מותר לשחוט את כו'. עיין חולין דף ע"ד ע"א גבי הך דד' סימנין אכשר בו רחמנא ובהך דב"ק דף ע"ח ע"ב אם הוה שיור ואף דכבר כתבתי דכ"ז שלא יצא אין שם בהמה עליו עיין תוס' חולין ד' ע"ה ע"א ודף ק"ג ובגמ' שם דף ס"ט ע"א ועיין בהך דסנהדרין ד' פ"ה ע"ב אם שייך גנבת נפש בעובר ע"ש לפי גירסת רש"י עיין בתמורה ד' י"א ע"ב גבי אם שייך גדר לאו בעובר שהוא קודש ע"ש ועיין בהך דיבמות דף ע"ח דמבואר שם דלמ"ד עובר לאו ירך אמו מעוברת שנתגיירה הוה כמו שגם העובר נתגייר וטבל וא"כ למ"ד ד' סימנין אכשר ביה רחמנא ר"ל דהעובר ג"כ נשחט במה ששחט את אמו אבל אם נימא דלא מהני בעובר שחיטה שוב ליכא למימר דהוה כמו שנשחט דהא לא מהניא ביה שחיטה וזהו כונת רש"י בחולין ד' ע"ה ע"ב ד"ה אין לו תקנה ע"ש בתוס' ד"ה ב"פ דסבירא ליה לרש"י דזה ודאי אם שחט שור ובעודו מפרכס בא על בהמה ונתעברה ממנו אם נימא דמוליד בודאי הולד יש לו תקנה בשחיטה דהטעם דאביו לא בעי שחיטה משום דשחטו אותו ולכך הבן יש לו תקנה בשחיטה משא"כ אם נימא דלא מהניא שחיטה לעובר וא"כ ע"כ משום דלא בעי שחיטה כלל ולכך הולד אין לו תקנה ואף דבגמ' משמע דאף גבי בן ח' הוא משום דמהניא לו שחיטת אמו ע"ש ד' ע"ד י"ל דכיון דגבי בן ט' מהניא שחיטה לעובר ה"ה לבן ח' מקרי שחוט אגב אמו ועיין רש"י ביצה דף ו' ע"א ד"ה טריפה דקצת משמע שם דאם הוה נימא דהשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי מותר הוה מותר לשחוט את האם ביו"ט כדי לאכול העובר ועיין תוס' סנהדרין דף פ"א ע"ב וב"ק דף מ"ז ובאמת הטעם דאינו גובה מביצתה הוא משום דאם עכשיו הזיקה לא היה גובה ממנה דהא לאו בעלי חיים היא, והא דאסורה משום טרפה הוא משום דהוה כביצה טמאה דאתרבי מבת היענה וכמש"כ רבינו בהל' מאכלות אסורות פ"ג ה"י, ועי' תוס' חולין דף ס"ד ע"א ע"ש. וגם כמש"כ התוס' שם וכמבואר ביצה ד' ב' ע"ב וד' ז' ע"א דאין שם ביצה עליה עד שתצא לחוץ משא"כ לגבי ולד עיין ע"ז ד' מ"ז ע"א דשייא דאחידא באפיה ואף דדין בהמה אין עליו כמש"כ זה רק לדינא, ועי' מה דס"ל להראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא גבי ביצי תורים של קרבן דעל האפרוחים יש עליהם קדושת הגוף ועיין בהך דתמורה ד' ל"א ע"ב הני מילי גידולין דחזי למזבח ע"ש בתוס' ונראה דר"ל זה כשיטת הראב"ד והך דמעילה דף י"ב ע"ב מיירי שבשעה שהקדישן כבר נגמרה ביצתן ועיין תוס' חולין ד' קל"ח ע"ב ד"ה יצא זה ועיין ע"ז ד' מ"ב ע"ב דאפרוחים שצריכים לאמן כביצים דמי ותוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ד"ה ויונים ובירושלמי פ"ה דגיטין דמחלק בין קטנים לגדולים לענין זכיה ע"ש, ולקמן אבאר זה. ומ"מ למ"ד ד' סימנין אכשר ביה רחמנא למה ליכא בו משום איסור אותו ואת בנו דהא א"צ להיות שם בהמה על הבן כמבואר בחולין ד' ע"ט ע"ב כמש"כ בהל' אישות דעדיין אין שם בן עליו עיין תוס' ב"ב ד' קמ"ב ע"ב וכ"מ: