1
והפצתי את מצרים וגו׳ מקץ ארבעים שנה וגו׳ ושבתי את שבות מצרים. הנה זה פלוגתא בין תוספ׳ קדושין פ״ד, וסוף ידים, אם כשחזרה חל עלי׳ שם מצרים או לא, ועמ״ש בירושלמי פ״ד דפסחים, ועי׳ סוכה דף כ״ז, ע״א, וב״ק דף צ״ו, אך נ״מ אם גלו ביחד אז נשאר עליהם שמם, משא״כ כשנפוצו, עי׳ רש״י מגילה דף כ״ו, ע״ב, ועי׳ ביבמות דף ע״ט ע״ש בזה ואכמ״ל, ודף ע״ו ע״ש, וסנהדרין דף ל״ט בזה, ועמ״ש נדרים דף מ״ה, וגיטין דף ל׳ ע״ש, ודף פ״ד בנדרים ע״ש בזה.
2
ולך אתן פתחון פה בתוכם. ר״ל דאמר זה לפרעה שיהי׳ לו טענה על ישראל כיון שלא השלימו התנאי שהי׳ עם בני ישראל שישלחו עבדים, כמ״ש בריש הפרשה כאן, ושוב לא נהג מה״ת ע״ע, עי׳ גיטין דף ל״ו, וא״כ הוה גדר בורח והשלמה בעי, כמבואר בקדושין דף ט״ז ע״ש.