וישובו אחרי כן וישיבו את העבדים וגו׳. עיין ערכין דף ל״ג ע״א ע״ש בתוס׳ ור״ל כך דאז פסקו דמצטרף הזמן דהיינו דשנה שהפסיק יובל אח״כ התחילו אז למנות עיין נדה דף ס״ח ע״ב וא״כ הוה אז יובל שפיר, והנה קי״ל לדידן בר״ה דף ט׳ דמר״ה עד י״ה הדבר תלוי, העבדים אין עושים ואין משועבדים ומ״מ עדיין שם עבדים עליהם עד י״ה, ולכן הם שלחו מתחילה ולא עבדו בהם ואח״כ קודם י״ה חזרו בהם ושוב ע״י זה נתבטל היובל, וגם י״ל שלא תקעו אז וא״כ הפרו מציאת יובל לגמרי וגרע טפי וכמ״ש גבי משוך בערלה כשיטת הרמב״ם דלא כתוס׳ יבמות דף ע״ב בגדר הפרה ביטול המציאות, ולכך נענשו ע״ז ולא מהני תשובה ע״ז.
אנכי כרתי כרית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר. זה מה דמבואר בפרשה וארא פרשה ו׳ פסוק י״ג גבי ויצום אל בני ישראל ע״ש מ״ש, אך זה מבואר בירושלמי פ״ג דר״ה דר״ל שבנ״י יקבלו על עצמם להוציא עבדים עברים שלהם ע״ש ושם ג״כ הוה גדר יובל קודם הזמן וג״כ הוה גדר נרצעים מחמת דמצינו בפ׳ שמות דהשוטרים התרעמו על משה וגדר אהבתי כו׳ וזה מקץ ז׳ כמבואר ערכין דף ל״ג ע״ש.
ועשו וגו׳. כאן נקט ועשו, דבר הנקרא על שם משה רבנו לא נתבטל לעולם, עי׳ סוטה דף ט. והנה גבי כלי שרת כ״כ דלא בטל הקדושה, כמ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ בהמ״ק גבי … אך ארון לא הי׳ כלי שרת ולכך נגנז, אבל כפורת הוה כלי שרת מחמת דין זריקה ביה״כ.