המקדיש עוף כו'. והנה רבינו נקט לבה"ב ועיין בתוס' דף קל"ח ע"ב מש"כ בשם רש"י דגבי קדשי מזבח לא יליף מתקח לך משום דהביצים אינם אסורים אלא מדרבנן משמע דשפיר מקרי לך היכא דרק מדרבנן וא"כ נ"מ להך דין דע"ז ד' מ"ב ע"ב ומעילה ד' י"ד גבי קן שבראש אילן של הקדש ואשרה דבצים ואפרוחים קטנים אסורים מדרבנן בהנאה אם יש בזה כאן מצות שילוח הקן ולפי שיטת התוס' נראה דחייב ועיין תוס' ב"ק דף ע"ב ע"ב ד"ה דאי ע"ש מה דמחלקי בין ע"ז לשאר דברים ועיין בירושלמי פסחים פ"א ס' ה"ד ותוס' פסחים ד' כ"ט ע"א ד"ה אין פודין וכ"מ. ותוס' שם ד' ל"ו ע"ב ד"ה דאמר וד' ל"ח ע"א ד"ה אבל וע"ש ד' מ"ח ע"א דאמר דגבי מוקצה דרבנן שפיר כשר לקרבן וגבי ערלה מדומע בפחות ממאתים אסורה וע"כ משום דאיסור הנאה חמיר ועיין תוס' בכורות ד' ל"א ע"ב ד"ה מבליעו מה דרצה לחלק בשומן גיד דאין אסור אלא מדרבנן אסור ליתנו לעכו"ם ועיין פסחים ד' פ"ג ע"ב וכ"מ בזה ועיין בירושלמי ערלה ס' פ"א גבי ביצת הקדש שנעשית אפרוח אם צריך לפדותה ושם משמע דביצים של קן של אילן של הקדש האפרוחים מותרים לגמרי אף מדרבנן וכן בשל אשרה מותר אם נעשה מהביצה אפרוח מדדחיק שם היכא משכחת לה לביצת ע"ז שתעשה אפרוח ע"ש ואמאי לא מוקי כה"ג וע"כ משום דהאפרוח מביצה כזו שרי לכ"ע כיון דהביצה אינה אסורה אלא מדרבנן וכעין דאמרינן בירושלמי פ"ט דתרומות דתרומת כרשינין ותרומת חו"ל גידוליהן מותרים משום דזה גופא הוא מדרבנן והוה גזירה לגזירה ועיין ב"מ ד' צ' ע"א גבי חסימה בגידולין אם יש עליה שם דישו ע"ש. והנה רבינו ז"ל כאן כתב מחמת הטעם דתקח לך ואילו אינם שלו אך יהיה נ"מ כגון אם עוף של הקדש רובץ על ביצי חולין וגם דהא ביצי הקדש ראויין לפדותן וי"ל כהך דחולין ד' פ"ד ע"א גבי כיסוי הדם ע"ש וע"ש ד' קל"ה ע"א גבי ראשית הגז. ועיין בירושלמי פ"ד דחלה גבי קב הקדש דמצרף משום דראוי לפדותו ע"ש ובירושלמי פ"א דערלה ה"א והל' ד' דהקדש לא מיקרי פטור בעצם משום דראוי לפדותו ע"ש. אך באמת נראה דאף דאנן קי"ל דע"י מרידה לא פקע מהקדש מ"מ שם בעלים פקע וא"צ להוסיף חומש ושוב ליכא מצוה עליו לפדות וכ"כ בזה לעיל. והנה עיין מ"ש התוס' ד' קל"ה ע"א ד"ה לפרוק דמי מחייב לפדותו ע"ש אך י"ל דכיון דכופין את הבעלים שפיר מוטל החיוב עליו ועיין בירושלמי פ"א דמעשרות אף ידי הבעלים לא יצא מחמת שאומרים לו פדה אתה ראשון ע"ש אך י"ל דזה רק בדבר שהקדיש אבל בהגיזה והגידולין אין עליו שם בעלים כיון דזה בא אח"כ ולכך גם כאן בהביצים אין החיוב עליו לפדותן רק על העוף עצמו אם נימא דלא פקע שם הבעלים ועיין בהך דיבמות ד' ע"ט גבי חלק מזבח ע"ש דמשמע שיוכל להיות הדבר לחצאין, ולכך על עוף עצמו לא כ' רבינו הטעם משום דצריך להביאו ליד גיזבר דאדרבא כיון דהוא בעצמו המקדיש הוא בעצמו מקרי גיזבר עיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' מעילה פ"ו ה"ח ובדברי הר"ן נדרים דף ל"ד ע"ב ד"ה אמר רבא משא"כ בביצים ואפרוחים ולכך מדייק רבינו דמיירי שהמקדיש עצמו הוא שמצא הקן. ובאמת אם נימא דלענין זה לא פקע שם בעלים ממנו כמש"כ לעיל בשם הירושלמי א"כ לכאורה קשה היאך פקע ממנו שם מזומן וכ"כ לעיל דאף היכא דהביצים והאפרוחים אינם שלו מ"מ כיון שהאם שלו שפיר הוה מזומן ועיין בהך דב"ק דף ס"ט ע"ב לענין פדיה אוקמיה רחמנא ברשותיה ע"ש ועיין בהך דחולין ד' מ"א ע"א כיון דקניה ליה כו' ע"ש. ובאמת י"ל דזהו כונת הגמ' במי שאתה מצווה לשלחו כו' ר"ל וכיון שיש עליך איזה דבר לעשות בזה העוף שוב לא מקרי כי יקרא והוה כמו מזומן: