נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אביה או בעלה וכו'. הכ"מ לא הראה מוצאו והוא משנה בנזיר דף כ"ג ע"א האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים ושם בדף כ"א ע"ב בעי הגמ' למיפשט הבעיא דבעל מיעקר עקר או מיגז גייז ממשנה זו דה"ד אילימא דלא הפר לה בעל צריכה למימר אלא פשיטא דהיפר לה בעל ע"ש ומבואר דינו של רבינו. ועי' בשו"ת בית יעקב סי' ק"י שנדחק למצוא מקור לדברי רבינו הללו ולמד מזה ג"כ לנזיר שעבר על נזירותו דחייב מלקות אף אם שאל אח"כ ותמה על המהרש"א בגיטין דל"ג וגם תמה ע"ד רבינו מש"ס דשבועות דכ"ח דפ' רבינו בעצמו בפ"ו מה' שבועות הי"ח וכ"ז גרם לו לפי שלא ידע מקור דינו של רבינו ובאמת כל בנינו ליתא דשם בנזיר הוכיח הגמ' מזה דבעל מיגז גייז וא"כ בהתרת חכם דמיעקר עקר שפיר נפטר מהמלקות ואין מקום לכל דבריו, ומצאתי בשו"ת חכ"צ סי' כ"ז באמצע דבריו שהשיג על הב"י בקוצר אמרים ע"ש: