אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים כו' יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות כו' וכיו"ב כדי שיהיו יודעים לדון אותם. עי' בכ"מ מ"ש בשם הרמ"ך ומה שתירץ ע"ז אך ע"מ שהקשה הרמ"ך מרפואות ע"ז לא תירץ הכ"מ כלום. אבל באמת דברי רבינו נכונים ודבריו נובעים מהמשנה דסנהדרין דף ע"ח ופסקה רבינו בפ"ד מה' רוצח ה"ג המכה את חבירו כו' אומדין אותו אם אמדוהו לחיים נותן ה' דברים ונפטר ולפ"ז שפיר כתב רבינו דהסנהדרין בעינן שיהיו יודעין קצת חכמת הרפואה כיון דבעי אומד דידהו לחייב רוצח מיתה ועי' גם ביו"ד סי' של"ו סעיף א' דיש חילוק לענין חיוב תשלומין אם טעה בין אם ריפא שלא ברשות ב"ד או ברשותם ע"ש וגם היה צריך לענין להאכיל החולה ביוה"כ ולענין נדה ומש"ה בעינן שיהיו בקיאין בזה קצת, ומצאתי באו"נ בכוזרי מאמר שני אות ס"ד שהתפלא בזה על הכ"מ: