וכן בועל אשה בגיותה כו'. עי' בכ"מ ודבריו מאוד תמוהים ומופלאים שהרואה יראה בגמ' שם דמימרא זו דתמר בת יפ"ת היתה אמר ר"י שם בשם רב ואינו מסתמא דגמ' וא"כ רב אזיל לשיטתו דס"ל דביאה ראשונה מותרת מיד והיאך מייתי ראיה לפסק הלכה מרב ארב ולר"י י"ל כמש"כ התוס' שם ובקידושין דף כ"א שהקשו קו' הכ"מ דלמ"ד דאינה מותרת עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון ותי' דבאמת לא היתה בתו של דוד רק שגידלה ע"ש והדק"ל על רבינו מדוע פסק כרב לגבי ר"י, ועי' חולין דק"ט ע"ב א"ל ילתא לר"נ מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה אסר לן דמא שרי לן כבדא כו' אשת אח יבמה כותית יפ"ת כו' וכתבו התוס' שם ד"ה נדה בסילוק של פרשת פרה יסד ר"א הקליר מן הדם טחול הדם מטומאת נדה אשה טהרת בתולי אשה ומאשת איש יפ"ת לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה ע"פ הירושלמי ע"כ, ולא ביארו לאיזה ירושלמי כוונתם אבל נראה דכוונת התוס' להירושלמי הנ"ל דס"ל לר"י דיפ"ת אסורה אפי' ביאה ראשונה עד לאחר כל המעשים וכיון שכן לא שייך לומר דהתורה שרי לן יפ"ת כנגד כותית דהא גם יפ"ת אינה מותרת אלא לאחר שנתגיירה ור"א הקליר ס"ל דהלכה כר"י לגבי רב ולכן לא פירש כלום כנגד כותית, זה כוונת התוס' ולפ"ז עולין יפה דברי רבינו בכאן כיון דבש"ס דילן פירש כנגד כותית יפ"ת (ומשמע שם דגם ר"נ ס"ל כן) ע"כ ס"ל להש"ס דביאה ראשונה מותרת מיד בעודה בגיותה ולכן פסק רבינו כגמ' דידן נגד הירושלמי. שוב ראיתי שי"ל שכוונת התוס' ג"כ לדברי המ"ר בפ' אחרי פכ"ב שחשב שם כל הני כמו שחשב הקלירי ואיתא שם א"א התרתי לך את השבויה והיא יפ"ת כפי' המת"כ שם וכנגד כותית לא פירש שם כלום וי"ל שכוונת התוס' להמדרש הזה שהוא אגדת ירושלמי וכן דרך הקדמונים לכנות את המדרשים בשם ירושלמי וע"ש בחי' רד"ל: