ובאמת עץ הדעת היה עץ השמש והיה כלול טוב ורע תוכו טוב וחוצה רע וזהו לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כי יהיה כולו טוב ולכך חוה חשבה להאכיל לאדם הטוב ולכך סחטה ענבים להוציא רק הפנימו' אבל לא הועילה כי מ"מ היה מעורב חיצונות ופנימות:

ומזו נולד הטפשות שאמרו בספר זכרונות הצאבה שאדם הוציא אילן כדמות השמש כמה שכתב הרמב"ם במורה נבוכים והם כדיבי' ושטות כזה נדפס בספר יוסיפין לעברים באגרת אלכסנדרוסמוקדין בכתביו לאריסטו והכל שקר וכזב מהמצאות גוים ה"ה ששמעו ולא ידעו מה שמעו כי שמעו עץ הדעת ענין שמש ובהם חטא אדם והארכנו בזה במקום אחר בענין מטה משה שהוציא אדם מג"ע כמבואר במדרש ואין כאן מקומו ולכך חטא ישראל היה בתמוז שעשו העגל וכן כתב במרגלים ולכך נאמר והימים ימי בכורי ענבים היינו חטא אדה"ר שסחטה ענבים וכן העגל היה אשר חם השמש בחצי היום כי אז תגבורת השמש לכך אמרו במד' אתם עשיתם עגל בחצי היום הביאו עלי מחצית שקל והיינו כנ"ל כי בחום יום גבורת השמש:

אבל למה דוקא מחצית שקל הוא ענין כי תשרי מזל מאזנים בו שוקל ומונה הזכות ועונות ובינונים מחצה לטובה ומחצה לרעה כפי מאזנים לכאן ולכאן וכל כף מחצית השקל ואם כולו לטובה הוא שקל גמור הם צדיקים גמורים אבל בינונים הם מחצית שקל וזהו הוא מאזנים לכאן ולכאן וידוע מ"ש רש"י בגמ' דר"ה בשמעתיה דיום שמזל כימה שוקע וכו' כי כל חודש מזלו זורח בבוקר ושוהה ב' שעות וכן מזלות אחרים זא"ז וא"כ בתמוז היה מזל סרטן זורח ואחריו אריה ובתולה א"כ לעת חצות בא מזל מאזנים ואז עשו עגל לעשות מבט אלכסני מן תחילת מזל שור לסוף מזל מאזני' זה שור תחלת מזלות צפוני וזה מאזנים תחלת קו יושר וגם הי' נעשה בערב שבת כנודע וכמ"ש מג"ע וא"כ אז בשעה ששית שולט כוכב מאדים וזהו היה ענינם לרוע ולכך אמר השם הואיל חטאו במאזני' הוא שוקל יתנו מחצית השקל כי מחציתו מכריע לטוב ומחציתו לרע חס ושלום ולכך היו מחויבים ליתן הכרע במחצית השקל להכריע לטוב וכן הסליחה היה ביה"כ במאזנים וחודש זה ג"כ עד יו"ד בו כולו טוב אין לס"א אחיזה ובכלות חג ימי חול יש לס"א אחיזה ומי"כ עד כלות חג חצי טוב קודש לה' וחצי רע דיש לס"א אחיזה באכילה ודיצה ושמחה אשר גורם בעו"הר הוללות רבות ולכך נאמר בשיר השירים ששזפתני השמש על מעשה עגל כמ"ש רש"י ע"ש:

ומזה תבין מ"ש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכו' וכבר תמה על מלת עתה דיש כאן ח"ו שינוי ידיעה וכבר נשתבשו בו הראב"ע הרלב"ג במלחמותיו וכתבו דברים בלתי נאותי' לאנשים כמותם. אבל הענין הוא מה שאמרו בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו אלו היה בדורו של אברהם לא היה צדיק דלכאורה תמוה הלא נח היה צדיק גמור עד שנאמר בנביאים אם יעמוד נח ושמואל וכו':

אבל הענין כמו שאמרו דקב"ה מחשב עתים שיהיה צדיק נולד והיינו כי הקדוש ברוך הוא חפץ בצדקו ורוצה לסייעו למטהרים ולפעמים מערכת שמים גורמים במזג האיש להסיתו לרעה או שישנו בדור אנשיה חטאים אשר לפי טבעו האיש נח להתפתות מה עושה הקב"ה אין מולידו בדור ההוא רק בדור אחר שאין מערכת שמים ודורו עלולים להחטיאו וזהו בנח אלו היה בדורו של אברהם מערכת שמים ודור ההוא שהיו מתחכמים להסית היה נכשל ח"ו ולא היה צדיק וה' למען צדקו נתנו בדור אחר וכן בכל צדיקים דמחשב דיהיה העת מוכן לצדיק וכן הדבר בחיי הצדיק אם הקב"ה רוצה להזמין לצדיק שיבא לידי נסיון להגדיל כבודו ושכרו מבחין גם כן העת אם עת התגברות הס"א או עת חלישת כח ואם יהיה עת התגברות לא יעמיד הוא מזמין לו בעת שכח ס"א חלש וכח הצדיק להגביר וכן היה באברהם בתכלית הנסיון שהוא עקידה ראה הקב"ה אם יהיה בעת אחר יגבר רחמיו ויסיתהו הס"א מבלי לעמוד בנסיון ולכך צוהו ביו"ד ימי תשובה דאז היה עקידה ואז אין יצה"ר גובר ולכך גבר חיילים לעמוד לפני ה' ולעקוד בנו והזמן גרם:

וזהו מאמר השם עתה ידעתי כי ירא אלהים הרצון הזמן שהוא עתה גרם שתהיה ירא אלהים ולא חשכת בנך וזה ידעתי מקדם ולכך נסמך בזה הזמן כי חפץ צדיק אני חסדי ה' נזכיר כי רוצה בטובתן של צדיקים והנה לעומת זה נסיון דדוד היה לעת צאת המלכים עיין אברבנאל שהיה בתמוז וא"כ גבר הס"א כמש"ל נלקה בחטא ואפשר אלו היה בזמן שנתנסה אברהם גם כן היה עומד בנסיון וזהו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דלמא היה בזמן בלתי עלול לטוב אלא היה להורות לב"ת:

ולכן בניי עכשיו הזמן להורות בתשובה אבל צריך שיהיה קיים כמאמר אוהבי המן שהוא היצה"ר כאשר החלות לנפול לפניו וזהו דרך ישרה שיבור אדם אבל לא אחר ימים אלו לחזור לאיסורו. ואמרו חז"ל כיון שעבר עבירה ושנה בו נעשה לו כהיתר שנאמר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו ויש להבין מה זו הלשון דהותרה מה נ"מ וגם איך נרמז בפסוק ככלב שב על קיאו דנעשה לו כהיתר וגם בגמרא דבב"ק אמרינן בכו בכה להולך ולא ישוב לראות ארץ מולדתו זה העובר עבירה ושונה בו ופירש"י דתשובתו קשה ויש להבין למה אבל ענין הוא דמים גנובים ימתקו ואם כן יש לאדם תירץ אם מניח היתר ואוכל איסור דזהו מים גנובים אבל אם אינו מים גנובים ומניח היתר ואוכל איסור אין לו שום תירץ ועונו קשה מנשוא כיון דשביק התירא ואכל איסורא היינו מומר:

וזהו אמרם כשאדם עובר עבירה ושנה בו נעשה לו כהיתר ואינו כלל בגדר מים גנובים כי כבר עשה זאת ואם כן ענשו חמור דשביק התירא ולכך אמר ככלב שב על קיאו דאין בו טעם כלל כי כבר כלה הטעם בלעיסה הראשון כך הכסיל שונה באולתו לה הטעם ואין בו מים גנובים כלל ולכך תשובתו קשה כי ה"ד בעל תשובה באותו מעשה וכובש יצרו וזהו שאם אין נעשה לו כהיתר וכובש יצרו אבל אם נעשה לו כהיתר אין בו מהטעם כלל ואין כ"כ קשה לפרוש עד שיהיה זה תכלית תשובה כי היה אצלו כהיתר ועכשיו אין עושה מה זה ולכך תשובתו קשה:

ולכן בניי בעו"ה רוב עבירות כל שנה נעשים כהיתר ובפרט חלול שבת כאשר דרשתי בדרוש הקודם בענין שמבשלין ממש עשבי טהע בהיתר שמבשלין קצת בע"ש והוי בישול אחר בישול אל ירד בני עמכם והרי זה מחלל שבת מכמה טעמים כמה גדול ענין שבת אשרי למשמר בדקדוק וכהלכתו כאמרם כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עכו"ם כאנוש מוחלין לו דיש להבין מה כהלכתו הל"ל סתם כל המשמר שבת שנית מה אפי' דמשמע דאנוש עבד ביותר ולא כן הוא דמבואר ברמב"ם הל' עכו"ם דאנוש טעה וחשב אף שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות חלק כח לצבאיו לעבדם ומגדולתו עבד וכו' עד שנתרבה בטעות ודורות שאחריו שכחו לגמרי השם ולא עבדו רק לכוכבים ולצלמיהם ע"ש באורך ואם כן מבואר דבימי אנוש לא עבדו כ"כ עכו"ם כמו לאחריו וא"כ מהאפילו ויש להבין. וכבר אמרתי ענין זה כבר וצריך כעת להאי ענינא וראוי להיות נאמרה ונשנית כי ידוע כי בשבת השומרו מודה כי ה' ברא עולם ובשביעי שבת וינפש וא"כ מודה בה' הבורא ברצותו ברא ברצותו שבת אין העולם מוכרח ממנו ולא בא ממנו במקרה כי אם כן לא יתכן בו מנוחה וכהנה יתר דברים שהם מופתים לבורא עולם בכונה גמורה ושולל בזה דעת הכופרי' לגמרי וכחשו בה' ובמעשיו אבל אך בזה לא נסתר דעת אנוש וסייעתו המודים בבריאת עילם בכוונה מכוונת בורא רק אח"כ חלק המשטרים לצבא שמים ובזה אין סתירה לו שמירת שבת אבל ידוע כי חז"ל הרבו להזהיר לשמוח בשבת והרבה טעמים יש בדבר וטעם אחד הוא משום דבשבת שולט כוכב שבתאי וכל השמחים בו יקרם רעה כנודע ולכך כתב תקוני זהר תיקון כ"א דנקרא אי שבת כלומר גורם אוי לשמחים ושובתים בו ולכך עלינו לשמח היפוך גזירת הכוכב להורות כי אין בגזירת הכוכב ממש ואין אנו תחת המזל והכוכב וא"כ בזה אף דעת דור אנוש נסתר החושבים כי לצבא השמים הממשלה כי רואים ביום שבת אנו שמחים וחוגגי' להיפוך גזירת הכוכב ההוא וזהו אמרם כל השומר שבת כהלכתו דייקא כמ"ש חז"ל לשמח בו כראוי לא זו שנמחל דעת ע"ז אחרת אפי' עובד עכו"ם כאנוש דמודה בבריאת כמש"ל מ"מ מיחלים לו כי בזה מורה שאין בכל דבריהם ממש בכל אופן ושב ורפא לו:

ולכן מאוד צריך איש להזהר בשבת והיא הנשארת לנו בגולה שנוכל לעשות ולמה נקל בו בעו"ה בכדי בדבר שקל בו שמירה והוא טוב לגוף בו ינוחו יגיעי כח ולנפש שכרו הרבה מאד. וזה אמרם כי שבת וישראל מעידים על קב"ה היינו שמירת שבת מעיד על הנ"ל שהוא הבורא ומנהיג עולמו תמיד לו לבדו יתברך נתכנו עלילות וידוע כל הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה והיינו מדרבנן שלא יחשדוהו שבשביל שכרו מעיד:

ולכך אמרו חז"ל כי שכר שבת לא גילה הקב"ה לאו"ה כי אלו גילה היה מחזי כנוטל שכר עדות ולכך היה בהצנע מהם והבן. אבל עיקר הטעם שהצניע מהם שכר שבת הוא לטובת ישראל כי יש להבין למה החזיר הקב"ה התורה לכל עם ומאנו לקבל למה הלא דרכיה דרכי נועם והרוב אומות בדתיהם יש להם מצות ועבודות קשות מן תורתינו כנודע בכל ספרים מדותיהם השונות וקשות שיש להם וביחוד לבניהם ועבודות הקשות ומהיותר שהיו מקריבים בניהם על אש ושוחטין אותן ואיש כי ימות אשתו ומשרתיו כולם ימותו ג"כ וכהנה יותר מעבודות הקשות אשר היה לעמים אז ולמה זו מאסו בתורת ה' החמודה והכתוב צווח כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו אבל ידוע להם כי מתנאי התורה א"י כמ"ש הרמב"ן לתורה כי עיקר קיום תורה תלוי בארץ ישראל ואף אבות הקדושים לא שמרו התורה רק בא"י ואו"ה הם רבים הם מאסו בארץ חמדה שהוא קטן מהכיל קטן הכמות ולכך מאנו לקבל תורה כי חשבו כי לא ישא ארץ לשבת אותם:

אמנם אמרו חז"ל כל המשמר שבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ופירושו דהיינו כי אמרה א"י ארץ צבי שהוא בעצם קטן אמנם ע"פ נס מחזיק ברוב' כי מקום דאין בעצם ראוי להחזיק ק' קני מחזיק כ' כרכים וזהו נחלה בלי מצרים ואמרו לכך נקרא נחלת יעקב כי ביעקב קפל קב"ה כל א"י תחת ראשו והיינו כי תוכן א"י מעט כמות ומתפשט מאוד מאוד לאין תכלית ולכך היה נצרר תחת ראש יעקב ולכך נחלה בלי מצרים קרוי נחלת יעקב כי הוא קפולה ומקופלת ובעת הצורך מתפשט' מקפולה אילך ואילך והבן. וא"כ אלו ידעו העמים סגולה זו לא היו ממאסים בא"י לרב קטנות' כי כזאת וכזאת תוכל לסבול ולפי רוב אנשי' מתברכ' ומתפשטת והיו מקבלים התירה ולכך ה' אשר בחר בנו ולתת לנו תורתו והחזיר על אומה ולשון לסתום פי מקטרגים בכוונה נא הודיעם משכר שבת שהוא נחלה בלי מצרים כי אלו ידעו קבלו התורה ולכן שקולה שבת כנגד התורה ובשבת נתנה התורה כי ע"י שבת זכו לתורה ולא"י וארץ צבי כתיב:

ולכן בניי ראו להיות מצות שבת אצליכם לחוק לשמור ויהיה מחשבתכם זכה כי הכל הולך אחר מחשבה אשרי אדם שלבבו מהרהר בלבו לשמוח בשמחת תורה ולהיות שוקד על המצות כי זהו גורם שלימות אדם בשמחתו לדבר מצוה וזהו תכלית אדם וכל אדם שאין משמח במצה רבה בשמחה גדולה מגיע לידי עצבות רבות כדכתיב תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה וכו' ובעו"ה רוב מצות עלינו לעול ולמשא שמחים כאשר יפטרו ממנו ולא נותנים ללב כמה יש לשמח שעומד ומשמש לפני ה' רם ונשא ועושה מצותיו כאשר צוה לנו בתורתו הקדושה וכל מלאכי מעלה שומעים ורואים וששים בזה ואיך לא ישמח איש למאוד שמחה כזו מביא יראה בלבו כדכתיב וגילו ברעדה כי עי"כ נותן בלבו לפני מי הוא עומד וזוכה כי לבוש בגדי צואים מלוכלך בעונות אוי לנו על שברינו ובזה יתחרט ויגדור לכבס בנתר כראוי:

הנה הגיע יום דין משפט הנשמות ביום ראשון דר"ה ומשפט הגופי' ביום ב' דר"ה כמ"ש האר"י ז"ל וע"ז יש להכין עצמו הנה הגיע העת אשר אבוא אל המלך לעמוד בחצר הפנימי המן בחצר הוא השטן המתעה איך אבוא לא כדת של תורה ואיך אלבוש בגדי מלכות כי אין לבוא אל שער בלבוש שק ובלבושי אגאלתי ברב עונות ומי יודע אם יושיט לי המלך שרביט הזהב ולכן צריך התאמצות בתשובה ומ"ט לקבל על עצמו גדרים על כל השנה והעיקר ליתן ללבו כל מה שעשה יהיה הכל דעתו לש"ש אפי' אכילה שאוכל כל תענוגי עולם ויין שישתה שהוא כח לס"א כנ"ל יהיה דעתו לש"ש וזהו יבא המלך והמן אל המשתה וכו' והיינו כמ"ש אעפ"י שמשתה היה אל המן חלק ס"א מ"מ יבא המלך הקב"ה ביה כי דעתו לש"ש והיה האיש אשר עושה כן יקראו לפניו זה האיש אשר המלך חפץ ביקרו ובמ' הקריאה בקול שופר ולכן מאוד יש לזהר בשופר:

ואמרו בגמ' תקעו בחודש שופר וכו' כי חוק לישראל זה ישראל ומשפט לאלהי יעקב אלו אומות העכו"ם וישראל נכנסים תחילה לדין וכו' ויש להבין מה נפקא מינה לנו אם עכו"ם ג"כ נדונים וגם מה נפקא מינה אם ישראל תחילה או עכו"ם תחילה. אבל ידוע מ"ש כי תוקעים בשופר לערבב השטן והענין ידוע מ"ש חז"ל דרש ר"י שטן לש"ש נתכוון כי אמר מחמ' איוב דלמא מנשי ח"ולזכות אברהם אתא שטן נשקיה לכרעי' ופירשו כי החצונים יש להם אחיזה בברכים כדכתיב וירא כי לא יכול שהיה שרו של עשו ויגע בכף ירכו כי שם יש לו אחיזה בגיד הנשה שמורה על חמוד תשמיש כמו שאמרו שלכך נקרא גיד הנשה לשון נשים וכן כל ירכים מכונים ככף יוצא ירך יעקב ובהאי יש ליצ"הר אחיזה כמ"ש דלולי יצ"הר ועבירה לא היה קיום המין ולכך יש לו אחיזה בזה כאשר כבר דרשתי בזה ועיין בכתבי האר"י ז"ל שהאריך בזה:

ולכך אמרו הני ברכי דרבנן דשלהי מנייהו הוא כי שם יש להם אחיזה ולכך נשק השטן לכרעי' כי שם יש לו אחיזה וזהו ג"כ שגורם לאדם חמדה וחימום לאשה הוא לש"ש להקים המין ומבלי למעט הדמות ולכך באמרו לש"ש נשקיה לכרעיה ובאמת צדיק גמור אף בזה אין להם אחיזה כי הכל לש"ש ביראה מבלי אחיזת חיצונים ולכך דורות ראשונים היו לומדים תורה בעמידה כי לא היה ליצ"הר כח ולא יכלו לאחוז בברכים ולא שלהו ולכך עמדו תמיד אבל אח"כ בעו"ה גברו חיצונים וגרמו דברכי דרבנן שלהו כי אחזו בו החיצונים ולכך הוצרכו ללמוד תורה בישיבה:

ומזה תבין מה שאמרו האי איתתא דשקלא עפרא מתותי כרעי' דר"ח לכשופי' אמר ר"ח לא מסתפי אין עוד מלבדו ופריך הגמ' הא"ר למה נקרא כשפי' שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותיה וקשה הא סתם אמרינן דמכחישין ואיך סמך ר"ח על נס. אבל לפי הנ"ל יובן דהיא נתכונה דוקא ליקח עפר מכרעי' דר"ח כי שמה יש לחיצונים אחיזה ואם כן תוכל לפעול בכשוף אבל ר"ח ידע בנפשו כי אף בזו אין לחיצונים אחיזה כי שמר ברית קודש כראוי ורגליו רגל ישרה אמר לא מסתפי כי לא יועיל עפר זו. וזהו כוונת הגמ' דנפיש זכותי' ואין לחיצונים אחיזה בכרעי' וא"ש:

אבל נשוב מה ביקש שטן בזה דלא ישכח הקב"ה זכותיה דאברהם וכי זה ענינו לעורר זכות בלא"ה ישנו מלאכי צדק מלאכי שרת ורחמים שיעוררו את אהבה והוא מה בעית הכא אבל הענין כי כל חילי' דשטן הוא היותו שרו של עשו ובזה כל מצבו ומהותו וכאשר יעביר ה' אומה זו אף הוא יעבור כנודע ולדעת רוב מ"ד בגמרא איוב מישראל היה א"כ זכותו כדאי להגין על ישראל ואין לעכו"ם חלק בו אבל זכות אברהם חשב השטן מגין על עשו ג"כ כמו על ישראל דמ"ש שניהם י"ח ולזה כאשר ראה שהזכיר הקב"ה איוב להגן על ישראל אמר דלמא מינשי זכותיה דאברהם להגן גם כן על עשו וא"ש:

והנה בכל מקום היו במקדש תוקעים בחצוצרות ובר"ה תוקעין בשופר ומה נשתנה אבל שופר הוא לעורר עקידת יצחק כמבואר בגמרא וחצוצרות מורה על יעקב שהיה בגלות ולא נח ולא שקט והיה עליו וי"ח חלי' צ"ח קללות בתורה כי שבי כולי איתנהו בי' וזהו ח"צ צרות שהיה חל עליו ועל זרעו במצרים ובארצות ולכך תוקעים בחצוצרות להזכיר זכות יעקב והגלות וצער סבל ואמר הכתוב ונזכרתם לפני ה' אבל בזה אין לשטן חלק בו וא"כ מקטרג ומעורר דינים וכדומה אבל שופר הוא להזכיר יצחק וביצחק גם לעשו זכות וא"כ חושב השטן זה יעמוד גם לעשו היותו ג"כ מיצחק ויצחק אהבו ואינו מקטרג על התקיעה:

וזהו אמרם למה תוקעים בשופר ולא בחצוצרות והשיבו לערבב השטן שלא יקטרג כנ"ל וזהו אם גם עכו"ם נדונים אבל אם לא היו נדונים רק ישראל ודאי היה מקטרג כי לא עת דין הוא לעשו:

וזהו כוונת הקרא תקעו בחודש שופר וקשה למה שופר וע"ז השיב כי חוק לישראל ומשפט לאלהי יעקב היינו אף עכו"ם דנים והוא לערב השטן רק השטן ישתוק עד עבור דין עכו"ם וכאשר יראה כי לא הועיל לעכו"ם כי עיקר זרעו של יצחק הוא יעקב ולכך אומרים סתם לזרעו תזכור כמ"ש הפוסקים א"כ יחזור השטן לקטרג וע"ז קאמר הגמרא דישראל נידונים תחילה וא"כ כ"ז דין ישראל עדיין חושב דגם לעכו"ם יועיל ומתרצה שיועיל להם שופר דיצחק ואח"כ כשדנים עכו"ם ורואה כי תוחלתו נכזבה מה ה"ל למעבד כבר בת דין בטל דין וא"ש ולכך תמיד היה מבטחנו בזכות יעקב שהוא חצוצרות ולא ביצחק כנודע היותו דין ואוהב עשו אבל בגלות דרשו חז"ל דישראל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי הוא לבדו המליץ בעד ישראל ותקע עצמו להתפלל בעד בניו וליש' עונם ולכך אמרו חז"ל מכי חרב בית המקדש אשתניה שמיה מחצצרתא לשופרא כי מה שהיו בוטחים בחצוצרות עכשיו קורין שופרא והבן:

והנה יש להבין בגמרא דקאמר בר"ה העולם נידון דכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזה חג שירח מכוסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ויש להבין מה צורך להך דרשה דירח מכוסה בו הלא בכל תורה מלת חודש פי' ר"ח כדכתיב מחר חודש ועיין אבן עזרא בפ' אמור דהחליט הדבר וא"כ תקעו בחודש שופר הכוונה בר"ח וא"כ מוכח דקאי על א' בתשרי כי לא מצינו תקיעת שופר בתורה רק הכל בחצוצרות זולת בא' בתשרי דכתיב יום תרועה ולא מצינו חג שיהיה בי שופר רק בא' בתשרי וא"כ מה צריך לדרש שהחג מכוסה בו:

אבל הענין כי לכאורה בפשט מלות הפסוק חוק לישראל משפט לאלהי יעקב אין להחליט דהוא יום הדין רק משפט לאלהי יעקב מוסב כי כך הושם מה' לחוק ומשפט לתקוע בו בשופר כי כל המצות קרוים חוקים ומשפטים וכך המשפט והחוק אבל בשביל זה לא יחויב לומר כי יש בו משפט ויום דין לבאי עולם אבל בזה דקאמר שהלבנה מתכסה בו מוכח כנ"ל והיינו כי יש להבין מה זה חק לישראל ומשפט לאלהי יעקב:

אבל יובן כפי מ"ש במדרש איכה גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי תפלת יחיד אינו נשמע ותמה היפ"ע מה זה ענין לקינות שקובל שאין תפלתו נשמע ע"ש אבל הענין כמ"ש הרא"ש גבי נינוה אף דלא ירדו גשמים בח"ל אפילו בכל ח"ל א"ל משיב הרוח בקיץ רק בשומע תפלה דדינם כיחידים ע"ש הרי דח"ל דינו כיחידים וזהו ענין המקונן דבעו"ה גלינו מארצנו ומשכנו בח"ל א"כ דינו כיחידים ותפלת יחיד אינו נשמע וא"כ אף כי אזעק וכו' שתם תפלתי כי דינו כיחיד וא"ש:

ובזה תבין במ"ש בגמ' דר"ה דבמזמור ק"ז אצל ארבע דצריכין להודות דיש שם סימנין נו"ן הפוכים דצעקו קודם גז"ד נענים ואח"כ אינם נענים ויש להבין המעיין במזמור הסימני' הםגבי יורדי הים ולא בשאר ג' ולמה אבל הענין בתפלת ציבור לעולם נשמע אפי' לאחר גז"ד וא"כ איך אפשר ליתן כלל לסימן דצעקו לאחר גז"ד אינם נענים דהא בתפלת ציבור אפי' אח"כ נענים וכל הנך ג' חולה וחבוש בבית אסורים והולך במדבר שייכים גם כן בא"י דגם בא"י איכא מדבר וא"כ דבמדבר שהיו בו אבותינו מעבר לירדן דינו כא"י כנודע מטורי אמנון לפני' דאיהו הר ההר ומשם א"י אבל ים הכל ח"ל כדאמרינן המביא גט ממדינת הים וכו' וא"כ הכל כיחידים שייך שפיר ביה הבדל בין קודם גז"ד לאחר גז"ד ולכך יש בו סימני' ודו"ק:

עכ"פ בח"ל דינו כיחידים ובירושלמי ר"ה קאמר דציבור נדונים בכל יום ויחיד רק בר"ה א"כ ח"ל נדונים בר"ה דדינם כיחידים וידוע בא"י נקרא ישראל ובח"ל יעקב כי יעקב לא נקרא ישראל רק בבואו לארץ וא"ש הפסוק כי חוק לישראל היינו בני א"י אין תקיעת שופר הטעם משום יום הדין דנדונים בכל יום אבל לאלהי יעקב היינו בני ח"ל הוא משפט כי הם נדונים בר"ה ולכך תקעו בשופר בכ"מ משום ח"ל:

וזהו בכסה ליום חגנו דקשה איך קאמר שירח מכוסה בו הלא לא קדשו החודש עד שעדי' העידו שראו הלבנה אך באמת לבני א"י שית שעי מכסי סיהרא אבל לח"ל ח"י שעות כמבואר בגמרא א"כ על הרוב הלבנה לא נולדה רק סמוך לחצות ביום שלשים וקודם לזה איזה שעות נראים לבני א"י אבל לא בח"ל וזה בכסה ליום חגנו וקשה הא אינו מכוסה וע"ז קאמר חק לישראל משפט לאלהי יעקב בח"ל ובח"ל מכוסה הלבנה וא"כ שפיר הוכיח הגמרא דמשפט לאלהי יעקב כוונה לדין ומשפט כמ"ש ולכך אמר בכסה וכו':

אמנם נראה ג"כ בכסה ליום חגנו ב' בחינות א' בלילה ליל ר"ה על הרוב הלבנה מכוסה דאין שייך כלל משנאמר שיהיה המולד ר"ה בער"ה עד שלא יהיה נכסה סיהרא ששה שעות לפחות ולאחר תחלה הלבנה בלא"ה א"א לראות בתחלת חודש הלבנה כי היא תחת האופק הנראה כנודע במהלך כוכבי נכונה:

וידוע כי ביום כועס קב"ה ואמרינן כשהחמה זורחת ועכו"ם משתחוי' לחמה קב"ה כועס וא"כ ה"ה בליל' כשמשתחוים ללבנה דגם ללבנה עובדים הקב"ה כועס וקב"ה רחמיו על כל מעשיו ובעת הדין לעכו"ם אינו רוצה ג"כ לכעוס ועכו"ם דן בלילה וא"כ אם יזרח לבנה והם ישתחוו יכעוס ויהיה בהם כליון ולכך הקב"ה קבע יום בעת שהירח בלילה מכוסה וא"א להשתחוות לה ואף הוא אינו כועס וישפוט תבל בצדק והבן:

אבל עוד יש בחינה כי ודאי על הרוב לא בא עדים רק סמוך לחצות וקודם מנחה כמ"ש רש"י להדיא בפ"ד דר"ה דלכך לא תקנו שיר לשחרית דעדים תמיד שוהים לבוא אמנם מ"מ משמע בתוספתא דבשחרית היו תוקעים ולא היו ממתינים עד שיבואו עדים והטעם כאומר הכתוב דלכך תוקעים בכסה שעדיין הלבנה מכוסה ואין כאן עדי ראיה משום דחוק לישראל ומשפט לעכו"ם וישראל נכנסים תחלה לדין וידוע דקב"ה דן לישראל בשעה שהם נעורים ועכו"ם בשעה שהם ישנים וזהו אין להבין לכאורה איך אפשר אבל ידוע כי בגוים האומה נשפטת על פי מלכם כי היא הכולל מהעם כמבואר במדרש מקץ כי פרעה היה נדון בשביל כל מצרים ודרך מלכים עכו"ם לעמוד בג' שעות אם כן כשהקב"ה דן בג' שעות ראשונות יתכן שפיר לדון זה וזה על הסדר הם ישראל נעורים לעבודת המקום עם קדוש לה' לעמוד בבקר והמלכים עדיין ישנים וא"ש ולכן תוקעים בכסה ליום חגנו שעדיין הלבנה מכוסה ועדיין לא באו:

וזהו תוכחת מגולה להעם קודש זריזים במלאכת שמים לעמוד בבוקר ולא להיות ישנים על מטתם סרוחים בעו"ה כי מכלים הלילה בהבלי עולם ולכך אפשר לומר בפסוק בכסה ליום חגנו כי חק לישראל משפט לאלהי יעקב הוא כי ידוע מ"ש על הלבנה שאמרה א"א לשני מלכים לשמש בכתר אחד ואמר ה' לכי מעטי עצמך וצוה הקב"ה לישראל להביא כפרה על שמיעט הירח וכן גרש הרי"ף אלי כפרה בא ע"ש וצריך טעם ישראל מה עבידתא ומה כפרה שייך:

אבל כבר נאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחושך לילה הרי דקץ שם לחושך בלילה ולכך ודאי מתחלה גם לבנה היה אורה מבהיק ביותר להאיר אפילה רק שניהם היו מאירים ביום אבל לא בלילה כי לילה צריך להיות חשך אבל היא קטרגה על ששניהם שולטים ביום וא"א לב' מלכים וכו' אמר הקב"ה אם כן דאתה רוצה לשמש בזמן אחר ע"כ צ"ל בלילה ולילה זמן חשך ולא אור ע"כ צריך שתמעט עצמך כדי להחשיך הכדור ארצי ולא יהיה במושבתו רק עדיין היא גופא צריך טעם למה צריך דוקא חושך בלילה ולמה לא שם לילה כיום וכן הבטיח הנביא לע"ל יהיה יום ולא לילה לעת ערב יהיה אור:

אבל אמרו חז"ל לא איברי לילה אלא לשינתא והיינו כמאמרם שינ' רשעים נאה להם ולעולם ולצדיקים רע ולכך עכשיו שרשעים בעולם צריך להיות לילה חשיכה אבל לע"ל יהיה כולו צדיקים והשינה רע ולכך יהיה הכל יום א"כ מי גרם לילה לחשך הרשעים ולכך אמר הקב"ה הביאו אלי כפרה במיעוט הירח כי לולי שקלקלתם את מעשיכ' והיו מתוקני' היה גם הלילה אור ולא היה צורך לבנה למעט:

הביטו נא וראו דור נבון וחכם כמה מעשינו גורמים לקלקל המאורות והעיקר אשר בלילה איברי לשינתא כי המאורי' ילכו דרכי' עקלתון בעו"ה במחשך מעשיהם וכל הצרות דומים ללילה כי שמה עיקר התועבה אוי לנו מיום הדין חושך ואופל איך נרים פנינו לא איברי לילה אלא לגירסא היה מקום וזמן מוכשר שמה ינוחו מעצביהם ויכולים ללמוד ובפרט הגיעו לילות החורף ארוכים למאוד ובקל יוכל איש מהם שעה שתים לגרוס ולעיין וללמוד ש"ע לדעת אורחות ה' ומצותיו ולא לכלות זמן בשיחה בטילה זה פונה לצחוק בקרטין וזה פונה לקרות בספרי חשק וחיצונים וזה פונים לעיין בדברי שטות ולהיות עסקו עם נשים וילכו אל הנערה וכו' העל אלה לא יפקוד ה' אשר ברא זמנים מתחלפים וכולם צבאות שמים זה מול זה אלו מקדישים ואלו מעריצים ביום אומרים קדוש ובלילה ברוך וישראל על גביהם כי כולם צייתים למה שישראל אומרים אולם הם פקו פלילה בעו"ה מנבלים כסא כבוד ה' כל הלילה בשטות והבלי עולם ולא ינקה רע אוי לנו:

אל בניי לא טוב הדבר אשר אנו מבלים הזמן היקר בברואים בתכלית השטות ודבר שאין בו ממש בעו"ה ומהפכים אור לחושך כי בלילה מבלים זמן בשטות ולרוע יביטו ובבקר השמש יצא על הארץ והמה ישינים על מטתם מתהפכים מצד לצד ועוברים זמן תפלה לכל אשר בעו"ה מרעה אל רעה יצאו עבירה גוררת עבירה:

ואמרו במדרש כי השטן ביקש לקטרג על ישראל אמר הקב"ה הבא עדים ביקש להביא לבנה והלבנה מכוסה ואין לו עדים ויש להבין למה תעיד לבנה ולא שאר כוכבים וגם מה בכך שהיא מכוסה אדרבה אם היא מכוסה למטה חצי כדור שהוא למעלה לצד רקיע מאיר כנודע בסביבי כדרי ולהיפוך אם היא מאירה למטה מה שהוא לצד מעלה חושך ולא אור ולכן אמרו ישראלים נמשלים ללבנה כי גם הם כמותם אם הם מאירים למטה ביקר וגדולה וחמדת הזמן הם חשוכים למעלה קמי שמי' וישמן ישורון ויבעט ואם הם חשכים למטה הולכים דלים וסובלים גלות הולכים קדורנית בלחץ אויב הם מאירים למעלה וכבוד ה' עליהם חופה:

אבל ידוע מ"ש חז"ל בשביל הרבה עונות המאורות לוקים ואין הכונה כמו שחשבו רבים שהוא קדרות שמשי וירחי שחושבים אותו הזמן ורגע ומקומו לפי מהלך וטוב סבובם כי זה באמת בא לפי חשבון ואינו באמת לקוי המאורות כ"א יעשה אדם מחיצה בפני נר שלא יבהיק אור וכי זה לקוי לנר הלא הנר דולק כדרכו רק המניע מהמקבל שמסך מבדיל בינותם וכן הדבר בלקוי חמה ולבנה כי אין העדר אור במאורות ההמה רק הירח או צל ארץ מפסיק במאורות ההמה שלא אפשר ליושבי הארץ להנות מאורם ואין זה לקוי מאורות:

אבל לקוי מאורות האמיתי הוא שיש במאורות ההם העדר אור ומיעוט כח פעולתו וכמו שמצינו לפעמים כתמים שחורות וכדומה בשמש וירח ואותו מקום הוא אור נעדר וזהו אינו תלוי בחשבון וסיבה וטעם לדעת איך ואימת יהיה רק אצבע אלהים הוא לפרקים וזהו לקוי המאורות שדיברו בו חז"ל וזהו שבא בעון יושבי ארץ כמ"ש חז"ל באריכות ואמרו לקוי לבנה הוא בשביל ישראל שמונים ללבנה וזהו שהשטן ביקש לברר שחטאו ישראל וביקש להביא מלבנה שחשך אורה ויש בה כתמים ואין זה אלא בשביל חטאת ישראל שגרמו למיעוט אור שברא קודשא בריך הוא בעו"ה וגדול העון הזה וזהו ראיה שלו אבל אז נכסה הסיהרא וא"א לברר אם אורה זך או בה כתמים וכדומה ובאמת רוב עונות בלילה ואפשר דבחטאים יש כתמים כל מאורות רק עיקר כוונת השטן בלבנה כי יצחק התנצל בעד ישראל ואמר פלגא דלילות ואם כתמים בלבנה הוא לאות שחטאו בלילה ולא יתכן חשבון של יצחק ולכך קדרה הלבנה וחשך אורה אוי לנו מיום פקודה יום הוא חושך ולא אור:

והנה יש להבין הלא תחלת החודש הוא מעוט הירח בו קטרוג כמ"ש כי ע"י רשעי ישראל נתמעטה א"כ הקב"ה חפץ חסד למה הוקבע יום ר"ה לדון עמו בר"ח ושטן יקטרג בעת סכנה ולא בימים אחרים ולפמש"ל דהוא לטובת הגוים אין כאן קטרוג על ישראל אבל הטעם שהיא מתרעמת ע"ד שמאירה בלילה ומה נ"מ לה העיקר טעם כי בלילה שולט מדת הדין כי כתיב בלילה היה עמוד אש להאיר להם ובאש ה' נשפט הוא מדת הדין וביום שולט מדת רחמים ולכך היה כל חפץ לבנה לשלוט ביום ולא בלילה ששולט מדת הדין והנה בר"ה שהושם למשפט אף ביום שולט מדת הדין כנאמר הנה יום דין לפקוד על צבא מרום בדין והם נדונים במדת הדין וא"כ אין הלבנה אז מקטרגת אם יום או לילה כי אז הכל שוה ומקרה א' ליום ולילה וזהו מאמר הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וקשה למה בו ביום שהוא מיעוט הירח ועת קטרוג וכו' כנ"ל ולזה אמר כי חק לישראל משפט לאלהי יעקב דגם ביום דין וא"כ אין אז קטרוג כנ"ל וא"ש ולכך כתבו תוספת שאין להזכיר חטאת ר"ח כי אז אין קטרוג כלל של הלבנה ולכך צריכים אני להתעורר ליום הדין אשר צבא מעלה יחרדון:

ובאמת פשט הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזה ירח שהחג מתכסה וכו' הוא כך כי כבר אמרו מאיימין על העדים אע"פ שלא נראה לומר נראה לקדש ר"ה ולכך אמרו במדרש כששאלו המ"ה לקב"ה אימת ר"ה וי"הכ אמר נרד למטה כי הכל תלוי ביד ב"ד אפילו א"א ללבנה להתראות ביום ל' מ"מ אם רוצים עושים ר"ה ולכך אין ידיעה בכביכול למעלה בפמליא מר"ה עד שיקדשו למטה:

והטעם הוא כך כי אמרו בשופר מעורבב השטן ואמרו הטעם בירושלמי כי השטן חשב שהוא יום הדין אשר נאמר ביום ההוא יתקע וכו' ובאמת ודאי השטן יודע כי מצות ר"ה מצות היום בתקיעת שופר וא"כ מה לו להתבהל ולחשוב על יום הדין אמנם באמת אם ידוע היה וכן היה לפי מהלך לבנה ראוי להיות ר"ה ודאי דלא היה מתבהל רק השטן רואה לפי מהלך וטוב הירח א"א לקדש ר"ח עדיין לא נראית כלל ולכך חושב שאין זה אלא זמן שופר גדול ולכך חרד והוא אינו יודע כי הב"ד קדשו ר"ח אף שאין הלבנה נראית כלל וזהו מחסד ה' שאינו מגלה למעלה שהוא ר"ה עד שיקדשו למטה חודש ויתקע שופר כדי שלא יתודע לשטן ויתבהל ויחרד לנפשו ולולי היה יודע לא היה נבהל כלל ולכך נסתר למעלה קביעת ר"ה:

וזהו מאמר הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו דהיינו דלבנה מכוסה ואינה נראה כלל ומ"מ קדשו ב"ד החודש כי כך רשות להם וקאמר הטעם למה יקדישו כך וקאמר כי חק לישראל ומשפט וכו' ואלו היה ידוע הזמן לא היה השטן מתבהל אבל עי"כ השטן מתבהל וכו' ולכך תקעו בעת שהלבנה מכוסה וכו' והדברים ברורים ונכונים הביטו וראו חסדי ה' וכמה מחשבות חשב לבל ידח ממנו נדח וא"כ אף עלינו לחשוב לעשות נחת רוח ליוצרנו במעשינו ועסקינו והעיקר להיות מחשבתנו ומעשינו עולים כאחד וזהו אמת כי אם אין פה ולב שוים אינו קרוי אמת. ואמרו שלשה ספרים נפתחים וכו' של רשעים למיתה ואמרו דכתיב ימחו מספר החיים ימחו אלו ספרים של רשעים ויש להבין מתחילה אמרו נכתבים למיתה ואיך אמרו ימחו אלו ספרים של רשעים ומשמע דנמחקים. אבל ידוע כי כתיבה בר"ה וחתימה בי"הכ ובר"ה אף רשעים הנכתבים למיתה ואולי ע"י תשובה גדולה יזכו לחיים כמ"ש בעל מג"ע בעשרה מאמרות כי ע"י תשובה גדולה מ"מ זכים אמנם בי"הכ כשלא זכו לתשובה וחתימת הקב"ה על כל אחד אמתכי הוא חותמו דקב"ה וזהו שנחתמים ביו"הכ שנחתם אמת ואין קב"ה מיחד שמו על רשעים ולא נאות לכתוב על שמו אמת שהוא חותמו של קב"ה ומה עושה מוחק אותם לגמרי וא"כ בר"ה נכתבים ובי"הכ נמחקים וזהו חתמנו והבן:

ולכן בניי הזהרו בשפת אמת כי הוא חותם של חיים כאשר אמרו כי אמת במ"ק ט' והוא מספר שתמיד בכפלים נשאר מ"ק ט' היא חותמו של הקב"ה כי הקב"ה מעלה ותחת כדכתי' בשמי' ממעל וארץ מתחת מ' דממעל ודמתחת פעולה וכך היא אמת "אחד "מעלה "תחת ולכך יסד הפיוט אמת חותמו להודיע כי הוא כי כך ר"ת ועיקר אמת שיהיה מעשינו בלב תמים ואז הוא עדות אמת במעשיהם ולכך ר"ת אמת "את "מצותי "תשמור ובאמת מחשבת הלב היא מועיל לאדם מאוד אם אין לאל ידו לעשות המצוה ומחשב בה' לעשותו ומצטער על שאין סיפק בידו לעשותו יחשוב לו שכר כאלו קיים המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה מבלי פניה כלל וזהו שאמרו כי איתתא דרחב"ד אמרה לבעלה דהוי דחיקא לי' טובא לבקש איזה דבר מע"הב יהי' לי' כרעתא דדהבא חזיא בחלמא כל צדיקים אכלו פתורן דג' כרעי' והם בשנים כרעי' אמרו ביקש רחמי למשקל ושקלי מיניה תנא גדול נס אחרון מראשון דגמירי משמים יהיבי ולא שקלי ויש להבין חסידים כמותם יתאוו להן ולבקש מעה"ב חלקם וזהו גנאי גדול לצדיק שלא ישמח ביגוניו ורעתו אשר קרה לו מה' כי זהו הכל לטובתו וח"ו לבקש מעולם הבא לעה"ז ולעשות קודש חול כי הלא כל עניני עה"ז הם הבלי עולם כחציר יבש וכ' וגם למה צדיקים בפתור' בג' כרעים ואיהו בב' מה זה וא"כ ה"ל למיהב ד"א שאינו כרעים ומה איכפת ליה לרחב"ד אם יהי' על שנים או על שלשה כרעים ועוד מתחלה מה קסבר הלא ביקש מן עה"ב וכי לא דבר זה יהיה חסר לו מעה"ב הלא ע"ז היה מתחל' המבוקש לנכות לו מן שכרו דע"הב וליתן לו תמורתו בעה"ז וגם מה שאמרו כי היה נס כי לא שקלי משמיא הלא מקרא מלא ה' נתן וה' לקח וגם מה שאין לוקחים משמיא הוא להרע לאדם כי מעליון לא תצא הרעות אבל כאן הא היה לטובה ורצונו בכך:

אבל הענין הוא בדרך פשוט כמו שדרשתי בזה בק"ק מיץ יע"א וראוי לאומרו שנית הואיל דעוסק בהאי ענינא והארכתי בו כעת ביותר מבואר כי ידוע כי הצדיקים אין להם מנוח' והם כל היום כוספים וחומדין לקיים מצות ומתעצבים ביותר אם חסר להם מצוה אחת כי זהו כל אדם וכל חפצם וישעם בזה:

והנה רחב"ד ואשתו חמדו מאוד לקיים צדקה שהיה אחת ממצות גדולות וחמדו למאוד למצוה זו ולא הי' באפשרם לקיים כי דחיקי לי' שעתא ביותר ולכך אמרה לבקש דבר מעה"ב כדי להיות לו בעה"ז כדי שתוכל לכלכל אביונים ולחלק צדקה בישראל לקיים רצון ד' ולכך אף כי ידעה כי אין כל עניני עה"ז ערך למקצת שכר בעה"ב לא חסה על זה רק לקיים מצות ה' זו צדקה שלא היה בידם לקיים בעת לרב דוחקם והתפלל ויהיב לי' חד כרעי' דדהבא:

אבל באמת טעו כי ביש להם ממון ועושים צדקה בפועל א"א שלא יהיה בו פקפוק להרבות לאחד ולמעט לאחד כי מי יוכל ליתן לכל איש ואיש די מחסורו וגם לא ימלט שיש בו קצת ונדנוד יהורא ונשיאות פנים וחלוקות כבוד וביוש לעני ואין נותן לו כפי הראוי בסבר פנ"יפ ומי הוא שיאמר זך פעלי ואין בו שכולה ופקפוק אבל כאשר אין לו ומחשב וחומד למצוה זו רק שאין ספוק ביד הקב"ה מצרף מחשבה זו למעשה כאלו עשהו על תכלית השלימות והדקדוק בלי סיג ופשע כי למחשבה אין תפיסה והצדיק חושב אלו היה לו היה עושה מצוה בשלימות מבלי סיג ופשע וכמחשבתו כן נחשב אצל ה' למעשה וירצה ה' פעלו תמים:

וזהו שהראהו משמיא אתה חשבת לקיים מצות גמילות חסד לדלים נכזבה תוחלתך כי צדיקים דלים כמותך יש בו בפתורא ג' רגלים היינו ג' רגלים שהעולם עומד תורה עבודה ג"ח אבל פתורא דיליה חסר רגל אחד היינו ג"ח כי עי"כ נתמעט אצליכם ג"ח כמו שכתב כי א"א לקיים המצוה בשלימות וחשבת לתקן וקלקלת כי בזה נתמעט הג"ח כי א"א לעשות על בוריה ובשמעו זאת התפלל שיהיה נלקח ממנו וכו' וע"ז אמרו שזה היה נס גדול כי זה היה מוכן לעני' להחיות עם רב דלים מישראל וע"ז לקחו לכתחילה ועכשיו דניטל הימנו גרם רע לעניים ולחמם הוא ומ"מ צדיק כמותו גזר אומר ויקום ונלקח הימנו וזהו היה הנס גדול שקשה מראשון:

ובזה כמה גדול הרהור הלב החומד לעשות מצוה כדחזי רק שאין סיפק בידו מ"מ יותר מן העושה כי הקונה אתרוג מהודר בדמים יקרים יש בו חלק יצה"ר גאוה וכדומה בעוה"ר כנודע לכל אבל עני החומד אלו היה לי מעות היה קונה אתרוג מהודר לכבוד מצות ה' בזו אין תערובות גאוה וכדומה והוא כולו כליל לה' ויחשב כמצוה גמור והנה עם כל זה לאו ללב לבד חובת העבודה כי אם גם פועל ידיו ירצה צריכים להיות במעשה גם כן:

ואמר דוד לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך ואמרו בגמרא דקאמר דוד יכול הייתי לשמור ולכבוש יצה"ר רק שלא יאמר עבדא זכי' למרא וכבר אמר בזוהר כי ברור שלא לכונה זו בא דוד אל ב"ש רק הוא בדיחוי דמלכא ובדרך בדיח' אמר כן ועיין עשרה מאמרות והיא תמוה מה הוא הבדיחה אבל יש להבין מאמר דוד לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי דאמר לכתחלה חטאתי דהוא רק לשון חטא ואח"כ אמר הרע בעיניך עשיתי שהוא עון גמור:

אבל הענין כי באמת הקב"ה ידע כי אוי היה ב"ש לדוד אלא שאכל פגה אם כן הוא רק חטא בעלמא אמנם המלאכים המקטריגים מלאכי דין הם צעקו על דוד כי הם לא ידעו כי ראוי' היה לו ב"ש כי חטא חטא ועון גדול וקמיה שמיא גליא כי אין חטאו כ"כ גדול אבל קמיה צבא שמי' לא נגלה זו וידוע כי עיני ד' משוטטות בכל ארץ הם מלאכי השגח' כדכתיב שבעה הם עיני ה' הם מלאכי השגח':

וזה מאמר דוד לך אצל הקב"ה לבדו כי לו נגלה הכל חטאתי לבד ואין בו עון אבל בעיניך היינו מלאכי השגחה אצל הרע עשיתי כי הם מגדילים העון ואצלם רק רע כל היום ולכך אמר דוד בבדיח' רבש"ע בממ"נ אצלך בלא"ה רק חטאתי כנ"ל רק בעיניך הם מלאכי השגחה אצלם רע עשיתי הלא להם יכול אני לומר למען תצדק בדברך כו' שלא יאמרו עבדא מנצח למרא ואם כי זהו אינו כי לא היה בלבבו כך מ"מ הלא הם אינם יודעים מצפון לבב ואם כן אצלם הוא זה תירץ מספיק ואם כי אתה יודע כי שקר הוא הלא לך בלאו הכי לא פעלתי רע רק חטאתיושפיר הוא מילתא בדיחא לדחות מעליו כל טוען:

ולכן באמת לא לבד נגד ה' אף גם נגד צבא מעלה שהם עיני ה' המשגיחים על כל דרכי איש צריך איש לראות לתקן כי הם המקטריגים וע"ז נאמר דמוע תדמע עיני בדמעות לתקן העינים המשגיחים כי שערי דמעה לא נסגרו כי המשגיחים הנ"ל הם הסוגרי' שערים ע"י חטא אדם אבל בדמעה נתקנים העינים ונסתם פה מקטריגים ההמה לקטרג ולכך אמרו בחזקיהו המלך וטוב בעינך עשיתי שגנז ספר רפואות כי נודע מ"ש הרמב"ם כי היה עניינו בספר צורות כוכבים וצבא שמים וע"י היו מתרפאים עיין בספר חסידים כי זהו רע מאוד בעני' צבאות שמים להטריחם לעשות דבר חוץ לסדר ונימוס הטבע ע"ש:

וזהו שדייק הגמרא וטוב בעיניך עשיתי היינו אצל משגיח עולם וחז"ל דרשו שגנז ספר רפואות שהיה לטורח ולעבודה למלאכי השגחה מנהיגי גלגלים וצורות הכוכבים וזהו בעיניך היינו שרי השגחה ודוק והעיקר אצל אדם מבלי תת סיבה לעונו לומר זהו גורם וזהו גורם וא"א לעשות טוב בענין זה כי זהו הכל שקר אין הדבר תלוי אלא בידי אדם כי הקב"ה מסייע לכל הבא לטהר ומסלק המונעים בכל אופן:

ואמרו על ר"א בן דורדייא כאשר בא אל זונה והפיחה ואמרה כשם שהפיחה אינו חוזרת כך ר"א אין לו תקנה הרצון בקשה ללגלג על תשובה כדי שיהיה יצרו תקפו עליו ביותר כי בלאו הכי אבד תקוה מעה"ב ואין לו אלא להתעדן בעה"ז כי זהו חלקו ואמרה מה יועיל תשובה אני עשיתי דבר מגונה ולא נאות לעשות כן בפני הבועל החומד אותה פן תתגנה בעינו וכדומה מדבר המאוס הזה ואמת אני מתחרט ע"ז וכי יועיל זה לסלק המגונה והכיעור שנעשה ע"י סרחון זה במה שלבי תוהא וכ"כ הדבר אל עבירה מה יועיל חרטתו כיון שכבר נעשה המגונה והתועבה וסרחון כלפי מעלה אמנם ר"א אמר הרים וגבעות בקשו רחמים שמים וארץ בקשו רחמים חמה ולבנה כוכבים ומזלות בקשו רחמים וכולם מענה אחד השיבו שגם הם בתוהו יאבדו ויש להם לבקש על עצמן ואז אמר אין הדבר תלוי אלא בי וכו' מיד שב בתשובה שלימה למאוד עד שמת מתוך בכי ותשובה אשרי לו ולנשמתו:

אבל יש להבין מה זאת שלקח אלו למליצים וגם מהו התשובה שצריכים לבקש על עצמן מה בכך כל המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה ומהו שאמר אין הדבר תלוי אלא בי וכי בלא זה לא היה יודע שתלוי בו וכי ס"ד שהם יתפללו בעדו והוא ישתוק ולא יצעוק לה' במר נפשו כי חטא אבל הענין כך כי רבים חשבו כי החטא גורם בסיבת מקום כי אמרו מקום זה גורם לזנות מקום זה לגזל וכדומה והוא בשנוי אוורים ועי"כ נשתנה המזג והלחות באדם וזהו פועל בטבע בגוף עד שנשתנה הגוף לחמוד וכדומה ושינוי אוירים שאינו בשוה בכל השטחים הוא הרים וגבעות כנודע כי שינוי אויר יש בין הרים לבקעה כנודע וזהו שחשב מתחלה כי שינוי מזגו בגוף בא ע"י שינוי אוירים בין הרים וגבעות ולכך אמר הרים וגבעות בקשו רחמים וכמו כן בא לאיש שינוי מכח הפכי הטבע כי שמים פועלים בארץ פעולות הפכית כי שמים מושפעים רוחני וארץ גשמי עד שאמרו שלכך עמידת ארץ במרכז בנקודה לא יפול לשום צד אף כי הוא כבדה כי השמים דוחים אותה מכל צד כי לא נאות להתחבר יחד וא"כ הדחיה הוא הטובה שעי"כ יש לה עמידה וכן הדבר ביסורין שקב"ה מייסר הוא לטובה וזה שמאל דוחה ביסורים ועי"כ ימין מקרבו שזוכה להתקרב לה':

וזהו מאמר הפסוק כגבוה שמים על הארץ כן גבר חסדו על יראיו כמו שגבה שמים על ארץ הוא שדוחים מבלי להתקרב אליהם ארץ ועי"כ שומרים מצב ארץ ובא טובה וקיום לעמידת ארץ כן גבר חסדו על יראיו שעי"כ בגבורת חסדיו ביסורים הוא עי"כ חסד גדול ולכך ע"י הפכת הטבעות שמים מארץ נולד שינוי המזג כפי סדר תנועתן כי גלגל חוזר סובבים שינוי תנועות ובזה הגרם לאדם לבלתי היות גופו שלם בעבודת השם וכלו לשמים ולכך אמר שמים וארץ בקשו רחמים כי יחס ענינו להם גם יחס שינוי כפי מצב שמש וירח חום וקור לח ויבש שהם פעולות מסתעפים מהם ושפעת שמש גורם חימוד וחום ושפעת לבנה עצלנות בעבודת ה' ושכחת לזכור אחרות כטבע בעלי מרה לבנה ולכך חשב ר"א לייחס עליהם עניינו ומכ"ש דחשב ליחס עניינו לכוכבים ומזלות כדעת הרבה מחכמי תולדות שמיחסים כל פועל אדם להם וכאשר אמרו מאן דבמאדים הוא רצחן ובחמה זנאי וכדומה ומכ"ש י"ב מזלות כפי שינוי מעמדם ומשטרם ומבטם ישתנה טבע אדם כאשר האריכו בזה הכלדים וחכמי תולדות וחברו בזה ספרים רבים והוברי שמים בזה שמו מבטחם ולכך חשב ר"א לתלות בהם ענינו והם היו בעוכריו שבא לכלל המרי הזה אבל כולם הוכיחו שאין הדבר תלוי בהם כי ידוע כי אמרו חז"ל היכי דמי ב"ת באותו מעשה ובאותו אשה והיינו כי אולי לאשה זו יצרו תוקפו ביותר או המקום גורם ולכך צריך להיות תשובתו באותו מקום ואשה ומ"מ לא יחטא זהו לאות שכבש יצרו בשלימות ונרצה עונו:

והנה לע"ל יהיו ישראל בתכלית בעלי תשובה שובו אלי בית ישראל כתיב ואלו היה הדברים הנ"ל גורמים לעונות לא היה לקב"ה להעבירם אדרבה להניחם ומ"מ לא ירשיעו להרע זהו תכלית שלימות התשובה ולמה יעבירם הקב"ה והרים ימוטו ושמים חדשים יברא ה' וכדומה הלא זה חסרון ביסוד התשובה ועכצ"ל ששקר הוא שהם לא היו בעוכריו ולא היה במעל הזה ואף אין מלך מלכו של העולם שוה להניחם כי אין זה צריכים לתשובת ישראל כנ"ל:

וזהו היה מאמרם להוכיח כי שקר חשב כי עד שאנו מבקשים רחמים וכו' נבקש על עצמנו ואלו היינו בסיבת החטא היה לנו בהכרח קיום לעתיד בעת התשובה אבל זה מורה שאין לנו חלק בחטא ומזה הרגיש הוא שאין כאן גורם לחטא וה' עוזר בכל רק הדבר תלוי בו ובעו"ה אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו שהמציא לו גורמים לעבירה ומונעים מלעשות תשובה והרבה בתשובה וכו' וא"ש ולכן אהובי בניי אין הדבר תלוי אלא בנו לשוב לה' ולא בימים אלו ימי תשובה וימי חג שישב יעקב בסוכות ותצא דינה כו' כאשר אמרתי לעיל אף גם אח"כ ולא בעו"ה בשמחת תורה שיש תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות אוי על אותו שמחה התורה חוגרת שק ולשמחה מה זו עושה אוי לנו על שברנו עברו זמנים ולא נושענו חזון ויקר אין אתנו אבדה בעו"ה אצלינו הכל ולא נשאר לנו רק הבלי דגרמא לשוב לה' מקירת לבב בתורה ובתפלה בבקשהמכם העתירו והתפללו לה' בכונה לא כמצות אנשים מלומדה כי אותה לבדה כדאי תפלה לקרב אותנו לאבינו שבשמים:

ואמרו אדם לעמל יולד א"י אם לעמל מלאכה או לעמל פה הוי אומר לעמל פה וא"י אם לעמל תורה או לעמל שיחה הוי אומר לעמל תורה והיינו כי אינו יודע אם ת"ת גדול ממעשה או מעשה גדול וזהו אם לעמל מלאכה ר"ל מעשי מצות ועבודת ה' או לעמל פה ועדיין ספק איזה טוב אם תורה או תפלה ותפלה איקרי שיחה כדאמרינן ויצא יצחק לשוח אין שיחה אלא תפלה וקאמר לעמל תורה כי באמת לולי תורה אין תפלה בכונה:

אשרי איש שעכ"פ קובע עת לתורה לשמה קודם תפלה ואח"כ יתפלל לה' בכוונה מרעותא דלבא ואז בלי ספק נפתחו לו שערי תפלה ויותר יש לאדם להזהר בתפלת מנחה וביחוד בימים אלו ולא כן בעו"ה ע"י שמתענים ממהרים להתפלל מנחה אחר חצות ואין קובעים מקום לתפלתם ומתפללים במרוצה בלי כוונה כלל ובלי סדר וכדומה והלואי שלא יתענו כי יצא שכרם בהפסדם וכמה קלקולים שבאו ע"י מהירת התפלה ורבוי המני' זה נכנס וזה יוצא מי בקש זאת מידכם ומה צורך להתפלל מנחה אם מתענים לשעות מה צורך למנחה ואם להתפלל ענינו וכי צורך הוא להתפלל וכי בשביל שאין אומרים ענינו אין התענית תענית ובלא"ה דעת הרבה מחברי' אפילו יחיד בש"ת אין לומר ענינו ולומר צום תעניתנו אם אין משלים עד ערב וא"כ מה לכם בזה אין כל התענית כדאי אם עי"כ תמהרו בברכה אחת להיות נמהרים מבלי כוונה שלימה בכל לב ובכל נפש נכנע בעומד באימה וביראה לפני קב"ה וביחוד בתפלות מנחה כי אז חטא אדה"ר בט' סרח ואז נתגברה בעו"ה הקליפות בחטאו ואז נתעורר דינים ולכך אמרו לעולם יהיה אדם זריז בתפלת מנחה כי אז היה חטא אדה"ר וצריך זירוז ביותר וכבר נודע בכתבים כי אליהו היה מנובלת נשמת אדם קודם חטא ולכך לא ראה מות ויחי לנצח וא"כ אף הוא לא חטא וא"צ לתפלת מנחה וזהו שדייק הגמ' אפילו אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה שאף על עצמו א"צ מ"מ לישראל היה צריך:

ולכן מנהג ישראל בר"ה שאז חטא אדם בעת מנחה לילך לנהר ולעורר י"ג מכילין דרחמי עלאי' כי לולי כן ח"ו היה חרון אף ה' על אדה"ר רק מכילין דרחימי עלאי הגינו כאשר כתב האר"י ז"ל ולכך סיימו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם היינו בזמן אדם הראשון שהיה בבחינת קדם כדכתיב אחור וקדם אדם וחוה הוא הי' בבחי' קדם להסתכל בשכינה כי שכינה במערב והעומד במזרח מסתכל בשכינה ולכך נקרא מזרח אויר יה כנודע אבל הנוקבי' א"א להסתכל בשכינה ולכך היא במערב ונקרא אחור וא"א להסתכל בשכינה רק במרכבה שאחר שכינה אבל לא בשכינה וכן בחטא עגל תשש כחם כנקבה ונאמר וראית אחורי ופני לא יראו כי השיגו רק אחור למרכבה אבל לא להסתכל בשכינה וזה שמקונן הנביא אחור וקדם צרתני וא"כ מפאת מעלת קדם ראוי לי להסתכל בשכינה ותשת עלי כפך מבלי להסתכל כדכתיב ושכתי את כפי עליך עד עברי וראית אחורי ופני לא יראו והכפי' היו סוככים מבלי לראות ולכך אנו מתפללים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שנזכה לראות פני השכינה במהרה בימינו אמן: