האומר בהמה כו' אם נשחטה כו'. והנה אם שחטה בחוץ דהיא אסורה בהנאה מה דינו של הולד הנה מלשון רש"י חולין דף ס"ט ע"א מוכח דהולד אסור ע"ש בד"ה ותבעי לך אך י"ל דשם קאי אם נימא דגם הולד קדוש דאל"כ לא שייך כלל שנימא דתיהני ליה מחיצה דירושלים ועיין בהך דזבחים דף ל"ה ע"א דמוכח שם דלמ"ד בהווייתן הם קדושים אף אם נתפגל האם הולד מותר והך דע"ב שם הוא למ"ד במעי אמן הם קדושים ועיין בהך דתמורה דף י"א ודף כ"ה ע"ב ע"ש דאם נימא דאינו קדוש הולד חולין ואף בפחות מבן ה' גבי דקה אך שם שאני דכיון דהשחיטה הוה טובה וגם דגבי קדשים יש קרא למעט כמבואר בחולין דף ע"ה וזבחים דף צ"ח אך לענין שחוטי חוץ י"ל דנאסר כמו האם ועיין בתוספתא תמורה פ"ג גבי אם הקדיש הולד ושחט האם הולד אסור באכילה משום דהוה יוצא דופן ופסול מליקרב ונפדה כמבואר בפ"ד מהל' תמורה ה"ח ע"ש ולא בעי כאן העמדה והערכה אף דהוה כבישרא בדיקולא ובאמת נ"ל דאף אם נימא כמבואר בתוספתא דבכורות פ"ג דשפיר יש עליהם קדושת הגוף גבי הוקדשו בבטן מ"מ בבן פקועה כ"ע מודו ועיין בהך דחולין דף ע"ד ע"ב ד"ה דגמר ור"ל דטעם דבישרא בדיקולא לכ"ע מהני להפקיע קדושת הגוף וגם משום יתום עיין בכורות דף מ"ב ע"א דחשיב לה גם זה בהני דלא קדושים ולא מקדישים אך י"ל דלת"ק דפליג שם בתוספתא דתמורה על ר"א גם על יתום פליגי. אבל בן פקועה כ"ע מודו דפקע. גם י"ל דהך דתמורה דף י"ז זה רק לדידן דס"ל דיוצא דופן לא הוה כלל לידה אבל לר"ש בנדה דף מ' דס"ל דהוה לידה אף דגבי קדשים אינו קדוש זה רק משום דין וי"ל דלא גרע מבעל מום וע"ש דף מ"א דאמר חד לבהמת קדשים כו' ע"ש דרק אם בהוייתן וזה משום דלר"ש הקדושה לא פקעה וי"ל דהתוספתא דבכורות אתיא כר"ש ולכך שפיר קדוש לבד מן בכור ומעשר דלא חל על עובר כמבואר חולין דף ס"ט ע"ב ובכורות דף נ"ו. עכ"פ גבי בן פקועה לכ"ע פקע קדושת הגוף ונפדה דלא גרע ממפרכסת כמבואר בחולין שם. והנה בתוספתא דתמורה שם נקט אם מתה הבהמה אסורה בהנאה העובר וי"ל דהוה כקדשים שמתו ועיין במעילה דף ט"ו ע"א ודף י"ב ע"א. ובאמת לכאורה י"ל דהתוספתא דתמורה הנ"ל מיירי כשכלו חדשיו להעובר דאז לשיטת רבינו רק מה שמועלת השחיטה אבל לשאר דברים הוה כמו דבר בפ"ע אם נמצא חי דחייב על חלבו כרת אבל בלא כלו חדשיו דשרי הכל מטעם כל בבהמה י"ל דגם הקדושה פקעה וא"צ אף לפדות וכעין מה דס"ל לרבינו בפ"ד מהל' תמורה גבי ולד חטאת בהל' ג' אך י"ל דכיון דיש עליו קדושת הגוף כשהוא במעי אמו לא פקעה בכדי כעין הך דנדרים דף כ"ט. אך עיין במעילה דף ט"ו ע"א דאמר שם אי בבדה"ב אף כי מתו נמי כו' ע"ש בתוס' ור"ל דהא שם דף י"ב מקשה וכי קדושה שבהם להיכן הלכה ע"ש אך זה היכא דלא נשתנה אבל היכא דנשתנה למין אחר שפיר פקעה. אך כך דהנה עיין בערכין דף י"ד וב"ב דף ע"ב ע"ב מ"ד שם דאזיל בתר פדיון ר"ל כך דהקדש כיון דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא הוא הוה כ"ז כמו הקדש חדש וכעין הך דנדרים דף כ"ח ע"ב ועיין בכורות דף ל"ב בתוס' ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא דאם הקדיש תורים והולידו ביצים ונולד מהביצים אפרוחים חל עליהם קדושת הגוף כאילו קדשו עכשיו וזהו ג"כ כונת רבינו בהל' כלי המקדש פ"א הי"ג ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם ר"ל דאם התיך אותם ועשה מהם חדשים חל עליהם תכף קדושת כלי שרת וא"צ לקדשם פעם אחרת ועיין בהך דע"ז דף נ"ב ע"ב גבי הך דהכנוס ע"ש ברש"י דמשמע דצריך עוד הפעם לקדשם ועיין בהך דמנחות דף ק"א ע"א, אך זה רק אם עכשיו חל עליהם ההקדש ולכך בקדשי בדה"ב שפיר יש בהם מעילה כמו דקדשינהו עכשיו. אבל בקדשי מזבח דכעת לאחר שמתו א"א להקדישם פקע מהם הקדושה. וכן גבי בן יונה שעבר זמנה כמבואר שם דף י"ב ובדברי רבינו סוף פ"ב מהל' מעילה ע"ש א"כ דגם כאן גבי בן פקועה כן אך כל זה שם אבל גבי בהמת הקדש והולד חולין ושחטו בחוץ י"ל דהשחיטה מהני אף להתירה באכילה ולא דמיא לטרפה דשם השחיטה לא הועילה לענין אכילה כמש"כ לעיל בהל' מאכלות אסורות מהך דחולין דף פ"ה ע"ב משא"כ כאן דהשחיטה מועלת שפיר מדמחייב עליה כרת וכמבואר בזבחים דף ס"ט וא"כ תועיל לגבי הולד אף להתירו באכילה. והנה אם מתה הבהמה של הקדש מה דינו של ולד שלה. הנה לכאורה זה תליא במש"כ לעיל גבי הך דפ"ג דמעש"ש גבי צבי שמת אם מותר עורו אף דהעור אין עליו שם מעשר מה"ת ועיין בהך דבכורות דף כ"ה ע"ב גבי בכור שמת דהצמר שלו אסור לכ"ע אף די"ל דאין עליו קדושה ועיין מש"כ רבינו בהל' מעילה פ"א ה"י ובדברי התוס' בכורות דף כ"ו ומעילה דף י"ב ע"ב אם יש בגיזה איסור הקדש בפ"ע ובר"ש פ"ג דערלה ובהך דפסחים דף ל"ג ע"א דמבואר דיש בו מעילה ובהך דחולין דף קל"ה ע"א ע"ש ברש"י ובהל' מעילה פ"ו הל' ב' אאריך בזה, וי"ל דזה תליא בהך מחלוקת דר"י ור"ל בחולין דף ע"ד ע"ב אם הוה כשני גופים או כגוף אחד. ועיין נזיר דף נ"א גבי גלגלין ובהך דביצה דף ו' ע"א ע"ש ברש"י גבי עגל שנולד מן הטרפה דמשמע שם דהוה שחיטת אמו מתירתו מותר לשחוט את אמו כדי להתיר אותו ועיין בירושלמי שם פ"א נעשה כדבר מוכן טמון בשאינו מוכן: