כשהיו כו', ונצטוו כו'. והנה כ"כ לעיל דנ"מ לשיטת רבינו דס"ל דבמדבר אסור לשחוט גבי עוף מאי כיון דבעזרה הוא רק במליקה ועיין בתו"כ פ' מצורע דהוה מחלוקת דתנאי אם ציפורי מצורע אם הכהן צריך לשוחטן או ישראל ע"ש וזה משום מש"כ לעיל אם השחיטה הוא תיקון או שלא יהא אבר מן החי ועיין בהך מחלוקת דר"ה וראב"א דחולין דף כ"ח ע"א אם השחיטה הדין כך או במיפק חיותיה תליא ע"ש ועיין תוס' חולין ד' פ"ד ע"א דמשמע דס"ל דתליא במיפק חיותיה וגבי ציפורי מצורע עיקר השחיטה משום דם כמבואר בסוטה ד' ט"ז ע"ב ולכך צריך כהן לזה ואף דגבי קדשים לא בעי כהן התם משום שיש קבלה בכלי ועיין בזבחים ד' י"ד ע"ב גבי שחיטה לאו עבודה וכ"מ. ואף דמבואר בכ"מ דדם סכין קא מקדשי ליה עיין סוטה ד' י"ד ע"ב ומנחות ד' ע"ח ע"ב וכ"מ וי"ל דנ"מ למש"כ רש"י מנחות ד' ק"א דלאחר שחיטה אין פודין אף שנעשה בו מום קודם קבלה כמבואר בזבחים ד' כ"ה ע"ב לזה מהני הסכין דלא למיפרקיה וכן נ"מ להך דשבועות ד' י"ב ע"ב גבי קרבנות צבור סכין מושכתן ע"ש וי"ל דאין ה"נ דאם זר שחטו לא הוה הדין כן וגם י"ל דאז בעי כלי שרת. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' זבחים ד' מ"ז וכ"מ ועיין מש"כ רבינו בהל' מעה"ק פ"ד ה"ז ע"ש. והנה באמת לראב"א דס"ל דתליא במיפק חיותיה רק דגבי חטאת העוף משום דתבר שדרה ומפרקת אם רק זה גבי קדשים דכן הדין דצריך לשבור ונ"מ גבי עוף חולין כה"ג אם שבר שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ואח"כ שחט הקנה לבדו אם מהני לראב"א לטהרו מידי נבלה ועיין בחולין ד' י"ט ע"ב בהך דאמר שם אם מחזיר סימנין לאחורי עורף. והנה לראב"א דס"ל דלכך בחטאת העוף די בקנה לבד משום דתבר שדרה ומפרקת וזה ודאי צריך אח"כ קנה משום דכי נפקא חיותא בהכשרא קנפקא כמבואר שם וע"ש ברש"י דמוכח דאם מחזיר סימנין לאחורי עורף אז א"צ אח"כ לחתוך שדרה ומפרקת וא"כ לראב"א אסור להחזיר סימנים אם ירצה לשחוט קנה. ועיין במה דפליגי בחולין ד' ע"ד ע"ב גבי בן פקועה דא"צ שחיטה אם מקבל טומאה, ועיין תוס' שם ד' פ"א ע"ב ד"ה הואיל וכ"מ וזהו תליא אם השחיטה הוא גדר דין או למיפק חיותא וגם אם ב"פ הוא משום דד' סימנים אכשר בו רחמנא דהוה כנשחט או דא"צ שחיטה וזהו דמייתי שם ד' ע"ה מדגים מאימתי מקבלין טומאת אוכלים וכ"כ בזה: