כי"ע
כל זמן ששמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר. משמת הלכו ומצאוהו שכבה. מיכן ואילך פעמים כבה, פעמים דולק. והיה אש של מערכה תדיר, כיון שהיו מסדרין אותה שחרית היתה מתגברת כל היום כולו, והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהם, ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים של בין הערביים, שנ' ובער עליה הכהן. משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה, ואין נמנעין מלהוסיף עצים כל היום כולו. והיתה ברכה בשתי הלחם ובלחם הפנים. שתי הלחם מתחלק בעצרת, ולחם הפנים מתחלק ברגל לכל משמרות. יש מהם שאוכלין ושביעים, ויש מהם שהם מותירין, ולא היה מגיע לכל אחד ואחד אלא כזית, משמת שמעון הצדיק נסתלקה הברכה. הצנועין מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקין, ואין מגיע לכל אחד מהם אלא כפול.
היה | ד היתה.
שכבה מיכן | ד שכב' מכאן.
פעמים1 | ד פעמי'.
שמעון | ד שמעון [הצדיק].
כשמסדרין | ד כשמסדירין.
גיזרי | ד גזירי.
הערביים | ד הערבים.
בלבד שנא' | ד שנאמר.
מערכה | ד מערבה.
אותה בשחרית | ד אות' משחרי'.
כולו | ד כלו.
ובלחם | ד ללחם.
מתחלקות בעצרת לכהנים | ד מתחלק' בעצר' לכהני'.
מהן | ד ח'.
ומותירין | ד ומותרין.
ידיהם | ד ידיהן.