מצוה לקרות את כו'. הנה דין של מגילה נ"ל דיש בה ב' מצות א' הקריאה גופא שזה תיקון והב' משום פרסום הנס וזה מבואר במגילה ד' י"ח ע"א וברכות ד' י"ד ע"א והנה הך מצוה של פרסום הוא ברבים ואם קרא ביחיד אף דיצא ידי מצוה לדידן מ"מ י"ל דלמצות פרסומי ניסא צריך עוד הפעם לקרותה ברבים ודי בזה אף בקטן וזהו מה דאמרינן בירושלמי פ"ב ובתוספתא דמכאן ואילך נהגו לקרותה ברבים אף קטנים ר"ל לפרסום. והנה גבי יום הכניסה הקריאה לא הוה רק משום פרסום ולא משום מצות קריאה כי אז אין שייך מצוה והנה בלילה ליכא פרסום עיין ברכות ד' נ"ד ע"ש ברא"ש והנה לפי"ז בלילה לא הוה מצוה ביום הכניסה רק ביום וגם צריך רק עשרה וכן מבואר להדיא בגמ', וא"כ לפי"ז ביום יש מצוה חדשה והיינו פרסום ולכך ס"ל דצריך לברך שהחיינו דלא כשיטת רבינו אך כל זה קודם שבטלה מג"ת אבל לאחר שבטלה מג"ת עיין ר"ה ד' י"ט רק גבי חנוכה ופורים לא בטלה דהיינו המצוה אבל הפרסום י"ל דבטלה וא"כ שוב א"צ לברך שהחיינו ביום וגם עכשיו לכו"ע ליכא יום הכניסה עיין ד' ב' ע"ב דהוה מחלוקת בזה וכאן בהל' ט', וגם גבי חנוכה ג"כ יש בנרות ב' מצות אחד המצוה והב' משום פרסומי ניסא כמבואר בכמה מקומות ועיין מו"ק ד' י"ב ע"ב גבי מדוכרא דנורא ועכשיו ליכא רק המצוה בלבד, וכן נ"מ גבי מגילה גבי הך דקיי"ל דכותבין אותה בכל לשון וכן בהך דשם ד' י"ח ע"ב גבי השמיט בה הסופר זהו ג"כ רק משום טעם דפרסומי ניסא וכבר הארכתי בזה לעיל ועיין בפסקי תוס' ערכין פ"ב דס"ל כשיטת רבינו דאין מברכין שהחיינו ביום ע"ש:
[השמטה במש"כ שם דשלא בזמנו הוא רק בגדר פרסום לכ"ע. ונ"מ ג"כ דנשים אז אינן יכולות לקרוא מגילה דכל היכא דבעי י' לא שייך שם נשים וכמבואר ברכות דף מ"ה ע"ב מאה נשי כו' ובזה א"ש מה שהקשו בתוס' מגילה דף ד' וערכין דף ג' וסוכה דף ל"ח די"ל דשם קאי אשלא בזמנו ואז נשים רק בשמיעה ובזה א"ש שיטת רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"ד דמותר לעשות חבורה שכולה נשים אפילו בפסח שני אף דפוסק כמ"ד דהוי רשות בפ"ה ה"ח שם ומבואר בפסחים דף צ"א דתליא זב"ז אך באמת זה רק לר' יהודה דס"ל דמן הדין אין שוחטין את הפסח על היחיד רק על חבורה אבל לדידן דרק משום דבעי לאהדורי כו' כמבואר שם דף צ"ה ולא צריך שתהיה חבורה ממש רק שיהיו נמנים עם היחיד וכמש"כ לק' בה' ק"פ שוב די גם בחבורה של נשים ונ"מ ג"כ לענין תמורה דע' ביומא דף נ"א מבואר דלמ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד לא עבדי תמורה אך זה רק אם הוי בגדר שותפין אבל אם הם רק נטפלין לו אז הוי כמו הא דשם דף נ' ע"ב דרק מקופיא ובטלין לגביה ושפיר עביד תמורה וכן מבואר בירוש' פסחים פ"ח ה"ד במחלוקת דר"ה ור"ז ולכך רבינו ז"ל בהל' תמורה פ"ג ה"א הביא הך דין דתמורת הפסח והוא מהא דזבחים דף ל"ז ע"ב והמשנה דפסחים דף צ"ו ע"ב דמוקי רק גבי פסח שאבד שם אתיא כמ"ד דאין שוחטין הפסח על היחיד וע' בתוס' פסחים דף צ"ו ע"ב וזבחים דף ל"ז ותו"י יומא דף נ' ע"ב אם יכול להקריב התמורה לשם פסח והתו"י ס"ל דנהי דקריב כפסח ומצות פסח עליה מ"מ אינו יוצא בה ושניהם קרבים לשם פסח ואינו דוחה את השבת ומשום דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין והתמורה קדושה מחמת הדין לא מחמת הקדישו דקי"ל דאף תמורת טעות קדושה וע' תוס' חולין דף פ' ע"א וזהו כונת הגמ' תמורה דף כ' ע"ב אין אדם מתכפר כו' וכן ס"ל להירוש' חגיגה פ"א ה"ג לב"ש דס"ל דרק מן החולין ג"כ מודי דבחוה"מ יכול להביא מן המעשר לשם שלמי חגיגה רק דנ"מ דאינו דוחה יו"ט ובזה א"ש ג"כ לשון הגמ' דחגיגה דף ח' מכאן ואילך מן המעשר ודלא כפירש"י וכן ר"ל הא דשם ושאר כל ימות הפסח וקאי ג"כ אשלמי חגיגה וכשיטת רבינו פ"ב מהל' חגיגה ה"ט ובזה א"ש קושית התוס' שם דף י"ז ע"א ד"ה יום טבוח מה דמבואר ברש"י ובירוש' דגם חגיגה לב"ש אינה דוחה יו"ט וע' במגילה דף ה' דמבואר להדיא להיפך. אך ר"ל אמן המעשר דאז ביו"ט לא לב"ש וא"ש. וה"נ גבי מגילה היכא דבעי י' אז לא שייך בו נשים וא"ש: ע"כ השמטה]