בין קדשים הנאכלין בין קדשים כו'. הנה באמת זה הוה מחלוקת דרבא ור"י דף פ"א אך זה רק לר"ש ולא לדידן, ועיין בהך דמנחות דף פ"ד ע"א דמקשה שם לאכלה ולא לשרפה ומשמע דזה הוה גדר שרפה ולא גדר אכילה ועי' בכורות ד' י"ב ע"ב דנקט שם ג"כ גבי אימורים זה. והנה רבינו בהל' בכורות גרס גירסא אחריתא ולא לסחורה ר"ל שנפטרת ע"י זה מן הבכורה וי"ל דגם במנחות גרס כך ומשום שמתרת חדש ועיין בדברי רבינו פ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ט דלא חשיב פירות שביעית כמו בגמ' דילן בזבחים דף פ"ח ובתוס' דמנחות חשיב, ועי' בתו"כ פ' בהר דממעט לאכלה ולא למנחות ולא קאמר משום לשרפה י"ל דנ"מ ללחמי תודה אך י"ל דשם ר"ל משום דממעט באכילתה עי' בזבחים ד' ע"ו ובשביעית פ"ח ע"ש בפיהמ"ש ובירושלמי ועי' בירושלמי פיאה פ"א ה"ג מה דמרבה שם מן קרא ובקצרכם גם קציר גבוה ר"ל דהיינו כגון הך דמנחות ד' פ"ה ע"א שהיו זורעים מתחלה כדי לקצור ממנה העומר ומרבה דצריך להניח מהקצירה פאה ומקשה שם בירושלמי פשיטא דהא מחללין על ההקדש לאחר הקצירה לא במחובר כמבואר בירושלמי שקלים פ"ד וכ"מ ותירץ שלא תאמר יעשה קציר גבוה כקציר הדיוט ר"ל דבהדיוט ע"מ לאבד לא הוה קצירה וכאן עיקר הקצירה הוה לצורך הקומץ שהוא לשריפה והשירים משולחן גבוה קזכו לכך צריך קרא. אך באמת יש לחלק בין אימורים ועולה דהקטרתן לא הוה רק גדר אכילה וריח ניחוח ולחמו של מזבח כמבואר בזבחים דף מ"ו ע"ב ותוס' שם ד' מ"ג ע"א דדם לא מקרי לחמו של מזבח משום דהוא רק מתיר ועי' בספרי פ' פנחס פסקא קמ"ב לחמי אלו אימורים ע"ש ועיין בירושלמי שבת פ"ב ה"ד כיון דרוצה בעיכולם כמבשל הוא ע"ש משא"כ בקמצים דהוא ג"כ בתחלה רק גדר דם ומקרי מתחלה כמו שריפה ולכך מרבה בספרי שם מן לאשי ע"ש ועיין בזבחים ד' פ"ג ע"ב למעוטי קמצים כו' ע"ש ועי' בירושלמי מעש"ש פ"א ה"ג ולא נמצאת מבריחו מן האכילה ע"ש: