שובה ישראל וגו׳ כי כשלת בעונך.
בדרוש הארכתי בזה בגדר מה שכתב הרמב״ם במורה ח״ג גבי איוב, ומה דיש נ״מ בין פעם א׳ בשטן ובין פעם שני, משום דנ״מ דאף אם עשה תשובה מאהבה דזדונות נעשה כזכיות כמבואר ביומא פ״ו, מ״מ אם אח״כ עשה עוד הפעם או ב׳ פעמים או ג׳ פעמים נהפכו הזכיות לזדונות, וכמו גבי מי שלקה ושנה מכניסין לכיפה סנהדרין פ״א, אף דקיי״ל כרחב״ג במכות, ור״ל שם דנ״מ דכשר לעדות תיכף שלקה אף בלא תשובה, ועי׳ בפה״מ מכות פרק ג׳ וסנהדרין, ובמה דפליגי הרמב״ם והראב״ד בסוף הלכות שבועות גבי שבועת שקר דכיון שב״ד של מעלה אין מנקין לא יוכשר לעדות ולשבועה במלקות רק בתשובה, וכן מוכח מדברי הרמב״ם בהל׳ טוען בזה, וכן נ״מ בהך דנזיר דף מ״ב ומכות ע״ש בפה״מ ובהל׳ נזירות וסוף הל׳ כלאים דחייב לשמים על כל או״א, דנ״מ דפסול לעדות אף שלקה פעם אחת, וכן ר״ל הך ירושלמי בסנהדרין פ״ד גבי יצא מב״ד זכאי, דמ״מ לא צדק בדינו ע״ש, נ״מ לגואל הדם או לעדות, ובגדר שטן, וגדר שעיר המשתלח דהוה גדר שחיטה ואכמ״ל בזה.
קחו עמכם דברים וגו׳.
… עצם הפסול סוכה דף י״ד ע״ב ודף י״ח ודף מ״ח ומ״ש בזה ברמב״ם וס״ל דליכא העדר כלל, ועמ״ש הרמב״ם במורה גבי מע״ב ומ״ש בפסחים דף פ״ז ע״ב גבי ערבה אם הוה רק מכשיר או מציאות ולכך הביתוסים חלקו על ערבה וכן על ניסוך עמ״ש סוכה דף מ״ד ע״ב וכן על מעלה עשן דהם ס״ל העדר, וזה ר״ל הושע דברים, עמ״ש יומא דף פ״ו ע״א ומ״ש בהך דמגילה גבי דף [ו׳] ע״א ע״ש וכן בהך דסוכה דף מ״ד ע״ב.
אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא.
עיין מ״ש התוס׳ ב״ק דף ק״א גבי משקה היוצא מקליפה דזה עצם, ועיין נדה דף ח׳ דגבי אילן סרק לכ״ע קטפי זה פריו, ועמ״ש בהל׳ מא״ס פ״י [הלכה כ״ב] ובחולין דף צ״ז ע״ב ודף צ״ח.
בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים.
ר״ל ניסוך המים, עיין בהך דעירובין דף י״ט ע״א ובהך דתענית דף כ״ה ע״א וזמן בית ראשון הוה שיתין לכ״ע.