הבשר טהור כו'. עיין זבחים ד' ס"ט ע"א דמצריך שם קרא על זה ועי' בתוספתא דחולין פ"ב וט"ס שם אך שם רק גבי עוף ועי' בהך דחולין ד' פ"ה ע"ב מה דאמר שם אימא מידי נבלה נמי לא מטהרי לה שם מוכח דאדרבא כיון דיש עליו שם חולין בעזרה ע"י זה השחיטה מטהרתו בודאי והנה בהך דזבחים ד' ס"ט גבי מלק ונמצא טרפה ולפי מה דפליגי שם דף ע' ע"ב גבי אם טיהר ר"מ בבעלי מומין עיין בזבחים ד' ק"ד ע"א במה דאמר שם נמצא טרפה בבני מעים מרצה ועיין בקדושין ד' נ"ז ע"א דמבואר שם דאדרבא לא חל עליה קדושה כלל וצ"ל דמיירי שנטרפה לאחר הקדש ועי' בהך דתמורה דף י"ז ע"א בהך מחלוקת דר"א ושמואל אם מקדיש את הטרפה אם חל עליה שם קדושה ומבואר שם דלר"א אף אם נטרפה לאחר שהקדישה פקע הקדושה ממנה ועי' בחולין ד' קל"ו ע"ב ומנחות ד' ו' ע"א דגבי בכור אף אם הוא טרפה יש עליו שם בכור וכן פסק רבינו בהל' בכורות פ"א ה"א וצ"ל הטעם משום דלא גרע מן נפל דמרבינן בבכורות דף ג' ע"א דנוהג בבכורה ועי' תוס' חולין ד' ע"ז ע"ב ע"ש ועי' בפסחים ד' ע"ג ע"א גבי הך דשחטו ונמצא טרפה בסתר ע"ש בתוס' דאמאי פטור וצ"ל ג"כ דזה אתיא כר"ע בזבחים ד' ק"ד דמרצה על עורו וע"ש בירושלמי דס"ל דאף למ"ד דבעי דוקא עשה מצוה מ"מ גבי טרפה בסתר פטור וע"כ כמש"כ. והנה אף דרבינו פסק בסוף הל' פסוהמו"ק דיקבר מ"מ בהל' בכורות פ"ג ה"י פסק דמותר לכהנים ליהנות בעורו והטעם דהנה עי' בהך דשבועות ד' י"א ע"ב מבואר שם דגבי קדשי בדה"ב אף דאין פודין את הקדשים מ"מ העור מותר ע"ש בתוס' ועי' בהך דמעש"ש פ"ג הי"א גבי צבי שלקחו בכסף מעשר דהוה שם מחלוקת דתנאי בעורו, וע"ש בירושלמי מה דתלה לה בהך דבדה"ב אם הוה בכלל העמדה ע"ש. אך באמת נראה כך דהטעם דקדשי בדה"ב דהעור נפדה גם בטרפה הוא משום כך דטרפה בקדשים אף דהקדושה פקע כמבואר בהך דתמורה הנ"ל זה רק הקדושה אבל איסור יש בהם מה"ת וכמו בקדשים שמתו דזה הוה איסור בפ"ע עי' תוס' קדושין ד' נ"ז ע"ב בהך מה שלי בשלך וממילא גם העור אסור דשם הבהמה עליו והוה כמו מעשה עץ דחולין ד' קכ"ט ע"א, ועי' רש"י שם ד' קי"ו ע"ב דעל עור לא חל הקדושה ואף דבכל מקום מבואר דהזריקה מוציאה את העור מידי מעילה עי' זבחים ד' מ"ג וע"ש ד' ק"ג ע"א ותוס' יומא דף מ"ט ע"ב וכ"מ אך זה רק משום הקרבן וכמש"כ ונ"מ דאף אם נימא דיכול לשייר העור מן הקדש עי' תמורה ד' י"א ע"ב מ"מ הוה לכהן מחמת הקרבן, ועי' במה דמבואר בפ"א דמעש"ש ה"ג ובמנחות דף פ"ב ע"א גבי הלוקח ממעות מעשר בהמה לזבחי שלמים או חיה לבשר תאוה מה"ת יצאה העור לחולין דאחר שחיטת הבהמה הוא נעשה דבר חדש מאליו ולא תפיס ועי' בזבחים ד' ק"ג ע"ב אם מה שהעור של כהנים מחמת הבשר או מחמת הקרבן ונ"מ לעור של בכור שהוא לכהן אם מחמת הבשר או מחמת דכיון שניתן לכהן העור שלו דשוב מקרי קרבן של כהן לא בגדר בכור רק שהדין הוא שבכור ניתן לכהן והכהן מקריבו בחזקת קרבן שלו והוה בעלים וזה תליא בהך מחלוקת בתמורה ד' ז' ע"ב דר"ע וריב"נ ועי' בזבחים ד' נ"ז ע"א בכור מתנה לכהן, ועיין במה דפליגי רבינו עם תוס' בהל' תמורה פ"ג ה"ב למי שייך תמורת הבכור אם לכהן אם לבעלים ותוס' זבחים ד' ע"ה ע"ב ע"ש דלא ס"ל כן ועי' בירושלמי פ"א דמעש"ש ה"ג ופ"ב דקדושין ובתוספתא בקדושין פ"ד דמוכח שם דזה לכ"ע אם קידש בעור של בכור תם מקודשת דהעור גביה לא הויא כמו משלחן גבוה ועי' בחולין ד' קל"ג ע"ב דחשיב עורות קדשים מהני שבירושלים ועי' בהך דמנחות ד' ק"ז בהך דאמר שם כל חד וחד יומו קעביד וזה פלוגתא דאמוראי שם ותליא במש"כ וא"כ לפי"ז גבי בכור בעל מום דהוא מתנה לכהן מחמת ריבויא דקרא דובשרם כמבואר בבכורות ד' כ"ח ועי' בחולין ד' קל"ג ע"ב גבי ד' שבירושלים וגם זה נותנים לכל כהן לא לאנשי משמר עי' מש"כ רבינו בהל' ביכורים פ"א ה"י אך שם רק על בכור תם, ועי' רש"י זבחים דף ק"ב ע"ב דלא ס"ל כן ובירושלמי ספ"ד דחלה דרק לאנשי משמר ובתוספתא סוכה בסוף ע"ש אך כל זה בתם אבל בעל מום הוה רק מתנות כהונה ונ"מ דאז העור הוה כמו מתנה בפ"ע ולא בטל להגוף ולכך אם נמצא טרפה בבני מעים לאחר ההתרה העור מותרת וכן גבי קדשי בדה"ב דמבואר בחולין ד' קל"ה דיכול לשייר לכ"ע נמצא כשמקדישה הוה כשני הקדשות ולכך אם נמצא טרפה העור מותר וכן ס"ל לר"ש בהך דפ"ג דמעש"ש הנ"ל גבי צבי דהעור הוא דבר בפ"ע כיון דרבנן תיקנו שלא יקח חיה לבשר תאוה כמבואר בירושלמי שם פ"א ובתוספתא שם ולכך הוה העור כמו דבר בפ"ע ולכך אם מת הצבי יפדה ר"ל העור וכמש"כ, והך דר"ע בזבחים ד' ק"ד ס"ל דגם עורות קדשים הוא דבר בפ"ע לכהנים ולא מכח הבשר וכמ"ש, ולכך גבי בכור גם טרפה יש עליו שם בכור לכ"ע מחמת דדין בכור העיקר הוא מה שצריך ליתנו לכהן והכהן אח"כ מקריבו וכמש"כ, וא"כ לפי מה דאמר שם בקדושין ד' נ"ז ע"ב הטעם דחולין בעזרה הוא משום דיליף משחוטי חוץ וא"כ כמו גבי קדשים פסקינן דטרפה מפקעת הקדושה כמבואר בתמורה ד' י"ז ה"ה לענין חולין בעזרה ג"כ כן וכעין מש"כ התוס' מנחות ד' פ"א ע"ב ע"ש ולכך פסק רבינו ז"ל בזה כר"ש דגבי שוחט את הטרפה ליכא חולין בעזרה ואף בגמ' דילן אמר מטעם שחיטה שאינה ראויה זה רק לר"ש דס"ל דגם גבי קדשים שנמצא טרפה השחיטה מועלת וכמש"כ מהך דפסחים ד' ע"ג ע"א גבי שחטו ונמצא טרפה דמוקי לה בירושלמי גם לר"ש דס"ל דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב ולכך בגמ' שם מביא שני בבות השוחט את הטרפה והשוחט ונמצא טרפה וכמש"כ, ולכך ס"ד בחולין שם ד' פ"ה דלא מהני גם לטהרה מידי נבלה לר"ש משום דלא הויא שחיטה כלל וכמש"כ וזה רק לר"ש אבל לדידן לא וא"ש מש"כ רבינו:
וקוברין אותו ועפרו אסור. ועי' בהל' ג' ובכס"מ. והנה לעיל בפ' י"ו מהל' מאכלות אסורות כתב רבינו בהלכה ו' דאיסור הנאה שלהם רק מדבריהם וכן כתב בפ"ב מהל' גניבה גבי ד' וה' ע"ש בהל' ח', ועי' במש"כ רש"י בפסחים ד' כ"ב ע"א ע"ש בתוס' ד"ה חולין. אך באמת מלשון רבינו בהל' מאכלות אסורות משמע דקאי גם אבשר בחלב ע"ש אך ר"ל כך דכ"כ שם די"ל דנקברין כיון שעפרן אסור שוב א"א לומר שיתבטל דלא גרע מעפרן והנה מלשון רבינו שם משמע דגבי חתיכת בשר בחלב וחולין בעזרה לא הוה הטעם משום חתיכה הראויה להתכבד רק הטעם כמש"כ ועי' בדברי רבינו בסוף הל' פסוהמו"ק דלכאורה משמע שם מלשונו דאם שרף הנקברים אפרו מותר דרק אם נעשה עפר ע"י הקבורה אז אסור וכ"כ בזה בהל' חו"מ ועי' בדברי רבינו בהל' נזירות פ"ו הי"ד וס"ל לרבינו דהא דאפרן אסור זה רק מדבריהם כיון שהדבר נשתנה ונעשה צורה אחרת וכמש"כ רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ד הי"ב אך לעיל בהל' מאכלות אסורות כתבתי לחלק בין טומאה לאיסור וכמו בשר מת שהופרך בסוף תמורה שם וכ"כ בזה ולכך ס"ל דגם בד' וה' הטעם דאמרינן לאו דמאריה קשחיט גבי חולין בעזרה זה רק משום דגם עפרו אסור ופקע ממנו שם בעלים: