מי שהוא פסול כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' עדות פי"א ה"ז ושם משמע דאף אם אין אנו יודעים שהוא מומחה שחיטתו כשרה אך מבואר שם דדוקא אם אמר כהלכה שחטתי ומשמע דאם שחט והלך לו אסור לא כמו גבי סתם ישראל וגם ס"ל דבעי ודאי מומחה והטעם דהנה רבינו נקט כאן הך דלא שבק היתרא ואף דהוא בעצמו אינו אוכל עיין תוס' דף ג' ע"ב ד"ה בודק ועיין במש"כ רבינו בהל' עדות פ' י"ב ה"ט דהמוציא טרפה מתחת ידו יש עליו גדר אוכלי טרפה. והנה עיין כתובות ד' כ"ז ע"ב דלענין שתיקה שפיר יש מקום לחוש. ועיין בהך דע"ז ד' ס"ט ע"ב גבי זונה כותית כו' וישראל מסובין אצלה דלכך חמרא שרי משום דתקיף יצרייהו משמע בלא זה הוה אסור וצ"ל שם דמיירי בשלא אמרו שהוא כשר וכמש"כ רבינו גם י"ל דר"ל היין ששותין אז וכמש"כ רבינו בפ' י"ב מהל' מאכלות אסורות ה' כ"ד ור"ל דלא נימא דטרידי אז גם י"ל דסד"א דבשעת שחוטאין בזה יש לחוש גם על זה ועיין בהך דתמורה ד' כ"ז ע"א ותוס' ב"מ ד' קי"ג ע"א ד"ה וכי שכיר ע"ש ותוס' כתובות ד' י"ח ע"ב ד"ה ובכוליה מה דמחלקים בין עדות לשבועה דכאן יש ב' לאוין וכאן רק לאו אחד ובתוס' יבמות ד' פ"ב ע"ב ד"ה ולרבי מתיא בסוה"ד ועיין בירושלמי פאה פ"ח ה"ב במה דאמר שם על הא דנאמנין על מעשר עני כל שנתו דמתחלה שם ר"ל דאתיא כר"א דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון ומטעם דהא אסור להקדים כמבואר בירושלמי דמאי פ"ד ה"ה ולכך גם אם נתן מעשר עני לא חיישינן שמא לא הפריש עדיין מעשר ראשון ואח"כ אמר דברי הכל היא והטעם דאין אדם עושה בדבר עבירה ר"ל דכיון דנתן להם מעשר עני מחמת מצוה שיהיה ע"י זה עבירה. וה"נ גבי שחיטה כיון שאנו רואים ששחט בודאי יעשה כהוגן ועיין בהך דהוריות ד' י"א ע"א גבי מומר לתיאבון אם מביא קרבן ורבינו פסק דאינו מביא ולכך לא הביא הך דרבא גבי אוכל נבלות לתיאבון ועיין בהך דסנהדרין ד' פ"א ע"ב במלקות של כרת אחד כו' דמוותר נפשו ע"ש: