מי ששחט כו' וקרע כו'. עיין בהשגות מש"כ שיש שחולקין על הריאה עיין בירושלמי פ"ג דביצה דמבואר שם דזה הוה תקנה דצריך לבדוק הריאה וכ"כ בזה לעיל הטעם. והנה זה נ"ל דגם הר"א ז"ל מודה דיכול לאכול קודם בדיקת הריאה אך זה רק אם יכול לקיים התקנה וכעין דאמרינן בנדה דף ט"ז ע"ב גבי בדקה בעד ונאבד זו מוכיחה קיים אך הנה רבינו ז"ל ג"כ כאן דייק וקרע את הבטן ולמה לן זה וגם בהל' י"ד כ' ואעפ"י שאין אנו יודעין כו' ולכאורה הא חזינן דליכא. אך כך דהנה עיין לעיל בהל' גירושין פ"א הל' כ"ו פליגי רבינו והר"א ז"ל אם תקנה וקיים התקנה ואח"כ ביטלה אם הוה כמו שלא קיים התקנה כלל או כמו שקיים ע"ש ולכך גם כאן כיון דזה הוה תקנה דהפשט ונתוח כעין דאמרינן בביצה ד' כ"ה אם לא עשה כלל גם רבינו מודה דאסור רק כשקרע הבטן ועשה כדין ואח"כ נתבטלה לשיטת רבינו כשר כמו גבי גט ולשיטת הראב"ד ז"ל אסורה ועיין בב"ב דף ק"ע ע"ב גבי צריך לברר במה דפליגי שם תוס' ורשב"ם והוא ג"כ מחמת זה הטעם דהוא הביא העדים שאמר ומה יוכל לעשות אם אינם מעידים כיון שעפ"י דין א"צ להם. והנה באמת לשיטת הר"א ז"ל דקודם בדיקת הריאה אסורה וא"כ לכאורה כ"ז שלא נבדקה אין אף לשאר ספיקות חזקת כשרות אך י"ל דמ"מ יצתה מאיסור הראשון ועי' בירושלמי פ"ט דברכות ה"ד ופ"ח דתרומות ופ"ג דביצה דנקט חזקת בני מעים בכושר. וי"ל דר"ל דשאר אברים אין עליהם כל כך חזקת כשרות משום שיש עליהם עדיין איסור דם משא"כ בבני מעים דאין מחזיקין בהם דם. גם י"ל משום דיש זמן שאף אם ניקבו המעים והבהמה חיה מ"מ כשרה וכמו הך דחולין ד' ל"ב ע"ב ע"ש ועי' במה דפליגי רש"י ותוס' בכ"מ אם מחזיקין מאיסור לאיסור ועיין בשיטת רש"י קדושין דף נ"ז ע"א ד"ה שנמצאת טרפה דס"ל דמחזיקין שהיה קודם הלקיחה וע"ש בתוס' י"ל הטעם דאם נימא דאח"כ וא"כ אסורה בהנאה משום ציפורי מצורע ואין בה חזקה ועי' תוס' בכורות ד' כ' ע"ב. אך אם נימא דגם טרפה מפקיע הקדושה מעיקרא כר"א בתמורה ד' י"ז ע"א וכ"מ, ה"נ גבי ציפורי מצורע כן ועיין בזבחים דף ק"ד דנמצא טרפה בבני מעים שאני. ובאמת זהו מה דאמר שם בגמ' דלא חל עליה קדושה כלל למה נקט לשון קדושה דהנה עיין בחולין ד' ק"מ בהך דממעט שם ציפורי עיר הנדחת וחליפי ע"ז משום דס"ל דרק דברים האסורים אף להדיוט הני ממעטי גבי עגלה ערופה כמו טרפה וחליפי ע"ז, והנה באמת בהך מחלוקת דעגלה ערופה אימתי נאסרת בכריתות וכ"מ זה רק בגדר כמו קדושת הגוף אבל כמו קדושת דמים יש עליה מחיים. ובזה א"ש מה דהירושלמי מדייק בפ"ט דסוטה מהלשון תצא דמשמע מקדושתה אך לזה מהני דאדעתא דהכי לא אקדשה כיון דהוה רק קדושת דמים וכן י"ל בה קרבן ציבור סכין מושכתן למה שהן ועיין בהך דזבחים דף ו' ע"ב בהך מחלוקת דר"ש ורבנן גבי נפדין תמימין ועיין בתוס' ישנים יומא דף נ"ט ע"ב אם שייך בהם גדר מעילה וגם נ"מ לענין אם צריך לקבור במקומה דלאחר עריפה נקברת רק במקום עריפתה וגם המקום נאסר כמבואר בגמ' דסוטה פ"ט וע"ש בירושלמי דהוה מחלוקת דתנאי כמה מקום תפיסתה דר' אומר נ' אמה וחכ"א ד' אמות ועיין באבות דר"נ דאסור להזיזה ממקומה ובדברי רבינו פ"י מהל' רוצח ה"ו ועיין בהך דכריתות דף ו' ע"א דנקט שם טעונה גניזה משא"כ קודם עריפה אף אם נימא דאסורה מ"מ אינה נקברת שם וגם י"ל דיש לה פדיון ועיין בכורות דף י' ע"ב בהך דאמר שם וקוברה כו' ובירושלמי פ"ב דקדושין מוקי לה אם מת בלא עריפה, וא"כ י"ל דגם בציפורי מצורע כן דהנה מה דיליף ציפורי מצורע מעגלה ערופה הוא רק לענין גוף וזה לדידן רק משעת עריפה ולכך באמת משמע מדברי רש"י בחולין דף קל"ג דעריפה צריכה להיות בכהן דוקא וכן יש מ"ד דס"ל בתו"כ פרשת מצורע דשחיטת ציפורי מצורע דוקא בכהן ובאמת זהו כונת הגמ' בקדושין ד' נ"ז הכא מי אית ליה גבול אחריני ע"ש בתוס' ור"ל דהא קיי"ל ביומא ד' מ"א וכ"מ דאין הקנים מתפרשות אלא או בזמן לקיחה או בזמן עשיה וה"נ כן ועי' תוס' סנהדרין ד' מ"ח ע"א ד"ה מותר מוכח דאף למ"ד הזמנה מלתא מ"מ הגוף לא מיתסר רק משעת פעולת מעשה וא"כ גם גבי ציפורי מצורע ועגלה ערופה כה"ג ובאמת כן הדין גבי פרה אדומה דאף דחטאת קריה רחמנא זה רק אם נשחטה כדין ועיין תוס' חולין ד' י"א ע"א ד"ה חטאת ובדברי רבינו פ"א מהל' פ"א ה"ט וי"ל דעל זה ג"כ ר"ל הגמ' מכפר בחוץ דהוא ג"כ גדר כפרה כמבואר במו"ק ד' כ"ח וזהו כונת רבינו שם בהל' פרה הנ"ל, וא"כ לפי"ז הפסולים דעגלה ערופה וצ"מ לא הוה רק בשעת שחיטה דאז יש עליהם שם מכשיר ומכפר ולכך אם הוה טרפה קודם שחיטה אף לאחר לקיחה הקדושה לא חל עלייהו אבל אם נטרפה ע"י שחיטה אז אם נימא דשם צ"מ חל עליה משעת לקיחה אז אם נטרפה בשחיטה הוה כעין מש"כ התוס' ב"ק דף ע"ו ע"א גבי בעל מום ד"ה שחיטה אבל אם נימא דלא חל עליה כלל אלא בשחיטה והשחיטה אינה ראויה שוב לא חל עליה שם צ"מ כלל כן י"ל שיטת רש"י, ועי' בהך דנדה ד' ס"ח ע"א בהך מחלוקת דרב ולוי גבי זבה אם מחזיקין מאיסור לאיסור ובירושלמי פ"ב דנזיר גבי הך מחלוקת אם ספק אם נזר אחד אם נזר שתים אם הוה ספיקא להקל ע"ש ועי' בהך דמכות ד' ד' אוקי גברא אחזקתיה אף דנשתנה מדאורייתא לדרבנן וכ"כ בזה: