אעפ"י כו' או שהיה כהן כו'. הנה אם עבר הכהן והחזיר גרושתו אם לוקה על לאו דלא יוכל לשלחה הנה עיין בתמורה דף ד' ע"ב במה דהקשה שם והרי אונס, ועיין שם ברש"י דגרס דמשני אמימר משום דהוה לאו ששוה בכל ר"ל כשיטת רבינו בהל' תמורה פ' א' דלכך מימר לוקה משום דהלאו כייל יותר מה עשה גבי ציבור ושותפים והקשה מאונס שגירש ר"ל דס"ל דלא משום דהעשה דכל ימיו קאי גם אכהן ור"ל גם קודם שגירשה ע"ש בתמורה דף ה' ע"א ועיין מש"כ התוס' מכות ד' ט"ו ע"א בתוס' ד"ה כל אם ר"ל תהיה ואם זה הלשון של תהיה שייך גם אקודם גירושין עיין מש"כ תוס' יבמות ד' מ"ט ע"ב ד"ה סוטה אם הויה ר"ל ג"כ מחמת קדושין הראשונים או רק לענין קדושין חדשים, ועי' בתוס' קדושין ד' ס"ח ע"א ד"ה הכל ע"ש, ומש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' ל"א גבי לאחר שאגרשך דמה שאינו מגרשה לא מיקרי קדושין נמשכים רק אם גירשה ע"ש, אך אם נימא דגם זה מיקרי לשון הויה כדס"ד במכות שם א"כ נמצא קאי זה גם הכהן וא"כ שוב י"ל אף אם גירשה הכהן ונשאה שפיר הוה קיום, וכעין הך דיבמות דף ס' גבי בעולת עצמו בכה"ג הובא לעיל בהל' ו', ועיין בירושלמי גיטין פ' ז' גבי הך דע"מ שתניקי את בני אם חתכה דדה מיקרי ביטול התנאי, ועיין במכות ד' ט"ז ע"א ובמש"כ רבינו לקמן בהל' שחיטה פ' י"ג הל' ג' ומש"כ שם בהל' י"ט דלמ"ד קיימו ולא קיימו היכא שהוא צריך לשלחה מחמת דבר אחר לא מיקרי קיום ע"ש ועיין תוס' שבת דף ד' ע"א גבי הדביק פת בתנור ובירושלמי ר"ה פ' א' גבי ב"ת מבואר שם דאף אם נשלמה השנה בעצרת דהוה יו"ט ואין נדרים ונדבות קריבין ביו"ט מ"מ כיון שאם עבר והביא כשר מוטל עליו החיוב ועבר על ב"ת ע"ש, ועיין מש"כ התוס' פסחים ד' צ"ג ע"ב ד"ה ר"י אם משום איסור תחומין משוה לו כדרך רחוקה וע"ש דס"ט ע"ב גבי ערל, אך באמת י"ל כך דהנה עיין ברש"י תמורה דף י"ח ע"ב ד"ה בכל יום דגרס שם עובר בעשה ע"ש, והנה בירוש' פ' א' דר"ה מבואר להדיא דהעשה לא עבר בכל יום רק בכל רגל וע"ש בבהמ"א דמבואר להיפך, אך באמת י"ל כך דזה תליא אם החיוב הוא חיוב נמשך רק דכ"ז שלא עבר הזמן יש לתקן החיוב אז אף אם בסוף אירע לו אונס מ"מ חייב אף אם הוא אנוס מחמת דין וכדומה וכעין מש"כ רבינו ז"ל בהל' ק"פ גבי פסח שני פ' ה' הל' ב' ע"ש, ועיין בהך דשבועות ד' כ"ח ע"ש ברש"י ותוס' אם הידיעה צריך להיות בעת התנאי או בעת האיסור ותוס' מכות ד' ט"ו ע"ב וברש"י שם ד"ה ור"ל, ועיין בהך דר"ה דף ז' ע"ב ברש"י ותוס' שם ד"ה והרי רגלים ע"ש ועיין בריש פ' א' דכתובות גבי הך דאנוס בתקנתא דרבנן ובירושלמי שם ריש פ' ה' ע"ש הל' ג' נעשה כמו שחבשוהו, והנה זה רק אם הוה גדר תשלומין אבל אם לא הוה תשלומין רק דהחיוב הוא לעשות זה ויש לו זמן אז לא עבר אם אירע לו אונס בסוף הזמן וס"ל להירושלמי דשנה גבי קרבן הוה גדר תשלומין ולכך ס"ל שם דלאחר שנה עובר בכל יום ויום משא"כ ברגל ס"ל דכל זמן הרגל הוה כמו זמן אחד ולכך עובר בין רגל לרגל ושם אם היה רגל ראשון עצרת אינו עובר ובזה א"ש מה דבתמורה כאן מקשה רק מרבא וכן בר"ה דף ז' והלא בר"ה דף ד' ע"ב מבואר דלרבנן עובר בעשה ברגל אחד רק דהא כאן עצרת וא"כ לשיטת הירושלמי דגבי רגל לא שייך לעבור בעצרת כמש"כ לכך לא מקשה רק מרבא דס"ל דעובר בכל יום גם העשה של רגל כגירסת רש"י וא"כ ה"ה בעצרת כמש"כ, אך בתמורה דף ד' הנ"ל ס"ל דהעשה לא קאי כלל רק אחר גירושין וא"כ לא קאי כלל אכהנים וא"כ נמצא הלאו כולל יותר מן העשה וא"כ אף לגבי ישראל יתחייב מלקות ותירץ דכהנים הוו כמו עם בפני עצמם משום קדושה יתירה, ועיין בהך דפסחים ד' ק"ד ע"א גבי הבדלות ע"ש ברש"י ותוס' ובהך דזבחים ד' י"ט ע"א גבי תפילין, ועיין קדושין ד' ע"ג גבי קהל והוריות דף ו' וכ"מ, א"כ לפי"ז אם עבר הכהן ונשאה אף למ"ד ביטלו לא מיפטר בהא, ובזה א"ש מה דנקט בגמ' דידן במכות ד' ט"ז גבי אונס היכא משכחת לה ביטלו, ואמאי לא מוקי בכהן וע"כ כמש"כ: