ושיכור שנתבלבלה דעתו כו'. וכן כ' לעיל פ"ב הי"ב, ולא כ' כמש"כ בפ"ד מהל' אישות ופ"א מהל' גירושין הגיע לשכרותו של לוט ע"ש ועי' מש"כ רבינו בפ"א מהל' נזירות שאינו בן חיוב ע"ש ובהל' יבום כ' דביאת שיכור שאינו מכיר כלום גרע מביאת שוטה לגבי יבמה וי"ל דגם כאן לגבי שחיטה לא מהני אף אם אחרים עומדים על גביו דהוה כמו נפל מאליו דלא מקרי ע"י אדם כלל והוה כמו נפל מן הגג דיבמות ד' נ"ד, ועיין בירושלמי נזיר פ"ח ה"א גבי נאנסתי מפני כשפים ע"ש אף דאין קישוי אלא לדעת ועי' מש"כ רבינו בהל' מכירה פכ"ט הי"ח דמדמי לו לשוטה:
לפיכך אם שחטו כו'. והנה נראה דרק אם שחט בפני מי שכשר לעדות או אף חשוד דלא נפסל לעדות אבל מי שפסול לעדות מה"ת אף דעל שחיטתו נאמן כמש"כ רבינו לקמן בהל' ט"ו ובהל' עדות פי"א ה"ז זה רק אם הוא שחט אבל אם שחט לפניו שוטה והוא אומר שנשחט כראוי זה הוה שוב בגדר עדות ולא מהני ועי' בהך דיבמות ד' פ"ח ע"א אם זה הוה בגדר עדות וכן הדין גבי הך דפסחים ד' ד' ע"ב גבי מה דאמר שם אטו אמירה דהני מידי מששא כו' ר"ל שם ג"כ דאם הם אמרו שהם בדקו נאמנים אבל אם אומרים שאחר בדק ושוב הוה בגדר עדות לא מהני. ובזה א"ש הך דעירובין ד' ל"א ע"ב גבי נתנו לפיל כו' וע"ש בתוס' ד"ה כאן דכיון דאחר צריך ליטלו הימנו ובעצמו לא סגי שוב לא מהימן קטן על זה, ועיין בהך דב"ק ד' קי"ג ע"א גבי הך אם יהבינן זימנא עפ"י אשה ע"ש ומש"כ רבינו פכ"ה מהלכות סנהדרין ה"י וכ"כ בזה: