אחד מן השותפין שבא לישן את הפירות עד זמן הידוע אין חבירו מעכב עליו ואם אין זמן לאותן פירות חבירו מעכב עליו. וכתב הכ"מ נראה שלמד כן מדתניא בס"פ כל הגט דף ל"א ע"ב ר"י אומר מוכרים התבואה כו' למאי נ"מ לשותפים ע"כ, אבל באמת רבינו עצמו ביאר גמ' זו כמ"ש התוס' שם בשם הר"ח ור"ת לענין שהשותפין יכולין לעכב זע"ז שלא לחלוק עד אותו הזמן וכמ"ש לעיל בפ"ד ה"ד וכמ"ש הכ"מ עצמו שם ע"פ גמ' זו. אבל דברי רבינו בכאן לא היה צריך ללמוד משם שדבריו מבוארין להדיא בתוספתא דב"מ פ"ד והובא בירושלמי דב"מ פ"ה ה"ג הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רצה אחד מהן ליישנן חבירו מעכב על ידו אם היה ערב שביעית אין חבירו מעכב על ידו ששניהן ע"מ כן לקחום וביאר הפ"מ שם דבערב שביעית שאין הפירות מצויין ובפירות שביעית אסור לעשות בהן סחורה הוי הזמן הידוע אחר שביעית שבודאי ע"מ כן לקחם שיהיה המעות מונח בידו ולא יתחיל להתעסק בהן עד אחר שביעית אבל בשאר השנים יכול לעכב וכן כל כיו"ב ונתבארו דברי רבינו וע"ש במרה"פ: