אין שחיטת החולין צריכה כונה כו'. כ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות פ"ד ה' כ"ב ע"ש:
ושחטה בהליכתה כו'. ר"ל דרק אם דרך הליכה נשחט אז מיקרי וזבחת אבל לצדדין לא וכעין הך דסנהדרין דף ע"ח ע"א דהוה כח כחוש ועיין בתוס' שבת דף צ"ט ע"ב וכן מבואר בתוספתא כאן ועיין בזבחים דף ט"ו ע"א גבי היה מזה ונקטעה ידו של מזה וע"ש ברש"י דמשמע מטעם בעל מום ולאו דוקא ידו אך מלשון רבינו לא משמע כן רק דצריך להיות נתינה והזיה עד שיבוא על המזבח וה"ה כאן גבי שחיטה אם ר"ל דבשעת שחיטה צריך שיהיה כחו או שיהיה ע"י כחו. ועיין בהך דזבחים דף ס' ע"א ודילמא שפיכה מכח אדם וכו' ע"ש, ועיין מש"כ בזה בהל' מאכלות אסורות פי"ב ה"ט גם נ"מ אם ר"ל שהוא יפיל או שיעשה שתפול דזה הוה ג"כ כמו מעשה עיין תוס' כתובות דף ל' ע"ב דמה שמניח לחברו לתחוב לפיו הוה כמו מעשה ע"ש ועיין בהך דגיטין דף ע"ח ע"א דרק אם ערק לה חרציה ע"ש ועיין תוס' ע"ז דף נ"ד ע"א ד"ה כגון שכ' שם דאם כפפו קומתו בע"כ משמע דמדעתו הוה כמו משתחוה ועיין בהך דב"ק דף ל"ב דמשמע רק היכא שיש הנאה אז נחשב מה שמניח עצמו כמו מעשה ועיין בקדושין דף כ"א ע"ב גבי רציעה ע"י סם דלא מיקרי מעשה אף שהוא מניח הסם על האוזן ועיין מש"כ התוס' ב"ק דף צ"א ע"א בד"ה לא וקדושין דף כ"ד ע"ב מה דמחלק שם בין בר דעת או לא וכ"כ בזה ויהיה נ"מ ג"כ לגבי שחיטה היכא דהיה סכין בידו והניחה ליפול לא שהפילה בכח וכמש"כ אם זה מיקרי מעשה לענין שחיטה או לא. ועיין בהך דמנחות דף נ"ו גבי הניח שאור על גבי עיסה דזה מיקרי מעשה לענין לאו. ועיין במה דפליגי כאן הרשב"א והרא"ש ותוס' סנהדרין דף ע"ז ע"א ד"ה סוף. ועיין ברא"ש כאן דבעינן כונת איזה דבר בהמעשה לא שיהיה דברים נפרדים אף לר"נ וכעין מש"כ הרשב"ם ב"ב דף נ"ד ע"א בד"ה דשדא ובד"ה אדעתא רק דא"צ לכונת איזה פעולה שיעשה הנפילה ואם הניחה שתפול אז הוה הכונה והפעולה דברים נפרדים ולא מהני ועיין תוס' ע"ז דף נ"ט ע"ב בד"ה אתא ע"ש ועיין בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ו במה דאמר שם הטובל סתם ור"ל אף דקי"ל דצריך להחזיק עצמו זה רק אם לא טבל לשם טהרה אבל אם טבל לשם טהרה די בזה שיש ב' מיני סתם אחד שלא חשב כלום ואחד שחשב לטהרה וכן הדין גבי סתם דאמרינן בזבחים ע"ש דף ג' דאמר שם דלשם חולין הוה כמו סתמא וקשה הא לשם חולין לא מרצה וסתמא מרצה וכבר הארכתי בזה במקום אחר אך אי נימא דיש שני סתמות אחד שלא חשב כלום והב' שחשב רק סתם דזה כשר ומרצה וזה כשר ואינו מרצה ועיין בהך דפסחים דף ס' ע"ב גבי פסח ששחטו דאמר שם סתמא לאוכליו הוא ע"ש בתוס' ד"ה סתמא ובזה א"ש דגבי אוכלין אין הפעולה בהפסח רק בהני שראוי לאכילה והני לא שייך בגדר סתם דיכולין להשתנות ואכמ"ל. וה"נ גבי שחיטה אם הכונה רק בהסכין או גם בפעולת הסכין ואם נתכוון שהסכין לא יעשה פעולה אם כשר לגבי שחיטה דלשון רבינו כאן שנקט רק שחט כמתעסק או דרך שחוק משמע שהשחיטה היתה דרך שחוק אבל אם גם זריקת הסכין היה דרך שחוק משמע דלא מהני ועיין בהך דבכורות דף י' ע"ב גבי השוחט עורב כו'. ועיין בפ"ה דמכשירין מ"א ואם כמשחק עמו ע"ש: